הערת המדריך

הייתי רוצה לתת לכם היום מסר ומפתח ספציפיים שכל סוג של כאב שאתם חווים - בין אם זה כאב ברמה הפיזית, הרגשית או הרוחנית, הכאב של חוסר הגשמה, כאב הגעגועים המעורפלים, הכאב של געגועים ברורים שאתם כן יודעים שיש לכם ושאינם מתממשים, הכאב של מכשולים או חסימות כלשהם שאפשר להעלות על הדעת - הכאב הוא בו זמנית הסיבה, התוצאה והתרופה.

בוא נראה איך זה עובד. קחו דוגמה פשוטה לכאב פיזי שיש לכם. אם באמת לא נלחמים נגד הכאב הפיזי הזה ברוח של מרד וכעס, אלא הוא נחקר ומתקבל ו'מריחים' ו'טועמים' אותו במלואו והוא נחווה; תראו שלא רק שהכאב מתמוסס, אלא שלפני שזה קורה, אתם מזהים מה יצר את הכאב הזה. היחס שלכם לכאב הזה הוא שיוצר אותו ולא להיפך, כפי שאתם רגילים לחשוב.

יחס של כעס ופחד ומרד והתנגדות לא נוצר מהכאב. אבל הגישה הזו קיימת בתוככם כנתון שיכול לצאת החוצה בכל זמן כשזה נראה מתאים, כשמשהו קורה, וזה בדיוק מה שיוצר את הכאב. אז הכאב, אתם רואים ממש כאן, הוא לא רק השפעה של הגישה הזו, אלא הוא גם הגורם לה.

הגישה שקיימת לא מטוהרת, מחכה כעתודה, כביכול יוצרת את הכאב. אם כך, זה סיבה ותוצאה. ככל שאתם משתמשים בכאב כדי לבחון את הגישה שלכם, כדי לזהות אותו, הוא הופך לרפואה. וכאשר אתם ממיסים כך את הגישה המדוברת, ההשפעה תיעלם יחד עם הסיבה.

זהו מפתח חשוב מאוד שעשוי להיות שימושי ביותר. אולי אתם יכולים, ממש בזמן הנוכחי, לקחת כל מצב בחייכם - פיזי, רגשי או כל דבר אחר - ולהסתכל מה כואב בו. לחוות את הכאב שבמצב. לחוות את החוסר, את חוסר ההגשמה, או מה שזה לא יהיה שכואב. ואז לשאול את עצמכם: "מה באמת היחס שלכם לזה?"

בצורה מאוד מרומזת תגלו שמתחתיו אתם עלולים לְיַפּוֹת את זה, להתעלם ממנו, להתנהג כאילו הוא לא קיים – מה שלעיתים יכול להישמר במשך די הרבה זמן – עד שכתוצאה מההכחשה, כל הגוש של סיבה, תוצאה ורפואה - פוטנציאל של רפואה - גדל וגדל כך שלא ניתן עוד להתעלם ממנו.

עם זאת, קשה יותר ליצור את החיבורים, ככל שאתם ממשיכים להכחיש את קיומה של בעיה, של מצב כואב בחיים שלכם. העבודה נעשית קשה יותר ולעתים זה מתעכב, גלגול אחר גלגול. אבל ברגע שזה ניפתח היטב בנתיב כזה, מגיע הזמן שבו אתם מתחילים לראות חיבורים. אתם מתחילים להשיג מודעות של העמדות שלכם, מרומזות ככל שתהיינה.

אז מתחת להכחשה ולהסתכלות הצידה וההדחקה, אתם מוצאים לעתים קרובות כעסים והתקפי זעם נגד החיים בגלל משהו כזה או אחר שאיננו כשורה. הגישה הזו היא היוצרת של המצב הכואב. בזיהוי, בשינוי ובריפוי גישה זו, אתם מרפאים בו-זמנית את המצב הכואב - לא רק בפעם האחת הזו, אלא אולי לתמיד, בתנאי שמצב זה לא קיים בכם יותר.

