שאלה

דיברת על ידידות/חברות. לעיתים צריך להיות לבד. איך אפשר לדעת מתי זה מתאים ?

המדריך

יש לכך תשובה פשוטה, אם כי לא תמיד קל לדעת. כשאתה חוקר את התגובות הרגשיות שלך ומגלה שאתה רוצה חברות מתוך פחד להיות לבד, אז הצורך בחברות נובע, לפחות חלקית, ממניע גרוע.

אם אתה רוצה להיות לבד מפחד ממעורבות מכיוון שיש לך נטייה חזקה לסגת, אז הרצון שלך להיות לבד נובע, שוב לפחות בחלקו, ממניע גרוע. במילים אחרות, כל נטייה יכולה להיות בריאה כמו גם לא בריאה. בן אדם שיודע למזג, זקוק גם לחברות וגם לבדידות, ושניהם מסיבות בונות ולא כדי להימנע ממשהו שאתה חושש ממנו. התשובה הנכונה יכולה לבוא רק מבדיקה עצמית קפדנית. יותר ויותר, תוכלו לראות כי לא ניתן לציין את  האמת כחוק נוקשה. זה תמיד תלוי איך אתה מרגיש ומהם המניעים המוסתרים, בבסיס.

שאלה

מה לגבי מערכת יחסים שמשתנה? כמו כן, מה לגבי חיפוש אחר רב - גוניות וזרימה? האם זה ביטוי של התייחסות בריאה אם מערכת יחסים משתנה ואם אדם רוצה הרבה מערכות יחסים ?

המדריך

זו שוב אחת מאותן השאלות שלא ניתן לענות עליהן בכן או לא. שניהם,  מערכת יחסים משתנה וגם הרצון למגוון עשויים להצביע על מניעים בריאים או לא בריאים. לעתים קרובות זהו שילוב של שניהם, אם כי צד אחד עשוי להיות יותר בעל משקל. חייבים להיזהר מפשטנות יתר.  העובדה שמערכת יחסים משתנה לרעה אינה מעידה בהכרח על הידרדרות או קיבעון/ סטגנציה. זו עשויה להיות תגובה הכרחית, זמנית, לכניעות לא בריאה, לתשוקה לחיבה או לכל שעבוד נוירוטי חד-צדדי אחר. לפני שמערכת יחסים בריאה יכולה להיווצר בין שני אנשים שנקשרו על ידי מגוון של עיוותים הדדיים, סערה חיצונית או פנימית זמנית כזו עשויה למלא את אותה פונקצייה מאזנת שסופה חשמלית או רעידת אדמה ממלאות בטבע.

אם מערכת יחסים יכולה להיות חופשית ובריאה באופן ניכר או לא, זה תלוי בשני הצדדים המעורבים. באותה מידה, מערכת יחסים חיצונית חלקה, ככל הנראה נטולת חיכוך, אינה בהכרח אינדיקציה לבריאות ולמשמעות שיש לה. בחינה מדוקדקת של הקשרים ומשמעותם היא התשובה היחידה. לעולם אי אפשר להכליל.

אם שני אנשים גדלים יחד בכל סוג של מערכת יחסים - בין אם זה שותפות, אהבה, חברות, מה שלא יהיה - עליהם לעבור שלבים שונים. אם הם יגייסו תובנה מספקת לגבי עצמם ולא רק לגבי האחר, מערכת יחסים כזו תהפוך בטוחה יותר בשורש שלה ופורה יותר ויותר.

מבחינת חיפוש גיוון, גם זה תלוי במוטיבציה האמיתית. אם מבקשים לגוון בחיפזון, בכפייה, בעיקר בגלל סיבות של פחד, חמדנות ותאוות בצע; בשל היותו לא מסוגל להתייחס/ להיות בקשר באמת ובתמים לאדם אחד, לכן הוא משלים חוסר זה עם הרבה קשרים שטחיים; אם הוא מבקש מאחרים כל הזמן להיות אמצעי הגנה כדי שלא יהיה תלוי ב/ או ננטש על ידי אותם מעטים שאיתם מתקיים קשר עמוק יותר, אז מיותר לציין שזה מעיד על מגמות לא בריאות.

