שאלה

הצעת בפעם הקודמת שאעלה שוב את השאלה הזו. השאלה הייתה: "אם בכל זאת מחוייבת להיות פגיעה, אני מעדיף פגיעה עצמית מאשר להיפגע על ידי מישהו אחר."

המדריך

בחלקו, נכנסתי בעבר לנושא של ענישה עצמית והרס עצמי, אבל ארחיב אותו מעט לאור הידע החדש שצברת. זו כמובן גם שאלה של גאווה, של תחושת החשיפה לאחרים, בעוד שהאדם הוא קורבן חסר אונים. כל זה תורם רבות לרצון הלא מודע של האדם לפגוע בעצמו לפני שלמישהו אחר יש סיכוי. אבל יש סיבה בסיסית עמוקה וחשובה יותר שהתפתחה מההרצאות האחרונות. אני אראה לך איך זה חל על השאלה הזו. כפי שאתה יודע כעת, ישנן שתי גישות פנימיות דומיננטיות, זרמים או כוחות באדם. מצד אחד, יש את הרצון לאהבה - להיות נאהב ולאהוב – שניהם מציאותיים ולא מציאותיים, בוגרים ולא בוגרים. מצד שני, ישנה הנטייה התוקפנית של רצון לשלטון, לשליטה באחרים, לקחת ריבונות. אחד חייב בהכרח להפריע לשני. האחד חייב להדיר ולשלול את השני. אבל, באופן לא מודע, אתה חושב שאפשר לשלב אותם.

אתה מנסה שהאחד ישמש את האחר והניסיון הזה ייכשל. זה יוצר קונפליקט אדיר בפנים. כל עוד אינך מודע בצורה חריפה וספציפית לשני הזרמים הללו, אינך יכול ליישר את ההדורים/ להשלים עם החיים. כל עוד אתה מנסה להיאבק בקונפליקט הזה על ידי ניסיונות עיוורים ובלתי מודעים לגרום לשני כוחות סותרים זה את זה לשרת את אותה מטרה, אתה חייב להיקרע לגזרים, מבפנים. רק הכרה מודעת לקונפליקט הזה תראה לך את הדרך לעשות שלום בתוכך, או איך לשלב את שני הזרמים. אופן הפצת שני הזרמים הללו משתנה עם כל אדם. עם אדם אחד, אחד משניהם עשוי להיות השולט. עם אחר, זה מיטלטל ומשתנה; בשלב מסוים זרם אחד חזק יותר, בזמן אחר השני. עדיין אצל אדם אחר זה מתחלק בצורה שווה, בערך. החיים החיצוניים שלך- מה שיש לך ומה שחסר לך, ואיך יש לך את מה שאתה מכוון אליו- הם אינדיקציה ברורה לכוח ולפריסה של שני הכוחות הללו הנלחמים בתוכך.

שילוב של שני כוחות אלה אינו אומר הסרה מוחלטת של אחד או של שניהם. זה פשוט אומר שתשתמש בשני הכוחות בצורה בריאה, כאשר יש סיבה או צורך אמיתי לכל אחד משניהם, ללא כפייה, ללא מוטרפות, ללא צורך מדומיין שלא קיים בפועל. רק עם תובנה ברורה לגבי קיומם של שני הכוחות הללו וכיצד הם פוגעים בך במאבק העיוור שלך, תוכל להבין כמה אנרגיה מיותרת אתה משקיע בפתרון המדומה שחשבת -באופן לא במודע- שיעבוד עבורך. רק אז תשתמש בכל אחד משני הכוחות הללו בצורה הבריאה והקונסטרוקטיבית שלשמה הם נועדו במקור. ידע כזה לעולם לא יכול להגיע אליך על ידי העלאת תיאוריות לגביו. הדרך היחידה היא למצוא בהתחלה את קיומו של התפקוד השלילי שלהם בתוך עצמך. לדוגמה, הרצון לאהבה הוא די לגיטימי. אבל אם הרצון הזה משמש בשנות הבגרות שלך כדי להתגבר על פגיעה בילדות, אם אתה משתמש בכל האנרגיות הלא מודעות שלך בכיוון הזה, הדחיפות של הרצון המתנפח הזה הופכת להרסנית. זה כבר לא ממלא את ייעודו המקורי. אבל אתה צריך להבין בבירור ולראות איך זה חל עליך.

