שאלה: עד כמה היעדר רצון הוא צעד הכרחי לקראת נתיב השְׁלֵמוּת ? אני מתייחס במיוחד להבדלים בתורות בין מזרח למערב.

המדריך: היעדר רצון הוא לרוב מובן באופן לא נכון, לא רק על ידי התורות במערב, אלא גם על ידי התורות במזרח. מיותר לציין שרצון כלשהו חייב להישאר בלב האדם. וזה שוב אותו סיפור ישן: ה'איך'  חשוב, הגוון המדויק שלו חשוב; התשובה איננה 'כן' ואיננה 'לא'. במילים אחרות, באחת הדרכים חייב להיות רצון; בדרך אחרת, הרצון חייב להיפסק בהדרגה. הרצון חייב להישאר כדי להגיע לאלוהים, לחוות אותו, לשרת אותו, ועל ידי השירות של אלוהים, לשרת את אחינו ואחיותינו. משאלה זו לא חייבת לבוא רק מהאינטלקט כהכרה מחויבת של הדבר הנכון; משאלה זו בלבד, או ליתר דיוק הגשמתה, תביא אושר. באמצעות צמיחה רוחנית, מה שרוצים משתנה בקושי. עם זאת, היעדר רצון צריך להופיע עד כמה שהאגו מעוניין בכך. שוב, אי היצמדות מסוג זה אינו יכול לבוא על ידי כפייה על עצמינו; זה התוצאה הטבעית של צמיחה רוחנית; אתם יכולים להגיע למצב הזה של הוויה רק באופן עקיף. גם כאן חשוב להיות מסוגל לקבל כאב בצורה בריאה, כפי שהסברתי קודם. אם אתם כל כך מתנגדים לכאב, אם הכל מתכווץ בכם מהמחשבה על זה, אתם מאוד רוצים לא לסבול מכאבים - ולכן אינכם יכולים להתנתק; אזי אתם צריכים לאמן את עצמכם שהכאב שלכם, היהירות שלכם והנוחות שלכם לא יהיו חשובים בקמצוץ יותר מאלו של החבר שלידכם. כאשר אתם, בהדרגה, מרגישים שאתם לא משמעותיים עבור עצמכם מכל אדם אחר שאולי אתם אפילו לא מכירים באופן אישי, ואינכם מחשיבים את עצמכם כחשובים יותר, אז אתם קרובים יותר לאי היצמדות - ובכך לאושר.

כאשר הצלחה או כישלון אישיים אינם לופתים אתכם מבפנים - ושניהם יכולים לעשות זאת: האחד באופן מהנה, השני בצורה בלתי נעימה - הִשַּׂגְתם חלק מאי ההיצמדות הזו, שבמצב הזה בלבד תמצאו ביטחון ממשי. כי אחרת הביטחון שאתם מחפשים תלוי תמיד בדברים שאינם בשליטתכם. הכל צריך ללכת בדרך שלכם, כך שאתם יכולים להרגיש מאושרים, מרוצים, מוגנים ושמורים. אבל כשזה לא קורה, אתם אבודים באחיזה של הכוחות שבתוככם שאינכם יכולים לשלוט בהם. במילים אחרות, אתם נשלטים על ידי הכוחות ואתם מאבדים את השלווה שלכם, או מה שחשבתם שזה שלווה כשהדברים הלכו היטב. עם זאת, בהיותכם באי היצמדות באופן שאני מתכוון, אתם עצמאים; אינכם זקוקים לתנאים חיצוניים כדי להעניק לכם הרמוניה והגנה. אתם שוחים ממש יחד עם הזרם ולעולם לא הודפים כנגדו. אז, שום דבר לא יכול לגעת בכם ולהסיח את דעתכם.

אני קולט שלאנשים שעדיין לא מתקדמים דיים בנתיב, קשה להבין את זה. אני אפילו לא אוהב לדבר יותר מדי על המצב הזה, שכן ככל שההתפתחות מתקדמת כראוי, זה בא מעצמו ואין צורך לדון בזה יותר מדי. אם תשמעו את המילים האלה לפני שתוכלו להרגיש את הטעם האמיתי שלהן, אתם עלולים אפילו לפחד מאי היצמדות, כי תבינו אותי שלא כהלכה, חברים. אתם תחשבו שאי ההיצמדות הזו משמעה שאתם לא אוהבים יותר או לא אכפת לכם, שאתם משלימים עם המצב ואדישים. אבל זה הכי רחוק מלהיות נכון! אדישות פירושה לא להיות בחיים, לא לרטוט מחַיּוּת . וככל שאתם גבוהים יותר בנתיב, אתם הופכים לחיים יותר. אכפת לכם ואתם אוהבים, אבל אחרת, בלי ייסורי האגו, בלי הצד עם הצללים שנמצא במה שטוב במישור הקיום שלכם.

