top of page
הרצאה 83: דימוי העצמי האידיאלי?
אמצעי הנגד המשמעותיים ביותר שאותו נוקטים אנשים באמונה הכוזבת שהוא יעקוף וימנע את האומללות, חוסר ההנאה והמוות, הוא יצירתו של הדימוי העצמי האידיאלי כפסאודו- הגנה אוניברסלית. הם אף פעם לא מבינים כי זה אמצעי נגד זה לא רק שלא מונע, אלא מביא את הדבר עצמו שהם חרדים ממנו ביותר ונלחמים נגדו. הפסאודו-הגנה השכיח הזה הוא היצירה של הדימוי העצמי האידיאלי ... הוא אמור להיות אמצעי להימנע מאומללות ... אבל מכיוון שהביטחון העצמי שנוצר באמצעות העצמי האידיאלי הוא מלאכותי, התוצאה לא יכולה להיות מה שציפו. למעשה, התוצאה היא הפוכה ומתסכלת כי הסיבה והתוצאה אינם ברורים לכם. זה עלול לקחת הרבה ניסיון חיים ורצון פנימי כדי למצוא את האמת. ואז, ואז רק, אתם תגלו לאט לאט את הקישורים בין האומללות שלכם והדימוי העצמי האידיאלי שלכם.
הבה נבחן עתה כמה מן ההשפעות הכלליות של קיומו של העצמי האידיאלי וכמה מההשלכות. מאחר שהסטנדרטים והתכתיבים של העצמי האידיאלי בלתי אפשריים להבנה, ואף על פי כן לעולם אינכם מוותרים על הניסיון לדגול בהם , אתם מטפחים בתוככם עריצות ורודנות פנימיים של הסֵדֶר הגרוע ביותר. אתם לא מבינים את חוסר האפשרות להיות מושלם כמו שהעצמי האידיאלי שלכם דורש, ואף פעם לא לוותר על להצליף בעצמכם, לגעור ולהטיל עונש חמור על עצמכם, ומרגישים שאתם כישלון מוחלט בכל פעם שמוכח שאתם לא יכולים לעמוד בדרישות שלו(של העצמי האידאלי). תחושה של אובייקט חסר ערך מגיעה אליכם בכל פעם שאתם לא עומדים בציפיות של הדרישות העצומות האלו ואתם מוצפים וטובעים באומללות. עליבות/ אומללות זו עשויה לפעמים להיות מודעת אבל רוב הזמן היא לא. גם אם היא מודעת, אתם לא מבינים את כל המשמעות, את חוסר האפשרות של מה שאתם מצפים מעצמכם. כאשר אתם מנסים להסתיר את התגובות שלכם לכישלונות שלכם , אתם משתמשים באמצעים מיוחדים כדי להימנע מלראות את זה.
אחד מהתכסיסים/ התחבולות הנפוצים ביותר הוא להשליך את האשמה של "כישלון" לעולם החיצון, על אחרים, על החיים. בזה דנו בהרחבה בעבר, אבל עכשיו תבינו את הסיבה העמוקה ביותר של ההשלכות האלו. ככל שאתם מנסים להזדהות עם הדימוי העצמי האידיאלי שלכם, כך קָשָׁה יותר ההתפכחות בכל פעם שהחיים מביאים אתכם למצב שבו לא ניתן עוד לשמור את המסכות. הרבה משברים אישיים מבוססים על גורם זה, ולא על קשיים חיצוניים.
תחושות של כישלון, תסכול וכפייה, כמו גם אשמה ובושה, הן האינדיקציות הבולטות לכך שהאני האידיאלי שלכם בפעולה. אלו הם הרגשות המודעים שאתם חשים מתוך כל אלה שחבויים מתחת. האני האידיאלי נקרא על מנת להשיג ביטחון עצמי, ולבסוף, אושר והנאה צרופה. ככל שהנוכחות שלו חזקה יותר, כך הביטחון העצמי האמיתי נמוג. מכיוון שאתם לא יכולים לעמוד בסטנדרטים שלו, אתם מחשיבים אפילו פחות את עצמכם ממה שעשיתם במקור. ברור אפוא כי ביטחון עצמי אמיתי יכול להיקבע רק כאשר אתם מסירים את מבנה - העל שהוא העריץ חסר הרחמים, העצמי האידיאלי שלכם.