אך אם מבקשים גיוון בגלל עושרם הפנימי של בני אדם שונים והיחס של האדם אליהם ברוח חופשית, ולא על מנת להשתמש במערכת יחסים אחת כנגד השנייה, הרי זה בריא. לעתים קרובות, שני המניעים קיימים. אך גם במקרה הקודם, ייתכן שיש צורך זמני בגלל תגובה לנסיגה קודמת, וככזה, חיפוש הגיוון עשוי להיות צעד לעבר הבריאות. ביטוי שלילי הוא לעתים קרובות אינדיקציה לכך שמתרחש שלב מעבר חיובי.

שאלה

איך זה קשור לאדם שמתמרן את התגובות שלו כלפי אנשים אחרים ?

המדריך

למעשה, שאלה זו כבר נענתה. מניפולציה מתרחשת מתוך הגנה וצרכים מדומים. זה שמפעיל מניפולציה, בין אם הוא או היא מודעים לכך ובין אם לאו, יגיב בכניעה בגלל פחדים, צרכים ותלות, ויאבד יושרה או שימרוד. ואז (אם ימרוד) זה יהיה מתוך רצון לחיבה מבלי להיות עבד.

עם זאת האדם עדיין לא יודע שאין צורך למרוד אם אפשר לוותר. אם אדם חופשי מספיק כדי לא להזדקק לאחר באופן כה נואש, כאילו מדובר בעניין של חיים ומוות, הוא או היא לא יצטרכו להתרעם על המצב ששליטתו של האחר מציב באופן לא מודע. הם ישחררו וישמרו בשקט על היושרה שלהם.

רק כאשר שניהם נלחמים באשר מי הוא החזק יותר - והמאבק הזה מתרחש בדרך כלל בצורה נסתרת - מערכת היחסים שלהם מיטלטלת בין שליטה, מרד, כניעה, פיוס ותרעומת. שניהם רוצים משהו אחד מהשני שאף אחד לא מוכן לתת. שתי התביעות מעוותות ולא מציאותיות. כך מתפתח קרב המאפיל על הפוטנציאל לקשר אמיתי שתמיד הוא חופשי.

שאלה

בין שני בני אדם שרוצים להיות בקשר, אך שניהם- מסיבות שונות- מתמרנים / עושים מניפולציה , או שאחד מהם משתמש במניפולצה, היכן נכנס אלמנט האהבה האמיתית? האם זה לא ממוסס או מקל ומשכך את המניפולציה ?

המדריך

בה במידה שאדם מרגיש צורך במניפולציה - שהיא אמצעי הגנה לא מודע – באותה מידה אהבה אמיתית לא יכולה להתקיים. שני היסודות הללו אינם כוללים זה את זה, הם אקסלוסיבים באופן הדדי. הצורך המדומה במניפולציה, אם אתה בוחן זאת, נובע מפחד אגוצנטרי ומזהירות יתר בקשר לשיחרור אל תוך רגש והוויה. לכן מניפולציה מונעת אהבה, גם אם מתקיימת מידה כלשהי של אהבה אמיתית, אך ההיבט המדובר מונע את האהבה.

אם אהבה אמיתית גדולה מהעיוות, היא לא תמוסס את העיוות, אבל משקל האהבה יהיה גדול יותר, וכך היחסים יהיו פחות בעייתיים. פירוק אזורים בעייתיים יכול לקרות רק באמצעות הבנה. ואז האהבה יכולה לפרוח. אך במקום בו קיימים חושך ובלבול, והשותפים אינם מתמודדים עם המציאות, אהבה אינה יכולה להיווצר. העובדה שאתה אכן אוהב לא ממוססת בפשטות את כל הזרמים השליליים והעיוותים , הקונפליקטים והפחדים, אמצעי ההגנה הלא מודעים והמניפולציות. זה לא קל בגלל כל זה.

