שאלה

קראתי ספר בשם 'תודעה קוסמית.' נאמר שם "אובדן תחושת החטא הוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של מצב התודעה הקוסמית". מה זה אומר?

המדריך

העולם שלכם על פני כדור הארץ, כפי שכולכם יודעים מההרצאות ומהתורות שקיבלתם, הוא עולם של חוסר מציאות. אתם יכולים לכנות זאת כמציאות זמנית. הדברים שאתם חווים, ההיקשים הלוגיים שאתם עושים עם ההיגיון השטחי של האינטלקט- שמתעלם מהאמת הרוחנית והמוחלטת- שגויים הם. יש להם ערך ואמת מוגבלים, כמו המסקנות השגויות של הנשמה שנעשו על ידי הילד, המתאימות בצורה נכונה למצב מסוים. הם אינם חסרי היגיון יחודי משלהם, מוגבל ככל שיהיה. אף על פי כן, מסקנות אלו שגויות ולא מציאותיות, אם מיישמות אותן כאמת כללית של החיים.

אותו קשר מתקיים בין המסקנות וההיסקים הלוגיים שהאינטלקט יוצר בצורה נכונה, כפי שמיושם על הנסיבות הזמניות של תנאים מסוימים בחיים האלה במישור כדור הארץ; והחוקים הרוחניים של המציאות המוחלטת שבהן אותם היקשים ומסקנות הם שגויים. 

החטא, כפי שכולכם יודעים, אינו אלא בורות. זה עיוות. אף אחד אינו רשע או רע או זדוני כי הוא נהנה מזה למען עצמו. אדם יכול להיות כל אלה כי הוא חושב בטעות שזה משמש לו כהגנה. ככל שתנתח יותר ותבין את עצמך, כך תמצא שזה נכון במקרה שלך, ולכן זה חייב להתקיים גם עבור אחרים.

אם כך, כשאנשים מתנהגים בצורה שלילית, תפסיק להרגיש מפוחד או מעורב אישית. זה כבר לא יגרום לך קושי. זה אולי נשמע בלתי אפשרי, אבל זה נכון. כאשר אדם רומם את התודעה שלו וקולט רמזים של אמת מוחלטת, אז הוא או היא מבינים שאין דבר כזה רשע, רוע, חטא, זדון. כל זה ממשיך להיות תקף רק כל עוד אתם חיים בכדור הארץ הזה, עם נקודת המבט המוגבלת שנגרמה מהעיוותים שלכם.

ברגע שאתם מתעלים מעל מצב הטעות הזה, תראו שכל הרוע במישור הזה אינו אלא נשק הגנתי, או ליתר דיוק נשק הגנתי-שיקרי, שכן למעשה יש לו השפעה ממש הפוכה. ברגע שאתם מבינים את המניע של הרוע והחטא, אתם כבר לא מפחדים ממנו, אתם כבר לא מרגישים באופן אישי על כף המאזניים, ולכן אתם מאבדים את תחושת המציאות של הרוע. כולכם בדרך לחוות את האמת הזו, לפחות במידה מסוימת.

כאשר אתם מוצאים וממיסים את המסקנות השגויות שלכם, שום דבר כבר לא ימנע מכם לאהוב ולהיות חופשיים. לאחר מכן אתם מסירים את החלק בכם שהיה בחושך, שהיה אנוכי ולא אוהב בגלל המסקנות השגויות. איפה שמצאתם והסרתם את המישגה, יש לכם מושג אמיתי של המציאות, אתם יכולים לאהוב בלי פחד, ולכן אתם חיים בלי חטא, אם אתם רוצים להשתמש בביטוי הזה. 

רוע וחטא הם תוצרים של עולם אשליה שקיים רק בזמן שאתם חיים באשליה, אבל אין להם מציאות מוחלטת. ברגע שאתם מעוררים את התודעה שלכם, אתם משוחררים מהאשליה; כבר אין לזה מציאות כלשהי. גם כאשר תראו מישגים אצל אחרים עם תודעה מתעוררת זו, תראו דרכה, תבינו את המשמעות שלה, את המקור שלה, וכך תבינו את השפעתה המאד זמנית. למעשה, למישגה או לחטא אין כלל השפעה על המציאות; זה משפיע רק על אלה שעדיין חיים בחוסר מציאות, בזמן שהם חיים בה.

