שאלה

כשהגעתי לכאן הלילה, החלטתי להתבונן בעצמי מקרוב כשהתחלתי ליצור אינטראקציה עם אנשים. שמתי לב מיד כשאני מגיע למקום עם קהל, אפילו כמו כאן, שלדעתי הוא מקום מיטיב יחסית, שאני מאוד עוין ומפחד מאנשים. המבט התקיף הקטן ביותר בכיוון שלי יגרום לי להגיב בנוקשות רבה, מה שעלול להיחוות כצורה של פעולה עוינת במידת מה. שמתי לב לעוינות הכפייתית החזקה הזו וגם לפחד הכפייתי, ואעריך את הערותיך.

המדריך

כעת, בנוסף לכל התפיסה וההבנה שרכשת עד כה בעבודתך, יש לי את זה לומר. ומה שאני הולך להגיד לך הלוואי שתנסה להרגיש, עם כל היכולות האינטואיטיביות שלך, במקום לנסות להבין באופן אינטלקטואלי. כי מבחינה אינטלקטואלית זה לא אומר לך הרבה. אולם הבנת התחושה הפנימית תפתח בפניך דלתות שישחררו אותך במקביל מאחיזתה של אותה עוינות מתגוננת. 

אם כך, זה הדבר הבא, ידידי. כשהיית ילד, נראה היה שהרגשות הטובים שלך לא התקבלו על ידי ההורים שלך. זה אולי לא באמת נכון, כי הם כן אהבו אותך, כל אחד בדרכו ובהתאם ליכולותיו. אבל הם היו, כמו הורים רבים אחרים, שלא היו מסוגלים, אולי, לזהות מתי כשהיית בתקשורת החוצה כילד קטן מאד, שלא רק רוצה את אהבתם, אלא בדרך הילדותית שלך נותן את האהבה שלך, מציע אותה, מרגיש אותה, האדם הקטן שהיית אז. זה לא קיבל הכרה, מכיוון שהורים שלך- כמו רוב בני האדם האחרים- היו עיוורים מדי, לכודים מדי בבעיות שלהם ובחוסר הביטחון שלהם, הפחדים וההגנות שלהם, כדי להיות פתוחים ואינטואיטיביים מספיק וכדי להבין מה הצעת גם עם הנתינה שלך, מציע את הרגשות הטובים שלך. העובדה הזו יצרה בך כאב אדיר - הרבה יותר מכל המקרים האחרים האלה של המחטים [ אולי הכוונה להכאבות מילוליות וריגשיות?] ואפילו של המכות וכו' וכו'. למרות שאולי אלו היו אירועים כואבים שפגעו בך באותו רגע, שגרמו לך להתגונן ולכעוס באותו רגע, הם לא היו אחראים בעצמם למצב הזה שדיברת עליו כאן. יש משקל גדול יותר לגורם הזה שאמרתי עכשיו.

עכשיו, אני חושב שאתה נמצא היום, מספיק רחוק בהבנה העצמית שלך כדי שאולי תוכל לשחזר זאת באמצעות רגש- חכם לא בזיכרון אינטלקטואלי של אירועים או של כל דבר שאתה זוכר או נזכר במובן הזה, אלא באמצעות התחושה. אולי תוכל לשחזר, לחוות מחדש את התחושה הזו של "אני רוצה לתת את הרגשות הטובים שלי, את רגשות האהבה שלי, והם לא רצויים." זה לא רק איום על אדם, על ילד, אלא זה גם השפלה. זו הֲפָרָה של הכבוד של הילד הקטן הזה ולכן משהו שמאוד משמיד. כמו כן, כמובן, זו הייתה אי ההבנה של מה שקרה ומנקודת המבט של הילד, מהמקום בו היית, מנקודת המבט של היכולת שלך להבין באותו זמן. זה נראה כאילו הרגשות הטובים שלך לא רצויים, וזה עלבון נורא וכמו שאמרתי, אִיּוּם נורא.

