שאלה

שומעים אנשים אומרים שוב ושוב, "אם אלוהים קיים, ואכן יש סדר אלוהי, איך יכול להיות שכל כך הרבה דברים נוראים קורים על פני כדור הארץ?"

המדריך

כולכם יודעים, כולכם למדתם, שבני אדם מעצבים ומגבשים את גורלם. זה שאתה צריך לשאת משאות כה כבדים הוא תוצאה של שבירת חוקים רוחניים, לעתים קרובות באופן לא מודע. ובכל זאת, זה לא מספיק על מנת להסביר לכם אירועים כמו מלחמות, שבהן, על ידי החלטה של מעטים, רבים שנראים חפים מפשע צריכים לסבול מגורל כבד. על כך אני משיב: ראשית, אפילו באסונות המוניים או קבוצתיים, אדם לעולם לא יזדקק לחוות משהו שלא מתאים לייעוד ולגורל שלו.  שנית, כל אדם, מלבד אותם מעטים מאוד שכבר הגיעו למצב גבוה יותר של טיהור, חולק גם באחריות למלחמות ולאסונות המוניים אחרים. לא רק הפוליטיקאים או אותם מעטים שמעצבים באופן גלוי ובפומבי את ההיסטוריה העולמית צריכים לקחת אחריות על המלחמות, אלא כל אדם יחיד אשר- במחשבות ובהרגשות לא טהורות- מזהם את המאגר הקוסמי. וזה, יום אחד, חייב היה להשפיע. כל מחשבה של שנאה, של פרידה, של אגואיזם, של אי צדק, של אפליה, של לרצות יותר לעצמו מאשר לשכן שלו; בקיצור, כל מחשבה שמפרה את חוקי האל, היא אבן בניין במבנה הרוחני העצום הזה - מלחמה שחייבת תחילה להיווצר ברוח לפני שהיא יכולה להפגין הרס במישור החומרי. לו רק חלק קטן מהמין האנושי היה זורע את זרעי השלום, מלחמות לא היו קיימות, למרות כמה פוליטיקאים חסרי מצפון. רוב האנשים, כולל אתם, חבריי, טומנים בחובכם מחשבות של חרדה ואם לא מחשבות של שנאה, אז של חוסר אמון ונפרדות, כמו בין קבוצה אחת לאחרת וכל אלו מפרים את חוק האחווה. כל מחשבה מהסוג הזה, כל הרגשה, הם תרומה משמעותית לפרוץ המלחמה. רק כאשר אתם מטהרים את עצמכם מבפנים, מנקים את ההרגשות ואת המחשבות שלכם- וכך מגשימים בצורה הטובה ביותר את ייעודכם בכל מקום שבו אתם ממוקמים- אתם יכול להפוך גם לשליחים של שלום. בעקיפין, כשחיים חיים רוחניים, אנשים יכולים לעשות יותר בעד או נגד מלחמה, מאשר פוליטיקאים או מדינאים, חבריי היקרים.

שאלה

האם זה נכון שבתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה נקודת סכנה גם במאבק בשמיים/ בעולמות העליונים, במקביל לשיא כוחו של היטלר לפני הנסיגה הרוסית?

