שאלה

מהי המשמעות של דת ומהי בעצם דת ?

המדריך

יש כל כך הרבה אי הבנה בנושא, ולעתים קרובות אתם להוטים להבטיח לעצמכם ולאחרים שאתם לא "דתיים". אתם מניחים את ההנחה השגויה שלפיה להיות דתי פירושו לדבוק בכת כלשהי ובאופן עיוור לקבל עֶרְכָּה של אמונות. דת פירושה "קשר מחדש עם אלוהים", וכל אחד רוצה זאת, בין אם ביודעין ובין אם לא. כל הגעגועים שלא מומשו הם בעצם שום דבר אחר מלבד הרצון לחזור לאלוהים, כלומר לדת. ככל שאדם מודע למשאלה זו, כך יזרמו זרמי הנפש בשלווה ובהרמוניה. אנשים עשויים אפילו למצוא את דרכם חזרה לאלוהים דרך קהילה / כת, אם ההנחיות שהתקבלו שם מפעילות את כוח הנפש שלהם ופותחות את הדלת לחיפוש עצמי, ודרכה, לתפיסה ולהמחשה גבוהים יותר. זו מהות הדת שאנשים יכולים לגלות גם על ידי דבקות בכת דתית. ואז הטעויות או הסטיות הקלות אינן חשובות; במקרה זה הם רק פרטים. פרטים כאלה הופכים חשובים רק כאשר הם מעכבים את התקדמותו של האדם, בין במישרין ובין בעקיפין. עם זאת, הדבר תלוי במידה רבה בפרט.

עבור אנשים אחרים הדרך חזרה לאלוהים אינה מובילה דרך הצטרפות לכת דתית; יש להראות להם דרך אחרת. אבל לא משנה מהי הדרך, כולם זקוקים לעזרה מבחוץ.     עזרה חיצונית זו מהווה את החומר שאיתו עליהם לבנות בית משלהם. אך דת, כלומר חיבור מחדש עם אלוהים, חיוניים לכולם. אלוהים הוא מוחלט, אלוהים הוא אמת, ולכן האמת שמעבר לטעות אנושית היא גם מוחלטת. בני אדם יקבלו כמה שיותר מהאמת שהם מסוגלים להבין ולהטמיע, בהתאם להתפתחותם. עם זאת ישנם רבים שאפשר לתת להם יותר ממה שהם מקבלים - אך הם לא רוצים את זה. הם עצלנים מדי, או שהם לא ממלאים את הדרישות מסיבה אחרת. אבל למי שבאמת מקיש, הדלת תיפתח.

שאלה

כל כך הרבה דתות. מדוע יש כל כך הרבה מושגים דתיים שונים על פני האדמה?

המדריך

אתם חושבים, "כל אחד אומר משהו אחר, הרבה מזה סותר; לכן אף אחד מהם לא יכול להיות בָּאֱמֶת." אבל יש רק אמת אחת. להלן הסבר מדוע ישנם הבדלים במושגים האנושיים וכיצד יש לראותם, למעט שגיאות שהחליקו אל המושגים דרך העברה לקוייה. ככל שלכל דבר יש צורה ומיכלול איכויות באופן רוחני, כך גם האמת - כלומר המצב האמיתי של הדברים. הצורה אינה ניתנת לשינוי ועם זאת היא בשטף מתמיד, מכיוון שכל דבר ברוח הוא בתנועה סיבובית מתמדת. שום דבר אינו סטטי, לא רגשות ולא נסיבות - שום דבר בכלל. דמיינו גלגל, שאינו ניתן להחלפה בצורתו הבסיסית, אך כל הזמן מסתובב. במקומות שונים ובמועדים שונים, לאחר מילוי תנאים מסוימים, אנשים מרימים מדי פעם את המעטה המכסה אותו ורואים קטע קטן מהגלגל הענק. אדם אחד, בזמן מסוים, רואה פרט אחד מאחורי המעטה; אדם אחר, בזמן אחר או במקום אחר, רואה משהו שונה לגמרי. ההבחנות שלהם עשויות לעלות בקנה אחד מדי פעם, אך לעיתים קרובות הן לא, מכיוון שהגלגל מסתובב ומי שמרים את המעטה עשוי לראות בדיוק אז משהו אחר. מה שהם רואים עשוי להיראות לפעמים סותר, מכיוון שלא ניתן לראות את הקשר בין חלקי השלם דרך המַעֲטֶה. אם הגלגל כולו היה נראה לעין, ניתן היה לראות בחלקים הסותרים לכאורה כשייכים לשלמות.

