שאלה

לפני זמן מה היו לי הרגשות האלה בתוכי שתמיד חשבתי שהם רגשות של חרדה. לאחרונה, הבנתי שהתחושה הזו לא הייתה חרדה, אלא צורה חדשה של אנרגיה. זה גורם לי להרגיש להוט, ואני תוהה אם תוכל להסביר?

המדריך

כן, נכון, זה מאוד מאוד חשוב. הנה לך דוגמה חיה למה שהבהרתי בעבר  שכאשר האדם מפחד מהרגש, הוא הופך את זה לחרדה; הוא מאמין שזו חרדה; הוא מאמין שזה משהו שלא צריך להיות שם, כי רוב בני האדם אפילו לא יודעים מה הם באמת רגשות. וכשהם מרגישים אותם, הם הופכים לחרדים והופכים את התחושות לחרדה רבה יותר.

אז כשאתה מרגיש חרדה לעתים קרובות, תירגע לתוך זה ושאל את עצמך "האם זו באמת חרדה? אולי זה רגש אחר שאני מכחיש. זה עשוי להיות רגש חיובי ויפה מאוד. יכול להיות שזו תחושה שלילית. יכול להיות שזה כעס". אבל שוב, אם הכעס יתקבל במלואו, הוא יהפוך בקרוב מאוד להנאה. והכחשת ההנאה, אם כן, יוצרת את גוש החרדה הזה.

תן לעצמך לזרום, גם אם אתה לא מקבל הקלה מיידית. ההקלה אינה הכרחית. זה כל כך דחוף כי אתה חושב שאתה לא יכול לסבול את התחושה. זו דרך של הוויה יפה, ברגע שמאפשרים לזרימה להיות ולא הופכים אותה לחרדה. תקדם את זה בברכה!

תבין שזו האנרגיה היצירתית והעוצמתית ביותר שאיתה תוכל ליצור את חייך. אתה יכול ליצור רגשות יפים אשר בתורם יוצרים הדדיות, מושכים את האנשים הנכונים אליך. בעזרת זה אתה יכול ליצור נסיבות מתרחבות חדשות בחייך. תהיה מודע לאנרגיה הזו שאתה מכווץ אל תוך חרדה על ידי הכחשת הרגש. זה בדיוק מה שאני תמיד אומר.

שאלה

פעם היו לי פרקי זמן כאלו של חרדה שבהם אני חווה מתח ודפיקות לב. לא היה לי את זה הרבה זמן, אבל יש לי מתחים משמחה. זה דבר די חדש. התחלתי לעבוד על ההרצאות, וזה נותן לי כל כך הרבה שמחה שאני כל כך מתרגש מזה ואני מרגיש כאילו הגוף שלי לא יוכל להכיל שמחה, בדיוק כמו שהוא לא מסוגל להכיל רגשות שליליים. מה עלי לעשות בנידון?

המדריך

אתה הופך מודע עכשיו לאחת מהמוזרויות של קיום האגו והיא: דחיית שמחה, עונג ואושר עילאי, שנמצא ביחס ישיר לדחיה של כל תחושה אחרת - נעימה או לא נעימה. בכל פעם שאתה רוצה להימנע מסט אחד, אתה אמור להימנע גם מהסט ההפוך לכאורה, אשר חייב להיראות בלתי נסבל באותה מידה.

כעת, הייתי מציע לך את זה כאן. אתה מתחיל בהכרה בעובדה, "אני דוחה אושר, מה שתמיד היה נכון רק שלא ידעתי את זה. ומאחר שעשיתי זאת, זה מה שקטפתי, ורק לא ידעתי שזרעתי את זה". עכשיו, אם אתה יכול לחבר את הסיבה והתוצאה הטמונים בעצמך, ולהתחבר לאיך שעשית את זה; ושעשית את זה ושאתה עדיין עושה את זה, אז אתה יכול להגיע לשלב הבא שבו אתה יכול לעשות מדיטציה אקטיבית וישירה בדרך הבאה.