מצד שני, אתה משתמש באופן לא מודע בכוח התוקפני כדי להתגבר על חוסר הביטחון שלך, על תחושות חוסר ההתאמה שלך. אתה משתמש בו כדי לזכות בכבוד, כוח, הערצה. מאמין, לא במודע, שבכך אתה גם זוכה לאהבה. במציאות, הכוח התוקפני, בדרכו הבריאה, אמור לשרת אותך בסכנה ממשית להגנה ממשית, לעמוד על שלך כאשר היושר שלך מוטל על כף המאזניים, או לאסור על אחרים לנצל אותך. אבל רוב בני האדם כנועים במקום הלא נכון ונכנעים היכן שהם צריכים לעמוד על שלהם עם הזרם הבריא הזה. אולם היכן שהם לא צריכים, הם משתמשים לעתים קרובות בתוקפנות בצורה אלימה ביותר. הדרך הבריאה לעולם לא תגרום להתערבות ולבלעדיות הדדית. הרצון לאהבה ותוקפנות בריאה נועדו לחיות בשלום זה לצד זה. בגלל הקונפליקט הזה שקורע אותך לגזרים - והגיע הזמן שבו כולכם צריכים להיות מודעים לזה בצורה חדה - ניתן להסביר, בצורה הרבה יותר טובה, את הנטייה לפגוע בעצמכם, במקום לקחת את הסיכוי להיפגע על ידי אחרים. באופן  לא מודע, אתה יודע היטב עד כמה המאבק הזה חסר תועלת.

חלק אחד בתת המודע שלך מנסה לבחור בדרך הקלה החוצה. חלק אחר, עמוק יותר בהוויה שלך, צופה ויודע שזה חסר תועלת ומזיק. הידע החבוי העמוק הזה אינו מתפרש נכון על ידי התודעה שלכם. הקול הזה נועד רק להעביר מסר: "אתה במסלול הלא נכון בדרך שאתה הולך. חפש מוצא אחר." הרגש המודע שלך מכיר רק חוסר משמעות וחוסר הצלחה, וזה נותן לך תחושה של חוסר תקווה, חוסר סבלנות וסלידה מהחיים, את ההרגשה של "מה התועלת"? כן, מצב הרוח הזה יכול לפעמים להיות מיושם על דברים חיצוניים שקורים לך שנראים כסיבה לייאוש שלך. אבל עמוק בפנים, זו הסיבה האמיתית. בגועל הזה מהחיים, בתחושת חוסר התכלית הזו, אתה חייב לפגוע בעצמך. אתה בטח רוצה אפילו לפגוע בעצמך, כי אז, לפחות יש לך הסבר גלוי לייאוש העמוק שלך. זה קל יותר לשאת מאשר היעדרן של סיבות חיצוניות.

שאלה

אני רוצה לשאול איך אני יכול לוותר על האינרציה של משחק ההרס העצמי שלי. זה מאוד חזק ואני יכול להרגיש את זה. משהו בי רוצה אותי מת, ואני מפחד מזה. אני יודע שיזמתי את זה בתור ילד, וכל בעיה שיש לי בחיים עכשיו היא שיקוף של הגישה הראשונית המקורית הזו של הרס עצמי. אני מרגיש את כובד התרעומת העצמית שלי. בעצם, זה כאילו אני נמחץ תחת לחץ מים. ויחד עם זאת, אני חושב שאיכשהו אולי אם תוכל לתת לי תובנה נוספת לגבי יחס הטינה הנמצא בבסיס, אולי אראה בצורה ברורה יותר את הדרך לצאת מהמלכודת הזמנית הזו.

המדריך

יש מידה מסוימת של התרגשות מהנה הקשורה לטינה העצמית שמקשה עליך כל כך לוותר עליה. לכן, אם אתה יכול לוודא זאת ולחוות ולהרגיש זאת ולהכיר בכך, אז אתה יכול להתעמת עם הנושא הזה ולשאול את עצמך, "האם ההתרגשות הזו שאני חווה היא ברת חוויה והתנסות בלבד, אם יורשה לי להשתמש במילה הזו, סוג כזה של גישה?"