למעשה, פשוט למדוד את היכולת שלך להתייחס: החיים החיצוניים שלך מספקים לך רמזים רבים אם אתה רק מבין אותם. במידה בה יש בזוגיות בעיות, מתקיימים עיוותים לא מודעים בשני הצדדים. אחד מאשים את השני לסירוגין, או לוקח על עצמו האשמה עצמית. נדרשים זמן והבנה, כמו גם ניסיון מסוים בנתיב זה, להכיר בכך שטעות אחת איננה מסלקת טעות אחרת; שכל המעורבים אחראים לכל הבעיות של מערכת יחסים. לתובנה כזו תמיד יש השפעה מאוד משחררת, פשוט כי זו האמת. אמת זו תשחרר אתכם מאשמה ובצורך להאשים, לְגַנּוֹת ולשפוט.

שאלה

האם לפעמים זה לא הרבה יותר קל להיות בקשר עם מישהו שאינו קרוב מדי? מישהו שפחות חיוני.

המדריך

אמנם, כמובן. זו רק ההוכחה לכך שלא מדובר בקשר אמיתי, אלא בקשר שטחי. קשר אמיתי פירושו מעורבות. זה לא אומר רק להסתכל על ההיבטים והזרמים השליליים. מעורבות פירושה להמר על כל ישותו של האדם. מערכת יחסים של מעורבות עמוקה כרוכה בלסבול מחיכוך מכיוון שיש כל כך הרבה אזורים בעייתיים לא מוכרים ולא פתורים בשני הצדדים. לכן כל חיכוך יכול להיות קרש קפיצה, אם ניגשים אליו בגישה בונה. עכשיו, עם כל זה, אני לא מתכוון שיהיו לך רק מערכות יחסים כה עמוקות. זה יהיה בלתי אפשרי ולא מציאותי. אבל חייבות להיות לא מעטות, כולן שונות, אם אתה מרגיש שחייך הם דינמיים ופוריים.

ליתר דיוק, אני יכול להוסיף שציפיות, טענות ודרישות לא מודעות גורמות תוהו ובוהו  במערכות יחסים. זה לא בגלל שכל הציפיות בהכרח שגויות, אלא כי הן בוערות באש חנוקה מתחת לאדמה וגורמות למתח הדדי, כשהן מתנגשות עם דרישותיו של האדם האחר. מלבד העובדה שחלק מהדרישות אינן מוצדקות ואינן סבירות, וניתן להכיר בהן ככאלה רק אם הן מגיעות אצלך למודעות על פני השטח, אפילו ציפיות מוצדקות יגרמו לבעיות אצלך, בגלל חוסר המודעות שלך אליהן.

שאלה

באותו הקשר, כאשר אדם חושב שהוא יוצר קשר באופן מיידי  עם אנשים אחרים, האם זו לא השלכה של סוג מסוים של מגיה שחורה, בגלל האמונה הילדותית באומניפוטנטיות של האדם ?

המדריך

כן, כמובן. הילד שרוצה להיות חסין מטעויות קיים בכל בן אנוש. לעתים קרובות זה נכון שלאדם יש הבנה אינטואיטיבית של אחרים. הסכנה אם כן היא שהוא או היא מפתחים נטייה להאמין שהם תמיד צודקים. צריך לא מעט צמיחה, בגרות וחוכמה כדי להבין שאולי הם צודקים לפעמים, אבל בהחלט לא תמיד. ברגע שמכירים בכך ומקבלים את המגבלות של עצמם, זו כבר לא בושה מוחצת לטעות.

צמיחה, מבחינה זו, מתקדמת לרוב בשלבים. בהתחלה, אנשים עשויים להיות כל כך לא בטוחים בעצמם שהם לא יכולים להעריך את עצמם ואת התפיסות שלהם. יתכן שהם מרגישים נחותים כל כך שהם כלל לא סומכים על האינטואיציה שלהם - או אפילו על ההגיון שלהם. ייתכן והם תמיד מאמינים שרק אחרים צודקים, בין אם זה נכון ובין אם לאו, בין אם הם מודעים לשכנוע הנסתר הזה שכנגדו הם עלולים להיאבק באופן מוטעה באסרטיביות יתר - שהיא, כמובן, הדרך הגרועה ביותר לתקן את המצב, מכיוון שאף מחלה איננה יכולה להיעלם בטרם תוכר קיומה.