ראשית, אתה מדמיין שהאדם האמיתי הפנימי שלך אכן מסוגל להתמודד עם כל הרגשות, לא משנה מה הם. ואתה קורא ומגייס את ההוויה הפנימית, האמיתית שלך לעזור לך לעשות זאת. תפקיד את ההוויה המוגבלת, החיצונית והסופית אל ההוויה הבלתי מוגבלת, הפנימית, האינסופית על ידי הבעת משאלה זו, על ידי כך שתאפשר לזה לקרות, על ידי התחייבות מוחלטת לכך ועל ידי התגברות על מחסום ההתנגדות שאתה עלול להיתקל בו כדי להתמסר לרוח האלוהית שבך ולהפקיד את עצמך בה. ואם אתה מרגיש שאתה לא יכול לעשות את הצעד הזה, זו ההצעה שלי מה יש לקחת בחשבון ולבדוק באופן קפדני בנתיב האישי שלך.

אמור לעצמך את האמת: "יש בי משהו שמסוגל לאין שיעור להרגיש רגשות, לא לתמרן אותם, לא להתנגד להם, לא להכחיש אותם, לתת להם להיות, להיטלטל ביניהם, בין אם הם כאב או תענוג, בין אם הם פְּגִיעוּת או שמחה, בין אם הם שנאה או אהבה. היכולת הזו קיימת בי, ואני מסוגל לחוות את היכולת שלי. והחכמה וההדרכה האמיתיות שבתוכי תסייענה שאביע את המציאות הזו ועל ידי כך אמצא את ליבת ההוויה שלי, שהיא נצחית ושאיננה צריכה לחשוש יותר". האם אתה מבין?

שאלה

כן. תודה. זה קשור לשאלה מאחותי שחשה חרדה נוראית. יש לה תסמינים שעשויים להצביע על כך שיש לה מחלה קטלנית. היא עדיין לא יודעת מה זה אבל היא במצב מאוד גדול של חרדה, והיא ביקשה שאביא אליך את זה.

המדריך

אני לא יכול לנבא, כמובן, לגבי המצב הפיזי, כי זו לא המשימה שלי, וגם לא רלוונטי מנקודת המבט שלנו. לגבי החשש מהמחלה או המחלה עצמה, אין הבדל כל כך עצום מנקודת התצפית שלנו. מה שחשוב כאן הוא שיש מצב שבו יכולים להיווצר ביטויים כאלה. מצב זה נובע מהימנעות מהאמת, למרות כמה מאמצים הפוכים שנעשו.

אם יתעורר משבר, הוא צריך לשרת את נקודת המבט המדויקת של מחויבות ומחויבות מחדש לאמת הפנימית, כך שהרגשות הטובים, החוויה המשמחת, לא יִידַחוּ עוד, לא יצטרכו להרגיש עוד כבלתי ראויים – כפי שגם המקרה שלך, ביחס לשאלתך הקודמת.

ככל שהמחויבות לאמת זו - ולמפגש עם האמת הפנימית - גדולה יותר, כך החרדה תיעלם. סוג החרדה המסוים הזה נובע במידה רבה מאוד מההתעקשות שהחרדה -כמו גם כל שאר סוגי אי הנעימות- תיעלם, ובו בזמן לא להיות מחויב לאמת הפנימית או לשחק משחק הוגן עם החיים.

אני ממליץ כאן ברצינות רבה, שהיא תוודא בתוך עצמה באיזה אופן יש התעקשות לא לחוות תוצאה של תגובות שליליות, עבשות או לא הוגנות כלפי החיים עצמם, ברגשות של "אני רוצה יותר ממה שאני מוכנה לתת".

