שאלה

מהו כעס בריא?

המדריך

כעס בריא הוא אובייקטיבי, כאשר הצדק עומד על כף המאזניים. זה גורם לכם לעמוד על זכויותיכם. זה גורם לכם להילחם על מה שטוב ואמיתי - בין אם הנושא הוא שלכם או של אחר, או עבור עיקרון. אתם יכולים אפילו להרגיש כעס אובייקטיבי לגבי נושא מאוד אישי, תוך השלכת רגש סובייקטיבי על נושא כללי. אי אפשר לקבוע אם הרגש הוא כעס בריא או לא על ידי הסתכלות על הנושא עצמו בלבד. כעס בריא מרגיש שונה מאוד מהסוג הלא בריא. כעס לא בריא מרעיל את המערכת שלכם. זה מוציא את ההגנות שלכם ובו בזמן תוצר שלהן. כעס בריא לעולם לא יגרום לכם להיות מתוחים ואשמים ולא רגועים. זה גם לא יאלץ אתכם להצדיק את עצמכם. כעס בריא לעולם לא יחליש אתכם. כל תחושה בריאה תיתן לכם כוח וחופש, גם אם התחושה החיצונית ניראית שלילית, בעוד שתחושה חיובית לכאורה עלולה להחליש אתכם, אם היא רמייה, אם התקה ותחבולה הן בפעילות. אם הכעס שלכם משאיר אתכם חופשיים, חזקים יותר ופחות מבולבלים, אז זה כעס בריא. כעס לא בריא הוא תמיד התקה של רגש מקורי. כעס בריא הוא רגש ישיר.

שאלה

האם זהו חרון האל בברית הישנה?

המדריך

כן, זה נכון.

שאלה

האם יש לזה קשר לכעס צדקני, שמקורו ביחס בלתי הוגן?

המדריך

כן, זה גם כעס בריא. אבל חבריי, הֱיוּ זהירים מאוד בבחינתכם העצמית. כאשר יש לכם בעיה חיצונית שבה אתם עשויים להיות צודקים לחלוטין בלהרגיש כעס, זה עדיין לא אומר שמה שאתם מרגישים הוא כעס בריא. הדרך היחידה לקבוע זאת היא לפי ההשפעה שיש לכעס שלכם עליכם ועל אחרים. רק אתם יכולים לקבוע את האמת. רק גילוי- לב מוחלט כלפי עצמכם תאפשר לכם להבחין ביניהם.

שאלה

האם אני מבין אותך נכון שתוקפנות היא לפעמים דבר טוב? 

המדריך

כן, יש תוקפנות בריאה. כעס בריא אכן קיים. אלו הם תוצרי לוואי של שלב הביניים של הטבע האנושי. כעס בריא חייב להתבטא מדי פעם בחיים משולבים היטב. כעס בריא אינו יוצר דיסהרמוניה פנימית. זו אי הבנה גדולה להתעלם או להכחיש עובדה זו. ההכחשה נובעת מהחזקה מלאכותית של הכוחות הפנימיים של האדם, ומכפייה של טוּב כוזב. זוהי אמונה שקרית שנולדה מפחד ומצייתנות שלא ייתכן שמדי פעם קיים כעס באדם שבאמת התפתח באופן רוחני. בתחום האנושי, כעס בריא הוא הכרח. בלי כעס לא יהיה צדק ולא התקדמות. כוחות ההרס ישתלטו. לאפשר להשתלטות הזו לקרות זו חולשה, לא אהבה; פחד, לא טוּב; לפייס ולעודד התעללות, לא חיים מועילים. זה הורס את ההרמוניה במקום לקדם אותה. זה הורס צמיחה בריאה.

