שאלה

[ילד] איך אתה יכול להיות בטוח שאני מתכוון לזה כשאני אומר שאני אוהב מישהו?

המדריך

בני הקטן, יש לי לומר את זה. הבן אדם לא עשוי ממיקשה אחת. יתכנו הרבה מאוד רגשות סותרים. אתה עשוי לאהוב אדם מסוים ואז, אולי ברגע הבא, אתה עלול להרגיש שנאה או טינה. העובדה שאתה מרגיש שנאה, לא הופך את זה לא נכון שאתה גם אוהב את האדם הזה. זה לא נכון שאם אתה מרגיש מדי פעם שנאה, אתה אף פעם לא אוהב, או שאתה לא מרגיש אהבה אמיתית ברגעים אחרים. שניהם אפשריים. אתה מבין, חשוב מאוד שאנשים יבינו מדוע הם חשים מדי פעם שנאה, בזמן שהם גם מרגישים אהבה. הסיבה לשנאה כזו מדי פעם היא תמיד פגיעה. אם אתה נפגע, דע את זה. דע למה. זה לא יזיק לך. כי השלב הבא בהתפתחות שלך יהיה שאתה מבין שחוסר ההבנה שלך גורם לפגיעה ולכן לשנאה. ואז השלב הבא יהיה, ככל שתגדל עוד יותר, שתזכה להבנה, ולכן לא תיפגע יותר ולא תשנא.

אם, לעת עתה, אתה רק מבין שהשנאה שלך לא מבטלת את האהבה שלך, אתה לא תרגיש אשמה. אתה תדע שאתה פגוע ומדוע, ולכן תוכל לומר לעצמך, "אני אוהב ואני מתכוון לזה, אבל אני גם שונא כי אני מרגיש פגוע." ככל שתגדל בדרך של הנתיב הזה, לאט לאט הרגשות השליליים ייעלמו. אבל בזמן שהם עדיין נוכחים, אתה חייב לסלוח לעצמך. אתה יכול לעשות זאת בקלות כאשר אתה מבין שאתה עדיין אוהב גם בזמן שאתה שונא, ושאתה שונא רק בגלל שנפגעת. אינך צריך לצפות מעצמך שתמיד תאהב ותבין. אף אחד לא יכול לעשות את זה. אבל זה יכול לבוא בהדרגה, מאד בהדרגה. הפגיעה תגדל פחות ולכן האהבה תגדל יותר.

שאלה

[אדם אחר] בתשובתך לצעיר הזה, ולפי מה שאמרת קודם, נראה שהרגשות הם גורם כוח אדיר, משתוללים באלימות אלא אם כן הם מתועלים. הם משתמשים במילה סובלימציה בפסיכולוגיה המודרנית. האם לא נראה שסובלימציה היא דרך לתעל את האנרגיות הללו בשבילים שלא יהיו הרסניים, ואז, כתוצאה מכך, נפסיק להגיב רגשית לנסיבות ולמצבים סביבנו, ונעדן אותם לכדי האפיקים היצירתיים שהזכרת קודם לכן?

המדריך

כן, כמובן שזה נכון. אבל סובלימציה היא לעתים קרובות מאוד תהליך מסוכן מכיוון שזה אינו מובן, נעשה בו שימוש לרעה, ומוביל אל ולעיתים קרובות מתפרש כהדחקה. ההכרח לתעל רגשות הרסניים רבי עוצמה קיים, כמובן. אבל, למרבה הצער, משתמשים בעיקר באמצעים הלא נכונים. כפי שהסברתי היום, אלו אמצעים של הדחקה, ולכן מתרחשת חסימת צמיחה. זה שאתה קורא לזה סובלימציה כי נעשה שימוש באנרגיות מסוימות בצורה מועילה, לא משנה. זה עדיין מעכב צמיחה אם אנרגיות הרסניות אינן מתמוססות אלא מתועלות מחדש, כך שהן פועלות בצורה מועילה. זה קורה, לדוגמה, אם אדם יצירתי ואמנותי, שיכולתו כבר משוחררת במידה מסוימת, משתמש באנרגיות רגשיות מודחקות ובלתי פתורות למטרה מועילה. זה נכון שיש בזה פחות רוע, אבל מבחינת הפוטנציאל המקסימלי של האדם הנדון, הוא או היא עדיין יתפקדו הרבה מתחת ליכולת הרגילה עד שהקשיים והמסקנות השגויות ייפתרו, והאדם יצמח מתוך הרגשות השליליים העוצמתיים. אז לא יהיה צורך בסובלימציה. הכל יהיה תהליך אורגני וטבעי. קל מאוד שתהיה גישה שגויה בכל הנוגע לשליטה ברגשות שליליים. מתוך כוונה טובה לתעל ולנטרל, האדם נוקט לעתים קרובות בהדחקה ובגרימת נזק לחלק מהותי מהטבע האנושי.

