שאלה

יש לי התקשרות יתר קלה למשפחה שלי, בלשון המעטה. אומרים לי גם שזה לא טוב. אני לא יכול לראות איפה זה לא בסדר. ואני תוהה אם אתה יכול לעזור לי?

המדריך

בואו נהיה ברורים קודם להשתמש במילה "לא נכון" לא במובן מוסרי - סמכות מאיימת או מענישה שמאלצת מישהו לעשות את מה שנכון אך נגד האינטרס של עצמו. אבל בואו נהיה ברורים שהמילה "לא נכון" פירושה מצב נחות, חיסרון עבורך כמו גם עבור כל אלה שאתה קשור אליהם - שזה לחיסרון שלך.

זה לחיסרון שלך מכיוון שמה המשמעות של התקשרות זו באמת? פירוש הדבר, "עשה בשבילי, תהיה אחראי עלי. אם נעשות טעויות, אלו הם הכללים שלך ואתה אחראי. אני רק רוצה להיות ילד שמציית לכללים כדי שלא אצטרך לעבור את הקושי של הצורך לחשוב, הצורך לבחור, להיות אחראי אם הבחירה לא תצא כל כך טובה; אז אני לא רוצה את כל הדבר המטריד הזה שמהווה את החיים של מבוגרים. אני רוצה שתשמור עלי, ותהיה אחראי לחלוטין, ותתן לי את כל הטוב, תן לי את המיטב מכל העולמות, שאני צריך רק לקבל.”

עכשיו, כמובן, זה נשמע- כלאחר יד- כמו מצב מאוד רצוי לאדם. הבה נבחן מדוע זה לא רצוי. מלכתחילה, לא רצוי להתעקש על כך, גם אם אין סיבה אחרת מזו שזה בלתי אפשרי. אף אחד לא יעשה את זה בשבילך, כדי שתחזור שוב ושוב, כמו מי שמשפשף את עורו כנגד הקיר, עד זוב דם, בתהליך ההתעקשות. בהתעקשות זו, אתה מבזבז את מיטב הכוחות של עצמך בתקווה חסרת תועלת שההתעקשות שלך תגרום לך סוף סוף לנצח. אבל אי אפשר לנצח, כי אף אחד לא יכול לעשות את זה. זה בפועל בלתי אפשרי, לא משנה כמה אמא או אבא או התחליפים שלהם יאהבו - אי אפשר לעשות זאת. אי אפשר לעשות זאת. [כך במקור: המדריך חוזר פעמיים] עצם העובדה שזה בלתי אפשרי הופכת את ההתעקשות והקשר, וההתעקשות להישאר בקשר הזה - כי זוהי משמעות הקשר - לבלתי אפשרית ולחסרון.

הסיבה מספר שתיים מדוע זה חיסרון היא שאפילו במידה הקטנה שנראה שמצליחים - או שנניח אפילו תיאורטית שזה אפשרי - זה עדיין יהיה חיסרון, מכיוון שאדם יחיה בפחד תמידי לאבד את המיטיב הזה. הסמכות המיטיבה הזו שחיה עבורך, שאחראית לך, שנותנת את הכל ולא דורשת ממך דבר. השעבוד והפחד לאבד גדולים פי אלף מהקושי, או מהקושי לכאורה, של להיות אחראי לחיים שלך.

הסיבה הבאה מדוע זה חיסרון - וזה אולי החשוב ביותר - היא שבשום פנים ואופן אי אפשר לעצמי לכבד ולחבב את עצמו כשדרך חיים זו נבחרת בתוך תוכו - לא משנה כמה זה מוסתר.  שום דבר לא יכול להיות גרוע יותר מסלידה עצמית ודחייה עצמית.

אין כאן הונאה עצמית, אמנם אפשר לנסות כמיטב היכולת למחוץ את הקול הזה ולא להיות מודעים כלל לקיומו. מבפנים זה קיים, וההשפעה של סלידה עצמית היא הרסנית. בה במידה שהפרט מתעקש על קשר זה לסמכות מיטיבה - שכמובן, תמיד מתחילה במשפחה שלך, עם אמא ואבא – באותה מידה הוא רמאי, רוצה יותר ממה שנותן, תלותי, נמצא בפחד ובסלידה עצמית. ההשפעה של זה היא הרס עצמי של כל אפשרות לאושר, לחיים משמעותיים ומהנים. וככל שזה קורה יותר, כך גדל הצורך בסמכות כשכל זה לא מודע. אם כך, המעגל הזדוני נמשך. עכשיו אתה מבין מה אני אומר כאן?