המדריך

הו, לא חברים שלי! אוי לא! אתה מבין, אם עדיין הייתה נקודת סכנה בנקודה זו, הישועה באמצעות המשיח לא הייתה הגיונית. מאז המלחמה ההיא בין ישו ללוציפר, ומאז הישועה, הכל מבוסס ומתנהל לפי תוכנית. רצונו החופשי של הפרט משחק בה תפקיד; תמיד נשאר מספיק מרחב תמרון לכך, בשני הכיוונים. אף על פי כן, עד לנקודת התפתחות מסוימת, עד שהם ימצאו אור רוחני מסוים בהתפתחות כוללת באופן קולקטיבי, לאנשים יהיו מלחמות על כדור הארץ שלכם. באופן עקרוני מנקודת מבט רוחנית, המלחמות האחרונות לא היו גרועות יותר מהמלחמות שהיו לכם לפני מאות ואלפי שנים כי זו לא שאלה של כמה אנשים נהרגים. השאלה היא המניע. והמניעים בהחלט היטהרו במלחמות האחרונות, לא רק האחרונה ביותר. עם זה אני לא מתכוון לומר שצד אחד תמיד צודק לגמרי והשני לגמרי לא בסדר. תמיד יש מישגה בשני הצדדים, בהחלט. בתקופה האחרונה, כשאנשים עושים מלחמה, הם עלולים לטעות באידאולוגיות שלהם, אבל לפחות תמיד יש איזו אידיאולוגיה מאחורי זה, גם אם יש כמה אנשים חסרי רחמים שהם אנוכיים לחלוטין. רוב האנשים הולכים בעקבות מטרה כלשהי, רעיון כלשהו בעוד שבזמנים קודמים הם נאלצו לצאת למלחמה כמו צאן. השליטים שלהם הכריחו אותם ולא היה להם שום מושג למה. זה היה בדיוק הדבר שצריך לעשות. ואז ככל שהרגת יותר, כך היית גיבור גדול יותר. לשליטים פשוט היו יתרונות משלהם במטרות שלהם: להשיג יותר אדמה, לקבל יותר כוח. למרות שאנשים נראים כאלה גם עכשיו, אפילו לאכזריים ביותר יש שכנועים ואמונות עמוקים לגבי הרעיונות והאידיאלים של עצמם, גם אם הם טועים בתוך תוכם לגבי זה.

לו הם היו חסרי רחמים לחלוטין, היום הם לא יכלו להתחמק מזה יותר, ולעולם לא יכלו להשפיע ולשכנע עמים שלמים להרוג זה את זה למען האינטרסים האנוכיים שלהם. עמוק בפנים הם יודעים וחשים זאת. יש אנשים שטוענים שהדרך הישנה היא גם קיימת כיום, אבל הם טועים לחלוטין. מנקודת המבט הרוחנית, השאלה היא לא עד כמה מלחמה עקובה מדם, עד כמה הנשק שלך יעיל. מהזווית שלנו, מה שחשוב הוא המניע. גם אם אתה טועה, אם למניע שלך יש כמה שרידי הגינות, זה הרבה יותר טוב ממה שקרה בזמנים קודמים. זה נכון שמניע כן אך שגוי לצאת למלחמה לא יציל אותך מההשלכות, כי בורות לא משנה את חוק הסיבה והתוצאה. מה שנכון לחלוטין הוא שהמניע הכן אם כי השקרי אינו מוערך באותו אופן כמו המניע שלחלוטין הוא אנוכי ומרושע; ולכן גם לכך חייבת להיות השפעה בסופו של דבר. זה לכשעצמו צריך להיות תשובה לאנשים הטוענים שאין התקדמות בהתפתחות הרוחנית. כי יש! וזו אחת ההוכחות מני רבות. אנשים יגיעו בסופו של דבר - ויש לקוות שזה יקרה בעתיד הלא רחוק - להבנה שמלחמה לעולם לא יכולה להיות פתרון. הייתה וקיימת התקדמות רוחנית, אך היא לא נמדדה לפי התקדמות טכנית. עצם העובדה שההתקדמות הטכנית והחומרית התרחשה כל כך מהר בהשוואה להתקדמות רוחנית, תאלץ אנשים להגיע למסקנה הזו ולהארה הזו.