אם כך, אנשים כאלה יעברו תהליך מסוים של צמיחה ויחוו שהתפיסות שלהם תקפות, לרוב. זו הקלה ושמחה גדולה. הביטחון העצמי מתחיל לפרוח. אבל זה רק צעד זעיר בסולם, והם עדיין לא לגמרי בטוחים במציאות של תופעה זו. מכיוון שהם כל כך לא בטוחים, הם מפוחדים לגלות שאולי רק דמיינו את כל זה, ולכן הם נוקטים אמצעי זהירות כנגד האכזבה האימתנית בכך שהם מְזַמְּנִים את תביעתם הילדותית לאומניפוטנציה– שנמצאת בטבע בריאתם - כאמצעי נגד. אם הם יישארו באותו שלב, מבלי להכיר בגורם זה, הם לעולם לא יצמחו לחלוטין מרגשות הנחיתות שלהם. אך על ידי הכרה בכך הם ילמדו שהם אינם חסרי ערך או הכרה רק בגלל שהם לא תמיד צודקים. הם כבר לא יחששו לטעות, ולכן ייכנסו לקשר מציאותי יותר עם עצמם.

כל צמיחה ולמידה נקבעים על ידי עקומות ומחזורים. אם המחזור נעצר, הצמיחה נעצרת, והאדם חוזר בסופו של דבר למצב הישן בו הוא התחיל לעשות את הצעדים הטנטטיבים הראשוניים. כאשר לא משלימים את השיפור הזמני, האדם מסתנוור מהצלחה ממשית כלשהי, אך עדיין לא בטוח מספיק כדי לא לחשוש שהחוויה עלולה להתגלות כאשליה. לכן שום דבר עדיין לא נפתר. הנפש הלא בשלה מתנדנדת תמיד בין הערכת יתר להערכה מופחתת . שום דבר מזה הוא לא במציאות. רק על ידי שממשיכים עקומה זו, ניתן להגיע לפרספקטיבה אמיתית ואז הביטחון העצמי יושג באופן אמיתי. אם מכירים במסקנה התכופה השגוייה  "אם אני מודה שאני לא תמיד צודק, אז אני נופל חזרה למצב נחות", אז הכל בסדר, והחשש לטעות ייעלם. אתה תבין שככל שתוכל לאפשר לעצמך לא להיות צודק, כך האינטואיציה שלך תגדל יותר; התקפות של השיפוט שלך תגדל - אך בשום פנים ואופן זה לא תמיד יהיה מדויק. חשיבות מכרעת בשלב זה של העקומה היא המודעות של החשש לטעות, בגלל הסכנה הבלתי מבוססת שהצמיחה שאתה חווית הייתה מתעתעת.

שאלה

נקודת משבר התרחשה במערכת היחסים שלי, ואני לא בטוח אם זה נובע מבעיית אגו שלי או בגלל המצב בתוך מערכת היחסים. אין דבר שבן זוגי או אני רוצים יותר מאשר מימוש עצמי במובן החדש יותר של המילה.

המדריך

מה שאני יכול לראות כאן הוא כדלהלן: בניסיון שלך למצוא את התשובה ולהיות ביחד, את נמצאת במפלס החיצוני שנמצא הרחק מהמקום בו הבעיה באמת קיימת.

הבעיה טמונה בשניכם, כמובן. הקושי הוא מכיוון ששתי הבעיות הללו - בך ובבן הזוג - גורמות לאינטראקציה שלילית, שאינך מבינה ברמה המודעת. את מנסה להתמודד עם זה ברמה המודעת כפי שזה בא לידי ביטוי במודע. לכן זה הופך להיות יותר ויותר כואב מכיוון שלא תוכלו למצוא רזולוציה ברמה זו. ההצעה שלי היא שקודם כל, את תפתחי את עצמך ותגידי באופן אמיתי שאת רוצה להעמיק ולראות את הבעיה בתוך עצמך. כל אחד מכם יעשה זאת. מה הבעיה האמיתית בתוכך? אם אינך יכולה לפתור זאת לבד, תחפשי עזרה. ייתכן מאוד שזו בעיה שלא רק קיימת במערכת יחסים זו, אלא שזו בעיה קבועה גם אצלך וגם אצל בן הזוג שלך, והיא תמיד תעלה ולכן זקוקה לפתרון בהתפתחות שלכם.

