מהי הסיבה הפנימית של יהודים רבים - אפילו אלה שבאופן אחר הם די פתוחים ונוטים לרוחנית - להיות כמעט לוחמניים נגד ישוע המשיח?  תגובה דומה קיימת גם אצל נוצרים שמתמרדים בחריפות נגד חינוכם הנוצרי המוקדם. מה הסיבה לכך?

דברי המדריך

ניתן להסתכל על זה משתי רמות שונות: פסיכולוגית וקארמית. מבחינה פסיכולוגית, האדם היהודי שמתכחש לישו פשוט מפחד שיאשימו אותו ב"מכירה של" ובבגידה באבותיו. לפעמים זה באמת קורה בצורה אופורטוניסטית. לאחר מכן הם מסונוורים מכך שכל מה שקשור לקבלה של ישוע המשיח היא לא יותר מאשר מכירה אופורטוניסטית. העיוורון והחד צדדיות האלו הם תוצאה של תלות חזקה באישור ההורים; היא מוּנַעַת על ידי ספק עצמי וחוסר ביטחון, כך שהוא או היא לא יכולים להטיל ספק בסביבה התרבותית ממנה הם באים. הם מבססים מושג כוזב של הגינות לפיו, הדבר הנכון היחיד לעשות הוא להכחיש ללא הרף את ישוע המשיח. זוהי גם תגובה רגשית, תגובה רפלקסית מותנית לאנטישמיות. זוהי רוח של התרסה שמוכנה להכחיש כל אמת שייתכן וקיימת, כדי לעמוד על זכויות האדם של כל אחד.

מבחינה קארמית, ההנצחה המדויקת של המסורת היא שהכחישה אמת חדשה. בכל פעם שהמסורת הופכת לאל בפני עצמה, ובכך מחליפה את רוחו החיה של הבורא, החטא והרוע חייבים ללכת בעקבותיו. הדבר נכון גם כאשר כוחות פרוגרסיביים מכחישים את האמת הכלולה במסורת. האשמה הקולקטיבית מתקיימת כל עוד דבקות עיוורת לעָבָר נראית נכונה, חשובה יותר ותועלתית  יותר מאשר להיפתח לאפשרויות חדשות לגבי העובדות האמיתיות ביחס לנושא הנדון. אשמה לרוב גורמת לתשומת לב קרובה חזקה, מתגוננת ועקשנית כדי לא להתמודד עם הכאב של האשמה הזו. בכך זה יוצר מציאות שקרית שבה אדם יכול להרגיש צדקני ומתחסד.

הנוצרי המתמרד נגד דרך החינוך והגידול שלו, ובכך מכחיש את אמיתותו של ישוע המשיח, פועל על פי ההנחות הבאות: ישוע המשיח מְעֻוָּת לעתים קרובות להיות המלך של הדָּתִיוּת, המעניש ומכחיש חיים, החונק את הנשימה החיה של ביטוי חופשי, של רגשות ושל תנועה יצירתית. כאשר הסביבה ההורית יצרה את הדימוי הכוזב הזה של ישו, הוא נשלל מעצמו, לצד הדתיות החונקת את הרוח החיה. זו טעות גדולה ובלבול מוחלט ברמה הרעיונית. ברור ששני הצדדים מייצגים היבטים שונים של אותו מטבע.

גם יהודים וגם נוצרים מרדנים צריכים לבחון זאת, כמו גם כל שאלה אחרת שנויה במחלוקת, בצורה חדשה לגמרי, כאילו הנושא מעולם לא נדון, לא הגיבו אליו או מעולם לא היה קיים קודם לכן. תִּפָּתְחוּ, היפכו את עצמכם לריקים ולחדשים, לפני שאתם מסתכלים על זה. פשוט העלו את השאלה, "האם יכול להיות שלמרות המסורת שלי ואמונותיהם של הזקנים של הרקע התרבותי שלי, ישוע היה המשיח? האם יכול להיות שהאנשים שלי (כנראה, הכוונה היא למחזיקים באותה דת) טעו מהבחינה הזו? אם הם אכן טעו, האם נאמנותי העיוורת לטעות שלהם אינה חוסר נאמנות גדול יותר בקנה מידה גדול בהרבה?

"אם ישוע המשיח הוא אכן האמת, האם איני בוגד יותר בכך שאני נזהר כל כך לא לבגוד באמונתם של הוריי? האם לא אוכל לאהוב ולכבד את הוריי יותר וגם טוב יותר אם אשים אותם במקומם האנושי הראוי ואראה אותם כבני אדם ניתנים לטעות? אולי חלק גדול מהשנאה שלי אליהם ניזון ללא הרף מנאמנות כוזבת שאני מתרעם עליה ברמה עמוקה יותר. אם הם לא יכולים לשחרר אותי מהבלבול הזה, האם זו לא אחריותי לשחרר את עצמי מהשעבוד הזה שגורם לי להתכחש לאחת האמיתות החשובות ביותר באבולוציה האנושית."

על המרדן להעלות את השאלה כך: "אולי למציאות של ישוע המשיח אין שום קשר לרוח הצרה האוסרת את כל מה שנשמתי וגופי כמהים אליו. אולי זו רק פרשנות שגויה בגלל מסורות נוצריות מסוימות. האם אין לי מיינד חכם מספיק כדי למצוא את האמת בעצמי על ידי בדיקה מחדש, שאלה ובחירה, כדי לא להיות בעמדה של הכחשת האמת האבולוציונית הגדולה ביותר, המתנה הגדולה ביותר של אלוהים לאנושות? האם אני חייב לבצע טעויות אנושיות עתיקות יומין בחשיבה ובהבנה?"