כאשר אתם עושים את הצעדים הממש ראשונים לקראת ויתור על העצמי האידיאלי, תרגישו תחושה של שחרור כפי שמעולם לא (חשתם). אז באמת תיוולדו מחדש; העצמי האמיתי שלכם ייצא. לאחר מכן תוכלו לנוח בתוך העצמי האמיתי שלכם, במרכז. אז באמת תצמחו, לא רק בשוליים החיצוניים שאולי היו חופשיים מן הדיקטטורה של האני האידיאלי, אבל לגמרי חופשיים בכל חלקי הישות שלכם. זה יְשַׁנֶּה דברים רבים. ראשית יגיעו שינויים בתגובות שלכם לחיים, לאירועים, לעצמכם ולאחרים. תגובה שונה זו תהיה מדהימה דיה, אבל לאט לאט, הדברים החיצוניים חייבים להשתנות. לגישה השונה שלכם תהיינה השפעות חדשות.
המילים אינן מספקות; עליכם לחוש את מה שאני מתכוון. אתם תדעו בדיוק מתי החלשתם את העצמי האידיאלי שלכם על ידי הבנה מלאה את התפקיד שלו, את הסיבות והתוצאות שלו. אז תרוויחו את השחרור הגדול של לתת את עצמכם לחיים כי אתם כבר לא צריכים להסתיר משהו מעצמכם ומאחרים. אתם תוכלו לפזר את עצמכם לתוך החיים, לא בצורה לא בריאה, בלתי סבירה, אבל באופן בריא כמו שהטבע מפזר את עצמו. ואז, רק אז, תדעו את היופי של לחיות.
אתם לא יכולים להתקרב לחלק החשוב ביותר הזה של העבודה הפנימית שלכם עם מושג כללי. כרגיל, התגובות היומיות הכי חסרות משמעות, שנשקפות מנקודת מבט זו, יניבו את התוצאות הנדרשות. אז תמשיכו את החיפוש העצמי מתוך שיקולים חדשים אלה ואל תהיו קצרי רוח אם זה לוקח זמן ומאמץ נינוח.
העצמי האמיתי הוא מכלול של כל מה שאתם כרגע. כמובן שיש לכם את האגוצנטריות הבסיסית שלכם, אבל אם אתם לוקחים בעלות של זה, אתם יכולים להתמודד עם זה. אתם יכולים ללמוד להבין את זה ולכן להפחית את זה עם כל תובנה חדשה. אז אתם באמת תחוו את האמת שככל שאתם יותר אגוצנטרים, כך אתם יכולים להיות פחות בטוחים בעצמכם. העצמי האידיאלי מאמין בהיפך בדיוק. טענותיו לשלמות מוּנָעוֹת על ידי סיבות אגוצנטריות גרידא, ואגוצנטריות זו הופכת את הביטחון העצמי לבלתי אפשרי.
השחרור הגדול לחזור הביתה, ידידי, הוא למצוא את הדרך חזרה אל אתה האמיתי. הביטוי "חוזר הביתה" שימש לעתים קרובות בספרות רוחנית ובלימודים, אך הוא לא הובן כיאות. זה מתפרש לעתים קרובות כמתכוון לחזור אל עולם הרוח אחרי מוות פיזי. הפירוש של לחזור הביתה הוא הרבה יותר מזה. אתם יכולים למות הרבה מיתות, בגלגול חיים אחד אחרי השני, אבל אם לא מצאתם את האני האמיתי שלכם, אתם לא יכולים לחזור הביתה. אתם עלולים ללכת לאיבוד ולהישאר אבודים עד שתמצאו את הדרך למרכז הישות / ההוויה שלכם. מצד שני, אתם יכולים למצוא את הדרך הביתה ממש כאן ועכשיו, בזמן שאתם עדיין בגוף. כאשר אתם מגייסים את האומץ להפוך לעצמי האמיתי שלכם, למרות שזה ייראה הרבה פחות מאשר העצמי האידיאלי, תגלו כי זה הרבה יותר. אז תהיה לכם שלווה להיות בבית בתוך עצמכם. ואז תמצאו ביטחון. אז תתפקדו כאדם שלם. אז תשברו את שוט הברזל של נוֹגֵש שבלתי אפשרי לציית לו. אז אתם תדעו מהי הכוונה האמיתית של שלווה וביטחון. אתם תפסיקו אחת ולתמיד לחפש אותם באמצעים שקריים.
