שאלה

האם זו התוכנית של הטבע שילד מפתח תגובה, נוירוזה נגד הורה או הורים, ללא קשר לכמה שההורים האלה טובים או אדיבים?

המדריך

זו בהחלט לא התוכנית של הטבע. לא. זה שוב מראה על תפיסה שגויה מוחלטת של מיהו בן אנוש ומה הם החיים. זו העשייה של בני האדם. הדרך היחידה שבה אתה יכול לתפוס ולהבין מדוע זה צריך להיות שלילדים מסוימים יש את הנסיבות הטובות והאוהדות ביותר ומפתחים מה שנקרא נוירוזות, בעוד שבמקרים אחרים התנאים עשויים להיות שליליים ביותר ובכל זאת קיימת יחסית מעט נוירוזה. איננו יכולים לומר ללא נוירוזה בכלל, שכן אף בן אדם אינו חופשי מזה. הדרך היחידה להבין זאת היא שאתה לא נולד פעם אחת, אלא בא שוב ושוב עם הבעיות שעדיין לא נפתרו. זה לא הטבע שנתן לך את הבעיות האלה.

שאלה

פעם אמרת לנו שקל יותר לעבוד בנתיב הזה כאן על כדור הארץ מאשר בעולם הרוחות. אבל אנחנו יודעים שגם יקירינו מתפתחים. גם הם פועלים למימוש העצמי שלהם, ונעזרים בעבודה שלנו על עצמנו. אתה יכול להסביר איך זה עובד?

המדריך

צמיחה והתפתחות עצמית יכולים, במידה מסוימת, להתרחש בכל תחום של הוויה. אבל היכן שהמעצורים והמכשולים הם הגדולים ביותר, שם הצמיחה יכולה להיות יעילה ביותר, בתנאי שהאדם בו מדובר ירצה בכך. הבעיות המוטבעות עמוק אינן מופיעות ללא עיכובים או מכשולים. הן לא יכולות להתבטא, ולכן חסרה לכם מודעות אליהן. בלי מודעות כזו, אתם לא יכולים לצמוח ולגדול מתוכן. את כל זה הסברתי בעבר. בספירות הרוחניות שבהן אתם חיים ללא הגוף הפיזי שלכם, אתם נמצאים בחיים שבהם אתם לא נתקלים במכשולים הנגרמים על ידי החומר. אפשר עדיין לגדול ולהתפתח במידה מסוימת בלי המכשול הזה, אבל בהחלט לא באותה מידה כמו על כדור הארץ. החומר הוא עיכוב אחד קבוע. זו התנגדות אחת.

דיברנו על התנגדות פסיכולוגית, אבל זה רק היבט אחד, מיקטע קטן אחד של התנגדות, ככזה. חיים בכדור הארץ, חיים בחומר, הם התנגדות אחת. אם לא הייתה לכם התנגדות כלשהי, לא הייתם יכולים לחיות בכלל. אבל כשאתם מתנגדים יותר מדי, אתם גורמים נזק לעצמיכם בהתאם, ואם הרמה עוברת גבול מסוים, אתם גם לא יכולים לחיות. החיים על פני כדור הארץ דורשים שיווי משקל מסוים בין התנגדות לא יותר מדי ולא פחות מדי. אותו הדבר נכון לגבי כוח הרצון. הרצון הוא כוח שמתגבר על ההתנגדות של החומר, התנגדות של הניפרדות. אם הרצון חזק מדי, הוא מזיק, ואם הוא קטן מדי, הוא לא יתגבר מספיק על ההתנגדות של החומר.

