שאלה

אני יודע שכדי לענות על שאלה זו תצטרך להמשיך את זה באופן אינדיבידואלי עם האנשים שמגיעים אליך להתייעצות; אבל תהיתי אם יש לך עצה כללית שתוכל לתת לאלו שלפני שמגיעים אליך לסשנים. אלו לא עשו שום ניסיון ליצור קשר עם יקרים שמתו ושכעת מעוניינים לפתח עימם את הקשר המיטיב, המאושר ופורה ביותר.

המדריך

אתה רואה, יקירי, קשר פורה עם יקיר שמת הוא נדיר מאוד, כי למרות שלרוב מבקשים לעשות את זה עם הכוונות הטובות ביותר, המניעים אינם לגמרי בריאים. עם זאת, אם אדם מחפש קשר - אם זה רצון האל - על מנת למצוא ולפתח את עצמו, ואכפת לו מי נשלח, בין אם זה האדם היקר באופן אישי ובין אם רוח אחרת המסוגלת לעזור, אז המניע והגישה הם בסדר. 

אם מבקשים קשר רק בגלל שאתה מתאבל ורוצה להיות בקשר עם הנפטר, עד כמה שמובן כאב ההיפרדות הזה, יש לבחון את המניע או ההרגשה הזו. לעתים קרובות הרצון ליצור קשר כזה, פרט לגורם הברור למדי של האהבה והרצון להיות שוב ביחד, מכיל ספק עמוק ולא מוכר. "האם זה באמת אפשרי? האם באמת ממשיכים לחיות? אולי, בדרך זו, אקבל הוכחה."

אין שום פָּסוּל בספק עצמו, אולם יש חשיבות עליונה להתמודד איתו בבירור. אין ממה להתבייש. רק על ידי התמודדות ישירה עם ספקות כאלה תוכלו להתמודד איתם כראוי. כל עוד הספקות מוסתרים מתוך תחושה כוזבת של בושה ואשמה, כאילו אומרים, "אסור שיהיו לי הספקות האלה, אבל מכיוון שהם שם, אני רוצה לכסות אותם עם הרצון הממשי והאמיתי להיות בקשר עם היקיר האישי שלי," כך אי אפשר ליישר את ההדורים ולהשלים איתם.

מצד שני, אם אכן תתמודד עם העובדה שיש לך ספקות, אתה יכול לשאול את עצמך שאלות נוספות. האם זה פחד אישי ממוות - שהוא, שוב, אנושי ומובן? מה בדיוק הוא הדבר שאתה מפקפק בו? עליך לבסס זאת בבירור.

אז יש לך משהו להתמודד איתו. הצעד הבא יהיה, באופן בלתי נמנע, ללמוד שתוכל לבטל את הספקות הללו רק על ידי מציאת עצמך, על ידי טיהור החלקים הנסתרים של העצמי, על ידי בירור בלבולים לא מודעים. רק כך הספק יכול להיעלם וייעלם. אפילו ההוכחה הבוטה ביותר לתופעות המוצעות לך לא ממש תסיר את הספקות שלך באופן עמוק ולצמיתות.

כרגע בוודאי תשמח על כך. אבל האפקט יתפוגג. השאלה המכרסמת מבפנים תעלה שוב מחדש או תימשך. ככל שקיבלת הוכחה חיצונית כזו, כך תחוש יותר אשמה לגבי ההמשך של הספקות שלך, ולכן תדכא אותם יותר ויותר.

ספק באלוהים, ספק בחוקי היקום, ספק בהמשך החיים - כל אלה קיימים באותה מידה שבה הנשמה מפקפקת בעצמו או בעצמה (כך במקור: זכר ונקבה). אם אתה מוצא את השורשים של כל הספקות שלך, כלומר את הספק שלך בעצמך, אז אתה יכול להתמודד איתו בצורה מושכלת.

בהתבוננות שלי בנשמות האדם, בשורש הרצון העז לתקשר עם יקיריהם שנפטרו, כמעט תמיד יש את הבעיה הזו בדיוק. לכן, אני אומר שזה לא בריא, כי המגע בפועל לא באמת יעזור להתפתחות הנשמה. זה יעזור הרבה יותר אם תקבע להתמודד עם הבעיות הפנימיות שלך.

