שאלה

מה זה בעצם חסד?

המדריך

אני יכול לראות שיהיה לך די קשה להבין את מושג החסד לאחר ששמעת ממני כל הזמן שחוק הסיבה והתוצאה צריך להתנהל ללא הפרעה. למרות שזה נכון, החסד בכל זאת קיים. זה לא קל להסביר ולרוב מאוד לא מובן. זה עשוי להיות קל יותר להבנה, אם אזכיר בקצרה תחילה מה זה לא חסד, אולם מה שנחשב לעתים קרובות לחסד. לעתים קרובות נהוג לחשוב שכאשר מרחיבים את המושג חסד, האדם אינו צריך להיתקל בקשיים שבדרך כלל הוא יצטרך לעבור. במילים אחרות, על ידי כך, חוק הסיבה והתוצאה נשבר. אנשים חושבים שאם אלוהים מעניק, הוא מסלק ממך צרות. כמובן, זה רעיון שגוי לחלוטין.

במציאות, החסד הוא תוכנית הישועה, עם כל מה שיש בה כדי לאפשר לרוחות הנופלות לחזור. אם החוק האלוהי לא יפעל בצורה כזו שיגרום לרוע להביס את עצמו, הרוחות הנופלות לעולם לא תוכלנה לחזור. זהו החסד הבסיסי. העזרה של הרוחות שלא נפלו, או של אלה שהתפתחו, היא חסד נוסף. ללא העזרה המתמדת הזו, החזרה תהיה הרבה יותר קשה וארוכה יותר, אבל זה לא אומר שחוק הסיבה והתוצאה נשבר. חסד הוא ביאת ישוע המשיח. ישות אחת לקחה על עצמה משימה כל כך עצומה וקושי כל כך גדול בכך שהסכימה לסבול כדי לפתוח את הדלתות, להראות את הדרך, לעזור להאיץ את ההתפתחות עבור כולם, על ידי מעשה של אהבה עילאית כפי שלא נצפה מעולם על פני כדור הארץ הזה לפני או מאז. אם תקראו שוב את ההרצאה שנתתי בנושא זה [הרצאה מס' 19 ישוע המשיח], הדבר יהיה ברור לכם יותר.

חסד אלוהי מתרחש ללא הרף במקום שבו התפשטות האור חודרת את הבלבול ואת החושך על מנת לזרז את מימושו של העולם האלוהי. הבה נגיד, לדוגמה, שאומה נשלטת על ידי כוחות החושך בגלל בורותם של האנשים ובצבוץ הזרמים השליליים שלהם. לצאת מהחושך הזה ללא סיוע, ללא חסד, פירושו לעבור כל כך הרבה תלאות, הרס וטרגדיה. זה יהיה בלתי נסבל.

וזה ייקח כל כך הרבה יותר זמן, כל כך הרבה יותר זמן, ממה שזה לוקח עם חסד. חסד עשוי ללבוש צורות רבות. זה יכול לקרות דרך התגלמותם של כמה אנשים חזקים ומפותחים מאוד שלא צריכים לקחת על עצמם משימות מסוימות, אלא שעושים זאת באהבה ובאחווה, כדי לעזור. באותה מידה, כל אחד מכם גם יכול להיות מכשיר של חסד. אם, על ידי ההתפתחות שלכם, אתם מגיעים להבנה עמוקה יותר, והכוח והיכולת שלכם לאהוב באמת מתגלים - לא בכוח ובכפייה, אלא במציאות - יש לכם השפעה על אחרים, ולכן על העולם, כמו שאתם לא יכולים לדמיין. אתם מפיצי אור ואמת מעצם החיפוש שלכם לתוך נשמתכם.