כעת, כמובן, כולכם, חבריי וכל שאר בני האדם יכולים, בדרגות שונות, לברר גישה כזו. וככל שתהיו מודעים לזה, כמובן, זה רצוי יותר. אני מייעץ כאן לכולכם, כמשימה ספציפית, אולי לאחר המפגש הזה - מכיוון שתכננתם את הדרך החדשה הזו להיפגש כאן וכולכם ביחד בנתיב היפה הזה - תוכלו לדון ולהביע בנפרד באיזו מידה כל אחד מכם או חלקכם מודעים לכך שאתם רוצים לקבל מהחיים יותר ממה שאתם מוכנים לתת.

באיזה תחום מסוים בחיים זה נכון, בניגוד לתחומים אחרים שבהם זה אולי לא נכון. אם אתם יכולים להשוות ביניהם, תגלו גילויים יוצאי דופן ומשמעותיים, לא רק על עצמכם, אלא גם על היופי והצדק של החיים. כי תראו שהיכן שאתם נותנים באותה כמות שאתם רוצה לקבל, מן ההכרח שאתם מאושרים; מן ההכרח שאתם בהגשמה; מן ההכרח שיהיה לכם שפע בחיים שלכם; מן ההכרח שיש לכם שלווה ושמחה.

ובכל מקום שזה לא כך, בכל מקום שבו אתם מיטלטלים על סף חרדה ואשמה וטינה ברוח של 'אני לא ראוי' - ולכן דוחים את האושר האישי שלכם ואז מאשימים את החיים או את האחרים על כך שאין לכם לא את זה - שם אתם יכולים להיות בטוחים לגמרי שאתם נמנעים מהחיים.

כל עוד אינכם מודעים לכך, אתם נמצאים עמוק בחושך ובסבל, כי אתם מנותקים מהמפתח לחיים שלכם שהופך את חייכם למשמעותיים ושם אתם מוצאים את הדרך החוצה. כאשר אתם הופכים מודעים לכך - וברגע שתתגברו על הבושה הקטנה שזה כך ועל ההתנגדות שאתם צריכים לוותר בסופו של דבר על חילופי הדברים הלא הוגנים האלה שאתם רוצים לכונן - ברגע שאתם באמת מסתכלים על זה בתובנה חסרת תשוקה ואובייקטיבית, תמצאו את השחרור הגדול בכך. כי אז תראו שתמיד יש דרך לצאת מהכליאה, מכיווץ ומקיום מפחיד וריק.

ברגע שתעשו את הצעד ברצון לתת כמה שאתם רוצים לקבל, כל החרדה תיעלם. זה המסר שלי עבורה וגם עבור אנשים רבים אחרים - עבור כל האנשים.

שאלה

מה אני עושה בהוראה בכיתת הסטודנטים שלי שהיא אשליה, או איפה אני יכול לפרוץ דרך? אני מבולבל לגמרי מול הכיתה, ואני לא יכול להיות ברור. אני לא חושב ברור מול הכיתה.

המדריך

באיזו מידה אתה מודע לחרדה מאוד ספציפית בך?

שאלה

שלהיות מול כיתה זה מאוד קשה.

המדריך

מה אתה חושב המשמעות של החרדה הזו? [השהייה ארוכה] ובכן, אני אתן לך רמז שתוכל לחקור. ברמה שטחית יותר, החרדה שלך אומרת בבירור, "יכול להיות שאני בלתי מתאים". עם זאת, יש הרבה מאחורי זה. מאחורי הפחד הזה מחוסר התאמה מסתתר כעס, תסכול וזעם, אולי נגד אלה שאתה צריך ללמד.

זה מעגל זדוני. בגלל שהם מעוררים חרדה, אתה כועס עליהם, ובגלל שאתה כועס עליהם, אתה חרד. ומכיוון שמעגל זדוני זה קיים, יש הרבה יותר דאגה לגבי איך תצא מנקודת המבט של אישיות האגו, בִּמְקוֹם להיות במחויבות אמיתית לעזור ולתת באמת לצעירים שבאחריותך.