כשאתה ניגש לזה בצורה כזו, הרצון שלך להיות בקשר עם אדם מסוים בעולם שמעבר- לא משנה כמה אהוב, כמה יקר לך - יפחת מתוך האמונה הפנימית העמוקה שהיקום טוב, אוהב, שפיר, ידידותי.

לא ייתכן שיהיה מוות; שנאה לא יכולה לנצח. לא יכול להיות כאוס ואי סדר. אך תשובות אלו יכולות להגיע אליך רק אם תחילה תתיר לעצמך להבין כי השאלות והפחדים הללו קיימים בך. ואז שְׁאַל את עצמך מדוע הם קיימים, היכן הספק שלך בעצמך? זו הגישה הבריאה והיחס המועיל לכל שאלת הקשר עם עולם הרוח.

קשר עם רוחות אינו הכרח. עבור רבים ניתן להגיע לאבולוציה בלי זה. ניתן לחולל התפתחות בלעדיו. עם זאת, אם וכאשר מוצע קשר כזה בצורה ממש קונסטרוקטיבית, העובדה של הקשר עצמו צריכה להיות חשובה פחות ממה שאתה מרוויח מכך.

זאת, יקיריי, צריכה להיות השאלה העיקרית שלכם בכל מקרה כאשר יש לכם אפשרות להתקרב לקשר עם עולם הרוח. שאלו: “מה זה נותן לי? האם זה מועיל? האם זה הופך אותי לחופשי? האם זה עוזר לי לפתח את עצמי? האם זה מקדם את העצמאות שלי, את האחריות העצמית שלי, את הבגרות שלי, את הכנות העצמית שלי? או שזו נטייה לברוח עוד יותר מהמציאות, לא משנה כמה יפה אפשר להלביש את זה?"

כשאתה ניגש לכל קשר בדרך זו, בין אם רוח או אנושית, אתה תהיה בטוח. לא תצטרך לשאול את עצמך כל הזמן, לפני שהספקות שלך באמת יוכלו להיעלם: "האם זה נכון? האם זה שיקרי? האם זה תת המודע של המדיום? האם זו רוח? האם זו רוח אלוהית או שהיא שגויה?"

זה כבר לא יהיה העניין, עוד לפני שתצליח לבטל את הספקות שלך. תוכל להשאיר שאלות כאלה ללא מענה כרגע בצד, ולהתרכז במה שיש לאיש הקשר להציע לך, עד שאתה מתקדם במידה מספקת בנתיב שלך למצוא, עמוק בתוך שקעי הנפש הנסתרים שלך, את השורשים האמיתיים של כל הספקות שלך בנוגע לחיים ולמוות, לאלוהים ולאדם.

זה יהפוך אותך לחזק ולבטוח וממש לעצמאי. זוהי הגישה הנכונה היחידה לכל העזרה המוצעת לך. ברגע שתתמודד עם הספקות שלך באור האמיתי שלהם, אתה כבר לא תתבייש בהם. הם קיימים ברוב בני האדם במידה מסוימת; אם במודע בהיבטים מסוימים ואם לא במודע בהיבטים אחרים, זה לא משנה.

אך בעיקרון אלו הם הספקות: "האם אלוהים הוא מציאות או שמא מדובר ביקום בו הכל שרירותי ומקרי? האם אני נתון לחסדיהם של כוחות כאוטיים או שהיקום הוא שפיר ואוהב כמו שהמטאפיזיקה, הדת וכמה פילוסופיות מלמדות אותנו?"

זה הקרב בך שמכיל את כל הספקות האחרים, כמו המשך החיים אחרי המוות, הפחד מהמוות, הפחד מהחיים, הפחד מבני אדם אחרים ומעצמך, חוסר האמון בגלל הפחד הזה. התשובה לשאלות אלו יכולה להפוך לוודאות חזקה רק כתוצאה מההבנה העצמית המלאה שלך והפתרון לקונפליקטים הפנימיים שלך. זוהי הדרך היחידה.