שאלה

מדוע כל התורות הרוחניות בתקופות הקודמות מדברות על חטא במקום על מחלה או נוירוזה?

המדריך

ובכן, חברים שלי, כי זה לא משנה כלום. זה אותו דבר. רק תסתכלו אחורה על ההיסטוריה ותראו איך אנשים בזו לאדם החולה כמו לחוטא. אנשים חולים נודו. רק לאחרונה זה השתנה. רק מאז שחל שינוי זה, נהיה חשוב לא להדגיש כל כך את החטא והרוע, כדי להרתיע את הבוז וההתנשאות. עד לא מזמן, אנשים משוגעים נחשבו זהים לפושעים. וייתכן שיעבור זמן מה עד שאנשים יפסיקו לזלזל באחרים כי הם מוטרדים, חולים, נוירוטים, פחות מפותחים מבחינה רוחנית. אז זה עניין של התפתחות כללית של האנושות והשקפתה, ולא שאלה של סמנטיקה.

זו שאלה של לשפוט ולבזות אחרים, במקום להבין, לאהוב ולעזור. למרות שמחלה וחטא זהים, האדם בעל התפיסה המוגבלת יסתכל מלמעלה על שניהם בעוד שהאדם בעל יכולת התפיסה הגבוהה יותר יבין ויעזור ולא ירגיש עליונות. חטא וחולי הם אותו דבר, אבל מה שקובע הוא איך אתם מגיבים אליהם, לא באיזו מילה אתם משתמשים. לא משנה באיזו מילה תשתמשו, היא תְּעֻוַּת אם התפיסה הפנימית שלכם מוגבלת. וכאשר התפיסה הפנימית שלכם תגיע לפוטנציאל הגבוה ביותר שלה, בהתאם ליכולת שלכם, אז לא יעשה שימוש לרעה במילה. או ליתר דיוק, לא משנה באיזו מילה תשתמשו, התחושה תהיה נכונה.

שאלה

האם אתה יכול לספק הסבר רוחני על חֵטְא וְעל רֹעַ?

המדריך

עולמכם עלי אדמות, כפי שכולכם מכירים מההרצאות ומהחומר העיוני שקיבלתם, הוא עולם של אי- מציאות. אתם יכולים להגדיר זאת כמציאות זמנית. הדברים שאתם חווים, ההסקים הלוגיים שאתם עושים עם היגיון שעל פני השטח של האינטלקט, שמתעלם מאמת רוחנית ומוחלטת, הם שגויים. יש להם ערך ואמת מוגבלים, כמו המסקנות השגויות של הנפש שעשה הילד, המתייחסות נכון לסיטואציה מסוימת בלבד. הן בעלות היגיון משונה משלהן, מוגבל ככל שיהיה. עם זאת, המסקנות הללו שגויות ולא מציאותיות אם הן מתייחסות לאמת כללית של החיים. אותה מערכת יחסים קיימת בין המסקנות וההסקים הלוגיים שהאינטלקט מעצב בצורה נכונה, כפי שהם מתייחסים בנסיבות הזמניות של תנאים מסוימים בחיים אלה במישור האדמה, לבין החוקים הרוחניים של המציאות המוחלטת שבה אותם הסקים לוגיים ומסקנות שגויים.