האני הפנימי ביותר שלכם נפרש, משחרר את עצמו מכל השכבות והמסכות, וכך אתם מסוגלים להשפיע על האני הפנימי ביותר של אנשים אחרים. אתם חודרים ישר דרך השכבות והמסכות המונחות אחת על השניה. זה המצב, כפי שהסברתי קודם. מכאן שכל מעשה טוב ונכון, יותר מכל, מעשה הגילוי העצמי, הופך אתכם למכשיר של חסד. הכוח של טוב והאהבה חזק לאין שיעור מכוח הרוע והבורות.

אחרים לא רק לומדים מהדוגמה שלכם, אלא הם מושפעים מאוד בתת המודע שלהם מהנביעה שלכם. אתם עלולים לחשוב שזה לא אומר כלום; זה לא יכול להיות חסד או הדרכה או משהו אלוהי מכיוון שאתם עשיתם זאת. אבל כל בן אדם יכול להיות מכשיר של חסד, או של כל ביטוי אלוהי אחר.

ישנן תגובות שרשרת רצופות, לא רק בכל הנוגע לזרמים השליליים בנפש האדם – כפי שהיו לכולכם הזדמנויות רבות לְאַמֵּת בנתיב שלכם – אלא גם בכל הנוגע לגילויים אלוהיים. הם באים ממקור והמקור הזה הוא חסד אלוהי. זה שהוא סוף סוף מתחיל להיות מופעל דרך שרשראות שונות של כלי חסד - גם כלים אנושיים - לא משנה את העובדה שהוא מגיע בהתחלה מהמקור האלוהי. אני מבין שזה נושא שקשה להסביר ולהבין.

שאלה

האם אלו שמקבלים את החסד הם ראויים לכך בדרך כלשהי?

המדריך

שוב, זה מצביע על מושג שגוי. החסד אינו מושט לכמה נבחרים ומונעים את זה מאחרים. החסד מסביבך. אם אתה רוצה את זה, אתה יכול לקחת חלק בזה. אם אינך רוצה בכך, אם תרצה בפינה כלשהי בהוויה שלך להישאר בעיוורון, חסד לא יהיה נגיש לך. אבל מי שרוצה, יושפע מזה כל הזמן. זה שם לכולם כאחד. החסד נמצא שם כתוצר של העולם האלוהי וכולכם יכולים לקבל אותו, אם תדעו כיצד לפנות אליו.

שאלה

יש לי שאלה לגבי קבלת מה שיהיה חסד מאלוהים, עזרה מהאלוהים הזה, לְפַנּוֹת נתיבים חדשים במעין מעבר מספיק מעצמכם. הכוח הזה מגיע אליכם ועוזר לְפַנּוֹת את הנתיב שלכם עבור ההתפתחות שלכם. אני לא יודע אם זה הסוג המתאים עבורי או אם זו הדרך הנכונה. יש לי הרבה ספקות.

המדריך

כן, אני יכול להבין למה אתה מטיל ספק - כי, אתה מבין, כשהאדם מצפה מאֱלֹוהוּת לתת לו את מה שהוא לא יודע לתת לעצמו, הספק שלו יהיה יותר ממוצדק. מה זה חסד? הבה נבהיר את משמעות החסד. כל כך הרבה אנשים רוצים להאמין שחסד פירושו שאלוהים נותן להם משהו לחינם. אבל חסד זה משהו אחר לגמרי.

חסד הוא הדרך שבה נוצר העולם, היקום, הבריאה. חסד הוא העובדה שלאדם יש את הכוח להפוך את עצמו ליצור שמח לחלוטין, משמעותי, שימושי, שחווה את האושר העילאי של הוויה, וזה בכוחו. הוא לא יכול להגיע למצב הזה כשהוא ממתין באופן פסיבי. זו הַמְתָּנָה לא ריאלית. אבל הוא בהחלט יכול להגיע - ויחסית די מהר - למצב הזה, כשהוא מוכן להיות פעיל - לא פעיל יתר על המידה, לא ממהר או בחרדה או בהצקה - במובן שהוא לוקח את השלטון על חייו לידיו הוא, על ידי הבנה שהחיים שלו הם בדיוק מה שהוא. שאם הוא רוצה שחייו ישתנו, הוא צריך להשתנות, ושהוא מוכן לבצע את השינוי הזה.

