היקום חדור בחומר רוטט חיים. החומר מכיל כוחות אדירים : במישור הפיסי, החשמלי או המנטאלי (זה אותו הכוח או תצורות שונות של אותו הכוח ). לכוח מסה אדירה שניתן לשלוט בה ולעצב אותה רק באמצעות התודעה.

תוצאת העיצוב היא משהו עדין וייחודי לכל פרט= אלו הם החיים עצמם כפי שבאים לידי ביטוי בחוויה ובהתנסות האישית שלו. מה שחווים זהו החומר או התצורה באופן בו המודעות משאירה את טביעת האצבע שלה על חומר החיים.

חומר החיים נמצא בתנועה מתמדת. מה המשמעות של התנועה? השיטה? הקצב?

התנועה הקוסמית המחלחלת בכל היא תערובת של תנועה והרפיה. השילוב הזה הוא המפתח להבנת מצב ההוויה המאוחד. אנחנו חושבים בצורה דואלית רק בגלל התפיסה השגויה שאומרת: הרפייה משמעה היעדר תנועה, קפיאה על השמרים; פסיביות. לעומת תנועה שמשמעה מאמץ מתוח להשיג, "לחטוף". לכאורה, אנחנו חושבים שאנחנו חייבים לבחור בין שתי האפשרויות. וזהו קונפליקט כי מתחולל מאבק בין שתי העמדות.

העיוות של המושגים תנועה והרפייה היא הדואליות הראשונית שמונחת בבסיס כל התפיסות השגויות וזה גורם לעיוות של הקצב ההרמוני של התנועה הקוסמית.

בואו נקשיב לתנועות הנפש שלנו. מתקיים עיוות בתנועה במקום בו אנחנו קופאים, מכיוון שאי תנועה נידמית מאד מפתה ! הנפש כמהה למצב הזה של חוסר מאמץ. ומצד שני: פעילות נידמית הכרחית כי אנחנו לא רוצים להיות בקפיאה, כי עולה האשמה עצמית או של הסביבה והאשמה זו דוחקת בנו לפעול באופן מאומץ ומתוח מדי.

אם נכיר בבילבול ובעיוות, נודה שהם קיימים ונקבל אותם, נוכל אט אט ליישר את חוסר האיזון שבתנועה.  ככל שאנחנו מודעים יותר למושגים אלו, להבנה של החיים , ליחס שלנו לחיים, כך גם תנועת הנפש מתחילה להשתלב בהרמוניה בזרימה הקוסמית. ואנחנו מצליחים יותר ויותר להתנועע מתוך רגיעה.

לעיתים אנחנו תוהים: למה מתקיימים הרס, אכזריות, מלחמות? אז קודם כל, השליליות כשלעצמה/ הגישה ההרסנית,  יש לה השפעה הרבה פחות הרסנית מאשר להרסנות המחוברת ומעורבת עם עקרון החיים החיובי. כאשר כוח חיובי מתערבב עם שליליות, הצירוף יוצר רוע.

לכן, רוע והרס המעורבבים עם עקרון החיים החיובי= סבל ממושך. לעומת: רוע והרס נטו שהם קצרי מועד.

כילדים, כולנו חווינו מכאובים מסויימים וסבל. ברגע בו הכאיבו לנו, התרחש תהליך מסויים. עקרון העונג "הושם" בשירות הכאב והסבל. כל הרגשות שעלו מהכאב המקורי, גם הם התערבבו עם עקרון העונג. כל אחד עם הטמפרמנט והאופי שלו, כמובן.

הרבה אנשים יכולים לחוות את עקרון ההנאה רק מלפנטז על אכזריות, ללא קשר להתאכזר באופן ממשי. אם חווינו התאכזרות (בין אם במציאות או כיצירה דמיונית), עקרון ההנאה מחובר לאכזריות וגם מתפקד במידה מסוימת בהקשר לאכזריות.

