שאלה

במסע ההבנה שלי את עצמי, בזמנים מסוימים אני מקבל את נחשול האנרגיה הזה כשמגיעה הבנה - אנרגיה עמוקה מאוד שנמצאת בתוכי, שאני יודע שהיא אנרגיה טובה ובריאה. זה גם מייצר את כל המחשבות האלה שזורמות סביב במוחי ובגופי. אני רואה את הגוף שלי מסוגל לעשות דברים באותה תקופה שהוא לא היה מסוגל לעשות קודם. אבל חלק מהמחשבות מאוד מאוד מבלבלות - הן מתעלות את המחשבות הטובות באופן רע וקשה מאוד להפריד ביניהן. 

המדריך

אתה צריך עזרה שם. זו הסיבה שאי אפשר ללכת בדרך כזו לבד, ללא סיוע, מכיוון שלעתים קרובות אתה מעורב מדי ומבולבל מכדי להסדיר זאת וליישר את ההדורים. מה שאתה מתאר הוא תופעה אמיתית ומציאותית לחלוטין ולא דמיונית. כי האמת כמו אהבה מביאה אנרגיה אמיתית; זה ממיס בעיות/ פלונטרים. כל מי שהתנסה בכך יאשר לך זאת.   רוב האנשים - בצורה כזו או אחרת, במידה כזו או אחרת - חוו זאת, במיוחד אלה שעובדים בצורה כזו. כשבאדם יש דחיסות והוא חרד, זה בדרך כלל בגלל שאֵיפֹה שֶׁהוּא האמת עדיין מורחקת ונהדפת. אך כאשר מסתכלים על האמת באופן מלא וההבנה מגיעה, צורת המחשבה השלילית מתמוססת, ולכן האנרגיה הבריאה משתחררת. 

מכיוון שהנתיב הוא תנועה ספירלית, כמו שכל זרמי האנרגיה הם תנועות ספירליות, וכל הזרם הקוסמי הוא תנועה ספירלית, כך שכל נתיב אינדיבידואלי הוא תנועה ספירלית עד שהוא מוצא את המימוש הכולל שלו בנקודה אחת, כאשר הספירלה הופכת קטנה יותר ויותר. לכן, כל מימוש מוליד חומר שיש להטמיע כדי להגיע למעגל הבא בתנועה הספירלית. באופן בלתי נמנע לא ניתן לעשות זאת ללא עזרה [הכוונה לעזרה של הלפר]. עזרה כזו תוביל קדימה,אם היא רצויה, היא תמיד עושה זאת. כל מה שצריך לעשות הוא להגיע אליה, לרצות אותה, לדעת שהיא יכולה להתקיים והיא נחוצה.

שאלה

האם אתה פשוט מתרכז בעזרה ולא מרשה לעצמך לחיות את חיי היומיום שלך? 

המדריך

כמובן שאתה חי את חיי היומיום שלך. למעשה, העזרה האמיתית היחידה שתְקֵפָה היא לקחת את חיי היומיום שלך כחומר. אתה לא נסוג מהחיים. להפך! זה פשוט דורש מידה מסוימת של תשומת לב. תחשוב כמה מחשבות מבוזבזות בהרהורי סרק לא פרודוקטיבים. אם זה רק ינוצל במידה מסוימת כדי להתרכז בעבודת הנתיב הזו, אז זה בוודאי לא יוציא אותך מהחיים, אלא יצייד אותך טוב יותר להתמודד עם החיים. 

שאלה

אני מרגיש ממש נפלא בשבועיים האחרונים - מלא שמחה ואסרטיביות וחיובי - כתוצאה מהעבודה שעשיתי על עצמי ובקבוצות מסויימות בהן הייתי אחד עשר שבועות. ואז השבוע, בחלקו הראשון, נהייתי מעורב במערכת יחסים אישית משולבת עם מערכת יחסים עיסקית. נהייתי יותר ויותר מדוכא מזה. ניסיתי להתעמת עם האיש, לשמור על הראש מעל המים. סוף סוף היום חשבתי שאוכל לסיים את זה ולנצח בלי להתעמת איתו, והוא הצליח לשמור על השליטה בי ולהשאיר אותי מחובר אליו. הרגשתי מדוכא ומנותץ  לאחר מכן.  נוסף על כך, כעבור מספר שעות ביקרו אותי בזה אחר זה שני חברים מ- א.א. [אלכוהוליסטים אנונימיים] וגיליתי מהשני שהראשון, שנראה כמי שחולה בנפשו דקה אחר דקה, הפיץ פרטים אישיים על חיי במפגשים של אלכוהוליסטים אנונימים, במיוחד לארוסתי לשעבר, שאני לא רוצה שתדע שום דבר מהמידע הזה. אני מרגיש שוב פרנואידי ומצטמצם למצבי המקורי. אני מרגיש שאני לא סומך על אנשים ואני מתבייש, ואני מרגיש חשוף. אני לא מבין איך זה יכול היה לקרות, ואני לא רוצה להרגיש כה מבועת. אני נלחם עם אנשים כל חיי כדי למנוע מהם לפגוע בי. מה קורה ומה אוכל לעשות בנדון?