הרצאה 84: אהבה, עוצמה ושלווה
כפי שהן מעוותות על ידי הדימוי העצמי האידיאלי
אני רוצה לדון בשלוש תכונות אלוהיות עיקריות: אהבה, כוח ושלווה, וכיצד הם מתבטאים בצורותיהן המעוותות. באדם בריא שלושת העקרונות האלה פועלים זה לצד זה, בהרמוניה מושלמת, לסירוגין על פי המצב הספציפי. הם משלימים ומחזקים זה את זה. גמישות נשמרת ביניהם, כך שאף אחד משלושת המאפיינים האלה לא יכול אף פעם לסתור או להפריע לאחר.
עם זאת, באישיות המעוותת הם שוללים זה את זה. אחד סותר את האחר, כך שהם יוצרים קונפליקט. זה קורה כי אחת התכונות הללו נבחרת באופן לא מודע על ידי האדם לשימוש בפתרון של בעיות החיים.
הגישות של הכניעה, התוקפנות והנסיגה הן עיוותים של אהבה, כוח ושלווה. כעת אני רוצה לדבר בפירוט על איך הם עובדים בנפש, איך הם יוצרים פתרון כביכול, וכיצד הגישה הדומיננטית יוצרת סטנדרטים דוגמטיים ונוקשים שמשולבים אחר כך בדימוי העצמי האידיאלי.
אחד מאותם פסאודו - פתרונות הוא אהבה. התחושה היא, "לו רק הייתי נאהב/ת, הכל יהיה בסדר". במילים אחרות, האהבה אמורה לפתור את כל הבעיות. למותר לציין, זה לא כך, במיוחד כאשר האדם שוקל את האופן שבו אהבה זו אמורה להינתן. במציאות, אדם מעורער המאמץ פתרון כזה בקושי מסוגל לחוות אהבה. כדי לקבל אהבה, אנשים כאלה מפתחים מספר מגמות אישיות טיפוסיות ודפוסים של התנהגות ותגובה פנימית וחיצונית אשר נוטים להפוך אותם לחלשים ולחסרי ישע יותר ממה שהם באמת. בלוקחם על עצמם יותר ויותר מאפיינים של היחבאות אל הכלים / חוסר התבלטות כדי להשיג את האהבה וההגנה אשר לכשעצמם כנראה מבטיחים בטחון מפני השמדה, הם נענים/ מצייתים לדרישות האמיתיות או המדומות של אחרים, מתרפסים וזוחלים עד כדי מכירת נשמותיהם כדי לקבל אישור , אהדה, עזרה ואהבה. באופן לא מודע אנשים כאלה מאמינים כי עמידה על זכותם ועמידה על רצונותיהם וצרכיהם מסתכמים בערכו היחידי של החיים: להיות מטופל כמו ילד ...
לדימוי העצמי האידיאלי של כניעה יהיו תקנים מקבילים ותכתיבים:
תמיד צריך להיות ברקע, לא להתלונן על עצמך, להיכנע תמיד, לעולם לא למצוא פגם באחרים, לאהוב את כולם, לעולם לא לזהות את הערכים האמיתיים וההישגים האמיתיים של עצמך, וכן הלאה.
על פני השטח זה נראה, באמת, כמו תמונה קדושה מאוד, אבל, ידידי, זו רק קריקטורה של אהבה אמיתית, הבנה, סליחה או חמלה. הרעל של המניע הבסיסי מעוות ומשמיד את מה שבאמת יכול להיות אמיתי.
בקטגוריה השנייה הוא מחפש כוח. אדם זה חושב כי כוח ועצמאות מאחרים יפתרו את כל הבעיות. סוג זה, בדיוק כמו האחר, יכול להציג וריאציות רבות ותת מחלקות. סוג זה יכול להיות שולט, או כפוף לאחת או לשתי העמדות האחרות. כאן הילד הגדל סבור שהדרך היחידה שאפשר להיות בטוח היא להיות כל כך חזק ולא פגיע, כל כך עצמאי וחסר רגש, ששום דבר ואיש לא יכולים לגעת בו. השלב הבא הוא לנתק את כל הרגשות האנושיים ... דחף של כוח ותוקפנות יכולים להתבטא בדרכים רבות ובתחומים רבים. זה יכול להיות מכוון בעיקר להישגים, להתחרות ולנסות להיות טוב יותר מכל אחד אחר. כל תחרות תורגש כפגיעה בעמדה המיוחדת הנעלה הנדרשת כדי להשיג פתרון מסוג זה. או, זה יכול להיות יחס כללי יותר ומוגדר פחות כלפי אנשים בכלל. טיפוח קשיחות באופן מלאכותי שאינה אמיתית יותר מן הרכות חסרת האונים של האדם הכנוע.