החטא, כפי שכולכם יודעים, אינו אלא בורות. זה עיוות. איש אינו רשע או רע או זדוני מכיוון שהוא נהנה מזה לטובת עצמו. אדם יכול להיות כל אלה מכיוון שהוא בטעות חושב שזה משמש לו כמגן. ככל שתנתחו ותבינו את עצמכם יותר, כך תמצאו שזה נכון במקרה האישי שלכם, ולכן זה צריך להיות נכון גם לאחרים. לכן כשאנשים מתנהגים באופן שלילי, אתם כבר לא תרגישו מפוחדים או מעורבים באופן אישי. זה כבר לא יגרום לכם קשיים. זה אולי נשמע בלתי אפשרי, אבל זה נכון. כאשר אדם העלה את תודעתו וקולט רמזים של אמת מוחלטת, הוא או היא מבינים שאין דבר כמו רוע, רשע, חטא, זדון.

כל זה תָּקֵף רק כל עוד אתם חיים בסְפֶרָה האדמה הזו, עם התפיסה המוגבלת הנגרמת על ידי העיוותים שלכם. ברגע שתעלו את עצמכם מעל מצב הטעות הזו, תראו שכל הרוע במישור זה אינו אלא כלי נשק הגנתי, או ליתר דיוק כלי נשק הגנתי מדומה, שכן במציאות יש לו השפעה ממש הפוכה. ברגע שאתם מבינים את המניע של הרוע והחטא, אתם כבר לא חוששים מזה, אתם כבר לא מרגישים באופן אישי על כף המאזניים, ולכן אתם מאבדים את תחושת המציאות שלו. כולכם בדרך לחוות את האמת הזו, לפחות במידה מסוימת. כשאתם מוצאים וממוססים את המסקנות השגויות שלכם, שום דבר כבר לא ימנע מכם לאהוב ולהיות חופשיים. אתם, אם כך, מסירים את החלק שבכם שהיה בחושך, שהיה אנוכי ולא אוהב בגלל המסקנות השגויות. היכן שמצאתם והסרתם את השגיאה, יש לכם מושג אמיתי של המציאות, אתם יכולים לאהוב ללא פחד, ולכן אתם חיים ללא חטא, אם אתם רוצים להשתמש בביטוי זה. רוע וחטא הם תוצרים של עולם אשלייתי שקיים רק כשאתם חיים באשליה, אך אין להם מציאות מוחלטת. לא משנה באיזו מילה תשתמשו, היא תתעוות אם התפיסה הפנימית שלכם מוגבלת. ברגע שהתפיסה הפנימית שלכם מגיעה למלוא הפוטנציאל הצפון בה, בהתאם ליכולת האישית שלכם, אז לא תשתמשו במילה בצורה לא ראויה / בלתי הולמת. או: במקום זאת, לא משנה באיזו מילה תשתמשו, ההרגשה תהיה נכונה.

ברגע שאתם מגדילים את התּוֹדָעָה אתם חופשיים מהאשליה; אין לה עוד מציאות כלשהי. גם כשאתם רואים טעות אצל אחרים, עם התודעה המוגברת הזו , תראו דרכה, תבינו את חשיבותה ואת מקורה (של הטעות), וכך תוכלו להבין את השפעתה הזמנית מאוד. למעשה, לטָעוּת או לחטא אין כל השפעה על המציאות; זה משפיע רק על אלה שעדיין חיים באי- מציאות, כל זמן שהם חיים בה.

שאלה

מדוע כל התורות הרוחניות בעבר מדברות על חטא בִּמְקוֹם על מחלה או על נוירוזה?

המדריך

כי זה לא משנה. זה אותו הדבר. רק תתבוננו אחורה על ההיסטוריה ותראו איך אנשים בזו לאדם החולה באותה מידה כמו לחוטא. אנשים חולים נוּדּוּ. רק לאחרונה זה השתנה. רק מאז שחל שינוי זה, נהיה חשוב לא להדגיש ככל האפשר את החטא והרוע על מנת למנוע בוז ויהירות. עד לא מזמן, אנשים מטורפים נחשבו זהים לפושעים. וזה עלול לקחת זמן עד שאנשים יפסיקו להביט על אחרים מלמעלה למטה בגלל שהאחרים טרודים, חולים, נוירוטיים או פחות מפותחים מבחינה רוחנית. אז זהו עניין של ההתפתחות הכללית של האנושות והשקפתה, ולא שאלה של סמנטיקה. זו שאלה של לשפוט ולבוז לאחרים, בִּמְקוֹם להבין, לאהוב ולעזור. למרות שחולי וחטא זהים, האדם עם התפיסה המוגבלת יסתכל כלפי מטה על שניהם, ואילו האדם בעל יכולת תפיסה גבוהה יותר יבין ויעזור ולא ירגיש נעלה. חטא וחולי זהים, אך מה שקובע הוא כיצד אתם מגיבים אליהם, לא באיזו מילה אתם משתמשים.