המדריך

ובכן, הייתי אומר, ראשית דבר, שההרגשה הטובה שחווית לאחרונה הייתה בעיקר תוצאה של יושר פנימי וכוונה פנימית לעמוד על שתי רגליך. אבל יש, מצד שני, נטייה בך שהיא מאוד לא מציאותית. אתה לא תופס את עומק הבעיה - יש שם שטחיות מסוימת – במילים אחרות: אתה לא נכנס מספיק לעומק לדברים. הבעיה שאתה צריך לפתור דורשת הרבה יותר תשומת לב ממה שאתה יכול לתת בנסיבות אלו. אתה יודע, אי אפשר לפתור בעיה פנימית עמוקה מסוג זה סתם כך. זה דורש הרבה עבודה קשה. זה מצריך הרבה התמדה. צריך הרבה אחיזה בנקודה זו כדי להתמודד עם עצמך, ללכת בהדרגה. וככל שעבודה קבוצתית טובה, ללא עבודה טיפולית אישית ומותאמת אישית, אי אפשר להשיג את כל מה שאתה צריך. אתה צריך את תשומת הלב הזו.

אני לא יכול לתת לך תשובה מדוע הדבר המסוים הזה קרה. כל הדברים שתיארת הם ביטויים לבעיה שיש לך. ואם אוכל לדבר איתך שעתיים, זה לא יפתור את הבעיה. אתה צריך לעשות את זה, ואתה יכול לעשות זאת רק על ידי מתן יחס אישי מאוד, שכרגע, אולי חשוב עוד יותר עבורך - יחס אישי מאוד - על בסיס של אחד על אחד. כי אחרת אתה לא יכול להבין הרבה.  אתה לא יכול להבין את התפיסות המוטעות שלך. אינך יכול להתעמת ולהבין את הפחדים והרגשות שבתוכך שגורמים לך להיות חסום. אינך יכול להבין מדוע אתה בוחר באנשים, באופן מתמיד, בדפוס מסוים, איתם עליך לחוות דברים כאלה. מדוע הלא מודע שלך אינו פונה לאנשים שאיתם יש אפשרות למערכות יחסים מתגמלות יותר.  יש בזה דפוס.

שאלה

יש לי שאלה בקשר לבת שלי שיש לה מאבק והתמודדות נוראיים. מצד אחד, היא חפצה בהגשמה ובהנאה, אך מיד היא רואה את עצמה הורסת זאת. היא בפחד מטורף שזה יקרה והיא תקועה שם. אתה יכול לתת לה דחיפה קטנה?  

המדריך

תפנה את תשומת לבה לעובדה שכמו שהיא חוששת במודע להרוס את ההנאה שלה, היא חוששת עוד יותר, ברמה עמוקה יותר, להתמודד באמת עם הבעיה. בדיוק כפי שהיא רוצה, במידה מסוימת כלפי חוץ, המחסום של העכבה, מחסום הבושה, מחסום הדימוי העצמי האידיאלי שלה, מחסום כל מה שיש לה לגלות, הוא חזק מאוד. לעשות את עצמה עירומה באמת כלפי עצמה ואחרים קשה לה באופן קיצוני.  

לכן, ככל שהיא השיגה חיבור בתוכה - לחלק האוניברסלי – חיבור זה אינו פועל בבעיה שהיא זקוקה הכי הרבה להתמודד איתה. יש רק דרך אחת, המחויבות הכוללת לפתור בעיה זו, ללא קשר לכמה קשה היא עשויה להיראות. עליה לקבל והשלים עם העובדה שאו שהיא עושה זאת או שהיא לא תפתור את הבעיה הזו בחיים האלה. היא חייבת לחיות בדרכים אחרות ולמצוא סוג אחר של חיים מלבד חיים אלו. 

שאלה

ובכן, היא עובדת קשה על זה. 