כל עוד אנשים לא נלחמים בעצמי הנמוך שלהם ובכך משתעבדים לו ולכוחות החושך, הביטוי החיצוני של מצב זה יהיה, בין היתר, מלחמה. אבל כאשר המאבק הזה בהתפתחות האינדיבידואלית והאישית יגיע לשלב מסוים, כאשר אנשים יגיעו צעד קרוב יותר לאלוהים באופן מסוים, מלחמות לא יהיו אפשריות יותר. אילו רק אחוז מסוים מבני האדם - בשום פנים ואופן אפילו לא מחצית מאוכלוסיית העולם, אלא רק חלק קטן, עשירית ואולי אפילו לא זה - היה באמת עוקב אחר ההתפתחות והטיהור הרוחני בהם אני דוגל, תוך התגברות על הנטיות  הנמוכות שלהם, מזהים בכנות עצמית את טבעם הנמוך, ובכך מסיימים את המלחמה המשתוללת כמעט בכל נפש אנושית, יציאת צורות האנרגיה בצורת לוחמה תחדל להתקיים.  אין כמעט אדם, אפילו בחדר הזה, שלא מתנהלת בו מלחמה בפנים, מלחמה שאינה מוכרת עד כה, שבה מגמה אחת של תת המודע רוצה ללכת בדרך זו, והשנייה בדרך אחרת. והתודעה שלכם לא יודעת את זה. זה יוצר מלחמות על כדור הארץ הזה - השנאה הבלתי מזוהה שלכם, האנוכיות הבלתי מוכרת שלכם, חוסר האהבה הלא מוכר שלכם, וכן הלאה. ברגע שאתם שולטים בזה - זה לא אומר שאתם צריכים להיות מטוהרים לחלוטין, אבל אתם שולטים בזה, אתם מודעים לזה. גם אם רק פחות מעשירית מכלל האוכלוסיה האנושית תגיע לשלב הזה, אני מבטיח לכם, מלחמה תהיה בלתי אפשרית. אבל לומר שהמלחמה הזו נוצרה בגלל מלחמת הרוחות לא יכול להיות נכון.

שאלה

האם עלינו להבין שזה לא כל כך משנה כמה אנשים נהרגים ושזה לא מצער?

המדריך

יקירי, זה תלוי לחלוטין באופן שבו אתה מסתכל על זה, מאיזו נקודת מבט. מבחינתכם, בני האדם, אתם צריכים להיות מאוד אחראיים, לא רק לגבי חיי החברים שלכם, אלא גם לרווחתם. זו אחריותכם האישית. אז בהחלט, לעולם אל תאמצו את נקודת המבט שמה שקורה לאחרים לא חשוב. עיוות זה עשוי לשרת את האינסטינקטים הנמוכים ביותר של אנשים. זוהי חובתכם המקודשת, בדיוק כפי שהיא לעשות כמיטב יכולתכם למען ההתפתחות שלכם עבור החיים שלכם, גם לדאוג לחייו של כל אדם אחר. בדרך כלשהי, אתם קשורים לכל השאר, אפילו לאויב הגרוע ביותר שלכם. האדם הזה הוא אתה ואתה האדם הזה. אבל מהבחינה הרוחנית, השאלה כמה אנשים נהרגו במלחמה היא לא העניין החשוב. שם, העניין החשוב הוא מה המניע, איך נראות לנו הגישות הרוחניות של כל המעורבים. כמו כן, אסור לשכוח שהמנגנון של החוקים כל כך מושלם ששום עוול לא יכול לקרות למישהו. אבל זה לא אומר שאתם חופשיים לחטוא חטאים, להיות חסרי זהירות לגבי חייהם של אחרים על ידי הישענות כבדה על העובדה שממילא שום עוול לא יכול לקרות לאף אחד. אתם לא יכולים לעשות עוול לישות אחרת, אבל אתם יכולים להזיק לעצמכם על ידי הפרת חוקי האהבה.

שאלה

במקרה של מלחמה, האם מעשה הרג על ידי חייל נוגד את החוק האלוהי?