אם כך, האנושות נלחמת מכיוון שהפרשנויות השונות שלהם נשמעות כמו סתירות. במציאות זה לא כך. גם כאשר מושג דתי מכיל טעויות מוגדרות, אפשר למצוא את גרעין האמת עליו הטעות מבוססת. לעתים קרובות אנשים ניגשים לתחום זה בגישה שגויה. הם מאמינים שלא יכול להיות דבר כמו אמת מוחלטת, רק אמת יחסית, מסקנה שהם מבססים על הצצותיהם השונות מאחורי המעטה. הם מתיימרים לטעון שכל מה שקשור לאלוהים ולבריאה הוא פחות או יותר עניין של דעה או טעם אישיים. כל אמונה מכילה משהו יפה ואצילי, הם אומרים, ולכן כל ענייני האמונה הללו הם סובייקטיביים ולא מוחלטים או אובייקטיביים. המסקנה, המבוססת על רגשות, היא שאין אמת רוחנית מוחלטת. במקום לנסות למצוא את האמת שניתן למצוא בכל מושג דתי, אנשים מבטלים את הכל, לפחות באופן רגשי, ומציגים זאת כאשליה, כדמיון וכעניין של העדפה. המשמעות היא שהמושג כולו של המוחלט, שיכול להתקיים רק ברוח, מתבסס על התפיסה האנושית, כאשר הטעויות של התפיסה האנושית מרוממות אותו מעל לכל דבר אחר. על ידי חיבוק שגיאה זו אתם הופכים לפאסיבים, אינכם מסוגל להרים את המַעֲטֶה ולחוות באופן אישי את האמת.

זה אפשרי רק כאשר האדם משוכנע כי חייבת להיות אמת מוחלטת מעל האמת האנושית היחסית, וכשאתם נזהרים שלא להחליף את האמת הרוחנית המוחלטת באמת האנושית היחסית. זה יסגור את הדלת, בהכרח, לחוות את האמת באופן אישי. מהבחינה הזו ניתן לחלק אנשים לשתי קבוצות. קבוצה אחת נצמדת באופן דוגמטי למערך אמונות מבלי לחשוב הרבה או לבחון את רגשותיהם כלפיהם. הם לעולם לא יידעו מהי חוויה עמוקה אישית של האמת. הקבוצה השנייה היא כיום מרובה במיוחד, המורכבת ברובה מאנשים מתקדמים אינטלקטואלית. לטענתם, השקפותיהם אינן משוחדות במיוחד, כי הם שחררו את עצמם. אבל הם זורקים את האמת האלוהית הניצחית, הנעה לעולם ועד, המוחלטת,  לסל אחד עם מכלול ההשקפות והאמונות האנושיות, וכך הם מאבדים את האדמה המוצקה מתחת לרגליהם. שתי הקבוצות מייצגות קיצוניות; שתיהן לא נמצאות בָּאֱמֶת ומחמיצות את העניין. הקבוצה השנייה רחוקה בדיוק מהאמת כמו זו הראשונה - לעיתים אף יותר מכך. עם כל הידע השיטחי והאינטלקטואלי שלהם, הם למעשה אלה המחפשים. אבל הם יכולים למצוא רק אם הם פותחים קודם לכל דלת בתוך עצמם, אולי דלת ללא מודע שלהם.

שאלה

כיצד ממשיכות הדתות העיקריות השונות בפעילותן בעולם הרוח? האם הן נלחמות? ועד כמה הן יכולות להשפיע על בני אדם?

