שאלה

מה עם אדם שאינו חושש מהמוות עבור עצמו, אלא רק עבור אנשים שהוא אוהב. במילים אחרות, האם פחד המוות יכול להיות עבור אנשים אחרים?

המדריך

זה יכול בקלות להיות השלכה. זה יכול להיות גם היפוך של פחד מהחיים. אם אדם חושש מהחיים, אנשים מסוימים עשויים לייצג את הביטחון שמישהו מרגיש שחסר בו. ניתן לחשוש מבדידות, או מחוסר הגנה בפועל או חוסר הגנה בלתי הגיוני, כשהאדם  איבד אנשים אחרים. רק מכיוון שהוא לא מתמודד עם השיקולים האלה - מתוך תחושת בושה שאפשר להתאבל באמת, לא כל כך מתוך אהבה כמו מתוך דאגה עצמית - הפחד נהיה עיקש ומטריד, יותר ויותר.

אם יש לך האומץ להסתכל על כל הרגשות האפשריים האלה, לאחר שתתגבר על הרתיעה הראשונית, הפחד מפני מותם של אחרים יקטן; ההיבט המריר שבו ייעלם, ואז תוכל לבדוק את הגורמים לחוסר האונים שלך. קישור של הפחד, או רגשות שליליים אחרים, למקום בו הם באמת שייכים, בִּמְקוֹם לחוות אותם בהתקה/ בהדחק, זו תמיד הקלה.

אבל העבודה מתחילה רק אז: למצוא מדוע האדם חושש מהחיים כל כך עד שהוא צריך להיצמד לאחרים; מדוע האדם אינו משתמש בכישורים המולדים בכדי לחיות באופן מלא ואז לא יחשוש עוד מחיים או ממוות. אם אתה חושש מהחיים, עליך לפחד גם ממוות, בין אם אתה חווה זאת במודע באירועים שבהם חייך הם, או נראים, בסכנת הכחדה, ובין אם אתה חושש מאובדן של אחרים. פחד מהתמודדות עם החיים יכול להתבטא כחשש מאובדן של אדם אהוב. וכך יכול גם הפחד לאבד את החיים.

מותם המתקרב של אחרים מעורר את התזכורת כי יום אחד המוות יבוא גם לעצמי. אבל הפחד הזה עדיין כה מעורפל עד שהאדם חווה אותו רק דרך האדם האחר. רק כאשר מתרחש עימות בפועל, ניתן באמת לאמוד אם האדם מפחד למות או לא.

השלכה זו חלה הן על הפחד לחיות לבד והן על הפחד ממותו של האדם עצמו. שני אלה מציינים את אותו הדבר. כל זה צריך להיחקר.

בכל מקום בו קיים פחד מהחיים או התמודדות עם בעיה מסוימת, אתה תוטרד מהפחד מפני המוות בצורה כזו או אחרת. לעתים קרובות לא ניתן להכיר את השורש האמיתי בבת אחת, באיזה היבט קיים פחד מהעצמי ומהחיים. זה עשוי להתבטא רק בתסמינים, ויש לחפש אחר תסמינים אלה ולחקור אותם על חשיבותם.

קח לדוגמה את היחס לעבודת הנתיב הזו, המוצהרת והממשית; היחס לבן המין השני – שוב, מוצהר וממשי; התגובות על נסיבות החיים הנוכחיות - על כל זה יש להסתכל עם רוח חודרת של אמיתות.

כשאתה יכול לקבוע פחד - או להשתמש במונח פסיכולוגי יותר, התנגדות- לעצמי הפנימי ביותר שלך, אתה יכול להיות בטוח שפחד מפני המוות חייב להתקיים במידה שווה. וכך גם הפחד לאהוב, לשחרר את עצמך בחוויה נהדרת זו. מְצָא אותו, ראה אותו בעצמך, וכבר כבשת הרבה מאוד. כמובן שמילים אלה מופנות לכל אחד.

