שאלה

היחס של רוב ההורים למיניות עבור ילדם המתבגר הוא יחס מונע, מגביל, אוסר. ואז יש מיעוט קטן שיש לו סוג של כפייה שטחית מתוחכמת של מיניות אל הילד, מה שמעיד בעיני על סוג של פיצול בין אהבה למיניות.  למה הורה יכול לסמוך על הילד בכל כך הרבה דרכים, ובכל זאת כשמִינִיוּת  עולה, כולם מפוחדים ומתחילים לרוץ? כהורה, מהי דרך אמיתית להתמודד עם ילד ביחס לאהבה ולמיניות?

המדריך

הדרך האמיתית היא לעולם לא הדרך של מה שאדם אומר או מה שהוא עושה או טיפול או גישה משוערת. הדרך האמיתית היא מצב של הוויה בפנים. רק ההורה המאוחד בתוך עצמו במקום שבו אהבה ומיניות לפחות מאוחדות, יחסית, שבו אין דחיה של אף אחד משניהם, שבו זה לא ברמה הכי עמוקה בו נחשב  מין כ"מלוכלך" או אהבה כ"מסוכנת" - רק אז ההתייחסות הזו מתקשרת את עצמה באופן טבעי.

זה לא מה שאדם אומר או מה שיש בבסיס ההנחה המוקדמת או מה שהוא מטיף. זה נמצא בהוויה הפנימית. זה מה שקובע, וזה מה שילדים מגיבים אליו, ללא קשר למילים הנאמרות. כמובן, בכל מערכות היחסים האנושיות, זה האופן בו מגיבים האחד לשני, הרבה יותר מהמילים שנאמרות. אתה יודע את זה, ידידי. אבל זה עוד יותר עם ילדים.

כעת, מצד שני, אדם לא יכול להכריח את עצמו להיות כל כך מאוחד. כדי להיות האדם המאוחד הזה, זוהי דרך ארוכה, ארוכה; זה מאבק; זו צמיחה. אבל לדעת זאת, זה כבר נכס אדיר. אם הורה יודע, "כן, יש לי את הבעיה שלי כאן בהיבט הזה או בהיבט אחר, היכן שאני מכחיש את המיניות שלי, איפה אני מפחד לאהוב, איפה שאני לא יכול להרפות, היכן שיש לי הגנות משלי. וזה כמובן יועבר בתקשורת בדרך כלשהי לילד שלי, כי מה שאני אגיד - זה בלתי נמנע", אז כבר השגת הרבה מאוד. כי אז אתה גם יודע שהילד יושפע מזה רק במידה שיש לו כבר את בעיה שהיא שלו, שהוא הביא לעולם הזה. וזה תלוי בילד, לפתור את הבעיות האלה.

במידה שאתה יודע על הבעיה שלך, אתה מביא אווירה נפשית ברורה שעוזרת לילד לעשות זאת. במידה שאתה מכחיש את הבעיה הזו בך או מתעלם מהבעיה שבך, אתה מפזר ערפל - ערפל נפשי.

כעת, אין זה פלא, כמובן, שגם מיניות וגם אהבה, במיוחד כשהן מאוחדות, יוצרות את התגובות החזקות האדירות הללו בבני אדם. שכן זה בדיוק כמו ההתמסרות הרוחנית לכוחות שאתה חלק בלתי נפרד מהם: השחרור מהאגו, ההתמסרות לתהליכים הקוסמיים שמחלחלים ליקום כולו וגם לעצמי.

אם הכניעה הזו של האגו מתרחשת, ניתן ליצור את הקשר עם השלם הקוסמי. אצל בני אדם, הגישה האוהבת – בניגוד לפחד מאהבה – וההתמסרות לאיחוד המוחלט של מיניות ואהבה, וההנאה הנובעת מהנתינה המוחלטת הזו של העצמי, כך יכולים הזרמים הקוסמיים שמתעלים מעל האגו, להיחוות על ידי האדם. זוהי חוויה מיסטית אמיתית יותר מהמיסטיקנים המתכחשים למיניותם, כי אצלם זו רק חצי חוויה ברוב המקרים.

שאלה

יש לי בעיה עם הבת שלי שחוקרת את המיניות שלה. כאבא שלה, חלק אחד בי מרגיש שהיא נעה מהר מדי. הייתי רוצה להיות האב האוהב, נותן ומבין, ואני חושב שזה מאוד חשוב כאן. אבל חלק אחר בי מרגיש שאני מוותר על משהו, ושאני צריך להחזיק ולשמור על שליטה. אני מרגיש קונפליקט אמיתי של רגשות ואני תוהה אם תוכל לעזור לי עם הרגשות האלה?

המדריך

ובכן, הייתי אומר, בראש וראשונה, כדי לעזור באמת ולמצוא את האיזון הנכון בגישה שלך אליה, אתה באמת תצטרך להתמודד עם הבעיות האלה והפחדים האלה בעצמך. כי אחרת אתה רק תתן פורקן להרגשות השליליות שלך, את מה שאתה חושב שאתה צריך לעשות, מתוך הפחדים שלך והתפיסות המוגבלות שלך לגבי מה נכון ומה לא נכון, וכן הלאה.