המדריך

בכל הסְפֶרות ובכל ההתארגנות ההדרגתית בתוכן, מהגבוה ביותר לנמוך ביותר, מיוצגות הדתות העיקריות השונות. זה מובן מאליו שהם עובדים בצורה שונה בכל סְפֶרָה, לפי גובה ההתפתחות שלהם. נתחיל בסְפֶרות הגבוהות ביותר. שם יש גם לזרמים הדתיים השונים ארגון משלהם, אך בצורה שונה מאוד ממה שמדמיינים לעיתים קרובות בני אדם. מהנמצאים בסְפֶרָה הגבוהה ביותר, יודעים את האמת האמיתית על אחדותו של הכל, כמו גם את התַּרְמִיות והאמיתות של הקבוצות הדתיות שלהם ושל האחרים. הם ממשיכים לפעול למען תכנית הישועה בתוך הקבוצה שלהם מכיוון שיש להם משימות משלהם למלא. לו רוחות מהסְפֶרות הגבוהות ביותר לא הגיעו לכדור הארץ בתוך הארגונים הדתיים השונים באמצעות אנשים מסוימים בכנסיה מסוימת, תוכנית ההצלה לא הייתה יכולה לתפקד כראוי או ביעילות. באותה מידה, רוחות גבוהות מאוד גם כן עובדות ומעוררות השראה לקבוצות, לאומות וליחידים שאינם קשורים לאף דת. יש כל כך הרבה מה לְמַמֵּשׁ בתכנית הגדולה הזו ולעתים קרובות יש לעשות זאת סביב תנאים ועיוורונות קיימים. ללא גלגולי נשמות כאלה בכנסיות ובקבוצות שונות, אי אפשר היה להרוס תרמיות. האמת צריכה לצמוח לאט. לפיכך לכל דת על כדור הארץ יהיו שליחים שנולדו לתוכה מכל הסְפֶרות השייכות לזרם הדתי הספציפי הזה. הם משתרעים בהתאם להתפתחות והרצון של האדם המדובר, וגם לפי הפתיחות שלו לאמת. לפיכך, מידת ההשראה תלויה תמיד באדם. אתם מקבלים תמיד השראה בהתאם ליעדיכם ולגישותיכם.

בסְפֶרות הגבוהות ביותר, הרוחות מתכננות עם מבט ארוך טווח, בידיעה שלהשראה שלהן יש מטרה עליונה שלעתים נדירות ניתנת להבנה ע"י בני האדם. הרוחות אינן יכולות להתגבר על מערך האמונות הדתיות האנושיות. רק אם אנשים אלו שמעו את האמת מרוחות גלגוליות מפותחות של דתם שלהם, אז הם יהיו פתוחים להשראה, אחרת המיינד שלהם מוגדר ומקובע חזק מדי. בכל פעם שזה קורה , הדלתות סגורות בפני השראה שמגיעה מעולם הרוחות. עם זאת, יתכן שיהיה מספיק רצון טוב בכדי לאפשר לעולם הרוח לעשות טוב. עולם הרוח של אלוהים זקוק לעובדים בכל הקבוצות, בכל הדתות, כדי להשיג את המטרה הגדולה האחת של אחדות סופית. אנו יודעים כי עדיין לא ניתן להשיג אחדות זו, אך אנו פועלים בצורה הטובה ביותר למען מטרה זו לא על ידי ניסיון להרוס, אלא על ידי בנייה של מה שקובע.

בעולמו של האל, אפוא, הדתות השונות בהחלט אינן נלחמות. לכולן אותה מטרה. הן יודעות את מגבלותיהן של רוח עם התפתחות נמוכה יותר, והן מנסות לבטל לאט את המגבלות הללו על ידי בנייה על מה שמועיל. עם זאת, בסְפֶרות שעדיין אינן שייכות לעולם האל, התנאים שונים. שם הדתות השונות גם כן לא נלחמות, מכיוון שלרוב, אין להן הזדמנות לעשות זאת. יתכן ויכול להיות חריג במקרה אינדיבידואלי שמורכב מדי מכדי להסביר זאת כאן, אך כקבוצות יש להן את הסְפֶרות שלהן ונשארות שם. בסְפֶרות על האדמה, כל מה שנמצא בתוכה - נופים, הרים, ימות, בתים, כל חפץ - קיים באופן קונקרטי ואינו משנה את צורתו על פי העֶמְדות של האנשים. במילים אחרות, אתם רואים את החדר הזה באותו אופן כמו אדם בעל התפתחות הרבה יותר גבוהה או מישהו בעל התפתחות נמוכה בהרבה. האובייקטים בחדר זה נשארים זהים לכל בן אנוש עם תחושת תפיסה רגילה, בעוד שעולם הרוח הוא צילום חיצוני של הרעיונות , העמדות, המחשבות והמנטליות של הרוח. שם (בעולם הרוח), הכל הוא תוצאה של מחשבות, רגשות ומעשים. לכן רוחות מאותה התפתחות תמיד נמצאות יחד בסְפֵרָה אחת. זה מצמצם את החיכוך, אך גם את האפשרות להתקדם. רוחות אחרות, נניח נמוכות יותר, לא יכלו אפילו לראות את הנופים או האובייקטים הללו שהרוחות רואים, ושהם תוצרים ופרי אישיותם. אבל בכדור הארץ, זה לא ככה, ויש לכך סיבה טובה מאוד.

