שאלה

בהרצאה האחרונה הצהרת כי פגמים של אדם אחר אינם יכולים להזיק לנו. מה לגבי פגמים של הוראה, דוקטרינה, שיטה שגויה שמתרגל אותה, נניח, רופא או אנליסט? אם איננו מפותחים כל כך מבחינה אינטלקטואלית או מלומדים איך לשפוט באופן צודק, אנו מחפשים סמכות מכיוון שאנו חלשים וזקוקים לעזרה. והעזרה הלא נכונה יכולה לגרום לנו להיות עוד יותר מעוותים נפשית או פיזית.

המדריך

שום השפעה חיצונית לא תוכל להפוך אותך למעוות יותר. זו אחת האשליות הבוטות ביותר במישור כדור הארץ. ניתן להביא עיוותים לקידמת הבמה רק מבפנים. בשיטה טובה, בלימוד אמת, הם מובאים קדימה בראייה ישירה לגבי מהו עיוות ומהי אמת. עם לימוד או שיטה של חצי אמת, זה קורה לעתים קרובות בדרך עקיפה יותר. השפעה חיצונית עשויה לחזק זמנית מושג שגוי, בדיוק כמו שהשפעות אחרות בחיים כנראה עושות כל הזמן. זה נמשך רק כל עוד האדם רוצה לברוח מעצמו. בכל פעם שאנשים מחליטים להתמודד עם האמת והיושר, שום לימוד, שיטה או השפעה אינם יכולים יותר לעודד מושגים פנימיים שגויים. במילים אחרות, ככל שאנשים נוטים יותר לברוח מעצמם, כך הם יִמָּשְׁכוּ יותר להשפעות אשר ככל הנראה מטפחות ומעודדות נטיות בריחה. או שהם יבחרו בעיקר את ההיבטים של ההשפעה המעודדים התרחקות משורש הבעיות, ואילו מֵחֲלָקִים אחרים של אותו לימוד, שעשויים לעזור להם לפנות לכיוון הנכון, הם יתעלמו.

לו זה היה נכון שהשפעה חיצונית כלשהי יכולה באמת לפגוע בך, החיים היו בלתי אפשריים. זה היה מהווה כזו סכנה, כל כך שרירותי וחוסר צדק כזה שהיית צריך, כתוצאה מכך,  להאמין בעולם כאוטי וחסר אלוהים. היית נוטה כל הזמן לפציעות שלא היית יכול לעשות דבר לגביהן. אם אתה חושב על הדברים עד הסוף, לא יעלה על הדעת להאמין בבורא של אהבה וצדק, ובמקביל להניח שבּוּרוּת וחוסר שלמות מצד אנשים אחרים יכולים לפגוע בך. אני יודע שלרובכם לא קל להבין באמת כיצד אינכם נפגעים מהשפעתם של אחרים. אך אם הרוח והנשמה שלכם יהפכו לבריאות ולחופשיות באמת, הבנת האמת הזו חיונית עבורכם. ללא הבנה זו אינכם עומדים בשום מקום, ואלוהים לעולם לא יהיה מציאות עבורכם. עקרון זה חל גם על ההיבט הפיזי של שאלתך, אם כי ייתכן שתמצא את תשובתי קשה עוד יותר להבנה. תן לי לומר רק את זה: אם אתה באמת רוצה להבריא, להחלים  ממחלה, תמצא את הרופא שיכול לעזור לך, או שתבחר לקבל חלק מעצותיו של רופא ולדחות חלק אחר. אתה תְּפָרֵשׁ את העצה בצורה נכונה. חוסר הבנה אינטלקטואלית וחוסר יכולת לשקול, לשפוט, להבחין ולהבדיל הם תוצאה של רצון להימלט והונאה עצמית.

באשר לפילוסופיות, דתות, תורות ושיטות להתפתחות עצמית, אין כאלה על כדור הארץ שהם מאה אחוז אמת, שלמות וללא טעות, מכיוון שאתם חיים במישור כדור הארץ הלא מושלם הזה ומתמודדים כל הזמן עם הפגמים של אנשים. באותה מידה, כמעט ולא תמצאו פילוסופיה שאינה מכילה שום אמת. יתכן שאדם נשאר עם לימוד של אמת מועטה יחסית, ובכל זאת יפיק ממנה את מירב האמת מכיוון שהוא או היא יטמיעו את מה שהם מקבלים בצורה הנכונה. מצד שני, אנשים עשויים לעקוב אחר לימוד של יחסית יותר אמת מאשר רבים אחרים, אך הם ישיגו מזה מינימום מכיוון שהאני הפנימי שלהם לא רוצה לקבל את זה. במקרה כזה, הם יְפָרְשׁוּ כל הזמן את האמת בצורה לא נכונה; וכאשר החיים וחוסר הנטייה שלהם להתמודד עם עצמם משיגים אותם, הם עלולים להאשים את החריגה האמיתית מהאמת בפילוסופיה המסוימת הזו, שהיא האחראית לכישלון ולאומללות שלהם. בהתחלה אדם כזה חובק את הסמכות הזו ללא עוררין. ואז הוא או היא הולכים לקיצוניות האחרת.