הדרך היחידה שלך לצאת מזה באותה תקופה הייתה להיות כל כך כועס והודף, עוין ומתנשא ומפריד. ליד החומה ההיא הפכת את עצמך לבלתי פגיע כדי לא לחשוף את עצמך להשפלות והשמדה מחודשות כאלה. זה יסביר לך מה קורה, וזה יהיה יותר מהסבר אם תוכל לשחזר סוג כזה של תחושה כשאתה יכול להרגיש את הרגשות הטובים שיוצאים ממך ובו בזמן את מה שמחזיק אותך ומושך לאחור: "זהו אִיּוּם, אסור לי." האם אתה מבין למה אני מתכוון?

שאלה

כן, נראה שאני מאוד עומד על המשמר לבואם של אנשים אחרים אלי בצורה מאוד עוינת - אני קולט את הדבר הקטן ביותר, את הרמיזה הקלה ביותר. האם זה איכשהו ביטוי לרצון שלי לתת, אבל לא להיות מסוגל?

המדריך

זו בעיה מאוד עמוקה, תכופה מאוד וכמעט אפשר לומר אוניברסלית באדם - הפחד מהישג, הפחד מהצלחה. בעבר, דיברתי על הנושא הזה בהקשרים שונים ומתוך גישות שונות. הגישה בה אני רוצה להשתמש הערב תהיה הבאה: אני רוצה לשפוך אור על הבעיה הזו משני צדדים. הצד האחד הוא שההגעה למימוש המטרה, ההישג, ההצלחה שכבר מומשה, נראה כמו הסוף, ואין לאן ללכת אחרי זה ולכן זה מֻשְׁוֵוה למוות. אם כך,  המצוקה המוזרה, המצב הקשה והמביך קיימים, "אם אקבל את מה שאני רוצה ואם יגשימו את כל משאלותיי והכל שם, ואין עוד מה לשאוף אליו, זה סוף החיים עצמם; זה מוות." כך שהחיים מֻשְׁוֵוים להפעלת מאמץ להשגת משהו, והישג או סיפוק משווים למוות, לקץ.

ההיבט השני שאני רוצה לגעת בו הוא שהצלחה בכל תחום שהוא, בין אם זה קריירה, הישגים, כסף או מה שזה לא יהיה, היא רק תחליף סמלי למצב המוחלט של העונג העליון – לאקסטזה. המצב של להיות האדם הזה מפחיד כל כך ובגלל זה מונעים את זה. האדם מסלק את כל הנוזלים מתוכו לכדי כבדות של אגו ומסרב להרפות. הוא מאמין שמצב האגו ההדוק הוא בטוח בעוד מצב של שחרור, מצב של הוויה - למרות שזהו מצב ההנאה הגבוה ביותר - נראה כמו פירוק והירקבות. זה נראה כמו השמדה. זה בדיוק אותו הדבר. פחד מכסף אינו אלא ביטוי או סמל מופחת של הפחד מהנאה, מכל בחינה; זהו הפחד להרפות, לשחרר. כמובן, זוהי טעות מוחלטת, שכן מצב ההוויה אינו חסר חיים. להיפך, זו תנועה, זה חי, זו שמחה וביטחון מוחלט, מוחלט - בתנאי שזה קורה בצורה אורגנית שמשתלבת עם האגו, ולא בצורה לא טבעית, לא אורגנית שבורחת מהאגו. שכן בצורה הלא טבעית, זה אכן יכול להיחוות כהשמדה, שכן זה משאיר חלק בלתי נפרד מהאישיות מחוץ לאדם, במקום לשלב אותה. זו הסיבה. כאשר אתה מגלה ומבחין בתגובות הרגשיות הקטנות הללו, באופן העדין כפי שהן קיימות עמוק בפנים, תוציא אותן החוצה, ותשאל את עצמך:

