...התודעה חוותה, באמצעות תהליכים שלא ניתן להעביר להבנה האנושית, הפרדה, כך שאספקטים של תודעה 'צפים' ביקום, אם אוכל להשתמש בביטוי זה. כל תכונה המוכרת להבנה האנושית, כל גישה המוכרת בבריאה, כל היבט של אישיות הם אחד משלל גילויי התודעה. כל אחד מהם שעדיין לא התמזג במכלול, צריך להיות מאוחד, משולב ומחובר, להפוך לחלק מהשלם ההרמוני. זה דורש קפיצה בדמיון שלכם כדי להבין את המושג שאני מנסה להעביר כאן. האם אתם יכולים לדמיין לרגע שתכונות רבות המוכרות לכם, שתמיד קשרתם עם האדם כקיימות רק דרך אדם, אינן האדם כשלעצמו, אלא הן חלקיקים צפים באופן חופשי של התודעה הכללית, בין אם אלו טובות או תכונות רעות ... 

קחו אהבה או התמדה או בטלנות או עצלות ... או חוסר סבלנות או חֲבִיבוּת או עקשנות או זדוניות. לא חשוב מה זה, כולם צריכים להיות משולבים באישיות המתבטאת. רק אז מתרחשים טיהור, יצירת הרמוניה והעשרה של התודעה המתבטאת, היוצרים את התהליך האבולוציוני של איחוד חלקיקי התודעה המופרדים ... האדם הוא מסה צבורה של היבטים בתודעה. חלקם כבר מטוהרים, חלקם תמיד היו טהורים ולכן הם חלק מהאינדיבידואליות, כבר לא נפרדים ולכן כבר לא הרמוניים. הם יוצרים שלם בו הכל משולב. היבטים אחרים הם שליליים, הרסניים ולכן הם נפרדים. ניתן לְקַשֵּׁר אותם לנספחים. המשימה של כל בן אנוש בכל גלגול היא למזג, לאחד ולהטמיע היבטים שונים כאלה של תודעה. אם אתם באמת מנסים להבין את מה שאני אומר כאן, אתם עשויים לגלות שזו דרך חדשה להסביר את הקיום האנושי ... המצוקה האנושית היא חוסר ההבנה של מה שקורה, העיוורון שבו הפרט מעורב במאבק, והניסיון המכוון שלו להנציח את העיוורון הזה.

יש עצמי אמיתי שאינו משווה בין ההיבטים השליליים, לבין ההשמדה העצמית הנחרצת, וגם לא העמדת הפנים שמכסה את כל זה. למצוא את העצמי האמיתי הזה הוא העניין  שלנו. לפני שהאני האוניברסלי יכול להתבטא בכם באופן מלא, יש כבר היבט אחד שהוא זמין כרגע, שניתן לממש אותו באופן מיידי. זה העצמי המודע שלכם במיטבו, כפי שהוא עכשיו. זה ביטוי נוכחי מוגבל להוויה הרוחנית שלכם, אבל זה ממש אתם עצמכם. זה ה"אני" שאתם צריכים כדי לעשות סדר בכל הבלבול שלכם. תודעה גלויה זו כבר קיימת בתחומים רבים בחייכם - ואתם לוקחים אותה כמובנת מאליה. אבל עדיין לא שייכתם והנגשתם את התודעה הזו לאיזור של הקונפליקט הזה, שבו אתם ממשיכים להיות נשלטים בצורה עיוורת על ידי הזהות העצמית הכוזבת, או ליתר דיוק ההשלכות שלה. ה"אני" שמסוגל לקבל החלטה, למשל, להתמודד באמת עם הקונפליקט הזה, להתבונן בביטויים השונים שלו - זה העצמי שאיתו אתם יכולים להזדהות בבטחה.

בה במידה שהאני המודע משתמש בידע האמת שכבר קיים, בכוחו שכבר קיים להוציא לפועל את רצונו הטוב, ביכולת התפיסה והקליטה שכבר קיימים להיות חיובי, מחויב, אמיתי, אמיץ ומתמיד במאבק המדובר, ביכולתו שכבר קיימת לבחור את ההתייחסות לבעיה; בדיוק באותה מידה התודעה מתרחבת ומוחדרת יותר ויותר על ידי התודעה הרוחנית. התודעה הרוחנית אינה יכולה לבוא לידי ביטוי כאשר התודעה שכבר קיימת  איננה בשימוש מלא בהתנהלות חיי האדם. מתוך השימוש בה, השראה חדשה, מחוזות חדשים של חזון והבנה, של חוכמה עמוקה וניסיון נובעים וצצים מעומקו של האדם. אך כל עוד ממשיכים ללכת אחר הקו עם ההתנגדות הכי פחותה והאישיות נכנעת למעורבות עיוורת; כל עוד מוותרים על מציאת זהות עצמית אמיתית ומסתפקים באופן עיוור בקיום צפוי; כל עוד הולכים בתלם, תקועים בהרגל ישן שגור של התגובה הרגילה ואז מתרצים זאת בזִילוּת; כל עוד מתמכרים לחשיבה כפייתית, לחשיבה מעגלית שלילית וחסרת סיכוי, במשך זמן כלשהו תודעת האני - כפי שהיא קיימת כעת - אינה מנוצלת לחלוטין.