ניקח את המקרה של בני אדם שהאמינו בלהט בדת אחת מסוימת. במובנים רבים, הם עדיין לא מושלמים ולכן אינם יכולים להגיע לסְפֵרָות גבוהות יותר לאחר שהשילו את גופם. כאשר הם נכנסים לעולם הרוח הם תמיד יהיו מוקפים ברוחות, גבוהות יותר ונמוכות יותר כאחד, הנמצאות בהתאמה איתם ולכן שייכות לקבוצה דתית זו. יתכן כי הרוחות היותר גבוהות מנסות לתת עצות או רמזים מסוימים לגבי טעויות אישיות, כמו גם על טעויות של האמונות הדתיות שלהם. אבל אם מדובר במקרה בעקשנים, המרוכזים מאוד באמונותיהם שלהם, הם לא יהיו פתוחים למילים כאלה וידחו את כל העצות והרמזים בטענה שהם לא נכונים. מכיוון שלעולם לא נפגע הרצון החופשי, האנשים האלה חופשיים ללכת עם הרוחות שלא שינו את אמונותיהם שלהם. הם יעשו עוד פחות בעולם הרוח מאשר בעולם הארצי. רוחות מסוימות בסְפֶרות האלו עשויות להתאכזב מעט שהעולם שלהן לא יפה יותר; אבל אז הן עשויות גם להבין, ובצדק, שזה נובע מחוסר המושלמות שלהן וזה לא קשור לאמונה הדתית שלהן. בעולם הארצי, לפחות היה להן את הידע וההזדמנות לראות אמצעים אחרים להגיע לאלוהים וללמוד משהו מזה. אבל בעולם הרוחות, הן חיות בעולם שלהן, וזה עשוי לקחת הרבה מאד זמן לשנות את השקפותיהן, במיוחד אם בגלל האמונות הדתיות האישיות שלהן, הן מגיעות בגלגול נשמות שוב לאותה הסביבה.

רק במצב מאוחר יותר של טיהור עולה על דעתן כי עקשנות וצרות אופקים הם ליבת העצמי הנמוך שלהן, ותכונות אלה, בין היתר, היו אחראיות לחד-צדדיותן. כל עוד העקשנות הזו קיימת, אף אחד מכם לא יכול לקבל השראה למשהו שעשוי לסתור את האמונות העיקשות של עצמכם, אלא אם זה דרך מעשה חסד של אלוהים שעשוי לבוא רק במקרים נדירים. יש לזכות בחסד כזה בדרכים אחרות. זה אפשרי לאדם או לרוח להתפתח בכל דת. רק אם תגיעו לנקודת התפתחות מסוימת, תתחוור ותתבהר ההבנה שהאמת כולה נפגשת סוף סוף בצורה/ במתכונת אוניברסאלית אחת. כשתגיעו למודעות זו, תראו כי אין פילוג בין הדתות; אין יותר התייחסות או גישה של "רק דרך זו נכונה וכל האחרים טועים." לאחר מכן תראו את הטעויות הרבות של דתות מסוימות, ועדיין תעבדו עם האמת. ללכת לכנסיה, גם אם יש עניין מועט בדת מאורגנת, עדיין ניתן להשתוקק לאווירה שיכולה להתקיים בכנסייה - תחושת יראה של לעמוד מול משהו שהוא גבוה יותר

שאלה

האם חווית הכנסייה היא באמת דבר אמיתי?