יתכן שחלק מכם מאמין בכל האמיתות בעוד שלחלק אחר יש ספקות, מְפַחֵד בו זמנית בגלל הספקות האלו שיש לו ולכן מסתיר אותם. על ידי הוצאתם החוצה, תתקרבו ישירות לגרעין הבעיה. זה, בתורו, ייתן לכם את הגישה הנכונה לכל היבט בחיים, בין אם זה קשר עם כוחות רוחניים או ישויות, או כל תחום אחר בחיי האדם.

שאלה

זה מועיל ביותר. אך באחת הפגישות הומלץ למישהי לדבר כל יום עם אבא שלה.

המדריך

מלכתחילה, ניתן לדבר עם מי שנפטר ולעזור לאדם יקר שעזב, ללא קשר הדדי ממשי. האדם המדבר עם הנפטר פשוט שולח מחשבות שעשויות להיות מועילות ועוזרות להראות את הדרך לאותה נשמה. זה לא זהה לסוג התקשורת שבו רוח מבטאת את עצמה.

יתר על כן, לא אמרתי שתקשורת אינה רצויה בכל הנסיבות, במיוחד אם ניגשים אליה בגישה של עזרה לרוחות. הנקודה העיקרית היא טיפוח הגישה הבריאה הבסיסית עליה דנתי. כשאתה מחפש קשר בתקווה להשאיר ספקות קיימים, למרות שהתקווה והספקות אולי אינם מודעים, אז זה מקדם משהו לא בריא ומביא לגישה מבולבלת לשאלה הזו בכללותה.

לדבר עם אדם יקר שעזב, בלי לקבל הוכחה להמשך קיומו או קיומה, זה עניין אחר לגמרי. רוחות נוטות לרוב לקבל עצות מהיקרים להם עלי אדמות ולא מרוחות אחרות. לכן, אין שום נזק בניסיון לעזור במקרים פרטיים ומיוחדים. אבל זה לא משנה את מה שאמרתי לגבי חיפוש קשר עם עולם הרוח שבו רוחות מתבטאות באופן ממשי, בצורה כזו או אחרת.

שאלה

שמעתי שכאשר מתפללים על צמחים, הם צומחים טוב יותר מהצמחים שמשאירים לבד. כשאני שותל בתת המודע שלי את מה שאני באמת רוצה, אני עדיין מרגיש שזה לא יכול לעלות. הספק שלי גורם לי להרגיש שאני לא יכול לעשות את זה, גם כשאני מגייס את הכוחות האוניברסאליים.

המדריך

הסיבה לכך היא שאתה מרגיש לוזר, מפסידן [הרצאה מספר 129: מנצח לעומת מפסידן]. ראשית, תן לי לעזור לך להבין מה באמת היא המשמעות של תפילה. זה אומר ליישר את התודעה שלך כמו גם את העמדות, המושגים, המחשבות והרגשות הלא מודעים שלך. הרוח המשולבת בֶּאֱמֶת, לא תצטרך להתפלל או לעשות מדיטציה.

כל נשימה תהיה תפילה, בכך היא תהיה ביטוי של האישיות כולה, שנמצאת בדעה אחת עם אמת, אהבה, תכליתיות, יצירה - עם כל הכוחות האוניברסאליים אשר בהכרח יזרמו דרך ההוויה כולה בצורה יעילה ביותר.

תפילה פירושה עיצוב מסה רופפת של מחשבות ומושגים מעורפלים, של הרגשות סותרות. המשמעות היא להפרות את האני עם האמת, כך שהאינדיבידואל יידע את האמת, והכוחות האוניברסאליים יוכלו לזרום אוטומטית דרך תודעה זו.

באשר לספק שלך, חשוב לך לבסס את הקביעה שאתה חושש לוותר על הספק. מיותר לציין שזה נובע ממסקנה שגויה. אבל יש סיבה מאוד ברורה שאתה מרגיש מאוים ונמצא ממש בסכנת הכחדה, בלי הַסָּפֵק . זה כאילו הספק שימש ככלי נשק חיוני עבורך.

