שאלה

יש לי שתי שאלות בקשר להרצאה האחרונה [הרצאה מס' 154: פעימת תודעה]. אני לא חושב שאני לגמרי מבין את מושג התודעה, אם זה באמת אומר מודעות מלאה יותר לעצמי ולמציאות של האדם. האם זה אומר שלפעמים יש הבנה מלאה יותר ולפעמים הבנה פחותה?

המדריך

תודעה היא כל מה שחי. מידת התודעה תלויה במידת ההתפתחות. כפי שאמרתי במקום אחר, התודעה של מינרל היא כל כך מינימלית שהוא אפילו לא יודע עדיין שהוא לא מרגיש את עצמו בתור תודעה. התודעה גוברת ככל שהאורגניזם של החיים הופך מורכב יותר. אנחנו יכולים גם לנסח את זה הפוך. האורגניזם של החיים הופך מורכב יותר ככל שמידת התודעה עולה. כעת, לבעל חיים יש דרגת תודעה גדולה יותר מאשר למינרל, למשל, או מאשר לצמח. אבל עדיין אין ברשותו תודעה עצמית במובן של ידיעה שהוא קיים. הוא קיים, הוא רואה את עצמו, אך אינו יודע את עצמו. האדם הוא הראשון שיש לו תודעה עצמית. ההחזקה שלו בתודעה עצמית שוב משתנה.

לאדם מאוד לא מפותח, לא בוגר מבחינה רוחנית, יש מודעות עצמית, כמובן, אבל אין לו אותה באותה מידה. המודעות שלו לעצמו, למה שקורה בתוכו, לְמָה שהוא רואה ולָמָּה הוא רואה את זה, איך הוא מגיב לסביבתו וָלָמָּה הוא מגיב בדרכים מסוימות, לסביבה בזכות עצמה, לאחרים, לטבע, לחוקי הטבע - כל זה תלוי מאוד. ושוב, מעבר להיקף האנושי, מידת התודעה מורחבת הרבה יותר. כעת, מכיוון שהתודעה והחיים הם אחד, פעימה חייבת להיות חלק מזה. הרטט של הפעימה תלוי במידת ההכרה. ככל שהמודעות נמוכה יותר, קצב הפעימה או הרטט איטי יותר. זה אולי דומה לסיבוב של מדחף. כאשר המדחף מסתובב מהר במיוחד, לא ניתן להבחין בין הלהבים, מכיוון שקצב הרטט הוא כל כך מהיר שלא ניתן לראות את הלהבים. זה אותו דבר ביחס לעין האנושית. קצב הרטט של ישות שמידת התודעה שלה עולה על זו של האדם הוא גבוה מאוד, אז אתה לא יכול לראות את זה - אתה לא יכול לראות את קצב הרטט. קיים קשר ישיר בין תודעה לפעימה, לא רק במובן ששניהם היבטים של חַיּוּת ורוּחַ חַיִּים, אלא גם משום שהם קשורים זה בזה על ידי תלות הדדית.

שאלה

אבל בני אדם לא באמת מודעים לדופק שלהם; זה לא משהו שמבחינים שהתודעה שלהם משתנה, נכון?

המדריך

מטרת ההרצאה האחרונה נועדה להביא לכם מידה מסוימת של מודעות, לא על הפעימה עצמה אלא על מה שגורם לפעימה - וזו תנועת הנשמה. היחס שלכם לחיים, לדברים שקורים לכם, הוא שמביא את הפעימה המתאימה. הפעימה חשובה במובן שהיא מעידה על בריאותו של אורגניזם של חיים, בדיוק כפי שברמה הגופנית רופא יבדוק את הפעימה של המטופל על מנת לקבוע מצבים מסוימים של בריאות גופנית. זה דומה לגבי הבריאות הרוחנית של האדם. אם אתם מבינים שהפעימה ההרמונית היא תוצאה של תנועת נשמה הרמונית, היא נותנת לכם דרך לבדוק את עצמכם. אתם לא בהכרח הופכים מודעים לפעימה הרוחנית עצמה, אבל אתם יכולים להיות מודעים לתנועת הנשמה וכשאתם מודעים לתנועת הנשמה יותר ויותר, לכן אתם נעשים בריאים יותר, כי המודעות הזו מטפחת בריאות. לאחר מכן תרגישו את העצמי הרוחני שלכם פועם במקום להיות קהה.