כעס יכול להיות תגובה בריאה והכרחית מדי פעם כמו אהבה. זה מהווה חלק מאהבה. גם זה בא באופן ספונטני. גם את זה אי אפשר לכפות. ניסיון להכריח או להכחיש כל רגש מוביל להונאה עצמית שעלולה ללבוש צורה של העמדת פנים שכעס לא בריא הוא הגרסה הבריאה. הסיבה אינה יכולה לקבוע אם הרגש המתעורר הוא כעס בריא או לא בריא. הסיבה עשויה להצדיק לחלוטין כעס בריא מקורי ואמיתי, שהוא, מיותר לציין, מועיל במקרה זה. עם זאת, הכעס שנחווה עשוי להיות מהסוג הלא בריא בגלל הבעיות הבלתי פתורות של האישיות, חוסר ביטחון, האשמות וספקות, אי וודאויות וסתירות. הנושא עצמו עשוי להצדיק כעס מוצדק, אך ייתכן שאדם לא יוכל לבטא סוג זה. במידה שאדם מסוגל לחוות ולהביע אהבה אמיתית, הוא או היא מסוגלים להפגין כעס מועיל ובריא. גם אהבה אמיתית וגם כעס אמיתי מגיעים מהעצמי הפנימי. בהחלט כל תחושה אמיתית היא בריאה ומועילה ומעודדת צמיחה בעצמי ובאחרים. לא ניתן לכפות, לפקוד או להכריח רגשות אמיתיים. הם ביטוי ספונטני, המתרחש כתוצאה אורגנית וטבעית של עימות עצמי.

שאלה

במקרה כזה, האם היית מתיר אלימות פיזית?

המדריך

לא. כעס בריא אינו מתבטא בהכרח באלימות פיזית. ביטוי של רגשות שליליים, גם כשהם לא בריאים, צריך להוביל פחות מכל למעשים הרסניים, פיזיים או אחרים.

זוהי אחת התפיסות השגויות השכיחות והמעכבות ביותר בנתיב. זו הסיבה שהזכרתי את זה שוב ושוב מאז ההתחלה, כי לא משנה כמה פעמים אמרתי את זה, זה נשכח. הנפש הפנימית חוששת שהכרה ברגשות שליליים חייבת להוביל להפעלתם. זה לא כך. להיפך, אתם חופשיים לבחור אם לפעול או לא לפעול, איך ומתי, או להביע רגש כלשהו, רק כאשר אתם מודעים לחלוטין. כאשר אתם לא מודעים למה שאתם באמת מרגישים וְלָמָּה, אתם כל הזמן מוּנָעִים וסובלים מכל מיני התנהגויות כפייתיות שאתם לא יכולים להבין. כפייה היא תוצאה ישירה של רגשות ומצבים לא מוכרים, לא מודעים.

ככל שאתם מכירים את עצמכם יותר, אתם שולטים יותר בעצמכם. זה לא, כפי שאתם אומרים בפחד, "אני לא יכול להסתכל על עצמי בגילוי-לב כי אז אולי אצטרך לשחרר את הדחפים הלא רצויים האלה ולגרום נזק לאחרים ולכן בסופו של דבר לעצמי." גם את התגובה המעורפלת הזו יש להעלות אל פני השטח כדי להפיג אותה ולהפוך אותה ללא יעילה.   אנא חיזרו על כך במדיטציה היומיומית שלכם, כולכם: "המודעות למה שאני מרגיש, לא משנה כמה זה לא רצוי, תשחרר אותי. תהיה לי הבחירה של הפעולות שלי רק באותה מידה של המודעות שלי. אם אבחר להביע מילולית את הרגשות האלה כשיש מטרה טובה, כמו עם ההלפר שלי, אעשה זאת. אם אני מרגיש שביטוי כזה עלול לפגוע במערכת יחסים, לא אעשה זאת, אלא אעכב זאת ביודעין וללא הונאה עצמית". מדיטציה כזו תחזק את הידע ולבסוף תחדור לרבדים הנסתרים והעמידים יותר של הנפש שלכם. טעות מוחלטת להניח שמודעות לכעס ואפילו ביטוי מילולי שלו מביאים לאלימות פיזית או לכל צורה אחרת של הרס: בין אם הכעס בריא או לא בריא. כעס בריא, מכיוון שהוא מגיע מהעצמי האמיתי, יודע בדיוק מה לעשות ומתי לפגוש את הצרכים ההכרחיים של הרגע.

שאלה

מה לגבי אנשים שנרדפים באופן אלים? מה צריכה להיות הגישה שלהם?