שאלה

לא הצלחתי ליצור מערכת יחסים עם גבר. אני מבינה עד כמה שלילית היא ההתכוונות שלי כלפי גברים. אני מאמינה שזהו הגורם לאי המימוש שלי, ולא הדימוי הנוקשה שלי לגבי גברים ומערכות יחסים. עבדתי הרבה על כל זה. אני יודעת על טראומת ילדותי המוקדמת עם אבי ועל היצירה שלי מחדש של הכמיהה, התסכול, ניתוק הרגשות, הפרובוקציה, הנקמנות והמעגל הזדוני שמתרחש. אני מכירה את כל המושגים הנכונים, ובכל זאת אני לא מסוגלת לעצור את המחזוריות. אני מתפללת עמוקות להדרכה נוספת בהבנתי את עצמי ולעזרה בהמסת דימוי מזיק זה.

המדריך

יש צורך להתחבר לאותו חלק בך שדורש מהגבר לשנות את תדמיתך על ידי כך שיוכיח לך כמה את אהובה. עד למועד זה הכוונה שלך היא להחזיק מעמד. יחד עם זאת, יש צורך במוטיבציה רבה יותר לקחת אחריות על השינוי בהשקפתך. לשם כך את צריכה לחוות את הכמיהה שלך לאהבה; את צריכה לחוות את חוסר ההגשמה ללא הדדיות. כשאת כבר לא מרחיקה את הגעגוע הזה ומכסה אותו בתחליפים, תרצי לראות באמת את הגבר כבן אנוש פגום/לא מושלם, בדיוק כמו שאת בן אדם לא מושלם. עליך לדעת כי בני אדם לא מושלמים/ פגומים, גברים ונשים, ראויים לאהבה באותה מידה כמו בני אדם מטוהרים לחלוטין. טבע האל שלהם פועל תמיד, מאבקם הכואב, האצילי, ראוי לאהבה ולכבוד. וזה כולל אותך. אסור לך לסמוך על אחרים – הגבר הזה - שייתן לך את הערך ואת החביבות שלך. את חייבת לעשות זאת בעצמך. כשתעשי זאת, תוכלי גם לאהוב גבר.

שאלה

ברצוני לבקש את עזרתך בשלוש בעיות שיש לי בחיי. אני מרגיש שיש לבעיות האלה מקור משותף, אבל נראה שאני לא מצליח להתקדם דרכן. הראשונה נוגעת לזוגיות שלי. במשך שנים עברתי דרך מחזוריות שתמיד מביאה אותי לאותה נקודה של דחיית מערכת היחסים שלי, להיות משוכנע שזה לא בסדר עבורי לחוש שמעולם לא היו לי רגשות מסוג זה שרציתי. הפעם, גם הרגשתי שברמה כלשהי אני באמת לא מבין מהי מערכת יחסים בכלל. אני דוחה אינטימיות ורגשות וצרכים ברמה כלשהי. בכל פעם שאני יוצא בקצה השני של המנהרה, כביכול, אני מסתכל אחורה על הפרק כמו משוגע. עם זאת, למרות שלמדתי משהו בכל פעם, אני עדיין עובר את זה, כל פעם לכאורה עיוור כמו בעבר, משוכנע שלעולם לא אוכל לממש את רגשותיי האמיתיים.

השאלה השנייה עוסקת בקשר שלי עם ישו. למרות שהרגשתי מחובר לאישיותו של ישו לפני שהייתי בנתיב, ואני עדיין מחובר למושג תודעת המשיח, אני מוצא שאני לא מסוגל לדמיין את ישו כחבר אישי, יועץ רוחני שיכול להדריך אותִי. זו תחושה כואבת ובודדה.

הבעייה האחרונה שלי עוסקת במערכת היחסים שלי עם הנתיב. התחייבתי לשלב השלישי עם מה שאני מאמין שאלו רגשות אמיתיים. עם זאת אני בקשר עם חלק ממני שנראה כי מעולם לא נגע ברצון שלי להיות מודע באופן רוחני. אני מרגיש שהחלק הזה בי תמיד שם והוא החלק האמיתי ביותר בי. איכשהו אני לא מצליח לתת מספיק אנרגיה ואמונה בחלק החיובי שבי. אני שוכח, בקלות רבה, שזה קיים. מחזורים אלה כואבים במיוחד עבורי מכיוון שאני מוצא שאני לא מצליח להבדיל בין העצמי הגבוה שלי, העצמי הנמוך והמסיכה שלי כשאני במצב הזה. אני מרגיש שאני צריך לצאת מהשלב הזה ולעשות שינוי בחיי. אתה יכול לעזור לי לראות את הדרך שלי בצורה ברורה יותר?