"האם ההתרגשות היא בהכרח תוצר לוואי של הטינה, או שההתרגשות הזו יכולה להתקיים ללא הטינה? בלי העוינות? בלי הגישות העונשיות שאני מניח כשאני הורס את עצמי ומאמלל את עצמי?" זו שאלה מרכזית שעליך להתעמת איתה, ככל האפשר, בשלב זה. אותה שאלה מרכזית חייבת, בשלב זה או אחר, להישאל על ידי כל אדם. שכן בין אם זה טינה, תרעומת או כל צורה אחרת של הרס, תמיד יש את עיקרון העונג השלילי שמעורב בו, שמקשה מאוד לוותר עליו. עם זאת, לפני שיכולים להגיע לעימות הזה של הנושא כפי שאני בוחן אותו כאן, אתה קודם כל צריך להיות מודע להנאה, לרצון ולהתכווננות בפועל של הגישה ההרסנית. מכיוון שאתה מודע לכך כעת, עומד לרשותך כעת השלב הבא, והוא התמודדות עם השאלה הזו. חֲשוֹב על עצמך בצורה הבאה: כל שליליות - בין אם היא כעס, שנאה, טינה, הרס עצמי, מה שזה לא יהיה - היא צורה של ביטוי אנרגיה שהאדם חושב שאי אפשר לבטא בשום דרך אחרת. גש לשאלה בצורה זו ותאמר, "האם באמת יש צורך שהדרך היחידה שלי להביע את האנרגיה שלי ואת עקרון ההנאה שלי היא בצורה המסוימת הזו, או שאוכל לבטא אנרגיה והנאה מבלי לוותר על שום דבר מההיבט המענג שאני חווה עכשיו בהרס עצמי נקמני וזדוני? האם אוכל לשמור על הפן של ההנאה ולוותר על ההרס העצמי המרושע? האם יש דרך כזו?"

אם השאלה הזו נשאלת בכנות במדיטציה ורוצים תשובה כנה - בלי להקדים ולסגור דלתות, אבל באמת להישאר פתוח ולהביע את מה שאמרתי לך בפעם הקודמת, "אני לא יודע, אני מחכה לתשובה עד שאחווה אותה מבפנים ," - החוויה הפנימית אז תגיע. זו חייבת להיות הדרך. אתה לא יכול או רוצה - ואני אומר את זה לכולם - לוותר על כל שליליות כאשר לא נראה בבירור שבשליליות זו מתבטאת אנרגיה, עמידה על זכות האינדיבידואליות של האדם באנרגיה ובהנאה. אבל זה לכוד במשהו הרסני ושלילי, והתודעה העמוקה לא מבינה שיש דרך אחרת. לכן האדם תופס שוויתור על השליליות פירושו להפוך לצמח, להפוך למישהו ללא אנרגיה, משהו לא מהנה. מה שקורה הוא אחד משני דברים, ושניהם לא רצויים באותה מידה. או שהאדם לא יכול לוותר על השליליות ועכשיו כשהיא מודעת, היא נדחקת שוב מתחת לאדמה אל הלא מודע, ובסופו של דבר האישיות קורסת כי האשמה והחיכוך בלתי נסבלים. הקונפליקטים בחיים עם העצמי ועם האחרים, והמחלה מתחזקת, והאישיות קורסת כי האדם חושב שהוא לא מסוגל לוותר על השליליות. אז הוא נשאר שם והופך את כל העניין שוב ללא מודע.

האפשרות השנייה היא שבאמת עושים ניסיון לוותר על השליליות על ידי משמעת ברזל, וזה פסול, כמובן. כי יחד עם זאת, שוללים אנרגיה והנאה. מה שקורה אז הוא שיש לך אנשים מאוד רוחניים שהם פסיביים, שהם סגפנים, ששוללים את ההנאה האנרגטית לגבי החיים והקוסמוס, שזה חלק מעולמו של אלוהים. הם משתקים את עצמם כשהם משתמשים בכל האנרגיה כעת כדי לשלול את כל ההיבט:  השליליות יחד עם האנרגיה וההנאה. זה לא רצוי באותה מידה וחייב להוביל באותה מידה לקריסה של האישיות, בסופו של דבר. הדרך היחידה לצאת מזה היא להפריד את המשוואה הכוזבת שהשליליות שווה להנאה ולאנרגיה. אתה חייב לראות שההנאה והאנרגיה קיימים ללא השליליות, ואז ניתן להשתמש בהם כדי להתרחב בשמחה ללא שמץ של אשמה.

שאלה

בעבודה עם עצמי ובעבודה עם אנשים אחרים, אני נתקל בהתנגדות הזו שאתה מדבר עליה. זה נראה שהכל מתפשט לפעמים. האם יש היבט חיובי להתנגדות?

