שאלה

הייתי רוצה לדעת מאיפה באה האגוצנטריות? איך היא נוצרה, ומה השיטה להיפטר ממנה מלבד להיות מעורב בעולם שבחוץ.

המדריך

ובכן, מספר אחת, האגוצנטריות היא מצב אינפנטילי וילדותי. התינוק שנולד זה עתה הוא אגוצנטרי לחלוטין. ילדים, ככל שהם מתבגרים, הם עדיין אגוצנטריים מאוד, אולי לא באותה מידה כמו התינוק, אבל עדיין. ככל שהילד גדל, כך יש לו יותר קשר עם אחרים, אולי תחילה רק ברמה שטחית מאוד. האגוצנטריות הפסיכולוגית הפנימית היא שריד למצב הילדותי.

כשמכירים בזה, השלב הבא יהיה קצת יותר קל. השלב הבא הוא להבין מדוע הוא נשמר. זה בגלל מנגנון ההגנה של אמונה כוזבת בביטחון: "אם אני אפסיק להיות אגוצנטרי, אם אפסיק להפוך את עצמי לאדם החשוב ביותר בעולם בו כל השאר סובב אותי, אני אֶפָּגַע. יעמידו אותי במצב של חיסרון. אהיה מנוצל. אני אאבד את עצמי." במילים אחרות, כל המסקנות השגויות הללו ממלאות תפקיד.

אתה צריך למצוא איך אתה מרגיש ככה בכל רגע מבודד. בסקירה היומית שלך, אתה יכול למצוא בכל יום תגובות מסוימות בהן ידעת, בדיעבד, שהיית אגוצנטרי ואז לבחון את התחושה. אתה תמצא את הפחד הזה מלהיות לא אגוצנטרי, לא להיות מודאג יתר על המידה. מכיוון שאתה מרגיש שיהיה לך אז מה להפסיד, תְּאַבֵּד משהו חשוב או שתסתכן בדרך כלשהי. תחשוף את עצמך לסכנה כלשהי.

הצעד שלאחריו, הצעד האמיתי של סילוק לאחר שתמצא את זה- וכמובן, אי אפשר לעשות זאת לבד - הוא למצוא את בעיות הילדות שלא השלמת איתן, ולהשלים עם הימצאותם [של הבעיות]. תמצא את ההתרשמות, הפְּגִיעוּת והכאב, הכעס המודחק וחוסר הביטחון ואת כל הרגשות האלה שהיו כשהיית ילד ושאתה לא מבין לגמרי. מכיוון שלא מבינים זאת, אזורים אלה סגורים בפני התבגרות.

במילים אחרות, האנשים נאלצים להישאר באותו מצב ילדותי. כך שתהליך הגדילה הטבעי יהיה מאותה ישות אגוצנטרית יותר. אדם צומח להיות פחות אגוצנטרי, עד שבהדרגה אך ללא ספק תהליך הגדילה מוציא אותו מהקליפה של האגוצנטריות.

אך בַּמָּקוֹם בו הצמיחה הזו נפסקת, יש למצוא את האזורים הספציפיים הגורמים לבלימה זו ואז הצמיחה תימשך. אז האגוצנטריות תיעלם, לא בגלל מעשה רצון מאולץ ולכן לא אמיתי ושאינו מועיל, אלא על ידי תהליך צמיחה אורגני אמיתי.

שאלה

כדי להתרחק מאגוצנטריות, לעתים קרובות מאוד ניסיתי להכניס את עצמי לנעליו של האדם האחר ולראות דברים מנקודת מבטו, ואני מגלה שמנצלים אותי מאוד על ידי כך שאני מבצע את הדברים שהאדם האחר רוצה שאעשה. בסופו של דבר אני מוצא את עצמי בתור מרבד כניסה לבית / "סמרטוט".