אם מורה או פילוסופיה או רופא שנבחרו במודע יכלו לפגוע בך כאדם בוגר, עד כמה הורה או מורה יכלו להזיק לך בצעירותך! ילד כמעט אינו מסוגל להבחין, למרות זאת הוא נתון להשפעות שעשויות להיות רחוקות למדי מהאמת. יכולת ההתרשמות של ילד גדולה לאין ערוך מזו של כל מבוגר, ולכן הילד מושפע מאוד במשך כל חייו מהתרחשויות ומתנאים מסוימים בילדות ובנעורים. אף על פי שבהחלט נראה כאילו ההורים פגעו בילד, עם זאת, במציאות זה לא כך. היקום היה בלתי צודק ביותר אם זה היה כך. בכל חיפוש עצמי מוצלח, האישיות תצטרך להכיר בכך שהילד האשים את אחד ההורים או את שניהם באומללות שלו, אף על פי שאשמה זו אולי לא הייתה מודעת. הצעד הבא חייב בהכרח להשיג את התובנה שלא להטיל את האשמה במקום שאינה שייכת, לא משנה כמה ההורים אשמים בפועל. אני יכול לומר שזה אחד הקריטריונים החשובים ביותר בצמיחה, בריאות וחופש. כאשר זה הושג, החזרה המתמדת על דפוס אומלל זה תיפסק והפרופורציה הראויה תגבר בשפיטת אנשים אחרים, עקרונות או כל דבר אחר.

הפתרון חייב להיות תמיד אצל הפרט. בכל פעם שישות מוכנה להתמודד עם עצמה, ובכך לקבל על עצמה אחריות עצמית אמיתית, הוא או היא יימשכו יותר ויותר לספירות שבהן מתאפשר לעשות זאת, למרות הפגמים הבלתי נמנעים בשלמות ובאמת הקיימים בכל מקום על פני כדור הארץ. כל עוד ישות לא מוכנה לעשות זאת, או רק מוכנה חלקית - מה שקורה לעתים קרובות למדי - הוא או היא יתקלו כל הזמן בהשפעות מזיקות. להשפעות מזיקות אלו אין כלל השפעה על האדם שמוכן לגדול מבפנים. עצם חוסר הרצון לקחת על עצמו בגרות ואחריות עצמית, גורם לאדם להיות טרף לפחד מהשפעות מזיקות מבחוץ.

ברגע שאנשים יהיו עם בסיס טוב בדרך לבגרות ולאחריות עצמית במובן הפנימי והעמוק יותר - שעשוי לבוא הרבה זמן אחרי שמישהו נמצא בנתיב זה - הם ילמדו בהדרגה להבחין מבלי להגזים. הם יפסיקו לעבור מקיצוניות אחת לאחרת. הם יפסיקו לחשוש מכוחות, מהשפעות, מאנשים ומהתרחשויות מחוץ לעצמם, מתוך אמונה שהם יכולים לפגוע בהם. הם יהיו פתוחים לטוב ולנכון מכל מקום שזה עשוי לבוא, אפילו מאדם שעשוי להיות במובנים אחרים בור יותר, ובאופן דומה, עשוי לדחות דברים מסוימים שמגיעים מאנשים המייצגים סמכות.

כבר לא משנה מי אמר את זה, הקריטריון יהיה מה שנאמר. "צביעה" סובייקטיבית, עקב רגשות חיוביים או שליליים, תיפסק; במקום זאת, תהיה לך אובייקטיביות אמיתית שאינה מאפשרת לראות דבר כשחור או כלבן. אחריות עצמית אמיתית היא אמצעי הביטחון היחיד ויכולה להגיע רק מעצמך, מתוך הרצון הפנימי שלך לאבד תלות.  תלות מתבטאת לעיתים קרובות במרידה ובדחייה מוחלטת של מה שמכיל גם תועלת רבה. אתה יודע את זה. אדם עצמאי באמת לא צריך לפחד מהשפעות רעות. לא ניתן להשפיע על האדם העצמאי. הביטחון שלך יהיה טמון בעיון ובשקילה הרגועים והשלווים, בין אם זה קבלה או דחייה. ייתכן שלא תרצה לדחות את השלם מכיוון שאתה דוחה חלק; ואולי לא תרצה לקבל הכל, כי אתה מקבל חלק טוב מזה.

