שאלה

על ההרצאה הנוגעת לנקודות הגרעין הנפשיות [הרצאה מספר 214] , הייתי רוצה לדעת אם אני מבין אותה נכון. נניח שאני מתחיל בפעילות. ואז אני מייצר ספירלה. ביצירת ספירלה זו, בשלב מסוים תהיה יותר ויותר האצה עצמית עד למועד בו היא תהפוך לנקודה גרעינית, או תתאגד למוקד אחד ואז תהיה – מהצד שלי- פעילות מאוד מאוד מעטה או בכלל לא, המעורבת בתהליך הזה. עכשיו, הדבר הזה מרתק אותי, כי הייתי רוצה להחיל את זה על כסף. איפה אני משבש את זה? האם אני מפרשן משהו לא נכון או שזה מתייחס לאיזושהי עצלנות שבי?

המדריך

השאלה "האם אני טועה?" חסרת משמעות כאן, מכיוון שאין לה משמעות בשאלה הספציפית הזו. זו לא שאלה של נכון או שגוי. אבל הרשו לי לנסות לענות על ההשערות שלך. אתה צודק במובן שברגע שתחילתה של תצורה ספירלית מתחילה דרך עמדות מסוימות, דרך התחייבויות, דרך פעולה - כלומר דרך רעיונות ש מוּצָאים לפועל - תנועת הספירלה והאירועים אז כמעט ויוצרים את עצמם, ללא ההשתתפות המיידית של האדם. זהו תהליך של הנצחה עצמית/התקבעות שניתן להבחין בתחומים רבים מאד.

במילים אחרות, גם כאשר התודעה שיצרה את אותה פעילות ספציפית, אותה תצורה ספירלית, כבר פנתה הלאה מפעילות זו, מספירלה זו, היא ממשיכה לתפקד. זה מה שאתה חווה בחיים שבהם התוצאות באות לידי ביטוי, שם התודעה אומרת, "איך זה? אני כבר לא חושב ככה. אין לי שום קשר לזה. זה לא תואם את מצבי המודע כעת."

יתכן וזה היה תוצאה של המצב המודע שלך והכוונות שלך לפני שנים. או - כפי שאתה מביא את ההשוואה לכסף - הכסף מְגַדֵּל כסף גם במקום בו האדם האחר כבר לא מפעיל את זה. זה נכון. עם זאת, ברגע שהפעילות הופסקה ואותה ספירלה מסוימת מצאה את הנקודה הגרעינית המתפרצת שלה והחלקיקים משחזרים את עצמם, מארגנים את עצמם מחדש, והתודעה עברה לעיסוק אחר ולכוונה אחרת, אז התצורה הספירלית לא תחזור על עצמה.

אבל אם התודעה עדיין מתכווננת לאותו כיוון, תצורה ספירלית חדשה תנסח את עצמה מחדש, כמעט שלא במתכוון, כפי שהיה, מהקטעים הישנים שנופלים שוב לאותם חריצים. אז התודעה היא תמיד המאסטר/ השַׁלִּיטה וקובעת, "האם אתה מאפשר לתבנית הישנה להמשיך בדרכה?", שהוא הקושי שבני האדם נתקלים בו: להשתנות .

לאחר שנקבע דפוס האנרגיה, הוא דורש נקודתיות רבה ונחישות ומחויבות של המיינד והרצון לעצור, נניח, תהליך שלילי ולהפוך אותו לחיובי, כוונה חיובית, יצירה חיובית. ואותה נקודתיות יכולה לבוא רק כאשר התפיסות השגויות ברורות ומובנות.

שאלה

אנו יוצרים - יוצרים במכוון - דברים סביבנו שאנו קולטים. ואם זה נכון, אז האדם הבא יוצר את המציאות שלו, ולכל אחד מאיתנו יש את המציאות שלו. אתמול חשבתי על זה, וחשבתי שאני יוצא מדעתי. לרגע שם השתגעתי, רק לרגע מפוצל. ואני לא מבין את זה. הייתה תחושה של בדידות, כאילו, אתה יודע...

המדריך

שאין מציאות קבועה?

שאלה

כן, אין שום דבר שאתה יכול להסתמך עליו.

המדריך

לא הייתי אומר שיש מציאות קבועה, אבל יש מציאות אולטימטיבית, מציאות אלוהית. והמציאות האלוהית היא זרימה מתמדת. זה לא קבוע. זה כל הזמן גמיש ונע. וזה עצם היופי וההגנה והביטחון שלה. זה רק כאשר אתה חושב שאתה יכול להאמין במציאות הקבועה בלבד, אתה מסתבך. אז אתה מאמין שללא מציאות קבועה אין לך במה להיאחז. כפי שזה, אינך צריך שום דבר להיאחז בו, כי היקום נושא אותך.