האם אתה חושש שהצלחה מוחלטת תגרום לכך שאין יותר למה לצפות שיגיע בעתיד? האם זה לא סמל גם לפחד הגדול יותר שלך להרפות משליטה באגו? כשתוכל לוודא זאת, יהיו לך הנקודות שעליהן תוכל לעבוד במיוחד. אני רוצה להראות לך כאן נקודה מעשית של איך אתה יכול להתגבר על הפחד להרפות, ולכן גם מהפחד מאושר מוחלט והגשמה במצב הוויה. הפחד הזה להרפות מהאגו תמיד, בדיוק, תלוי וקשור בסירוב לקחת אחריות עצמית וחוזק. במילים אחרות, רק בגלל שיש תחומים שבהם אתה רוצה לשחרר בדרך הלא נכונה, אז שם אתה מפחד להרפות בדרך הנכונה? רק כשתלמד משמעת עצמית ותחושת אחריות עמוקה שאינה נובעת מ"חייב", אלא מתוך "אני רוצה", אז לא תחשוש יותר מההשתחררות במקום שבו זה נטל, והיכן שזה חוסם ומונע ממך את החוויה הכוללת של החיים. כאשר תוכל לצייר יחד את שתי הנקודות הללו ולראות את הקשר ביניהן, יהיה לך מפתח ישיר לעבוד איתן. לא תפחד יותר מהצלחה או הנאה בשום צורה - בכל ביטוי חיים - בדיוק במידה שבה אתה נוטל אחריות עצמית מרצון. כי ההצלחה וההנאה וכל סוג של חיים פוריים יכולים להגיע רק מהתהליכים הבלתי רצוניים, כפי שהסברתי לעתים קרובות כל כך בהרצאותיי הקודמות. עם זאת, האומץ לתת לתהליכים הבלתי רצוניים להשתלט יכול לבוא רק כאשר אתם מתגברים על התהליכים הרצוניים וכאשר לא קיים פינוק עצמי בתהליכים הרצוניים. היכן שהאישיות רוצה להיות ילד חסר אחריות, רוצה שיטפלו בה, רוצה להתפנק, רוצה להיות תלויה, וגם מסרבת לתת דין וחשבון על החיים ועל ההשלכות של המעשים, ובו בזמן מתחמקת מאשמה בשל חוסר מזל - עד כדי כך שפחד מהנאה בכל הצורות חייב להתקיים.

ראה את המתאם החיובי הזה ותבין איך אתה נותן לעצמך פחות מהראוי, כולכם עושים כך, כולם. אחד יותר, אחד פחות מבחינה זו ואולי גם מבחינה אחרת. אבל עם זה יש לכם מפתח לאחריות עצמית בריאה שאינה בגדר חובה כדי לפייס ולציית בסתר למען השגת מטרה מסויימת: כדי שייטפלו בכם. זו בדרך כלל המוטיבציה הלא נכונה. לכן, קיימים התנגדות ומרד לקחת אחריות עצמית מרצון וקיימת טינה, "למה אני צריך לעשות את זה?" אתם לא שולטים בשום פעולה חופשית.

שום פעולה חופשית לא קיימת בזה, ובדיוק באותה מידה פחד מהנאה חייב להתקיים. ולפיכך, החיים מרופטים, חד-גוניים וחסרי תחושה, ואתה בעצמך נהיה רדום וקהה, והכל הופך חסר תקווה ומשעמם ומדכא. עד כדי כך הטינה גוברת והאישיות החצי מודעת מייחסת את החיים המשעממים האלה לתחליפים ההוריים בחיים שמסרבים לתת לך את מה שאתה רוצה, בלי לראות שאתה עצמך נותן לעצמך פחות מהראוי. ראה את הקשר הזה ותבין שההנחה הרצונית החופשית לחלוטין של אחריות עצמית משחררת אותך להיות מסוגל לחוות הנאה - לא לסבול את זה כפי שאדם סובל כאב, אלא להיות פתוח ומסוגל לחיות בתוך זה לחלוטין ולהתרגש מכך. ואז כשהתהליכים הרצוניים יהיו חופשיים, רגועים וחזקים, לא תחשוש ולא תיאבק נגד התהליכים הלא רצוניים שמייצרים את ההנאה. האם זה ברור?

שאלה

זה ברור, אני רואה שהשאלות על אחריות הן היכן שהבעיה שלי נכנסת. אני מגלה שאם אני לא עושה מהלך, אני אחראי, וכמובן, זה כרוך בחיבור לחבל הטבור. עדיין לא למדתי לשחרר את חבל הטבור ועדיין להיות אחראי באופן עצמי.

