שאלה

אמרת בהרצאה של היום שכאשר משהו מכביד על החזה, עלינו לשאול את עצמנו מה בנו לא בסדר. אבל הכבדות עשויה לבוא גם, למשל, מאֵבֶל.

המדריך

זה אפשרי. אבל השאלה היא איזה סוג של אבל? צער בריא לא מרגיש כמו נטל כבד. להיפך, זה מרים אותך למעלה, זה משחרר אותך; כמעט יכולתי לומר שלמרות הצער משהו די נפלא מתרחש עמוק בפנים. זה כמעט בלתי אפשרי לתאר רגשות במילים, אף פעם, אז פשוט נסו להבין ולהרגיש למה אני מתכוון, ולחוש את ההבדל בין ההידוק של המרירות לבין הצער שמשחרר את הנשמה.

שאלה

כאשר אדם מת והרוח נכנסת שוב לספירות של מעבר, האם כניסה זו מלווה תמיד בכאב?

המדריך

לא. 

שאלה

אתה מתכוון לא בהכרח?

המדריך

לא, בכלל לא. ישנם מקרים רבים שבהם זה ממש לא המקרה.

שאלה

האם החזרה ללא כאב היא חסד שאדם היה ראוי לו?

המדריך

הייתי מתאר את זה כסיבה ותוצאה, או כחסד. זה יכול להיות גם וגם - זו יכולה להיות מעלה שמתממשת בדרך זו. או שזו יכולה להיות ההשפעה של סיבה שנוצרה בעצמה אמצעות דרך חיים מסוימת. 

שאלה

ברצוני לדעת האם לאנשים שהלכו אל מעבר יש עדיין רגשות של אהבה לילדיהם או לקרובים שלהם.

המדריך

זו לא שאלה שאני יכול לענות עליה בכן או בלא. כל כך הרבה תלוי באדם. אי אפשר להכליל. יש כמה רוחות - בתנאי שהתקיימה אהבה במהלך חייהם - המרגישות קשורות לקרוביהן במשך זמן רב מאוד. זה לא בהכרח מצב טוב מאוד להיות בו. ככל שההתפתחות הרוחנית תתקדם יותר, כך תלמד כל ישות להתנתק מהקרובים ומהקשרים הישנים. זה לא אומר שאהבתם נפסקת, אבל צמיחה רוחנית פירושה שבהדרגה כל היצורים נכללים באהבת האדם, לא רק הקרובים והיקרים ביותר.

הַפָּעוֹט הרוחני צריך ללמוד לאהוב בהדרגה. ככל שהצמיחה נמשכת, יצורים נוספים יכולים להיכלל באהבה זו. לאהוב עוד אנשים בדרך הנכונה זה לא מפחית מהאהבה שמרגישים כלפי אחדים. אם כך, עליכם לשקול גם משהו אחר: כשתחזרו לעולם הרוח, תפגשו תחילה את היקרים לכם מהחיים האלה. לפי הרצון והמשאלה האישיים שלכם, תישארו במצב בו הייתם בזמן פטירתכם, כביכול. אבל כשתתחילו להתפתח הלאה, תפגשו רוחות רבות אחרות, שאת חלקן תזהו כמאד מקורבות אליכם בחיים קודמים, או בחיים במישורים שונים, לא רק במישור האדמה.

שם תגלו מחדש אנשי קשר, אהובים, חברים ותיקים. וכשאין יותר צורך בגלגול נשמות, האהבה שאתם יכולים לתת כרגע רק לאנשים מסוימים, אז תהיה שלכם לתת לכל היצורים. כך שמספר אנשים שנפטרו עדיין מרגישים מחוברים מאוד לקרוביהם מהחיים האחרונים. גם לאחרים יש את האהבה הזו, אבל הם כבר לא כבולים אליה. הם עוברים למשימות אחרות. והמצב הזה עדיף לאין שיעור להיות בו.

שאלה

אני רוצה לדעת אם רוחות בעולם הרוחות עדיין קשורות לארץ שלהן ולשמות שלהן?

המדריך

אותה תשובה תחול כאן לגבי השאלה הקודמת. זה מאוד תלוי בבן אדם. כמובן, רוחות הקשורות לאדמה, או רוחות שעדיין אינן מפותחות, מחזיקות לעתים קרובות בשעבודים הארציים של עברן, בין אם השעבוד הזה מתייחס לפטריוטיות קנאית, לגאווה משפחתית, למקצוע או לכל דבר אחר. אסור לכם לדמיין שכשתמותו, מצב ההוויה שלכם יהיה שונה לגמרי רק בגלל שהשארתם את הקליפה שלכם מאחור. את כל האישיות שלכם, החשיבה שלכם, ההרגשה שלכם, הדעות שלכם, אם הן מושרשות עמוק מאוד, האידיוסינקרציה שלכם [נטייה או התנהגות ייחודית] והקיבעונות שלכם. כל זה אינו חלק מהגוף שלכם; עם זאת, זה חלק מהגופים העדינים שלכם שממשיכים לחיות.