ברגע שתתחילו להעלות שאלות כאלה ולפתוח את דעתכם לאופנים חדשים,  תראו את הטעויות הלוגיות הפשוטות בתפיסה. קשרים רגשיים חזקים ופחדים יוצרים את התפיסות השגויות הללו. במקרה האחד, נאמנות עיוורת פירושה הכחשה של אמת גדולה יותר. במקרה השני, רוחו של ישוע המשיח ומה שהוא מייצג מושמצים - לעתים קרובות מבלי משים - ומצטמצמים כדי לסחוט את הנשימה החיה של אנשים שרוצים ללכת בעקבותיו.

אל תתנו למחסומים הללו להתמיד בתודעה שלכם. זה כל כך חשוב - לא רק בגלל שישוע יכול להפוך למציאות חיה עבורכם, ואתם מונעים מעצמכם כל כך הרבה כשאתם לא מאפשרים לזה לקרות - אלא גם בגלל שכאשר המיינד שלכם פועל ללא הרף, קשור לרפלקסים רגשיים ישנים נטולי מחשבה, המבוססים על פחדים פנימיים, אשמה ושעבוד הורים- אתם מגבילים את עצמכם ואתם סוגרים את הערוצים היצירתיים ביותר שלכם. הימנעות מלבחון מחדש את מה שאתם מחשיבים כנושא ישן, מצמצמת את כל האורגניזם שלכם. אתם פשוט נמנעים מהאמת ואתם מעוותים את המציאות במובנים רבים. אתם משועבדים, לא חופשיים; אתם מוגבלים, לא זורמים ויצירתיים; אתה סגורים, לא פתוחים. דבקות מסורתית עיוורת, כמו גם מרד עיוור, תמיד מרחיקה את החיים, עצם רוחו של אלוהים המשולבת בישוע המשיח.

האדם החופשי, המשוחרר והממומש באמת הוא גם משוחרר לחלוטין מכל מסורת ותורות שהן או שגיאות או שאינן באות מהאמת. האיש החדש הזה לא מחויב לאופן בו חינכו אותו, אלא רק למה שנכון. זהו המיקוד היחיד שלו ומרכז הכובד שלו. הוא לא מכיר פטריוטיות מלבד זו הפלנטרית. הוא לא מכיר זרם דתי מופרד, הוא יודע רק מה נכון לכל האנושות. אם לא לבגוד בהוריכם פירושו לבגוד באמיתות המציאות האלוהית, האם אין צורך לוותר על אמונות הוריכם?

זה מטופל בהרחבה בהרצאה מס' 246: 'מסורת- ההיבטים השמיימיים והמעוותים'. אתם יכולים לאהוב את ההורים שלכם הרבה יותר אם אתם דבקים במה שנכון. כעת, ייתכן ותאמרו, "אבל אני לא יודע מה נכון." כל מה שאתם צריכים לעשות זה לרצות לגלות אם ישוע המשיח הוא אכן המשיח. האם אתם יכולים לומר, בלב ליבכם, שאתם רוצים לגלות? שאתם רוצים לצאת למסע המסוים הזה בתוך המסע הכולל, כדי לגלות את האמת בהקשר הזה? אם אתם חייבים לענות 'לא', ואתם לא רוצים להסתכל ולגלות, אל תשלו את עצמכם שזה לא חשוב. כי אם אלוהים באמת שלח לכם את המשיח ואתם מסרבים להכיר בו, אזי הכרח שתתרחשנה גם השלכות רבות אחרות.

העקשנות, הגאווה, הפחד מביקורת ומלעג, עלולים לעמוד בפני מציאת האוצר שאתם כל כך זקוקים לו וכל כך חפצים בעצמי שלכם העמוק ביותר. זו הסיבה שישוע אמר כל כך ברור שעליכם לנטוש את אימכם ואת אביכם ואת בני או בנות הזוג שלכם כדי ללכת אחריו. עם זה הוא התכוון בדיוק לזה. הוא לא התכוון שאתם חייבים לשנוא את ההורים שלכם או לבוז להם. זה אומר שאתם צריכים להתבגר ולמצוא את האמת שלכם, שאתם צריכים להשתחרר מכל הרשמים והרעיונות המוקדמים ובכך להפוך את עצמכם לריקים וחדשים דייכם כדי שאמיתות חדשות יוכלו למלא אתכם.

מעולם לא היה צריך להיות פיצול בין יהודים לנוצרים, אם היהודים, שהיו באותה תקופה האנשים המפותחים ביותר, היו שואלים את אותה שאלה שאני מציב בפניכם. אל תשייכו את ישוע המשיח לנצרות פרימיטיבית, מעוותת ולעתים קרובות אכזרית שאין לה קשר לישו המשיח האמיתי יותר מאשר ההתנגדות היהודית אליו.

ישוע המשיח אינו "סוג אחר של אלוהים". הוא הביטוי המואנש של אלוהים בצורה טהורה לחלוטין, ללא עצמי נמוך, ללא כל העיוורון והטעויות האנושיים הנוגעים לבני אדם שעוברים את מחזורי ההתפתחות שלהם.

אין הכרח שאתם חייבים לקבל את המשיח. אבל תמיד יש את השאלה למה אתם חושבים שאתם לא יכולים: מהן הסיבות הפנימיות האמיתיות? מהן ההשלכות של הסיבות הללו? אם זה אכן נכון שישוע המשיח הוא האור והדרך, ההכחשה שלכם אותו, מונעת מכם את ההזנה הרוחנית הנחוצה ביותר.