"יהיה מאוד עוזר ומועיל עבורכם, חבריי, אם תכירו יותר את התנ"ך. אני מאוד להוט ומוכן לעזור לכם להבין את המסמך הנהדר הזה. להתיר עבורכם מה שייך לאיזו רמה.

שהרי הספר הגדול הזה הוא שילוב של מיקטעי דיווחים היסטוריים; של משמעויות סמליות; ומן האמיתות הגדולות ביותר; של עיוותים הנובעים ממגבלה אנושית של התודעה; של תנאים תרבותיים קיימים שהיו "נכונים" באותה תקופה, אך אינם כך היום.

הייתי רוצה להרים את אבני החן של האמת הכלולים בספר הזה-  המפרידים בין הגרעינים לקליפות- כדי שתוכלו להעריך ולהפיק תועלת מהחוכמה הנצחית של המסרים הללו. אז אני מציע שתשתמשו בי לשאלות. יש לכם חודש שלם להתכונן. ואני מבטיח לכם שאתן לכם פרשנויות. תשובות אלו תהיינה שימושיות ומועילות ביותר עבור כולם. זה יפתח לכם אופק חדש."

-המדריך

________________________________________________________________

פסוק מס' 1: " מי שרוצה לזכות בחייו, יאבד אותם. מי שמוכן לוותר עליהם, יזכה בהם."

המדריך: זה אומר שאם אתם כל הזמן מפחדים מקצת כאב, אם אתם נאחזים כל כך חזק באגו שלכם וברגישות הקטנה או ביוהרה שלכם, אתם לא מוותרים על חייכם; במקום זאת, אתם אוחזים בהם חזק מדי ולכן אתם חייבים לאבד אותם. להפסיד, במובן הרוחני, פירושו שאינכם יכולים למצוא שלווה, הרמוניה או אושר מבפנים או מבחוץ.

אבל אלה שלא לוקחים את עצמם כל כך ברצינות, שהנוחות שלהם וכל מה שקשור לאגו לא כל כך חשובים להם, שהכאבים הקטנים והיהירות הפגועה שלהם לא כל כך חשובים, שלא חושבים כל הזמן, "אם אני אַרְאֶה את החיבה שלי או את הרגשות האמיתיים שלי, מה אנשים יחשבו? אני עלול להיפגע או שאני עלול לסכן משהו", הם שבאמת מוותרים על האגו-עצמי שלהם, יקבלו שוב את החיים במובן הרוחני. הם ימצאו הרמוניה בתוכם על ידי הליכה בעקבות החוק, וימצאו את האהבה והכבוד מאחרים שלעולם לא יכלו למצוא על ידי היצמדות חזקה כל כך לעצמם.

פסוק מס' 2: "אתה פטרוס, ועל סלע הזה אבנה את הכנסייה שלי, ושערי הגיהנום לא יגברו עליה; ואני אתן לך את מפתחות מלכות השמים, וכל מה שתשחרר על פני האדמה, יהיה תָּחוּם בשמים". הבשורה על פי מתי, ט"ז, פסוקים 18-20: למה התכוון ישוע?

המדריך: המשמעות היא זו: ישוע הפקיד בידי פטרוס את תורתו, כדי שיוכל לארגן את הפצת תורתו. עובדה ידועה היא שהכנסייה הקתולית מתבססת על האמונה שמאז והלאה הכל כל כך מסודר ששום דבר שהכנסייה הזו אומרת לא יכול להיות שגוי - על סמך האימרה שציטטת.

כאן, אני כן רוצה להסביר את זה: ישוע התכוון לכך שפטרוס יפיץ את התורות בדיוק כפי שהוא הביא אותן. אבל זה בהחלט כלל תקשורת עם עולם הרוח של אלוהים. תקשורת זו התקיימה באופן פעיל מאוד באותה תקופה, בתקופתם של הנוצרים הראשונים. ישוע היה חכם מדי מכדי להציע שאפשר לשמור על כל האמת ללא דילול, על ידי התפשטות מאדם אחד למשנהו, מדור לדור.

