ננסה להבהיר כיצד העצמי האמיתי מגיע למימוש ומה חוסם אותו.

החסימות נובעות משכבות שונות של אישיות הנמצאות בבלבול ובטעות, וכן על ידי חוסר המודעות שלכם לגבי זה. כפי שאתם יודעים, ישנה רק דרך אחת להגיע לעצמי האמיתי, והיא על ידי ידיעת עצמכם. כאשר אתם יודעים שישנו בלבול בכם, אתם יותר מודעים לעצמכם, ולכן קרובים יותר לעצמי האמיתי שלכם, עוד לפני שאתם מוצאים את הפתרון לבעיה.

בעולם שלכם אתם מאוד מותנים במתן דגש על תהליכי חשיבה, אינטלקט, שכל וכוח רצון. אתם מאמינים שאתם יכולים להיות עצמכם על ידי פעולה ישירה של רצון, ושעל ידי שימוש ישיר בתהליך מחשבתי אתם יכולים לגדול ולהתפתח רוחנית. למשל למדתם, שלהיות טוב ולאהוב הוא סימן של התפתחות רוחנית. לפיכך אתם מנסים להיות טובים ולאהוב על ידי בקרה על מחשבותיכם ועל ידי הכוונת כוח הרצון שלכם להיעשות כאלה. מהעבודה הקודמת שלנו אתם יודעים שזה בלתי אפשרי. מה שאתם מנסים לעשות זה להיות משהו שאינכם.

על העצמי האמיתי שלכם לא ניתן לשלוט על ידי רצון או כוח. העצמי האמיתי הינו הגשמה ישירה, לא של מחשבה ורצון אלא של חוויה ספונטנית ויצירתית שבאה כאשר אתם הכי פחות מצפים. חשוב לזכור זאת. אתם תמיד מנסים ומקווים, במודע או לא במודע, לזמן את העצמי האמיתי על ידי תהליכים אינטלקטואליים, אך זה לא יכול להצליח.

לפיכך נשאלת השאלה, לשם מה להשתמש באינטלקט, בחשיבה וברצון בעבודתכם המפרכת בנתיב ההתמרה? והתשובה היא שאתם משתמשים במיינד וברצון שלכם על מנת להבין את הבלבול והשגיאות של המינד, הרצון והמניעים שכוונו בצורה שגויה, וכך אתם מביאים בצורה לא ישירה להופעת העצמי האמיתי שלכם.

להלן הסבר קצר לגבי שלבי התפתחות רוחנית בהקשר זה.

השלב הפרימיטיבי ביותר של ההתפתחות הינו מצב של הוויה ללא מודעות (being without awareness). חיות, צמחים ומינרלים נמצאים בשלב זה של מודעות, ללא מודעות עצמית.

האדם הפרימיטיבי היה מאוד קרוב לשלב זה. היה לו שכל, אך הוא תפקד בעיקר על פי אינסטינקטים. השכל התפתח לאט.

השלב השני הינו להיעשות מודע (becoming, in awareness). האדם מתאמץ, משתמש באינטלקט וברצון כדי לשרוד בעולם החומרי. המחשבה והרצון החיצוני הם חומר והוא משתמש בהם על מנת לגבור על חומר, ולא ניתן להשתמש בהם כדי להגיע למצב של הוויה, שאינו חומר. ניתן להשתמש בחשיבה וברצון בצורה שתיצור חסימה למצב ההוויה, ואז יש להשתמש בהם על מנת להתמודד עם התוצר של החסימה. (למשל חווית ילדות שגורמת פחד ויוצרת הכללה שמכל אירוע דומה יש להתרחק. כך המחשבה יצרה חסימה. התיקון הוא להשתמש בחשיבה ורצון כדי לזהות את החסימה ולהעלותה למודע). אך לא ניתן להשתמש במחשבה ורצון על מנת להגיע למצב ההוויה, שהוא האני האמיתי. משמעותו של דבר, שיש להבין את עצמכם תחילה ולא לקוות להביא את העצמי האמיתי על ידי פעולה ישירה של רצון ומחשבה.