המדריך

המקום נמצא עמוק רק בתוככם. זה המקום האמיתי בו אתם מוצאים את אלוהים – זה לא באף בניין מסוים או במבנים או בתמונות או בסמלים מסוימים. רק בכם, בדרך שלכם, באופן שאתם חווים את החיים, בתודעה שמתפתחת ממעמקי הווייתכם, הופכים את חוויית האל למציאות חיה המחלחלת לחיי היומיום שלכם, שאינה מפרידה בינה לבין חיי יום-יום, מה שנקרא, חיי עולם. עכשיו, אם למישהו יש צורך ללכת למקום מסוים מכיוון שהוא או היא שומעים שם מוזיקה נחמדה ויש שם שקט, אין מה לומר נגד זה. אך יש להיזהר מהחצנת הדת בצורה זו, מכיוון שגם זה עלול להוביל לדרך של טעות ועלול לעודד את הנקודות החלשות ביותר באדם. ללכת לכנסיה זה לא הכרח. יש אנשים שאולי ירגישו יותר השראה שם, אבל זה בהחלט לא תנאי מוקדם למציאת האמת של הרוח האלוהית בתוככם.

שאלה

הכנסייה הקתולית הצליחה לשרוד עד ימינו, ואילו הדתות הגנוסטיות, המתואמות יותר עם תורת הנתיב, לא שרדו. למה זה?

המדריך

כוח חיצוני עשוי לרוב להביא להצלחה חיצונית. אולי רק מכיוון שיותר אמת היתה מושרשת בדתות גנוסטיות מסוימות, היה שם פחות כוח מניע באלו שתרגלו את הדתות האלו. אך אין פירוש הדבר כי הכוח הפנימי של האמת לא הביא למעשה הצלחה רבה יותר במובן האמיתי, אף על פי שהיה פחות מורגש. הביטוי החיצוני עשוי שוב לגרום לכם להאמין שזה לא צודק. זה אותו דבר עם בני אדם. אתם יכולים לשאול מדוע אנשים מסוימים מצליחים כלפי חוץ כל כך, בעוד שהם באמת אנוכיים וחסרים מאוד בשלות ואהבה. כאן עלינו להסכים מה המשמעות האמיתית של הצלחה. איש עסקים, מצליח כלפי חוץ, חזק, ויציב כלכלית, עשוי להיות מלא אי שקט פנימי ואומללות, אשמה וחרדה שלא ידעתם עליהם אף פעם, מכיוון שהוא עשוי להציב חזית מאוד משכנעת. לכן הוא לא מצליח במובן של מה שקובע באמת: האושר שלו, הביטחון הפנימי שלו, השלווה הפנימית שלו. באותה מידה, הכנסיה העוצמתית שאתה מציין מצליחה כלפי חוץ, אך אינה מצליחה כל כך, ממרחק, כלפי פנים. לימודי האמת – שהוזנחו -של דתות גנוסיטות, עשויים להראות כלפי חוץ חלשים מכיוון שיש מעט תומכים בהם שאתה מכיר. אך כלפי פנים, שוכן כוח שאולי אינך רואה או יודע עליו כלל. אתה יכול להתעלם לחלוטין מההשפעה החזקה שיש לכוח על הכוחות הקוסמיים, השפעה חזקה לאין שיעור של מעטים מאשר של רבים, על אף מידת הכוח החיצוני שיש לדת מצליחה. גם כאן מדובר בלְאַמֵּן את המודעות כדי לקלוט את התוכן הפנימי של משהו ולא להתמקד בביטוי החיצוני. מנקודת מבט זו, ההצלחה איננה המקום בו אתה רואה אותה. גם אם אנשים רבים עשויים להיות תומכים בכנסייה זו, ישנם רבים יותר שאינם כאלה. רבים מהחסידים דבקים בחצי לב, או בצורה שטחית מאוד, לא באמת מבינים במה מדובר. זה לא כוח, ולכן כנסיה כזו לא מצליחה. יחד עם זאת, האנשים המעטים שמתרכזים בתורת האמת ללא כוח מכוון ומתוכנן, בכל צורה שזה יופיע בתקופות שונות בהיסטוריה, מותירים חותם ביקום שאינו ניתן למדידה על ידי העין האנושית. המאמצים וההבנה של קומץ אנשים כאלה חשובים יותר להצלחה אוניברסלית במובנה האמיתי מאשר אלפי אנשים שהולכים לכנסייה.

שאלה

אם כך, זוהי הסיבה לדעיכתה ולהיעלמותה הווירטואלית של הדת הגנוסטית?

