?מהו הנתיב

המדריך, שהעביר את החוכמה הרוחנית-פסיכולוגית בתיקשור דרך אווה פיירקוס,
מדבר על 4 תנאים החייבים להתקיים, על מנת שניתן יהיה להצליח בהתמרה:

  1. מודעות עצמית ממושכת וממוקדת  

  2. כנות עצמית עמוקה

  3. תרגול יומיומי מתמיד

  4. נכונות לחשוף את המישורים האפלים ביותר של הנפש האנושית לאור היום

המדריך אמר כי המשימה של התודעה העירנית הרגילה שלנו היא לבנות גשר בין החלקים הגבוהים והנמוכים ביותר של עצמנו. אנחנו נדרשים לחפור עמוק לתוך הנשמות שלנו בחיפוש אחר הכוחות המעוותים והשליליים המשוטטים בתוכנו. כאשר אנו מגלים את הכוחות הפנימיים האפלים האלה, משימתנו הופכת להיות אחת: לקרוא לחלקים הגבוהים של עצמנו לעזור לנו לרפא ולהתמיר את ההיבטים הילדותיים, הסוררים, המרדניים והגחמנים – סממנים של האנוכיות - הנמצאים בתוכנו.

...תורות רוחניות רבות קיימות בימינו

במה נבדל

הנתיב

מתורות

אחרות

ההתמקדות של המדריך בהתמודדות עם כוחות החושך שבתוכינו והתמרת כוחות אלו היא אולי הדבר העיקרי המבדיל תורה זו מרבות מהתורות הרוחניות של ימינו. בניגוד לרבים מהדרכים הרוחניות המוצעות בימינו, הנוטות להתמקד אך ורק בטבע הרוחני של נשמת האדם, המדריך מתמקד הן בכוחות האור והן בכוחות החושך שבתוכנו, ומתעקש להסביר כי את החושך שבתוכנו אנחנו לא יכולים לזרוק, לדכא או להתעלם ממנו. יש להתעמת עם זה ישירות, ואז, בעזרת הכוחות הגבוהים שבתוכנו, אפשר לצמצם את נוכחותו, ההשפעות ודרך הפעולה שלו ולהתמיר את החושך לאור.

מנקודת המבט של הנתיב, החלקים הנמוכים, הלא-בריאים של עצמנו, עומדים בינינו לבין המהות הפנימית ביותר שלנו.  עד שהיבטים נמוכים אלה של עצמנו לא יותמרו, הדרך אל הישות / המהות הפנימית ביותר שלנו תהיה תמיד חסומה.

להיות מודעים לעצמנו וכל הכוחות המרכיבים אותנו, הוא הצעד הראשון לקראת ריפוי עצמנו. השלב השני הוא לפעול כדי ליישר את ההדורים, לחנך מחדש, ולהתמיר את כל הכוחות השונים בנו שאינם מושלמים. יש לעבוד עם כל רמה של עצמנו: נפש, רצון, הרגשה, גוף , לעבד ולטהר אותה.

כאשר אנו מעוניינים באמת לשפר את עצמנו, נקבל בברכה את מה שנגלה אודות הפגמים שלנו. אולם, כאשר אנו מעוניינים יותר להגן על הדימויים המזויפים שלנו על עצמנו, עלול להיווצר אפקט הפוך, כשנגלה מהם הפגמים שלנו. נתמלא בייאוש, בדיכאון, בחרדה, באשמה, בבלבול, בכעס, בפחד, בהכחשה.

התפיסות המוטעות שאנו נושאים ברמה של הנשמות שלנו הן תולדה של היַלְדוּת שלנו המשקפת את דפוסי הליבה העמוקים שלנו. אנו יכולים, אם כן, להשתמש בחוויות הילדות שלנו ובתפיסות המוטעות שלנו כצעד ראשון לקראת הבנה וריפוי של הסבל העמוק של נשמתנו.

ההשגות שאנו יוצרים על החיים כילדים, כמו גם הדרך בה אנו מחליטים- כילדים-  להגיב על התפיסות הילדותיות שלנו, יוצרים "דימויים" לא מודעים הקובעים כיצד אנו מגיבים באופן אינסטינקטיבי לחיים. אם לא חופרים כדי למצוא את הדימויים הלא-מודעים האלה כדי לרפא אותם, הם ימשיכו לפעול בחיינו, לא משנה עד כמה אנחנו מפותחים בדרכים אחרות.  דפוסים כואבים, החוזרים שוב ושוב בחיינו, הם הוכחה לכך שדימויים ילדותיים נמצאות בפעולה. חוסר היכולת להתגבר על בעיות מסוימות הוא גם סימן לכך שדימויים לא מודעים לא טופלו במלואם.