שאלה

בתהליך העבודה שלי הרגשתי, בזמן האחרון, מדי פעם צורך לתת אהבה, ולא רק לקבל. אבל התחושה הזו נעלמת שוב. איך אני יכול ללמוד להרגיש תמיד צורך לתת?

המדריך

ידידי היקר, זה יהיה מאוד מטעה לומר שאתה יכול ללמוד את זה. זה משהו שאי אפשר ללמוד על ידי פעולה רצונית. ניסיון זה יסתכם במניפולציה של הרגשות שלך, ולבסוף, זה יהיה לא ישר. אם זה אמיתי, זה קורה באופן טבעי ומעצמו, כפי שכבר שמת לב. זה יגיע לעתים קרובות יותר ויימשך זמן רב יותר ויתחזק, אבל רק אם לא תכריח את זה ישירות. הדרך הטובה ביותר להגיע לנקודה זו של צמיחה, בגרות וחיים פרודוקטיביים, היא פשוט על ידי התבוננות ברגשות שלך. שים לב איך הם עדיין מכוונים לרצון החד-צדדי והילדותי של לקבל בלבד.   ככל שתתבונן בעצמך בצורה אובייקטיבית, כך תמצא את הסיבות הבסיסיות לחוסר איזון כזה, וככל שתאיץ את תהליך הצמיחה שבסופו של דבר יאפשר לך לא רק לחוות את הצורך לתת כמו את הצורך לקבל. אהבה, אבל בסופו של דבר גם למצוא את המוצא הדרוש.  אני חייב לחזור שוב ושוב על כך שצמיחה פנימית לא יכולה להתרחש פתאום. ראשית יש לך הצצה, חוויה רגעית של דרך חדשה להרגיש. ואז זה נעלם שוב. אם בזמן כזה לא תתייאש ולא תפנה מקום  לתחושה שאין בזה שום תועלת כי כנראה חזרת לדרך הישנה, אלא תתמיד במקום זאת- תקופות ההרגשה הבריאה והטובה תגענה לעיתים קרובות יותר ותימשכנה זמן רב יותר. נראה שכל הידרדרות מובילה אותך לאותה מנהרה ישנה, אבל זה לא. זו מנהרה חדשה. אם תעברו דרכה, ההצצה הרגעית של כוח, אהבה ואור תחזור שוב, עד שלבסוף היא תהפוך לחלק ממך.

שאלה

שאלה זו נוגעת ל"אהבה האחת והיחידה". האדם הבוגר, כך נראה, נותן אהבה בקלות רבה ובוודאי ירצה משהו בתמורה. אם אדם בוגר, נניח, בשבעים וחמישה אחוז ומקבל את ההרגשה הנפלאה הזו ממתן אהבה, אז נראה שמושא האהבה לא כל כך חשוב. איך יכול אדם בוגר שצריך ורוצה לתת אהבה, שמסוגל לתת אותה, ליישב את זה עם מה שרומנטיקנים אומרים על שני אנשים שמתאחדים, ואז, פתאום, זהו זה!

המדריך

יש כאן הרבה מאוד בלבול. מלכתחילה, ישנם סוגים רבים ושונים של אהבה. זה נכון לחלוטין שאדם בוגר יכול לאהוב אנשים רבים בדרכים רבות ושונות. למען הבהירות, הבה נשתמש במילים "חום" ו"הבנה". רגשות אלה יכולים להיות אפילו מורגשים עבור אנשים שאינם אוהבים באופן פעיל, בתמורה,  את האדם הבוגר הזה. עם זאת, אותו אדם בוגר בוודאי לא יזכה לאהבה אירוטית - האהבה בין המינים - כאשר היא לא תהיה הדדית. מערכת יחסים בוגרת ומתגמלת היא הדדית. זה לא יכול להיות חד צדדי. זו תהיה אי הבנה גסה להאמין שגברים ונשים בוגרים יכולים לאהוב כאשר שונאים אותם. הכי טוב שאפשר לצפות הוא שהם לא ישנאו בתמורה, כי הם לא מתגוננים. הם לא מעורבים והם אובייקטיביים, ולכן הם חשים מדוע האדם האחר שונא. עם זאת, הם לא יחפשו מערכת יחסים במקרה כזה, אפילו לא קשר של ידידות סתמית. לגברים ולנשים בוגרים תהיה הבנה וחום בדרגות שונות עבור אנשים שונים. הם יתייחסו לאנשים רבים בדרכים שונות.