כך אתם יכולים לגדול הרבה יותר מהר בגלל ההתנגדות. על ידי למידה ללכת עם ההתנגדות, אתם מתפתחים פנימה בדיוק במידה הנכונה, לאיזון הנכון. מיותר לציין שלא ניתן ללמוד זאת על ידי כללים, נוהלים וחוקים ודוקטרינות שאתם סופגים עם המוח שלכם. זוהי תחושה פנימית שמתפתחת מתוך נתיב עבודה שכזה כפי שאתם עושים. זה אינטואיטיבי, לא נלמד. אתם גדלים להשתלב בזרם הנכון של מידת ההתנגדות המסוימת שאתם צריכים. זה לא אותו דבר עבור כולם. לכל אדם יש רטט אישי, או תדר, הסכום הכולל של כל ההוויה שלו או שלה, החיצונית והפנימית. לפי הרטט האישי הזה, ההתנגדות צריכה להתאים, כביכול, להתנגדות הכללית של החומר. במידה שאתם חיים בצורה פרודוקטיבית והרמונית, הרטט שלכם יהיה בהרמוניה עם ההתנגדות הכללית של החומר. זו הסיבה שההתפתחות על פני כדור הארץ מתקדמת כל כך מהר יותר.

שאלה

ציינת מספר פעמים שאנחנו בוחרים במצבי חוסר החיים שלנו כשאנחנו בוחרים את ההורה שלנו. הייתי רוצה שתדבר קצת יותר על המשמעות הרוחנית של יחסי הורה-ילד. אני חווה עם אמא שלי תחושה מאוד מאוד עמוקה של איך בחרתי בה ואיך הייתה לנו משימה ביחד. אנחנו עובדים יחד על משהו. אבל במקרים אחרים אני אולי הכי צר, לא סובלני ותובעני כלפי אמא שלי, ואני מאבד לגמרי את התחושה של הקשר איתה. ברמה הרבה יותר עמוקה ומפורשת, זה פשוט שאני הילד שלה והיא האמא שלי.

המדריך

מה שאני הולך להגיד על האם והילד לא חל רק על האם והילד. זה חל גם על האב והילד, וזה חל גם על אחים, וזה חל על הקשרים האחרים החשובים בחיים. יש לזה קשר מסוים עם האם והילד, אבל העיקרון זהה בכל מערכות היחסים החשובות. עכשיו, המשמעות כאן היא שיש תמיד ובאופן בלתי נמנע משימה שיש למלא ביחד, באינטראקציה. במידה שיש אינטראקציה שלילית, זה בדיוק המקום שבו נמצאת המשימה, במקום שבו קיימות הבעיות שלא ממומשות. שם נדרשים מירב תשומת הלב והמיקוד. כמובן, רוב האנשים נמנעים מלראות זאת, ואז זה צריך להופיע שוב בשילובים שונים שוב ושוב ושוב, עד שהשיעור נקלט ומתקבל ונלמד. אבל לפעמים מבלי משים, היבטים של השיעור עשויים להילמד מבלי שהתודעה תזהה את המשימה במלואה.

אך כאשר ההתפתחות הרוחנית התקדמה במידה מספקת כדי שהמושגים הללו יכולים להתקיים – של מילוי משימה בקושי הממשי עצמו – אז כמובן, ניתן למלא את המשימה בצורה מעמיקה ויעילה לאין שיעור, אם תרצו. אתם יכולים לראות כאן כיצד ניתן להתבונן באותה התרחשות בדרכים שונות לחלוטין. נניח שבמערכת יחסים קשה מאוד בין אם לילד אין דבר מלבד חיכוכים ואי נעימות ואי שביעות רצון ותסכול הדדי וכאב ופגיעה. אם אתם שקועים עמוק מאוד רק ברמת הביטוי, אם אתם מאוד מנותקים מהמציאות הפנימית, מערכת יחסים זו תיראה קללה עבור שני המשתתפים, שאינכם ראויים לה. עם זאת, אם אתם מעמיקים יותר ומתבוננים עם ההשקפה שאתם משיגים יותר ויותר דרך נתיב כזה, אתם מתחילים לפתע לראות תמונה אחרת לגמרי. אתם רואים שבעצם בתוך התסכולים והקשיים טמון השיעור, השיעור שאתם כנשמה באתם בשבילו, להגשים.