חשוב גם לציין שלעתים קרובות מוליכים אותך שולל מהבחינה הזו מכיוון שבחיי הפנטזיה שלך הפחדים האלה לא קיימים. ייתכן ותכחיש את קיומם של הפחדים לאהוב ולהתמסרות עצמית מכיוון שאתה מודע לכך שאתה חושק בהתלהבות בהגשמה זו ויכול לחוות אותה ללא מעצורים בפנטזיה. אז אתה מאמין שסיבות חיצוניות אחראיות לחוסר היכולת שלך לממש בפועל את חיי הפנטזיה האלה, וכי הסיבות האלה לא קשורות אליך.

אבל אם אינך יכול לממש את חיי הפנטזיה האלה, חייב להיות בך זרם מנוגד של פחד המונע את החוויה. כל כך חשוב למצוא אותו, להרים אותו מהמחבוא. זהו צעד עצום קדימה לעומת האמונה שאדם נקי מחסימות בזמן שכל הזמן הן ממשיכות להתקיים מתחת לאדמה.

באמצעות הרצאה זו נתתי לך דרכים שונות לבחון את מצבה של נשמתך בפועל ביחס לחיים, לאהבה ולמוות. הראיתי שהשיכנוע והתחושה המודעים לגבי שלושת הכוחות הגדולים הללו עשויים להיות רק צד אחד: הצד השני מיישם מוּדָעוּת כדי לאחד כוחות מנוגדים.

הראיתי את התסמינים השונים שבאמצעותם ניתן לגלות זרמים נסתרים מנוגדים. הגילוי שלהם הוא בעל החשיבות הגדולה ביותר ועשוי להוביל אותך אל צוואר בקבוק זמני בעבודתך.

______

שאלה

האם פחד להישאר לבד יכול להסביר גם את הפחד לאבד יקירים?

המדריך

כן, זה מה שאמרתי בהתחלה. חוסר הביטחון, הפחד מהצורך להתעמת עם החיים לבד - ומכאן הפחד מהחיים בצורה טהורה, כשמפרקים ומנתחים אותם.

במקום שיש פחד מהחיים, חייב להיות פחד מאהבה וממוות. במקום בו קיים אחד מהפחדים הללו, על שני האחרים להתקיים גם כן. כשאתה מקים את הקישור הזה בתוכך, אתה חייב לחוות צמיחה, שחרור, כוח, ביטחון. זה לא יכול להיות אחרת.

______

שאלה

ביחס לפחד המוות, אני לא מודע לפחד שלי מהמוות, במלוא מובן המילה. אני מודע לנטייה שלי להתאבדות בגלל חוסר היכולת שלי להתמודד עם בעיות החיים, שכעת אני מבין דרך עבודת הנתיב הזו. שאלתי היא ביחס לקונפליקט שלי ביחס לאמי ולמותה. מצד אחד, אני חושב שהיא זקנה וחולה מאוד, והמוות יהיה הקלה עבורה. מצד שני, היא חוששת מהמוות ונצמדת לחיים, למרות שהיא אומרת לפעמים שהיא רוצה ללכת. אני מגלה שאיני יכול לוותר על הרצון שלי לשמור עליה ואולי לעזור לה באופן בו אולי תפתח את הדרך לספירה שמחה יותר או טובה יותר ממה שיש לה. בהתחשב בגילה המתקדם וחוסר היכולת שלה לעשות את עבודות הנתיב כפי שאני עושה את זה, האם אני יכול לעזור לה בדרך שתשנה משהו עבורה בזמן מותה?

המדריך

ובכן, הדרך היחידה לעשות זאת היא לשחרר. אם אתה יכול, מבחינה זו, התחל לראות את הפחד שלך. הייתי אומר שתשובה דומה חלה עליך כמו זו שנתתי בנושא התקשות עורקי המוח, שם אמרתי שזו ברכה.