איזה מבנה אישיות שיש לכם עכשיו, זה יהיה כך אחרי המוות. אז כשאדם מת עם תחושה פנאטית של פטריוטיות, הוא או היא לא ירגישו אחרת לאחר המוות, ולכן עלולים להיות כבולים. אבל אם האדם התחיל לנתק את עצמו ובוחר בראייה רחבה יותר על הדברים, הוא יוכל להתקדם מבחינה רוחנית הרבה יותר טוב, כאשר הוא נמצא מעבר.

ניתן להדריך אותו או אותה ביתר קלות וכך לחיות חיים נעימים יותר. אם אתה מת, למשל, במצב של פחד, אתה תהיה במצב של פחד לאחר מכן. אם אתה מת במצב של שלווה, אתה תהיה שָׁלֵו לאחר מכן. לא משנה מה אתם בזמן מותכם, אתם תרגישו, תחוו ותחיו לאחר מכן, וזה יהיה העולם שלכם כי המחשבות, הדעות, הרגשות והעמדות שלכם יוצרים את העולם סביבכם.

אני יכול לומר שזה עולם פסיכולוגי, מה שלא אומר שזה עולם של פנטזיה. זה אמיתי. עבורכם, רעיונות מופשטים הם חסרי צורה. בעולם הרוח לכל הרעיונות המופשטים יש צורה וחומר. כך אנשים בונים את עולמם, לפי האישיות שלהם.

שאלה

האם זה נכון שלידה, זמן וצורת המוות נקבעים על ידי גורל בלתי ניתן לשינוי?

המדריך

לא, זה לא נכון. לגבי הלידה, זה עתה הסברתי איך זה, אז אני לא צריך להיכנס לזה יותר. [הרצאה מס' 34 : הכנה לגלגול נשמות] וכפי ששמעתם, אפילו את זה ניתן לשנות ברגע האחרון. ניתן לשנות גם את שעת המוות ונסיבותיו. כפי שאמרתי לכם, יש תוכנית חיים לכל אחד. אבל גם אמרתי לכם שיש הרבה תוכניות. יש תוכנית לכל חלופה, לכל אפשרות של החלטה הנובעת רצון חופשי. נניח שישות ממלאת את המקסימום שציפו ממנה. לאלטרנטיבה הזו יש תוכנית אחת. תוכנית נוספת נעשתה למקרה שהישות תגשים אפילו יותר מהטוב ביותר שניתן היה לצפות לו. גם זה קיים מדי פעם. יש עוד תוכניות ספורות להגשמות חלקיות, או אם הישות לא תגשים כלום. אולי האדם יסדיר חוב קרמתי, אבל לא יתגבר על חולשה מסוימת או יפתור בעיה פסיכולוגית.

זמן המוות אינו משתנה בהתאם לתוכנית שמתבצעת, אך זמן ואופן המוות משתנים בהתאם לתוכנית שהתגשמה. שוב, ברצוני להדגיש שהעובדה שהחיים יכולים להיות ארוכים יותר ממה שצפוי באחת התוכניות היא לא תמיד סימן לכך שהחיים הארוכים האלה התגשמו במיטבם, אם כי ייתכן שכן.

אם ישות באמת ממלאת את המיטב שלה, חייה עשויים להתארך, מכיוון שבאמצעות ההגשמה המיוחדת שלה עשויות להיות לה אפשרויות לעזור לאחרים. אבל אז, שוב, חיים עלולים להיקטע מכיוון שהישות הגשימה את המיטב שלה. אז ניתן לה החסד לחזור הביתה מוקדם יותר, להתחיל משהו חדש, משימה שהוא או היא חיכו לה.

לכן אי אפשר לומר באופן בוטה שהארכת חיים בלתי צפויה היא בהכרח הוכחה להגשמה טובה. יכול להיות שזה ככה, אבל יכול להיות שזה גם בדיוק ההפך. אז הזמן, כמו גם צורת המוות, יכולים להשתנות בהתאם לאיזו מהחלופות הרבות בחרה הישות.