הרשו לי להדגיש כי אין צורך להגיע למצב בגרות מלא על מנת להיות בטוחים. מספיק שאתם בדרך אל זה ותבינו את העיקרון. לו ניתן היה למצוא ביטחון רק בלימוד או בשיטה או בהשפעה שאתם יודעים שלעולם לא יכולה לטעות, לעולם לא הייתם יכולים להגיע לעצמאות אמיתית. תמיד הייתם נשארים נכים בביטחון המדומה של הסתמכות ואמון מוחלטים בסמכות אחרת. זו הסיבה שאתם לא יכולים למצוא ביטוי לא מעורפל של האמת בכדור הארץ הזה. הבחירה שלכם נעוצה רק במציאת האמת, במידה פחותה או גדולה יותר. ככל שתקדימו להבין את הסטייה הבלתי נמנעת מהאמת בכל מקום על פני כדור הארץ, וכי עובדה זו לעולם לא יכולה לפגוע בכם במובן העמוק, הרחב והאמיתי ביותר, כך תמצאו מהר יותר חופש, עצמאות, ואת הקשר האמיתי והבריא לבורא הנצחי של אהבה וצדק.

שאלה

אמרת בהרצאה האחרונה שלך "אתה חסר אונים מכיוון שאתה עושה את זה כך לעצמך על ידי ניסיון להעביר את האחריות מעצמך." אבל ילד לא יכול לקחת אחריות עצמית.

המדריך

ניתן להבין מדוע אתה חושב שזה לא צודק שילד נולד בתנאים כל כך לא מושלמים, שהוא נתון להשפעות שהוא לא יכול להתמודד איתן כראוי. אתה יכול להבין זאת רק אם אתה מבין שגלגול חיים אחד זה רק חלק קטן משרשרת ארוכה. הילד מביא איתו בעיות לא פתורות שיכולות למצוא פתרון ממש באותם התנאים שגורמים להן (לבעיות הלא פתורות) להגיע לידי ביטוי. כאשר אדם גדל, ניתן לפתור את הבעיות הללו, אך כמעט אף פעם לא ניתן בתקופת הילדות. זו הסיבה לחיים, חברים שלי. אם לא קיימת בעיה בנפשו של ילד, אותם תנאים שמאיצים קונפליקטים, אצל ילד אחר לא ייצרו שום הפרעה. אתה יכול לצפות בזה שוב ושוב.

שאלה

האם אין זו עובדה שניתן לקחת אחריות רק לאחר שפתרת בעיות אלה?

המדריך

אתה יכול לנסח זאת גם הפוך: על ידי נטילת אחריות עצמית אתה פותר את הבעיות האלו.

שאלה

כולנו אחראים למה שקורה לנו. אני יכול להבין זאת היטב אם אנו מתמודדים עם אדם אחד, אך לפעמים מעורבים שניים או שלושה אנשים ואף יותר. ואז קשה מאוד למצוא מי אחראי.

המדריך

אין זה משנה אפילו באופן הזעיר ביותר, אם אתה מתמודד עם אדם אחד או עם מאה. כל עוד נידמה שאחריות עצמית תלויה במספר האנשים איתם אתה צריך להתמודד, לא הובנה האמת של עיקרון זה. לאמיתו של דבר, כל בן אנוש תלוי כל העת - באופן הגלוי והמובהק - בקבוצה של אנשים, שאת חלקם מעולם אפילו לא ראה.

נראה כי הממשלה וקבוצות רבות אחרות של אנשים משפיעות על חייכם. אם אתם חושבים על זה לעומק, אתם חייבים לראות שאתם יכולים לומר, כל הזמן "אם כך וכך היו שונים, חיי היו מקבלים צורה אחרת." ככל הנראה כל האמצעים, החוקים והתקנות משפיעים עליכם, ועל כל אלה אין לכם בכלל השפעה. ככל הנראה כל התנאים הללו נכונים. הם חלק מהעולם הגלוי של החומר. במציאות, אתם לא תלויים ומושפעים. כפי שציינתי קודם, אפילו באסונות לאומיים או המוניים, יש אנשים שנפגעים קשות, אחרים לא. במקרים כאלה, ישנם יותר מתריסר אנשים שנראים כמכריעים את גורלכם. מה שיוצא קדימה מהנשמה שלכם ,יחזור אליכם. זה ישפיע על אחרים שאתם בקשר איתם, באופן ישיר או עקיף, או תלויים בהם.

כפי שאמרתי קודם בהקשר אחר, רמות מסוימות של תת המודע שלכם ישפיעו על הרמות המקבילות של אנשים אחרים. ואם יותר מאדם אחד מעורב, זה חייב אפילו להשוות את עצמו בחוץ, אם אני יכול לבטא את עצמי בצורה כזו. המשמעות היא שלמרות שהבעיות, הנכסים וההתחייבויות, הרצונות הלא מודעים של כל הנוגעים בדבר- ההרסניים או הקונסטרוקטיבים - העשויים להיות שונים במידה ניכרת, התוצאה חייבת להיות על פי חוק פסיכולוגי אוניברסלי זה, וככזה, עליו לפעול כראוי עבור כל הנוגעים בדבר.

שאלה

אך מכיוון שיש שליליות מסוימת בכל האנשים האחרים, האם זה לא יצטרך להשפיע על האדם האחד?