המדריך

לא, זה לא. כי כפי שאמר ישוע המשיח, תנו לאלוהים את אשר לאלוהים, ותנו לקיסר את המגיע לו. אם בני האדם בספרת כדור הארץ עדיין נמצאים בפיגור כל כך בהתפתחות עד כדי כך שנחוצה מלחמה, אז אנשים צריכים להילחם למען ארצם. גם אם כל האנשים יסרבו להילחם, הרוע לא יחוסל. מלחמה אולי תחוסל זמנית, אבל בהחלט לא רוע. מלחמה היא רק אחד מביטויים רבים אחרים של רוע. מלחמה היא לא הסיבה: היא רק התוצאה. זה יהיה אותו דבר אם אב יאפשר לרוצח להיכנס לביתו ולהרוג את אשתו וילדיו מבלי להגן עליהם. הוא חייב להגן על אלה שהוא אוהב וצריך להילחם נגד הרוע. במצב ההתפתחות הנוכחי שלכם, למרבה הצער, מלחמה היא לעתים קרובות עדיין האמצעי שלכם להילחם ברוע. ככל שההתפתחות הרוחנית תגדל, תלמדו ללכת יותר לשורשי הבעיות ולהילחם ברוע בדרכים טובות יותר. כפי שהיא נראית כעת, האנושות נאלצת לעתים קרובות להילחם נגד כוחות המנצלים לרעה את הרצון החופשי והחוק האלוהי. אם אנשים לוקחים על עצמם את הכוח למנוע מאנשים אחרים לחיות כפי שאלוהים רוצה שהם יחיו, ואם העולם שלכם לא מצא אמצעים אחרים עד כה לחסל את העוול הזה, אז המלחמה היא הרע הפָּחוּת. אתה יודע מנקודת המבט הרוחנית שמוות הוא לא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות. מוות רוחני הוא הגרוע ביותר, לא מוות פיזי. כל אדם נשפט לגופו, והשיפוט כולל גם את הנסיבות והסביבה שבה הוא חי. בעולם הרוחות, המניעים האמיתיים נחשבים יותר מאשר המעשה והשיפוט אינו ניתן באופן כללי או קולקטיבי. כולם נשפטים בנפרד, ואם אדם יוצא למלחמה רק כדי להגן על ארצו, זה לא ייחשב נגדו. מה שקובע זה הגישות הפנימיות של האדם, רגשותיו, תגובותיו, המניעים ותחושת האחריות.

שאלה

לגבי הדימויים של ההמון, האם אנו נולדים אם כך לתוך דימוי גזע/ מוצא ודימוי אמונה? מה קורה, למשל אם מישהו בעל אמונה אחרת מגיע לנתיב - ליתר דיוק דרכו של ישו מול זו היהודית? באופן מסוים נוצרים אז חיכוכים ושנאה לאמונה הקודמת. מה ההסבר?

המדריך

חלק מהנשמות עדיין מעורבות מאוד בדימויי הגזע או האמונה שלהן, מכיוון שהגורמים הפסיכולוגיים האישיים שלהן, כלומר, זרמי הדימוי האישי שלהם פועלים יחד עם דימוי ההמון המתאים. אם כך, הם לא ירגישו נטייה לשבור את הדימוי בזמן הקרוב. יש צורך בכמה גלגולים לפני שהנוקשות יכולה להתרופף. אחרים, שנולדו לאותו גזע או דת, נמצאים כבר בנקודה של פירוק הגזע או דמות הדת שלהם. הם כבר המסו את הדימויים האישיים שלהם במידה מסוימת, או שיש להם דימויים אישיים שונים שפחות תלויים זה בזה עם דימוי ההמון הייחודי להם, או שאין להם בכלל. בנקודה זו, יש כל כך הרבה מחלוקת ורגש אישי שהדעה הקדומה התדמיתית תמנע כמעט מכולם לשמוע משהו על הנושא. כך גם לגבי הלאום. יש כמה אנשים שנולדו למדינה שבה יש אולי מגמה חזקה של לאומנות ופטריוטיות מוגזמת. הם נשארים במדינה הזו, ואף פעם לא עולה בדעתם שהשקפתם שלהם נשענת על דעה קדומה. אחרים, שנולדו באותה מדינה, חשים דחף לצאת החוצה, לראות מדינות ואנשים אחרים, ובכך להרחיב את השקפתם. זה אותו דבר עם דימוי ההמון הדתי. אדם אחד עדיין מעורב יותר, השני מתחיל לצאת מזה. אחד מפותח יותר, לפחות מהבחינה הזו. מבחינה אחרת מי שעדיין חד צדדי ובעל דעות קדומות עשוי להיות רחוק יותר בדרך. אבל מבחינה אחת זו, הראשון החל להרוס את ההשפעה שנגרמה מדימוי ההמון של הציוויליזציה שלו.