להיאבק בספק ישירות באופן שניסית, בקושי יצליח, מכיוון שאתה פוחד מדי להרפות ממנו. יש לקבוע תחילה שאתה חושש לוותר על הספק, ושנית, את המסקנה הלא נכונה הספציפית מדוע אתה עושה זאת. שאל את עצמך במדיטציות שלך, “מדוע אני רוצה לפקפק? מה אני חושש שיקרה אם לא היה לי כלל ספק?"

זה יעזור לכולכם, חברי, להבין שאתם מחזיקים בספק כי אתם חוששים להתחייב. עליכם להבין את היקף הפחד הזה בצורה מעמיקה יותר, עם כל השלכותיו.

מי שמתחייב ומפקיד את אמונו בידי הכוחות האוניברסאליים - כמו גם בידי כל אדם או גורם אחר- מתיירא מכיוון שאכזבה נלקחת כמובן מאליה. כך שהפרט מְשַׂחֵק משחק, מתנהג כאילו האפשרות לתוצאה חיובית קיימת, אך הוא לא ממש מאמין בכך. הספק כל כך חזק שלא מוכנים אפילו לקחת סיכון. משמעות הספק היא, "אני מעמיד פנים שאני מצפה ל 'אולי', אבל אני משוכנע ב 'לא', שאני לא מוכן להתמודד איתו כדי שאוכל להמשיך ולהעמיד פנים."

בגלל המשחק, הרעיון המופרך מעיקרו של ה 'לא', כמו של 'אולי', לעולם לא יכול להיות מוכח. האדם נשאר באופן תמידי במצב זמני, בשולי ההוויה והחיים, מעולם לא השתקע אל אורח חיים רציני, להתמודד עם נושא כלשהו באופן מלא ואמיתי. אדם כזה שׁוֹרֶה כל הזמן בתיאוריה, במקום לממש את התיאוריה.

מחויבות היא נושא חשוב מאוד, כי אתה תקבל מהחיים עד כמה שאתה מתחייב לחיים, בין אם זה אומר לעצב וליצור את חייך על ידי התחייבות לכוחות האוניברסאליים לשתף איתך פעולה, ובין אם זה אומר להתחייב למשימה, לאדם או לזוגיות. זה לא משנה מה זה. אם אתה מתחייב רק בהסתייגות, שומר על עצמך שתישאר בטוח, מתמקח, מונע ומעכב, החיים יחזירו לך בדיוק באותה מידה.

אי אפשר לרמות או להונות את החיים, אף פעם. וכאן מי שממשיך להאמין שאפשר להסתדר הוא עיוור. כשאתה בולם, אתה מקווה שהחיים יתנו לך תחילה נתח גדול, ואז, אולי, תוכל לגייס את הנכונות להחזיר פירור. אתה יכול אפילו לתת לאחרים הרבה יותר ממה שמועיל או מסייע, מתוך המניע הלא מודע של לרמות את החיים, כדי לקבל יותר מהחיים ממה שאתה מוכן להתחייב. זה לא עובד ככה, חברים שלי.

אתה חושש ממחויבות מכל הלב, כי אתה מאמין באופן כוזב שזה דורש ממך לוותר על האינטליגנציה שלך, על הזכויות שלך, על השימור העצמי שלך, על יכולת הבחירה שלך, על ההגדרה העצמית שלך. זה לא נכון. זה פשוט אומר יושרה באופן מלא, מטרה ישירה, בלי התחמקויות, מניעים לא חשופים, לעשות את מה שאתה עושה עבור הדבר עצמו, בלי תחבולה. זה לא אומר טיפשות עיוורת ובוודאי, זה לא יוצר חוסר אונים מול התעללות. ממש להפך.

מחויבות מלאה מניחה מראש שהבחירה היא ממצב של עירות נרחבת, החופש לעשות זאת ללא כפייה, קונפליקט או אשמה. אבל בחירה כזו מחייבת אותך להיות מודע מאוד, ואתה לא יכול להיות מודע אם אתה בורח מעצמך. מודעות כללית היא תוצאה של מודעות עצמית. זה צריך להתחיל עם עמידה פנים אל פנים מול העצמי, עם התמודדות אמיצה עם התגובות הרגשיות המושרשות ביותר. ואז המודעות לחיים ולזולת גדלים.