הרצונות שלכם והיענות אליהם לא ממש גורמים לכם אושר; הם עשויים להעניק לכם סיפוק ריגעי , אך לעולם לא שקט נפשי, שלווה, אושר יציב שלעולם לא יאבד ושאתם לעתים קרובות חוששים מכך באופן לא מודע, כי אתם מפחדים מרגשות שעדיין אינכם בוגרים מספיק לשאת. אז אל תפחדו, חברים. המצב הזה הוא באמת משהו שצריך לייחל לו. זה לא יקרה פתאום, אבל אתם תִּגְדְּלוּ אל זה. כמו כל דבר אחר, גם זה יתפתח באופן הדרגתי ואורגני אם תמשיכו בנתיב, ואפילו לא תהיו מודעים בתחילת הדרך כי שינוי כלשהו מתרחש בכם. אתם פשוט תרגישו יותר ויותר בשלווה; דברים שמשתבשים לא ישפיעו עליכם יותר – תחילה, פחות מבעבר, ולבסוף כלל לא. לא תִּתָּפְסוּ לכעס, לחרדה או לעוינות. תחיו לעיתים קרובות יותר במצב של שמחה. ואל תחשבו ששמחות קטנות יעניקו לכם פחות הנאה. להיפך, בעוד שעכשיו ההנאה שלכם מנועה ומעוכבת על ידי הנשמה המעורערת שלכם, על ידי כל הרצונות והמשאלות שלכם- שחלקם אינם מסוגלים להתממש- במצב החדש אתם באמת תהנו.

כל עוד אתם באחיזה של האגו שלכם עם הפחדים והחששות שלו, אינכם יכולים לחיות בהווה. לפעמים אתם חיים בעבר - וזה גרוע. וזה גם נכון שלעתים קרובות אתם חיים בעתיד, שבדרכו שלו זה גרוע באותה מידה. זה חל לא פחות על אנשים זקנים. כאשר אתם מאמינים שחשוב לחשוב על מחר או על השעה הקרובה, אינכם חיים ברגע זה ממש. מה זה אומר? זה אומר שיש איזה רצון שקשור לעתיד. חרדה נובעת מהסוג הלא נכון של רצון/תשוקה. אם אתם מפחדים ממשהו, אתם חפצים שדבר זה לא יקרה. כך גם אצל רובכם; אתם חיים כמעט כל חייכם איכשהו בעתיד, וכך אתם נותנים לחיים לחמוק. אתם מחמיצים לראות ולהעריך את הדברים היפים ביותר מול עיניכם; אתם לא רואים אותם כי אתם עסוקים מדי ברצונות שלכם. 'הרגע הזה' אבד לרבים מכם בגלל רצונותיכם. אם לא מגיעים לאי היצמדות מסוג זה, אתם כל הזמן מפספסים את האושר של עכשיו. ואני מתחנן לכולכם, חברים, לכל מי שהמחשבה על היעדר רצון או אי היצמדות עדיין מפחידה אותם מעט, אל תחשבו על זה. זה יבוא כתוצר לוואי, אם וכאשר תלכו בנתיב האושר הזו. זה מה שיש לי להגיד.

שאלה: רצית לדבר הערב על בעיית הרצון מול וויתור.

המדריך: בהזדמנות קודמת אמרתי שבקלות רבה מאד אפשר לא להבין כהלכה את המושג 'אי היצמדות' במיוחד אם במקרה יש לכם דימוי שגורם לכם לפחד לחיות, לפחד להרגיש ולפחד לאהוב. הידע האינטלקטואלי החיצוני שאתם עשויים לצבור באמצעות תורות רוחניות עשוי לתמוך בדימוי זה ממש ויכול לשמש כרציונליזציה לפתרון המדומה של הנסיגה מהחיים, מכיוון שהלא מודע השלילי כל הזמן בתצפית להשתמש בטיעונים כאלה כדי להצדיק את עצמו ואת הדימוי שלו.