מה שאתם רואים שקורה בתקופה שלכם הוא הרס הדרגתי אך מובהק מאוד של דימוי ההמון של לאומיות. לכן, מנקודת המבט שלנו, אפילו לתהפוכות ולצער הנורא של המלחמה יש נקודות טובות. שכן ללא התהפוכות הללו, אנשים לא היו עוברים ממדינה אחת לאחרת ומרחיבים את דעותיהם. זה הורס את דימוי ההמון שלהם ובסופו של דבר משפיע לרוב על הדימויים האישיים שלהם. אותו דבר יקרה בדת. לכן, זה קוצר ראייה לחשוב שהתרחשות איומה על כדור הארץ, אפילו מלחמה, אינה מובילה את האנושות להתפתחות והגשמה רוחנית. ההגשמה היא כל כך בלתי נמנעת שהיא חייבת לקרות בצורה כזו או אחרת. גם אם האנושות עדיין לא מצאה את הדרך לשלום, האלטרנטיבה השגויה חייבת להוביל גם אל המטרה של אחדות וחופש מאשליה, או מדימויי ההמון. אין ספק, אלימות ושנאה, דעות קדומות ואנוכיות, כל הגורמים למלחמה, אינם רוחניים. אבל אנשים רבים עדיין מוצאים את עצמם במצב כזה. רק אם ימשיכו עוד ועוד יאבדו בהדרגה עיוורון שכזה. עם זאת, למרות קיומם של זרמים כאלה, לא ניתן לבדוק התפתחות; שכן התוצאה של מלחמות ותהפוכות דומות היא תמיד לכיוון האחד: התפתחות רוחנית, איחוד, חרות מהשלשלאות הפנימיות של האדם. אם תסתכלו על ההיסטוריה מהזווית הזו, תחשבו קצת אחרת. כפי שזה עובד אצל הפרט, כך זה עובד עבור האנושות כולה: הקושי שעובר על הפרט בגלל שזרע את הזרעים לזה, הוא עצם התרופה להשתחרר ממנו. זה לא אומר שאתם צריכים להפיץ מלחמה.

הערת המדריך

אתם מבינים, יקירי, כל האומללות על כדור הארץ הזה, הבעיות האמיתיות כמו עבריינות, מלחמה, עוולות מכל סוג, מחלות ובעיות חמורות אחרות, הן תוצאה של פגמים וליקויים ארוכי שנים. כששואלים אותנו הרוחות מהי התרופה למצב זה או אחר - יהיה זה כללי או אישי - לא ניתן לתת את התשובה כל כך בקלות. כי יש לעקוב אחר תגובת שרשרת שלמה, ולעתים קרובות בצורה לא נעימה, עד שמגיעים לשורשי הבעיה.

כל הבעיות החמורות נובעות מאיזה מעגל זדוני זועם שיש לגבש ולהבין כדי למצוא את השורשים הללו. החוליה הסופית והאחרונה של תגובת השרשרת כולה – זו שמתבטאת כלפי חוץ, בעוד שהחוליות הקודמות נסתרות מהעין – חייבת שתקבל עזרה, בהחלט. אבל טיפול זה תמיד יהיה כואב, במיוחד אם לא מחפשים את השורש הפנימי בזמן שהתרופה החיצונית מיושמת בכורח. אז, למשל, מלחמה היא בהחלט טרגית, אבל במקרים מסוימים היא מוצא אחרון שאפילו הכרחי, כי האנושות הזניחה חיפוש אחר השורשים הפנימיים של הבעיות.