תפיסות מוטעות, ילדותיות ובלתי בוגרות אחראיות לכל החוויות הכואבות שלנו

אחת הסיבות העיקריות לכך שקשה לנו לוותר על הרגשות הילדותיים שלנו ועל התגובות שלנו היא כי חלק מסויים בנו חוֹוֶה הנאה מהתגובות הילדותיות האלה.

לפני שנוכל להשתחרר לחלוטין מהתגובות המזיקות, הפוגעות, הלא-בוגרות האלה, עלינו לגלות כיצד אנו נהנים מהן בחשאי.

נתיב זה דורש ממך את מה שרוב האנשים אינם מוכנים לתת: אמת עם העצמי, חשיפת מה שקיים עכשיו, סילוק או הסרה של מסכות והעמדות פנים, והתנסות/ מוכנות לחוות את הפְּגִיעוּת העירומה. זוהי משימה קשה לביצוע, ויחד עם זאת, זוהי  הדרך האמיתית היחידה שמובילה לשלווה אותנטית ולשלמות

הרצאה 204

הגדולה ביותר

המזיקה ביותר

ההרסנית

ומרחיקת הלכת ביותר

 

 

 

היא

להכחיש

להמנע

ולנסות

לכסות את

הפגמים שלנו

השגיאה האנושית

דימוי עצמי אידיאלי

אנו יוצרים "דימוי עצמי אידיאלי" של מי אנחנו.

בדימויים אלו, אנחנו מנסים להיראות טוב יותר (או גרוע יותר- תלוי בהקשרים) ממי שאנחנו באמת. המטרה שלנו היא להסוות ולכסות את הפגמים הפנימיים שלנו. הכיסוי גורם גם לכסות את הטבע האלוהי האמיתי שלנו. אנו יוצרים את הדימוי האידיאלי מתוך תקווה לזכות באהבתם ובקבלתם של אחרים.                                     
אבל האחרים, שמתמודדים עם הצורך לאהוב אותנו באמצעות מסכות שאנו מציגים בפניהם, נאלצים לדחות ולהרחיק אותנו. אחד מהתהליכים בנתיב הוא לפרק את הדימויים הכוזבים האלה של עצמנו. עלינו ללמוד איך להציג את עצמנו כפי שאנו באמת.  רק כך נוכל באמת להבין את המקומות של אי השלמות והפגמים שלנו ולהתמיר אותם. זה יאפשר לעצמי הגבוה להתגלות. יתר על כן, ככל שנוכל לשתף את האחרים בחלקים האמיתיים שבנו, כפי שאנחנו באמת, כך הם יוכלו לאהוב ולקבל אותנו.

תפילה ומדיטציה הם דרך בעלת חשיבות מכרעת כדי להבין ולרפא את עצמנו. באמצעות המדיטציה נבקש עזרה מהאל ונשאל מהי הדרך בה עלינו לנקוט כדי שנוכל לראות את עצמינו באופן מאוזן. שנוכל להבחין גם בטבע האלוהי שבו ולראות את הפגמים שלנו. משמעות הדבר היא לבקש מאלוהים עזרה, הדרכה והתערבות כאשר אנו חשים תקועים, מבולבלים, מפחדים. בעזרת המדיטציה, אנחנו נכנסים למצב של שקט ובהירות, כך שנוכל לחשוב על בעיות מסוימות, נתמקד בחיפוש אחר הבנות עמוקות יותר. זה אומר לדבר עם ולהקשיב לחלקים השונים של עצמנו. בכך, אנו הופכים לגשר המקשר בין העצמי הגבוה שלנו ועצמי הנמוך. באמצעות תירגול, נמצא איך לקחת את החלקים שבתוך העצמי הנמוך ולהתמיר אותם להיות חלקים מהעצמי הגבוה.