ככל שאתם הופכים בריאים יותר, באופן כללי, יחסי הגומלין בין המיינד שלכם, הרוח שלכם, ההרגשות שלכם והגוף שלך מתאחדים. הגוף שלכם וכל העצמי שלכם, הכל, הופך לרוח חיים רוטטת יותר. אתם אפילו משתמשים בביטוי הזה בשפה שלכם, שלעתים קרובות היא מאוד מספרת מה המצב להוויתו ומשמעותית מאוד. כעת, המודעות הזו לפעימה היא משהו שמתרחש בפועל, שאסור לעשות זאת בצורה אנליטית ובחיפוש אינטלקטואלי. זה משהו שמתבטא בכם בתחושה של החַיּוּת שלכם, בתחושה שלכם של הרטט בתוך עצמכם.

תת מודע

שאלה

הנתיב הזה שאנחנו עובדים עליו כדי להגיע למרכז שלנו, כולל חשיפת תהליכים לא מודעים. האם יש בנו תפיסה שגויה בסיסית לגבי המושג 'לא מודע'?

המדריך

כן, לעתים קרובות יש תפיסה מוטעית בדרכים הבאות. לעתים קרובות מאוד אנשים מאמינים שהלא מודע הוא גרידא הרסני ואויב. במקרים אחרים אנשים מאמינים שהלא מודע - או התת מודע כפי שהוא נקרא גם כן- הוא חיובי ואלוהי בלבד. במקרים אחרים מאמינים שהלא מודע הוא ישות נפרדת, דבר נפרד. לכן אנשים מהרהרים על כל הדברים השונים בתוך עצמם. יש את ההיבט האלוהי של הלא מודע. זו ישות אחת, כביכול. ישנו הילד ההרסני, העצמי הילדותי, הנוירוטי, שאמור להיות גם ישות נפרדת. ואז יש את העצמי האינסטינקטיבי, עם המנגנון הנפלא שלו של בניית הגוף, שוב, שנתפס כדבר נפרד.

אז כל זה הוא בלבול, כי יש רק תודעה. התודעה נמצאת בישות האנושית החיה; היא מודעת בחלקה , במודעות; ובחלקה התודעה מתרחקת מהמודעות, בין אם זה המרכיב ההרסני של עמדות והשפעה נפשית ובין אם זה החלק המועיל. הרבה ממה שהוא כביכול לא מודע הוא לא באמת לא מודע. פשוט לא מסתכלים עליו - אבל זה ממש על פני השטח. אז קיימים בלבולים כאלה ואחרים.

אתה יכול לחשוב על זה בתור תודעה אחת שמחלחלת אל היקום כולו. ההפרדה של אפילו בן אדם אחד מהאחר אינה אלא הפרדה מזויפת ומלאכותית: הפרדה של זמן, של מיינד, של מרחב, של מושג, של מודעות ,  אבל זה לא כך במציאות.  זה באמת יהיה קשה מאוד למודעות האנושית – כאשר התודעה מתגלה – לקלוט את זה בין רגע; זה יהיה בעיקר תיאוריה. אלה, הייתי אומר באופן גס, הם חלק מהבלבולים הכלליים.

התפתחות לא אחידה

שאלה

לפני זמן מה, בהרצאה אחרת, אמרת לנו שכאשר יש פיצול רחב מאוד בתודעה של אדם, אז זה יתבטא במשבר גדול, משבר חריף. גיליתי שזה נכון בחיים שלי, וברצוני לחקור עוד את המשמעות של הפיצול הזה בתודעה. איזה סוג של גילויי חיים קודמים חייב שיהיו לאדם שהביא סוג כזה של התפזרות רחבה בתודעה?