המדריך

: זה לא יכול להשפיע עליך אם זה לא פוגע במשהו שכבר ישנו בנפש שלך. שלילי לא אומר בהכרח רוע מְרֻשָּׁע או זדוני. זה יכול להיות הרס עצמי, חיים תבוסתניים; זה יכול להיות אשמה או פחד. אבל השלילי שבך חייב להתקיים, אחרת השלילי בכל שאר שנים עשר האנשים לא יכול היה להגיע אליך. כי אז, זה לא היה פועל ויוצא החוצה נגדך. כי אז, היתה יוצאת תגובה חיובית ובריאה מהאנשים המדוברים, או שההחלטה השלילית היתה הופכת לחיובית עבורך. אינך יכול לנסות להבין את העיקרון הזה על ידי יישומו על מספר האנשים שאתה כנראה תלוי בהם. עליך להתמודד עם זה מהצד השני, כלומר, על ידי ניתוח הרגשות הפנימיים ביותר שלך בכל מקרה אינדבידואלי. עליך למצוא את הרצונות האלה העשויים להתנגש ברצון המודע שלך, או זרמים ותגובות סותרות אחרות בכם שיעזרו לך להבין את האירוע. זה לבדו ייתן לך את ההבנה של העיקרון. האם זה ברור לך, ידידי?

שאלה 

כן, למעט במקרה של ילד ואסון. האם נמצאים כבר בתוך הילד הכוחות החיוביים והשליליים הללו שהוא משליך ועל ידי כוחות אלו הוא מושפע?

המדריך

אבל כמובן. הילד הביא את כל תוכנית החיים שלו, את מעגל הגלגולים שלו לחיים האלה. הכל נחקק בנשמתו, איזה חיים הוא הולך לנהל, העיצוב הבסיסי שלו, וגם משך החיים האלו - שלעתים יכולים להשתנות במהלך החיים, אך לא תמיד. האם אתה מבין?

שאלה

אני מבין אותך. אבל זה מעלה את השאלה: אם יש קביעה כזו מראש...

המדריך

זו לא קביעה מראש. אני צריך לקטוע אותך כאן מכיוון שהמילה קביעה מראש מציבה דעה קדומה שגויה לחלוטין בנושא. מה שאני אומר אין לזה שום קשר למה שבדרך כלל אנשים חושבים כגורל שנקבע מראש על ידי אלוהים שמחליט זאת כך.

חוק הסיבה והתוצאה פועל ללא הרף, והפרט עצמו הניע אותו. נניח שאדם מבצע פשע שדרכו הוא נקלע לקשיים. קל לראות את הקשר בין סיבה ותוצאה במקרה כזה. בדרכים עדינות יותר, נסתרות ובלתי מודעות, הדבר נכון באותה מידה, רק שהאדם אינו יכול לחבר בין סיבה ותוצאה, אלא אם כן הוא חושף את המניעים, הרצונות והקונפליקטים הלא מודעים שלו.

ואז, כמו שכולכם חווים את זה, הסיבה והתוצאה נהיים גלויים לעין. לפני שנחשפים קשרים אלה, אתה יכול לקרוא לתוצאות של הסיבות והגורמים הפנימיים שלך: גורל. כל תווית אחרת עשויה לשרת את המטרה. כך אתה פשוט מתרץ משהו שאתה לא מבין. הדבר נכון גם מגלגול אחד למשנהו, ביחס למשך כל החיים ולהתרחשויות מסוימות שאינן בשליטתך בקיום הנוכחי שלך. כל זה פועל בתוך אותו החוק של סיבה ותוצאה.

עם האירועים שאינם בשליטתך אינך יכול לשרטט את הקשר, אך זה אפילו לא הכרחי להבנה העצמית שלך. שכן אם אתה באמת בנתיב, תמצא היבטים נסתרים מסוימים של עצמך שגרמו בבת אחת לסיבה, אם נאמר זאת כך, לתוצאות הנוכחיות. וזה מספיק בכדי לתת לך חופש מפחד בידיעה של עולם צודק בו אתה מעצב את גורלך. אם כך, זה לא שאלה של גזר דין מראש או קביעה מראש באופן שמילים אלה מובנות בדרך כלל. זו תמיד שאלה של סיבה ותוצאה, איך הבאת זאת בהיסח הדעת, שלא ברצון ובבורות. כאשר אתה מבין זאת, המילה "גורל" תקבל משמעות שונה לחלוטין עבורך, ואפילו המילה "קארמה".

שאלה

האם מוות מקרי נגרם גם מסיבותיו של האדם עצמו?

המדריך

המוות חייב לבוא לכל בן אדם בזמן כזה או אחר. עצם העובדה שהאנושות צריכה לעבור דרך מוות ולידה ומוות ולידה וכן הלאה, היא תוצאה של תפיסות מוטעות בסיסיות רבות במין האנושי. אם המוות בא בדרך זו או אחרת תלוי במקרה האישי.

