שאלה

צברתי הרבה תחושות של פחד בקשר לחיים כאן בעיר, ואז ביום רביעי שעבר בלילה הותקפתי. זו הייתה, במובנים רבים, נבואה המגשימה את עצמה, ויכולתי להשתמש בה כדי "לבנות תיקים", כפי שדנתי בזה עם ההלפר שלי היום. אני באמת מרגיש שהייתה מטרה גדולה מאוד במה שקרה, ואני רוצה להשתמש בזה כדי לגלות מה זה חושף על עצמי.

המדריך

ובכן, אני באמת חושב שכבר ענית על זה. אין אירוע שמתרחש בחייו של אדם שאינו, ברמה העמוקה, רצוי, מותר, ושבו אין לאדם בדרך כלשהי, חלק בזה ואמונה והוא נותן לזה אנרגיה. וגם, יש כאן הֶדְחֵק של הכחשה של רגשות מיניים מסוימים. מכיוון שהרגשות האלו מוכחשים, הם יוצאים בצורה כזו.

שאלה

האם אני בדרך הנכונה בניסיון להתגבר על המעגל הזה שזהו היבט מובהק שלו?

המדריך

הייתי אומר שהגישה הטובה ביותר לנקוט היא להיפתח לרצות את זה באמת, באופן מיני ואחר. שכן המקרה שלך הוא ברמות שונות. ברמה יותר שטחית, פסיכולוגית, אתה רוצה "לבנות תיקים", כמו שאמרת. אבל ברמה רגשית עמוקה יותר, זהו מצב מיני, שבתורו נובע מאי לקיחת אחריות על הרגשות שלך. זה נובע גם מהרגשות השליליים והאלימים שלך, המופנים נגדך ומושלכים כלפי חוץ. ואולי חשוב לך ליצור קשר יותר עם איך אתה רוצה להיות אלים. זה חשוב גם כאן.

שאלה

הלילה, כשהגענו להרצאה, הלכנו ברחוב ושמענו יריות. הסתכלנו בחלון ראווה של חנות וראינו אדם נגרר על הרצפה, וזה היה מאוד מזעזע. אני נרגז כי ראיתי את זה. האם אתה יכול להגיד לנו איזו משמעות יש לזה עבורינו לראות משהו כזה?

המדריך

יש אלימות נעולה בפנים, בכל בני האדם, ואולי הנכונות המתקרבת שלך בנתיב לא לפחד מהאלימות הסגורה שלך, ומהאמון שלך והביטחון שלך בכך שלמדת איך להתמודד איתה - ולכן להיות מוכן להתמודד עם זה – כל אלו העלו את זה למציאות. זה יכול להיות תזכורת שיש משהו בתוכך שמחכה שתתמודד איתו.

כעת, הרוגז שאתה מרגיש הוא מובן. לא ניתן היה לחשוב אחרת. יחד עם זאת, אלימות היא עובדת חיים של מצב תודעה מסוים. הנכונות שלך להסתכל על האלימות, להתמודד עם זה, להבין את זה, לעמוד מולה פנים אל פנים- כפי שאתה לומד בנתיב- תפחית את הפחד שלך ממנה, ולכן לא תהפוך אותך לשדה אנרגיה מגנטי בשום אופן או צורה. במילים אחרות, הפחד שלך מהאלימות שבחוץ חייב להוביל אותך לאלימות הפנימית הסמויה שאינה מעזה להתגלות.

אם אתה מכחיש את הידע על האלימות הסמוייה שלך, כשההימצאות שלך מואצת בנתיב, זה מביא את עצמו למציאות, בדרך כלשהי. אתה יכול להשתמש בזה בצורה מאוד קונסטרוקטיבית. לקחת את הפחד ולהתחייב לעבור דרכו  ולהמיס אותו.

המדיטציה שאתה עשוי להשתמש בה יכולה להיות בהֲלַךְ רוּחַ הבא: "לא אפחד ממה שיש בי. אני אתמודד עם מה שיש בי. זה לא צריך להוות בעיה. אני יכול לבטא את זה בלי להרוס שום דבר. אני יכול להשתמש באנרגיה הזו למטרות יפות וקונסטרוקטיביות, ואני מתחייב לדרך המסוימת הזו". זאת העצה שלי.

שאלה

לאחר תקרית מחרידה אמש, אני מרגיש נרגש לשאול אותך לגבי זה, להתפלל להכוונה והבהרה בתשובה שלך. כשנפגשתי עם ועדת התקשורת בארוחת ערב, אמי, כשנסעה הביתה מהעבודה, נורתה על ידי צלף מגג בניין ליד דירתה. באורח נס, היא לא נפגעה, למרות שהירייה פוצצה את החלון ישירות מאחורי אוזנה השמאלית. כמו כן, ירו על כמה אנשים אחרים באותו מקום, מספר דקות לפני שאמא שלי הגיעה למקום הזה. כל הסימנים החיצוניים הצביעו על בחירה אקראית של מטרות, על ידי אדם כלשהו, מטורף.