דימוי עצמי אידיאלי זה מכתיב אמות מידה של עצמאות ועוצמה כמו -אלוהית. מתוך אמונה מלאה בהיותו מספיק בעצמו, אדם כזה אינו מרגיש צורך באיש, בניגוד לבני אדם האחרים שכן זקוקים. גם אהבה, חברות או עזרה נתפסים כלא חשובים. הגאווה בדימוי הזה ברורה מאוד, אבל את חוסר הכנות יהיה פחות קל לזהות.
הבה נבחן עתה את התכונה האלוהית השלישית, השלווה, שנבחרה כפתרון ולכן היא מעוותת. במקור, האדם היה כל כך קרוע בין שני ההיבטים הראשונים, שהיתה צריכה להימצא דרך החוצה על ידי פנייה לנסיגה מבעיות פנימיות, וכן מהחיים ככאלה. מתחת לנסיגה, או לשלווה הכוזבת, הנשמה הזאת עדיין קרועה לחצי, אבל כבר לא מודעת לכך. חזית כה חזקה של שלווה כוזבת נבנתה, שכל עוד תנאי החיים מאפשרים זאת, אדם זה משוכנע בכך שהוא הגיע לשלווה אמיתית. אבל תנו לסופות החיים לגעת בו או בה, תנו להשפעות של הסערה הזועמת המשתוללת הנמצאת מתחת סוף סוף לצאת, וזה יראה עד כמה שקרית היתה השלווה. יתברר שהמבנה נבנה על חול.
לטיפוס הכנוע ולטיפוס מחפש הכוח נראה שיש משהו במשותף: התרחקות מהרגשות שלהם, מהיצמדות לאחרים ודחף עז לעצמאות. עד כמה שהמניעים הרגשיים המונחים ביסודם עשויים להיות דומים - פחד מפגיעה ומאכזבה, פחד מהתלות באחרים ולכן תחושת חוסר ביטחון - תכתיבי הדימוי העצמי האידיאלי של שני סוגים אלה שונים מאוד.
בעוד שמחפש הכוח מתהלל ומתפאר בעוינות וברוח לחימה אגרסיבית, הטיפוס הכנוע אינו מודע כלל לרגשות כאלה, וכאשר הם באים לידי ביטוי הוא מזועזע מהם משום שהם מפרים את תכתיבי פתרון הנסיגה. תכתיבים אלה הם: "עליך להסתכל במבט חטוף ומנותק על כל בני האדם, לדעת את חולשותיהם ואת תכונותיהם הטובות, אך מבלי להיות מוטרד או מושפע מאף לא אחד." זה, אם נכון הוא, אכן יהיה שלווה. אבל שום בן אנוש אינו ברוגע כזה.
מכאן שתכתיבים כאלה אינם מציאותיים ובלתי ניתנים למימוש. גם הם כוללים גאווה וצביעות: גאווה, משום שהניתוק הזה נראה כל כך כמו אלוהי בצדקתו ובאובייקטיביות שלו. במציאות, השקפתו של אדם עשויה להיות צבועה בדיוק בצבע של מה שהאחר חושב, כפי שקורה בסוג הכנוע. אבל בהיותו גאה מכדי להודות כי חולשות אנושיות יכולת לגעת בו – האדם המרומם מעל כול האחרים- הוא ינסה להתעלות מעל לכל זה. אך זה לא אפשרי. מכיוון שגם סוג זה תלוי במידה רבה באחרים כמו שני הסוגים האחרים, חוסר הכנות הוא בדיוק אותו הדבר. ומכיוון שהניתוק איננו נכון ואינו יכול להיות נכון לעולם אם נעשה בזה שימוש כפסאודו- פתרון, אדם כזה חייב גם הוא לעמוד בציפיות של הסטנדרטים והתכתיבים של הדימוי העצמי האידיאלי הספציפי לו. זה יגרום לו או לה לבוז עצמי, אשם, ותסכול כמו שני הסוגים האחרים כאשר הם לא עומדים בציפיות של הקריטריונים המיוחדים שלהם.