המדריך

אינסטינקט השימור העצמי בהחלט יגרום להם להילחם ולהגן על עצמם מפני התרחשות כזו, בין אם בהתקפת נגד ובין אם במנוסה. ככל שהאישיות כולה בריאה יותר, כך בוודאי פועל האינסטינקט הזה בבחירת ההגנה הנכונה בזמן הנכון. זה שוב לא שיקול אינטלקטואלי, אלא, כמו תמיד, ביטוי ספונטני של העצמי האמיתי. במידת הצורך, התקפת נגד והגנה כזו תהיה גם פיזית.

שאלה

לגבי הבעת כעס, אני מוצא את זה בלתי נסבל.

המדריך

לפעמים זה לא מומלץ; לפעמים זה מומלץ. לזה אני מתכוון. כשאתה מודע יש לך את הבחירה, וכשאתה לא מודע, אין לך את הבחירה. ככל שתהיה מודע יותר לאפשרות של בחירה, כך תרוויח יותר חופש ופחות תרגיש או תחשוב שהאיפוק נובע מדרישות חיצוניות, סמכות חיצונית. עם המודעות לכך שאתה עושה בחירה חופשית, המרד נגד האיפוק הופך למיותר. יש הבדל גדול אם איפוק מופעל בגלל דרישות מהעולם החיצון, או בגלל שאתה בוחר בו מרצונך החופשי. עד כמה שזה עשוי, שוב, להיראות פרדוקסאלי, ככל שאתה בוחר באיפוק ברצון, עם נימוקים ערניים ומוטיבציה מועילה, אתה הופך חופשי יותר. זה לא, כפי שניתן לשער, שככל שיש פחות ריסון עצמי, כך האדם חופשי יותר.

ככל שתהיו מודעים יותר באופן ישיר למה שאתם באמת מרגישים, ותביעו זאת- אם תבחרו בכך- כך תסתבכו פחות במעקפים ובהתחמקויות. להגיע ישירות לליבת הרגשות או התגובות של האדם, ובכך להבין את המשמעות האמיתית שלהם, היא האמנות והמטרה של נתיב זה.

אם המטרה שלכם היא מושלמות מלוטשת, אתם עדיין מוצאים את עצמכם לכודים בפרפקציוניזם, אשר מעכב את ההתקדמות שלכם. אבל אם המטרה שלכם הופכת לידיעה מה באמת אתם מרגישים ברגע זה, אז יש לכם מטרה ריאלית המובילה לשחרור מיידי, אמת, הרמוניה והתקדמות דינמית.

שוב, לכאורה סתירה: ככל שאתם הולכים יותר למקום של מה שנכון כעת, כך אתם גדלים לשלמות אמיתית. ככל שאתם מתרחקים ממה שאתם מרגישים וחושבים עכשיו, בניסיון להיות יותר ממה שאתם בעצם ברגע זה, כך אתם גְּדֵלִים פחות לקראת המטרה שלכם של שלמות המושגת בהדרגה. יש להשתמש במילים אלו גם במדיטציה יומיומית מכיוון שהן מפתח לכולכם.

שאלה

מה לגבי ההפך ממה שאמרת זה עתה? מה עם האדם שפוחד או חסר ביטחון מכדי להראות כעס צודק? מה קורה לאהבה במצב הזה?

המדריך

זו שאלה טובה מאוד. איפה שיש פחד להביע כעס מוצדק, באותה מידה צריך להיות פחד לאהוב. מאחורי שני הפחדים עומדים בלבול, תפיסה שגויה, אשליה. הכאבים והפגיעויות המפורשים בצורה לא נכונה הם האחראים לגרעין הזר שעליו דיברתי. גרעין זה חוסם את גילויי העצמי האמיתי, את הזרימה החוצה של האהבה האמיתית בניגוד לאהבה ניכפית, ואת היכולת לבטא כעס בריא לעומת כעס מעוות ומיוסר. כאשר חוסר ביטחון גורם לאדם להיות חרד מדי מכדי להביע כעס מוצדק, אותו אדם עדיין אינו מסוגל לחוש כעס בריא. כאשר הנושא מצדיק כעס, חוסר ביטחון מעורר רגשות סותרים.