עם הידע שרכשתם מאז, כעת תבינו טוב יותר מדוע אמרתי בזמנו שיש להתייחס להיעדר רצון בזהירות, אחרת זה יגרום יותר נזק מתועלת. אנשים עם דימוי מסוג זה מפחדים מאוד להתמודד עם העולם, מהרגשות שלהם ומהאכזבות הבלתי נמנעות, ולכן הם נסוגים ומשתמשים בהיעדר רצון  כהסוואה כדי להתאים לדימוי שלהם. זוהי תופעה נפוצה מאוד. רק מי שאין לו פחד כזה יכול להבין את המשמעות האמיתית של היעדר רצון וְוִתּוּר.

בכל מקום שבו פחד מהחיים מוטבע בדימוי - ולרבים יש אותו במידה מסוימת - הדרך היחידה להשגת היעדר רצון אמיתי היא להתמודד עם הפחד מהחיים ומאהבה. להסתכן בפגיעה ולשאת את הפחד שלכם שהרצונות שלכם לא יתגשמו- במקום לנסות למנוע מעצמכם בכוח לעבור דרך שלב ההתפתחות ההכרחי הזה- זה חשוב.

רק לאחר שטעמתם מרצונכם החופשי את הכאבים הקשורים לרצון, תוכלו להשאיר את הרצון מאחור. אתם לא יכולים לעשות את זה על ידי הליכה מסביב, חברים יקרים. אינכם יכולים לכפות על עצמכם מצב של "היעדר רצון" שטרם השגתם; זה יסתכם בשקר ואפילו ברמייה. כל עוד יש לכם עדיין רצונות, עליכם להכיר בהם ולעבור דרכם על מנת להתבגר (כלומר, להפסיק לרצות) ולהתפתח בכנות. בהדרגה, בצמיחה האורגנית שמאפיינת תמיד את ההתפתחות הרוחנית, הכאבים יהפכו פחותים, לא בגלל שאתם מפחדים ונמנעים מהם, אלא כי אתם מוכנים להתמודד איתם. רק כך ניתן להשיג ויתור והיעדר רצון, ללא טעות והטעיה עצמית. ורק אתם, האינדיבידואל, יכולים להיות השופט של עד כמה מועיל לעשות מדיטציה כרגע על היעדר רצון.

רק אם וכאשר אתם חסרי פחד לחלוטין מפגיעות ומאכזבות, הזמן בָּשֵׁל, יקירי, ולא לפני! אם אילצתם את עצמכם למצב של השלמה עם המצב, בחרתם עם המניע הלא מודע לברוח ממה שאתם חוששים ממנו. זהו הנוהל היחיד התקף: לקבל את זה שיש לכם עדיין רצונות ולקבל את המחיר שלהם. בגלל ההסכמה לקבל, הרצונות שלכם יהיו שונים מרצונותיהם של אנשים שאין להם מטרות רוחניות. אותם אנשים יתנו לרצונם העצמי לדחוף קדימה. נשלטים על ידי הרצונות שלהם, הם ימרדו בכל דבר וכל מי שעומד בפני שביעות הרצון וההתמוגגות מהרצונות שלהם.

אבל אתם הנמצאים בנתיב זה יכולים לאמוד את הזרמים הללו, לצפות בהם מרחוק ולשלוט בהם באופן מודע, לא לתת להם פורקן ריגשי ולא לדכא אותם. אם תקשיבו בתוך עצמכם ותפרשו את ההרגשות שלכם, תוכלו לראות היכן הרצון העצמי, הגאווה והאגו שלכם תובעים סיפוק ושביעות רצון וסבורים שהעצמי הגבוה שלכם מעריך לא נכון. מי שיודע שמטרת החיים אינה סיפוק הרצון העצמי ושהמטרה היחידה של החיים אינה אושר, אלא שהחיים ניתנים לכם כדי ללמוד הן מאושר והן מאומללות, לא ייכנעו לרצונות של העצמי הנמוך. אם אינכם יכולים שלא להיכנע לפעמים לעצמי הנמוך, תלמדו מכך לקח נוסף. רק מי שאינו בורח מאומללות יכול להיות מאושר. ורק מי שאינו בורח מאומללות יכול להשיג היעדר רצון אמיתי, אם כי אולי רק הרבה יותר מאוחר. אז שם טמונה התשובה, חברים. ובשמיעת מילים אלה, אני מקווה שלא תשתמשו ברעיון של היעדר רצון והתנערות כדי להחליף את הפחדים הפנימיים שלכם מהחיים, מאהבה ומלהיפגע. האם זה ברור?