המדריך

כן יקירי. אתה מבין, הנה לך דוגמא יפה, ואני שמח מאוד שהעלית את זה, כי זה ממחיש את מה שאמרתי קודם: אתה יכול עכשיו לקבוע בבירור שהאגוצנטריות שלך היא הגנה מפני חוסר היכולת שלך להגן על עצמך, לעמוד על רגליך, לעמוד על דעתך, על שלך, וזה בתורו שוב סימפטום למשהו אחר, שיש לו קשר ליַלְדוּת.

כאן אתה רואה בבהירות רבה, מכיוון שכל מה שנמצא מתחת לכל ההשלכות השליליות והתּוֹלָדוֹת של הדברים, מתחת להשתמעויות ולרמיזות של שרידי הילדות וההטבעות הלא מעוכלות גורם לך להיות חלש. הדרך היחידה שחשבת שתוכל להגן על עצמך מפני החולשה שבך, היתה להיות אגוצנטרי.

אז אתה עוצר בכוח מבחוץ, כדי לעצור את האגוצנטריות. ואז הדבר האחר עולה לקדמת הבמה. זו ההמחשה הטובה ביותר לכך שפעולה חיצונית עיקשת וניכפית - עם הכוונה הטובה ביותר - איננה ואינה יכולה לייצר צמיחה אמיתית. כי בצמיחה אמיתית אתה לא צריך לשקוע ולסחוט את עצמך אל תוך תבנית. טבעי שאתה לא צריך לשמור על עצמך. אתה רגוע בתוך העור שלך, בלשון דיבורית.

אבל כשזה לא טבעי, כשזה נאכף, אתה כל הזמן צריך לשמור על עצמך ולשפר את עצמך, וזה סוחט את כל היכולות הטובות ביותר שלך שהיית יכול לתת לעולם סביבך. כשאתה צומח החוצה מהאזורים שבהם נשארת ילדותי ועם ניגודים, אתה תהיה באופן טבעי אדם נותן, אוהב, חופשי שלא צריך לנצל אותו כדי לאהוב.

אז אתה יכול להבחין בין לאהוב לבין ניצול על ידי האינסטינקטים החולים של אחרים. ואתה יכול לעשות זאת בקלות, בחופשיות ובטבעיות, ולא כשאתה מייסר את מוחך בנושא. אבל הפרס הנפלא הזה יכול לבוא רק על ידי התבוננות בהגינות וביושר בעצמך. לא ניתן להעריך יתר על המידה את הגמול.

שאלה

בהרצאה [הרצאה מס' 121 התקה, החלפה, כפייה] הצהרת כי תינוק אינו מודע לאגו שלו. האם אין הבדל באופן בו תינוק קודם מגיב למה שהוא חווה, כמו יושר או אהבה, באופן בלתי אישי. פתאום הוא מתחיל לחשוב במונחים של "ראיתי", או "אני לוקח את זה" או "אני". האם אתה יכול לספר לנו קצת על זה?

המדריך

כן. זהו תהליך הדרגתי. התינוק חווה, כאמור, ברמה הרגשית הכמעט טהורה כחוויה של תחושה, בדומה לבעל חיים. הוא מרגיש פגוע או הנאה או כאב, בתפיסה חושית בלבד. בהדרגה, כמו שאתה אומר, הוא מתחיל לקלוט.

ככל שהוא גדל, לאט לאט, מתגלה תחושת ה"אני" הקשורה לעולם שמסביב. כמובן שזה לא תהליך פתאומי. זה מאוד הדרגתי, מכיוון שכל תהליכי הצמיחה חייבים להיות הדרגתיים ואורגניים. כפי שהגוף גַדֵּל, כך גם גדל המיינד, כך גדל האגו.

במקרים מסוימים, הצמיחה אינה הרמונית. כאשר הגוף הפיזי גדל באופן מלא והופך בָּשֵׁל בבת אחת, האגו עשוי להיות גדול יתר על המידה. במקרה אחר, האגו עשוי להיות לא מפותח דיו. שתי הגזמות או קיצוניות אלה מזיקות לתפקוד המלא וההרמוני של היחידה השלמה של האישיות. חלק מעבודת הנתיב זה ליצור איזון.

