שאלה

ברצוני לשאול על הגורם לכאב שהיה לי למשך זמן רב. הכאב הזה הוא פיזי, אבל אני בטוח שיש בו מרכיב רגשי. היה לי קשה עם מיניות, בידיעה ובהרגשה איזה שליליות מעורבת. ברמה הרציונלית, תמיד אמרתי לעצמי שזה בגלל טראומה ופציעות. יש לי חשש מרומז בגלל מיקום הכאב שיש לזה קשר עם תסביך אדיפוס, כי הכאב הזה נמצא בגב התחתון שלי ונמצא שם כבר שנים.

המדריך

התשובה שלי עכשיו תהיה עבורך באופן אישי, ועל השאלה הכללית אדבר בפעם אחרת, מכיוון שלא נותרה מספיק אנרגיה לכך הערב. אבל עכשיו אני אגיד לך את הדבר הבא. כמובן שניתן לדון בבעיה שלך, כמו בכל בעיה אחרת, מנקודות מבט נרחבות רבות מאד ושונות. השאלה כאן היא באיזו נקודת מבט לבחור באיזה זמן, באיזו תקופה בעבודת הנתיב שלך? מה שעשוי להיות מועיל ביותר בתקופה אחת עשוי להיות לא כל כך רלוונטי בתקופה אחרת, בשלב אחר. בתקופה הספציפית הזו, בשלב הזה שאתה נמצא בו עכשיו, ברצוני לענות על השאלה באופן הבא, אך אין זה אומר שזו הדרך היחידה בה ניתן לגשת אליה.

הכאב שתיארת - פיזי וכמובן המרכיב הפנימי שלו, שהוא היצירה שלו, הגורם שלו - הוא בעיקר תוצאה של ההתאפקות שלך, במידה ניכרת, בכל התנועות הספונטניות שלך. יש בך הססנות וצנזורה שקולה ומחושבת ושיפוטיות שאינם מאפשרים לך לצאת ולתת לזה להיות באשר יהיו. אז לכן, אתה מתאפק ומוֹנֵעַ לא רק כעס, לא רק רגשות מיניים, ולא רק שנאה, אלא רגשות רבים אחרים: אהבה ותובנות ושמחה ספונטאנית או הומור או סתם אנרגיה יוצאת. הכל מוחזק בתוכך, בפנים. זה מוחזק פנימה, לא ממש מאחורי קיר, אלא מאחורי רשת. צורת האנרגיה הרוחנית היא רשת, קוּר. זה אפילו לא רשת צמודה מאוד, רשת עמידה וחסינה מאוד. אבל כל עוד תאפשר לאותה רשת להתקיים, זה יהיה כמו רשת ברזל. ורשת הברזל הזו גורמת לך כאב, פיזי כמו גם רגשי. רק כשאתה מעז להסתכן ולהוציא החוצה, מסתכן בלהשתטות, תשחרר את עצמך מאותה רשת. ההחלטה חייבת להגיע ממך: לצאת, להעז, להסתכן בלהיות מטופש ולעבור את ההרגשות שהדבר מעורר ולתת לזה לצאת. ככל שתעשה זאת יותר, הרשת תתמוסס יותר, והחופש שלך יתבסס. אתה תהיה בקשר עם ההוויה הפנימית הספונטנית שלך. אתה מבין את זה?

שאלה

כן. אני מתעניין במיוחד במקור של זה.

המדריך

בחיים האלה אתה מתכוון? [צחוק] נשאת את זה איתך כשכבר נכנסת לחיים האלה. עם זאת, בחיים הספציפיים האלה התחלת את זה בזהירות יתרה, עם חרדה שלביטויים של ההרגשות שלך תהיה השפעה לא רצויה על הסביבה שלך, על האמא שלך, וזהירות זו יצרה את הדרך. תמיד יש את החשיבה, "איך זה יהיה?" ו"אולי זה לא נכון" או "אולי הם לא יקבלו את זה" או "זה לא יתקבל", או "יצחקו עלי, ילעגו לי". זו גישה בסיסית בפנים, שהחלה בחיים האלה.