אין שום דבר ליפול אליו אלא מלכודת הדמיון שלך. אין גיהינום מלבד זה של דמיונך. עכשיו, הדמיון שלך יכול להיות חזק. אתה יכול ליצור דימויים חזקים מאוד, ואתה יכול לחוות את הדימויים האלה עד שהמיינד שלך יגלה שהמציאות האמיתית היא זרימה מתמדת, יופי, בטיחות ושפיעה – והוא (המיינד) מוותר על המצב הקבוע.

המצב הקבוע יצר את המָטֶרְיָה בה אתה חי ואת המציאויות והחפצים המקוטעים והמרוסקים. הרשה לי לתת לך, אולי, את הדוגמא הבאה. שוב, כמו ההרצאה האחרונה [הרצאה מס 214: נקודות גרעין נפשיות], קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, להכניס את המושגים האלה - שהם הרבה מעבר להבנת השפה האנושית - לשפה שלך, אבל אני אנסה באמצעים המוגבלים העומדים לרשותי.

נניח שאדם המוקף בגוף שהוא עניין קבוע וחי בעולם קבוע - עובר פעולות מסוימות שמעניקות לו הנאה. ישנם תחומי הנאה רבים. האדם יכול ליהנות כאשר הוא מאזין למוזיקה; הוא יכול ליהנות כאשר הוא מָתְּנֵה אהבה עם אדם אהוב; הוא יכול ליהנות כאשר הוא אוכל ארוחה טובה; הוא יכול ליהנות כאשר הוא מוצא את עצמו בנוף יפהפה - ובתחומים רבים, רבים, רבים אחרים.

עם כל פעילות כזו הוא צריך לעבור דרך שלבי הכנה מסוימים המהווים את הגשר לחווית ההנאה. אם הוא רוצה להקשיב למוזיקה יפה, הוא צריך ללכת להופעה או שהוא צריך להפעיל מכונה מסוימת. או כשהוא משתוקק לאהבה, עליו להכין את כל התודעה שלו כדי להיות מסוגל לממש, לקיים את מערכת היחסים, לבנות את התודעה שלו, להיות מסוגל להיות בקשר ישיר.

או כשהוא רוצה לטעום ארוחה נהדרת, עליו להכין אותה; הוא צריך לעבור צעדים מסוימים בכדי להכניס אותה לפיו, ללעוס אותה, ליהנות אולי מלבלוע אותה, לטעום אותה. כל הדברים האלה דורשים הכנה וצעדים וגם אז הוא, לרוב, יגלה שיש משהו שלא ממש התגשם. הוא חש שיש יותר.

כעת, התודעה הרוחנית של הווייתך האמיתית שאינה מקוטעת חווה את המדרגה הגבוהה ביותר של כל התענוגות הללו ורבים, רבים אחרים – ויותר באופן קבוע - מבלי, עם זאת, שתצטרך ללכת ולהפעיל את זה ולעשות את ההוא ולעבוד עבור זה ואז דרך האזנה או דרך הרגשה או דרך בליעה או דרך ראייה, תגענה הנאות מסוימות.

זהו מצב התודעה הזורם באופן תמידי שבו מהות המוזיקה, עשיית האהבה, הטעימה, הראייה, כל מה שאי פעם קיים, נמצא באותו רגע אחד של עכשיו, בו הכל אחד. כאשר האדם חושב להשאיר את גופו מאחור, הוא כל כך מכוון למצב המקוטע עד שהוא חושב שיחסר לו משהו כשלא יהיה לו זה או משהו אחר. והוא לא יודע שעיקר כל מה שהוא כַּמֵה אליו קיים במצב הווייתו, כאשר הוא לא מקוטע אלא כשהוא אחד עם היקום.

עכשיו, אני לא יודע אם אתה יכול ללקלוט את מה שאני אומר במילים האלה. האם אתה יכול להבין משהו ממה שאני אומר לך?

שאלה

כן, למען האמת, התחברתי לאופן בו אני משנה את עצמי. לדוגמה, היה לי צורך כפייתי במוזיקה כל הזמן, דבר שאני כבר לא עושה. שתיקה מספקת הרבה יותר בימים אלה מבעבר, ואני מתחבר לזה. וגם אני מבין מה הסברת כאן אינטלקטואלית.