שאלה

 האם המילים "אגו" ו"עצמי" נרדפות?

המדריך

 לא, לא ממש. הן עשויות לפעמים לשמש חלופה, אך הן לא תמיד מילים נרדפות, מכיוון שהאגו הוא תודעת אני מסוימת, כפי שֶׁהִגְדַּרְתָּ, בעוד שהאני על היבטיו השונים מכיל את הטוטאליות, כולל האגו, אך כולל גם את מה שעשוי להיות מְכֻנֶּה,לפעמים, בטרמינולוגיה מסוימת: האיד, הטבע האינסטינקטיבי.

העצמי מורכב מכל ההיבטים הללו, בעוד שהאגו הוא רק אחד ההיבטים. האגו אינו זהה לתפיסה חושית. תפיסה חושית היא היבט אחד; האגו הוא פן אחר; המצפון הוא היבט אחר. העצמי מורכב מכולם.

העצמי משולב היטב ומאוזן היטב אם היבטים שונים אלה מתפקדים בהרמוניה זה עם זה. העצמי מתערער אם ההיבטים השונים הללו נמצאים במלחמה זה עם זה.

שאלה

לגבי החלקים המפותחים- יתר וחלקים הפחות מפותחים של האגו, האם הם קשורים לפעילות יתר ופאסיביות, בהתאמה?

המדריך

כן. תפקידי האגו מקדמים את מצב ההתהוות, ואילו העצמי האמיתי הוא מצב ההוויה. כמובן, בני האדם מבינים בצורה לא נכונה את מצב ההוויה במשמעות של אין כל פעילות. אך הפעילות היא במצב ההוויה. פעילות ופסיביות משתלבים כתנועה קוסמית הרמונית אחת.

שאלה

היכן שאני לא מסוגל לשחרר את הרצון העצמי שלי ולכן איני יכול לשחרר ולבטוח באלוהים, זה המקום בו האגו שלי מפותח יתר על המידה. היכן שאני חושש מאחריות עצמית, זה המקום בו האגו שלי אינו מפותח דיו. האם זה נכון?

המדריך

אכן. היכן שאתה לא מעז לקבל החלטות משלך, היכן שאתה נשען על כללים סטנדרטים ומוגמרים, שם האגו שלך לא מפותח מספיק. וכאן יש לך המחשה טובה מאוד על מה שדיברתי בהרצאה זו: עיוות אחד יוצר עיוות הפוך. [הרצאה מס' 132: תפקוד האגו ביחס לעצמי האמיתי].

מכיוון שהאגו שלך פחות מפותח באזורים שציינת, משהו בך מנסה להשיג את העצמיות שאתה בו זמנית מכחיש, כשאתה מסרב לבחירה עצמית ולאחריות עצמית. אלא שהוא (האגו) עושה זאת על ידי בחירה בדרך הלא נכונה. מכיוון שכל התהליך הוא עיוור וחסר מודעות, נבחרת הדרך השגוייה של הרצון העצמי להשגת העצמיות, במקום עצמאות אמיתית.

בצמוד, הנפש העמוקה שלך מרגישה שצריך לרופף ככל שהאחיזה הופכת למתוחה. הנפש שלך מבקשת להרפות, שוב בצורה לא נכונה, בכך שלא תסתמך על האגו המַפְלֶה שלך לקבל החלטות משלך. במקום זאת, אתה בוחר את הצווים של אחרים עם הצייתנות שלך לחוקים.

שאלה

האם האגו לא קשור לרצון עצמי?

המדריך

 אכן. רעיונות כוזבים, כמו גם רצון עצמי, הם באופן טבעי תוצאה של עולם האגו, ולא של העצמי האמיתי. אבל בכוחו של האגו גם לוותר על שניהם: על רצון עצמי ועל רעיונות כוזבים. רק האגו יכול לעשות זאת. האגו ממלא תפקיד הכרחי בשינוי דעתו שלו וכוונתו האישית. הוא ממלא תפקיד הכרחי בהבנה שיש לו רעיון שגוי; שאכן יש בו רצון עצמי.