אבל באהבה זוגית, מחויבת, הדדיות היא תנאי מוקדם למערכת יחסים בוגרת. זה לא אומר ששניהם מרגישים תמיד באותו אופן ובאותה עוצמה; אי אפשר למדוד אהבה זוגית במונחים כאלה. מערכות יחסים משתנות ומתנדנדות, אבל בסך הכל חייבים להיות יחסי גומלין. אתה מביא כאן שני סוגים שונים של אהבה - יחסי אנוש כלליים ואהבה אירוטית - וזו הסיבה שאתה מבולבל.

שאלה

האם באהבה זוגית, האם זה יכול להיות שהבעל אוהב יותר בהתחלה, ואחר כך האישה, ואז זה משתנה שוב?

המדריך

כמובן. אבל אולי זה קשור גם למשהו אחר מלבד אהבה במובן האמיתי שלה. יכול להיות שבזמן מסוים הנזקקות וחוסר הביטחון של אדם אחד עשויים להיות גדולים יותר, ואז האדם הזה מגלה תלות. כאשר הצורך מסופק, התמונה עשויה להשתנות.

שאלה

האם הגורם המתאים הגדול והטוב ביותר במערכת יחסים זוגית הוא היכולת לצמוח לאט לאט לראות את אלוהים בבן הזוג האחר?

המדריך

זה חל על כל סוג של מערכת יחסים אנושית.

שאלה

אני הופך מודע לסוג חדש של הרגשה. כשהדיכאונות, הפחדים וההדחקות מתמוססים, נוצרת אישיות שאין לה מעורבות והרגשות אישיות, כך שקודם כל מבינים שלאהבה יש שני צדדים: סוג של שלילה ושל חיוביות, שניהם במעורבות אישית עם העצמי כאובייקט. בכך הופכת האהבה להבנה ולמעורבות לא אישית, כזו שייתכן ותרגיש כלפי זר שאתה לא מחבב במיוחד ואין לך מעורבות אישית איתו. זו רק קבלה. במערכת יחסים אישית, זה הופך לתהליך של גדילה בין שני אנשים, ללא שאלות כמו "מי הכי אוהב". זו נתינה אישית עמוקה, הרגשה מעניינת ביותר. אתה מרגיש כאילו איבדת את הגוף שלך.

המדריך 

כן, זה כאילו מישהו אחר הפיץ את התחושה הזו דרכך. כאילו איזו ישות חדשה תפסה אותך בפנים. אולי אתה חווה את אותו הדבר עם מחשבות, כאילו מחשבה עוברת דרכך בך, כאילו זה לא תהליך החשיבה שלך שחושב. ובכל זאת זה מאוד שלך, אבל זה מגיע מאזור חדש ולא רגיל בהוויה שלך. זה משהו רגוע וחכם יותר שחושב ומרגיש דרכך.

על זה אני מדבר שוב ושוב. זה האני האמיתי שאט אט בא לידי ביטוי, מגיח מתוך כל השכבות בהן יש הפרעה. כשאתה לומד להבין ולקבל את עצמך כמו שאתה, ולכן לפתור קונפליקטים - לא על ידי הדחקה ובריחה מהם, לא על ידי פתרונות כוזבים והגנות, אלא על ידי התמודדות ישירה הוגנת וכנה עם כל מה שיש בך, להבין את זה ולהשוות את זה למציאות ולמושגים אמיתיים; כשאתה עובר את הנתיב הזה - העצמי האמיתי הזה מתחיל להתבטא.  מה שאתה מתאר הוא הביטוי של העצמי האמיתי. עכשיו, זה לא מגיע בכל תחומי החיים וההוויה בבת אחת. זה עשוי להופיע לראשונה באזורים שבהם נפתרו קונפליקטים בעלי חומרה נמוכה יותר. השלב הבא יהיה לפתור את הבעיות החמורות יותר החושפות את קיומה של מעורבות עמוקה, סובייקטיבית והרסנית, גם אם אי-מעורבות משמש כפתרון כוזב ושטחי.

