שאלה

למה קשה לי להודות בזרם ה'לא' כפי שקשה לי להגיע לזרם ה'כן'?

המדריך

ובכן, כי, אתה מבין, האחד והשני הם רק שני צדדים של אותו מטבע. גם 'כן' וגם 'לא' הם חלק בלתי נפרד מהחיים. ואם האחד מעוות, גם השני מן הסתם מעוות. אם האחד נבלם, גם השני בהכרח יהיה כך. כמו שאמרת: 'לא' הוא בצורתו המעוותת, בצורה שמתריסה מול האושר, שמתנגדת לחרות ולאחריות עצמית, כך שלא יכולת להגיד 'לא'. לכן אמרת 'לא' איפה שצריך להגיד 'כן', ואמרת 'כן' איפה שצריך להגיד 'לא'. לא יכולת לומר 'לא' במובן של "אני אינדיבידואל ויש לי את הזכויות שלי. ואם מישהו רוצה ממני משהו שאני לא רוצה ושאני לא בוחר בחופשיות, יש לי זכות להגיד לא". את ה'לא' הזה אפשר לומר רק כשה'לא' הכוזב נפסק - ה'לא' שהוא נקמני, זדוני וחסין.  באותה מידה, 'כן' לאושר, 'כן' להנאה, 'כן' להתרחבות, 'כן' לאוטונומיה משלך, ניתן לומר רק כאשר מוותרים על ה'כן' השקרי של כניעה. אותו 'כן' כנוע אומר 'כן' מתוך פחד ומתוך בגידה עצמית ובגלל שאתה רוצה משהו ממישהו, אחרת הוא לא מוכן לתת לך בחופשיות. אז אתה מבין, אתה צריך להסתכל לתוך ה'לא' הנכון וה'לא' הלא נכון. אז אתה תהיה חופשי להגיד את ה'לא' הנכון ואת ה'כן' הנכון.

שאלה

לאחרונה באתי במגע עם הרצון העצמי המאוד זדוני הזה שיש לי. יש בי חלק שעושה מדיטציה ומתפלל ואומר שאני רוצה לוותר על זה. וה'לא' החזק המתעקש הזה פשוט עף ממני. הייתה לי חוויה רוחנית טובה ואני מכיר דרך אחרת להיות. ובכל זאת, זה כל כך חֵלֶק ממני. מה אני חוסם שגורם לי לרצות להיאחז בזה.

המדריך

הייתי אומר לך את זה כך. שבמשך תקופה ארוכה, ארוכה, ארוכה של זמן - אולי הרבה יותר מהשנים בחיים האלה - הכחשת את האמת הזמנית של הנקמנות, הרצון להרע וההרס . אתה, כפי שאתה אומר בעצמך, רק לאחרונה זיהית וקיבלת זאת. עכשיו אולי תצטרך לעבור תקופה שבה אתה צריך ללמוד לקבל את זה יותר, לדעת את ההשלכות, לדעת מה המחיר, ולהישאר עם זה לזמן מה, ולא להפעיל את הלחץ הזה על עצמך לצאת מזה לפני שאתה אפילו נמצא בתוך זה.

שאלה

גם כשזה יוצא, אני לא מאפשר את זה.

המדריך

אכן

שאלה

אני שופט ומתעסק וחובט ומשחק משחקים, ואני אפילו לא מוכן לקבל את קיומה של האמת הזמנית.

המדריך

זו הסיבה שאני אומר שאתה צריך לקבל קודם. אתה לא יכול לצאת ממשהו שלא קיבלת תחילה באופן מציאותי.

שאלה

התקדמתי הרבה עם הוצאת המיניות שלי החוצה, אבל עדיין יש בי 'לא' חזק מאוד. בִּמְקוֹם שיהיה לזה היגיון או משמעות, לעתים קרובות היציאה הזו פשוט אומרת 'לא'.

המדריך

ה'לא' פחות קשור עכשיו לשנאה או לפחד או לאי-אמון בגבר, למרות שההיבט הזה, כמובן, מוכר לך, יחד עם הרצון שלך לא לחשוף, להסתכן או לתת לגבר. אבל זה לא העיקר כאן. העיקר שיש בך גישות שליליות מסוימות שאת עדיין אומרת להן 'כן'. ולכן ההנאה האמיתית הופכת למפחידה.