חלק מהתרופה, חלק מהלקח שאתם צריכים ללמוד, הוא שאתם לא יכולים לסלק את זה מיד, גם לאחר ההכרה. כי זו התקופה שכל כך הכרחית: שתזהו, שוב ושוב, את הגישה החדשה הזו. עליכם לתרגל את זה; עליכם לגלות מחדש את זה בתוככם; עליכם לחפש את זה; עליכם לזהות מתי אתם מאבדים את זה. ותוותרו על המרד הזועם נגד משהו שיצרתם.

לעתים קרובות תזהו תחילה רק את הגישה הכועסת והמרדנית הזו ובכלל לא את הדבר עצמו. אולי אתם אפילו לא מודעים למשהו ספציפי שחסר או כואב. אתם גם לא יכולים להיות מודעים, אם כן, למה שצריך כדי לסלק. אבל אתם יכולים, אולי בהדרגה דרך העבודה הזו, להרגיש ולהיות מודעים למרד כעסני, אתם לא יודעים נגד מה.

ואז, אולי אתם יכולים להרגיש נגד מה. בזמן שאתם עושים זאת - ואולי אפילו אז אתם לא יודעים מה ספציפית יצר את המצב הזה - וככל שאתם ממשיכים, לומדים מהי סבלנות, לומדים מהו אמון, ממיסים את ההתנגדות הנוקשה נגד המצב הכואב, אבל שוקעים בתוכו ברוח של קבלה; אז תראו, זו בדיוק הגישה שהייתם צריכים ללמוד באופן כולל עבור האישיות שלכם כולה.

כשאני מדבר על קבלה, עלינו להיות מאוד זהירים, שכן כל גישה אלוהית של יופי, אמת, אהבה ומציאות עלולה להיות לא מובנת ומעוותת. אם כך, לעיתים קרובות יכולים לבלבל בין קבלה להשלמה, וגם ויתור באופן מייאש. בבקשה, חברים שלי, אל תבלבלו ביניהם.

אולי הדרך הטובה ביותר להסביר קבלה תהיה בהקשר למפתח הזה שנתתי לכם כאן, עם התנאי הזה: "כן, הנה אני וכואב לי. אני עדיין לא יודע אפילו על מה הכאב או איך יצרתי אותו. אבל אני מקבל את זה לגמרי באמון ונותן לעצמי לחוות את זה". ואז אתם מרגישים את הקרב הבלתי רצוני כנגד לחוות את זה.

כשאתם רואים את עצמכם נלחמים נגד זה באופן לא רצוני, לאט לאט אולי תצליחו לרגע קצר לוותר על הקרב. ראשית, זה תהליך בלתי רצוני לחלוטין. כפי שאתם מבחינים, תהליכים בלתי רצוניים אלה יגיבו בסופו של דבר לגישה החדשה הזו, אך לא מיד. שם האמונה והקבלה שלכם הופכות כה נחוצות.

לא פעם אמרתי שהפער בין סיבה לתוצאה - כאשר אתם מכוננים מציאות רטט חיובית - לא יכול לבוא מיד. בדיוק בפער הזה יש לכם כל כך הרבה מה ללמוד. בדיוק שם נמצא השיעור שלכם והרְפוּאָה שלכם - גם כשאתם לא מבינים את מהות הכאב, איך גרמתם לו - שאתם מקבלים אותו באמונה; שתבחינו שהתגובות הבלתי רצוניות לא עושות זאת.

לאט לאט התגובות הבלתי רצוניות שלכם יתאימו לתודעה הכוללת שלכם ואז תהיינה פתוחות לאמת של המצב כולו. הכל יתחבר בשבילכם, כדי שהמפתח הזה כבר לא יהיה תיאוריה. אתם תראו שהמצב הכואב הוא הגורם, התוצאה, הרפואה או שיעור. וכשכל זה מתחבר, הכאב באמת מתמוסס.

עד למועד זה, חלק גדול מהשיעור שלכם מורכב בדיוק מהאיזון המכויל מאוד הזה של לימוד מהי אמונה, של לימוד מהי סבלנות, של מיקוד ההתבוננות שלכם, של קבלה באמונה חיובית. זו לא הדרישה לשינוי מיידי כדי שהכאב ייעלם בבת אחת, וגם לא השלמה שלילית מתוך היכנעות וייאוש שתמיד תהיו במצב הזה.