במצב החדש של האני האמיתי יש אמנם מעורבות עמוקה, אבל בצורה אחרת לגמרי - באופן שאינו מחליש ומבלבל. מעורבות זו מועילה עבור כל הנוגעים בדבר, וממלאת אותך ואת מי שנמצא איתך בקשר במשמעות שלא יכולת לחוות באי-מעורבות או בתלות ילדותית ומעורבות יתר. מנקודה מסוימת בנתיב, אתה עשוי למצוא את עצמך על רמה שבה אתה חווה- כתוצאה מהמאמצים שלך- את הביטוי של העצמי האמיתי. עם זאת, ייתכן שתצטרך להתנתק מזה שוב, כשאתה מתמודד עם הבעיות שעדיין לא נפתרו, וחוזר על המחזורים שעברת ברמה עמוקה יותר, עד שתגיע לרמה הבאה. בזמן כזה, כפי שאתה מתאר אותו, ההרגשות שדיברתי עליהן קודם, יראת אלוהים וההבנה של המגבלה של האדם עצמו לתפוס את המהות של הבורא, עשויים לבוא בו-זמנית. היבט אלוהי בעצמך מתחיל למלא אותך, תחילה בהרגשה כאילו זה משהו אחר, ואז חודר, עוטף אותך מבפנים החוצה, עד שאתה יודע שהוא חלק בלתי נפרד ממך: העצמי האמיתי שלך.

שאלה

האם קבלת המציאות תהיה תנאי מוקדם לאהבה?

המדריך

כן, אכן. אני חושב שההרצאה הזו עסקה בדיוק בנקודה הזו [הרצאה מס' 115 תפיסות, נחישות, אהבה כהיבטים של תודעה]. הייתי אומר, זה עובד לשני הכיוונים. אם אתה יכול לקבל את המציאות, אתה בוודאי מסוגל יותר לאהוב. ואם, דרך הצמיחה הפנימית שלך, דרך התמודדות עם עצמך בכנות מוחלטת, דרך היפטרות מכל ההגנות וההתנגדויות, אתה מגיע לנקודה של יכולת אהבה, אתה בו זמנית הופך להיות מצויד הרבה יותר בתכנים לקבל את המציאות.

ההתנגדות שלך לקבל את מה שנראה לך לא נעים היא אותו זרם אנרגיה שאם ישתחרר הוא כוחה של אהבה. רגשות שליליים הם תוצאה של סגירת הדלת למציאות ולאהבה. ברור שהם תלויים זה בזה, שכן שניהם זהים. תפיסה שגויה פירושה לא להיות במציאות, או לא לראות אותה. רגשות חמים ויוצאים של חיבה, דאגה, הבנה הם תוצאה של התפיסה האמיתית של גורמי-מציאות, והם מובילים בו-זמנית לעלייה בתפיסת המציאות במעגל הולך ומתרחב ברוחב ובעומק. ככל שזה המצב, כך פחות ניתן להחליף רגשות מועילים כאלה בסנטימנטליות שקרית ונחלשת.

כאשר הפחד מרגשות עמוקים אמיתיים נעלם, הנפש כבר לא צריכה לייצר רגשות חיוביים כוזבים. פחד כזה הוא תוצאה של התמרכזות בעצמי, שזה ההפך מאהבה. ואותה התמקדות/ התמרכזות בעצמי אחראית אפוא ליצירת רגשות כוזבים, לא אמיתיים טובים. זו זווית נוספת שמראה לך איך המשוואה אמורה  לצאת, מכל דרך שאתה מסתכל עליה. אחד ההיבטים החשובים ביותר של תפיסת מציאות פגומה היא האמונה שאדם עשוי להיות בריא למדי מבחינה מסוימת, בעוד הוא נמצא בקונפליקט ויש לו בעיות בתחום אחר באישיותו. זה די בלתי אפשרי. סבל בתחום אחד חייב, במידה מסוימת, להשפיע על תחומי אישיות אחרים. דבר אחד קשור קשר הדוק עם דבר אחר.

אם אתה מתקשה, למשל, בקבלת החלטות, מאמין שאתה מוגבל מאוד בהיקף היכולת שלך, בעוד שאתה אולי מעריך יתר על המידה את האפשרויות שלך במובנים אחרים, נחישות פגומה כזו חייבת בהחלט להשפיע על כל שאר תכונות האישיות והעמדות שלך. אם יש לך קושי בהתייחסות ובהתמודדות עם סוגים מסוימים של אנשים, הימנעות מהם לא תסיר את הבעיה, כי הקושי- המתבטא באי הנוחות שלך- משפיע על כל שאר האינדיקציות והביטויים של חייך. מסיבה זו עליך לשים לב לכל הסממנים של אי נוחות כאותות אזהרה, במקום להימנע מהם. הימנעות מאי נוחות מוכיחה שאתה עדיין משוכנע שהנפש שלך, כל האישיות שלך למעשה, מחולקת לתאים קטנים, חלקם בריאים וטובים, אחרים מעוותים ובקונפליקט. התפיסה השגויה הזו בוודאי מראה עד כמה מוגבלת ההסתכלות שלך על המציאות.