השלב הגבוה ביותר של ההתפתחות הוא מצב ההוויה, במודעות. (being, in awareness). דבר זה אינו מתגשם פתאום לאחר שהשָלתם את הגוף הפיזי, אלא יכול להחוות לפעמים, ובמידה גוברת, כאשר אתם עדיין בגוף. חוויות אלה תלויות בצורה בה אתם משתמשים בתכונות שגרמו לבלבול וסבל ונמנעים משימוש בהם על פי מה שהטבע ייעד אותן. (חשיבה וכוח רצון, כאשר יוצרים בעזרתם תדמית אידיאלית ולא מקבלים את מי שאתם באמת. הסבר להלן).

האנושות נמצאת כעת בשלב השני: להיעשות מודע. בקטגוריה זו יש שלבים שונים. במחצית המחזור חשוב לפתח אינטלקט, זיכרון, אבחנה ורצון. ללא תכונות אלה לא ניתן לשלוט על חומר. בני אנוש צריכים ללמוד, הם זקוקים לזיכרון ולאינטליגנציה על מנת להתמודד עם החיים. והם זקוקים גם לרצון על מנת לגבור על האינסטינקטים החייתיים וההרסניים. במילים אחרות, פעולותיהם נשלטות על ידי מחשבה, אינטלקט ורצון.

במחצית השנייה של המחזור, האנשים מתקרבים למפתן מצב ההוויה, במודעות. הם נוכחים לדעת שהם רוצים יותר מאשר חיים של סיפוקים חומריים. והם רוצים בכך לא בגלל שהם לא מאושרים או בגלל ששמעו על חוויות רוחניות, אלא משום שמשהו עמוק בתוכם דוחף אותם לכיוון דרך חדשה של חיים. עם זאת, הם מנסים בטעות להשתמש בכלים הישנים בהם השתמשו בחיים חומריים על מנת להיכנס לחיים רוחניים. וזה לא עובד. כאשר הם מנסים להגיע לצורה גבוהה יותר של הוויה על ידי שימוש בכלים של אינטלקט, תהליך חשיבה או רצון, הם בונים תדמיות של עצמם כפי שהם צריכים להיות, ותדמיות של חיים על פי חוויות עבר מוגבלות.

הדחקות, הטעיה עצמית, אי קבלה של מי שאתם באמת בניגוד למי שאתם רוצים להיות: אלה תוצרים של תהליך חשיבה והפעלת רצון, ותהליכים אלה אינם יכולים להביא ישירות לחופש וגדילה רוחנית. כאשר משתמשים בהם בצורה שגויה, חשיבה וכוח רצון יוצרים בלבול וסבל.

כאשר תשקלו מה היא תדמית, תראו שאתם השתמשתם בסטנדרט שכפיתם על עצמכם על מנת לכסות על מה שאתם מרגישים באמת, ועל מה שאתם באמת. במאמץ שלכם להיות מישהו יותר טוב או עולה על אחרים או להשיג דבר ששווה יותר, אינכם מקבלים את מי שאתם באמת ומה שאתם מרגישים. מחשבה ורצון שייכים לקטגוריה של להתהוות (becoming), אך משתמשים בהם בטעות, במובן של התרחקות מעצמכם, ממה שאתם כעת וממה שיש לכם כעת. המצב ההרמוני של ההוויה יכול להופיע רק על ידי קבלה של מצבכם כפי שאתם ברגע זה, אפילו אם הוא עדיין לא הרמוני. קבלה זו מאפשרת לכם לנסות להבין את עצמכם ועל כן לגדול מעבר למצב הזה. אינכם יכולים להיאבק ממצב של "להתהוות" על ידי כיסוי של מי שאתם כעת. אם אתם מנסים, התוצאה תראה לכם כיצד הכלים של אינטלקט ורצון יכולים להיות הרסניים כאשר לא משתמשים בהם עבור המטרה ההולמת, כפי שזה קורה בדרך כלל בעולמכם.