שאלה

האם הרוע הוא מצב הנובע מנפילה ממשית מהחסד? ומה הקשר שלו ללוציפר בברית הישנה והחדשה?

המדריך

דנתי בגורמים רבים שמרכיבים את הרוע. ניתן כמובן לפרש את המילה "חסד" בדרכים רבות. הדרך בה הייתי מפרש את זה שהחסד הוא מצב ההוויה האמיתי בו כל הטוב האוניברסלי, כל הכוחות והעוצמות בדרכי השפע הרבים ביותר הם רכושו של כל אחד ואחד. נפילה מהחסד פירושה לא יותר ולא פחות מאשר אי הידיעה של זה, התעלמות מעובדה זו וחיפוש אחר הפיתרון והישועה במסלול ובאופן מרוחקים, בעוד האמת שם כל הזמן. העיוורון טמון בכך שהוא מורכב יותר ומתעלם מהאמת שהיא: הכל שלכם; אתם לא צריכים להתחנן לזה; אתה לא צריכים אפילו להיאבק על זה. כל מה שאתם צריכים להיאבק נגדו זה העיוורון שלכם והעיוותים שלכם, שגורמים לכם לפחד מהאמת וגורמים לכם להיצמד לאומללות ולחוסר אמת. זו תהיה הנפילה מהחסד. ברגע שמבינים זאת בבירור, ניתן להימנע משגיאות רבות נוספות.

באשר לשאלתך לגבי כוחות לוציפרים והַאֲנָשָׁה/ פֶּרְסוֹנִיפִיקַצְיָה והאלגוריה וכל זה. זה כמובן הכל עניין של הבנה ותודעה. מי שעדיין מעורב עמוק בנפרדות שלו, בתפיסת חיים דואליסטית, אינו יכול להגות / להרהר באחדות של ההוויה, כלומר: שהכל נמצא בו. המשמעות היא לא רק מה שאמרתי קודם - כלומר, כל הטוב נמצא באדם - אלא זה גם אומר שהרע שעולה בגורלו של האדם ומתרחש מבחוץ, גם נמצא בו. ככל שהאדם נמצא יותר בנתיב הזה, כך הוא קולט ומבין עובדה זו. אתם, למשל, חברי, לומדים בהדרגה, לאט לאט, שמה שמפריע לכם מבחוץ הוא באמת השתקפות של משהו שנמצא בתוככם. אין לכם יותר קושי עם שום דבר אחר, אלא עם זה; לא משנה כמה אתם שומעים את המילים האלה, אתם תמיד וברציפות שוכחים אותן, ומשייכים אומללות וסכסוך לגורמים שמחוץ לעצמכם, למשהו שהוא שגוי מחוץ לכם. שום דבר לא יכול היה להפריע לכם לעולם, לא משנה כמה נראה שזה מגיע מבחוץ, מלבד מה שיש בתוככם. החלק החיצוני הוא רק השתקפות המופעלת על ידי הכוחות התואמים / המקבילים שלכם. כך גם לגבי מה  שמְהַנֶּה. חוסר יכולתו של האדם להבין זאת, מפריד את עצמו מהיקום, מהחיים, מהבריאה, מהאירועים ומהחוויה. לכן הוא מבצע התאמה אישית של גורמים חיצוניים ואף נותן לגורמים חיצוניים אלה שֵׁם. ככל שיתפתח יותר, האדם יתפתה פחות לעשות דבר שכזה.