זה תלוי באגו לתחזק או לנטוש את אחד משני אלה. האגו בלבד מסוגל להחליף את הרעיון השגוי לאמיתי. המשמעות היא שחרור מרצון עצמי מתוח, חרד והחלפתו ברצון נינוח, זורם חופשי וגמיש, המבוסס על כוח הנמקה מַפְלֶה, וקריאה לרמות האינטואיטיביות של העצמי להדרכה פנימית גבוהה יותר מהאני האמיתי.

שאלה

 כיצד כל אחד יכול להגיע למצב חיים הרמוני ושליו יותר בהתאמה לעצמי האישי?

המדריך

 רק בנתיב שחברי כאן עוסקים בו או כל דרך דומה שכזו שמתכווננת להיבט המוחלט של העצמי. כי רק כאשר חוקרים את העצמי הקטן, כאשר מתמודדים עם העצמי הקטן ומכירים אותו, יכול העצמי הגדול יותר לחשוף את עצמו. כעת, זה קשה בהרבה מכפי שהמילים עשויות להישמע או להיות מובעות כלאחר יד, משום ששום דבר לא נראה כלא רצוי -לכל בני האדם, ללא יוצא מן הכלל -מאשר לעשות זאת.

לא משנה כמה נְכוֹנוּת עשויה להתקיים מצד אחד, יש פחד וסלידה עמוקים מלעשות זאת, מצד שני. ויש קרב מתמיד בתוך הנפש. יש אנשים שמצליחים להתגבר על זה. אנשים רבים לא מצליחים ומקרטעים לאורך הדרך ומשתמשים בכל מיני תחבולות, תירוצים ומיכשולים מוגזמים שנותנים להם תירוץ לא לעשות זאת.

או שהם מנסים לומר לעצמם שהם עושים את זה, אבל הם לא באמת עושים את זה. הם עשויים לעשות זאת בצורה חלקית. הם עשויים להסתכל היכן ההתנגדות היא פחות חזקה, והיכן שהסלידה היא גדולה ביותר- הם נכנעים. זה סיפור האנושות בכללותה. רק מעט מאוד מהיוצאים מן הכלל, מהחריגים שמתחייבים שוב ושוב ל"מהי האמת? מהן האשליות שאני עושה לגבי עצמי? אני רוצה לחדור אליהם."

אבן הנגף היא תמיד, בסופו של דבר, האגו המוגדל, הדרישות המוגזמות של האגו, האשליות של האגו, והחשש שכאשר לא שמים לב לאשליות הללו - הדרישות האינפנטיליות של האגו – אזי האישיות היא חסרת ערך ולא מאושרת.

המחויבות לאגו היא אחת החסימות הגדולות ביותר. ואני אמרתי את זה הרבה פעמים, אבל אני לא יכול לחזור על זה לעתים קרובות מספיק. למרות שאני אומר את זה, זה נשכח שוב ושוב, או שמתעלמים מזה כשזה חל על הפרט.

אתם יודעים, ההתמסרות של האגו לאינטליגנציה הגדולה יותר, לרוח הקוסמית הגדולה יותר בתוכו, נראית כתהליך מפחיד להפליא, מכיוון שקודם כל, החוויה של הרוח האוניברסלית בתוכו לוקה בחסר. ויש באותו רגע מעגל זדוני, מכיוון שהחוויה של הכוח האוניברסלי הגדול יותר יכולה לבוא רק כאשר האומץ קיים: להיות אמיתיים לחלוטין עם עצמכם ולקבל זאת מבלי להתכווץ מכל אחת מהשלכותיו וללא הגזמה שאם אי נעימות חושפת את עצמה, המשמעות היא חוסר ערך, שזה כמובן אינו נכון.