תנועת הנפש הפנימית המכווצת שלך משדרת את עצמה כך שהתהליך הטבעי והאורגני נסתם או נעצר. לשניכם יש פחד מהלא נודע. הרעיון שאתה חושב שהיא יכולה להיות בספירה טובה יותר על ידי הישארותה כאן הוא כמובן לא מוצדק. ככל שהיא תחיה בפחד, כך המחסום יהפוך לגדול יותר.  לאחר שצעדת אל הלא נודע, הפחד יתגלה כחסר תועלת. התפתחות יכולה אז להתקדם בדרכה שלה, בתחום ספציפי זה.

לכל גיל ולכל שלב בהתפתחות של ישות יש סיבות וצרכים פונקציונליים משלו, לא משנה איפה הישות נמצאת, מבחינה התפתחותית. זה פחד מהלא נודע והיאחזות - תנועה קשה של הנפש - שחוסמים את תהליך החיים שיכול להכניס את הנשמה באופן אורגני, כמו שזה נכון להיות למימד חדש של הרגשה.

באשר לעצמך, יתכנו סיבות אחרות הקשורות לבעיות האישיות שלך שאחריות לכך. אולי אפילו חשש שאם אתה מתמודד עכשיו עם החיים כאדם חופשי, השאלה שתשאל את עצמך תהיה, "האם עכשיו אהיה מסוגל להשיג קצת שמחה לעצמי, או שאולי הפחדים והחסרונות הישנים והבלתי מוצדקים שלי עדיין אוסרים עלי; בעוד שעכשיו, כל עוד אני איתה, יש לי תירוץ טוב להישאר בביטחון המדומה של האומללות, שכן האושר נראה מסוכן, אתה מבין?"

______

שאלה

בהרצאה מס' 123 [שחרור ושלווה על ידי התגברות על הפחד מפני הלא נודע] ובהרצאה מס' 124 [שפת הלא מודע] דיברת על פחד לא מודע מאהבה ופחד בלתי מודע ממוות. האם אתה יכול להסביר את הקשר בין אלה?

המדריך

המכנה המשותף הוא שבשני המקרים האדם צריך לשחרר /להרפות ולהפסיק לפחד מגורם לא ידוע. שכן, בהתאחדות אמיתית עם המין השני, שליטת היתר של האגו הקטן החיצוני חייבת להיפסק.

כך גם בתהליך הגסיסה. האגו הקטן צריך לעמוד ברקע. במקרים רבים של חיי יום-יום, כוח אגו חזק הוא הכרחי, אפילו חיוני ;אך יש מקומות- עבור חיים בונים ומועילים ופרישתה המלאה של הנפש, אותם אזורים בחיי האדם - אם החיים הם הרמוניים - שם האגו הזה צריך להיות ברקע.

לכן נימת הנפש צריכה להיות רוח אמיצה שפוגשת במשהו לא ידוע, שלוקחת סיכון, שהולכת לתוך תהום. זה תקף גם למוות וגם לאהבה.

כמה פעמים משתמשים במילים האלה - שהשפה האנושית רחוקה מלהיות מתאימה - שאוהבים זה כמו למות? וזה שמת בהצלחה בצורה לא מפוחדת, מוצא את עצמו בממלכת תודעה חדשה עם רגשות דומים מאוד של התרוממות רוח ואושר עילאי כמו שהוא חווה במעשה האהבה, אך רק אם השיחרור לא חסום.

האושר העילאי של כוח היש האוניברסלי, של הכוחות הבונים, כוחות החיים והפרישה הם כוח כל כך אדיר שהאגו הקטן והפוחד נלחם נגדו. זה, אחרי הכל, כל מה שאתם עושים בני האדם והיכן שאנו עוזרים לכם לחסל זאת בדרך הבריאה, ההרמונית - לא בדרך החולה והמעוותת שנתקלת בהגזמות ובבריחה.

______

שאלה

בתקופת החיים של אמי, לא היו לה חיים מאושרים, שמחים וטובים. היו לה הרבה כאבי לב ותלאות וכדומה. האם זה אומר בהכרח שבספירה הבאה שהיא נכנסת אליה, שהיא עדיין תהיה במצב של סבל זה?