עצם העובדה שאתה יכול לשאול את השאלה הזו היא כבר צעד חיובי מאוד בכיוון שתיארתי כאן - לשבור ולהמיס את הרשת. זה טוב. זה דבר פשוט מאוד מבחינה אנרגטית, וברמת התודעה, זה פשוט מאוד. אתה תראה את זה עובד כשתעשה את זה

שאלה

לאחרונה הגעתי לתובנה עמוקה לגבי השנאה והבוז שלי להיות אישה, וגם לגבי הסירוב שלי לחשוף ולהודות שיש לי רגשות רכים, ושאני זקוקה ורוצה להיות עם אחרים. יחד עם זאת, בקשר לזה, הגוף שלי איכשהו הגיב בצורה שלילית מאוד. היה לי במשך רוב חיי מצב בגב התחתון, ועברתי ניתוח בגלל פריצת דיסק, אבל שום דבר לא עזר עד שהלכתי לטיפול ביואנרגטי. בארבע השנים האחרונות הגב שלי היה במצב טוב מאוד. באמת שלא הייתי צריכה להתעסק בזה. ופתאום הוא עשה צרות והיה לי מאוד מאוד רע, לא רק בגב אלא גם היו לי כאבי ראש ובעיית חניכיים וכל מיני דברים. אני יודעת שזה יכול לקרות אם אנחנו חוסמים. אני כל כך מבוהלת שאיכשהו אֶחֱלֶה שוב וכל זה באמת יגיע שוב. אני זקוקה לעזרה כה רבה כדי לראות שאוכל להגיב בצורה אחרת מאשר רק דאגה ופחד.

המדריך

מלכתחילה, חשוב מאוד שאת מבינה את האופי המדויק של מה שמתרחש בך. ואני מעז לומר שזה לא יהיה קשה לך להתחבר אפילו באופן מודע. אני מציע לך להקשיב לשפה, להצהרה שהגוף שלך מגיש, עם הביטויים והתסמינים האלה. אולי אני יכול לעזור לך קצת באמירה שזה באמת מה שנאמר, במאבק שמוצג: “אל תיפתחי לרגשות הרכים האלה. יתכן שלא יגיבו אליהם. יתכן שלא תוכלי להשביע את רצונם של האחרים. את עלולה להיפגע. זה עלול להיות משפיל. את תאבדי שליטה. אנשים עלולים ללעוג לך." כל ההצהרות הללו טבועות באותם תסמינים. ואם את יכולה לתרגם אותם לתודעה, זה יעזור מאוד, כי אז המאבק יתרחש ברמה המודעת.

זה כאילו ההוויה הפנימית שלך, האחת, עצמי הרוח שלך אומר, "כן, טוב שהאמת היא בחוץ - ההרגשות הרכות, האמת, הצרכים, המציאות של הוויה - לכאן את צריכה ללכת. לכאן יגיעו הגשמה וחיים ושלמות.” והצד ההגנתי, הלוחם והעיוור אומר, "לא, לא, לא, לא, לא, לא, הותניתי כל חיי לתפקד באופן הקשיח, המוגן, המכווץ. אני לא אשתנה. אני לא אסכן. אני לא אפתח את זה."

כעת, כאשר את יכולה להפוך את ההצהרה הזו למודעת, כאשר את מזהה את ההצהרה הזו בכל אחד מהתסמינים הגופניים, ואולי תחזרי לעבודה פיזית יותר, ובמקביל להתחבר לתודעה ולאמירה, אז המוח המודע שלך יכול להשתלט ולומר, "לאן אני רוצה ללכת?" המוח המודע שלך הוא שמקבל את ההחלטות, ביודעין, במודעות מלאה של בחירה, ויכול לבקש את ההדרכה האלוהית. הוא צריך לעשות זאת, ויכול וצריך גם להחליט "אני רוצה לחרוג וללכת מעבר לצפי. הצפי איננו טוב. הקול של ההיבט המוגבל הזה שלי הוא לא קול האמת. אני רוצה להקשיב לקול האמת." קול האמת יתבטא בפניך כשתקשיבי לראשונה ותכירי את הקול של אי- האמת, המופיע כעת באותם תסמינים בגופך. ברגע שתוכלי לתרגם את התסמינים האלה, תהיי פחות ניפחדת, כי הפחד הוא באמת במיקום מוטעה. הפחד הוא באמת הקול שאומר, "אל תִּפָּתַח!" זה ממש הפחד. ואז הפחד מתרגם את עצמו כפחד מתסמינים אלה. עצמי הפחד אומר, "אני אעשה את עצמי כל כך חולה, כדי שלא אצטרך להסתכן בלהיות פתוח, להסתכן בוויתור על הגאווה שלי, להסתכן לוותר על העצמי הכוזב שלי."