שאלה

ברצוני לשאול משהו על אחריות עצמית. האם אחריות עצמית לא תוביל לחוסר אחריות כלפי אחרים? אם אני אחראי רק לעצמי, איך אז שומר אחי אנוכי? האם זה לא יוביל לאנוכיות, להיות אחראי רק על חיי ורווחתי? הייתי מחפש קודם את הטוב ביותר והמתאים לי ורק אז מתחשב באדם האחר. למרות שהייתי נותן לאחר זכויות שוות, הייתי מתחשב בעצמי קודם.

המדריך

יקירי, שאלתך מבוססת על כל כך הרבה הנחות יסוד שגויות שקשה אפילו להתחיל לענות עליה. אחריות עצמית לא רק שאינה תואמת לחלוטין את חוסר האחריות, אלא היא בדיוק ההפך. על ידי כך ששאלת שאלה זו ניכר כי מבחינתך ישנן רק שתי חלופות: "או שאני אחראי על עצמי או על האדם האחר." זה לא כך. אם וכאשר אתה אחראי או צריך להיות אחראי לאדם אחר, אתה יכול לממש אחריות זו באמת רק אם קלטת לפחות את המשמעות האמיתית של אחריות עצמית. אחרת, האחריות שלך כלפי אחרים תמיד תעמוד בציפיות. זו תהיה פַארְסָה והונאה עצמית. לעיתים קרובות אנשים מרגישים שהם אחראים יתר על המידה לאחרים, ובכך מתעתעים בעצמם על חוסר האחריות העצמית שלהם.

ועכשיו אנו מגיעים לחלק של אנוכיות. זהו נושא חשוב בפני עצמו, עליו אקדיש חלק מהרצאה בזמן הקרוב [הרצאה 64: רצון חיצוני ורצון פנימי - תפיסה מוטעית לגבי אנוכיות]. זה נוגע לדימוי של ההמון שאומר, "אנוכיות היא נעימה. אסור שיהיה לך את זה כי זה נחשב שגוי, אבל למעשה תהיה מאושר יותר כשתוכל להיות אנוכי. מצד שני, חוסר אנוכיות נחשב לסגולה, אך הוא באמת נטל ואינו גורם לאושר." זה דימוי נפוץ מאוד של ההמון, ובמידה מסוימת הוא חלק כמעט מכל בן אנוש. חשוב ביותר להיות מודעים לחלק זה, לא משנה כמה הוא קטן. קיומו של דימוי ההמון הזה כרוך בגרימת כפייתיות, מרד ואשמה בגין המרד. זה גורם לכל מיני סטיות ושגיאות פנימיות. זה מוביל אנשים לבלבול. זה לא אנוכי שתהיה לך הזכות להיות מה שאתה. זה לא אומר להיכנע לטבע הנמוך שלך. העצמי האמיתי שלך לא יחפוץ במעשים מזיקים. עבודה זו תחשוף ותציג את האדם האמיתי, מוסתר מאחורי השכבות הכוזבות של הגנה שהם תמיד פתרונות שגויים לחיים. ברגע שהאדם האמיתי ייצא החוצה, הוא יבין שמעשים, מחשבות או נטיות לא קונסטרוקטיביים אינם מועילים כשלעצמם. אם אתה פוגע במישהו אחר באמצעות אנוכיות, אתה חייב לפגוע גם בעצמך. זו אמת, והעצמי האמיתי מסוגל להבין אמת זו או אחרת. עם התובנה הזו, חוסר אנוכיות כבר לא יהיה נטל כפייתי שנגדו נאבקים באופן לא מודע, מקריבים את האושר האישי באמונה שזה מְכוֹנֵן חוסר אנוכיות. אם אתה מאושר, תגרום אושר גם לאחרים. לאמיתו של דבר, רק אז אתה יכול באמת להביא אושר, עזרה או כל תרומה מועילה אחרת ליצורים העמיתים שלך. אם אתה טוב או לא אנוכי בגלל הכפייתיות המבוססת על תפיסה מוטעית זו, לעולם אינך יכול לתרום באופן מועיל לאחרים, לפחות לא בטווח הארוך.

זה לא נכון שאחריות עצמית קשורה באופן כלשהו לאנוכיות. אם תמצא את עצמך האמיתי ואתה נאמן לו, תוכל לפרוש ולפתוח את כל מה שמועיל בתוכך, על סמך מניעים בריאים, בִּמְקוֹם על לא בריאים. מן ההכרח שאנשים אחרים ירוויחו מכך. אתה עצמך מרוויח בכך שאתה הופך לאדם מאושר יותר ונהנה מהזכות להיות עצמך, מבלי לעמוד בדרכם של הסובבים אותך. אם, לעומת זאת, אתה הופך לקדוש מעונה ומקריב את רצונותיך הפנימיים והלגיטימיים ביותר - לא את הרצונות הגולמיים, הלא מפותחים וההרסניים – מכניע ומכפיף אותם בגלל תפיסות מוטעות כאלה, אתה פועל ממניעים שגויים ולא בריאים שאיש אינו יכול להרוויח מהם באמת. אצל אנשים רבים יהיה לזה ערך לחקור מעשים טובים ולא אנוכיים באור זה. על פני השטח, מעשים אלה בהחלט נראים לא אנוכיים, אך הם אינם מביאים אלא חוסר סיפוק. זהו סימן מובהק לכך שמניעים שגויים עומדים בבסיס מעשים כאלה, קרוב לוודאי שמבוססים על תפיסה מוטעית נפוצה זו של תגובה כפייתית ולא מתוך בחירה חופשית. אם אתה נאמן לעצמך, אתה לא יכול להיות אנוכי, אבל אתה תהיה אנוכי במובן הבריא והחופשי, שומר לעצמך את השיקול שיש לך זכות לכך.