הוא ידע שכשלים אנושיים עדיין גדולים מכדי לא לתת לטעויות ולפרשנויות שגויות לחמוק פנימה; שלא לדבר על הסכנה של סילוף האמת שאליו כיוון תמיד עולם החושך, ושזה יצליח כל עוד יש יצורים לא מטוהרים על פני האדמה הזו. לכן, תקשורת ישירה עם עולם האלוהים היא הדרך היחידה האפשרית.

למרבה הצער, בני אדם - לפעמים בבערות, לפעמים בכוונה - פירשו לא נכון את המילים הללו, כפי שפירשו מילים רבות אחרות, לצורך העניין. אילו מילים אלו היו נלקחות במובן האמיתי שלהן, בדיוק כפי שישוע לימד וכפי שהתכוון פטרוס אז, שכָּלַל תקשורת כזו עם עולמו של אלוהים, דברים רבים היו שונים מאוד בהיסטוריה האנושית שלכם. אני יודע שזה יזעזע כמה חברים, אבל אני לא יכול שלא לומר זאת. זו האמת.

אם תקראו את התנ"ך בהבנה אמיתית ובפתיחות, תמצאו הרבה מאוד מקרים שבהם לא ניתן לפרש את דברי ישוע בשום דרך אחרת. למען האמת, תראו במיוחד מההרצאות שחבר שלי יתחיל עכשיו, שזה כך. יש לכם שם הדגמה אחת שישוע תמיד התכוון שתיצרו קשר עם רוחות האמת שלו. זה היה חלק מתורתו של ישוע שפטרוס אמור היה להפיץ.

כמו כן –מה שלא פורסם, או הוצא אחר כך – איך לנהוג לגבי זה, מהם החוקים / ההילכות לקיים תקשורת עם רוחות האור והאמת. כאשר נאמר שישוע הופיע לפני חסידיו/ תלמידיו לאחר מותו, זה היה גם סוג של תקשורת. יש הרבה צורות שונות.

מאוחר יותר ישוע לא יופיע יותר בעצמו, אלא ישלח את שליחיו. וכשהוא אמר לפני מותו, "יש הרבה דברים שאני עדיין לא יכול להגיד לכם, אבל אספר לכם אחר כך," איך אתם מתארים לעצמכם שהוא יכול היה לומר זאת, אלא אם באמצעות תקשורת כזו שלשמה יש לציית לחוקים מסוימים ולהכין תנאים מסוימים?

זה היה חלק בלתי נפרד מתורתו, שלמרבה הצער, מסיבות שונות, לא נשמר או אפילו עֻוַּת. יתרה מזאת, ציטוט זה אומר שכל מי - אז או עכשיו - שקושר את עצמו לאלוהים באמצעות דבקות בתורתו של ישוע שפטרוס היה אמור לשמור, להפיץ ולארגן, יהיה קשור גם לאב שבמלכות השמים ולעולם לא יוכל ללכת יותר לאיבוד. אבל כל מי שמסרב לתורות אלה ומשתחרר כך רחוק יותר מאלוהים, יאבד גם לאחר המוות - לא לנצח, אלא כל עוד הגישה הזו שוררת.

ההכרזה הפנימית הזו להעמיד את אלוהים מעל לכל דבר אחר ולמלא אחר רצונו מכל בחינה, מסמנת צעד מכריע בהתפתחותה של הנשמה; לפעמים זה נקרא "חניכה". זוהי המשמעות של זה במהותו, ובוודאי לא שאלוהים והמשיח יתגלו רק באמצעות ארגון כנסייה אנושי אחד, אשר לבדו צריך להיות חסין מפני כישלונות אנושיים ובכך חסין להשפעת כוחות האופל. זה לא יהיה הגיוני.