המדריך

היא לא נעלמה. היא הופיעה שוב, והיא מופיעה שוב ושוב בצורות שונות. אבל העובדה שהיא צריכה להופיע שוב מוכיחה שהאמת כולה תמיד נוטה להיות מדוללת ומעוותת על ידי ההמונים שלא מוכנים להבין אותה. אז היא מצטמקת כאשר המעטים שמבינים אותה עוזבים את כדור הארץ ומשאירים את המורשת של תורות כאלה בידיהם של אלה שלעתים קרובות מלאים ברצון טוב ובכוונה, אך אינם יכולים להתמודד עם זה בדרך הנכונה. ככל שעובר הזמן, האמת הופכת נוקשה יותר ויותר ולכן שיקרית. יש ליצור ערוצים חדשים, ואותה אמת מופיעה שוב בצורה חדשה, אולי מותאמת לתרבויות ולמאפיינים של התקופה המסוימת. לא היה זמן בהיסטוריה כאשר האמת לא הצליחה לשרוד בקרב אנשים מסוימים. זה נלמד וזה התפשט, אך רוב האנושות עדיין לא הייתה בשלה מכדי להשתמש בה באופן פנימי. על ידי קביעת חוקים ותקנות חיצוניים הם הטילו מגבלות שעיוותו אותה. אם תלמדו את ההיסטוריה של הדת מקרוב, תראו שכל הדתות, כולל הדתות המסורתיות, הכילו את ניצוץ החיים של האמת. אך ככל שהם התפשטו, האמת התפוגגה והם הפכו לדתות של אותיות במקום של לב ונפש.

האנושות לא מבינה את מהות האמת או הדת מכיוון שהיא לא רוצה להבין. היא רוצה להישען על סט של אמונות ולשלוט, כדי שלא תצטרך לחשוב, להתמודד ולקבל החלטות בעלות אחריות עצמית. בדרך זו האמת מסולפת. זה קרה מתחילת שחר ההסטוריה וזה  יימשך זמן רב. אך ככל שעובר הזמן, כל ביטוי חדש של אמת חודר מעט עמוק יותר ובקרב אנשים רבים יותר שנפשם התפתחה מספיק בכדי להשתוקק אליה. אתם תראו שהאמת מובנת ע"י הרבה יותר אנשים כיום מאשר לפני כמה מאות שנים, או אפילו רק לפני חמישים שנה, למרות שלא תמיד באותם מונחים בדיוק. התפשטות מדעים מסוימים ופסיכולוגיה תרמה רבות להבנה זו. מהותה ושורשה של הפסיכולוגיה, אם אתה הולך מספיק עמוק, תמיד יגיעו לנפש ויגלו את האמיתות הרוחניות המהותיות, כפי שהצהירו עליהן מתי מעט חכמים /למדנים בכל עת.

שאלה

האם אתה יכול להסביר מהי "דת אמיתית" לעומת הגישה הלא נכונה?  היכן נכנסים האמונה באלוהים ועזרתו?

המדריך

אתם תרגישו שאלוהים הוא עזרה כשאתם מגיעים לדת אמיתית אחרי שנטשתם את הקב של הדת הכוזבת, אך במובן אחר לגמרי. עכשיו אתם זקוקים לעזרת האל כי אתם הופכים את עצמכם לחסרי אונים. אבל בדת האמיתית תקלטו את עזרתו של אלוהים מכיוון שתראו את שלמות היקום ואת חוקיו, מֵהֵם אתם חלק אינטגרלי ותורם. תרגישו שאתם הכוח המניע בחייכם. אתם יכולים לעזור לעצמכם אם אתם באמת רוצים, אם אתם מוכנים להקריב משהו. נניח שאתם רוצים אושר בכיוון מסוים - וזו לא איזושהי תחושה מעורפלת, אלא מטרה מוגדרת בבירור. אתם תחפשו ותמצאו כיצד מנעתם את האושר הזה עד כה, ומה תוכלו לעשות כעת בכדי להשיג אותו במאמציכם. תוכלו להבין מה זה דורש מכם, וזה יהיה תלוי בכם להגשים את הדרישות הללו כיוון שאתם מחליטים שהו כדאיות, או להדיר עצמכם  מהן. אבל לא תהיה תחושה מכרסמת בנשמתכם שאתם ילדים מוזנחים ומטופלים באופן בלתי הוגן.