מחשבה ורצון הם כלים זמניים שנועדו לתת לכם הנחיה לפעולות ולכוונות החיצוניות. יש להשתמש בהם עבור החיים הפיזיים, עבור פעולות חיצוניות, כדי להחליט לדעת את האמת על עצמכם. אך לא ניתן להשתמש בהם עבור רוחניות. רוחניות היא, מעל כל הדברים, אהבה על כל נגזרותיה. אתם יודעים היטב שאינכם יכולים לכפות אהבה על עצמכם. האהבה יכולה להתממש רק אם אתם מסירים את השגיאות, את הבלבולים, את הדעות המוקדמות ואת התלות שלכם בדעות של אחרים. מכשולים אלה ניתן להסיר רק על ידי הבנה מלאה שלהם. אז האהבה מופיעה בעצמה, כפי שהעצמי האמיתי מופיע בעצמו.

אינכם יכולים להחליט להיות אדם טוב, לאהוב, להיות בעלי חמלה או ענווה. אך אתם יכולים להחליט למצוא מה גרם לכם לא להיות כל אלה ובכך להסיר את מה שמונע מכם להיות טובים ואוהבים ומה שמונע מכם לחיות חיים מלאים, להיות העצמי האמיתי שלכם.

האם כעת אתם מבינים קצת יותר מדוע תהליך חשיבה, אינטלקט, מיינד ורצון חוסמים את הופעת העצמי האמיתי, האהבה וכל האיכויות הקרויות רוחניות? כל אלה קורים מעצמם, כתוצאה של ידיעה והבנה של עצמכם. מחשבה ורצון יכולים ליצור רק מחשבה ורצון, הם לא יכולים ליצור משהו אחר. אהבה, הבנה וכל האיכויות של העצמי האמיתי, לא קשורים במחשבה ורצון.

דברים שאתם כופים על עצמכם (כמו חינוך, דעות אחרים) מסתירים את העצמי האמיתי. דברים שבכפיה עצמית קורים כאשר המינד והרצון שולטים. ללא המינד שמחליט והרצון ללכת על זה, לא תיתכן כפיה עצמית. אתם כופים על עצמכם משום שאתם חותרים לאושר, להכרה, אפילו בתהליך של התפתחות רוחנית. המצב של התהוות (becoming) הינו מאמץ.

ראו את השלב הנמוך של ההתפתחות, החיים המינרליים. יש שם מודעות, רצון ומיינד הנמוכים ביותר. אין שם אומללות. גם במצב הגבוה ביותר של הוויה אין אומללות. אומללות קיימת כאשר אתם גדלים למצב של הוויה במודעות, אלא אם למדתם לעבור דרך מצב ההתהוות על ידי שימוש במיינד, אינטלקט, מחשבה ורצון בדרך אורגנית. אך אם אתם משתמשים במיינד, ברצון בדרך לא אורגנית ולא טבעית, נעשה לכם נחוץ לסלק את הפעילות המיותרת המנטלית שגרמה לשימוש לא נכון של אותן איכויות. לא ניתן לומר ששימוש במיינד, אינטלקט ורצון גורמים לסבל ואומללות, אלא שימוש בהם כאשר לא צריך להשתמש בהם גורמים להשפעות אלה. המינד שלכם אחראי לכל התדמיות, מסקנות שגויות, פחדים והכללות, וכל זה משתק אתכם. לפיכך אתם צריכים להשתמש במיינד, באותו כלי, על מנת לסלק את התנאים הלו. וזה ניתן להיעשות על ידי הבנה מלאה ועמוקה, כיצד התהוו התבניות השגויות.