המדריך

לא, יקירתי, את מבינה, שוב את שואלת שאלה שמגלה עדיין את תמונת העונש והתגמול. אבל היכן שיש לך אינדיקציה, זה הפחד שלה מפני המוות.

שאלה

אבל הפחד מפני המוות מגיע מהתחושה הזו שהיא לא חיה חיים מספיק ישרים והגונים כדי להיות ראוייה למשהו טוב.

המדריך

זהו עיוות. למען האמת, התשובה לשאלה זו היא גם תשובה לשאלה שחבר שלנו שאל לפני רגע אחד בלבד, והיא זו: העובדה שהיו לה חיים כל כך אומללים שבהם כל השמחה, כל חווית האהבה, נחסמו במכוון, זה אותו דבר שיוצר פחד מהמוות, מכיוון ששניהם הם תוצאה של פחד מהלא נודע. וכללי החטא המחמירים ניכפו אז רק כדי להסביר את פחדה מהלא נודע.

אז הפחד שלה מפני המוות הוא לא תוצאה של, אלא אותו ביטוי של הפחד שלה מאהבה. זה לא אומר בהכרח שהיא חייבת להיות אומללה או לא פחות מלא מאושרת. אולי חוויית המוות עשויה לפקוח את עיניה שאין צורך לחיות בפחד מכווץ, שאפשר להיפתח לחיים, שאין מה לחשוש מהחיים.

רק הטעויות, האשליות והתפיסות השגויות של האדם עצמו הם מפחידים, לא חיים או מוות, ששניהם זהים. את זה היא עשויה לחוות באמצעות החוויה הטראומטית של המוות. שכן, כידוע, לידה היא טראומטית והמוות הוא טראומטי ואהבה או הפחד ממנה יכול  להיות טראומטי. כל שינוי בטרנספורמציה יכול להיות טראומטי אם חוסמים כנגד השינוי.

כשחוזרים לשאלה המקורית שלך, אני חושב שהתקווה הטובה ביותר עבורה שתשתנה היא לעבור את התהליך, וברגע שהיא תהיה רק בחצי הדרך של התהליך, היא תלמד לשחרר. יבוא הרגע בו היא תשחרר ותמצא בזה אושר עילאי.

______

שאלה

לא נראה לי שיש לי פחד מוות, למרות שאני יודע שיש לי פחד מהחיים. אני מצפה למוות כמשהו די יפה.

המדריך

עכשיו אתה מבין, האומללות שלך מהחיים מייצרת פחד מהחיים ורצון למות, אך לרצות למות ולא לפחד ממוות כתוצאה מיאוש מהחיים אין פירושו אי-פחד בריא מהמוות. זה לא אומר גישה בריאה, בונה למוות. זה הופך לדרך מפלט ולכן זה אשלייתי.

לו היית מאושר בחיים, היית חושש ממוות. אבל כשתפתור את הבעיות האלה שהופכות אותך לא מרוצה מהחיים, לא תחשוש מהמוות יותר מכפי שתחשוש מהחיים. תוכל לחבק את שניהם, כל אחד בתפקידו שלו, שיראה לך מהי התפתחות אורגנית.

הפחד שלך מהחיים הוא תוצאה של בלבול, של אי ידיעה מה לעשות, אי ידיעה באיזו אלטרנטיבה לבחור בקונסטלציה הנוירוטית אותה אתה מתחיל לקלוט, יותר ויותר; העבודה שלך מתנהלת באופן מאוד מאוד מספק. לעיתים - זה לא יכול שלא להיות כך – היא מתמיהה אותך ולכאורה מדכאת אותך, אבל זו לא העבודה שמדכאת אותך. מה שמדכא אותך זה מה שעולה לקדמת הבמה ומה שאתה רואה עכשיו בבירור. מנוסה אל המוות אינה אי-פחד בריא של מוות.