באמצעות מודעות כזו, הגיון, תבונה, חזון וחופש בחירה, מחויבות איננה תהליך מסוכן של הרס עצמי, לא כפייה או דחף עיוור, אלא הרחבה נפלאה של העצמי, הגעה אל החיים, אל הגשמת העצמי ושל אחרים . זהו הכוח האמיתי והבריא הנובע מצמיחה רוחנית. זה הסיפוק העצמי שאינו שולל אהבה והתייחסות עמוקה לאחרים. זוהי נקודת האיזון משביעת הרצון בה אין זה בלעדי לעמוד בתקיפות ולאהוב, להיות עצמאי ובעל תלות הדדית בריאה - אם זה עם הכוחות הקוסמיים, או עם בני אדם אחרים. אבל המחויבות חייבת להתקיים, כי אחרת אתה עני וריק. האם זה ברור?

שאלה

כן, זה ברור. אפילו כבר מצאתי את זה בעבודה הפרטית שלי. עכשיו אני יודע שמעולם לא התחייבתי לעצמי באמת לכלום, מתוך פחד. יכולתי להרגיש שאני יכול להתחייב, אבל אני חושש שאם אעשה זאת וזה לא יצליח, אני אבוד, ולכן אני לא אעז לעשות את זה.

המדריך

אתה מבין, זו בדיוק הסיבה שאתה מרגיש לא ממומש בתחומים החשובים בחיים שלך. אך כעת, כאשר אתה מתבונן ומבין מהי סיבה ותוצאה, יש לך את המפתח לשינוי.

חוסר הסבלנות שלך תולש כל זרע שאתה שותל. מכיוון שאתה מטיל ספק, אתה מסיק מהר מדי שהתוצאות שליליות, ואינך מאפשר את זמן הדגירה הדרוש, את הצמיחה הפנימית והבלתי נראית מתחת לאדמה. ככל שהבעיה מסובכת יותר, כך השליליות והקונפליקט מושרשים יותר. לכן כוחות הריפוי צריכים לעבוד בעקיפין מקישור לקישור, עד שתוכל לחתור לתוצאה הסופית באופן ישיר.

לכן כשאתה מוצא ספק, ראשית יש להתחשב בכך, להבין אותו בסיבה ובתוצאה שלו, ולסלק, לפני שתוכל להגיע אל המטרה שברצונך להשיג, אך לא יכול בגלל הספק. כאשר מימוש מרכזי נחסם על ידי אינספור תפיסות מוטעות קטנות, יש להתמודד איתן אחת אחת, אחרת לא ניתן להסיר את המכשולים והחסימות ואי אפשר להצליח בעבודה למען התוצאה הסופית.

כעת, אתה מסוגל לשכנע את עצמך בחוסר הסבירות של שמירה על חוסר המחויבות. אינך טרף לכך, כמו שאינך קורבן לספק שלך. יש צורך לקחת את הסיכון לגלות את האמת, גם אם האמת היא מה שאתה חושש שתהיה. עליך לאהוב את האמת מעל הכל, במקום להעדיף את האולי וכתוצאה מכך, לעולם לא ליישר את ההדורים ולהשלים עם החיים.

אם אתה אוהב אמת, תוותר גם על חוסר סבלנות. תלך שלב אחר שלב ותיתן לזה זמן, כמו מדען שעושה את המחקר בסבלנות ובְּדֵי עָמָל, מבלי להתרחק ממאמץ, זמן, ניסוי וטעייה, כמי שאינו מצפה לגדול מכל האמיתות שתגענה במהירות.

אני יודע שבזבזת שנים רבות על זה; עם זאת, זה לא מספר השנים שעמלת על חוסר מחויבות וחוסר סבלנות, אלא איכות המחויבות המלאה במאמץ סבלני, היא בלבד תביא תוצאות. לא השנים, ולא כמות המאמץ, יכולים להחליף את המחויבות הפנימית המלאה.