לא משנה עם כמה ליקויים ביושרה חייבים להתמודד לאורך הדרך, העצמי לעולם אינו חסר ערך. זה לעולם לא יכול להיות חסר ערך. יש לזכור אמת זו, שכן אחרת כניעת האגו אינה אפשרית. אחרת ההתמודדות של העצמי שהאגו דורש, אינה אפשרית.

רק כאשר הדבר נעשה - וזהו תהליך ארוך טווח - יכולים השלווה והשילוב עם העצמי להתרחש. עכשיו, אני מסתכן לומר שכל מי שמתחייב לחלוטין לעימות עצמי זה, להתנער מהאשליות לגבי העצמי, לקבל את העצמי כפי שהוא באמת, תידרש לו עזרה, וכי המחויבות תביא אז את ההדרכה שתאפשר את העזרה.

אבל ההחלטה הסופית הזו תמיד נשענת על כל אחד שיתייחס בספק כלשהו לפחדים, להתנגדויות ולמחשבות של החסימה. זו התשובה שלי. האם זה ברור, או שאתה רוצה לשאול משהו נוסף בנושא?

שאלה

 כיצד אנו מממשים את האמת הזו?

המדריך

 ובכן, כמו שאמרתי כרגע, קודם כל על ידי ההתחייבות שלך לכך, על ידי שתרצה את זה ואז על ידי חיפוש הדרכה ועזרה.

שאלה

כן, אבל אסור לנו להרחיב את האגו?

המדריך

לא. זה לא האגו שצריך להרחיב. האגו חייב להיות בריא וחזק במקום שלו, אך בהחלט אסור להרחיב אותו. יש להרחיב את העצמי הטוטאלי. אולי כאן זו גם שאלה של טרמינולוגיה. אתה מבין, זה תלוי למה אתה מתכוון ב"אגו ". כשאני מדבר על האגו, אני מתכוון לעצמי המודע שנמצא בפיקוד על כוח החשיבה ועל כוח הרצון. אך אם אדם מזדהה באופן בלעדי עם זה, הוא אינו מסוגל להתמודד עם הבעיות האמיתיות, וגם אינו מסוגל להתמודד עם רגשותיו שלו.

כעת, השילוב של החשיבה / המוּכָנוּת העצמית עם העצמי הרגשי יכול להיווצר רק כאשר מופעלת יכולת אחרת של ידיעה, חשיבה ומוּכָנוּת. וזה לא האגו הקטן. זה לא האני המודע הקטן שמסדר ומחליט כל יום ביחס למעשים וכן הלאה וכן הלאה.

אבל ראשית, האגו המודע הזה הוא שצריך להתחייב, שצריך להפוך את סדר הדברים, כביכול. במקום להיות הכלי של הרציונליזציות הלא מודעות מדוע אסור להתמודד עם האמת, האגו חייב להיות הסוכן הפועל להתגבר על ההתנגדויות האלו, והוא חייב להיות הסוכן הפועל בקביעת האמת שהיא אינה האמת היחידה של האישיות - שיש היבט עמוק יותר, רחב יותר, אמין יותר של העצמי שהוא אוניברסאלי ובדרך כלל הוא רדום ואינו פעיל.

מימוש עצמי ושלווה פירושו שכוח רדום וגדול זה מחלחל להווייתו המוחלטת של האדם. עכשיו, על מנת שזו תהיה חוויה ולא רק תיאוריה, על העצמי להתקדם בקפידה רבה בהסתכלות על חייו שלו, על הבעיות שלו, תוך גילוי מה עומד מאחורי הבעיות שלכם, מאחורי הקשיים החיצוניים לכאורה שלכם.

עליכם להפסיק להאשים אחרים, לא משנה עד כמה זה עשוי להיות מוצדק לסבלכם או לתסכולים האישיים שלכם. ואתם חייבים לחפש את הסיבה בתוככם - כמובן, בעזרה, כי איש אינו מסוגל לעשות זאת לבד, אף אחד.