שאלה

פעם אחת, בהרצאה, הגבת לשאלה ואמרת שאם רק 10 אחוז - או אפילו פחות - מאנשי העולם יכירו בקיומה של השליליות הלא מודעת שלהם וייקחו עליה אחריות, לא תהיה יותר מלחמה. העבודה שלי כוללת עבודה עם אנשים במטרה להעלות את התודעה ולעורר פעולות לסיום מלחמה. עם זאת, חלק ניכר מהעבודה נעשה במישור החיצוני בלבד. הקונפליקט האישי שלי הוא שאני חש שמה שאמרת הוא, למעשה, המפתח למטרה זו. עם זאת, אני תוהה אם זה יכול להיות מועבר לאנשים שאינם חלק מהנתיב כמו שאנחנו, ושעלולים להיות סקפטיים ו/או שאומרים שהם רוצים לעבוד כדי לסיים את המלחמה, אבל לתהליך הטיהור האישי יש קשר מועט למַאֲמָץ זה. אני תוהה גם כן, כיצד ניתן להביא את ההכרה בכוונה השלילית הלא מודעת לציבור הרחב. פעם אמרת לי שאני במלחמה מבפנים, ולכן לא פלא שהרגשתי קונפליקט לגבי עבודתי לסיים את המלחמה. אני עדיין מרגיש את המלחמה הפנימית הזו ועדיין יש לי ספקות בלתי פתורים לגבי תפקידה של המלחמה באבולוציה האנושית. אני רוצה את הדרכה שלך לגבי הקונפליקט הזה ואני רוצה להיות פתוח לכל עזרה שאתה יכול לספק שיעזור לי לעשות את המשימה הזו באמת.

המדריך

זה בהחלט אפשרי לתקשר את האמת לאנשים שאינם בנתיב הזה. יש שיבינו וזה יעשיר אותם; אחרים לא. למעשה, הם לא ירצו להבין. כאשר אתה מתקשר אמת אלוהית, לעולם לא תוכל לקבל ערובה שכולם יסכימו ויקבלו. כמו כן, אתה יכול להבהיר שזה לא שאלה של או לעשות את כל מה שצריך ברמה החיצונית או לעבוד עם השליליות הפנימית הסודית של אנשים. את שניהם צריך לעשות, כמובן. אבל עד כה, התעלמו באופן גס מהצורך בעבודה הפנימית. אתה יכול להסתכן במתן מה שאתה יודע ותהיינה לזה השפעות חשובות מאוד. המלחמה הפנימית שלך הצטמצמה מאוד. אבל אתה חייב לדעת את זה. אתה גם יודע שמלחמות מסוימות הן רוע פָּחוּת מהאלטרנטיבה שתהיה תוצאה של אי יציאה למלחמה. מצב כזה הוא תוצאה של הזנחה ממושכת של האמת, התחמקויות ארוכות, אשליות ופעולה מתוך שליליות הנעשית בהדדיות. בדיוק כמו עם יחידים, כך גם כאן יש לקחת את המשבר כאמצעי לשנות את כל הגישה לחיים. למי שמעוניין לחסל מלחמה, יש לנקוט בהשקפות ארוכות טווח שנראות לרוב רחוקות. כאשר מלחמות באמת מובנות במונחים של הצטברות על פני תקופות זמן ארוכות, יתברר די בבהירות שהשליליות האישית משפיעה ישירות על התרחשויות קולקטיביות. אז אל תפחד להביע את האמת שלך. תודרך ותבורך במשימה זו.