שאלה

אני מרגיש מנותק מהאני הגבוה שלי במשך זמן רב. בכל פעם שאני מנסה לעשות מדיטציה או לדבר עם עצמי, אני מאוד מודע ל'לא' חזק מאוד, ולא הצלחתי להתמקד באף סוג של שאלה כדי לעזור לי לעבור מהמקום הזה. זה אולי קשור לעובדה שאני צריך להחליט בקרוב מה לעשות בשנה הבאה. יש הרבה אפשרויות ואין לי דרך הגיונית לגשת לזה בצורה ברורה. חשבתי שאולי הם קשורים.

המדריך

כן! כן! עכשיו בואו נראה את ההבדל. כדי לסכם: ההתקשרות הלא בריאה היא זו שתיארתי, בה האדם הופך את עצמו באופן מלאכותי לחסר אונים לחלוטין והוא תלוי באופן מלא בכך שנותנים לו ובהיותו המקבל. אבל זה משעבד כל כך הרבה שאז נותנים בְּרוּחַ לא נכונה, ברוח קנייה, ברוח של פחד ושיעבוד, לא בָּרוּחַ החופשית. כעת, ההתקשרות הבריאה היא זו בה שני אנשים עומדים על רגליהם בפנים, מצאו את מרכז הכובד בתוך תוכם, באני הפנימי שלהם, הם באחריות עצמית, אוטונומיים, ולכן הם רוחות חופשיות לתת ולקבל, ללא פחד, ללא תלות , בלי איום, בלי שעבוד, בלי ריצוי ובלי קנייה ומכירה. אולם, זהו אקט חופשי מאוד של נתינה וקבלה, וזו הדרך היחידה בה מערכת יחסים יכולה להיות מהנה. באותה מידה שקיימת התקשרות בריאה זו, כך היא מהנה. בה במידה שזו ההתקשרות הלא בריאה, כך היא בלתי נעימה. כמובן שעם רוב בני האדם, זה פחות או יותר תערובת של זה. רק במקרים נדירים זה נוטה מאוד לצד אחד. אבל קל מאוד לאמוד בדיוק היכן הפרט נמצא במערכת היחסים, להעריך באמת את החשבון העצמי עד כמה זה משחרר, מאפשר חופש, טוב, שמח ולא נעים, במובן זה, ובאיזו מידה זה אחרת.

שאלה

אולי מעולם לא ראיתי שום משפחה ביודעין באופן שבו אתה מסביר זאת, אבל אני לא רואה את זה באף אחד שאני מכיר. אולי מסיבה זו אני לא ממש מצליח להבין את זה. אתה יכול להגיד איך להשיג את זה?

המדריך

ובכן, ראשית על ידי ההכרה במידת ההתקשרות הלא בריאה שלך, לא להכריח את עצמך להתרחק ממנה אלא רק לראות אותה, בלי למהר, בלי שום חיפזון, בלי שום לחץ על עצמך, בלי שום איום שאתה כבר צריך להיות שונה, אבל גם בלי שום סייג, ועם הרצון לרצות לראות את זה באמת.

שאלה

אומרים שאהבה עבור גבר היא דבר בנפרד; עבור אישה, כל קיומה.

המדריך

האם זה מה שאת מאמינה?

שאלה

במובן מסוים, כן. מבחינתי, שמתי הכל לתוך זה ופשוט אין שום דבר אחר. אז זו אחת הסיבות שבגללן אני מתרחקת מזה. {כן} במילים אחרות, אישה רואה את הגבר כל הזמן [הכוונה- הגבר הוא מרכז עולמה]; אני חושבת שגברים, למען האמת, קצת יותר חכמים לגבי זה. הם לא צריכים לראות את האישה כל הזמן; ויש להם, אתה יודע, משהו אחר בחייהם. אני נוטה ללכת לכיוון של לחיות רק עם הרצון לראות את האיש. אתה יכול להגיב על זה?