המדריך

זה לא רק ביטוי אחד ספציפי בחיים הקודמים במובן זה שהוא ביצע משהו ועכשיו הוא נענש. זהו מצב תודעה של שני מצבי התפתחות בסיסיים. כאשר הישות חיה מחוץ לגוף- ואינה מתגלמת בחומר - מצב בסיסי אחד, נניח המצב הפחות מפותח, עשוי להישאר סמוי לתקופה מסוימת. ואז הישות מבטאת את נסיבות חייה וסביבתה בספירה של הוויה, שתואמת את מצב התודעה המפותח הגבוה יותר והשלב השלילי או הבלתי מפותח נשאר חבוי. ואז בתקופות אחרות בקיום שאינו בחומר, זה הפוך. ונאמר שגם אם במידה רבה יותר הצד המפותח עשוי להיות מיוצג חזק בהרבה מהצד הלא מפותח, הצד האפל או הצל עדיין נשאר סמוי והצד השלילי, ההרסני גלוי והישות חיה בסביבה אשר תואמת לצד השלילי הזה, בדרגות שונות.

הישות חיה בעולם כזה ואיננה מודעת לחֶבְיוֹנות (עיכובים או השהיות) המפותחים שלה. לכן יש לישות כמות עצומה של קושי בסביבה שתואמת לחלוטין את המצב הלא מפותח הזה, כעת, כאשר זה גלוי. עכשיו , החיים עלי אדמות בחומר נתפסים כדרך מהירה יותר לשלב בין השניים. זה חייב להיות ותמיד זה כך המקור והגורם למשבר כזה כפי שתיארת. המשבר הוא כאשר שני הצדדים הללו מנסים ליישב את ההדורים, ואי אפשר לעשות זאת בהתחלה בלי משבר. כי החיים בגוף בספירה הזו של כדור הארץ, שבו הכל מתבטא בחומר - בחומר חיים מוקשה ומאובן - יכולים להתחלף ואתה באמת יכול להיות מודע הרבה יותר לשני המצבים.

לאגו, לרצון – יש את הכוח לקבוע עם איזה צד להזדהות, להתבונן ולהקשיב לו, וזה מעניק לישות דרך התפתחות מהירה הרבה יותר. במקרה הספציפי שלך, נטלת על עצמך את המשימה הזו להפגיש בין שני הצדדים האלה, להביא את החביון השלילי לקדמת הבמה ואת החביון החיובי לקדמת הבמה, גם כן. שניהם היו אפלים, ועכשיו זו שאלה של פיוס, של איחוד, של מציאת הדרך שלך במבוך שבו רבים מהמסרים שמגיעים אליך מהעצמי העמוק ביותר שלך מבלבלים. אתה לא יודע לאן הם שייכים; משהו שנראה שלילי והוא אכן שלילי ומהווה ביטוי של הצד השלילי, של הצל, ההרסני עשוי- בו זמנית- גם להיות ביטוי של הגבוה ביותר בך. נטלת על עצמך את המשימה הזו כדי להעלות את רמת התודעה שלך. זה מה שאני יכול להגיד.

שאלה

אם כך, האם היית אומר שחלק מהמשמעות יכול להיות בלמצוא את האחדות בדואליות?

המדריך

כן.

שאלה

שאמצא את האחדות בביטוי השלילי וגם החיובי במעשה אחד.

המדריך

כן. כן. כדי לתת לך רק כמה דוגמאות, איך אתה יכול למצוא עצמאות אמיתית והגדרה עצמית מבלי להיות הנפרדות ונוקשה? איך אתה יכול להיות וותרן, מתמסר בעצמך בלי להיות תלוי ומבלי להיאחז? איך אתה יכול להיות אוהב בלי לאבד את היושרה שלך? כיצד תוכל לקיים את הרוח העצמאית שלך מבלי להתנכר לאחרים ובלי לתת למחלוקת ולעליונות לחסום את יכולת האהבה? אלה בעצם המאבקים שאתה מחפש ונאבק איתם. אם המטוטלת מתנדנדת קדימה ואחורה מקיצוניות אחת ואז פוסלת  את הצד השלילי שלה – שבזה התקדמת מאוד בחודשים האחרונים - זה באמת הדבר הכי חשוב שישות יכולה לעשות. שום דבר לא יכול להיות חשוב כל כך, כי שום דבר לא יכול להיות מקדם אהבה ואיחוד בקנה מידה הכי גדול שאפשר.