המדריך

באשר ליחסים שלך עם נשים, הבעיה כאן היא שבנוסף לצרכים האמיתיים שיש לך כגבר, עדיין קיימים צרכים בעלי אופי ילדותי/ אינפנטיליים שלעולם לא ניתן להשביע את רצונם. ברמה זו, אתה נותן לאישה כוח שגורם לך לפחד ממנה ומדרישותיה האינפנטיליות שלה, אשר הופכות לאחר מכן לשוט או לכלא ממנו עליך להימלט.

לא ניתן לפתח רגשות אמיתיים, אינטימיות ולהיות באופן בלתי אמצעי במידה שצרכים אינפנטיליים הדדיים אלה קיימים ואינכם מכירים אותם. רק כאשר אתה יכול לאתר אותם בצורה מאוד ברורה ולדעת את חוסר הממשות שלהם, אתה יכול להיכנס לכאורה לתהום ולוותר עליהם ולשאת את הבדידות הכוזבת של הזהות העצמית.

רק אז אתה יכול להיות מודע בחריפות כשנפרשים כלפיך צרכים ילדותיים דומים ורק אז אתה יכול לבטא אותם, לחקור אותם, לאתגר אותם ולבסוף להפריך ולסתור אותם. כי אז האישה כבר לא תהיה כוח (כך במקור); אתה לא תפחד ממנה כי אתה יכול לחיות בלעדיה. ואני לא מתכוון לזה בצורה מתריסה, שאין לך שום קושי לעשות זאת.

בדרך זו אתה מקריב הגשמה ושפע רגשי בגלל רוע לב, זדון ופחד. אני מתכוון לזה בצורה אמיתית שבה אתה יכול להרפות, לשחרר במידת הצורך, כדי לבנות אחר כך משהו יותר אמיתי ומספק. אתה יכול לסבול תסכול, ולא למרוד בו. אתה יכול להתמודד עם רגשות חוסר הערך שלך כדי לממש את הערך שלך בפועל. זה ההבדל.

אם אתה חושש מנשים (במקור: ברבים) , זה בגלל שהיא (במקור: ביחיד) אמורה להבטיח שלעולם לא תהיה מתוסכל, שלעולם לא תרגיש בודד, ולעולם לא תתמודד עם רגשות חוסר ההתאמה שלך. כאשר זה אמור להיות התפקיד שלה, כנראה הכרחי שאתה תפעיל אצלה את הטריגר, כאשר אתה אמור למלא פונקציה דומה בשבילה. מכיוון שזה בלתי אפשרי, אתה מפחד ואתה מסיג את רגשותיך.

עכשיו, לגבי ישוע המשיח, הפירוד הזה הוא זמני. תוכל לתפוס מחדש את הקשר וההרגשה האישית שלך, רק עם תחושות מציאות ובגרות הרבה יותר חזקים מבעבר. התפתחות מתנהלת תמיד בתנועה ספירלית, כך שמה שנראה, לפעמים, כחזרה לאחור, זה קורה בזמן שאתה ממש מעלה חומר רדום מתקופה קודמת שיש לראות אותו באור היום. לכן עליך, לעיתים, לפגוש את תחושת הנפרדות שבך - את הספקות והפחדים - לפני שהחלק בך שכבר חדור אמת יכול לספוג ולהפוך בהדרגה את ההיבט השלילי והגולמי הזה. תבין כל הזמן שמדובר בשלבים ולא במצבי קבע, כל עוד רצונך עומד הכן בכיוון של מחויבות לצמיחה, לשינוי, לרצון האל, לתנועה – יותר מאשר לקיפאון.