 

כדי למצוא שלווה אמיתית ואושר בכל רמה של ההוויה שלנו, עלינו להבין שדרוש הרבה מאד זמן כדי להעמיק, לגלות ולהביא למודעות ולהתיר את המישגים והמקומות של אי השלמות שכרוכים ומלופפים יחדיו. קשה להבין את הרעיון שאין זמן קצוב לעבודה הזו. שזוהי עבודה ממושכת, תמידית. כי כשנתמיר אספקט אחד, יעלה האחר. וכשנחשוב שהעמקנו בתחום מסויים עד לקרקעית, נגלה ששאריות עדיין קיימות וטריגר חיצוני מתחום אחר הביא לתגובה שלילית. והחשוב מכל: אין קיצורי דרך.  

 

לחוש בכאב זה חלק בלתי מנמע מהנתיב הרוחני. הנסיון לעקוף או להימנע ממצבים כואבים, במקום להסכים לזרום ולעבור דרכם, יוצר כאב גדול יותר ומונע גדילה וריפוי.   

תפילה ומדיטציה

העצמי הנמוך

העצמי הנמוך משתמש בכלי נפוץ מאד, מחלחל ומתפשט וההיפך ממעצים: הוא מאשים אחרים באירועים השליליים שאנו חווים. העצמי הנמוך משתמש בזה כדי להכשיל אותנו ולהרעיל את יחסי האנוש שלנו עם אחרים. בעוד שאנחנו מאשימים אחרים על הצרות שלנו, אנחנו מנטרלים בתוכינו את אותו כוח שיעזור לנו לשנות את מה שקיים ומפריע לנו. אחרים אינם מקור הצרות שלנו! אנחנו בעצמינו המקור. אין זה אומר שעלינו להתעלם או להתכחש לעוולות שאחרים עלולים להביא אל תוך חיינו. אבל הדגש העיקרי שלנו צריך להיות על גילוי מה לא בסדר איתנו. מה עשינו כדי ליצור ולהעצים את המצב הלא נעים שאנו מוצאים את עצמנו בו? איפה האחריות שלנו? כיצד תרמו החולשות, החסרונות והתפיסות המוטעות שלנו?

 

כאשר מגיעות אל חיינו התנסויות שונות שקשה לנו מאד להבין אותן, חשוב לזכור כי דברים רבים, כולל סוגים שונים של תגובות בין-אישיות, מתמגנטים אלינו על ידי הלא מודע שלנו שמשפיע על הלא מודע של אחרים.

 

אחת מהמטרות בהתגלמות שלנו אל החיים כאן היא ההתחברות והאחדות עם אחרים. עלינו ללמוד לגלות את עצמנו לאדם אחר.

חוסר היכולת להתחבר ו / או לחלוק עמוקות עם בני אדם אחרים הוא אינדיקציה של חוסר ענווה בתוכנו, וכן אינדיקציה לכך שיש לנו תפיסות מוטעות בסיסיות והרסניות לגבי טבעם ותכליתם של החיים ושל מערכות היחסים.

"אנחנו יוצרים את כל מה שאנחנו חווים.

המחשבות שלנו יוצרות רגשות.

הרגשות יוצרים פעולות ותגובות.

הפעולות והתגובות יוצרים את ההתנסויות בחיים שלנו."

כשאתם צופים בסרטון, החליפו את המושגים המועלים כאן במושגי הנתיב ותמצאו שסרטון זה מתאר , למעשה, איך להתחיל ליישם את התורה הרוחנית של הנתיב. 

איזור הנוחות שלנו הוא האיזור והחיים אותם אנחנו חיים לפני שהחלטנו לפרוש כנפיים ולצאת לדרך חדשה של חקירה עצמית, התרחבות, העמקה. 

"קבל את גורלך", בסרטון זהה ל: "אין אחריות אישית" ,אחת מהתפיסות המוטעות הרווחות כל כך אצל אנשים שלא מוכנים להתחייב ללקיחת אחריות בכל תחום של החיים שלהם. 

דמויות בסרטון שמנסות להרפות את ידיך, על פי הנתיב אלו האיסורים , השלשלאות, "זרם הלא" וכל מה שקיים בתוכינו ומונע מאיתנו להתקדם. 

 

אלו שהחליטו להבין את משמעות החיים, לחקור את מה שמפעיל אותם, את האמונות , הפעולות, המניעים וההשלכות- אלו שהחלו בדרך הנתיב הם - על פי המושג בסרטון בLearning Zone

אכן, הלמידה בנתיב היא רחבה מאד , כאשר חלק קטן ממנה היא ההבנה התיאורטית . החלק היותר משמעותי הוא ההתנסות, העשייה. 