מי שעוקב אחר תורתו האמיתית של ישו ומחפש את ההתפתחות וההיטהרות שבאמצעותם ניתן לקיים את חוקי האל, אכן חסין בפני כל רוע - "הגיהנום לא ינצח" ובכך יזכה במלכות השמים. זו הדרך היחידה שזה יכול לקרות - הדרך היחידה, חברים שלי! ואני מאמין שזה חייב להיות הגיוני עבורכם.

פסוק מס' 3: בספר שמות נאמר לעם לאסוף את המן רק ליום אחד ובשבת ליומיים. אם אספו ליומיים בכל יום אחר שאינו יום שבת, זה נרקב אבל בשבת לא. מה המשמעות של זה?

המדריך: המן הוא הסמל לעוצמה רוחנית, לאמת רוחנית, לברכה אלוהית, לכל החומר שאתם צריכים כדי להתקדם מבחינה רוחנית, כדי למצוא את עצמכם ואת אלוהים. עם האנשים בעלי הכוונות הטובות ביותר - העובדים החרוצים ביותר בכרם האל - לעתים קרובות התזמון הוא כל כך חשוב: חלוקה נכונה, למשל, של הכוחות הפעילים והפאסיביים, כפי שדנו בהרצאה מס' 29: הכוחות של אקטיביות ופסיביות - מציאת רצון האל.

שני הכוחות צריכים להיות מנוצלים בצורה הרמונית בנפש האדם כדי שכל אחד ימלא את תפקידו כראוי. לעתים קרובות צד אחד של הטבע שלכם נוטה להיות פעיל יתר על המידה בדרך הלא נכונה בעוד הצד השני שלכם פסיבי מדי, שוב בצורה הלא נכונה. כאשר אתם פעילים מבחינה רוחנית, אתם נוטים לאגור את הכוח שאולי תצטרכו למחר או את הידע שאתם עשויים להזדקק לו למחר. לא ניתן לעשות זאת.

הטקסט שציטטת אומר, במילים אחרות, שאתם צריכים לחיות ברגע הזה, או מה שאתם מכנים: העכשיו הנצחי. לכל רגע יש את הדרישות שלו, ולפגוש אותן יכול להיעשות רק על ידי חיים שלמים ברגע הזה. זה גם אומר: אתם לא צריכים לקחת יותר ממה שאתם יכולים ללעוס בזמן הנוכחי.

עם זאת, אתם צריכים מעט עתודה בזמנים מסוימים לתקופות שבהן אתם לא יכולים לגייס כוחות לפעילות פנימית או חיצונית. השבת, כידוע, מסמלת בין היתר את היום של חוסר פעילות, יום המנוחה. בחיים, כל אחד צריך לעבור תקופות שבהן הם לא יכולים לגייס את הכוח להיות פעילים. הם עייפים, הם צריכים לנוח. וזה יכול להיות גם טוב מבחינה רוחנית.

כל מה שנקלט בתקופת הפעילות צריך להיטמע בתקופת הפסיביות. ולזמנים האלה אתם זקוקים למעט עתודה. אבל בדרך כלל, אם אתם מרגישים במלוא הכוח של החיים הפעילים – רוחנית, פיזית, רגשית, בכל הרמות - אתם לא יכולים לאגור. בני אדם עושים זאת לעתים קרובות, שוב, בכל הרמות.

הם כל כך חרדים, הם כל כך מלאי פחד שהם לא בוטחים באלוהים, לא סומכים על ההרמוניה של העצמי הפנימי ביותר שלהם שתתאים לתכנית החוק האלוהי, שתלך עם הזרם. הם חושבים שהם צריכים לדאוג לעתיד. בזה אני לא מתכוון שאתם צריכים להיות לא זהירים. אף קיצוניות לעולם אינה נכונה. אבל חיו בעכשיו והפיקו את המיטב מכל רגע.

אז המן שלכם יהיה תמיד טרי ויינתן לכם בכל יום מחדש. פשוט בגלל שאתם חיים כך, כשתגיע התקופה הפסיבית הבאה, אתם תְּטַפְּחוּ ותזינו בשקט את מה שצמח כל כך יפה במהלך התקופה האקטיבית. אתם תחושו באופן אינסטינקטיבי שקיבלתם מספיק.