המדריך

נכון. אתה מבין, זהו זה. אם היית מרפה ומשחרר, זו אכן תהיה סכנה כל עוד אתה קשור לחבל הטבור, כל עוד אתה לא אדם חופשי וחזק. לכן זו הסיבה שמנגנון בלתי נראה כמעט, יוצר את ההתנגדות להרפות. למרות שזהו כשלעצמו איסור הנאה מצער ומיותר, הוא משמש כשסתום בטיחות, כל עוד האישיות מסרבת לעמוד על רגליה. לכן, אחריות עצמית והיכולת לחוות הנאה קשורות ישירות. זוהי אי הבנה מוחלטת של האישיות המודעת ו/או הלא מודעת המשווה חוסר אחריות עצמית – המצב הילדותי בו רוצים שידאגו לנו ויטפלו בנו – להנאה. זה לא יכול להתקיים אצל מבוגר. ההיפך הוא הנכון. זה סותר זה את זה. כאשר הקשר הזה יובן טוב יותר, לכולכם יהיה הרבה יותר קל. יהיה לכם המפתח שאתם צריכים, כי החיים החד גוניים חסרי ההנאה הם משהו שאתם לא חייבים שיהיו לכם, אבל זה רק תוצאה של מה שהסברתי כאן.

שאלה

יש לי שאלה עבור חבר לגבי קושי מקצועי. אדם זה תמיד מסוגל לקבל חוזים והוא מקיים אותם מאד כיאות, אך פעמים רבות החוזה לא חודש. זה תמיד מסיבות חיצוניות ,לכאורה, שלא קשורות אליו וקל מאוד לתרץ אותן. האם אתה יכול לעזור עם זה?

המדריך

ובכן, אני רוצה לתת תשובה בשני מישורים שונים – רמה פנימית עמוקה ומישור שטחי יותר. הרובד הפנימי העמוק הוא פחד אצלו מהיפתחות של הצלחה. זה בעצם הפחד מהגשמה מהנה, שהוא שורשי מאוד. כמובן, זה קיים אצל כולם, אבל זה די חזק באדם הזה. השורש של זה הוא על בסיס הרבה יותר אישי, על בסיס הרבה יותר מיידי, פיזי אפילו. אבל זה מתבטא בדרכי חיים שונות. אולי הוא עדיין לא מודע לזה - למעשה הייתי אומר שזה יהיה די מפתיע אם הוא יהיה מודע לזה, כי התודעה מודעת בדיוק למשהו הפוך. אבל בעבודה זו, הוא יכול למצוא רמזים השופכים אור על התחושה המעורפלת והעדינה הזו שבה הוא נמנע ועוצר, שבה הוא כמעט נבהל משחרור ומהקלה על כל השלכותיה. ויש, כמובן, תנועה הפוכה בפנים שרוצה את ההגשמה. אז אותה תנועה בתוכו שרוצה את ההגשמה מביאה את התוצאות הראשוניות. אבל אותה תנועה אחרת שאינה יכולה לשמור על הטוב - או חוששת משמירה או קיום של הטוב - קוטעת את זה. אני מעז לומר שאם הוא יתבונן בעצמו מקרוב, הוא ימצא דפוס דומה בדרכים רבות אחרות.

כעת, ברמה החיצונית והשטחית יותר, הליבה הפנימית הזו מביאה אצלו מניירות מסוימות שיכולות, למרות היבטים טובים רבים, להרחיק או לגרום לאנשים אחרים להרגיש אי נוחות במובנים מסוימים. אם הוא מתחיל לראות את ההשפעה שיש לו במובנים מסוימים - אולי מתוך כבדות מסוימת או גינונים מסוימים - זה גורם לאנשים להרגיש קצת פחות בנוח איתו ממה שהם עשויים להרגיש בנסיבות מסוימות ובתנאים מסוימים של מערכת יחסים. כמובן, האחרון נגרם על ידי הראשון. הפחד מחיוביות הוא שיוצר שליליות. השליליות אחראית לגינונים מסוימים אצל האדם הזה שייתכן ואחרים ישתמשו בזה, אבל הם עדינים עד כדי כך שאי אפשר להשתמש בזה בגלוי, אבל אז נוצרות סיבות אלו.