המדריך

יש היבטים חיוביים להתנגדויות מסוימות נגד דברים שליליים. אבל אין היבט חיובי להתנגדות לדברים חיוביים. ההתנגדות מבוססת על טעות. היא מבוססת על איום לא רציונלי, ואת זה צריך לחשוף. העובדה שאתה הופך להיות מודע כעת להתנגדות שלך היא טובה מאוד. זה מאוד מועיל, כי אם אתה לא מודע לזה, איך בכלל אתה יכול להתמודד עם זה? עכשיו אתה באמת יכול להתעמת עם זה. ההתנגדות מתפשטת והיא עדינה, ובכל זאת היא מאוד מובחנת. ההתנגדות הזו פועלת לשני הכיוונים. היא באה משליליות והיא יוצרת יותר שליליות. ולכן השליליות מעורבת בהתנגדות וחייבים באופן ספציפי להיות מילוליים ולנסח במילים בתמציתיות כך שתחוש אותה ותוכל לאתגר אותה. אבל אני אומר: אל תתייאש, כי אתה יכול לפתור את זה. הייתי מייעץ לך לומר את המשפט החיובי, "אני עומד לפתור את זה". אתה רואה, מצב הרוח שיוצא ממך אפילו כשאתה שואל את השאלה הזו, אתה מגלה: "אני קורבן של ההתנגדות שלי". אתה מפסיק להיות קורבן אם אתה מכריז, "אני עומד להתעמת עם ההתנגדות הזו, ואני הולך למסמס אותה. זו החלטה שלי". להצהרה זו יש כוח בפני עצמה אם אתה מתכוון לזה. אתה יכול לבחור אם אתה רוצה לעשות את זה או לא.

שאלה

נראה שלעיתים קרובות דברים הם בהתנגדות לזמן מה, ופתאום יש פריצת דרך. נראה שבדרך כלשהי התנגדות היא מנגנון הגנה לזמן הנכון כדי לשחרר אותה. אינך יכול להמטיר שאלות ולדרוש שההתנגדות תימחק לפני כן.

המדריך

אתה יכול לדרוש זאת מעצמך. אף אחד אחר לא יכול לדרוש זאת. יש הבדל כאשר אתה עובד עם המיינד שלך שיכול לקלוט. אתה רואה, יש הבדל עצום אם אתה עובד עם הגוף בלבד, או אפילו עם תרגולים רוחניים בלבד. שם יש להתנגדות ערך מסוים. כי אם ההתנגדויות נשברות בלי שהאגו שלך, האינטליגנציה שלך, השכל הישר שלך, הרצון שלך להתמודד עם זה ולהשלים עם זה, אז אכן עלולה להיות סכנה. אבל כשאתה עובד עם המיינד שלך, כשהאגו שלך הוא זה שמצהיר את ההצהרה, כשאתה מחליט ואומר, "אני עומד להתעמת עם ההתנגדות; אני הולך להשתמש ביכולות שיש לי כדי להשלים עם המצב שיש ההתנגדות", אז תקצר את תקופת הסבל, השליליות, המחסור המיותר, על ידי פריצת דרך הרבה יותר מוקדם.

שאלה

הגעתי לנקודה בעבודת הנתיב שבה נראה שיש לי כל כך הרבה הגנות נגדה. אני לא יכול לגרום לעצמי לקרוא את ההרצאות, ואני לא יכול לגרום לעצמי לרשום את החלומות שלי; אני לא יכול לחשוב על דברים; אני לא יכול לחשוב על דברים לשאול בפגישות הפרטיות שלי; אני לא יכול לעשות מדיטציה ואני לא יכול להגיע לליבת הגרעין שלי. אתה יכול אולי לתת לי כמה הצעות איך להתגבר על זה, כי מבחינה רגשית אני כנראה לא רוצה להתגבר על זה.

המדריך

כן, זה עוד היבט של מחלוקת. כעת, ההצעה שלי תהיה שבמקום להרחיק את זה בכוח, תביע את זה; תבטא את זה במילים בסשן שלך; תוציא את זה החוצה; תן לו למשול באופן חופשי. שחרר את זה עד הסוף, לא משנה כמה זה גרוע - לא רק ההתנגדות לדבר מסויים או אחר או לדברים האלה שאתה נוקב בשמם; אלא גם כל הדברים השליליים שאתה רוצה לעשות, כל המחשבות השליליות שיש לך, כל הרגשות השליליים שמתרחשים בך, ואשר היית רוצה לבטא אותם בעולם, אך אתה מפחד להביע ומתבייש בהם. אם אתה יכול להתגבר על הבושה הזו והמחסום הזה, ולתת לזה לשלוט וביטוי חופשיים - יותר ויותר ויותר, בכל פעם בסשנים שלך - אז תחזור לכאן, ותראה איך זה השתנה. ואולי אז אוכל לעזור לך הלאה. אבל הרבה מהעזרה כבר תגיע מהעשייה הזו. אתה חושב שאתה יכול לעשות את זה?

תגובה

אני אנסה.