זה חל, כמובן, באותה מידה על מה שאתה מתאר כיחס שלך לעבודת הנתיב. עבודת הנתיב עצמה חייבת להעלים את הספקות שלך, את חוסר האמונה שלך, את הציניות המגוננת והמיגננה שלך מתוך העירפול והעמימות. אם אתם מבולבלים זמנית מהי האמת שלכם ומה האמת הממשית שלכם, כך יהיה.

תאפשר גם שיהיה בלבול זמני. מתוכו יקום סדר. ולעולם אל תשכח שצריך את האומץ, הכוח והמחויבות הגדולים ביותר להתמודד עם החלקים האלה בעצמך שאתה כל כך מתייאש מהם. אז שיהיה לך אמון בעצמך, גם אם לעתים נראה כי כל האמונה עוזבת אותך. תאפשר תקופות אלו רק כביטויים זמניים.

שאלה

אני בקשר כבר שלוש שנים עם גבר שאני אוהבת מאוד. כידוע, התחושות שחוויתי בתחילת מערכת היחסים שלנו היו החזקות ביותר שחוויתי בחיי. הם פתחו אותי לחוות את עצמי כאישה, נחשקת ואכפתית כלפי הגבר. אכפת לי מאד מהאיש הזה, מנשמתו ומההתפתחות שלו. אני רואה את הכמיהה שלו לחוות את החיים בצורה עמוקה יותר. אני רואה את ההגנות שלו, את השליליות שלו. אני מקבלת אותו ללא שיפוט. אני רואה גם הרבה היבטים נוירוטיים ומעוותים אצלי במערכת היחסים הזו.

לאחרונה, היחסים נעשו אינטנסיביים יותר, והוא הפך פתוח יותר למושגים של עבודת הנתיב. הוא קורא הרצאות ומנסה לעבוד איתן. עם זאת הוא חושש מזה ונרתע. ככל שאנחנו מתקרבים, הוא נבהל יותר ורוצה לסגת. אני גם עולה ויורדת. לעיתים אני מרגישה את הרצון שלי דוחף את דרכו לעבר החלטיות ופעמים אחרות אני נסוגה, רוצה לצאת ממערכת היחסים. אני מודעת לפחד עמוק שבי ממערכת יחסים ומודעת למקום שבו אני לא רוצה כלל.

אני מאמינה שאני בנקודה בה אני באמת רוצה לדעת את אמיתות היחסים האלה. האם זה אמור להיות? האם יש לזה סיכוי? אני רוצה לדעת את האמת מליבי, ולא מהרצון שלי. אני רוצה להתמסר לרצון האל. האם תוכל לעזור לנו בשלב זה?

המדריך

כמובן שלמערכת היחסים הזו יש סיכוי. זה תלוי לחלוטין בשניכם, אם שניכם רוצים להמשיך במחוייבות; אם אתם רוצים להתמודד ולחקור את הפחדים ממחויבות ומהדדיות, ואז להמיר את הפחדים הללו לאנרגיה יצירתית חיונית כדי לחיות את חייכם - יחד וכפרטים שממלאים את עצמם במשימה לטובת הכלל. אם הבחירה הזו תתבצע, היחסים יחיו ויפרחו.

את צמחת כל כך נפלא מאז התחלת בנתיב, כך שבאמת אין לך ממה לחשוש. אם האהבה הנוכחית שלך לא תבחר לבטוח בטוב של החיים , ביכולות של החיים לאפשר לאלוהים להמיר פחדים ושליליות , אז שיהיה כך. מערכת יחסים פוריה באמת יכולה להתקיים רק כששני בני הזוג רוצים בכך באופן מלא, כשאין חרדה, שום משיכה לכיוון אחד, שום מאמץ לשכנע.

זה חייב להגיע ממלאות ומשפע, לא מתוך התחושה שאתם צריכים להילחם על זה, אתם צריכים לשכנע. רק כך השלווה וההתרגשות יכולים להתמזג. יכולות ההתעוררות שלכם  לאהוב ולהרגיש הם האוצר שלכם שיבטיח את הגשמתכם באהבה לבן / בת הזוג.

אתם נמצאים על סף חייכם האמיתיים - הם רק מתחילים. כל מה שהיה עד עכשיו זו הכנה. נסו להרגיש את האמת הזו ולפגוש את מה שעתיד לבוא ברוח של אמונה, כדי שתוכלו להיות שלווים.