כעס בריא מחזק אתכם; כעס מעוות הופך אתכם לחלשים יותר. אהבה בריאה היא חובקת כל ומעשירה אתכם, ככל שאתם נותנים יותר מעצמכם. אהבה חולנית, מעוותת ומזויפת מרוששת ומולידה קונפליקט בין האינטרס האישי לאינטרסים של אחרים. זה בא מדואליות ומגביר אותה; זה תמיד שם בניגוד את הטוב מול הרע.  אהבה לא אמיתית קשורה תמיד לרחמים עצמיים, טינה, עוינות וקונפליקט. תמיד יש בזה תחושה של, "אני צריך לאהוב, לכן אני חושב שאני אוהב, אבל אני לא רוצה לאהוב כי אז ינצלו אותי. מכיוון שאני צריך לאהוב ולא רוצה, אני מרגיש אשם ואני רע." כשאתם מרגישים כך, אתם לא יכול לבטא כעס בריא. זה מִתְכַּלֶּה במקור, כי אתם מפקפקים בזכות שלכם להרגיש כעס, מכיוון שאתם לא מעזים לאהוב.

אם אתם ממשיכים להיאבק ולמצוא את הביטוי הנכון של הרגשות שלכם בעכשיו, עליכם לחוות את יופיו של היקום, את האמת של הוויה שאינה יודעת קונפליקט. האמת הזו משלבת אהבה עם קבלת החלק המלא של האושר, במקום לשלול הדדית אהבה או אושר, כפי שנראה בלתי נמנע כאשר מנסים לאהוב על ידי רצון טוב חיצוני. עם זאת, כאשר אתם משתמשים ברצון טוב חיצוני כדי לזהות שמאחורי הניסיון שלכם לאהוב מסתתרת אי אהבה שנולדה מפחד, פגיעה ואשליה; אם כך בדרך לגלות מהן האשליות הללו, אתם חייבים סוף סוף להגיע לאהבה אמיתית, לעצמי האמיתי שלכם, הביטוי האמיתי של כל מה שאתם מרגישים והינכם - שיהיה טוב ונכון.

שאלה

האם אפשר בכנות להרגיש כעס?

המדריך

כן! יש כעס בריא. עכשיו, אני לא יכול לקבוע כללים או לתת הסברים אילו אירועים חיצוניים, אילו פרובוקציות חיצוניות יעוררו כעס בריא או לא בריא, כי זה בלתי אפשרי. הנושא החיצוני יכול להיות נושא שבו אפשר לומר שזה בריא לחלוטין להרגיש כעס על כאלה ואחרים, ולמרות זאת, אתה עלול להרגיש כעס לא בריא ולהיפך. הדרך היחידה שבה אתה יכול להבדיל היא באיך שזה מרגיש בפנים. כעת, הרשה לי לנסות לתאר את ההבדל, שכן, אתה מבין, ייתכן שאתה צודק לחלוטין וזה יהיה רגש בריא מאוד ובמקור, אם היית יודע זאת, זה היה כעס בריא. אבל הספק שלך והרעיון שלך שאסור לך להרגיש כעס עלולים להפוך את זה לכעס לא בריא, פְּלוּס כל מיני סטיות וקשיים ובעיות וקונפליקטים בתוכך.

ועכשיו אני מגיע לתיאור או ניסיון לתאר, עד כמה שזה אפשרי, מה ההבדל, איך מרגיש ההבדל בפנים.

כעס לא בריא מחליש אותך. כעס בריא מחזק אותך. כעס לא בריא גורם לך להסס; כעס בריא גורם לך להיות נחוש ואיתן. לכעס לא בריא יש תחושה של עינויים במקלעת השמש שלך. זה מייצר חרדה ועוינות. זה גורם לך להסס בין "האם אתה צריך להתאפק" או "האם אתה צריך להתבטא". זה תמיד יוצר ומעמת אותך עם קונפליקט. זו מלכודת. זה יוצר תסכול, וזה מוליד יותר תסכול, כי אתה לא יודע מה לעשות. זה תוצר של המצב שבו אתה לכוד, או חושב שאתה לכוד. ומכיוון שאיכשהו חסרים לך יושרה או אומץ בדרך זו או אחרת, אתה חייב להיכנע- או להאמין שאתה חייב להיכנע - למשהו כדי להשיג את מה שאתה רוצה.

אתה מרגיש שהנפש שלך בחלקה שבירה, ובחלקה היא כל כך רכה, סתגלנית וגמישה עד כדי כך שאתה מרגיש שהיא חסרת חוסן לחלוטין. כל מה שנוגע בך בכעס הזה - מבחוץ ומתוך עצמך – נחרץ  שם כל כך עמוק עד שאי אפשר לאבד אותו.