כל מה שבא באופן טבעי וללא מאמץ אינו נראה לכם אמיתי. אתם כל כך מותני - מאמץ עבור הבלתי אפשרי שזה לא עולה בדעתכם שאין עבור מה להתאמץ, כי מה שהוא באמת בעל ערך כבר שם. אבל כפי שאתם לא מנצלים את הערכים האלה, הם לעתים מונחים כמו אדמת בור.
לִפְרֹושׂ את התהליך כולו כואב בהתחלה, כי חייבים לחוות בחריפות הרגשות של חרדה, תסכול, אשמה, בושה, וכן הלאה. אבל כשאתם ממשיכים באומץ, תקבלו השקפה שונה מאוד על הכל. בפעם הראשונה ממש, תתחילו לראות את עצמכם כמו שאתם באמת. תראו את המגבלות שלכם. בהתחלה זה יהיה מזעזע להיות חייבים לקבל את המגבלות האלה שהן כה רחוקות מהעצמי האידיאלי. אבל כאשר תלמדו לעשות זאת, תתחילו לחוש ערכים בתוככם שמעולם לא הייתם באמת מודעים להם.
אז תחושה של כוח וביטחון עצמי יגרמו לכם לראות את החיים ואת עצמכם בצורה שונה מאוד. בהדרגה ישתלט תהליך הגדילה אל האני האמיתי. זה יחזק את העצמאות האמיתית שלכם, כך שלהיות מוערכים על ידי אחרים לא יהיה עוד קנה מידה עבור הערך העצמי שלכם. תִּיקוּף על ידי אחרים הוא בעל חשיבות רבה כל כך רק בגלל שאתם לא מעריכים את עצמכם בכנות. תיקוף על ידי אחרים הופך להיות תחליף. כאשר אתם מתחילים לסמוך ולאהוב את העצמי שלכם, מה אנשים אחרים חושבים עליכם לא ישנה אפילו חצי (ממה ששינה קודם ). אתם תנוחו בביטחון בתוך, וכבר לא תצטרכו לבנות ערכים כוזבים עם גאווה והעמדת פנים. כבר לא תסתמכו על עצמי אידיאלי, שלא יכול באמת להיות מהימן, ולכן מחליש אתכם. את השחרור של השלת הנטל הזה אי אפשר לתאר במילים.
אבל, ידידי, זה תהליך איטי. זה לא בא בן לילה. זה נובע מחיפוש עצמי מתמיד וניתוח של הבעיות שלכם, העמדות שלכם, והרגשות שלכם. ככל שאתם ממשיכים בדרך זו, האני האמיתי שלכם עם הערכים האמיתיים והיכולות יתפתחו באמצעות תהליך של צמיחה פנימית וטבעית. האינדיבידואליות שלכם תהפוך להיות חזקה יותר ויותר. הטבע האינטואיטיבי שלכם יתבטא ללא עיכוב, בספונטניות טבעית ואמינה. כך תעשו את הטוב ביותר בחיים שלכם - לא ללא תקלות, לא על ידי להיות חופשי מכל כישלון, לא כל ידי אי- הכללת האפשרות לעשות טעויות. אבל היחס שלכם לכישלונות ולטעויות שלכם יהיה שונה מאוד. יותר ויותר תוכלו לשלב את העמדות האלוהיות של אהבה, כוח, ושלווה בצורה בריאה, בניגוד לדרך מעוותת.
אהבה לא תהיה אמצעי למטרה. זה לא יהיה צורך שיציל אתכם מהשמדה. לכן, היא (האהבה) תפסיק להיות מרוכזת בעצמה. היכולת העצמית שלכם לאהוב תשלב כוח ושלווה. או, במילים אחרות, תוכלו לתקשר באהבה ובהבנה כשאתם עצמאים באמת. אהבה, כוח ושלווה לא ישמשו כדי לספק לכם את הכבוד העצמי החסר לכם. אהבה אמיתית, לא מרוכזת בעצמי, לא תפריע עוד לכוח בריא, שהוא לא כוח הגאווה וההתרסה, גם לא הכוח לנצח אחרים, אלא הכוח לשלוט על עצמכם ועל הקשיים שלכם מבלי להוכיח שום דבר לאיש. כאשר אתם מחפשים שליטה על ידי עיוות תכונה של כוח, אתם עושים זאת למען הוכחת העליונות שלכם. כאשר אתם מקבלים שליטה על ידי כוח בריא אתם עושה זאת למען גדילה. אם לא תהיה בידיכם השליטה לפעמים, זה לא יוצג כאיום כפי שזה היה בזמן שהייתם בעיוות. זה לא יפחית את הערך שלכם בעיניכם. כך תוכלו באמת לגדול עם כל ניסיון בחיים. אתם תלמדו, תביאו לידי מימוש ותשיגו כוח אמיתי, לא מהסוג הכוזב. לא תהיה שום שאפתנות מעוותת, כפייה וחפזון.
