חיינו המבולבלים, המבולגנים והכואבים מעידים על העובדה שתפיסות מוטעות סותרות והרסניות קיימות בתוכנו.

הטעות האנושית הגדולה, המזיקה, ההרסנית ומרחיקת הלכת ביותר היא להכחיש ולהימנע מלהכיר בתפיסות ולחלופין, לחפש איך לכסות את חוסר השלמות שלנו.

אנו יוצרים דימויים אידאלים של עצמנו. דימויים בהם אנו מנסים להיראות טוב יותר, או גרוע יותר, ממה שאנחנו באמת. וזאת, כדי להסוות, או לכסות, את הפגמים הפנימיים שלנו. פגמים אלו, בתורם, מכסים את הטבע האלוהי האמיתי. אנו עושים זאת בתקווה לזכות באהבה ובקבלה מאחרים; אך האחרים, כאשר הם מתמודדים עם הצורך לאהוב אותנו דרך המסכות הכוזבות שאנו מראים להם, נאלצים לדחות אותנו. יש לפרק את הדימויים הכוזבים האלו של עצמנו, בכל מחיר. עלינו ללמוד לראות ולהציג את עצמנו כפי שאנו באמת. רק בדרך זו נוכל להבין לחלוטין ולשנות את חוסר השלמות בנו, אשר, בתורו, יאפשר אז לעצמי הגבוה שלנו להופיע. יתרה מכך, ככל שנוכל לחלוק את מי שאנחנו עם אחרים -כפי שאנחנו באמת- כך הם יוכלו לאהוב ולקבל אותנו באמת.

 

אנחנו יכולים לאמץ צורות חיצוניות, כמו להעמיד פנים שאנחנו אדם אוהב, שגורמות לזה להיראות שאנחנו אוהבים, כשלמעשה אנחנו לא אוהבים. עם זאת, איננו יכולים להכריח את הרגשות שלנו להרגיש דברים שהם לא באמת מרגישים. הדרך היחידה שבה ניתן לגרום לרגשות שלנו להתאים לסטנדרטים האידיאליסטים שאנו רוצים שיהיו, היא לעבוד איתם ישירות: לשנות את כל מה שיש בנו שגורם לנו להרגיש כעס, פחד, לא אוהבים, לא אדיבים וכו'. לכן, הם חלון טוב למה שאנחנו כביכול "באמת", כמו גם למה שאנחנו באמת צריכים לעבוד עליו. הנתיב עוסק בריפוי ובהתמרת רוב הרגשות הפנימיים שלנו. להיות מודעים לעצמנו, ולכל הכוחות המרכיבים אותנו, הוא הצעד הראשון לקראת ריפוי עצמנו.

הצעד השני הוא לעבוד כדי להשלים ולהתפייס, לחנך מחדש, ולהתמיר את  כל הכוחות השונים בנו שאינם מושלמים.

עם כל שכבה של עצמנו - נפש, רצון, רגש, גוף – חייבים לעבוד ולטהר אותה ברמה בה היא נמצאת.

​

נושאי הליבה שלנו תמיד נגישים. אנחנו לא צריכים לזכור חיים קודמים, לחפש במעמקי הלא מודע שלנו, או לנסות לזכור את הפרטים המורכבים של ילדותנו. על ידי לימוד זהיר של האנשים, המקומות, הדברים והרגשות שאנו חווים בחיי היומיום שלנו, אנו יכולים לקבל גישה לחיים קודמים, אל הלא מודע שלנו, לילדות שלנו ולכל דבר אחר שאנו צריכים לדעת על עצמנו. עדיף להתמודד עם האירועים הקטנים והיומיומיים של חיינו שיכולים להביא את הדפוסים הפנימיים שלנו למיקוד חד מאשר לנסות ולהתמודד עם הנושאים הגדולים והכלליים שנוטים לשמור על הדפוסים הפנימיים שלנו מטושטשים ומעורפלים.

​

לתפילה ולמדיטציה יש חשיבות קריטית כדי שמאמצינו להבין ולרפא את עצמנו יצליחו. משמעות הדבר היא לקחת זמן כדי להרגיש את נוכחותו השלווה, המרגיעה והמנחמת של אלוהים. משמעות הדבר היא לבקש מאלוהים לעזור לנו לראות את עצמנו בצורה מאוזנת: לראות ולהודות בחוסר השלמות שלנו ובו בזמן להכיר בטבע האלוהי שלנו. משמעות הדבר היא לבקש מאלוהים עזרה, הדרכה והתערבות כאשר אנו מרגישים תקועים, מבולבלים, מפחדים. משמעות הדבר היא להגות ולהרהר בשקט על בעיות מסוימות, לחפש הבנות מעמיקות יותר. זה אומר לדבר עם ולהקשיב לחלקים השונים של עצמנו. בפרט, משמעות הדבר היא להפוך לגשר פעיל בין העצמי הגבוה והעצמי הנמוך שלנו - גשר שבאמצעותו החלק הגבוה בנו יכול להגיע למטה לחנך מחדש ולהעלות את העצמי הנמוך.

​

כאשר אנו מעוניינים באמת לשפר את עצמנו, תגליות לגבי חוסר השלמות שלנו תתקבלנה בברכה. עם זאת, כאשר אנו מעוניינים יותר בהגנה על הדימויים הכוזבים שלנו על עצמנו, גילויים על חוסר השלמות שלנו נוטים לייצר אפקט הפוך: ייאוש, דיכאון, חרדה, בלבול, אשמה, כעס, פחד, הכחשה.                                                             הנכונות ללכת לכל מקום שאלוהים יוביל אותנו היא אחד הספים החשובים ביותר שאנו עוברים אי פעם בדרך הרוחנית.

​

האשמת אחרים בצרות שלנו זה הכלי הנפוץ ביותר והמחליש ביותר שהעצמי הנמוך משתמש בו כדי לבטל את יכולתנו וכדי להרעיל מערכות יחסים אנושיות. בעודנו מאשימים אחרים בחוסר המזל שלנו, אנו שוללים מעצמנו את הכוח לשנות את מה שמטריד אותנו. אחרים אינם מקור הצרות שלנו, לא משנה מהן הצרות הללו. אנחנו המקור. זה לא אומר שאנחנו צריכים להתעלם או להעלים עין מהעוולות שאחרים עלולים להביא לחיינו. אבל הדגש העיקרי שלנו חייב להיות בגילוי מה לא בסדר איתנו. מה עשינו כדי לעזור ליצור ולהעצים את המצב הלא נעים אליו נקלענו? כיצד תרמו החולשות, החסרונות והתפיסות השגויות שלנו?