הרצאה 46 - סמכות
המקור של התייחסותנו לסמכות כמבוגרים הוא בחוויית הסמכות שלנו כילדים.
ההורים ומבוגרים בכלל מהווים מקור סמכות לילד שחווה דואליות ביחסו אליה:
· מצד אחד הוא תלוי בהורים ובמבוגרים כדי להתקיים, כמהה לאהבתם ונזקק להגנתם כדי להרגיש ביטחון.
· ומאידך הסמכות נתפסת ככוח עוין ומתסכל השולל חופש, מציב מגבלות ואיסורים, מונע סיפוקים.
ובהתאם גם התגובה היא דואלית: הילד מתמרד נגד הסמכות אבל באותו הזמן הוא חווה פחד שהתמרדות תגרום לאבדן האהבה ולשלילת צרכיו בסיסיים ולכן הוא נכנע לה באותה העת.
כשהילד מתבגר הסמכות עוברת למורים, מנהלים, מעסיקים ונציגים של מוסדות ושל שלטון החוק. וגם כאן נחווית אותה הדואליות:
· המבוגר תלוי בגורמי הסמכות ורוצה את הגנתם, אישורם והערכתם מצד אחד
· ומצד שני מוגבל על ידם וחווה לעיתים גם פגיעות, ניצול לרעה ושלילת חופש ואוטונומיה.
ושוב עולה הפחד שמרידה בסמכות תוביל לפגיעה, לעימותים, לאי הערכה ואף נידוי ולמניעת צרכים בסיסיים אבל כניעה לסמכות תגרום לאובדן הכבוד העצמי ושלילת האוטונומיה.
ישנן שתי תבניות עיקריות של תגובה לסמכות בגיל הבגרות:
· התקוממות ומרד בסמכות על מנת להשתחרר מעולה. תגובה זו מוזנת מהתפיסה שהסמכות מונעת הגשמת רצונות לגיטימיים, אינה הוגנת, מגבילה וצרת אופקים.
· הזדהות עם הסמכות ושמירת חוק וסדר באופן נוקשה. תגובה זו נובעת מהצורך בביטחון ומהפחד מכאוס.
שתי אופני התגובה נובעים מבורות, חולשה וחוסר סובלנות לאחר. הם מעצימים זה את זה ויוצרים מעגל שלילי משום שהזיוף בעמדת שומר החוק גורמת לשובר החוק להתמרד עוד יותר ועקב כך שומר החוק מקשיח את עמדתו וחוזר חלילה.
המאבק בעולם החיצוני בין המרד בסמכות ובין השמירה הקנאית עליה משקף קונפליקט פנימי בין שני חלקים אלו בתוכנו. התנגדותו של שומר החוק לפורצי החוק משקפת גם את פחדו מהחלק "פורץ הגבולות" שבתוכו. ומצד שני פורצי החוק החברתי מאמצים לעיתים סדר חדש וסמכותי עד מאד במיקרו חברה שבה הם פועלים (למשל ארגון פשע).
לכן, פריצת ועצירת המעגל השלילי החיצוני יכולות להיעשות ע"י זיהוי, מודעות והתחברות לשני החלקים המייצגים בתוכנו את שני אופני התגובה. ובעקבות כך תתפתח אמפטיה ל"צד השני" כפי שהוא מופיע בעולם החיצון.
הרצאה 237 – מנהיגות
מנהיגים הם אותם אנשים המייצגים עבורנו סמכות אנושית שיכולה להיות מיטיבה או פוגעת.
כמבוגרים אנחנו חווים סמכות מאנשים מסוימים (מומחים, מנהלים, נציגי מוסדות החוק) אך גם מהווים סמכות בעצמנו כלפי אנשים אחרים (למשל ילדינו).
היבט נוסף הוא הנהגה עצמית – היותנו (או לא) המנהיגים של חיינו.
וברבדים הלא מודעים אנו נושאים את ההתניות והתפיסות ודרכי התגובה כלפי סמכות שפתחנו בילדות.
כך נוצרת מערכת יחסים ביננו לבין הסמכות שהיא מורכבת יותר מ"הדואליות הפשוטה" שאפיינה את יחסנו בגיל הילדות.
יש להבין שלא ניתן להתקיים ללא מנהיגות – מישהו שיחזיק את ההגה של מסע החיים האישי או הקבוצתי. מנהיגות בריאה היא קודם כל מנהיגות פנימית - היכולת לנווט ולהנהיג את חיינו בהתאם לרצון וליעוד הגבוה שלנו.
אבל כאשר מנהיגות זאת היא חלשה או חסרה אנחנו מחפשים מנהיגות הורית חיצונית. אנחנו מחפשים מנהיג שיכיל את כל ההתנהגויות הנמוכות שלנו שיעניק לנו הכל מבלי לתבוע דבר (העברה מסמכות הורית). מנהיג שיגן עלינו וייתן לנו תנאים מועדפים מול המציאות.
באותו הזמן אנחנו מרגישים כלפי מנהיגות רגשות של תחרותיות קנאה וטינה. אנו חווים שהמנהיגות אינה הוגנת והיא מגבילה, מענישה ומקפחת ומעבר לכך היא שוללת מאיתנו את היכולת להיות מנהיגים בעצמנו.
כאשר אנחנו מצויים בקונפליקט פנימי הזה אנחנו מגיבים מתוך דפוסי הילדות שלנו – מרד או כניעה. מרד נגד סמכות מסתיר למעשה תשוקה להחזיק בכוח על אנשים אחרים ולנצל זאת לרעה. כניעה לסמכות אנושית מיועדת לספק לנו הגנה ולהעניק לנו מעמד מועדף.