המדריך

כן. הרשו לי להוסיף זאת, וכמובן שזה גם עבור אנשים אחרים, לא רק עבורך. במיוחד מאז ההרצאה האחרונה שנתתי [הרצאה מס' 184: משמעות הרוע וההתעלות מעליו], זה באמת מה שנדרש בעבודה הזו עכשיו. זה בדיוק מה שצריך לעשות, על ידי כולם, וזה מה שנראה שהכי קשה לעשות, כפי שציינתי בהרצאה זו. כשיש לכם קושי לעשות את זה, הכירו, כולכם, כמה חזקה הבושה שלכם, כמה חזקה ההכחשה העצמית שלכם, כמה חזק הרעיון השקרי שלכם, שאתם לא צריכים להיות כמו שאתם, וכמה הרבה אתם דוחים את עצמכם. הבינו שעצם העיכוב לעשות זאת, בזה טמון המכשול שלכם. בכל מה שאתם רוצים להשיג, טמונה החלוקה העצמית/ הפיצול שלכם. גם אם אתם לא יכולים לעשות בשלב זה דבר מלבד לזהות ולומר, "אני כל כך מפחד וכל כך מתבייש. אני לא רוצה לעשות את זה כי אני רוצה להיות מושלם יותר ממה שאני, ואני לא יכול לאהוב את עצמי כמו שאני”. אם אתם יכולים לבטא את המחשבות האלה בצורה מילולית לפני שאתם יכולים להביע את השליליות הישירה, אתם כבר הרבה יותר קרובים לליבת הגרעין שלכם. אך אינכם יכולים להגיע לגרעין אם תרחיקו את מה שנמצא.

וזו הסיבה שכל כך הרבה גישות רוחניות דתיות יכולות לפעול באופן זמני בלבד ועל ידי מסה צבורה של נסיבות חיוביות שחייבות להתכנס כדי לחולל חוויה או תחושה רוחנית. אבל כשהאדם נשאר לעצמו בחיי היומיום שלו, הוא לא יכול לשאת את זה (את השליליות) אלא אם יפגוש את הדברים האלה ויטפל בהם, אלא אם יתמודד באופן מלא עם העכשיו שלו , יקבל את העכשיו, ידבר אותו, ייתן לו ביטוי, יכיר בו, יודה שקיים, והאני הכולל לא יידחה עם העכשיו.

שאלה

כרגע אני מרגיש התנגדות עצומה לגבי הנתיב. אני יכול להבין שאני מרגיש קרוב יותר לצורך (לעבוד על פי הנתיב) ולכן תהיה לי התנגדות גדולה יותר, אבל הייתי רוצה קצת עזרה כיצד לגשת להתנגדות הזו שנראית חזקה.

המדריך

ישנן מספר תפיסות מוטעות המושרשות עמוק בך שאחראיות להתנגדות. כמובן, המילים שלי נועדו אולי ליצור הד בך, ואז להמשיך לעבוד בנתיב, כך שההד יהפוך למימוש מלא. אם אין לך הד, שמור עליו בהשהייה. אל תכריח את ההכרה אלא שמור על כך במצב של אי- הפעלה, שאולי יש שם דבר מה דומה לזה (להידהוד). כעת, אחת התפיסות השגויות היא שאם אתה מתמודד עם חוסר יושר מסויים, אם אתה חווה כאב נקי, ללא דרמטיות, לא מוגזם כמו גם בלתי מוכחש, שזה מרמז ומצביע על כך שאתה אדם רע מאוד, שאין לך ערך, שאתה מעבר לגאולה. וזו אחת הסיבות להתנגדות. האם אתה יכול בכלל להתחבר לזה?

תגובה

אני לא ממש בטוח.

המדריך

כעת, אני מציע לך ללכת ולבדוק את עצמך. מה באמת כל כך רע שאתה מרגיש את הצורך שלך ואת הכאב של הצורך שלך? האם זה באמת הכאב עצמו? בדוק את זה. נסה את זה. או שמא צמודה לזה אמונה, אמונה שמכניסה פרשנות על למה אתה צריך לחוות את הצורך הלא ממומש הזה או את המצב המיוחד בחייך שיוצר את הכאב שלך. אם כך, התשובה חייבת לבוא מתוכך. אבל עם הנחיה זו, ייתכן שתוכל לשאול את עצמך את השאלה הנכונה שפותחת את החסימה. וברגע שתגיע התשובה, אתה תרגיש בעצמך, "כן, אני לא יכול להרגיש כאב; אני לא יכול להרגיש בדידות; אני לא באמת יכול להתמודד עם חוסר יושר בלי לאבד את האיזון בתוכי", כי אתה מאמין שמגיע לך הכאב. אתה מאמין שזה כל מה שיש בחיים ולעולם לא תוכל לחוות שום דבר אחר כי זה היחס שמגיע לך, זה מה שאתה צריך לקבל.