זה יקרה רק כאשר אתם חיים בהרמוניה עם תנועת הזרמים הפעילים והפאסיביים של חייכם האישיים, רק כאשר חידדתם את החושים הפנימיים שלכם עד כדי כך שאתם מרגישים בבירור מה מסמלת כל תקופה: את האקטיבי או את הפסיבי - יום חול או שבת. האנלוגיה חלה גם על משך התקופות; התקופות האקטיביות צריכות להיות ארוכות יותר מאלו הפסיביות, אם כי האחרונות תמיד צריכות להופיע שוב באופן קבוע.

פסוק מס' 4: האם תוכל בבקשה לספר לנו למה התכוון ישוע ב"צנועים/ עֲנָוִים ירשו את הארץ"?

המדריך: ב"ענווה" הכוונה לכל מי שאין להם שנאה, ללא טינה, ללא רצון עצמי וללא פחד. הם יוכלו להיות מבינים, אוהבים וצנועים מספיק כדי לא להוכיח שהם צודקים כל הזמן. לאנשים רבים אולי חסר האומץ ליישם זאת, אבל בפנים הם מרגישים מתוסכלים כשהם לא מסוגלים לעשות זאת.

להיות כזה זה להיות בעל נשמה בריאה מאוד, כי זה אומר שיש עוצמה, כוח ועצמאות. אדם כזה חי עם החוק האלוהי שעובד בשבילו או בשבילה, במקום לשחות נגד זרם החוק שמארגן זרמים מאוד לא הרמוניים.

מצד שני, יש להבין בבירור שענווה באופן שבו התכוון ישוע אינה אומרת שאתם צריכים לתת לעצמי הנמוך של אחיכם לנצח. הו, לא. ישוע המשיח עצמו לא עשה זאת. ישוע המשיח נלחם פעמים רבות, ולעתים קרובות די חזק. להילחם ברוע אצל האחר, כמו גם בתוך עצמכם, כולל גם את היכולת לקבל פגיעה ואולי ללמוד ממנה. אבל אסור לכם לאפשר לטבע הנמוך של אחרים לנצל את הענווה שלכם.

מציאת המסלול הנכון בין דרכי הפעולה הסותרות לכאורה הללו אינה קשה כפי שהיא עשויה להיראות בהתחלה. בידקו את עצמכם תחילה היכן מעורב האגו שלכם, אולי הגאווה שלכם או הרצון העצמי שלכם; ברגע זה עליכם ללמוד לקבל בענווה שהאגו שלכם מונע מכם לראות את האמת.

יש לרסן את רוח הלחימה שעולה אז ולאפשר לתפקד רק אם ניתן לנטרל את האגו. לאחר זמן מה, עם התפתחות עצמית נכונה, מושגות אובייקטיביות ושיפוט חסר פניות. אם אתם יכולים להרגיש בבירור איך האגו שלכם הולך ונעלם, ואתם לא במרכז היקום שלכם יותר, תוכלו להתייצב לצד עיקרון נכון ולדעת להילחם בצורה הנכונה.

כמובן שזה לא יכול לקרות כל עוד אתם מאפשרים לכל דבר שנוגע בכם באופן אישי להשפיע על דרך הפעולה שלכם. כאשר האגו הקטן שלכם עומד במרכז, השיפוט שלכם תמיד נצבעַ. עד שתוכלו להבחין בבירור אם האגו שלכם עדיין מעורב ובאיזו מידה, תצטרכו לבצע מעט מהעבודה של הנתיב הזה. במשך זמן רב תגלו שהתגובות שלכם, הרגשות שלכם וההשקפות שלכם, אפילו בנושאים כלליים למדי, נצבעים לפעמים על ידי יחס האגו האישי שלכם.