______

שאלה

התרשמתי מההרצאה האחרונה [הרצאה מס' 149 : משיכה קוסמית כלפי איחוד - תסכול] כי טבעו של האדם, בהיותו ישות פיזית ברמה זו של תודעה, מטבעו יש לו מגבלה באופן כלשהו, במישור גבוה יותר . {כן} מכיוון שלו לא הייתה לו מגבלה כזו, הוא לא היה במישור הזה. {אכן, נכון} האם זה משהו שעלינו לקבל? {כן} ואיך נדע מתי לקבל את זה?

המדריך

ובכן, הדרך הפשוטה ביותר לנסח זאת תהיה: המוות. המוות הוא תופעה החלה על האדם. זו מגבלה, תהליך זה של למות, להיכנס לבלתי נודע, שכל בן אנוש צריך לקבל ולהשלים עמו.

שאלה

באיזה מובן יש לקבל אותה? פסיכולוגית? פיזית?

המדריך

בכל הרמות. יש לקבל מוות פסיכולוגית ופיזית, כתופעה שאתה עובר. לא משנה אילו תיאוריות תאמצו באופן אינטלקטואלי, תמיד יהיה ספק פנימי עד שהיא תתקבל במלואה. דרך קבלה מלאה זו, תגיע הידיעה הפנימית שהוא אינו סוף בלתי נמנע. אבל כפייתה של אמת זו לא תמחץ את הפחד ואת הספק שיש לאדם בה. בה במידה שהאדם לומד לקבל את עצמו ואת חייו באופן מלא, את העכשיו המיידי ואינו בורח מהגרעין שבתוכו, בה במידה הקבלה של המוות אינה מצוקה או קושי.

זו אולי מגבלה חשובה הרבה יותר בתודעתו מכפי שהוא מבין, מכיוון שרוב הזמן הוא לא חושב על זה. וכל מגבלה אחרת היא משנית בלבד למגבלה זו. אם באמת עוקבים אחר המגבלות האחרות באופן הגיוני עד הסוף שלהן, זה תמיד יסתכם בזה, כפי שתראו אם תנסו זאת.

______

שאלה

מה זה פחד המוות הזה שיש לי, או שיש לאנושות?

המדריך

ובכן, זה באמת הפחד שלא להתקיים יותר. זהו היבט חשוב בהרבה מפחד מגורל מעבר לחיים שאדם חשדן לגביו , או אפילו הפחד מכאב בתהליך המוות, שלדעת אנשים רבים הוא החלק העיקרי בפחד המוות שלהם. הפחד הפנימי האמיתי אינו כאב - הוא ה"היעדר קיום" , שיכול להיות כך כשאתם שואלים אדם שהצליח "להרדים" ו"להמית" את עצמו  בזמן שהוא בחיים. האדישות גרועה לאין שיעור - והוא סובל מכך לאין שיעור גרוע יותר מכל חוויה של כאב - למרות שהוא כּוֹנֵן אותה מלכתחילה, בכדי להימנע מכאב.

ברגע שהוא מעורב בתהליך ההנצחה העצמית של חוסר תחושה, האדישות, ההרדמות, הלא-חיים הם אימה גדולה לאין שיעור מכל כאב. וכל אדם במצב זה יגיד לכם בנקל, "אני מעדיף לסבול מכאבים כלשהם מאשר להיות במצב בו אני נמצא כעת."

אם כך, מה שהאדם חושש הוא זה. הפחד מפני המוות קשור ישירות ביחס שלו לעצמו ולחיים מהבחינה הזו. במילים אחרות, תוכלו למצוא - ואני יכול להבטיח לכם שאם תתבוננו מספיק מקרוב, תגלו זאת ללא ספק וללא יוצא מן הכלל שזה כך - ככל שאדם חי יותר, כך הפחד מפני המוות קיים פחות.

ככל שהפחד קיים יותר באדם, כך שהוא הרדים את עצמו באיזה חלק שהוא ממכלול התכונות הפנימי שלו, בה במידה קיים הפחד מפני המוות. כעת יתכן ופחד זה מפני המוות אינו מודע - יתכן שהוא מושלך; זה עשוי להיחוות בעקיפות, כמו פחד ממחלה; או שהוא עלול לסבול בצורה מופרזת בגלל מותם של אחרים.