אני מעז לומר שאם אתה הולך בנתיב שלך ואתה באמת חווה ומקבל ומתמודד עם הרגשות כפי שאני מראה לך אותם כאן ובו זמנית מתחייב לרצות להיות ערוץ לאמת אלוהית ולעזרה ולנתינה, אז החרדה שלך תיעלם לחלוטין - לא מיד, אלא בהדרגה.  עם זאת, יש כאן היבט אחד נוסף. אסור שהרצון הטוב יכפה על הקול שבך שאומר בבירור, "אני לא רוצה לתת." אתה צריך לאזור אומץ לפגוש את הקול הזה שאומר "אני לא רוצה לתת" לפני שאתה באמת יכול לשנות את דעתך. וזה מקור החרדה שלך. אתה יכול להתחבר למשהו ממה שאמרתי? [השהיה] לא?

תגובה

כן. 

המדריך

טוב, זה טוב. אולי אתה יכול ללכת עמוק יותר ושאחרים יעזרו לך לעשות את זה, וזה יהיה אפשרי באמת לדעת את זה ולהיות די מחובר עם הרמה הזו, ואז לטהר ולשנות את זה.

שאלה

אני ממשיך להיטלטל היום מביטחון עצמי לחרדה. שניהם קריטים לגבי השיפוט שלי. אני תוהה אם אתה יכול לעזור לי בהקשר הזה, אולי לתת לי מדיטציה.

המדריך

בחייו של כל אדם, יש להתגבר על המוות באמצעות קבלה, דרך קבלת חוסר הוודאות והפחד והחושך המגשש מולו כדי שהאור שממתין יוכל לבוא. החרדה שלך, כמו גם סוגים מסוימים של ביטחון עצמי הם עדיין - הרבה מאד פעמים- תוצאה של הדחייה להיפתח למה שהוא בדרכו שלו תהליך של גסיסה: גסיסה של העצמי הישן, לידת העצמי החדש.

העצמי החדש כבר נמצא בתהליך של להיוולד אפילו בזמן שהעצמי הישן עדיין בתהליך של מוות. אבל כל סוג של גסיסה עובר את החושך הזה - כל עוד האגו נמצא בעיוורון שלו וכל עוד החושך נדחה במקום להתקבל, במקום לבטוח בו. אבל אפשר לסמוך עליו באמת רק על ידי קבלת חוסר האמון. אם כך, כל עוד המאבק הזה נמשך, החרדה והביטחון יכריעו.

עכשיו, כאשר הביטחון שלך מגיע כ"אני לא אצטרך לעבור את זה", אז זה עדיין אותו סוג של דחייה כמו הפחד. הדאגה צריכה להיות אולי לא כל כך ממה שיהיה - מה שעדיין נמצא אצלך בעתיד - אלא עם היכולת שלך לקבל את תהליך הגסיסה שלך - הפחד ממנו, החושך שלו, הכעס עליו, המחאה נגדו והאשמות שיצרו אותו.

ואז, אל תבלבלו בין ויתור לכניעה, פרישה לקבלה! פרישה/ היכנעות  זה עוד סוג של עוינות. קבלה היא משהו שונה מאוד, שעולה מהתחום החדש.

תנו לתקופת ההמתנה הזו להיות תקופת הלמידה האינטנסיבית שהיא ויכולה להיות, בצורה מאוד דינמית, אבל לא על ידי דחיה של החרדה אלא על ידי אימוץ החרדה ובכך להתעלות מעליה. כי זה מה שכל בן אדם צריך לעבור הרבה מאוד פעמים במהלך חיים אחד ובהרבה גלגולי חיים, בצורה כזו או אחרת, במידה זו או אחרת. האם אתה מבין?

שאלה

כן, תודה

המדריך

ואני רוצה לומר גם שאתם מבורכים, עוזרים לכם ושלכל מה שקורה יש משמעות עמוקה ומבורכת.