שאלה

אני נאבקת כעת בשתי בעיות: אחת מהן היא חשד לא רציונלי וקנאה כלפי מישהו שנפרדתי ממנו לאחרונה. אני כל הזמן חולמת על מצבים לא מציאותיים שהאדם הזה נמצא בהם, עם נשים במקום העבודה שלנו. הבעיה השנייה היא שאני תמיד חושבת שהאדם הזה עומד להשתנות, ולכן אני לא מתכוונת לוותר על הקשר הזה.

המדריך

העצה שלי כאן היא לקחת את מערכת היחסים הזו כהתבוננות מבחוץ על כל הבלבול הפנימי שלך וכאמצעי לזהות בדיוק היכן נמצאים הקונפליקטים הפנימיים שלך והבעיות הפנימיות שלך. במילים אחרות, אל תשאפי להשתמש באנרגיה שלך כדי לגרום לעצמך להתנהג בצורה רציונלית בתוכך. אל תגידי, "לא צריך להיות לי חשד כזה, ואני לא צריכה להיות מודאגת מזה, ואני לא צריכה לרצות לשנות אותו, כי אני יודעת שזה נוירוטי ולא בוגר." דרך זו להתקרב לעצמך היא דרך משמעתית שאינה מציאותית ושלא באמת יכולה להצליח. והבעיה לעולם לא תיפתר כך.

הגישה צריכה להיות דווקא: "על מה מעיד סוג זה של התנהגות פנימית? מה זה אומר לי? מאיפה זה התחיל? איפה הרגשתי בצורה דומה בעבר? איפה אמשיך שוב ושוב להרגיש ככה, אם לא אפתור את זה? זה לא קשור לאדם הזה. זה בתוכי. 

תמיד היית פונה לאנשים שיש להם כישרון לא מודע מסוים לעורר בך דברים מסוג זה באמצעות המסיכה שלהם. זה מובן מאליו, אבל זה ממש מישני. הדבר העיקרי הוא שיש כל כך הרבה תוכן בזה, יש כל כך הרבה עם מה לעבוד, אם תפסיקי להילחם בסימפטומים שלך. במקום זאת, קבלי את הסימפטומים ברוח של הכרת תודה; זה נותן לך הזדמנות מצוינת להבין את הבעיה שלך. במקום לגייס את כל האנרגיות שלך למלחמה בסימפטומים שלך, תני לתסמינים להפוך את עצמם למודעים עבורך. תני להם להתפתח בתוך עצמך. תני להם להתבטא בתוכך. זה לא אומר שאת צריכה להפעיל אותם כלפי חוץ. למעשה, ככל שתקבלי יותר את הסימפטומים שלך, כך תצטרכי פחות לפעול לפיהם.

לדוגמה, יש רמז אחד שאני יכול לתת לך כאן, ואת השאר תצטרכי לפתור בעבודת הנתיב שלך. הדבר היחיד הוא שבשלב זה, זה בלתי אפשרי עבורך להיות במערכת יחסים עם אדם שבאופן מוחלט וחופשי בא לקראתך. את חייבת להיות מעורבת במערכת יחסים שבה את צריכה להילחם באדם האחר - לשדל את האדם האחר מבפנים. אחרת, את לא תהיי במצב של קליטה, אחרת אפילו תהיי מאויימת. לא היית מאפשרת את זה. את צריכה לחוות מחדש בדיוק את המצב הזה. האם את רואה את זה?

שאלה

זה פנטסטי. אבל למה זה כך? למה?

המדריך

זה בעצם משתי סיבות. זה, סיבה ראשונה, בשל הפחד האנושי המולד שיש לכל בני האדם במידה מסוימת - חלקם יותר, חלקם פחות - מעונג מוחלט, מאושר מוחלט, מהגשמה מוחלטת. אם כך, תמיד יהיה מחסום. ולפעמים קל יותר לחשוב שהאדם האחר מתבצר, לא העצמי שלכם. אין דבר כואב יותר לאדם מאשר להכיר בכך ש"אני חוסם את הרגשות הטובים. אני חוסם את ההגשמה." לא משנה כמה זה לא מחמיא וכמה כואב, באופן אחר, זה עשוי להיראות שעדיין עדיף כשמישהו מרגיש דחוי ומרגיש לא בטוח, על פני הכאב שהוא חווה כאשר הוא מתמודד לראשונה עם העובדה שהעצמי שלו מרפה את ידיו ומייאש אותו. הוא מפחד, אבל לא יכול אפילו לדמיין את הפחד הזה כאשר חוסר ההגשמה שלו כל כך גדול.

אבל כשההגשמה מתקרבת, האדם הפנימי שבו נמלך בדעתו ונסוג ממצב כזה. זו סיבה אחת. סיבה נוספת היא שכילדה, בוודאי הרגשת בצורה דומה. ומכיוון שכל הכיוון הנפשי של האנרגיות שלך מותאם בצורה הזו - לתפקד כפי שעשית בילדותך - את חושבת שאת רוצה להתגבר על הפגיעה המקורית הזו בתור ילדה, להילחם בזה שוב, להילחם במה שלא היה לך, ולגרום לזה לקרות על ידי רצון פנימי צרוף. וזה לא נותן מקום ולא מאפשר לאהבה חופשית לבוא לקראתך. האם את מבינה?