יש ליצור את הקשר והתלות ההדדית אם אתה רוצה לצמוח מתוך העיוורון ומתוך השעבוד שלך. כמובן, בהיבטים מסוימים של החיים אתה מתפקד היטב, יחסית, אבל אתה לא מבין איך הבעיות המובנות מאליהן משפיעות אפילו על האזורים הבריאים, כי הדרך היחידה שאתה יכול לשפוט היא בהשוואה לאזורים חולים יותר. אתה לא יכול לדמיין את תחושת השמחה, השלווה והביטחון שהיא תוצאה של רצון מלא ויסודי להתמודד עם עצמך. אז הקשרים ההדדיים יאפשרו בהדרגה ראייה ברורה יותר של המציאות כפי שהיא נוגעת לך. וזו הדרך היחידה שבה אתה יכול להתחיל. אין לפרש את כל זה בצורה שגויה כך שאתה צריך להגיע לשלב של בריאות מוחלטת לפני שתוכל לתפקד היטב, לאהוב, לקלוט ולקבוע. אתה יכול להגיע לשלב של התקדמות יחסית מבחינה זו על ידי זיהוי הבעיות שלך בכל המשמעות שלהן וזה כמובן לא קל.

אסור לבלבל בין הבנה זו לבין גיבוש מהיר ומאולתר/ פזיז של חלק מהבעיה שמצאת. זו חייבת להיות מודעות עמוקה, חוויה מתעלה של הבנה של כל הבעיות החיצוניות שלך, פגיעות, חוסר הגשמות, תסכולים כתוצאה מהתפיסות השגויות הפנימיות שלך ותגובות שגויות המגיעות לאחר מכן כלפי אנשים אחרים וכלפי החיים. כאשר מטרה זו הושגה, תהליך הפיתוח יכול להתחיל. הרבה לפני שבאמת הִשַּׁלְתָּ את התגובות השגויות שכל כך מושרשות, אתה תהיה בשליטה על גורלך, כי עכשיו אתה תופס את עצמך באופן ממשי ומעמיק ביחס לחיים שלך. על ידי הבנה כזו, אתה מביא אוויר צח ונקי לכל הערוצים שהיו סתומים כל כך הרבה זמן עם טעויות ובלבול. זה הביטחון האמיתי עליו אני מדבר.

שאלה

אני רוצה לשאול שאלה בהתייחס להרצאה 115 [תפיסות, נחישות, אהבה כהיבטים של תודעה], שבה אתה מדבר על שלבי האהבה. אני קצת מבולבל ברמה הזו שבה מתרחשים ההיבטים השונים של האהבה. שמת את האהבה לאמנות - אני חושב על ציורים וכאלה - ברמה אחת, ואז את האהבה לדברים חיים ברמה גבוהה יותר, עם אהבת יחידים ברמה הגבוהה ביותר. לפעמים אני מרגיש שכשאני בכפר או בטבע, אני מאוד מעורב בהתקשרות ברמה הגבוהה. עם אדם בודד אני ארגיש - ולפעמים אני גם מרגיש כשאני מצייר - שאני ברמה גבוהה כמו שהייתי יום קודם בכפר.

המדריך:

אתה מבין, יקירי, שוב אני חושב שיש לנו אי הבנה, וזו אי הבנה עדינה, כי מה שהסברתי כאן לא יכול להילקח בצורה נוקשה. עכשיו, כמובן שזה נכון שבאהבת אמנות, בין אם זה ציור או מוזיקה או כל דבר אחר, שאסור לגשת לזה מנקודת מבט שזה לא טוב וזה ברמה נחותה. כי אדם המשלב באמת, יכול לאהוב את כל הדברים האלה – ואין האחד מחריג את השני.

אני מדבר על מקרה, נניח, שבו אדם מנצל את כל יכולת האהבה שלו - הפוטנציאל שלו לאהוב - לאמנות או למדע כי הוא מפחד מדי להתמודד עם הקשיים, או הקשיים לכאורה, של להיות מעורב בקשר. אז הנטיות הטבעיות שנועדו ללכת לאהבת אדם, או לאהבה לטבע, או לאהבה ליצורים חיים אחרים, נדחקות כולן לערוץ האחד המתאים לאהבת האמנות - בגלל הפחד שהוא מתחמק ממנו - והוא דוחף הכל לאן שזה לא שייך. האדם הבריא באמת הוא יצור רחב יריעה ועשיר ביותר המסוגל לפורקן מסוגים שונים, ואף אחד לא צריך לסבול בגלל השני. אני מדבר רק אם חוששים מהמעורבות הגדולה יותר ומנצלים את היכולת המיועדת לכך במקור למעורבות הפחותה. אתה מבין את זה?