דת אמיתית היא בגרות רוחנית ורגשית. תפקידו של אלוהים הוא לא לספק לכם דברים שאתם לא רוצים להשיג לעצמכם. אבל תודעת האל תגלה לכם שעולמו של האל נפלא ושיש לכם כוח הרבה יותר ממה שכבר הבנתם, אם רק תביאו אותו לתנועה על ידי הסרת המכשולים שלכם למימוש והתגשמות. הגישה הדתית השקרית מתעוררת כשאתם מבקשים מאלוהים שיעזור לכם להתגבר על קשיים בחייכם ואז אתם מתיישבים ומחכים. אתם לא בודקים מספיק מדוע יש לכם קשיים אלה. אתם עשויים לעשות זאת באופן בהול ודחוף, מכיוון שמישהו הנמצא בעמדת סמכות הורה לכם לעשות זאת. אך גם כשאתם מנסים לבחון את זה, אתם נוטים לנסות ולהוכיח שאין לכם שום קשר לתלאות ולקשיים. זה פשוט נפל עליכם ללא יודעין, ואין דרך לצאת מזה אלא אם אלוהים יתערב במעשה חסד. אתם לא מגייסים את הרצון והסיבולת הפנימית כדי למצוא איך אתם באמת יכולים להשיג את מה שאתם רוצים מתוך היצירתיות שלכם. אלוהים נמצא בכם. הכוחות האלוהיים נמצאים בכם אם אתם מגייסים אותם, במקום לחכות שהם יבואו מבחוץ. והתגייסות הכוחות האלה יכולה לקרות רק אם תשתחררו מאיזו גישה מזיקה, משהו הרסני ששוב זה תלוי בכם למצוא את זה. הכוח והביטחון הנובעים מהתייחסות וגישה אלו, יעניקו לכם מערכת יחסים שונה לחלוטין לאלוהים, כמו גם תפיסת אלוהים שונה לחלוטין. מבחינה רגשית, המילים עשויות להישאר לרוב זהות, אך המושג והאקלים הפנימי יהיו שונים. המילים לרוב זהות עבור דת אמת ודת כוזבת, אך החוויה הפנימית שונה בתכלית. גם הדתות השקריות וגם הדתות האמיתיות אומרות שחסד האל קיים. למרות שאתם נמצאים ברשות עצמכם, החסד עדיין קיים. אבל הבנה זו לא תגיע עד שתקחו אחריות על עצמכם. כל עוד אתם מצפים שחסדו של אלוהים יפצה על העצלות והחמדנות האנושית שלכם, אתם חייב להיות מאוכזבים, בין אם אתם מודים בכך לעצמכם או לא. כך אתם נהיים כאובים, פגועים, כועסים ומרדנים. אתם, אם כך, או מתרחקים לגמרי מאלוהים, מכחישים את עצם קיומו ביקום, או שאתם רואים את עצמכם כמקרה מבודד של הזנחה, בחלקו אינו ראוי בחלקו לחסדו ולעזרתו של האל, ובחלקו מקבל התייחסות בלתי הוגנת. אז אתם מתבוססים באשמה וברחמים עצמיים. זה הופך אתכם לתלותיים וחסרי אונים יותר - וכך המעגל הזדוני ממשיך לכפר על ההתמרדות שלכם נגד אלוהים בכך שהוא מפייס אותו עוד יותר בצייתנות מפוחדת שנמצאת כולה על פני השטח ונגרמת על ידי המוטיבציות החולניות ביותר.

שאלה

איזו דת הכי רחוקה מהאמת?

המדריך

אי אפשר לצאת בהצהרה כזו. יכול להיות שבזרם דתי אחד יש תורות אמיתיות יותר, אבל אחרת שיש בה פחות עשויה, ביחס הכולל שלה, להיות קרובה יותר לאמת. מלבד שזה מסוכן לערוך השוואה כזו, השאלה אינה חשובה.

שאלה

אחת המילים האחרונות של ישו הייתה "אבא, רצונך ייעשה." כדוגמה, המשמעות יכולה היתה להיות ציות, או חופש. איזו משתיהן?

המדריך

בדיוק. המילים לרוב זהות. האמת יכולה בקלות להתפרש בצורה שגויה מכיוון שמהות האמת היא הנכונות והיכולת להבין. לדוגמה, מתוך הרצאה מס' 88 דת: אמת ושיקרית, אתם יכולים בקלות להסיק שלא יכול להיות חסד של אלוהים. אם אתם אמורים להיות חופשיים ועצמאיים, לאן נכנס החסד? אפילו לא תזדקקו לזה. זה לא נכון. החסד אכן קיים. אך אין מילים היכולות להעביר את מושג החסד אלא אם הגעתם לראשונה לחוויה דתית פנימית אמיתית זו. כשאתם כבר לא זקוקים לחסד כתחליף לחולשה שלכם, כשאתם לא מייצרים נכס מחולשתכם, אז אתם תתחזקו. לזמן מה תחיו בלי שום הבנת החסד, אבל אז הרעיון האמיתי יפציע. במילים אחרות, תחילה יש לחוות מצב ביניים זה של בדידות.