 

מושגים נוספים שמוזכרים בסרטון, גם הם הליבה של הנתיב: פחד, בושה, מה יגידו האחרים, השאיפה למושלמות, החשש להיכשל. 

Do you Dare

to Dream?

נולדה בבודפשט לפני 96 שנה. היא התעניינה תמיד בפסיכולוגיה ובחיפוש ומסע אחר המשמעות של החיים. היא נמשכה להרצאות של אווה פיירקוס ולנתיב כשקראה לראשונה הרצאה בשנת 1958.   

ג'ודית ובעלה, ג'ון סאלי, למדו עם אווה וגו'ן פיירקוס כדי להיות הלפרים בנתיב. בהיותה תמיד מתעניינת בדינמיקה של יחסים, ג'ודית עבדה עם הרבה זוגות בדרך הנתיב.

היא קיבצה וכינסה את ההרצאות לספר " יוצרים איחוד" ששם דגש על הרצאות הנתיב ביחסים.

ג'ודית סאלי גם כתבה לבד ויחד עם אווה פיירקוס מספר ספרים של הנתיב. 

ג'ודית סאלי:

הנתיב

הסשנים שלי עם ג'ודית סאלי

 

לפני כ 11 שנים, השתתפתי ב intensive  שהתקיים באיטליה והגיעו לשם מבכירי ההלפרים – מארה"ב, מהולנד ומאיטליה-  ללמד ולעבוד עם המשתתפים.

לאחר מספר ימים של השתתפות פעילה בקבוצה הגדולה של כל המשתתפים ועבודה אינטנסיבית בקבוצה קטנה בהנחיית אחד ההלפרים, נמסר לנו שכל ההלפרים מקיימים ישיבה, בה ידונו בכל משתתף ויחליטו עם מי הוא יקבל גם סשנים אישיים. הם הדגישו שהם יתאימו כל משתתף להלפר שלדעתם יעשה את העבודה המיטבית בנושאים בהם יש למשתתפים קונפליקטים.

אני שובצתי לסשנים עם ג'ודית סאלי, סשנים שהתקיימו כל יום, למשך שעה, כשבמהלכם העליתי נושאים שרציתי לעבוד עליהם וקיבלתי שיעורים שכללו, בין השאר, מדיטציה וכתיבה.

 לצערי- ואני כותבת את זה בעצב רב- במהלך איסוף החומרים לבניית אתר זה, חיפשתי את הדפים שכתבתי אז. מאז תחילת הלימודים בנתיב, שמרתי כל מחברת או דפים בודדים שכתבתי, בעיקר במהלך ה50 סדנאות בהם השתתפתי. הרצון והסקרנות הביאו אותי לבדיקת כל דף בודד שתוייק (או היה בערימה לקראת תיוק עתידי)...אבל חיפושי העלו חרס.

 כיום אני מאמינה שיש סיבה שמראה תמונה גדולה יותר: הייתי אז כ-5 שנים בנתיב [מכיוון שאני מסכימה עם האומרים שעבודת הנתיב היא לכל החיים, הרי שהייתי אז "תינוקת"].

אני משערת שהמתנות שהיו לג'ודית לתת לי היו גדולות ועמוקות מכדי שאתפוס אותן אז !   

 

אני זוכרת שיצאתי פעמים מהמפגשים, תוהה: 'מה התכוונה ג'ודית כשאמרה לי את זה ואת זה?' יחד עם זאת, אולי הזרעים שזרעה אז המתינו בסבלנות והחלו להנץ לכדי תובנות בשלב מתקדם יותר? לא אדע לעולם...זה גם לא מה שחשוב.

מה שחשוב הוא הזכרון שנשאר איתי מאותם סשנים:

אשה מבוגרת, לובן שערה עטור בהילה בצבעים כסף ולבן מעורבים זה בזה [אני לא יודעת ולא מתיימרת לקרוא או להבין הילות. זו היתה אחת מהפעמים הבודדות, בהן יכולתי לחוש את ההילה], עיניה הבהירות רכות, פניה קשובות ומביעות התעניינות, דיבורה איטי ומדוד...

אני- שהייתי אז (ולעיתים גם כיום, אם כי במידה פחותה מאד) אש ואנרגיה של פעילות אינטנסיבית, נשביתי מיד בקורים  שניטוו סביבי באותן פגישות. קורים תכלכלים של being .

 -אין להעתיק או לצטט מהאתר ללא קבלת רשות -

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now