שאלה

האם אוכל להוסיף משהו? בתלמוד יש ביטוי שאומר, "אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני?"

שאלה

ואחריות עצמית פירושה רק שאנחנו אחראים לבחירות שלנו וגם לתוצאות. אין לזה קשר עם אנוכיות או חוסר אנוכיות.

המדריך

אני יודע, אבל אני גם יודע למה התכוונה חברתנו. היא התכוונה לזה בצורה אחרת, אבל כמובן שאתה צודק. אחריות עצמית אין פירושה שאתה פשוט ממשיך בלי להתחשב באף אחד. כפי שצוין כעת, פירוש הדבר הוא- בראש ובראשונה- לגלות כיצד גרמת לתוצאות מסוימות בחיים שלך ולקחת על עצמך את האחריות עליהם.

שאלה

חשבתי על דברים אלה ורוצה גם לדעת האם המאמץ המתמשך של האנושות עד כה היה במטרה להצדיק את קיומה והאם נעשה שימוש ביצירתיות של האנושות לשם כך. בהתאם לתשובתך, יצירתיות זו נמצאת בהלימה עם התפיסה הרוחנית של הערתך בדבר הסרת הקשרים האוסרים על יצירתיות, כך שהנשמה תוכל להתבטא בחופשיות בהתאם לחוק הרוחני. אם אנחנו המציאות הגבוהה ביותר, שנמצאת במיינד אחד עם אלוהים, אז תהיה לנו באמת אחריות עצמית. נראה לי, בהתבוננות ובהרהור על "תהום האשליה" ועל מה שאמרת על אהבה ויצירתיות, האחריות העצמית שלנו נעוצה בקבלת הביטוי המחודש של אותה אהבה ויצירתיות, שמקורו באלוהים. בהקשר זה, השגת שליטה עצמית - יש כאן בלבול, אני לא יכול להביע את זה.

המדריך

האם תוכל לנסות להבהיר היכן הבלבול? יעזור לך להבהיר היכן טמון הבלבול. כמו כן, אני לא יכול לענות על שאלתך אלא אם כן אני יודע מהי.

שאלה

מדובר באחריות עצמית ובקיבעונות פילוסופיים מסוימים שנראה שיש לנו, הכוללים גם פחד מאובדן וגם פחד מפני הלא נודע. זה שוב קשור בעצם לאהבה ואמון כפי שציינת הערב.

המדריך

אתה מבין, מה שאמרת כאן על הפחד מהלא נודע הוא מרכיב חשוב מאוד אצל רוב בני האדם - במידה מסוימת בכל אדם.

אך הלא נודע הופך לנודע מאשר אתה חווה את כל הדברים שסיפרתי לך בהרצאות אלה. משמעות הדבר, כמובן, מאמץ רציני מאוד בחיפוש עצמי. לא מספיק לשמוע את המילים האלה. זה לעולם לא יעשה שום דבר מהותי באמת, אלא אולי ישמש תמריץ להתחיל, אלא אם כן אתה חווה את כל הרגשות שאנחנו מזכירים כאן כחיים בתוך הנשמה שלך. כשאתה עושה זאת, הלא ידוע הופך ידוע. ובמקום שהוא נשאר לא ידוע, הוא יאבד את יכולתו להפחיד אותך כי עכשיו אתה מודה בפני עצמך, "אני לא יודע." זה הבדל עצום. כשמבינים את כל זה, שלטון עצמי יפסיק להיות חובה ויהיה פריבילגיה וחירות, לעומת הילד שבך הדוחה זאת כמו סכנה לא ידועה.