כדי לאפשר את השינוי הזה, הוא יכול להתגייס וצריך לגייס את הכוחות האינסופיים העומדים לרשותו, בתוכו. אבל הכוחות האלה לעולם אינם יכולים לעבוד כשהוא אינו עושה דבר מלבד לחכות. הוא צריך להיות מוכן להסתכל על עצמו בכנות, להבין היכן הוא טועה, ולהיות מוכן לשנות היכן שהוא רוצה חיים מסוג אחר. זהו החסד - כשהאדם מגלה שיש לו את הכוח הזה, כשהאדם מגלה שהוא לא כלי חסר אונים - ההכרה, העובדה הזו של הבריאה, היא החסד שקיים כל הזמן, שלא צריך להינתן לאף אחד.

זה יכול להגיע אליך בכל שנייה כי זה כבר שם אם אתה מאפשר את זה. אתה יכול לאפשר זאת רק על ידי הכרת עצמך והבנת עצמך ברובד העמוק ביותר ועל ידי שינוי עצמך היכן שנדרש, כי אתה חוסם את נטילת החלק מהחסד הקיים בתוכך ללא הרף. זו הגישה המציאותית שלעולם, לעולם לא תוכל לאכזב אותך. אתה תתאכזב רק ברגע שבו אתה מצפה לישועה מחוץ לעצמך. כאשר אתה יודע שהישועה טמונה בכוח שלך, לעולם אי אפשר יהיה לאכזב אותך, כי אז יהיה לך האיזון הנכון בין המאמצים שלך, הנכונות שלך, לבין גיוס הכוחות והחוכמה האלוהיים שעוזרים לך לעשות זאת.

זה לא יהיה זה או זה. זה יהיה ביחד מצורף, כפי שהסברתי בהרצאה האחרונה לפני שבועיים [הרצאה מס' 129: מנצח מול מפסיד- יחסי גומלין בין העצמי לכוחות היצירתיים]. או שהאדם מצפה לישועה רק מאלוהים, מחכה לחסד אלוהי זה, או שהאדם חושב שחסד אלוהי כזה אינו קיים, שעזרה אלוהית וחוכמה וכוח אינם קיימים. הוא צריך לעשות הכל לפי המוח החיצוני שלו, האני החיצוני הקטן שלו. בשתי החלופות הוא חייב להתאכזב. אבל כשהוא משתמש בשניהם, אחד אוכף את השני, אחד מגדיל את השני, אז הוא לעולם לא יכול להתאכזב. זו דרך האמת שלעולם, לעולם לא תאכזב.

אני לא אומר שבזמן שאדם נמצא בנתיב כזה, הוא לא יחווה מדי פעם ספק ואכזבה, אלא בפרופורציה מדויקת שבה הוא חזר לצפות לישועה מאחרים ולא מעצמו. וכשאתם נכנסים מספיק עמוק – שוב, אני מפנה את דברי לכל חברי, נוכחים ונעדרים – וזה מפתח חשוב מאוד, יקירי: אתם נעשים הכי חסרי סבלנות והכי תובעניים שאחרים יעזרו לכם, והכי ממורמרים שאחרים לא עוזרים לכם מספיק, כשאתם מתנגדים לשינוי או לתובנה על עצמכם.

בה במידה שאינכם רוצים לשנות או חוששים משינוי, באותה מידה אתם מתרעמים על החיים או על אלוהים או על ההלפר שלכם או על הסביבה שלכם, כי החיים שלכם אינם מאושרים או שהנתיב מאכזב אתכם. אתם תרגישו מאוכזבים מהנתיב עד הרמה שאתם מתנגדים לשינוי, פוחדים משינוי, ולא רוצים להכיר בכך. מצד שני, בה במידה שאתם מוכנים להסתכל ולשנות, באותה מידה לעולם לא תרגישו שאכזבו אתכם. זהו מפתח שכולכם - גם אותם חברים שלא נמצאים כאן הלילה - צריכים לא רק לזכור אלא לנסות לברר בתוכם ולעבוד על זה כדי לראות שזה כך - שמה שאני אומר הוא אמת, אמת מוחלטת.