אבל ברגע שאתם מכירים עכשיו במה שאי אפשר לקבל ולהסכים לו , אתם מפסיקים להיות הדבר הבלתי מתקבל, אך אתם מזוהים עם זה שבכם המסוגל להכיר, שמחליט להכיר! בכך שאינכם מכירים בהיבטים שאתם שונאים בתוך עצמכם, אתם עיוורים אליהם ומכאן שאתם נשלטים על ידם בחוסר אונים. על ידי ההכרה בהם, משהו אחר משתלט שיכול לעשות משהו בקשר אליהם גם אם משהו זה הוא, מלכתחילה, רק להתבונן ולגשש אחר הבנה מעמיקה יותר של הדינמיקה הבסיסית. זה מצב אחר לגמרי כשאתם מזוהים עם התכונות המכוערות או כשאתם מזהים אותם. ברגע שאתם מזהים אותם, אתם מפסיקים להזדהות איתם ... הרגע בו אתם מזהים את ההיבטים ההרסניים, נותנים להם שם, מציינים אותם, מנסחים אותם, מתבוננים בהם, זה שמזהה, נותן להם שם, מציין אותם, מנסח אותם ומתבונן בהם, זה העצמי שלכם, שאיתו תוכלו להזדהות בצורה אמיתית ובטוחה וריאלית ... 

עד כמה חייבת להיות שונה ההתייחסות שלכם לעצמכם כאשר אתם מבינים שתפקידם של ישויות אנושיות לשאת עימם היבטים שליליים לצורך השילוב והמיזוג של היבטים אלו! זה מאפשר אמת ללא חוסר תקווה. איזה כבוד זה מעניק לכם כשאתם מביאים בחשבון שאתם לוקחים על עצמכם משימה חשובה למען האבולוציה ... כל בן אנוש ממלא משימה עצומה בקנה מידה אוניברסלי של האבולוציה. ישות שלא מציעה, נניח, למלא משימה כזו, עשויה להיות חופשית, מטוהרת, מפותחת והרמונית למדי, אך היא אינה תורמת לאבולוציה, כפי שעושה כל אחד מכם כאן. זה נותן לכם כבוד גדול ... אל תשכחו לעולם שאתם לא התכונות המכוערות שלכם.

אתם שומעים כל כך הרבה היום על המושג הרחבת התודעה. לעתים קרובות מאמינים שמדובר בתהליך קסום שמתרחש לפתע. זה לא. כדי להגיע לתודעה רוחנית אמיתית, יש לשים לב תחילה לחומר בתוככם שעדיין לא השתמשתם בו באופן מלא, ואינכם משתמשים בו באופן מלא כרגע. כל דקה של דיכאון או חרדה, כל גישה חסרת תקווה או שלילית אחרת לסיטואציה, מכילה אפשרויות שונות אחרות. אבל זה דורש מעשה של רצון פנימי מצדכם להעיר בתוככם כוחות שכעת רדומים ולהעמיד אותם לרשותכם. ואז, כאשר משתמשים בפוטנציאלים הקיימים כבר, כוח גדול בהרבה של תודעה רוחנית מתגלה, בהדרגה, כביטוי אורגני. לעתים קרובות אנשים עוברים תירגולים רוחניים שונים ומחכים לביטוי מופלא של התודעה הגדולה יותר, בעוד שכוחם המוחי וכוח המחשבה שלהם מסתבכים באותם הרגלים שגורים של עמדות, הרגשות, חשיבה והשקפה שליליים. הם חייבים להיות מאוכזבים, או שהם חווים רעיונות שווא.

אתם יכולים לומר, לדוגמה, 'סביר וצפוי שאשכח ואשוב להיות מעורב בעיוורון הישן וברפלקסים המותנים שבו. אבל זה לא צריך להרתיע אותי. אצטרך להיאבק שוב ולגשש כדי למצוא, שוב ושוב, את המפתח שלי. אבל אני אעשה את זה, אני יכול לעשות זאת ובכך יכול לבנות בהדרגה עוצמה, משאבים ואנרגיות חדשות. לא תרתיע אותי העובדה שזקוקים לסבלנות לבניית מבנה יפהפה. אני לא אהיה כזה ילדותי כדי לצפות שזה ייעשה בבת אחת. אני רוצה את זה ואשתמש בכל הכוחות שלי לעשות את זה, אבל אהיה סבלני ומציאותי. הייתי רוצה שהכוחות הרוחניים שבי יובילו אותי, אבל אם אני עדיין לא יכול לקלוט את ההדרכה מכיוון שבתחילת המשימה הזו האנרגיות שלי דחוסות מדי והתודעה שלי עמומה מדי, אתן אמון ואמתין ואמשיך. אני רוצה להעניק את המיטב להשקעה של החיים. אנסה שוב ושוב להתמודד, להתבונן, לנקוב בשמות, לזהות מה אני לא אוהב בלי להיות מזוהה עם זה. אגשש אחר דרכים חדשות להבנת הכל, כך שבסופו של דבר אצמח מזה.' התייחסות כזו עומדת לרשותכם. זה לא קסם. זוהי אפשרות זמינה מיידית.