שאלה:

כן, באופן אידיאלי זו תהיה גישה בריאה להיות מסוגל לזרום משלב אחד לאחר.

המדריך

זה נכון. בסופו של דבר זו תהיה מסקנה שגויה, פרשנות שגויה של מה שאמרתי אם תגיד, "עכשיו, האהבה שלי לציור היא לא בריאה; לכן אפסיק לצייר." זו תהיה מסקנה מאוד שגויה. כמובן שאתה לא צריך לעצור את הדחפים היצירתיים שלך. ממש להיפך! אתה צריך לחשוב רק אם אתה לא משקיע בזה יותר כי אתה חושש ממעורבויות אחרות. עכשיו, זה אולי לא נכון במקרה שלך; אני רק אומר את זה באופן עקרוני.

שאלה

מצאתי את סוג האהבה שחיפשתי וחיכיתי לה ובאמת הייתי זקוק לה, אבל כשמצאתי אותה והיה לי אותה, נראה שלא יכולתי להגיב באותה צורה. אני מנסה לתת אהבה אבל מצד שני, אני לא יכול להרפות. אני לא יודע מה לעשות במובן הזה.

המדריך

עבודה זו תביא אותך להבנה שאתה מפחד ומתוח, ואת זה אתה צריך למצוא ספציפית, לא את המסקנות השגויות הכלליות שציינתי קודם. חלקם אולי זהים, אבל יש להם משמעות מסוימת עבורך ויהיו להם משמעות רק כאשר אתה פוגש אותם באופן קונקרטי בתוכך. זה יכול להיעשות רק דרך הנתיב הזה, בקפידה, לאט לאט. שלב אחר שלב, תחקור ממה אתה חושש, איך אתה חושש, מה אתה עושה כדי להימנע מהפחד הזה ומדוע אתה חושש. ראשית לכל, יש להיות מודעים לפחד עצמו, ואני לא חושב שאתה עדיין מודע לגמרי לפחד שלך מלהרפות ממש. אז צריך לזהות את הפחד.

אתה צריך להיות מודע, תחילה בדרכים מאוד עדינות. אולי עדיין לא תרגיש את זה כפחד אלא אולי כהיסוס או כעיכוב או כחרדה או כנסיגה או כמתח. שים לב אולי קודם למתח, משהו מתוח ככה. וכשאתה רואה את המתח הזה, התבונן בו בשלווה. סמן את זה. ואז כשאתה לבד, שאל את עצמך בשלווה, "ממה אני מתוח? מה עומד מאחורי זה? למה אני לחוץ? ממה אני מפחד? מה אני רוצה? למה אני מצפה?" השווה את המציאות עם מצב המשאלות של החלומות שלך ואולי תפיק מזה הרבה חומר.

שאלה

אתה מתייחס למוות כאל חוסר אהבה. אז איך אתה יכול להסביר מוות פיזי?

המדריך

הביטוי של מוות פיזי בתחום זה של הקיום האנושי הוא בדיוק תוצאה של דואליות. דואליות היא תוצאה של מושגים שגויים. טעות פירושה, לאחר שנשקלו כל ההיבטים, אי הבנה של החיים ושל היקום. לכן הפרט מאמין שהחיים מסוכנים, עוינים, כוח שנגדו צריך להתגונן. הגנה זו חייבת להדיר את כל הגישות של פתיחות, הכלה, תנועה כלפי האחר - כלומר, אהבה. כאשר תנועה זו חסרה, נוצרים קיפאון, סטטיות וחוסר חיים – כלומר: מוות. שגיאה משתווה לחוסר אהבה. חוסר אהבה הוא בניגוד ישיר לחיים כפי שהם באמת, בפוטנציאל שלהם, בהמתנה במצב המוכנות הנוכחי להתפתח ולהיפתח בכל פעם שמתאפשר, בכל מקום שבו מושגים מתאימים ואמיתיים אינם חוסמים את הדרך. החיים האלה הם רצף, תהליך נע לנצח, שניתן לחוש בו רק כאשר הנפש האישית עוקבת אחר תנועת החיים של עצמה. זו משוואה מתמטית.

שאלה

אני יכול לראות את זה, אבל אני יודע שנועדתי למות, גם אם אני מסוגל לאהוב.