לא להיות עם האגו הזה יותר בקדמת הבמה זה להיות בעלי הענווה שאנחנו תמיד מדברים עליה. זו הענווה שישוע הזכיר. הענווה הזו לבדה תגרום לכם להיות חזקים באמת ותיתן לכם את הכוח להבחין מתי להישאר דוממים אחרי פגיעה אישית או עוול ולסלוח בשקט, ומתי לעמוד ולהילחם נגד משהו רע, בין אם זה נוגע בחייכם ובין אם לאו. כדי להגיע כל כך רחוק, עליכם להיות בלש נלהב של הרגשות הכמוסים ביותר שלכם וטבעם האמיתי; אתם צריכים לאמן את עצמכם כדי לרכוש את ההתבוננות העצמית הקפדנית ביותר האפשרית.

פסוק מס' 5: מהי המשמעות הרוחנית האמיתית של האמירה, "למי שיש, יינתן יותר, ולמי שאין, מה שיש להם יילקח?" האם זה מתייחס לאמונה, או למה זה מתייחס?

המדריך: זה מתייחס לכל התכונות הרוחניות. קח אהבה, לדוגמה. לאלה שיש להם אהבה, תינתן יותר אהבה, כי טבען של כל התכונות הרוחניות הטהורות לחדש את אותה איכות מתוך עצמם. אם יש לכם אהבה, כל כך הרבה יותר מגיע אליכם, ואתם יכולים לתת אותה לרבים. אבל אם יש לכם מעט מאוד ממנה, והמעט הזה מדולל בזרמים לא טהורים, תאבדו את המעט שיש לכם. זה מתבזבז.

אותו דבר חל על כל ההיבטים האלוהיים האחרים, לא רק על אמונה או אהבה. אם כך, אתם חייבים לשבור את המעגל הזדוני. הכל הולך במחזוריות, כמו שאני תמיד אומר, גם שלילי וגם חיובי. המחזורים השליליים פועלים כל עוד אתם נמצאים במצב הנפשי בו אתם מפרים את החוק הרוחני המתאים. ואז הזרמים השליליים בתוככם חזקים הרבה יותר עד שאתם מאבדים את מעט האיכות החיובית שיש לכם. אבל אם שוברים את המעגל השלילי הזה ומארגנים מעגל חיובי, אז האיכות החיובית הופכת בלתי נדלית. ככל שתיתנו יותר, כך ייצא מכם יותר.

שאלה: אמירה נוספת של ישו הובנה לא נכון, אני מאמין. זה עֻוַּת עם המשמעות: אי צדק. המילים במרקוס ד' 25 הן:  "כי מי שיש לו ינתן; ומי שאין לו, ממנו יילקח גם מה שיש לו". נראה שהדבר מתייחס לעיקרון של המעגל הזדוני.

המדריך: בדיוק. אתם מבינים, חבריי, אני מאמין שכמעט בלתי אפשרי שמישהו יבין באמת את כתבי הקודש, אלא אם כן מישהו עושה עבודה מסוג זה על הנתיב. בעבודה זו של חיפוש עצמי, לאמירות תהיה משמעות מאוד ברורה עבורכם. כעת אתם יודעים היטב שבכל מקום שבו מתקיימת סטייה, תפיסה מוטעית או קונפליקט, נוצרים מעגלים זדוניים (הרצאה מס' 50: המעגל הזדוני). הם כדורי שלג. הם הופכים גדולים יותר ויותר, כך שאתם מחמירים את המצב ללא הרף.

מה שבמקור רציתם לברוח ממנו, נעשה הרבה יותר גרוע. מתוך התחמקות זו, אתם יוצרים קונפליקטים ועמדות שגויות אשר מביאים לידי סבל רב יותר ממה שהיה לכם ללא התחמקות ופחדנות כאלה. העסקה שרציתם לעשות על ידי השערה שלגישה פנימית הגנתית ושגויה יש השלכות, חזקות הרבה יותר ממה שהבנתם. לזה בדיוק התכוון ישוע.