שאלה

אני עדיין לא מצליח להבין איך כל זה מתאים לרעיון של "נעשה רצונך". או שאני צריך לוותר על משהו לאלוהים? את זה אני לא מבין.

המדריך

ובכן, אתה מוותר רק על משהו שהוא שלילי. אתה לא מוותר על זה לאלוהים במובן שבו אתה חושב על אישיות השוכנת בעננים. אתה מוותר על זה למען האמת, האהבה, חיים מועילים. אתה מוותר על זה למען עצמך ולכן למען אלוהים. אתה מבין, אתה עדיין מותאם ומְכֻוָּן- כשאתה שואל שאלה כזו- לחשוב שאתה ואלוהים לא אחד.

זו תהיה סתירה או בלבול אם רצון האל היה שונה מרצונו של האדם, או אם אלוהים היה דורש משהו שהוא חיסרון לאדם. אתה לא מוותר על שום דבר שיש בו יתרון עבורך. ומה שהכי מועיל ומביא לך הכי הרבה אושר חייב להיות רצון האל. ברגע שאתה מבין את זה, אין בזה שום קונפליקט או בלבול.

כאשר האדם חושב שאלוהים נוקשה ורוצה שתסבול ורוצה שתוותר על היתרונות שלך, אז הוויתור הופך לבעיה. אבל האדם מחזיק בעמדות הרסניות ברעיון שקרי- לא במודע- שהעמדות ההרסניות הללו מהוות הגנה עבורו. אבל במציאות, הן מזיקות לו. הן מונעות אושר. הוא מרגיש כשהוא צריך לוותר על הגנה כזו שהוא צריך לעשות משהו שמסכן אותו, למען האל. זה רעיון שגוי. כל עוד קיים רעיון שגוי כזה, מושג שגוי כזה, יתקיים קונפליקט של ויתור ורצון האל מול רצון האדם. אבל זו לא בעיה אמיתית.

הנה דוגמה. בוא נגיד, בתוך העבודה הזו שאתה עושה בנתיב, אתה מגלה דימוי; אתה מגלה מסקנה שגויה. ובמסקנה השגויה הזו, לדימוי הזה יש אפקט של גישות הרסניות מסוימות בתוכך. הבה נניח שאחת מהעמדות ההרסניות הללו היא שאתה מפחד לאהוב, שאתה מסיג את הרגשות שלך. אתה לא מרשה לעצמך להיות טבעי, לתת לרגשות שלך ללכת באופן ספונטני. אתה כל הזמן מתמרן אותם ומעכב אותם.

כעת, איפשהו עמוק בפנים אתה עשוי להרגיש, בצדק רב, "אם אני נמנע מלאהוב, אני לא עושה את רצון האל. בוודאי שרצון האל חייב להיות שאֹוהַב". מצד שני, אתה עלול להיות מפוחד מאוד. אולי אתה באמת תרגיש שזו הקרבה. אולי באמת תרגיש שאתה מוותר על הגנה שאתה מוקיר מאד והיא הכרחית מאוד, אם תוותר על האיסור לאהוב, להרגיש, ליהנות ממערכת יחסים עמוקה.