עכשיו, ברגע שאתה מגיע להבנה הזו שאתה מאמין בזה, השלב הבא הוא שתאתגר את האמונה הזו ברמה העמוקה ביותר. אם אינך יודע את התשובה, השאר את הדלת פתוחה. תן לתשובה להגיע אליך. לא פעם אמרתי לכם, חבריי, זה סימן לבגרות והשתלבות אם אתם יכולים להשאיר שאלה בתוככם ללא מענה, אם אתם יכולים לומר, "אני לא יודע". אתה יכול להתחיל בהשגת איזון ובגרות על ידי עשיה במכוון: לשאול את עצמך שאלה ולחכות שהתשובה תגיע אליך מתוך עצמך. ככל שאתה מבקש ומייחל  לתשובה בצורה כנה יותר, כך גדל הסיכוי שתקבל תשובה מתוכך, מימוש פנימי עמוק. ככל שהאינטרס שלך יהיה גדול יותר שלא לדעת את האמת עליך, כך הדלת תיחסם יותר.

אני גם אומר לך שיש עוד הרבה וריאציות עדינות ומרומזות של תפיסה שגויה זו, ואתה צריך לחפש איזו גישה לאותה תפיסה שגויה בסיסית מתאימה לך ביותר, או שאתה יכול להתחבר אליה באופן הקל ביותר. למשל, יש כאן וריאציה שזה חסר סיכוי עבורך, שאתה לא יכול לצאת מהבדידות שלך לעולם, שאין לך את זה בך להיות משהו אחר מלבד מה שאתה חווה מעצמך עכשיו. האם אתה יכול להתחבר לגרסה זו של זה? כן או לא?

תגובה

לפעמים אני מרגיש את זה.

המדריך

ובכן, לפעמים אתה מאפשר לפרשנות זו של עצמך ושל חייך להגיע לתודעה שלך. בפעמים אחרות, אתה מצליח להכחיש שאתה חושב כך. למעשה, זו הרבה פחות הרגשה מאשר מחשבה. המחשבה היא שיוצרת הרגשות מסוימות. עכשיו אני אומר לך, במקום להתמכר למחשבה, התעמת עם המחשבה ואתגר אותה. תתמודד עם זה! שאל את המחשבה! קיים דיאלוג עם עצמך! תִּפָּתַח לאפשרות שמחשבה זו אינה בהכרח מחשבת אמת. ואז אתה יכול לשאול את עצמך את השאלה הבאה: מהו ההימור שאתה לוקח/ הסיכון  להאמין לזה? אתה יכול לתת לזה תשובה עכשיו?

תגובה

אז אני יכול להאשים.

המדריך

כן, בדיוק! יש לך חלק בחוסר התקווה שלך. ואתה יודע היטב שאם תפסיק להתנגד, חוסר התקווה ייעלם. אם כך, את מי להאשים? זהו זה.

שאלה

יש לי שאלה פילוסופיה בסיסית לגבי הנתיב. זה קרה לי כמה פעמים כשחשבתי על המבנה של הנתיב בעצמו , והרעיון של להיות בנתיב ולעבוד לקראת מטרות מסוימות שעשויות להימשך מספר תקופות חיים או משהו כזה. ואני מגיע לנקודה שבה אני לא מבין מהי המטרה הסופית. אתה יכול להבהיר לי את זה?

המדריך

למעשה, המטרה הסופית מתוארת בהרבה מאוד הרצאות. אבל אלו מילים לפני שאתה יכול לקבל חווית הרגשה. אולי הדרך הטובה ביותר כרגע לענות לך היא שפשוט מאוד, עמוק בתוכך, יש מהות חיים, גרעין של תודעה ואנרגיה שאתה יכול לקרוא לו אלוהים, אתה יכול לקרוא לו העצמי הקוסמי, אתה יכול לקרוא לו הרוח שלך, אתה יכול לקרוא לו תודעת הכל הטרנס-פרסונלית, המאוחדת - כל שם שתיתן לזה הוא שולי וחסר חשיבות.

המטרה היא שתדע שזה מי שאתה - שאתה מאבד את האשליה של היותך הנקודה המבודדת הזו ביקום. על מנת להשיג את החוויה הזו של המציאות שלך, יש צורך לסלק את אותם אזורים בתודעה הנגלית הנוכחית שלך שיצרו את האשליה מלכתחילה - תפיסות שגויות והתכוונות שלילית והכחשת האמת. אם האמת נמצאת במושג או שהאמת היא בהרגשה, זה לא משנה. זו, אולי בקצרה מאוד, מטרת הנתיב.

שאלה

זה אולי נראה טיפשי, אבל יש לי הרגשה מתי המטרה הזו מושגת, מה אז? מה אני אז? מה קיים אז?