מצד שני, כשאתם בבריאות, בהרמוניה, בין אם במצב מינימלי ובין אם במצב אופטימלי, שום קושי לא יצטרך לבוא אליכם. אני מעז לומר שכל מי שהתקדם במשהו בעבודה הזו חווה באופן אישי שזה נכון, לפחות במידה מסוימת. רק אז תּוּבַנָּה התורות הרוחניות של כל הזמנים במשמעותן האמיתית. רק אז תראו שאלוהים לא יושב על כס מעליכם, מחלק באופן שרירותי שכר ועונש, מזל טוב או פורענות.

בבריאות שלכם, בהתאם למציאות בכל רמות ההוויה שלכם, אתם מייצרים יותר ויותר אושר. במלאות שלכם, אתם מושכים בהדרגה חוויה חיובית יותר. במחלת הנפש שלכם ובטעויות שלכם - יצרניות של פחד, גאווה, יהירות, בורות, חושך, בלבול- אתם לא רק אומללים, אלא שעם מגמות אלו הגורמות לאומללות, אתם מחריפים את האומללות.

לפיכך, מן העניים יילקח. העניים הכוונה לַחוֹלִים, הבורים, אלה הנמצאים בטעות ובחושך. העשיר הכוונה היא למי שמבין.

פסוק מס' 6: יש לי שאלה לגבי האושר העילאי הראשון, שישוע המשיח נותן בדרשה על ההר, "אשרי העניים ברוח, כי להם מלכות השמים." אני מגלה שאני יהיר ברגשותי כלפי עוני, וחש עליונות במובן המוסרי על אלה שיש להם עושר לכאורה, מְדֻמֶּה. עם זאת, תשוקתי לעושר חומרי בלתי פוסקת ובו בזמן זה לא מתממש מחשש ל"עתיד השמימי" שלי.

המדריך: להיות "עני ברוחו" פירושו להיות ריק, ללא רעיונות מוקדמים. מוחו של האדם הוא לעתים קרובות "עשיר" בצורה לא נכונה. הוא יודע את כל התשובות. הידע שלו נובע לרוב מאסוציאציות המבוססות על מידע שגוי, על אי הבנות. הדימויים, במובן שלימדתי אתכם, הם תוצרים של רעיונות קבועים כל כך, המבוססים על אסוציאציות בעלי גוון ריגשי ושגויות.

רק כאשר האדם יוכל להתרוקן מכל המושגים הללו ובכך להפוך ל"עני ברוחו", או במיינד, יזרום לתוכו העושר האמיתי מבפנים ומבחוץ. למשל, בדיון על ישוע המשיח, רבים מכם "יודעים" שישוע לא היה המשיח, שהוא אחראי לסבלם של היהודים, שהוא תוצר של עיוותים פרימיטיביים, שהוא אגדה, שאדם כזה מעולם לא היה קיים. או שהוא אדון נוקשה, מחמיר ואוסר הדורש מכם חסך ומונע מכם אושר והגשמה עצמית.

האתאיסט "יודע" שאין אלוהים. המדען "יודע" רק את התגליות האחרונות שלו, לכל דבר מעבר לכך לעתים קרובות לועגים. כל אלה הם כמה דוגמאות טיפוסיות למיינד מלא, "רוח עשירה" המונעת את האוצר האמיתי. אני מקווה שלא תפרשו את דברי כך שעליכם לזרוק כל למידה וידע אמיתיים כדי להיות "עני ברוח".

מה שאני מתכוון לומר כאן, ומה שהתנ"ך מתכוון להעביר באמירה זו, זה שעליכם ללמוד להבחין היכן הידע שלכם מוגבל ומעוות, והיכן אתם זקוקים לפיכך למוח ריק, לדף נקי ללא דעות קדומות, כדי להיות פתוחים לחוכמה אמיתית.

עושר חומרי לא צריך להוות מכשול לעושר רוחני. זה יכול להיות לעתים קרובות, בדיוק כפי שסוגים אחרים של כוח יכולים להיות. אם משתמשים בידע כדי להכחיש את רוח הקודש, זה מהווה חסימה כמו כסף או כל סוג אחר של עושר.