המדריך

לא, זה עניין של דרגה. בני אדם הם שלב ביניים של האבולוציה. הישות אינה באה ממצב של חוסר אהבה מוחלט שבו יש כמות קטנה מאוד של חיים. חיים אנאורגניים יהיו הקרובים ביותר למצב חיים זה ללא אהבה. אהבה מוחלטת, לעומת זאת, היכן שאין כבר פיצול, חלוקה כלשהי, מושג כוזב כלשהו, הוא המקום שבו התודעה האוניברסלית מתממשת לחלוטין. איפה שאין דואליות, אין חיים אל מול מוות. כדי להגיע לשם, הישות האנושית צריכה לעבור דרך שלבים איטיים מאוד של אבולוציה.

שאלה

בעבודה שלי בנתיב, גיליתי שמעולם לא אהבתי משהו או מישהו. הדרך היחידה שלי לאהוב היא נוירוטית. בהאזנה להרצאתך [הרצאה מס' 146 המושג החיובי של החיים - חוסר פחד לאהוב - האיזון בין אקטיביות לפסיביות], אני מעוניין למצוא את העצמי האמיתי שלי מבחינה זו. אתה יכול לעזור לי במקצת?

המדריך

הייתי ממליץ לך לשאול את עצמך ספציפית באיזו מידה אתה מאמין שהחיים נגדך, כדי שלא תעז לאהוב. רשום את הרעיונות המאוד ספציפיים שיש לך. באילו מובנים ספציפיים אתה מניח שהחיים נגדך?

שאלה

בכל המובנים.

המדריך

אף על פי כן, לא די להודות בכך באופן כללי, כי גם זה לא ממש מדויק. צריך להפוך את זה לספציפי. אחרי שזה נעשה, הסתכל על ההצהרות הכתובות, ואז התחל לתהות. אמור לעצמך, "אולי אני טועה, אולי זה לא ככה." אתה צריך להתחשב באפשרות שאתה טועה. לעתים קרובות כל כך אנשים נשארים בצוואר בקבוק בנתיב שלהם כי הם לא מתרחקים מהמסקנה השגויה. הם מצאו את זה, הם יודעים באופן עקרוני שזה לא בסדר, אבל הם נשארים עם זה, אומרים לעצמם, "זה מה שאני מרגיש", מחכים להרגיש אחרת בלי שום מאמץ מצידם. פתרון יכול להגיע רק כאשר אתה מטיל ספק במסקנות שלך ומודה שהדברים יכולים להיות שונים. אתה חייב לאתגר את ההנחה, ברגע שהיא מנוסחת במילים מדויקות, כגון "אני מצפה שהחיים יהיו כך או כך, לפחות מבחינתי." ואז אתה מפנה מקום לאמת שלעולם לא היתה יכולה להיכנס לחדרים הסגורים של התפיסות השגויות האפלות והעגומות שלך לגבי החיים והטבע הפנימי שלך.

שאלה

בהרצאה האחרונה שלך [הרצאה מס' 173: עמדות ונהלים בסיסיים לפתיחת המרכזים - הגישה הנכונה לתסכול], דיברת על הצורך בשביעות רצון וסיפוק מסוימים בנו. אני מזהה את ההרגשה הזו בקשר לרגשות מאוד חזקים שעוברים עלי עכשיו. אתה יכול בבקשה להגיב על זה?

המדריך

כן. האם אתה יכול להיות יותר ספציפי לגבי הרגשות שאתה חווה בזמן זה?

שאלה

אהבה!

המדריך

כן. מה שאני רוצה להגיד לך זה זה. רגש האהבה - של אהבה והרצון להיות נאהב - הוא אחד מהרגשות וההרגשות החשובים והלגיטימיים ביותר ביקום. זה שמחזיק הכל ביחד והופך אותו למשמעותי וחי. הבעיה באבולוציה של האישיות האנושית היא שלבני אדם יש רגשות מאוד אמביוולנטיים לגבי זה. צד אחד אומר, "כן, אני רוצה", והצד השני אומר, "לא, אני מפחד מזה; אני מפחד מההשלכות", עם כל התפיסות השגויות שטבועות בכל פחד ובכל רגש שלילי אחר שקיים. כדי לצאת מהאמביוולנטיות או הדואליות הזו, בן האנוש צריך להתפתח ולהפוך את שני הצדדים למודעים. תוך כדי כך, הוא יקבע את האמונות המחזיקות אותו כבול ל"לא", העשויות תחילה להיות לא מודעות. ייתכן שאתה מודע רק לצד שאומר כן.