במילים אחרות, קבלה והעלאה חיובית בדימיון אינן סותרות זו את זו. בתודעה האנושית שלכם, אלה הם לעתים קרובות בלעדיים. אפילו תורות רוחניות מבוססות על זה או על זה. הם נציגים מאוד קיצוניים של שתי הגישות הללו.

ישנה האוריינטציה הרוחנית הקובעת את קבלת כל הכאב והקושי כמעט כתנאי הכרחי בלתי נמנע לרוחניות, סגפנות, הכחשת השמחה, הכחשת ההנאה. ויש לכם את האוריינטציה הרוחנית הקיצונית האחרת שמתרכזת לחלוטין רק בהדגמות החיוביות, העלאה בדימיון של ההכחשה המוחלטת של הצורך בקבלה.

עכשיו, זה לעולם לא יכול להוביל לאיחוד ולחיבור אמיתי ברמה עמוקה של תודעה שבה אתם קולטים את היצירה שלכם. אף אחת מהתיאוריות הללו לא עושה זאת. אבל שתי הגישות הללו - קבלה והעלאה חיובית בדימיון – נחוצות, צריך לשלב אותן, ניתן לשלב אותן וחייבים לשלב אותן. ועל זה אני מדבר.

שאלה

בהרצאה שהעברת לאחרונה אמרת שכאב הוא סיבה, תוצאה ורפואה. אני רוצה את עזרתך בהבהרת כאב מתמשך שמתחיל באוזן שמאל שלי, עובר ויורד בצד שמאל של הצוואר שלי לתוך הכתף השמאלית ואז הוא נזרק  אל הגב התחתון שלי, בצד ימין.

המדריך

האם אתה רוצה לדעת את המקור הרגשי, או מה זה בדיוק אתה רוצה לדעת?

שאלה

כן. אני חושב שאני יוצר חיבור לכך שאני פותח את מרכז הקליטה שלי בצד שמאל, ובגלל זה אני מרגיש את הכאב. אני לא בטוח שזה נכון.

המדריך

הדרך שבה ארצה לענות לך כאן, שלדעתי תהיה המשמעותית ביותר עבורך בשלב זה, היא שככל שאתה נפתח והופך מודע יותר, אתה גם הופך מודע יותר למתחים ולכאבים שכבר נמצאים ומוטמעים בך, ושהיו קיימים בעבר, אבל שלעתים קרובות הרדמת את עצמך יותר מדי מכדי להרגיש.

יש תהליך שלם שקורה בפתיחה. אתה לא יכול להצביע ישירות על כך שהכאב הזה באוזן הוא מזה והחלק השני מזה. אי אפשר לדון בזה בתנאים האלה אבל זוהי תנועה מתמשכת של זרימות אנרגטיות שמוצאות עדיין חסימות שמתעוררות בחלקן, שהן מודעות וחווים אותן.

חלקים אחרים של המערכת האנרגטית שלך עדיין חוסמים אותם כך שהם לא יכולים לגמרי לעבור. אז זה עשוי להשתנות. זה עשוי לעבור בתקופות ובשלבים שונים לחלקים שונים שלך. אבל הצד השמאלי הוא בהחלט הצד הרגשי שהכי הזנחת, מה שלא אומר שהוא לא משפיע גם על התודעה, כמו שצד ימין משפיע על האינטלקט והרצון והמיינד.

כי מה שמעוות לא משפיע בסופו של דבר על כל השאר. או מה שמוזנח או נשלל ובטל אינו משפיע גם על חלקים אחרים. אז זה באמת תהליך חי עכשיו, אם אתה יכול להשתמש במה שאמרתי בהרצאה זו [הרצאה מס' 241: דינמיקה של תנועה והתנגדות לטבעה] כדי לחוות את זה במלואו. תחווה את ההתנגדות שלך לזה, וכשאתה נהייה מודע להתנגדות, תראה שהכאב הוא ההתנגדות. ואז זה יהפוך לתרופה.