במציאות אתה לא מקריב או מוותר על שום דבר. אין הבדל בין הרצון האמיתי שלך - רצון העצמי האמיתי שלך - לבין רצון האל. רק האני הקטן, ספוג בטעות, רוצה להישאר בטוח ולא לאהוב. כמובן, לפני שתתקל בתחום כזה של ויתור, תצטרך להיות מודע לעובדה, ראשית, שאתה מפחד מאהבה, שלעתים קרובות דורשת לא מעט תובנה מורחבת וכנות עצמית, שכן על פני השטח אולי לעולם לא תדע את זה. או שאתה עשוי לחשוב שהתחליפים שלך לאהבה זהים לאהבה. אבל ברגע שאתה פוגש פנים אל פנים את העובדה שאתה אכן אוסר על עצמך לאהוב, יהיה עליך לוותר על האיסור הזה אם אתה רוצה הגשמה ואושר. וזה עשוי להיראות כמו קורבן. שם אתה עשוי להרגיש, "הרצון שלי הוא דבר אחד; רצון האל הוא אחר."

שאלה

אני רוצה להבין מהו חסד במונחים של הנתיב הזה. האם זה הדבר הזה שעומד לרשותנו שיכול להפוך את הזרם השלילי לזרם חיובי? ההלפר שלי אמר שבגלל שיש לנו ברירה, אנחנו יכולים לבחור לא להשליך את עצמנו לגיהנום אלא להשליך את עצמנו לגן עדן. האם ניתן, באמצעות החסד, להמיס קארמה במקום להילחם בכל זה?

המדריך

מושג החסד הוא, בעולם הזה, לעתים קרובות מאוד לא מובן - כל כך הרבה לא מובן, למעשה, שאני אפילו לא אוהב להשתמש במילה הזו, כי הקונוטציה הרגילה היא שדמות אלוהים אישית בוחרת לתת חסד לחלק ולא לאחרים, ושהחסד הזה- איזו משמעות שאמורה להיות לזה- הוא כמו טובה מיוחדת שניתנת, שלא ייקצב עונש. במילים אחרות, יש לזה את כל הקונוטציה של ניכור עצמי בין העצמי לאלוהים, והיות המקבל ילד שנותנים לו משהו מיוחד. זה מטעה לחלוטין ואפילו מסוכן. לכן, אני לא אוהב להשתמש במילה הזו.

אבל הייתי אומר שהתהליך שבו אתה יכול לעורר את האנרגיות לעבור ממסלול מעורב שלילי למסלול חיובי מגיע בתהליכים חוקיים ומסודרים של סיבה ותוצאה. כעת, מה שנראה כחסד הוא שלעתים קרובות ההשפעה מגיעה הרבה יותר מאוחר ובדרכים עקיפות, כך שהיא כבר לא קשורה במודע ההכרתי עם הסיבה שהאישיות הניעה.

במילים אחרות, הבה נניח שעכשיו אתה עושה מדיטציה ומתמסר לאלוהים, לכל מה שאלוהים מתכוון, לכל מה שהרוח האוניברסאלית והבורא מתכוון, של אהבה ואמת, של יושר ואחריות עצמית, של יושרה ואומץ, של תפקוד בדרך שבה אינך רוצה לקבל יותר ממה שאתה נותן, מה שעושה בסתר האישיות הנוירוטית. כעת, ברגע שההתחייבות הזו מתבצעת, ההשפעה נראית רק לעתים רחוקות ונחווית באופן מיידי, כי המחסומים חזקים מדי - לא בגלל שאלוהים יושב מנוכר ומרוחק ממך במקום גיאוגרפי אחר ואז מחלק במועד מאוחר יותר את ההיתרים או הפְּטוֹרים.

המחסומים הפנימיים שלך צריכים לפלס את דרכם, ואולי צריך לחזק את הרוח החיובית הזו ולבנות סוף סוף את המנהרות - אם האישיות לא תיכנע לשליליות בתקופת ההמתנה, אם לא תוותר מיד ותחמיץ פנים ותאמר: "זה לא עובד בכל מקרה; זה חסר תקווה." במילים אחרות, אם תישמר גישה ממתינה בסבלנות ובוטחת, התוצאה תגיע. אבל אז זה ייראה כל כך מרוחק מהסיבה שהופעלה על ידי ההחלטה האישית  שלך "להפיל את עצמך בגן עדן", כפי שאמרת, עד שזה נראה כאילו ניתן לך משהו שנראה כחסד.