הדרך היחידה שבה אתה יכול לקבוע את הצד של ה"לא" שבך היא על ידי מתן ביטוי לחיים שלך שמסיבה זו או אחרת הופכת את המימוש לבלתי אפשרי. זה כולל אולי את הבחירות שלך, או אולי את עצם התנאים שהבאת ושאחר כך אתה מאמין שמפריעים לך - במקום להשתמש בתנאים הממשיים האלה כדי לגלות את מה שאתה מחפש. אתה מעוכב כל הזמן על ידי התנאים שהם תוצר של הבחירה האישית שלך, וזה כשלעצמו, לא צריך להוות מכשול כלל, אם לא היה בך צד אחר שמתכחש - באופן אנושי טיפוסי- למצב האנושי הדואליסטי, מה שהצד השני טוען ושואף אליו. כל עוד שני הצדדים לא משולבים - או לפחות שניהם מודעים - אי אפשר לגשר על הפער. יש הרבה בני אדם שרק מודעים לכמיהתם - ולכן מאמינים שכולם מוכנים לזה - ואינם מודעים לצד שאומר "לא, אני לא מעז להרפות באמת". כל מה שהם יכולים להרגיש או לחוות זה תנאים בחייהם שנראה שהם מצדיקים מדוע, ברגע זה ועם בן הזוג הזה או בתנאים אלה, אי אפשר לעשות את זה.

אם הם באמת היו מוכנים כמו שהם חושבים, או שהם היו משנים את בן הזוג- אם זה אכן אפשרי- או שהם היו משקיעים את כל המאמצים ואת כל תשומת הלב שלהם ואת כל היכולות הטובות ביותר שיש להם בטיפוח מערכת היחסים שיש להם. הצילום מבחוץ של מה שיש בחיים הוא המפתח - הוא ההוכחה היכן האדם נמצא בפנים. מצד שני, יש הרבה אנשים שרק מודעים לעובדה שהם לא צריכים, כפי שהם מאמינים, אהבה. הם חושבים שהם התעלו מעל או שזה יהווה מכשול עבורם. ואז הכמיהה שלהם לא מודעת. שכן אם ההגשמה אינה שם, חייב להיות קול מקביל, והייתי אומר לך – והתשובה הזו נכונה לכולם, ולכן היא חייבת להיות נכונה גם עבורך – להסתכל מעבר לכמיהה הנחווית במודע. חפש את הצד שמכחיש, כי הוא חייב להיות שם, אחרת היית מתמלא.

שאלה

התכוונתי לשאול שאלה, אבל אני רק רוצה לומר משהו. ההרגשה שיש לי היא שיש לי רגשות של אהבה כלפיך. אני רק רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך.

המדריך

זו הרגשה נפלאה, נפלאה. וזה אומר שהקליפה שלך נשברת ואתה נכנס לחיים. תהנה. כי היקום האוהב נמצא סביבך ובתוכך, בתוך כל נקבובית, בתוך כל תא, בתוך כל מולקולה, בתוך כל נשימה שאתה נושם. זהו יקום חי, פועם, מודע שבו אף חלקיק, אף חלקיק קטן ביותר, אינו חסר משמעות או בלתי מודע או ללא תודעה או ללא אהבה או ללא חיי נצח. אין דבר שאינו חי לנצח, חי יפה, והאנושות עשתה חוזה להיכנס לצמיתות לקליפה שבה אתה שוכח את זה. המשימה שלך היא להפוך את הידע הזה למשמעותי. כולכם מבורכים מאוד, מבורכים מאוד, וחיי האמת יתגלו ביופיים היותר מלא עם כל צעד שתעשו אל תוך הליבה שלכם, אל מרכז העצמי שלכם. תבורכו.

____________________

הערת המדריך: המילה אהבה פירושה כל כך הרבה יותר ממה שאתם יכול לקלוט עד כה. הגוונים של האהבה הם אינסופיים, סוגי האהבה הם אינסופיים, ולא ניתן להעביר במילים את עומק חווית האהבה. כשאתם במצב של אהבה, אתם טועמים את החיים אחרת. החיים אז בטעם מתוק, מרגש, מעניין וזהוב. אז כדי להגיע למצב של אהבה, אתם צריכים לנוע דרך מצב של חוסר אהבה וניכור. אבל יותר ויותר, יקירי, אתם צוברים את הניסיון הזה, תחילה רק במידה מסוימת, ולאט לאט אתם מגלים את העושר, הנחשקות, לא בלהיות נאהב - זה תוצר לוואי נעים ובלתי נמנע - אבל של לאהוב.

____________________

סרטון על אהבה