שאלה

בקושי.

המדריך

מה זה הדבר שאתה לא מבין?

שאלה

אני לא מבין איך להיות בריא בתחום הזה.

המדריך

לא, אתה לא יכול להכריח את עצמך להיות בריא! זו דרישה בלתי אפשרית.

שאלה

מכיוון שכל התקשרות הופכת להיות לחיסרון.

המדריך

לא!

שאלה

אחרת אתה פשוט לא קשור לשום דבר.

המדריך

לא! לא! לא! ישנן התקשרויות בריאות והתקשרויות לא בריאות.

שאלה

האם תוכל להסביר לי קשר בריא בבקשה?

המדריך

כן! כן! עכשיו בואו נראה את ההבדל. כדי לסכם: ההתקשרות הלא בריאה היא זו שתיארתי, בה האדם הופך את עצמו באופן מלאכותי לחסר אונים לחלוטין והוא תלוי באופן מלא בכך שנותנים לו ובהיותו המקבל. אבל זה משעבד כל כך הרבה שאז נותנים בְּרוּחַ לא נכונה, ברוח קנייה, ברוח של פחד ושיעבוד, לא בָּרוּחַ החופשית. כעת, ההתקשרות הבריאה היא זו בה שני אנשים עומדים על רגליהם בפנים, מצאו את מרכז הכובד בתוך תוכם, באני הפנימי שלהם, הם באחריות עצמית, אוטונומיים, ולכן הם רוחות חופשיות לתת ולקבל, ללא פחד, ללא תלות , בלי איום, בלי שעבוד, בלי ריצוי ובלי קנייה ומכירה. אולם, זהו אקט חופשי מאוד של נתינה וקבלה, וזו הדרך היחידה בה מערכת יחסים יכולה להיות מהנה. באותה מידה שקיימת התקשרות בריאה זו, כך היא מהנה. בה במידה שזו ההתקשרות הלא בריאה, כך היא בלתי נעימה. כמובן שעם רוב בני האדם, זה פחות או יותר תערובת של זה. רק במקרים נדירים זה נוטה מאוד לצד אחד. אבל קל מאוד לאמוד בדיוק היכן הפרט נמצא במערכת היחסים, להעריך באמת את החשבון העצמי עד כמה זה משחרר, מאפשר חופש, טוב, שמח ולא נעים, במובן זה, ובאיזו מידה זה אחרת.

שאלה

אולי מעולם לא ראיתי שום משפחה ביודעין באופן שבו אתה מסביר זאת, אבל אני לא רואה את זה באף אחד שאני מכיר. אולי מסיבה זו אני לא ממש מצליח להבין את זה. אתה יכול להגיד איך להשיג את זה?

המדריך

ובכן, ראשית על ידי ההכרה במידת ההתקשרות הלא בריאה שלך, לא להכריח את עצמך להתרחק ממנה אלא רק לראות אותה, בלי למהר, בלי שום חיפזון, בלי שום לחץ על עצמך, בלי שום איום שאתה כבר צריך להיות שונה, אבל גם בלי שום סייג, ועם הרצון לרצות לראות את זה באמת.

שאלה

אומרים שאהבה עבור גבר היא דבר בנפרד; עבור אישה, כל קיומה.

המדריך

האם זה מה שאת מאמינה?

שאלה

במובן מסוים, כן. מבחינתי, שמתי הכל לתוך זה ופשוט אין שום דבר אחר. אז זו אחת הסיבות שבגללן אני מתרחקת מזה. {כן} במילים אחרות, אישה רואה את הגבר כל הזמן [הכוונה- הגבר הוא מרכז עולמה]; אני חושבת שגברים, למען האמת, קצת יותר חכמים לגבי זה. הם לא צריכים לראות את האישה כל הזמן; ויש להם, אתה יודע, משהו אחר בחייהם. אני נוטה ללכת לכיוון של לחיות רק עם הרצון לראות את האיש. אתה יכול להגיב על זה?