הערת מדריך: 

ברצוני לומר לכולכם, ידידי, שאתם מאוחדים כאן בגרעין של אהבה ואמת והמשמעות האמיתית של מה שהחיים כוללים. כי רק כשאתם סוף סוף חווים את האדם הפנימי שלכם, תדעו שאתם באמת ישות נצחית. ממש בחיים שלכם כאן ועכשיו, גשמיים, ארציים, יומיומיים, יכולה המהות הניצחית שלכם להתבטא. ובזה עוסק הנתיב הזה - לעבור דרך התודעה המוגבלת של האגו הקטן שהוא באמת סופי, שמתמוסס באמת במוקדם או במאוחר, לא בהכרח מיד כשהמוות הגופני נכנס.

במקרים רבים, רבים, נדרשים אלפים ואלפים של שנים עד שהאגו הקטן מתמוסס ומתאחד עם הישות האמיתית הנגישה ברגע זה - התודעה הפנימית שלכם, הידיעה הפנימית שלכם, תחושת המציאות הקוסמית שלכם. זה כבר נגיש עכשיו, אם בחרתם כבר לא לטפח את האגו הקטן.

שאלה

אני מוצא בתוך עצמי המון דברים שליליים שאני לא רוצה להתמודד איתם, ואני חושד שאני כנראה לא מודע לחלוטין לרבים אחרים. הייתי רוצה להביא לידיעתי את התחום שהכי חשוב לי לעבוד עליו כרגע.

המדריך

באיזה תחום בחייך אתה מוצא את עצמך הכי מוטרד והיית הכי רוצה ששינוי יתרחש?

שאלה

ובכן, הייתי אומר כמעט בכל התחומים. בכל מקום.

המדריך

אז אולי התשובה שלי צריכה להצביע בכיוון הבא במקרה שלך. הגישה הספציפית הזו של עבודה היא עדיין חדשה מאוד עבורך. וכמובן שתזדקק לעזרה ספציפית הרבה יותר אינטנסיבית. ראשית, הייתי בוחן את השאלה הבאה: מדוע כל כך קשה לך לקבל רגשות שליליים מסוימים, ובאיזו דרך הדימוי הזה של עצמך עם שליליות מסוימת סותר את האופן שאתה רואה את עצמך או מרגיש שאתה צריך להיות? האם אתה יכול להכניס את זה למילים עכשיו?

שאלה 

ובכן, כן, אני חושב שהייתי שמח שתהיה לי פחות שליליות ממה שיש לי בפועל. לא הייתי רוצה להחזיק בזה בשום דרך.

המדריך

ובכן, למה לא? למה לא? מדוע אתה מרגיש שאתה צריך להיות מושלם יותר ממה שאתה?

שאלה

 ובכן, במודע, אני לא יכול לראות מדוע, אבל יש לי הרגשה שאני צריך להיות.

המדריך

 אם כן, זהו האזור שאתה צריך ללכת אליו, וזה עונה על שאלתך. בדרך הפנימית שלך, תצטרך לבחון מהן הסיבות הפנימיות הבלתי הגיוניות שלך להציג תמונה לעולם ולעצמך שהיא לא אמיתית. מה גורם לך לחרדה שלא להיות התמונה השגויה הזו? מהן החרדות והאיומים הספציפיים? ולמה אתה חושש מהרגשות הלא הגיוניים, ההרסניים שלך, ומהפחד להחזיק בהם? אתה לא יכול לענות מהראש שלך. אתה יכול לענות רק מהתחום הלא הגיוני שצריך לבוא לידי ביטוי במלואו ולהתגבר על הבושה. אתה מבין למה אני מתכוון? אתה רואה איך לעשות זאת?

שאלה

אני חושב שכן.

המדריך

פשוט תשאל את עצמך במדיטציה. "מה זה? למה? איך אני באמת? מהם הפגמים שלי? איפה אני הרסני? מה לא הגיוני וילדותי? אני רוצה להתחייב לראות את האמת הזו עם כל מארג של הווייתי, כדי להיות אמיתי ולא רק אמיתי באופן חלקי." ההתחייבות הזו צריכה להיות מחודשת ולכאן אתה צריך ללכת עכשיו. זו תהיה השאלה הראשונה. בהמשך, תתעוררנה שאלות ספציפיות אחרות. האם זה ברור?