לכעס בריא יש מסלול מאוד מוגדר. אין ספק לגבי המסלול שצריך לעבור, גם כלפי חוץ- במה שאתה מתכוון לעשות - וגם כלפי פנים, בתחושות. אתה לא יכול להיכנע, וגם לא תתפתה להפעיל זרמים מאלצים או תוקפנות. זו הרגשה של נחישות שנותנת לך יותר כבוד, יותר חופש. הכעס הוא תמיד בחלקו על עצמך, לא בצורה של הרס עצמי אלא בצורה שגורמת לך לעלות באופן ברור יותר, חופשי יותר, חזק יותר, בצורה שבה אתה כועס ש"איך יכולת בעבר להרשות לעצמך ולאחרים למנוע ממך את זכותך מלידה. איך יכולת בעבר להתעלם מכבודך האנושי ולהתעלם מהערך שלך כפרט?"  זהו הסוג של תחושה של כעס בריא שנותן לך מסלול מדויק - בלי פָנָטִיּוּת, בלי נוקשות, עם תחושה מאוד חופשית.

שאלה

אני מתחילה לתהות האם יש דבר כזה כמו סיבה אמיתית למצב מלחמתי או עימות אמיתי. נחשפתי למצב שבו האדם שאני במערכת יחסים איתו, אני מרגישה, שהוא מְעֻוָּת לגבי נושא מסוים. והאפשרות היחידה שיש לי היא לעזוב את האדם או להתעמת עם האדם, וזה הופך להיות כמו מצב של מלחמה. מה שאני עושה בדרך כלל זה להיכנע כדי שהמצב יִשְׁכַּךְ. אז תהיתי אם זה אפשרי לקיים סוג בריא של מלחמה?

המדריך

כן, יש. אבל, את מבינה, למעשה זו רק דרך אחרת לומר: האם יש תוקפנות בריאה? האם יש כעס בריא? כמובן שיש. אמרתי את זה הרבה מאוד פעמים. חוסר היכולת לכעוס משתק גם את היכולת לתבוע את זכויותיך ואת עצמך. את מעורבת אז במלחמה הדדית, שבה כל אחד מוציא לפועל את הסוף של זה.  אם את מעריכה את עצמך ואם את מממשת את הזכויות הפנימיות ביותר שלך לאושר, להיות נאהבת - שהן, כמובן, התוצאה כי היכולת שלך לאהוב ולתת מתחזקת יותר ויותר - וככל שזה גדל, זכותך לקבל אהבה והתחשבות גדלים, ויש לך זכות לעמוד על זכותך. וככל שהזכות הזו תגדל, לא תיקחי חלק בשוליים החיצוניים של משחק התפקידים או המשחק. את תעברי דרך זה. את לא תיתני לזה לקרות.

את תרדי לשורש הנושא, ויהיה לך הכוח הזה והמיקוד הזה. אז כאן, איפה שאת מסתבכת ונמצאת בקשיים מבחינה ריגשית, זה באמת כי את לא יודעת שיש לך את הזכות הזו. את מכורה לזה כי הכעס הנסתר הפנימי שלך - הכעס השלילי, המעניש, הנסתר, העקיף והערמומי - מנע ממך מלאהוב באופן אמיתי. ולפיכך לא יכולת לעמוד על זכותך להיות נאהבת. זה המיתאם כאן. ולפיכך, את לא יכולה לכעוס באופן בריא. הדרך לצאת מזה היא שתקבלי קודם כל את הכעס הרעיל. אז הכעס הבריא יתגלה.

שאלה

בקנה מידה מורחב, האם זה מקביל שיש לעמים שונים את זה

המדריך

כמובן. כאשר אנשים או עמים נמצאים במצב מלחמה, זה כבר תוצאה של בלבול ממושך. אז פגיעה היא בלתי נמנעת בתחום התודעה הזה. זו רק שאלה איזו פגיעה מובילה לבריאות ואיזו פגיעה היא חולשה וביטוי של פחד ותוביל למצב לא בריא עוד יותר. הבחירה הזו צריכה להיעשות לפני שאפשר לצאת בכלל מפגיעה.