הפחד מהלא נודע גורם לבני האדם לעוות מושגים אמיתיים לניגודים קבועים, ובכך להקטין את האמת שלהם. זה היה מאוד משמעותי ששמת את זה במילים האלה. האמת גמישה; מעצם טבעה, היא איננה יכולה להיות קבועה. שום דבר שהוא נכון לא יכול להיות נוקשה, סטטי או קבוע. זה תמיד גמיש. גמישות זו נראית כאיום על אנשים. הם רוצים את הבטחון הכוזב הקבוע של קיר אבן עליו הם יכולים להישען. נטייה זו היא שגרמה לעוות את הדת לדּוֹגְמָה (אמונה שמקבלים כאמת מוחלטת). הנוקשות מספקת את הפחד המאוד לא הגיוני, חסר היסוד, שבנפש האדם. בני אדם חושבים שמה שקבוע הוא בטוח, ומה שגמיש אינו בטוח. מכיוון שהאמת חיה, כמו כל דבר אחר שהוא חי, עליה להיות גמישה. אז אנשים חוששים מאמת ומאור ומחיים. האמונה שגמישות אינה בטוחה היא אחת מהתהומות הגדולות של האשליה. כשאתה ממשיך בעבודה זו (של הנתיב), תגלה תחילה שהפחד המסוים הזה קיים גם בך, ושגם אתה נצמד לביטחון כביכול של הכלל הקבוע. נראה שאתה מרגיש כאילו אתה יכול להישען על קיר. זה נראה כמו תמיכה חזקה, אולם- כפי שתבחין קצת אחר כך- זה לא. בו טמון הבלבול לגבי אחריות עצמית.  כשאתה נשען על החוק או ההנחייה הקבועים, אתה מעביר את האחריות להנחייה/ לחוק. כשאתה מבין שאין דבר כזה הנחייה קבועה, אתה נבהל, כי אתה צריך לקבוע בכל פעם מחדש מה תהיה ההתנהלות שלך והגישה שלך. עם אמת גמישה, האחריות מועברת אוטומטית אל עצמך.

כשאתה כבר לא חושש מאחריות עצמית, בגלל שאיבדת את הבוז העצמי שלך וחוסר האמון שלך בעצמך, אתה כבר לא תפחד מהיקום הגמיש. לא תצטרך לדבוק בחוק נוקשה. אתה תראה את החוק הגמיש עובד וזה לא יהווה סכנה עבורך. הכלל או החוק הבלתי גמישים או הקבועים מיועדים לילד שאינו יכול או לא מעז לקחת על עצמו אחריות עצמית. הפחד מהלא נודע באמת נובע מחוסר ביטחון: "האם אצליח להתמודד? השיפוט שלי יהיה הולם? האם התגובות שלי תהיינה נכונות? האם אעשה טעות? האם אני מעז לטעות?" במילים אחרות, הפחד העמוק ביותר מהלא נודע הוא לא להכיר את עצמך. ככל שתאבד את הפחד הזה, לא תחשוש מאחריות עצמית ולא תפחד מהאמת של החוקים הגמישים של היקום. אתה גם לא תפחד מהחיים, שהם גמישים כל הזמן. מעצם טבעה, גמישות, בסופו של דבר, אינה ניתנת לשינוי אך אף פעם לא סטטית.

שאלה

יש לי הרגשה מאוד מעורבת לגבי נשים. מצד אחד, יש לי הרגשות גדולות של דחייה, ומצד שני, אני מרגיש משיכה. לאחרונה נתתי ביטוי להרגשות הפנימיות האלה של כעס ושנאה וזה היה מאוד משחרר. אבל עכשיו, כלפי חוץ אני מרגיש משיכה לנשים ואני מתחיל להרגיש כעס כלפי גברים, וזה סותר את מה שאני חש בפנים. האם תוכל לפרט על כך?

המדריך

כן. כמובן חייבת להיות ההרגשה גם כלפי גברים. זה מובן מאליו. זה אפילו לא חדש; ראית את זה מדי פעם. ראשית, ברצוני לומר כי ההבנה של התלות שלך ועל כן האמביוולנטיות שלך והקונפליקט שלך זה אחד התובנות החשובות ביותר שעשית מאז שהתחלת. וזה יכול להיות, אם תבחר בכך, שער עבורך, מפתח עבורך. זו גם התשובה לשאלה באמת, או לכל תגובה שביקשת ממני.

עיקר העניין הוא שעליך לקבוע באמת לקחת אחריות מלאה על החיים. במילה זו "אחריות" השתמשו כל כך הרבה פעמים, וכאשר משתמשים במילים יותר מדי פעמים, הן תמיד מתחילות לאבד את משמעותן. עלינו להתחיל לתאר מה הכוונה בכך בדיוק בכדי להפוך אותה למשהו חי ולא רק לתווית מתה.  כוונתי במילה אחריות - במקרים רבים, אך גם במקרה שלך - היא שאתה אדון לגורלך ואסור לך לצפות שאחרים ישלמו את המחיר עבור החיים שלך. כל עוד אתה רוצה את זה, כל עוד אתה רוצה לרמות בצורה כזו ולצאת ללא עונש- ושיגיע אליך בקלות ותקבל משהו בחינם ולא באמת תצא מתוך עצמך ותספק חיים לעצמך- אתה תהיה בתוך מעגל זדוני  חמור מאוד. כי הסיבה הבסיסית לכך היא שאתה שולל את האפשרויות האישיות שלך. אתה מניח, מלכתחילה, שאין לך את מה שאתה צריך על מנת להפוך את החיים שלך ליפים, מהנים, מצליחים, שווים ומלאים. אתה יוצא כל הזמן מנקודת הנחה שאין לך את המשאבים האלה או את הפוטנציאלים היצירתיים האלה. ואז אתה לא יודע שאתה משער את זה ומוּנָע בצורה עיוורת אל דפוסי תלות, שאותם אתה מסתיר אחר כך, גם מעצמך. ואז אתה בבעיה.