שאלה

טוב, אני עדיין חושש מהמוות. {כן} ובמבוא שלך הלילה דיברת על ויתור על האגו שלך. אני חושש לעשות את זה.

המדריך

כשאנחנו משתמשים במילה "ויתור על האגו", יתכן מאוד שזה לא יובן. לאגו יש, באופן בריא, תפקיד מאוד מוגדר בחיים האלה. מה שהיה בכוונתי באמת להעביר היה שאסור לחוות את התודעה המוגבלת של האגו כמציאות היחידה.

לשם כך, עלינו להיות מאוד ברורים באיזו דרך אתה, מבלי משים - ושוב אני לא רק מתכוון אליך, אלא כל בני האדם - מטפח את תודעת האגו המצומצמת הזו, מַדִּיר את התודעה הבלתי מוגבלת של העצמי הגדול יותר? הייתי אומר שעליך להיות קודם כל ברור מהן הדרכים הללו.

בעיקרון, נתחיל עם שתי עמדות ספציפיות העכשוויות ביותר והשכיחות ביותר, המטפחות את תודעת האגו המוגבלת ומנתקות אותך מהווייתך האינסופית האמיתית. האחת היא ההתייחסות לניראות. כמובן, זה לא חדש; לא פעם אמרתי זאת בהקשרים רבים. אך יש לומר זאת שוב כאן, בקשר הספציפי הזה.

תצטרך לגלות בהתבוננות העצמית היומיומית שלך באיזו מידה אתה משקיע ושם יותר דגש - לעתים קרובות הרבה יותר - על האופן בו אתה מופיע בעיני הזולת ולא על מה שיש, לשמו - על מה שפשוט נמצא. עבור תודעת האגו - העצמי המצומצם של האגו הקטן - עוסק בעיקר בזה ומתחזק על ידי הניראות. אם כך, זה יותר ויותר השלכה חיצונית, ונוצרות שכבות של אישיות. תיארתי זאת בבירור בהרצאה האחרונה על עצמי הניראות, העצמי האידיאלי, עצמי המסכה ,הרצאה מס' 193].

אלה אנרגיות אישיות ומערכות אנרגיה בפועל. התודעה והמשאבים מוכנסים לעצמי הכוזב הזה שיחד עם זאת מורכב מחומר קוסמי אמיתי שנוצר. אם אתה מציב את זה מחוץ לעצמך, אתה מתנתק מהאני העצמי האמיתי, ולכן נוצרת חרדה- יחד עם אי וודאות ואי ידיעת מציאות ההוויה. זה ההיבט האחד.

ההיבט האחר חי לפי טעות של מערכת ערכים והחוקים וההיגיון - או ההיגיון לכאורה - של התודעה המוגבלת. זה מבליט את האחד כנגד השני, מה שגורם לזה להיראות כאילו מה שטוב לך רע לשני ולהפך. אז אתה מתחיל לחתור למה שהוא אשלייתי לחלוטין. זה הופך אותך לתחרותי, מרושע וחמדן, מציב את עצמך נגד האדם האחר, משווה את עצמך עם אחרים.

כל זה מבוסס על רעיונות ואשליות שווא, וזה יוצר יותר הפרדה וזה מרחיק את האגו החיצוני יותר ויותר מהאדם הפנימי האמיתי. אז אם אתה יכול, תתבונן בשתי העמדות האלה: "איך אני נראה? מה אחרים חושבים?" מצד אחד, ו "אני לעומת השני", מצד שני. שניהם יכולים להתקיים בצורות רבות ושונות.

בה במידה שעמדות אלו קיימות, בה במידה תנותק מהמציאות הפנימית, מהאחדות הפנימית של החיים הקוסמיים. לא תרגיש את המציאות של האדם הפנימי שלך ושאתה הינך חיי נצח. תוכל להזדהות רק עם זה שבאמת נידון למות יום אחד - להתמוסס - שלמעשה צריך להתמוסס, אך נראה כל כך מפוחד כל עוד זו אמורה להיות המציאות היחידה.