שאלה

כן, אבל האם זה לא נכון שגם לאדם שאליו אני נמשכת יהיו בעיות בעלות אופי דומה?

המדריך

כמובן! את לא יכול להיות מעורבת עם מישהו אחר בשלב זה - כלומר, עם מישהו שאין לו בעיה כזו. רק ככל שאת הופכת להיות מסוגלת יותר להגשים, את יכולה למשוך סוג אחר של אדם שמסוגל יותר לתת ולאהוב - כאשר את יכולה לְפַנּוֹת לזה מקום בתוך עצמך.

שאלה

חשבתי על געגוע, ומה שאני לא מצליחה להבין זה כשבקשר אישי שאתה מאמין שהוא כל כך טוב וכל כך טבעי וכל כך מספק, פתאום אתה מבין שהאדם השני הוא לא מתגעגע. זה לא געגוע שבו אתה לא בטוח בעצמך, אז לכן אתה כַּמֵהַ או אתה בודד, אלא איפה שאתה בטוח בעצמך והכל נראה בסדר ואז פתאום, אתה יודע, אין כלום.

המדריך

כן, אבל אז למה את במצב שבו את מעורבת עם מישהו שלא יכול למלא את הכמיהה? את מבינה, חייב להיות שם משהו עמוק יותר שמפחד מההגשמה ולכן מחפש את המצב או את בן הזוג שלא מסוגל להגשים. כי כל מה שיש לך עכשיו, זה מה שביקשת; כל מה שאין לך, את לא רוצה שיהיה לך ברמה עמוקה יותר - לא משנה כמה את יכולה לדמיין, או להרגיש באמת להיפך ברמה המודעת. זה היבט מאוד מאוד חשוב בעבודה הזו.

אני יכול לומר בבטחה כל אחד מחבריי שבאמת עבד בנתיב הזה, שסבל לראשונה מבעיה מסוימת או מחוסר הגשמה מסוים או ממצב לא רצוי מסוים, כאשר הוא או היא התעמתו עם העובדה שזה בטח מה שביקשו במישור הלא מודע - לא משנה כמה גדולה הייתה ההכחשה בתיאוריה, כשנכנסים מספיק עמוק, מוצאים שזה כך - שלמרות הכמיהה לזה, יש גם פחד מזה, פחד מהגשמה של בדיוק הדבר שאליו כמהים. ולכן מתפשרים בצורה מוזרה שבה האישיות הכוללת יוצרת מצב בו ניתן לבטא את הכמיהה ללא ההגשמה הכוללת, שתהיה מפחידה מדי. ואז, כמובן, חוסר ההגשמה קיים. ואז חוששים, ברמה השטחית יותר, שהגעגוע לא יתגשם, כי ברובד עמוק יותר קיים הפחד מההגשמה. עכשיו, את יכולה להבין את זה, יקירתי?

שאלה

אני מבינה את זה, אבל...

המדריך

את לא יכולה לקבל את זה עדיין.

שאלה

אולי. או זה או שאני פשוט לא מרגישה פחד מהגשמה. אני מודעת לכך שכל הזמן בעבר עשיתי זאת (פחדתי מהגשמה), אבל הפעם הזאת - אולי זה היה לא מספיק בשל. אולי אני באמת לא מתעמתת עם זה. זה כל כך עמוק בפנים שאני מרגישה שזה לא נמצא שם בכלל.

המדריך

את מבינה, זה הקושי כאן. כאשר ההגשמה אינה ניתנת להשגה או נראית כבלתי ניתנת להשגה, האדם אינו מסוגל לחלוטין להרגיש שהוא מפחד מההגשמה - כי היא ממילא בלתי ניתנת להשגה. הוא מודע רק לכמה הוא רוצה את זה. אבל אם את באמת, באמת רוצה את ההגשמה, המדיטציה שלך צריכה להיות "אני רוצה את ההגשמה הזו; אני רוצה את ההדדיות; אני רוצה שבן הזוג שלי יהיה פתוח ואוהב ונותן וחופשי כמו שאני רוצה להיות כדי לחוות זאת. וכל מה שחוסם את זה בפנים, מה שמפריע, אני רוצה לעבוד על זה; אני רוצה לראות את זה; אני רוצה לתת את המיטב שבי; אני לא רוצה לברוח מזה; אני רוצה להתמודד עם זה ולעבד את זה כדי שהמחסומים יסולקו. ואני הולכת להתמודד עם מה שזה יהיה ולשנות את מה שזה יהיה כדי להשיג זאת." אם את מראה חרדה כזו או היצמדות או ספק או אי פתיחות מוחלטת כלפי המחשבות הללו שאמורות לבוא לידי ביטוי בפנים, אז אולי יש לך מושג היכן משהו בך מכחיש את מה שאת מייחלת אליו ברמה המודעת. זו הדרך שבה יש להגיע לזה. תחילה תזהי זאת רק בעקיפין, וייתכן שזו אחת הדרכים.