המדריך

כן, אבל אתה מבין, ההתעקשות שלה לעבוד על זה לבד היא בדיוק הבעיה. לא רק שאי אפשר לעשות את זה - אף אחד לא יכול לעשות את זה, בלי קשר לאופן שבו החיבור יכול להיווצר איפה שהאישיות כבר חופשית - אלא גם שזה בדיוק אותו מחסום של בושה שמונע ממנה לרצות להיפתח לעבר אחר, באמת לרצות את זה.  הגאווה וההכרח לשמור על תדמיתה חזקים מדי. זו בדיוק אותה בעיה שהיא מתמודדת איתה כמו הבעיה שהיא רוצה לפתור. במילים אחרות, מה שמונע ממנה להגשים את עצמה הוא בדיוק אותו גרעין של רגשות ותגובות שמונע ממנה לבקש עזרה כשהיא לא יכולה. באמת, היא לא יכולה לעשות זאת לבדה.  הדרך היחידה שהיא יכולה לעשות זאת היא מחויבות מוחלטת לאמת בתוכה, להרפות את המחסומים, לחשוף את עצמה, לא משנה כמה זה יכול להיראות מפחיד כרגע. אבל הפחד הזה תמיד מתעתע. ברגע שזה נעשה, זה מרגיש אחרת מאוד. 

המחויבות הטוטאלית הזו, אם היא באמת יכולה להתכוון אל "לא משנה מה, איפה שזה הכי קשה, זה מה שאני צריכה; בכל מקום שהכאב הוא הגדול ביותר, זה המקום בו אני הכי פגיעה; בכל מקום שבו הפחד הכי גדול, זה המקום בו אני הכי פגיעה”. אם היא יכולה לומר זאת לעצמה, היא יכולה למצוא הגשמה, אך לא באופן עצמאי.

שאלה

אני רוצה לשאול על הקשיים שלי בחודשים האחרונים. עבדתי דרכם וחשבתי שהתקדמתי, אך בכל זאת הגעתי למצב של נסיגה מבחינה נוירוטית. והייתי רוצה שתגיב על זה.

המדריך

הייתי אומר שבהתאם לקשיים והנסיבות המיוחדים בחייך, שבהם אתה צריך לעשות כל כך הרבה מהעבודה הזו לגמרי לבד, אין זה מפתיע שלא תוכל לעבור מעבר לנקודה מסוימת בשלב זה. אבל אני אגיד שבעזרת עזרה מועטה, שוב, בזמן שאתה כאן, תהיה לך אפשרות להתקדם עוד יותר.   מה שאני אומר כאן במיוחד בשבילך הוא: התקדמת עד לנקודה מסוימת שבה אתה יכול להשיג זיהוי והכרה נפשית, והרגשות המזוהים רק התחילו. ואז לפני כמה חודשים הושלכת להיות שוב לבד. ולא יכולת להמשיך בזה ללא עזרה. ולכן זה הפך להיות מפחיד מכדי שתוכל להמשיך לחקור ולהרגיש ולהכיר ולהביע את התחושות העמוקות יותר שבוקבקו [כך במקור, הכוונה היא: הוכנסו לתוך בקבוק] בתוכך. וזו הסיבה שאתה תקוע כרגע.  

אולי אם תוכל לנסות להרגיש זאת, אפילו לחוש בפחד ולהכיר בפחד זה, אז תוכל לנטרל אותו על ידי ההחלטה המשמעותית של הווייתך הפנימית והחיצונית שתאמר, "אני לא אתמסר לפחד; הפחד הוא לא אמיתי. אני אמשיך ואעשה מדיטציה ואבקש את ההדרכה הדרושה כדי שאמשיך עוד ועוד לחקור את התחושות שאחראיות לגרום לעצמי לסגת מהחיים”, שכן זה דפוס שהיה קיים תמיד.   לכן, אתה חווה את זה מחדש, בדיוק כשאתה עומד להתחיל להיפתח לעולם ההרגשה. זה כמעט בלתי נמנע, אבל לו לא היית לבד, לו היה לך את ההלפר הראוי איתך או שהיית עם אחד [עם הלפר], אז אפשר היה לזהות את זה, והיית יכול להימנע מהקיפאון והמבוי הסתום הזה לזמן מה.  ועדיין, יחד עם זאת, קיפאון כזה יכול להפוך גם הוא, כשלעצמו, לכלי הנחוץ לך. וזה יכול אפילו להפוך למנוע עוצמתי גדול יותר עכשיו כשאתה שוב בסף הנוכחי, ובדרך נחושה ומשמעותית יותר, היכנס לרמה זו שנִמְנַעְתָּ מלחקור ונותרה להיחקר. 