המדריך

הייתי אומר שלעסוק בשאלה זו ברמה אינטלקטואלית יהיה חסר תועלת לחלוטין ורק יבלבל אותך. יהיו הרבה מילים שאתה יכול אולי - חלק מהן אפילו במידה מסוימת כנראה - להבין. עם זאת, זה אפילו יהיה מסוכן יותר - ההבנה הנראית לעין - מאשר אם אתה לא מבין באופן טוטאלי. אז אין טעם ל"מה אז?" זה עולה על היכולת של המיינד האנושי; כי -כפי שציינתי פעמים רבות- יש דברים שאתה יכול במקרה הטוב ורק במידה מאוד מוגבלת- להבין באופן אינטואיטיבי, אבל בהחלט לא באופן מושגי, הגיוני ואינטלקטואלי. זה רק יוביל אותך לִטְעוֹת. לכן, תעבוד כעת לכיוון המטרה המיידית יותר, מטרה שאתה יכול להרגיש, לעמוד מולה ולהתמודד איתה בתנאים מציאותיים, עם הסטיות שלך, ההטעיות העצמיות שלך, האמצעים שלך להתחמק מעצמך. כרגע, מהמקום בו אתה יושב, אתה יכול להשתמש באפשרות שאתה ביטוי של תודעת הכל העוצמתית ואינך יודע אותה עדיין, אבל התודעה הזו יכולה להתבטא אצלך אם תאפשר זאת, אם תכוון אליה.

ואז התודעה הזו תנחה אותך צעד אחר צעד בדרך שלך, ותגרום לך להיות מודע למה שאתה צריך להיות מודע אליו בכל רגע נתון. ההשערות של הטבע הפילוסופי בדרך הזו הן כשלעצמן טריק של המוח להרחיק אותך מהנתיב הפנימי המיידי שלך. אתה לא צריך להתעכב על זה כרגע. אם אתה באמת תצטרך את זה, זה יגיע דרכך כשתִּפָּתַח לאני הגדול יותר שלך, כשתרגיש את התשובה. האם אתה מבין?

תגובה

לא.

המדריך

למה אתה כל כך מתעקש לדעת מה שהמוח האנושי שלך לא יכול לדעת? מה המניע לכך? האם אתה יודע זאת?

תגובה

אני מניח שזו דרך להסביר את זה לעצמי ולאנשים אחרים ששואלים אותי

המדריך

למה אתה צריך להסביר זאת לעצמך או לאחרים? למה אתה לא יכול פשוט לקבל אולי, בקנה מידה צנוע מאוד, שיש בך יותר ממה שבא לידי ביטוי כרגע, ושהנתיב שלך מחפש את ה"עוד" הזה כדי להפוך לשלם יותר, לאדם נותן יותר, מקבל יותר? למה זה לא מספיק?

תגובה

אני לא יכול לענות על השאלה הזו.

המדריך

אולי כדאי שתנסה לענות. זה יהיה חשוב יותר מניסיון מצדי לענות על שאלתך. אתה מנסה לענות ואז חוזר. אנחנו יכולים לראות, אולי אוכל לתת לך תשובות מספקות יותר כאשר אתה מתמודד עם עצמך ולא עם חיים מחוץ לעצמך. בסדר?

תגובה

 כן.

המדריך

אני מרגיש שאתה מגלגל קרס ארוך לעברי.

שאלה

סליחה?

המדריך

אני מרגיש שאתה זורק לעברי קרס עכשיו. מה המשמעות של זה? אתה יכול לבטא את זה? האם אתה יכול להיות אמיתי עכשיו ולהביע את זה? אני אשמח לעזור לך.

שאלה

אני לא לגמרי בטוח שאני מבין מה אמרת על ידי הארכת הוו של הקרס.

המדריך

אתה לא משחרר את זה. אתה רוצה ממני יותר, אבל אתה לא מתחייב למקום שבו אתה באמת צריך את העזרה. [הפסקה ארוכה] אין מודעות?

שאלה

 אני חושב שפשוט, ברגע זה, יש לי מידה רבה של התנגדות כלפי ההלפרים שלי.

המדריך

כן, וכעס.

שאלה

וכלפי הארגון כולו. אני מרגיש בלבול גדול עם המציאות, וזה מאוד מפחיד אותי.

המדריך

האם אתה יכול אולי לקבל את האפשרות, יקירי, כי הפחד שלך מהחיים גרם לך להאשים את מי שבתפקיד תחליפי ההורים, ואם תתמודד עם זה, על ידי שתאפשר לעצמך להביע את הדרישות הילדותיות הבלתי רציונאליות, תתפייס עם ההוויה הפנימית ביותר שלך - ולא על ידי הכללה של הפחד והפשטתו. אולי עצם הקושי שלך לתת לעצמך להיות לא רציונאלי הוא המפתח שלך לאומללות שלך. אם תרשה לעצמך לטעות, להיות עם פגמים, להיות לא הגיוני, להשתטות, אתה תבין את צדקתך, את ההיגיון שלך, את האינטליגנציה שלך ואת היופי שלך. כפי שאתה מקבל את הכיעור שלך, כך אתה באמת תדע מהו היופי שלך. וזה הקרב שלך עכשיו - כל הקרב שלך עם הנתיב הזה.