שאלה

יש לי שאלה ממישהי שלא רוצה לשאול אותה בעצמה. זו שאלתה: איך זה שאני תמיד נמשכת לגברים שאני מכירה שהם כמוני אבל שיש להם זמן לראות אותי רק פעם בשבוע, כי הם תמיד כל כך עסוקים בדבר כזה או אחר? התירוצים לגיטימיים; עם זאת, אני מרגישה שהם מפחדים. אתה יכול לעזור לי?

המדריך

כן. ובכן, זה מאוד ברור שיש בך משהו שמפחד ממערכת יחסים אמיתית באותה מידה כמו אלה שאת מושכת. ובהרצאה הבאה שלי אעסוק בנושא ההדדיות [הרצאה מס' 185 הדדיות: עיקרון וחוק קוסמי], שיש לזה משמעות עמוקה הרבה יותר ממה שכולכם מודעים לה. אם כך, זה נושא חשוב מאוד, ואולי תמצאי שם תשובות. אבל כבדרך אגב, הייתי אומר שיהיה לך מאוד מאוד חשוב להיות מודעת לכך שאף על פי שהמיינד המודע שלך מאמין שהוא רוצה ואכן גם רוצה - את מנותקת מחלק אחר שלך שיש לו סיבות משלו להימנע ממערכת יחסים כוללת. אני לא יודע אם את רוצה להכיר את הזהות של החלק הזה, אם כי אין באמת מה להתבייש כאן. אבל אולי את יכולה לענות לי, האם את מודעת להכחשה הרגשית הלא מודעת הזו של מה שאת שואפת לו במודע?

שאלה

[מי שלא רצתה להזדהות בשאלה הקודמת, מדברת כעת] כן, אני מודעת לזה.

המדריך

אבל הסתדרת? האם את עובדת עם זה?

תגובה

כן, אני מגלה שרק התחלתי להיות מודעת לזה.

המדריך

כן. כן. אז את צריכה באמת להיכנס לעומק הסיבות הפנימיות שלך. מהם הפחדים, מהן התפיסות השגויות שגורמות לך להכחיש, להיות מאוד ספציפית עם עצמך, מלבד המצוקה האנושית הכללית שכולם צריכים לעבור דרכה. אבל את צריכה להיות מודעת באופן אישי לפחדים שלך, להכחשה שלך, ואיך חיפוש אחר בני זוג בדרך זו הוא כמו פשרה בין זה שאומר 'כן' לזה שאומר 'לא'.

שאלה

אני עדיין לא מבינה את המשמעות עבורי למה אני עם גבר שלא נמצא בנתיב. לפעמים אני מרגישה שאני יכולה לקבל את זה, ולפעמים אני מרגישה שיש לי התקפי זעם על זה. ואז כשנראה שייתכן ויצטרף לנתיב, אני מרגישה פחד. האם תוכל לתת לי הדרכה נוספת בשלב זה?

המדריך

עמוק בפנים את באמת יודעת את התשובה, ילדתי. יש את החלק הזה בך שבו את צריכה לשמור על הפרדה, סיבה טובה לכך שאת לא יכולה לתת את כל עצמך. בדרך זו יש לך סיבה מובנית למנוע חלק מעצמך, להרגיש עליונות על הגבר. כך תוכלי גם להשתמש בכל אחד מהקשיים שעולים בכל מערכת יחסים כדי לראות את החלק שלו בבעיה בצורה ברורה ולהסתיר ממנו את שלך. זה יכול להיעשות בדרכים עדינות כל כך. מה שאת צריכה לעשות זה להפוך את ההיבט הזה של התודעה שלך למאוד מאוד מודעת, כך שתהיי מודעת מאוד לסיכון שאת צריכה לשמור על הפרדה כלשהי ממשהו שאינך צריכה לקחת עליה אחריות.

לאחר שהושגה מודעות קבועה פחות או יותר להתכוונות הזו, תוכלי לעשות את הצעד אל הלא נודע המסוכן לכאורה לרצות לקיים הדדיות מלאה עם בן זוג, שבה אין לך הסתייגות, בלי להתאפק ; שבו את רואה את עצמך כשווה לו, לא טובה יותר ולא גרועה יותר; שבו את יכולה לחלוק את נשמתך הפנימית ביותר, את האמת הרוחנית שלך, את נתיב ההיטהרות שלך.

על ידי ביטוי של צורך אמיתי זה שוב ושוב במדיטציה, בתפילה ובדמיון מודרך, תבני מציאות פנימית חדשה שתמחק את החסימה הישנה. כך, תיצרי את המציאות החיצונית בהתאם.

_____________________

סרטון על הדדיות