המדריך

כן, אביא מספר תגובות בשתי רמות. ראשית אגיב ברמה כללית ואז ברמה הספציפית מבחינתך - או אם לומר זאת אחרת, ברמה החברתית וברמה האישית. עליך להבין שזה לא מצב טבעי: שגבר הוא ככה ואישה היא אחרת. לעיתים קרובות מאוד האנושות מבלבלת בין הדברים הללו מכיוון שהרגלים תרבותיים נקבעו לעיתים במשך מאות שנים בהן גברים חיים סוג אחד של חיים ונשים חיות סוג אחר של חיים, ואז זה מצטבר - לכאורה, כביכול - למה שמכונה בשם: עובדות טבעיות. ובכן, אלה אינן עובדות טבעיות. אלה עובדות מטופחות תרבותית. מטבעו, גבר זקוק לאהבת אישה באותה מידה כמו אישה, ואישה צריכה לפתח את עצמה ואת אישיותה, והיא צריכה להיות אוטונומית בתוך תוכה כמו גבר.

עכשיו אנו מגיעים לבעיה האישית שלך. אם את מרגישה צורך להיות רכושנית ולהיות כל הזמן עם הגבר, זה לא מתוך אהבה, יקירתי. זה בגלל הֶעְדֵּר הבַּעֲלוּת שלך על עצמך, החֶסֶר שאת לא אדם שלם. ולעתים קרובות זה עשוי להתבלבל עם אהבה.   נשים רבות מאד טוענות שזו אהבה כשהן זקוקות אך ורק להיות טפילים והן כך בפועל   על גבי הגבר בכל דרך ובכל הרמות. זה לעיתים קרובות כל כך, שוב ושוב, שבני אדם מתחילים להציג באור זוהר את הבעיות שלהם והופכים אותן לחוק טבעי כביכול, ואף הופכים את זה למשהו טוב, אף על פי שזה מצביע רק על בעיה שורשית עמוקה.

הרבה יותר מאשר לציין את היכולת לאהוב, זה מקטין את היכולת לאהוב. אהבה במהותה היא, בין הרבה דברים אחרים, מתן חופש לאדם האחר להמשיך את צמיחתו, להתפתח בדרכו, להפוך לאוטונומי, אפילו לטעות אם צריך. זאת אהבה. אהבה פירושה להרפות ולא תמיד שדברים ייעשו בדרך שלך. אהבה פירושה שאתם חזקים ועומדים על שתי הרגליים שלכם, בכדי שתוכלו לתת. שכן, רק מבחינה הגיונית, אתם יכולים לתת רק כאדם חזק, ולעולם לא כאדם חלש, לעולם לא כאדם נזקק שאינו יכול להיות לבד.

אז הייתי אומר, אף אחד לא מסוגל לקיים מערכת יחסים מתפקדת באמת שלא יכולה להיות מְסַפֶּקֶת ולמלא את האדם, כשאינו יכול להיות לבד. כי מי שלא יכול להיות לבד לא יכול להיות ביחד, וזה מוכח שוב ושוב. המציאות המעשית מוכיחה זאת. אם את נאחזת באדם האחר בחָסוּת כך שזה מעיד על נשיות, ואת מתגאה בכך שאת מכניסה את כל האני שלך לזה, כשאת בפועל רק נזקקת ולא סומכת על המשאבים שלך ורוצה שדמות חזקה יותר תטפל בך; מה שיקרה בפנים הוא שתתרעמי ותפחדי מהדמות החזקה הזו. ומה שיקרה איתו הוא שיתרעם כלפיך על איסור החופש הזה, שאת נצמדת אליו. כעת, חופש הוא אהבה. החופש הפנימי של נתינה הוא הסימן הגדול ביותר לאהבה - לתת לאדם האחר את הבחירה שלו; לתת לאדם האחר את הזכות לצמוח באופן הייחודי לו; לתת לאדם האחר את שלמות ההווייה שלך. אבל אם אינך הבעלים של עצמך, אינך יכולה באמת לדבר על אהבה. את יכולה לדבר על צורך נוירוטי שאכן יכול להיות מכוסה על ידי תחושה עמוקה לכאורה. זה עדין וזה דורש הרבה מאד תובנה וכנות רבה עם עצמך כדי לעשות הבחנות אלה, יקירתי.