כך שהדרך היחידה שתמוסס את המעגל הזדוני הזה היא לערער על ההנחה המרומזת הזו שלך שאין לך את הכוח או את האפשרויות או את המשאבים לחיות כמו שאתה רוצה לחיות. והעצה שלי באופן ספציפי מאוד אליך היא, קודם כל - ברצינות רבה ומעשית וספציפית – לשאול את עצמך מה באמת היית רוצה מהחיים שלך, כדי שזה ייתן לך תחושת מימוש וסיפוק עצמי במובן החיובי. ואז שאל את עצמך הלאה. האם אתה מאמין שתוכל להשיג זאת, או שאתה מאמין שרק באמצעות נדיבות של מישהו אחר תוכל להשיג זאת? ברור שהתשובה חייבת להיות האחרונה, אחרת לא היית נופל לתבנית זו. אבל אתה חייב להכיר בהרגשה הזו. רק לאחר שתכיר בכך, תוכל להתחיל לפקפק בתְּקֵפוּת של השערה זו. שם יכולה להיכנס מדיטציה מאוד ספציפית. אתה יכול באמת לבקש מההדרכה הפנימית לגרום לך להיות מודע לפוטנציאלים הרדומים בתוכך. ואולי חלומות התהילה יצטרכו להיות מופחתים מעט, כך שתוכל רק לפתוח ולפרוש את הפוטנציאלים הללו בהדרגה ולא לדרוש מעצמך יותר מדי מלכתחילה. במילים אחרות, בצע הערכה מציאותית של מה שאתה יכול להשיג ואז, לאט לאט, הַרְחֵב את זה.

בה במידה שאתה זוכה לקשר עם העצמי הרוחני שלך, במידה זו, ניתן להרחיב את המטרות שלך באופן מציאותי. קשר זה עם ההווייה הרוחנית שלך יהיה התרחשות בו זמנית, מכיוון שאתה מוכן לקצור רק את מה שאתה משיג לעצמך, ובזמן שאתה שואל כמה תוכל להשיג לעצמך. ברגע שאתה נהיה מרוכז בצורה כזו בהוויה הפנימית שלך, כבר לא תהיה אמביוולנטיות כלפי עצמך, כלפי אנשים מאותו מין או אנשים מהמין השני. לא תצטרך לחשוש מהרגשות יפות, מרחיבות ובעלות אושר עילאי, כי אינך זקוק למשהו מהאדם האחר, כי אתה יכול לתת לעצמך. האם אתה מבין?

שאלה

כן, חשבתי על השאלה הזו, "מה אני רוצה?" וחשבתי שהרבה מהדברים שתמיד רציתי, יש לי ברמה אחת. אני מגלה פתאום, מנקודת המבט של ההרגשה, שיש לי את הדברים האלה. אני מחזיק אותם ואני נהיה כמעט מרוצה מעצמי ברמה הזו. אני מניח שזה ישנה את ההסתכלות שלי לגבי הסיבה שאני רוצה חֲבֵרוּת.

המדריך

זה בלתי אפשרי, אם אנו מדברים על אהבה אמיתית, על הנכונות להיות מעורבים באופן אישי ולא על הצורך הילדותי להיות נאהב ומוערך, צרכים שמבלבלים לעתים קרובות כל כך עם אהבה. כדי שאהבה אמיתית ואמונה אמיתית יתקיימו, בגרות רגשית היא בסיס הכרחי. אהבה ואמונה וחוסר בשלות רגשית הם בלעדיים באופן הדדי. היכולת לאהוב היא תוצאה ישירה של בגרות רגשית וצמיחה. אמונה אמיתית באלוהים, במובן של דת אמיתית לעומת דת כוזבת [הרצאה מס' 88], היא שוב עניין של בגרות רגשית, מכיוון שדת אמיתית היא מי שנסמך על עצמו בלבד.  זה לא נמצא בצמידות לסמכות אב מתוך הצורך להיות מוגן. לאמונה כוזבת ולאהבה כוזבת יש תמיד קשר רגשי חזק של היזדקקות. אהבה אמיתית ואמונה אמיתית יוצאים ממקום של חוזק, הסתמכות על העצמי, ביטחון בעצמי  ואחריות עצמית. כל אלה הם תכונות של בגרות רגשית. רק עם עוצמה, הסתמכות על העצמי ואחריות עצמית אהבה, מעורבות ואמונה אמיתית מתאפשרים.  כל מי שהשיג אי פעם צמיחה רוחנית, בין אם הוא ידוע או לא ידוע בהיסטוריה, צריך היה להיות עם  בשלות רגשית.