שמעתי מה קרה, לאחר שהגעתי הביתה מאוחר -בסיום מפגש של הנתיב בו היה טקס של מחוייבות לנתיב שריגש אותי מאד- והרגשתי דברים רבים בו זמנית: הלם ראשוני, הקלה עצומה על כך שהיא לא נפגעה, דאגה עמוקה למצב הרגשי שלה ושל אבי גם כן, וכעס עז.

הכעס לא הגיע מיד, אלא גדל בתוכי בהדרגה כשהרהרתי באירוע המדהים הזה, וחשבתי על האפשרות המפחידה שאמי הייתה יכולה להיהרג. אבל הכעס לא היה כל כך ישירות מול התוקף. במקום זאת, נעשיתי מודע לכך שהכעס הוא באמת תוצאה של תסכול ובלבול בנושאים עמוקים יותר.

זה עתה חזרתי מהמחויבות האישית שלי לשלב השני, והפכתי לרגיש מאוד לקונפליקט שחשתי. ברור שזה היה קשור למה שלימדת אותנו אודות אחריות עצמית והשקר/ התרמית של קוֹרְבַּנוּת, וחוסר היכולת שלי לחוות את אמיתות המושגים הללו מול המתקפה האקראית לכאורה הזו על אמי. איפה האחריות העצמית שלה במעשה הזה? איפה האחריות של האנשים האחרים שנורו גם הם ללא אבחנה, לא בשיטתיות או מסיבה כלשהי?

הרבה פעמים הרהרתי בסוגיות של המושגים הללו בעבר. למעשה, זה עלה לאחרונה בקבוצה סביב נושא השואה. נאבקתי באופן פרטי בהתנגדות שלי לקבל את האמת המוצהרת שאף אחד אינו קורבן ושאנחנו "מושכים" פעולות שליליות נגדנו. עם זאת, זה תמיד היה יותר מופשט עבורי, עד שהאירוע הזה קירב את זה מאוד לבית. לאור זאת, תוכל בבקשה לעזור לי להבין את המשמעות של חוויה חיצונית כזו והיכן ניתן ליצור את הקשרים בין סיבה ותוצאה?

המדריך

למרות שהאירוע הזה נמצא כעת מאחוריך ומאחורי משפחתך, השאלות שאתה מעלה עדיין רלוונטיות כפי שהיו בזמן שזה קרה. אכן לפעמים קשה מאוד לבסס את הקשר בין סיבה לתוצאה, משום שהסיבה עשויה להיות מונחת בגלגולים קודמים ועשויה להיות טבועה עמוק בחומר הנשמה. כדי להבין באמת את הנושא הזה, צריך גם לא לראות באחריות עצמית סוג של האשמה ועונש.

אני יכול לומר שאולי יש אלימות בחומר הנשמה של אמך שהיא מפחדת ממנה יותר מכל אלימות חיצונית ושהיא קברה עמוק. זה עשוי להפוך לשדה כוח מגנטי. הזעם והכעס שלך קשורים ישירות להרצאה האחרונה שנתתי [הרצאה מספר 253: המשיכו במאבקכם והפסיקו כל מאבק]. זהו הכעס הקיומי נגד גורל שמתבטא כמעורפל ולא ברור, כבלתי צודק, כחסר משמעות. חושב מאד ליצור קשר עם הרגשות האלה.

לעתים קרובות לאדם שמצטרף לנתיב זה, או לכל דרך אחרת, יש תקוות לא הגיוניות ועילגות שדרך העבודה והחתירה אל מה שהנתיב הזה או דרך רוחנית אחרת קובעים, ודרך המורה לנתיב המסויים, יתבטלו ההיבטים האימתניים האלה של החיים. כלומר, שמוות, מחלה, כאבים, גורל בלתי צודק ככל הנראה, יוסרו בקסם כפרס על כל המאמצים שנעשו. כאשר תקווה זו מתבררת ככוזבת, הכעס שכבר קיים מלכתחילה נגד אלוהים והחיים, מופנה כלפי המורה או המנהיג של הנתיב.

כל דרך אמיתית ומציאותית חייבת לעזור לכם לעבור את הרגשות והחוויות הללו, כי זו הדרך היחידה לגלות באמת ובתמים את חיי הנצח והרווחה מעבר לרמת התודעה שאתם מחוברים אליה כעת. האמונה בבורא יכולה להפוך לשלמה רק כאשר פוגשים את ההיפך ומתמודדים עם זה.