ישנן מערכות דתיות רבות שהבינו את סכנת המינד, והן מנסות לחסל אותו ואת תפקוד הרצון. אך זה לא עובד. אל תקבלו את דברי אלא בדקו בעצמכם: כאשר אתם מנסים לחסום את המינד בצורה מלאכותית, על ידי תרגילים ומשמעת, מה קורה? אתם מדכאים את מה שעדיין קיים בכם, וכאשר תיתקלו במשבר שלא ניתן לגבור עליו על ידי התרגילים האלה, מה שהודחק יופיע על השטח. לכן כל תרגיל שחוסם את המחשבות, רגשות או עמדות הוא מלאכותי ולא יכול להביא לשחרור אמיתי. מי שחותר לשחרור לא צריך לפחד מאירועים שליליים. אין צורך להשתמש בתרגילים ודיסציפלינות משום שמה שלא נמצא (בכם) לא יוכל להרע לכם. הדרך היחידה למוסס את הדברים שאינכם רוצים בהם היא להבין אותם, לדעת אותם ולקחת עליהם בעלות.

שימו לב שאיני מתכוון להפסקת את החשיבה שלכם. כל עוד אתם חיים בעולם, אתם זקוקים למיינד. אני מתכוון להפסקת השימוש השלילי באותם תחומים בהם המינד הוא מכשול לסיבה ישירה לאומללות ולבלבול שלכם. במקום בו הוא מונע תהליך יצירתי של העצמי האמיתי שלכם. הרגשות של אהבה, גישה חדשה להסתכלות על החיים פורצים ממקור עמוק בפנים. לא מהשכל. ככל שתבינו את עצמכם יותר, כך ההתגשמות של העצמי האמיתי תקרה לעיתים קרובות יותר. אל תנסו ליצור זאת בצורה מלאכותית ועל ידי רצון, כי זה לא יעובד. באותו רגע שאתם מנסים, אתם משתמשים בכלים של שכל ורצון בתחום שאינו שלהם. על השכל ניתן לשלוט על ידי הרצון. על העצמי האמיתי לא ניתן לשלוט על ידי הרצון. העצמי האמיתי הוא יותר חכם, יותר בוטח בעצמו ויותר ניתן לסמוך עליו. אינכם אפילו צריכים לבצע בחירה. הוא קיים כאמת האחת והיחידה, ללא שום שאלה או ספק. שאלות וספקות הם חלק של האינטלקט המלאכותי. אך העצמי האמיתי הוא מה שנולד בכם על ידי הבנתכם את עצמכם וקבלתכם את עצמכם כפי שאתם ברגע זה. כאשר אתם מקבלים את המציאות של מצבכם הנוכחי, העצמי האמיתי יכול להתגשם.

העצמי האמיתי פועל תמיד בדרכים חדשות לכל חוויה ואספקט בחיים. הוא לעולם לא נשלט על ידי העבר. אך כאשר השכל שלכם שמושפע בקלות יצר תדמית כתוצאה מחוויה, ובגלל פחד קָבָע חוק והכללה, אז יכולתכם לחוות את החדש מוגבלת על ידי הקשר לחוויה של העבר. הרעננות (freshness) נעלמת, ולעיתים קרובות גם האמת מסתלקת, משום שבמציאות, להווה אין שום דמיון לעבר אם לא הייתם מעצבים את ההווה על פי התדמית שלכם.

הדרך היחידה למוסס את חוויות העבר שטבועות עמוק בשכל המודע או הלא מודע היא לשחרר את עצמכם ממגבלות המינד ומהתבניות השגויות, להיעשות מודע להן, להתבונן בהן ולהבינן לעומקן. וזה יכול להיעשות רק אם אתם מוכנים באמת להתייצב בפני עצמכם בכנות מוחלטת, ולוותר על השתוקקות להיות מה שאתם "צריכים" להיות בניגוד למה שאתם כעת. וזה לא ניתן להיעשות אם אתם מטיפים מוסר לעצמכם. אתם מטיפים לעצמכם דברים במודע ובלא מודע, וזה מונע מכם להבין את עצמכם ולפיכך גורם לכם לאומללות. (כאשר אדם מטיף לעצמו מוסר, הוא לא נוגע בחלק הכאוב שיצר מנגנון הגנה שגרם בדיוק לדבר שעליו הוא מטיף לעצמו מוסר. למשל, אדם שדחה ידידות כמנגנון הגנה בפני דחייה שלו. ואז הוא יושב לבד בבית ומטיף לעצמו שהוא לא בסדר שלא פתח ליבו או זרועותיו לאדם השני. ואז הנוגש שבו שולט, והילד הפגוע שבו, שנדחה ולכן השתמש במנגנון ההגנה, מקבל סטירה נוספת ושרוי בכאב. זו האומללות שלא מסתיימת, כי כאשר אדם נוגש בעצמו, הוא לא מתבונן לעומק ולא מגיע לסיבת הבעיות).