שאלה

יש הרבה דברים שאני רוצה, שאני יודע שאני רוצה, ואני רוצה מאוד להיות חלק מהקבוצה. 

המדריך

הבנת אתה יכול להיות. אתה אכן. 

שאלה

אבל אני מרחיק את עצמי מהקבוצה שלי.

המדריך

האם אתה יודע מדוע?

שאלה

אני לא חושב שזה פחד. אולי זה פחד.

המדריך

לא, זה לא ממש פחד. זו הציפייה שלך מהקבוצה ובעקיפין, החשש שציפיות אלה עלולות להיות מאכזבות. במובן אחד, ברמה אחת, יש את הערבוב. מצד אחד, הרצון שלך להיות בקבוצה זו נובע מליבה עמוקה ואמיתית ורוחנית של הווייתך. וזה בעקבות הנחיה שבה אכן תקבל את העזרה שאתה צריך.  אך מצד שני, יש חלק אחר בך שרוצה את העזרה בצורה ילדותית ומעוותת, שרוצה שהקבוצה תהיה מה שההורים אינם ושהקבוצה לא תוכל להגשים. משהו בך יודע את זה ולכן חושש מהתפכחות. כעת, הקבוצה יכולה להעניק לך עזרה; הקבוצה יכולה להעניק לך אהבה; הקבוצה יכולה להעניק לך חברות וידידות , אך הקבוצה לא יכולה לתת לך את מה שאתה רוצה ברמה הילדותית ההיא: הערכה עצמית, תחושת ערך. זאת, הקבוצה לא יכולה לתת לך. אבל הקבוצה יכולה לעזור לך להשיג זאת עבור עצמך. ומכיוון שאתה מרגיש מאוד לא ראוי ומאוד לא אהוב, אתה מרגיש, באופן יחסי, משתוקק וחסר סבלנות לקבל את זה מהקבוצה מיד, כדי לא להרגיש את הכאב של הדחייה העצמית שלך והסָפֵק העצמי שלך.

קח בחשבון, ילד יקר שלי, שאתה הרבה יותר ממה שנראה לעין. אתה ביטוי אלוהי, התגלמות אלוהית. רק חלק מאד קטן ממי שאתה מתבטא כתודעת אגו, ותודעת האגו הזו מוגבלת, מוגבלת הרבה יותר ממה שאתה צריך להיות. אבל האגו מראה, יתר על המידה, תכונות, עמדות ואפשרויות לגלות מי אתה באמת. תן לעצמך זמן למצוא את מה שיש לאהוב ולכבד, לא משנה כמה יש שם דברים אחרים שאתה מתבייש בהם - באופן חלקי בצדק ובאופן חלקי זה שגוי. סמוך על הקבוצה שתחשוף את מה שאתה מתבייש בו. זה כשלעצמו ייתן לך את ההערכה העצמית שאתה חושב שהקבוצה צריכה לתת לך. 

אתה גם בן אנוש בר מזל שמצא נתיב שכזה בשנים כה צעירות כשהחיים עוד לפניך. כמובן, כשאני אומר בר מזל, אני לא מתכוון לכך במובן של הזדמנות או מזל, כי שום דבר לא קורה ככה.  

שאלה

בשנה האחרונה מצאתי את עצמי משתנה בקבוצה וחוויתי את עצמי כפחדן, מתגונן, שיפוטי ולעיתים פשוט מנותק. התחייבתי השנה להיכנס לרגשות האלה, אבל אני מוצא שיש לי קושי גדול לעשות זאת. אני תוהה האם תוכל לעזור לי להתמקד כיצד אוכל להתחיל לפרום או לחשוף את הקיר הזה? 

המדריך

זה אולי קצת דומה למה שאמרתי לכמה מהחברים כאן קודם. זה כמעט כאילו אתה פושט על המעוז האחרון כדי שלא לזוז. התגובה הספציפית הזו שאתה מתאר היא דבר מכוון מרצון שאתה עושה על מנת להפסיק ללכת לאן שאתה מוכן ללכת.  אינך מעוניין לבטוח ללכת לאן שאתה כבר נמצא במוכנות ללכת. השלב הבא עבורך יהיה להתחבר לזה, ולכמה אתה סוגר את עצמך בכוונה והופך את עצמך לשלילי על מנת למנוע זאת.