שלווה בדרך הבריאה לא תגרום לכם להסתתר מפני רגשות, מהתנסות ונסיון, מהחיים ומהקונפליקטים שלכם; אהבה וכוח במתכונת הבריאה שלהם יספקו לכם הפרדה בריאים כאשר תסתכלו על עצמכם, כך שתוכלו באמת להיות אובייקטיבים יותר. שלווה אמיתית היא לא הימנעות מהתנסות ורגשות שעלולים להיות מכאיבים כרגע, אך עשויים להניב מפתח חשוב כאשר האומץ נמצא שם כדי לעבור דרכם ולמצוא את מה שמאחוריהם.
אהבה, כוח ושלווה יכולים ללכת יד ביד. למעשה, כאשר כל אחד מהם בריא, הם משלימים זה את זה. אבל הם יכולים לגרום למלחמה הגדולה ביותר בתוך עצמכם אם הם מעוותים.
הרצאה 84: סיכום
-דימוי העצמי האידיאלי אמור למנוע אומללות, אבל למעשה הוא מוביל ישירות לאומללות; מכיוון שהביטחון העצמי הגלוי לעין שנוצר הוא מלאכותי ולא אותנטי. בנוסף, הוא יוצר עריצות פנימית כי אנחנו מייסרים ומלקים את עצמינו לתמיד על שנכשלנו לחיות על פי הדרישות למושלמות של הדימוי העצמי, וזה יוצר מעגל זדוני של אומללות. נגרם משבר כשהנסיבות מבטיחות שלא ניתן יותר להחזיק במסיכה.
-אנחנו מרגישים שיחרור עצום כשאנחנו מרפים מהעצמי האידאלי שלנו. זה חלק גדול ב"שיבה הביתה" למרכז של עצמינו. אם אנחנו מתנסים בגדילה במקום במושלמות, נחיה בהווה.
-כניעות, תוקפנות ונסיגה הם העיוותים המייצגים של שלוש התכונות הנשגבות של אהבה, כוח ושלווה. אחד מהפתרונות המדומים האלו ייתכן ויטו לשלוט בדימוי העצמי האידיאלי, למרות שאצל רבים כל השלושה פועלים ומשפיעים הדדית; זה מצריך כמות גדולה של כנות והתבוננות עצמית כדי לגלות אותם.
-אנחנו מפגינים כניעות מופרזת בחיפושים אחר אהבה, מבלי שנהיה כנים עם העצמי האמיתי שלנו והצרכים שלנו. או, בחיפושים אחר כוח ועוצמה, אנחנו עשויים לטפח עצמאות מופרזת על ידי סירוב לכל ביטויי האהבה, החברות והעזרה; אולי מְזֻוָּגים עם עם מנטליות תחרותית של "לנצח בכל מחיר". או שאנחנו מבלבלים בין כניעות, ריחוק, התבדלות והתנתקות לבין שלווה אמיתית.
-אנחנו צריכים להחליף את המקום של להסתמך על ההערכות של אנשים אחרים את עצמינו למקום בו נסתמך על עצמנו אנו. אנחנו אמורים להתחיל לבטוח ולאהוב את עצמנו, עם היבלות והכל.
-באישיות המפותחת אהבה אמיתית היא לא אמצעי מרוכז של העצמי לתכלית כלשהי. כוח אמיתי כורך שליטה בעצמי כדי לקדם גדילה, לא שאחרים יקדמו עליונות. ושלווה אמיתית כורכת למידה ועמידה אל מול כאב בלתי נמנע ובעיות שתגענה מעת לעת, ולא נסיון לבודד את עצמנו מכל זה.
bottom of page