אבל תמצאי, אם את יכולה לְאַמֵּת זאת, שאת יכולה רק אז להתחיל לבנות את האישיות שלך באמת כדי להפוך אותה מוכנה לשותפות אמיתית, איפה שיש נתינה ולקיחה, איפה שיש חילופים, שם יש לא רק את המחווה החיצונית אלא הנתינה הפנימית, לא רק של עצמך אלא את נותנת את האדם האחר לעצמו. וחופש פנימי מסוג זה הוא אהבה אמיתית. בגישה זו לא תדרשי ביחד מוחלט בכל עת. בגישה מסוג זה, לא תפחדי להיות לבד. יהיה לך הביטחון הפנימי לדעת שאת אהובה, ולכן לא תחששי מאובדן האהבה על ידי האדם האחר.

שאלה

אני מסכימה עם דבריך. אני מאוד מפחדת להיות במערכת יחסים כלשהי בזמן הזה, כי כשאני נמצאת במערכת יחסים ואני לא רואה את האדם כל לילה, אני נסערת. אני פשוט כבר לא אני עצמי. ככה הייתי ואני מרגישה שאני מתחילה לעזוב את זה. אני חוששת אפילו להתקדם למערכת יחסים בגלל חולשה גדולה זו שהייתה לי בעבר.

המדריך

ברגע שאת מודעת בצורה כזו - שהצורך הזה חונק אדם אחר, שאת כבר לא יכולה להשלות את עצמך שזו אהבה אמיתית - את יכולה לחקור את הערוצים האלו עוד יותר. מדוע את מציבה את הדרישות האלה? מה זה הדבר שאת מפקפקת בעצמך? כשתחקרי זאת הלאה ותעני על השאלות ברמה הזו העמוקה יותר, תראי שתתעורר בך עוצמה חדשה בה הכבוד העצמי שיש לך על מנת לסכן את החופש הזה, על כך שתאפשרי לאדם האחר לאהוב אותך מעצמו, בחופשיות, יגרמו לך להיות מסוגלת יותר להאמין בערך שלך.

לדרישה זו יש הרבה קשר לאמירה בפנים, "עליך לציית ולהיענות לרצון שלי, ואין לי אמונה שאם הרצון שלי לא יתגשם שאמלא את הצרכים שלי." וזה באמת אומר חוסר אמון ביקום, באלוהים, בעושר החיים ואמון מוגזם בכוח הרצון שלך. כי חוסר היכולת להשלים עם תסכול ולגרד מתחתיו (להתמרמר על זה), כביכול, קשורים מאוד לזה. את חושבת שאם תקבלי את הכל בדרך שלך במתח הדרוך הזה, אז יתמלאו הצרכים שלך. אבל אם תפתחי את היד ותתני לציפור לעוף משם, את עשוייה לגלות שהציפור תחזור. אזי, זו תהיה נתינה חופשית שתהיה הרבה יותר מוערכת, ותעניק לך את האמונה שאת אהובה.

אבל בדרך זו, לעולם לא תהיה לך האמונה שאת אהובה, כי את פשוט תאמיני שמה שאת מקבלת זה הִתְרַצּוּת והיענות לכוח הרצון הגדול שלך. את תשחקי במשחק כוח שבכלל לא ייתן לך את האמונה בהיותך אהובה. זה יוליך אותך שולל - הרבה יותר- לגבי כוחות הרצון שלך, שהם מוגבלים מאוד.

אז כשאת ניגשת לזה במדיטציה שלך, את יכולה להגיד, "אני מכינה את עצמי למערכת יחסים בה אני מסתכנת לפתוח את היד ולשחרר לחופשי, ולוקחת את הסיכוי שמה שאני צריכה, יבוא אלי- בסופו של דבר- בחופשיות, לא בהיצמדות ולא בשליטה, ואולי שום דבר לא יבוא באופן שאני מחליטה. אבל אולי הדרך בה זה יבוא, תהיה אפילו הרבה יותר טובה ומשמעותית." אם את יכול ללמוד את המחווה הפנימי הזה, יקירתי, את מכינה את עצמך לחוויה אמיתית בה תהיי משוחררת מפחד ומשוחררת מהצורך לשלוט.