שאלה

כשאתה סובל מיגון /מצער, כשאתה מופרד ממישהו ואתה יודע שזה חייב להיות ואתה מקבל את זה, אתה עדיין סובל מכאב עמוק, על אחת כמה וכמה כשאתה מודע לרגשות שלך ולעומק האהבה שיש לך. זה בריא, הלא כן? האם זה לא לוקח זמן להחלים?

המדריך

אני לא יכול לענות על השאלה ולומר שהיא בריאה או לא בריאה. זה תלוי לחלוטין איך זה מורגש. יכול להיות שזה משהו בריא לחלוטין. אבל זה עשוי להכיל גם זרמים לא בריאים מסוימים. קשה מאוד לקבוע זאת בתשובה כללית. זה אינדיבידואלי לחלוטין. העצה שלי - על מנת לקבוע אם זה בריא או לא - היא שהאדם ישאל היכן עלולות להיות רגשות של חוסר אונים, חולשה, רחמים עצמיים או היכנעות לסבל החיים.

אם האישיות שלך מרגישה מרוששת/ מרוקנת בגלל פרידה כזו, אז חייב להיות אבל לא בריא, אולי בנוסף לאבל בריא. אבל אם האובדן מורגש ככואב ללא הרגשה של התרוששות עצמית, אז זה בריא לחלוטין.

שאלה

לגבי ההרצאה- הקשר של האנושות לזמן [הרצאה מס' 112] איך אפשר באמת להתמודד עם המוות ולקבל את המציאות שלאחר המוות כדי לחיות בכאן ועכשיו?

המדריך

אזכיר לך שתי הרצאות שנתתי לפני זמן לא מבוטל על הדואליות. [הרצאה מס' 81: קונפליקטים בעולם הדואליות; הרצאה מס' 82: הסימבוליות של כיבוש הדואליות בחייו ובמותו של ישו] עכשיו, אם יש לך מושג או אמונה לגבי המשך החיים לאחר המוות אבל הרעיון הזה עדיין לא נחווה במלואו בכל הווייתך - זה עדיין משהו אתה נצמד אליו באמצעות כפייה מלמעלה. אז אתה צריך להודות בפני עצמך שבתוכך אתה עלול לפקפק. אתה יכול לקוות, ואולי אתה מאמין במידה מסוימת של האישיות שלך שכל התורות הללו הן אמת, אבל אתה צריך להתמודד ולהודות שהן קיימות ולפגוש את הספקות שלך, כפי שאתה צריך לעשות עם הפחדים שלך. עכשיו כשאתה עושה זאת, בתחום הספק המסויים הזה, אתה לא בטוח שהחיים ממשיכים. בתחום הזה אתה צריך לפגוש את הפחד הזה ואת הספק הזה, ולעבור אותם ולקבל שכרגע כך אתה מרגיש.

זהו אותו תהליך שבו, למשל, אתה יודע דרך כל התורות הרוחניות, הדתיות והמטאפיזיות, שאהבה היא המפתח לכל היקום. עם זאת אתה צריך להודות בפני עצמך קודם כל, באילו תחומים הלב שלך לא יודע את זה , היכן בתוך הפנימיות שלך אתה מרגיש שנאה, במקום שבו היית רוצה להרגיש אהבה. אתה לא יכול לייצר את האהבה הזו אם אתה לא מודה בשנאה, טינה ועוינות. וכשאתה מודה בזה ופוגש את זה ומתמודד עם זה ומבין את זה, אז זה מתמוסס ואתה חופשי לאהוב.

זה אותו דבר עם הספקות שלך, בין אם הספק הזה מתייחס להמשך החיים לאחר המוות הפיזי או לכל דבר אחר לצורך העניין. אז מטבע הדברים עצם האופן שבו השאלה הזו מורכבת, מחריגה באופן הדדי את מה שאני אומר.

אתה לא יכול ברגע של ספק לחיות את האמונה שלך - תהיה האמונה הזו אשר תהיה – היכן שאתה מטיל ספק. אז שם אתה חייב להודות, "אני לא בטוח. אני חושש. אני מפחד למות, כי אני לא יודע שהחיים ממשיכים”. או "אני מפחד למות כי אני מפחד שהחיים ממשיכים". יש לפגוש את המחשבות האלו.

לאחר מכן, תגיע בהדרגה דרך החוויה הפנימית שהחיים הם תהליך בלתי פוסק, שהם לא יכולים להיות שום דבר אחר מלבד זאת. שגם אם אתם בעצם חוששים שהחיים עשויים להימשך, לא תפחדו מהם יותר בכל מקום שבו אתם עומדים. או אם פחדתם שהחיים לא יימשכו, תדעו ותחושו לעומק את אמיתותם מבלי שתצטרכו לכפות את זה ולשכנע את עצמיכם שאתם לא מפחדים.

