מנהיגים הם אותם אנשים המייצגים עבורנו סמכות אנושית שיכולה להיות מיטיבה או פוגעת.

כמבוגרים אנחנו חווים סמכות מאנשים מסוימים (מומחים, מנהלים, נציגי מוסדות החוק) אך גם מהווים סמכות בעצמנו כלפי אנשים אחרים (למשל ילדינו).

היבט נוסף הוא הנהגה עצמית – היותנו (או לא) המנהיגים של חיינו.

וברבדים הלא מודעים אנו נושאים את ההתניות והתפיסות ודרכי התגובה כלפי סמכות שפתחנו בילדות.

כך נוצרת מערכת יחסים ביננו לבין הסמכות שהיא מורכבת יותר מ"הדואליות הפשוטה" שאפיינה את יחסנו בגיל הילדות.

יש להבין שלא ניתן להתקיים ללא מנהיגות – מישהו שיחזיק את ההגה של מסע החיים האישי או הקבוצתי. מנהיגות בריאה היא קודם כל מנהיגות פנימית - היכולת לנווט ולהנהיג את חיינו בהתאם לרצון וליעוד הגבוה שלנו.

אבל כאשר מנהיגות זאת היא חלשה או חסרה אנחנו מחפשים מנהיגות הורית חיצונית. אנחנו מחפשים מנהיג שיכיל את כל ההתנהגויות הנמוכות שלנו שיעניק לנו הכל מבלי לתבוע דבר (העברה מסמכות הורית). מנהיג שיגן עלינו וייתן לנו תנאים מועדפים מול המציאות.

באותו הזמן אנחנו מרגישים כלפי מנהיגות רגשות של תחרותיות קנאה וטינה. אנו חווים שהמנהיגות אינה הוגנת והיא מגבילה, מענישה ומקפחת ומעבר לכך היא שוללת מאיתנו את היכולת להיות מנהיגים בעצמנו.

כאשר אנחנו מצויים בקונפליקט פנימי הזה אנחנו מגיבים מתוך דפוסי הילדות שלנו – מרד או כניעה. מרד נגד סמכות מסתיר למעשה תשוקה להחזיק בכוח על אנשים אחרים ולנצל זאת לרעה. כניעה לסמכות אנושית מיועדת לספק לנו הגנה ולהעניק לנו מעמד מועדף.

אנחנו רוצים שאחרים ינהיגו ויצרו עבורנו מציאות מוגנת ובטוחה ויספקו את צרכינו (למשל שלטון החוק) אבל באותו זמן אנחנו רוצים חופש וזכויות יתר.

אנחנו רוצים להיות מנהיגים כלפי אחרים אבל איננו רוצים לקחת את האחריות והמחויבות שבאים איתה.

מה מאפיין מנהיג מיטיב?

מנהיגות במובנה האמיתי מושתתת על אהבה לנתינת אמת ועל נתינת אמת של אהבה.

מנהיג מיטיב נותן באופן בלתי אנוכי. אם אנחנו נותנים מתוך טינה וחוסר רצון או על מנת לקבל תמורה בחזרה לא ניתן לקרוא לכך נתינה. בנתינת אמת אנחנו מסכימים לשמש מכשיר להעשרת העולם ולא אמצעי להאדרת האגו וקבלת יתרון, עמדה או תמורה אחרת.

היכולת להיות נטול פניות ואובייקטיבי.

תנאי מוקדם לכך הוא המודעות למשוא הפנים שקיים בתוכנו. כאשר נוכחים בנו תשוקות אישיות, אינטרסים, חמדנות ותביעה ורגשות שליליים אחרים התפקוד שלנו אינו יכול להיות אובייקטיבי. מודעות וכנות יובילו אותנו להודות שאנחנו לא כשירים ולפסול את עצמנו מלפעול או לקבל החלטה מסוימת.

הנכונות להסתכן בחשיפה וביקורת.

מנהיגות משמעותה סיכון קבוע. בסיס איתן למנהיגות כולל את היכולת לשאת את הכאב של היות נתון לביקורת והיות בלתי מובן ולהמשיך למרות זאת.

יחס הולם כלפי תסכול.

מנהיגות פרושה לגשר על הדואליות של הגשמה לעומת תסכול. ישנם כמה צעדים שיכולים להוביל להתעלות מעל לתסכול.

• לפתח בטחון ביכולת שלנו לשאת את התסכול, להרפות לתוכו ולהפיק ממנו את המיטב.

• לחפש באופן פעיל את המשמעות בחוויה המתסכלת אותנו

• גילוי המשמעות הזו, הבנת השיעור והכרה בכך שאנחנו רוכשים דרכו כוח, חכמה, שחרור.

• היפוך היחס לתסכול מדחייה לקבלה. הכרה בקדושת התסכול (כחלק מקדושת החיים) והפיכתו להגשמה.