נראה שזה מה שנדרש ממך. לא הנתיב הזה או האנשים האלה דורשים זאת; החיים הם שדורשים זאת, כי רק מי שישר עם עצמו, שמפסיק להעמיד פנים ולחיות בדימוי כוזב, רק הוא יכול לקחת חלק ולהתכבד ביופי ובשפע של החיים. וזה בדיוק מהותם של החיים. נסה את זה, ואם תוציא את זה לפועל עם רצון טוב, תמצא את זה. וגם תן לקבוצה כולה לעזור לך. זה יעזור לך. יהיו הזדמנויות רבות אם תחשוף את עצמך אליהן. אל תיסגר ותבנה קירות, שרק משרתים אותך להפוך אותך למבודד יותר.

שאלה: בנוגע לנוכחות של הרצאות המדריך וכל השאלות ותשובות, מדוע יש כל כך הרבה התנגדות לשמירה על התקנות, כמו תשלום דמי- כניסה ולוודא שהשם שלך יהיה מסומן (כנראה הכוונה היא לקניין רוחני) וכיצד התנגדות זו משפיעה על הנתיב כישות?

המדריך: התנגדות זו משקפת את הגישה הילדותית וההרסנית ביותר אצל האנשים שפועלים כך, או אפילו שמרגישים כך, מבלי שהם בהכרח נותנים לזה ביטוח בחוץ/ מוציאים את זה החוצה. זה משקף את הילד הרואה ברשויות של הנתיב אויבים שמנצלים אותו או אותה.

ההרגשה המעורפלת הזו שרק לעתים נדירות מתבטאת באופן רהוט וברור בתודעה, קיימת כהשלכה של בדיוק הכוונה הזו מצד האדם. הפרט רוצה דמות הורית נותנת- כל שלא דורשת כלום ונותנת הכל. כשדמות הורית כזו נכשלת ולא מצליחה להתממש, נוצרים טינה, עוינות וזעם. כל ההרגשות הללו הן, כמובן, רק חצי מודעות. אני לא אומר לגמרי לא מודע, כי זה כבר לא כך אצל רובכם שעובדים בנתיב זה. עם קצת מאמץ מצידכם, זה לא אמור להיות קשה מדי לברר ולוודא מהם העמדות, הדרישות, ההשלכות והעיוותים הלא רציונליים הללו. אני מציע להתייחס לזה בסשנים האישיים שלכם, שכולכם תשאלו את עצמכם באיזו מידה ייתכן וגם אתם נקטתם עמדות כאלה.

אקטינג אאוט כללי זה, בתחום זה, יכול אולי להיות מוסבר בצורה הטובה ביותר בדרך הבאה. ברוב תחומי המעורבות האחרים בנתיב הזה, אקטינג אאוט כזה היה מתגלה די מהר והייתם מתעמתים עם זה. אז האישיות מחפשת פורקן שבו רוב הסיכויים שזה לא יתגלה. נראה שזה מה שקורה כאן, היכן שיש המונים, היכן שאף הלפר לא מכהן בתפקיד רישמי, והיכן שהתקווה מרסנת ובולמת את האפשרות שניתן לרמות את הרשויות הללו ולתמרן אותן, ולפעול נגדן ללא פעולת תגמול. טוב שאתה שואל את השאלה הזו ושזה יוצא לאור בדיון הזה.

אני רוצה להוסיף כאן שהמשאלה הילדותית לסמכות שפירה כוזבת  - כלומר מי שנותנת הכל ולא דורשת, מי שמתמרנת את העולם כך שלמעשים שלכם לא יהיו השלכות - היא עקירה של הנשמות המשתוקקות לאל האמיתי, שאמנם נותן את כל השפע, כל השלווה, כל ההגשמה, כל האושר, אבל גם מחשיב אתכם למבוגרים בעלי כוחות ותכונות אלוהיות. כאשר אתם מתכחשים לתכונות הללו, ומכאן מתכחשים לנתינה שלכם, אתם תהיו כל כך ריקים עד שהרצון שלכם לקבל יהיה בלתי ניתן למימוש באופן אין סופי ובלתי נדלה. לכן זה ייצור חוסר תקווה שאתם תקרינו מבלי משים על הבריאה, על אלוהים, ועל כל סמכות שתצטרכו להתמודד איתה בחייכם.