שאלה

בהרצאה מס' 135: תנועה מתוך רגיעה – סבל הנגרם כתוצאה מחיבור כוח החיים למצבים שלילים, אמרת שמציאה או הבנה מלאה של תנועה ורגיעה פירושו שאין מוות. {כן} גם לא אמרת שאין לידה. אז ברור שאנשים מתגלמים אל תוך גוף ואז אולי הם מוצאים את זה, או אולי יש להם דברים אחרים למצוא. אם כך, אין מוות פירושו שהם מתעוררים מיד בעולם הרוחות ושאין סוג של שינה או מרווח בין גלגול חיים אחד לבין השני. או מה זה אומר?

המדריך

לא, התכוונתי למשהו קצת שונה. מה שהתכוונתי הוא זה: שכל תופעת המוות היא תוצר של אשליה. זה לא אומר שהם לא צריכים לעבור תהליך של מוות כאנשים, בשלב מסוים של התפתחות. הם עוברים דרך זה. במובן הזה, זו המציאות כרגע. זה בדיוק כמו עולם החומר; זה בדיוק כמו אומללות; זה כמו חושך; זה כמו ייאוש. כל הדברים האלה הם תוצרים של אשליה. הם תוצאה של מושגים אשלייתיים. ברגע שהאשלייה כבר לא נדבקת או נצמדת, מוותרת לגמרי ומקבלת את המציאות, תופעת המוות וההיוולדות – וגם להיוולד זה למות, אולי יותר מאשר למות מנקודת מבט אנושית – נפסקת.

אז כשאמרתי למות, אני מתכוון לכל היבט של זה, כולל מהיכן שאתה רואה את זה, מוות וחיים, וחיים ומוות, להיוולד ולמות או למות ולהיוולד. תופעה זו, אחרי הכל, אינה אלא תופעה של חוסר מודעות.

תהליך המוות או תהליך הלידה הם שניהם חושך זמני, חוסר מודעות עצמית, חוסר תודעה, לא לדעת שאנחנו קיימים. החושך הזה - אותו חוסר מודעות - זו גסיסה או גסיסה לכאורה, מוות או מוות לכאורה, בין אם זה מנקודת המבט שלך של להיוולד או למות, או להיות בכל סוג של מצב, לא משנה באיזו מידה של חוסר מוּדָעוּת.

כל חיי האדם במימד המסוים הזה בחומר הם תמיד במידה מסוימת מוות, מכיוון שיש כל כך הרבה היבטים שאתה עדיין לא מודע אליהם. כל ממצא שאתה מוצא, גורם לך להיות יותר חי כי אתה הופך מודע יותר. בהיותך מודע יותר לעצמך אתה הופך מודע יותר למציאות ככזו.

אתה יכול לגלות די בקלות שמה שאני אומר כאן הוא כך, שאני לא רק ממציא מילים. אבל אתה יודע שזה כך כי כל מציאה, כל הכרה, הופך אותך באמת לחי יותר. ככל שההכרה חשובה יותר, כך אתה מרגיש חי יותר. זו הוכחה למה שאני אומר. לעומת זאת, כשאתה משחרר את עצמך וגולש לעקומת ירידה שלילית, כשאתה מסרב לאחוז בחשיבה שלך, בגישה שלך ובדרך בה אתה מכוון את הרצון שלך ואת כוחות הנפש שלך - אם אתה מאפשר לעצמך להחליק לַשְּׁלִילָה, אתה הופך להיות יותר אדיש, יותר מת, יותר קהה, פחות ופחות מודע.

אתה מאבד יותר ויותר קשר עם החיים עצמם, ואתה מרגיש את זה בתוך עצמך ועם אחרים. הכל משעמם ומצב הרוח חמוץ ונראה לא אמיתי. זוהי תוצאה, ובמובן הזה, זו גם דרגת מוות. המוות לא נובע מדבר אחד. זו לא תופעה שהיא כזו או לא. יש הרבה דרגות של מוות. אפילו זה הוא לא שחור או לבן. אי אפשר לומר שזה או חיים או מוות. מוות הוא מצב נפשי ויש דרגות של מוות. והאדם הממוצע מודע לזה במידה כזו או אחרת. לכן, הוא חי במידה כזו או אחרת. יש כל כך הרבה תחומים שהאדם הממוצע אינו מודע אליו; לכן, הוא או היא מתים במהלך חייהם, עד שנוצרת מודעות נוספת. ובמובן הזה, המוות הוא אשליה, כי החושך - חוסר המודעות - הוא תוצאה של רעיונות כוזבים, של תפיסות שגויות. לזה התכוונתי.