פעמים רבו אנשים נכונים להיכנס למחצית השנייה של המחזור ולהתקרב למפתן מצב הוויה במודעות, אך הם מתנגדים לגדילה אורגנית על ידי כך שהם נאחזים בצורה מלאכותית במיינד, אינטלקט ורצון חיצוני. הם מאמינים שהם יכולים להשיג גדילה וחוויה של העצמי האמיתי על ידי ריסון הרצון, על ידי מניפולציה של המחשבה, על ידי משמעת של הרגשות. וכאשר הם מגיעים למצב זמני של שלווה, הם מאמינים שהם בדרך הנכונה.

אם לא תנסו לחיות על פי אידיאלים שאינכם מוכנים להם עדיין, לא תשתמשו לרעה בכלים של האינטלקט והרצון. אם תייחסו פחות חשיבות למושגים מאשר למה שאתם מרגישים באמת, לא תחסמו את הפנינה של העצמי האמיתי. אתם נאחזים בכלים האלה משום שאתם מרגישים לא בטוחים בלעדיהם. אינכם בוטחים בעצמכם אם תהיו ללא חוקים, כללים, מושגים ואידיאלים מבחוץ. ללא הידע של מה שנכון וטוב, אתם חושבים שאינכם יכולים לשחרר את הסטנדרטים שכפיתם על עצמכם. ואתם מתעלמים מהעובדה שאם רק תתבוננו פנימה כפי שאתם באמת, לא תהיה לכם בכלל שום סיבה לפחד. לצורך כך עליכם לראות תחילה שקיימים בכם דברים שכפיתם על עצמכם, ואחר כך לבדוק מדוע הם קיימים. ואז תראו שהצורך בביטחון משחק פה תפקיד. אך ההיאחזות בביטחון אינה יכולה להביא להופעת העצמי האמיתי.

השתמשו ברצון ובאינטלקט כדי לראות ולהבין מה יש בכם, ולקבל את עצמכם ללא הטפת מוסר.

ייתכן שתגלו בעצמכם את אותם סטנדרטים שכפיתם על עצמכם ושאימצתם מהעולם החיצוני, אולם יש הבדל ענק בין השניים. רק מה שבא באמת מתוככם הוא בעל ערך. אינכם יכולים למצוא מה שנמצא בכם באמת, מאחורי התבניות והתדמיות ההרסניות, אם אינכם נכונים לוותר על מושגים אינטלקטואליים שכפיתם על עצמכם ובכך להסתכל על עצמכם עירומים.

דוגמה: אדם מסוים רוצה לכתוב ולא מצליח. השאיפה לכתוב אינה מביאה לגינוי עצמי. אולם אם החברה טוענת שכל אחד שאינו כותב הוא נחות, אז בנוסף לשאיפה לכתוב האדם יתחיל לחוש גינוי עצמי, ולכן יתחיל להתגונן, לתרץ ולמצוא הסברים על מנת לכסות על הגינוי העצמי. זהו השימוש לרעה בכלים של השכל והרצון.

אם משתמשים במיינד לבנות דברים חומריים, זה קונסטרוקטיבי משום שבשביל זה נוצר המיינד. אתם זקוקים למיינד בכדי ליצור את הכוונה להסיר את מה שהוא בנה בצורה שלילית. אין קו גבול ברור בין מיינד לרגש. הם מתערבים ביניהם. גם מחשבה וגם רגשות יכולים להיות של המיינד. העצמי האמיתי שלכם יוצר סוג אחר של מחשבה וסוג אחר של הרגשה.