לכוחות האוניברסאליים יש מטרה אחת והיא שלמות, בריאות, היפתחות וביטוי של היבטים אלוהיים. הם חותרים לרפא את המקום שבו קיים עיוות, לשיקום ולמילוי מקומות של מוגבלות וריקנות. כאשר החסימות גדולות מדי, אותו כוח מוסט, ונראה באופן זמני כתנועה הרסנית כלפי מטה.

אין זה אומר שכוח רע אחר פועל: זהו אותו כוח שפיר שנאלץ לבצע עקיפה. עקרון הצמיחה העקיפה הופך לברור ברגע שהוא מובן לחלוטין. ואז ניתן לצפות בו איך הוא פועל מסביבך. לא תסמוך פחות על העיקרון ההולך וגדל משום שהוא דורש פרק זמן מסוים כדי שהזרע יהפוך לעץ, ויצירות של המיינד והרוח יתפרשו במלוא תפארתן.

נסה לעבוד על תנועות הנשמה האלה עם המושגים שנתתי לך, תמיד מצא תחילה והסר תפיסות מוטעות. אל תכפה את המושגים הנכונים, אלא תעריך אותם ותשווה, תוך שימוש בכושר החשיבה שלך, מה אמת ומה שגוי. הגשמה אישית והרחבה מלאה מחכות לכולכם. זה הגורל שלכם. כל אחד מכם חייב, במוקדם או במאוחר, להגיע להבנה שבעוד שהחיים הם מה שאתם חושבים שהם, באופן זמני, הם בסופו של דבר מה שאתם יודעים שהם. המשמעות היא שהפוטנציאל, האפשרות, אפילו בתחום כדור הארץ הזה, הוא אושר שאי אפשר לתאר. ברגע שאתם מדמים את זה בנפשכם, נפתחות אפשרויות עצומות ויפות.

שאלה

בחודשיים האחרונים חוויתי הרבה פחד, חרדה, ואני עדיין מרגיש מאד כקורבן בגלל הרגשות האלה. נראה כי כמה דברים משתבצים למקום שלהם, אך בגדול אני לא מבין מדוע אני מרגיש ככה ולמה זה משפיע על הדרך בה אני מרגיש בגוף שלי. אני חווה גם ספקות ביחס לעבודת הנתיב ולראות אותך כסמכות האולטימטיבית. למשל, כשאני קורא את החומר של סת, נראה שיש הרבה רעיונות סותרים ביחס למשיח, מושג הרוע, התרפיה. אני חש דאגה אמיתית וחיפוש אחר האמת שבי, ואני לא חושב שרק העצמי הנמוך שלי יוצר את הספקות הללו. אני מרגיש מבולבל מאוד, כי איפשהו בי אני מרגיש  שיש לי משימה בנתיב, שהזכרת לפני זמן מה, אבל אני גם מרגיש שלתבוע את העצמיות שלי, וניסיון למצוא תשובות לשאלות שלי, פירושם להיות לבד לזמן מה. אודה לך מאוד אם תוכל לעזור לי בכך.

המדריך

זו תפיסה מוטעית לחלוטין שלהיות לבד תעזור לך להשיג עצמיות, אוטונומיה או כל מצב רצוי אחר. מה שאתה צריך זה בדיוק ההפך. הבעיה שלך טמונה במידה רבה בהתייחסות לאחרים, ורעיון הנסיגה הוא בריחה מלהתמודד עם בעיה זו.

מבחינת הספקות שלך, אני אומר לך שלא, הם לא כולם העצמי הנמוך שלך כשלעצמם. אבל העצמי הנמוך שלך מכשיל את הערוץ האישי שלך להרגיש ולחוות את האמת. מה שאני מציע לך לעשות הוא לבטא את שאלות הספק שיש לך באופן מילולי, בצורה הרבה יותר מדויקת.

לאחר ששאלות אלו יתגבשו בצורה ברורה, אשמח לענות עליהן, לא רק במונחים אובייקטיביים, קוסמיים, כלליים, אלא שאנסה להראות לך את הקשר בין ספקות אלו לבין ההתנגדויות והבעיות האישיות שלך. אם אחר כך תִּפָּתַח לאמת, תדע את האמת.

_________

 Bridget Mullen

מציירת 'ספק'