המדריך

כן. עכשיו אני אתן לך דוגמא אחת נוספת לפיצול של זמן. כל המושג של תצורת הספירלה והנקודה הגרעינית הנפשית של ההרצאה האחרונה יהפוך אולי למובן יותר כשאביא את מושג הזמן. אמרתי לך שוב ושוב שהזמן הוא גם המצאה של הדמיון, של המוח האנושי, של המצב האנושי - מצב התודעה התלת מימדי.

כעת, זמן אמיתי הוא הרצף של הספירלה, התקדמות האירועים המובילים לתנועות הספירלה השונות. התקדמויות אלו יכולות להשתנות עם כל ספירלה, עם כל פעילות, עם כל כוונה, עם כל יצירה של כל צורה ספירלית. השתלשלות האירועים משתנה. הם מהירים יותר; הם קרובים יותר זה לזה; הם מואצים יותר; הם פחות מואצים; הם מכוונים יותר; הם יותר באמת או שהם פחות באמת, ויש הרבה הרבה וריאציות.

אז הזמן, במציאות, הוא אפוא אינדיבידואלי; זה מובדל; זה תלוי ברצף של כל תנועה ספירלית, ברצף האירועים; זה לא קבוע כמו בעולם התלת מימדי המוגבל שלך. שוב, ניתן לחוש מושג מטאפיזי כזה באופן אינטואיטיבי. ובמידה שתסירו את המחסומים הפנימיים שלכם, חברי, תחושו על מה אני מדבר. בה במידה שאתם חסומים, במקרה הטוב זו תהיה הבנה אינטלקטואלית - וזה מוגבל. האם זה הגיוני לחלקכם?

תגובה

[כמה קולות] כן

שאלה

יש לי שתי שאלות לגבי נקודות הגרעין הנפשיות. הראשונה היא: האם זה נכון שאתה יכול במודע, בנתיב, להאיץ ספירלה מסוימת?

המדריך

בהחלט, לא רק עם הנתיב אלא אפילו בלי דרך כזו, המחשבות המכוונות שלך יוצרות תנועות ספירליות ונקודות גרעין שיוצרות מצב. הן (המחשבות) עשויות להיות חיוביות, הן עשויות להיות שליליות, הן עשויות להתאים לתוכנית החיים שלך לפני שנכנסת לגלגול זה, או שהן עשויות לסטות ממנה. אבל לא משנה מה זה, אתה יוצר כל הזמן נקודות גרעיניות נפשיות. אתה יוצר באופן רצוף.

אתה יוצר ממש ברגע זה לפי הכוונה שלך, על ידי הנטייה שלך, על ידי הגישה שלך, על ידי מה שאתה רוצה לעשות עם החיים שלך או עם מצב מסוים בחיים שלך. בכל רגע, אתה יוצר את החיים של התאים שלך, את הגוף הפיזי שלך ואת החיים הנפשיים שלך.

אם אתה רודף מחשבה שלילית, לא אמיתית, אתה יוצר רוע. אם במדיטציה אתה מתחייב למשהו חיובי בעל משמעות עמוקה, תואם עמוק עם האמת האוניברסלית ועם חוק רוחני, אז זה יצור את צורותיו הספירליות המחזוריות והנחרצות מאוד, בעלות שיא משלהן בנקודה גרעינית נפשית של פיצוץ ויצירה מחדש. האם אתה מבין?

שאלה

כן. יחד עם זאת, אם ספירלה מסוימת היא חיובית ביותר - אמרת בפעמים אחרות שהתנועות החיוביות שלנו הן אינסופיות - האם זה פשוט ממשיך?

המדריך

אכן כן.

שאלה

והדבר האחר הוא שיש לי בלבול לגבי הפיצוצים. משום מה גם חשבתי שהם מתפוצצים כל הזמן. האם גם זה נכון?

המדריך

יש פיצוצים בלתי פוסקים, מכיוון שיש כל כך הרבה תצורות גרעיניות נפשיות אינסופיות - מחזורים - שמתרחשות בחייו של כל אחד ואחד, אך כל צורה לא מתפוצצת כל הזמן. זה עובר דרך אינטרוול / משך הזמן . זה התחיל; זה יוצר את הספירלה; זה מאיץ, זה מאיץ, זה מאיץ עד שהתנועה נעשית מהירה יותר ויותר ואז היא מתפוצצת. והפיצוץ הוא הבריאה. כמו שאמרתי בהרצאה, כל מילה שאתה מדבר, כל מחשבה שאתה חושב, כל סיטואציה שאתה מוצא את עצמך בה היא פיצוץ כזה.