אנחנו רוצים שאחרים ינהיגו ויצרו עבורנו מציאות מוגנת ובטוחה ויספקו את צרכינו (למשל שלטון החוק) אבל באותו זמן אנחנו רוצים חופש וזכויות יתר.
אנחנו רוצים להיות מנהיגים כלפי אחרים אבל איננו רוצים לקחת את האחריות והמחויבות שבאים איתה.
מה מאפיין מנהיג מיטיב?
מנהיגות במובנה האמיתי מושתתת על אהבה לנתינת אמת ועל נתינת אמת של אהבה.
מנהיג מיטיב נותן באופן בלתי אנוכי. אם אנחנו נותנים מתוך טינה וחוסר רצון או על מנת לקבל תמורה בחזרה לא ניתן לקרוא לכך נתינה. בנתינת אמת אנחנו מסכימים לשמש מכשיר להעשרת העולם ולא אמצעי להאדרת האגו וקבלת יתרון, עמדה או תמורה אחרת.
היכולת להיות נטול פניות ואובייקטיבי.
תנאי מוקדם לכך הוא המודעות למשוא הפנים שקיים בתוכנו. כאשר נוכחים בנו תשוקות אישיות, אינטרסים, חמדנות ותביעה ורגשות שליליים אחרים התפקוד שלנו אינו יכול להיות אובייקטיבי. מודעות וכנות יובילו אותנו להודות שאנחנו לא כשירים ולפסול את עצמנו מלפעול או לקבל החלטה מסוימת.
הנכונות להסתכן בחשיפה וביקורת.
מנהיגות משמעותה סיכון קבוע. בסיס איתן למנהיגות כולל את היכולת לשאת את הכאב של היות נתון לביקורת והיות בלתי מובן ולהמשיך למרות זאת.
יחס הולם כלפי תסכול.
מנהיגות פרושה לגשר על הדואליות של הגשמה לעומת תסכול. ישנם כמה צעדים שיכולים להוביל להתעלות מעל לתסכול.
לפתח בטחון ביכולת שלנו לשאת את התסכול, להרפות לתוכו ולהפיק ממנו את המיטב.
לחפש באופן פעיל את המשמעות בחוויה המתסכלת אותנו
גילוי המשמעות הזו, הבנת השיעור והכרה בכך שאנחנו רוכשים דרכו כוח, חכמה, שחרור.
היפוך היחס לתסכול מדחייה לקבלה. הכרה בקדושת התסכול (כחלק מקדושת החיים) והפיכתו להגשמה.
הרצאה 245 – סיבה ותוצאה בכמה רמות תודעה
הסמכות האולטימטיבית היא סמכות אלוהית. והתמסרות לאל היא תנועה טבעית של הנשמה ופרושה הגשמת יעודנו.
אם איננו מתמסרים לסמכות האל נתמסר לתחליף בצורה של סמכות אנושית. כאשר התמסרות לאל מוכחשת ונחסמת התנועה הטבעית מעוותת ומובילה לכניעה בפני תחליפי סמכות כמו גם להתמרדות חסרת הבחנה כנגד כל סמכות.
כל תגובותינו שלנו כלפי סמכות – פחד, כניעה, התמרדות – נובעות מכך שלפי תפיסתנו אנו תלויים בה ונזקקים לה באופן כלשהו (מנהל – תלות כלכלית, נציג החוק – צורך בביטחון, בן זוג – צורך באהבה). אנו חווים בלבול – מתי נכון לציית ומתי לעמוד על שלנו מול סמכות?
תגובה של כניעה לסמכות נובעת מהפחד לאבד הגנה, אהבה, בטחון ומחוסר אמון שהחיים יספקו לנו את צרכינו.
התמרדות לא מובחנת נובעת מפחד לאבד חופש ואוטונומיה וחוסר אמון שהחיים ינווטו אותנו למקום הנכון.
כאשר התמסרות לאל היא מעל לכל אזי הבלבול נעלם וברור לנו מהי התגובה הנכונה. התמסרות לאל נותנת לנו את האומץ להסתכן באיבוד מושא ההזדקקות שלנו ולפתח אוטונומיה, חופש וכבוד עצמי. כניעה מוחלפות בוויתור והתמסרות והתמרדות מוחלפת באסרטיביות ועמידה על שלנו.
כאשר אנחנו מתמסרים לאל (ליעוד שלנו) אנחנו מפתחים גם הבנה והכרה בצדדים החיוביים של סמכות אנושית (אפשר לומר שהמודל של סמכות מיטיבה היא הסמכות האלוהית).
אנחנו מכירים בכך שתחומים וצרכים מסוימים בחיינו מחייבים סמכות או מנהיגות.
אנחנו מפתחים יכולת אבחנה בין אדם הנושא סמכות מיטיבה לעומת בעל סמכות הפועל מחולשה ופחד.
אנחנו מבינים שסמכות מיטיבה מתחזקת חוק וסדר (כמו סמכות אלוהית!)
אנחנו מסכימים למלא את חלקנו ביוזמה המשותפת כפי שנדרש ע"י סמכות לגיטימית. אנחנו מפתחים את היכולת לסלוח גם לסמכות שגויה ומעוותת.
וחשוב מכל "אנחנו מבינים שבהליכה אחרי מנהיג לא "נאבד את נשמתנו" משום שהיא שייכת לאל".
תרגול בנושא יחסינו לסמכות
לזהות את אופן התגובה לסמכות המאפיין אותנו ככלל, ובסיטואציות מסוימות.
לחפש את השורשים בילדות של יחסינו לסמכות.
מהם הדפוסים שלנו כמנהיגים, כמונהגים?
לבחון את ההתמסרות שלנו מחד ואת המרד שלנו בסוגי סמכות שונים – סמכות אלוהית, הרצון הגבוה שלנו (היעוד), סמכות רוחנית אנושית, סמכות ניהולית וחברתית.