המדריך

כן, אביא מספר תגובות בשתי רמות. ראשית אגיב ברמה כללית ואז ברמה הספציפית מבחינתך - או אם לומר זאת אחרת, ברמה החברתית וברמה האישית. עליך להבין שזה לא מצב טבעי: שגבר הוא ככה ואישה היא אחרת. לעיתים קרובות מאוד האנושות מבלבלת בין הדברים הללו מכיוון שהרגלים תרבותיים נקבעו לעיתים במשך מאות שנים בהן גברים חיים סוג אחד של חיים ונשים חיות סוג אחר של חיים, ואז זה מצטבר - לכאורה, כביכול - למה שמכונה בשם: עובדות טבעיות. ובכן, אלה אינן עובדות טבעיות. אלה עובדות מטופחות תרבותית. מטבעו, גבר זקוק לאהבת אישה באותה מידה כמו אישה, ואישה צריכה לפתח את עצמה ואת אישיותה, והיא צריכה להיות אוטונומית בתוך תוכה כמו גבר.

עכשיו אנו מגיעים לבעיה האישית שלך. אם את מרגישה צורך להיות רכושנית ולהיות כל הזמן עם הגבר, זה לא מתוך אהבה, יקירתי. זה בגלל הֶעְדֵּר הבַּעֲלוּת שלך על עצמך, החֶסֶר שאת לא אדם שלם. ולעתים קרובות זה עשוי להתבלבל עם אהבה.   נשים רבות מאד טוענות שזו אהבה כשהן זקוקות אך ורק להיות טפילים והן כך בפועל   על גבי הגבר בכל דרך ובכל הרמות. זה לעיתים קרובות כל כך, שוב ושוב, שבני אדם מתחילים להציג באור זוהר את הבעיות שלהם והופכים אותן לחוק טבעי כביכול, ואף הופכים את זה למשהו טוב, אף על פי שזה מצביע רק על בעיה שורשית עמוקה.

הרבה יותר מאשר לציין את היכולת לאהוב, זה מקטין את היכולת לאהוב. אהבה במהותה היא, בין הרבה דברים אחרים, מתן חופש לאדם האחר להמשיך את צמיחתו, להתפתח בדרכו, להפוך לאוטונומי, אפילו לטעות אם צריך. זאת אהבה. אהבה פירושה להרפות ולא תמיד שדברים ייעשו בדרך שלך. אהבה פירושה שאתם חזקים ועומדים על שתי הרגליים שלכם, בכדי שתוכלו לתת. שכן, רק מבחינה הגיונית, אתם יכולים לתת רק כאדם חזק, ולעולם לא כאדם חלש, לעולם לא כאדם נזקק שאינו יכול להיות לבד.

אז הייתי אומר, אף אחד לא מסוגל לקיים מערכת יחסים מתפקדת באמת שלא יכולה להיות מְסַפֶּקֶת ולמלא את האדם, כשאינו יכול להיות לבד. כי מי שלא יכול להיות לבד לא יכול להיות ביחד, וזה מוכח שוב ושוב. המציאות המעשית מוכיחה זאת. אם את נאחזת באדם האחר בחָסוּת כך שזה מעיד על נשיות, ואת מתגאה בכך שאת מכניסה את כל האני שלך לזה, כשאת בפועל רק נזקקת ולא סומכת על המשאבים שלך ורוצה שדמות חזקה יותר תטפל בך; מה שיקרה בפנים הוא שתתרעמי ותפחדי מהדמות החזקה הזו. ומה שיקרה איתו הוא שיתרעם כלפיך על איסור החופש הזה, שאת נצמדת אליו. כעת, חופש הוא אהבה. החופש הפנימי של נתינה הוא הסימן הגדול ביותר לאהבה - לתת לאדם האחר את הבחירה שלו; לתת לאדם האחר את הזכות לצמוח באופן הייחודי לו; לתת לאדם האחר את שלמות ההווייה שלך. אבל אם אינך הבעלים של עצמך, אינך יכולה באמת לדבר על אהבה. את יכולה לדבר על צורך נוירוטי שאכן יכול להיות מכוסה על ידי תחושה עמוקה לכאורה. זה עדין וזה דורש הרבה מאד תובנה וכנות רבה עם עצמך כדי לעשות הבחנות אלה, יקירתי.