לכן, כדי לתת לך עצות איך להתנהג או איזה מסלול לקחת יהיה מאוד מזיק בשלב זה, כי זה לא במה שאתה עושה או במה שאתה אומר או איך אתה מתנהג כלפיה - איזה מסלול לקחת – כדי שתוכל למצוא את התשובה האמיתית. כל מעשה שאתה יכול לעשות עשוי להיות חיובי או שלילי, עשוי לבוא ממקום טוב בך או ממקום שלילי.

זה תמיד המקום שבו האדם נהיה מעורב בבלבול שלו – כלומר, שהוא כל הזמן חושב על המעשה עצמו כקריטריון ולא על ההתייחסות שלו, על הבהירות שלו, על ההרגשה שלו שהוא שלם בתוך עצמו, שיכולים לקבוע את ההתנהגות שלו. אם אתה לא ברור, הדרך הטובה ביותר עבורך תהיה לקחת בעלות על זה ולהגיד שאתה לא יודע מה נכון, שאתה מביע את ההסתייגויות שלך, אתה מביע את הרגשות שלך, אתה מביע את הדאגות שלך. אתה משתף אותה בצורה כנה, במקום להיות סמכות שאומרת, "את לא יכולה ואסור לך לעשות את זה" או להיות רך מדי וחלש מדי מתוך רגשות האשם שלך ולאפשר לה לעשות משהו הרסני לעצמה. אז שניהם שוב יכולים להיות נכונים או לא. בחיפוש של הרגשות שלך בעבודה שלך, תמצא הרבה הבהרה.

שאלה

קבוצה מאיתנו שעובדת כהלפרים עם ילדים בנתיב, התחילה את מה שאנו מכנים סמינר ילדים שבו אנו דנים בבעיות של עבודה עם ילדים. אחד מנושאי הדיון הוא מיניות אצל ילדים. תהיתי אם תוכל לפנות הערב לילדים בנושא הזה ולעזור לנו, העובדים עם הילדים.

המדריך

זה כמובן דבר נפלא שמסירים את הטאבו/ האיסורים הישנים. ההגבלות הישנות שהופכות את המיניות לסוד מלוכלך ולתחושת אשם אינן קיימות עוד. חשוב שבן אדם שצומח ידע וילמד לקבל את הכוח היפה הזה, הכוח האלוהי הזה.

יחד עם זאת ישנה חשיבות שווה להבין שככל שכוח גדול יותר - בין אם זה כוח המיניות או כל כוח רוחני אחר - כך הוא דורש מידה עצומה של בגרות. וצעירים יכולים להיות בוגרים, כלומר בעלי תחושת אחריות ומשמעת עצמית. משמעת עצמית לא במובן של הכחשת הנאה, אלא במובן של תהליך מתמיד של טיהור עצמי, של כנות, של אמת, של מחויבות לצמיחה.

אם המחויבות העמוקה והכנה הזו למשמעת עצמית חסרה, לא ניתן לשאת את הכוח המיני והוא יהפוך להרס. חשוב להבין זאת. חשוב גם להבין שבלי לב אוהב, המיניות הופכת רדודה, לא ממצה וריקה. היא תמיד תהיה מייצרת רגשות אשם, לא משנה מה יהיו המוסכמות והערכים של החברה החיצונית שלך. האשמה היא אם כן אשמה פנימית על הרצון לתפוס בתענוג בצורה אנוכית, ללא אהבה. רק כאשר מטפחים את היחס הזה של אהבה, יכולה להתקיים חוסר אשמה, ולכן גם היכולת המלאה ליהנות מכל ההנאות, כולל הנאה מינית.

שאלה

הבת שלי היא ברמת אנרגיה נמוכה מאוד, במיוחד בבוקר. מאוד קשה לה לזוז בבוקר. אני יודע שיש לזה סיבה הקשורה לאופי שלה, אבל אני רוצה לדעת אם יש משהו שאני יכול לעשות בקשר לזה ומה המשמעות העמוקה יותר של הבעיה הזו?

המדריך

המשמעות היא שהיא משתמשת בהרבה מאוד אנרגיה מעוררת וממריצה בצורה מלאכותית. יש שם הרבה אנרגיה מינית שהיא לא יודעת איך להתמודד והיא יוצרת תסיסת יתר שנדחפת לפעילות יתר שהיא לא ממש אורגנית או הרמונית. לכן, נוצר אז חוסר איזון ובזמנים מסוימים חסרה אנרגיה. כעת, ייתכן שלא תוכל לעשות משהו בקשר לזה באופן מיידי. יחד עם זאת, ההבנה שלך, פשוט המודעות שלך לכך, עשויה כבר להשפיע על רמה אחרת של המציאות.