זו הסיבה שכאשר האמא מתה והילד ממשיך לחיות, והבעיה שהילד בא לפתור לא קיבלה הכרה ולא עבדו והשלימו אותה, אותה מערכת יחסים שהייתה לכם עם אמא שלכם, תתבטא בצורות שונות ועם אנשים שונים. אתם תימשכו כמגנט לתנאים דומים שהיו לאמא שלכם, אצל אנשים אחרים, או אפילו אם התנאים האלה לא באמת קיימים, לפחות תגיבו לאנשים כאילו הם קיימים. זה הסיכוי החוזר שהתהליכים וחוקיותה של האבולוציה מציעים לכם שתוכלו להשתמש בזה. גם אם לא תגשימו את זה עם האם הראשונה, האמיתית, אזי אפשרויות והזדמנויות אחרות מציגות את עצמן. אז אתם יכולים לראות את אותה התרחשות באורות שונים לגמרי. כל אחד מכם שנמצא בנתיב הזה יכול להתחיל יותר ויותר לראות שמה שהוא לכאורה רע או לא רצוי, ניתן לראות באור אחר לגמרי, כאשר אתם מסתכלים על זה מנקודת המבט של "מה המשמעות עבורי מבחינת המשימה הרוחנית שלי שלשמה באתי? איפה השיעור שלי במצב הזה?" זה תמיד המקום שבו הדברים הם הכי קשים, שצריך ללמוד את השיעור החשוב ביותר. זו הסיבה שאמרתי לכם לעיתים קרובות כל כך, ידידי, שההיבט של הנתיב שמציג את הקושי הגדול ביותר או שנותן לכם את ההתנגדות הגדולה ביותר, זה הדבר החשוב ביותר לחפש. ככל שתקדימו לעשות זאת, מרצון, כך תימנעו מעצמכם יותר קשיים, כי תמיד תמצאו שם שיעור, בין אם זה ביחסים עם ההורים שלכם, או ההורים המחודשים החוזרים ונשנים, או בהיבטים של ביטוי החיים שלכם. חפשו את השיעור שלכם במקום בו יש קושי, ותגשימו את חייכם. האם זה ברור?

שאלה

כן, יש לי רק שאלה נוספת. הורה הוא ספציפית אחד שמנחה והמשימה היא לברר את השליליות שעלולה להיות נוכחת בין הורה לילד, ובמובן זה, זה לטובת הכלל. אבל אני גם מרגיש שאיכשהו, ברגע שמתגברים על השליליות הזו, הפוטנציה של יחסי ההוראה/הלמידה בין הורה לילד היא כל כך גדולה. במילים אחרות, אני לא חולק, אני פשוט רק...

המדריך

לא, אתה בהחלט צודק. אתה מבין, דיברתי עכשיו על הביטוי השלילי. מובן מאליו שלגלגולי מערכות יחסים אין תמיד אך ורק ביטויים שליליים. יש קשרים חיוביים מאוד. לדוגמה, אתה יכול להגיע להורה או לקבוצה של הורים שייצגו, דרך הבעיות שלהם, את הזירה שתפעיל את הבעיות שלך. אבל בנוסף לאותה אינטראקציה טמונים גם קשרים קארמתיים חיוביים מאוד, אפשרויות חיוביות, מה שאפשר לקרוא לו חובות קארמתיים, אהבה, הרצון לתת, להדריך, לעזור - כל זה קיים. אבל לקחתי כמובן מאליו שאתה יודע את זה, כי השיעור הוא לא רק בצורה שלילית. הביטוי החיובי הוא לא שזה כל כך שיעור, אלא עזרה. והביטוי השלילי יכול לשמש כהנחיה, כצו שבו המשימה טבועה עמוק. השני הוא העזרה, הטיפוח. שניהם חייבים להתקיים באיזושהי מערכת יחסים פנימית ובאופן מקביל ומשלים. וכמובן, בכל מקרה, זה מאוד משתנה: היחס בין החיובי לשלילי.