אבל תמצאי, אם את יכולה לְאַמֵּת זאת, שאת יכולה רק אז להתחיל לבנות את האישיות שלך באמת כדי להפוך אותה מוכנה לשותפות אמיתית, איפה שיש נתינה ולקיחה, איפה שיש חילופים, שם יש לא רק את המחווה החיצונית אלא הנתינה הפנימית, לא רק של עצמך אלא את נותנת את האדם האחר לעצמו. וחופש פנימי מסוג זה הוא אהבה אמיתית. בגישה זו לא תדרשי ביחד מוחלט בכל עת. בגישה מסוג זה, לא תפחדי להיות לבד. יהיה לך הביטחון הפנימי לדעת שאת אהובה, ולכן לא תחששי מאובדן האהבה על ידי האדם האחר.

שאלה

אני מסכימה עם דבריך. אני מאוד מפחדת להיות במערכת יחסים כלשהי בזמן הזה, כי כשאני נמצאת במערכת יחסים ואני לא רואה את האדם כל לילה, אני נסערת. אני פשוט כבר לא אני עצמי. ככה הייתי ואני מרגישה שאני מתחילה לעזוב את זה. אני חוששת אפילו להתקדם למערכת יחסים בגלל חולשה גדולה זו שהייתה לי בעבר.

המדריך

ברגע שאת מודעת בצורה כזו - שהצורך הזה חונק אדם אחר, שאת כבר לא יכולה להשלות את עצמך שזו אהבה אמיתית - את יכולה לחקור את הערוצים האלו עוד יותר. מדוע את מציבה את הדרישות האלה? מה זה הדבר שאת מפקפקת בעצמך? כשתחקרי זאת הלאה ותעני על השאלות ברמה הזו העמוקה יותר, תראי שתתעורר בך עוצמה חדשה בה הכבוד העצמי שיש לך על מנת לסכן את החופש הזה, על כך שתאפשרי לאדם האחר לאהוב אותך מעצמו, בחופשיות, יגרמו לך להיות מסוגלת יותר להאמין בערך שלך.

לדרישה זו יש הרבה קשר לאמירה בפנים, "עליך לציית ולהיענות לרצון שלי, ואין לי אמונה שאם הרצון שלי לא יתגשם שאמלא את הצרכים שלי." וזה באמת אומר חוסר אמון ביקום, באלוהים, בעושר החיים ואמון מוגזם בכוח הרצון שלך. כי חוסר היכולת להשלים עם תסכול ולגרד מתחתיו (להתמרמר על זה), כביכול, קשורים מאוד לזה. את חושבת שאם תקבלי את הכל בדרך שלך במתח הדרוך הזה, אז יתמלאו הצרכים שלך. אבל אם תפתחי את היד ותתני לציפור לעוף משם, את עשוייה לגלות שהציפור תחזור. אזי, זו תהיה נתינה חופשית שתהיה הרבה יותר מוערכת, ותעניק לך את האמונה שאת אהובה.

אבל בדרך זו, לעולם לא תהיה לך האמונה שאת אהובה, כי את פשוט תאמיני שמה שאת מקבלת זה הִתְרַצּוּת והיענות לכוח הרצון הגדול שלך. את תשחקי במשחק כוח שבכלל לא ייתן לך את האמונה בהיותך אהובה. זה יוליך אותך שולל - הרבה יותר- לגבי כוחות הרצון שלך, שהם מוגבלים מאוד.

אז כשאת ניגשת לזה במדיטציה שלך, את יכולה להגיד, "אני מכינה את עצמי למערכת יחסים בה אני מסתכנת לפתוח את היד ולשחרר לחופשי, ולוקחת את הסיכוי שמה שאני צריכה, יבוא אלי- בסופו של דבר- בחופשיות, לא בהיצמדות ולא בשליטה, ואולי שום דבר לא יבוא באופן שאני מחליטה. אבל אולי הדרך בה זה יבוא, תהיה אפילו הרבה יותר טובה ומשמעותית." אם את יכול ללמוד את המחווה הפנימי הזה, יקירתי, את מכינה את עצמך לחוויה אמיתית בה תהיי משוחררת מפחד ומשוחררת מהצורך לשלוט.