זהו בפועל הגרעין/ הליבה של המלחמה (לדעתי, הכוונה היא לעימות ולקונפליקט הפנימי של הפרט ).  הבנה זו אמורה לשחרר ולאפשר לתהליכים הפנימיים להתמיר עצמם. אין מקום "להיתקע" ברגש אשם או בושה. כי הכאב לא הובן נכון, לא בא לידי שימוש באופן נכון ולכן נגרם המצב הזה של עירבוב הכאב עם העונג.

הצירוף של עקרון ההנאה ואכזריות יכול להתקיים באופן או אקטיבי או באופן פסיבי. כלומר ההנאה מושגת או אל ידי גרימת אכזריות או על ידי ספיגת אכזריות. חיבורה של חווית העונג למצב שבו היא מתפקדת הכי בעוצמה בחיבור עם אכזריות, יוצר הימנעות מאהבה, מגבילה אותה, וגורמת לחווייה הממשית של אהבה להיות בלתי אפשרית. האהבה מתקיימת רק כהשתוקקות שלא ניתן לשמר אותה, או להגשים אותה.

בנסיבות אלה האהבה אינה החוויה המפתה והמענגת שהייתה יכולה להיות לחלק אחר של האישיות. הכמיהה לתענוג שבאהבה והבורות בקשר לעובדה שהאדם בעצם דוחה את ההתנסות הממשית באהבה משום שהוא חרד מפני החיבור של עיקרון ההנאה לשליליות, יוצר לעתים קרובות ייאוש עמוק. ייאוש זה יכול להיות מובן ולזכות להקלה מיידית רק כאשר עובדה מסוימת זו הובנה באופן עמוק.

המצב הראשון, הקיצוני, של חיבור אכזריות לעיקרון ההנאה ולעיקרון החיים, יגרמו למערכות יחסים להיות כה מסוכנות ומתעתעות, שלעתים תועדף הימנעות מוחלטת. או שאתם מוצאים את זה כה מפחיד שאתם מתבלבלים לגמרי. אתם מרגישים בלתי כשירים להגשים אהבה. אתם כה מלאי מעצורים בגלל הבושה בתשוקה, בין שהיא לנהוג באכזריות, או לסבול אכזריות, שאתם אוסרים על עצמכם כל ספונטאניות, נסוגים מפני כל רגש ומשתקים כל רגש.

במקרים פחות קיצוניים, כאשר הילד חווה תחושה עמומה של דחייה או אי קבלה, עיקרון ההנאה יחבר עצמו לחוויה דומה, כך שלמרות ההשתוקקות המודעת לקבלה, זרם ההנאה יופעל בהקשר לדחייה. ישנם מצבים בהם הילד חווה קבלה חלקית ודחייה חלקית. אזי, עיקרון ההנאה מתחבר לאמביוולנטיות זהה.

איך יוצאים מזה? יש למצוא את הדרך להתגבר על ההתנגדות הפנימית להתבונן באומץ, להבין, לקבל, לרצות לשנות, ללא אשמה או בושה. זאת, במקום להדחיק, להכחיש. תהליך הגדילה כולל את הלימוד שאנחנו לא מושלמים ושעלינו לקבל כל פגם שקיים בנו, אחרת לא ניתן לשנות את הפגם.

כשנעבור את כל התהליך, עקרון העונג יתחיל לזרום בערוצים אחרים. ובמקביל, התנועתיות תתקיים ללא מתח והרגיעה תתקיים ללא קפיאה.

ככל שתהיו מסוגלים לנסח באופן בהיר ומדויק את החיבור בין כוחות חיוביים ושליליים, תראו בבירור את התמונה המדויקת של חוסר הסיפוק/הגשמה שלכם. תראו מדוע אתם שומרים עצמכם חבויים מעצמכם ומהחיים, למה נסוגתם מהרגשות שלכם עצמכם, למה אתם מדחיקים ולמה אתם עומדים על המשמר כנגד הכוחות הספונטאניים והיצירתיים ביותר שבתוככם.    תראו למה אתם חוסמים את הרגשות שלכם, לעתים במידה עצומה של כאב, ואחר כך מנסים לעשות ראציונליזציות ולדחוק את הרגשות הצידה בהסברים.