המיסטיקנים הגדולים מציינים אותו כ"לילה של הנשמה האפלה ". האימרה שהזכרת זה עתה "רצונך ייעשה" פירושו, הבנתי בצדק, "אני משחרר את הרצון העצמי הקטן שלי, את השקפתי המוגבלת ואני פותח את עצמי כדי שהאלוהי יוכל לבוא אלי יותר."

זה לא יבוא מבחוץ אלא מבפנים, כידע ווודאות עמוקים, אלא רק אם לא תתנתקו מההכרה הזו. חוויה של אחדות עם האלוהי יכולה לקרות רק אם תלמדו להרפות, אם תפסיקו להיות נוקשים. המשמעות השקרית של "רצונך ייעשה" גורמת לאנושות להיראות חלשה וטיפשה, כך שאתם זקוקים לישות נוספת שתפעל ותחליט במקומכם. ישות אחרת זו היא לרוב סמכות אנושית או רשות כנסייתית הטוענת לפעול בשם האל. "רצונך ייעשה" אין פירושו ציות; זה אומר לפתוח את עצמכם במלואכם ככל שניתן, כך שהחוכמה הגדולה יותר תהפוך לחלק מכם.

שאלה

ממה שאתה אומר מתברר שדת היא עניין של כל נשמה פרטנית המתפתחת לנקודה האופטימלית שלה בדרך של חיפוש ומימוש עצמי. עם זאת, הכנסיות מילאו תפקיד דומיננטי במשך שנים רבות, כך שנראה שתפקודן ידרדר בסופו של דבר. האם זה נכון?

המדריך

כן, אכן כך. כאשר יותר אנשים ילכו בדרך של הכרה עצמית, יגדלו ויפתחו את המשאבים שלהם, הם כבר לא יזדקקו לסמכות. באשר לאלה שעדיין לא מספיק רחוקים בהתפתחותם, די בחוק האנושי כדי להגן על החברה מפני הדחפים הבלתי מאולפים וההרסניים שלהם. האלוהי אמיתי יכול לתפקד רק בנשמות חופשיות, וזה יקרה. כל מגמת ההיסטוריה מצביעה בכיוון זה.

שאלה

האם אמונה באלוהים ובאהבה, ללא בגרות ריגשית, אפשרית?

המדריך

זה בלתי אפשרי, אם אנו מדברים על אהבה אמיתית, על הנכונות להיות מעורבים באופן אישי ולא על הצורך הילדותי להיות נאהב ומוערך, צרכים שמבלבלים לעתים קרובות כל כך עם אהבה. כדי שאהבה אמיתית ואמונה אמיתית יתקיימו, בגרות רגשית היא בסיס הכרחי. אהבה ואמונה וחוסר בשלות רגשית הם בלעדיים באופן הדדי. היכולת לאהוב היא תוצאה ישירה של בגרות רגשית וצמיחה. אמונה אמיתית באלוהים, במובן של דת אמיתית לעומת דת כוזבת [הרצאה מס' 88], היא שוב עניין של בגרות רגשית, מכיוון שדת אמיתית היא מי שנסמך על עצמו בלבד.  זה לא נמצא בצמידות לסמכות אב מתוך הצורך להיות מוגן. לאמונה כוזבת ולאהבה כוזבת יש תמיד קשר רגשי חזק של היזדקקות. אהבה אמיתית ואמונה אמיתית יוצאים ממקום של חוזק, הסתמכות על העצמי, ביטחון בעצמי  ואחריות עצמית. כל אלה הם תכונות של בגרות רגשית. רק עם עוצמה, הסתמכות על העצמי ואחריות עצמית אהבה, מעורבות ואמונה אמיתית מתאפשרים.  כל מי שהשיג אי פעם צמיחה רוחנית, בין אם הוא ידוע או לא ידוע בהיסטוריה, צריך היה להיות עם  בשלות רגשית.