עכשיו, זה דבר חשוב מאוד שעל כולכם לעשות - לבדוק באמת עד כמה אתם עושים זאת, ובאיזו מידה אתם רוצים להמשיך לעשות זאת ולכן אתם מעוררים ומטפחים חרדה, אשמה, נפרדות ופחד מפני מוות.

שאלה

זה ברור מאוד מה שאני עושה, עד כדי כך שכאשר אני נכנס לדיכאון בגלל המוות, אני לא אוהב את עצמי פיזית. {כן} ואני מודע גם לתחרותיות הזו.

המדריך

כן. כן. והניראות - איך אתה נראה ומה אחרים חושבים עליך. האם אתה מודע לזה?

שאלה 

אני מודע. קשה מאוד להבין את העסק הזה של מהי מציאות. המציאות שלי היא אולי שבניתי עצמי כוזב. {כן} אני מודע לזה. ואני יודע שאני נאחז בזה.

המדריך

כל כך הרבה מהרצון שלך להצליח, להיות אדם בעולם הזה שמצא את מקומו, מוּנָע: 1. על ידי שאתה מיידע את האחרים שאתה אכן כך ושאינך נחות, 2. לבטא את  הרצון שלך להיות טוב יותר מאחרים. המוטיבציות הללו מעכבות אותך ומפעילות את הבלמים. נסה להיות מודע לכך ולוותר על המניעים הללו - לא למען לא להצליח ולא לבטא את עצמך - אלא על ידי העתקת המטרה והדגש.

לדוגמה, אם אתה יכול לומר ולהתכוון ולדבר אל עצמך, "אני רוצה להפיק את המיטב מחיי כי יש לי הרבה מה לתרום, ואני רוצה לתרום את זה לחיים כי יש בי הרבה שאני יכול לתת לחיים, בעזרתם אוכל להעשיר את החיים. וזה גם יעשיר אותי. יש לי זכות לחוות זאת. אני לא רוצה לעשות את זה כדי להרשים אחרים או להוכיח משהו או להיות צעד אחד לפני מישהו, אלא פשוט בגלל שזה יפה, זה טוב וזה משמעותי.

"אם לא אוכל עדיין להתכוון לכך לחלוטין, מכיוון שהאגו הקטן בבורותו עדיין חזק מדי, אני מבקש מהעצמי הגדול ממני לעזור לאגו הקטן על ידי הנחייתו, על ידי הדרכתו, על ידי שינויו, לאט לאט. לא אהיה חסר סבלנות. אני אחכה לתהליך שיפתח את עצמו באופן אורגני ופשוט אתבונן ואקבל את האמת של היכן אני נמצא עכשיו, ואסתכל כל יום איפה אני עדיין האגו הקטן הזה שרוצה להתרברב, שרוצה להיות נאהב, שרוצה להרשים, שרוצה להשוויץ, שרוצה להרחיק ולהגיד 'תן לי את זה', ולכן אסור שיהיה לך את זה. ואני אודה בזה בכנות ובכבוד הראוי, על כל ילדותיותה וקַטְנוּתה."

ברגע שתעשו זאת - כשתוכלו להכיר בקַטְנוּת - תוכלו להכיר את הגַּדְלוּת שלכם. זה יהיה תהליך של ביטול הקטנות, על ידי ראייה והכרה בה, על ידי אי העמדת פנים שהיא לא שם. כך אתה - באופן מוחלט, באופן בלתי נמנע - תחווה את האני הנצחי, האלמותי שלך שלעולם לא יכול למות. וזו לא מציאות רחוקה, אבל היא כאן כרגע, רק שאתה לא נותן לזה לקרות עם העמדות האלה שתיארתי.

__________

רישום שנקרא: אגו                                                  Egocetrism