כל אלה הם היבטים ששונה סדר הדברים בהם, שהם לא במקומם והיבטים לא מתועלים של הפחד העיקרי מפני המוות, שנמצא ביחסים ובקשר ישיר לתהליך ההמתה של העצמי. ככל שאתה הופך לחי יותר - גוף, נפש ורוח - כך תפחד פחות – אי פעם- מכל היבט בחיים, כולל מה שנקרא תהליך הגסיסה הגופני.

להפוך את עצמכם לחי אפשרי רק כשאתם כבר לא חוששים מכאב או מאכזבה או מפגיעות  או מאושר או מכל דבר. כשאתם סומכים ללא מורא ביקום ומאפשרים לתהליכים הלא רצוניים להחיות אתכם, במידה כזו תהיו חיים לחלוטין; ובאותה מידה, פחד מוות לא יכול להתקיים.

בדרך כלל האדם הורג את תהליכי חייו, ולכן הוא חושש מהמוות - שהוא לא רוצה להתמודד איתו- כך שהוא יכפה את האמונות שהוא נאחז בהן נואשות. אבל מדובר רק באמונות אינטלקטואליות. הוא חושש להטיל ספק, מכיוון שהוא חושש מהפחד שלו מפני המוות, בגלל הפחד מהחיים.

______

שאלה

האם אוכל לשאול על בעלי? כשהיה בחיים היה לו פחד גדול מהמוות. עכשיו,אתה יכול לספר לי את החוויה שלו כשבסופו של דבר התמודד עם המוות? האם זה היה כזה גרוע עבורו?

המדריך

הפחד איתו.

שאלה

זה עדיין איתו?

המדריך

כן. לפַּחַד לוקח זמן לצאת ממנו, מכיוון שהפחד הוא תוצר של דברים אחרים שצריך להתמודד איתם. זו טעות גדולה של בני אדם להניח שאחרי שהאישיות האמיתית שלך תצא מהגוף, שהכל ישתנה לחלוטין. אתה צריך לעבוד בדרך שלך.

בה במידה שיש עקשנות, חייב להיות פחד; ובה במידה ועקשנות זו אינה מוותרת, הפחד נמשך. רק עם הוויתור על העקשנות נכנס אור האמת, שבאמת אין בו שום פחד. זה קורה בשלבים. זה מיטלטל; זה בא והולך עם ישות בגוף, וזה יכול להיות באופן דומה עם ישות מחוץ לגוף.

מצב הפחד אינו שונה בהרבה איפה שהוא נמצא כעת מאשר כשהכרת אותו. יש נטייה רבה לברוח מהפחד הזה, שכמובן רק מאריכה את הדרך. אך דרכה של כל ישות שנוצרה מערבת נחרצות, ולא את ואף אחד אחר לא צריך לחשוש שיום אחד עליכם להיכנס לאור. עליכם להשיל את האזיקים הקושרים אתכם בתוך עצמכם.

זמן הוא רק אשליה נוספת. זה חשוב מעט מאוד - ובכל זאת כל כך. זה כל כך חשוב מנקודת המבט של סבל האנושות. זה משנה מעט מנקודת המבט בה יש לך חזון כולל של האמת של ההוויה. הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות, יקירי, הוא לא להיתלות בו בצורה חולנית, כי הוא לא הבעיה שלך.

השתמשו במשבר זה כדי להיפתח, לחפש מסלול אחר בתוך עצמכם. שחררו את עצמכם מהבעתה שלכם, שכן זה היבט נוסף של מה שקושר אתכם בתוך עצמכם. תנו לאמת להיכנס אליכם כך שתוכלו למצוא את הדרך בה תוכלו לשמוח שוב. בצורה כזו אתם עוזרים יותר, לעצמכם, לאחר ולכל מי שסביבכם. מכיוון שההיצמדות החולנית שלכם באשמה חסרת תועלת יוצרת אך מיגבלה נוספת שאינה מועילה.