שאלה

ברצוני לשאול שאלה על פחד מהצלחה.

המדריך

על כל שאלה כזו ניתן לענות רק באופן כללי מאוד. כל מי שיש לו בעיה כזו יצטרך לפתור אותה בעבודה האישית שלו, כי יש הרבה וריאציות, הרבה גורמים אפשריים. בגדול, פחד מהצלחה מעיד על פחד שלא להיות מתאים להצלחה והולם את ההצלחה. כולכם יודעים שהילד שבכם רוצה שימסרו לו משהו על מגש כסף, ללא האחריות, העבודה, ההחלטה והעלות הנדרשת. כשאתם מתבגרים, אתם מקבלים את כל התנאים האלה, אבל אם הילד שבכם לא מקבל, אז פחד מהצלחה עשוי להיות התוצאה. לכן נוצר פחד נוסף. זה הפחד לאבד כל הצלחה אפשרית שניתן להשיג. הידע העמוק יותר של הנשמה שלכם מעביר לכם מסר שאתם יכולים לשמור באופן לגיטימי את מה שאתם מרוויחים, רק אם יש לכם גישה בוגרת. אם הגישה הבוגרת הזו חסרה באיזשהו אופן, עמוק בפנים אתם יודעים שההצלחה תהיה חולפת. לכן אתם מנסים להימנע מהבושה ומהחשיפה, מהכישלון ומהאבל, על ידי חבלה בהצלחה מיד בהתחלה, בפתיח, עם הפחד שלכם.

אם כך, מה שיוצר פחד מהצלחה הוא בדרך כלל: (1) רגשות של חוסר התאמה; (2) חוסר אחריות עצמית, גם אם רק ברמה הפנימית העדינה; (3) אשמה: התחושה של "לא באמת מגיע לי". גם זה קשור למה שדיברתי כאן. אם מישהו לא מוכן לקחת על עצמו אחריות בוגרת, אז באופן טבעי הוא מרגיש אשם על לרצות במטרה (בהצלחה). אם הוא מקבל אחריות עצמית מלאה כמבוגר, מוכן לשלם את המחיר על כל דבר, ומסוגל לקבל החלטה בוגרת, לא תהיה אשמה כזו. בכל פעם שקיימת בעיה כזו, חייבים למצוא את האלמנטים שנדונו כאן. אתם עשויים למצוא אותם בווריאציות אישיות מסוימות, אבל בעצם ההיבטים המכוסים כאן חייבים להיות נוכחים בצורה כלשהי, אם מעמיקים מספיק.

אולם, ברמה רוחנית עמוקה יותר, נכנס אלמנט נוסף. זה קשור מאוד לסיבות הפסיכולוגיות שדיברתי עליהן זה עתה ולנושא הערב. אתם אולי זוכרים שבשיחה קודמת הסברתי את הפחד מאושר שקיים במידה מסוימת בכל אדם. פחד מאושר קשור קשר הדוק למצב החדש שדיברתי עליו הלילה, המצב שבו אתם חלק משלם במקום מטרה בפני עצמה. האגו האנושי העיוור והבור נאבק במצב החדש והלא ידוע של אושר טהור. כל אושר אמיתי חייב להיות קשור בדרך כלשהי למצב ההוויה החדש שיהיה שלכם לאחר השינוי (המעבר למצב חדש). כל הצלחה שהיא יותר מסתם שטחית- שאינה נחווית ברוח של להיות חלק מהשלם ולחלוק את המטרה המשותפת להביא את היקום כולו לאחדות- תהיה רדודה, לא מספקת וזמנית. זה לא יהיה מתגמל ובטח יהיה מפחיד באיזשהו אופן. שביעות רצון וביטחון אמיתיים- שאמורים להיות תוצר הלוואי של הצלחה אמיתית- אינם עולים בקנה אחד עם המצב הנפרד, גם כאשר מצב נפרד זה אינו מזוהה באופן ברור כגורם העדין והלא מודע שהוא. חוסר ההתאמה יוצר את הפחד מהצלחה.

שאלה

היה לי מצב מוזר שבו אני מרגיש שכל עוד אין לי כסף, אני במצב של מאבק היכן שאני מרגיש חי. אבל אילו היה לי כסף וביטחון, הייתי מרגיש שהמוות לא רחוק מדי. כלומר, הצלחה פירושה סוף החיים, כביכול. בכל פעם שאני נכנס למיזם כלשהו שעשוי להעניק לי הצלחה, ההצלחה הופכת לפנטזיה ולא למציאות והפרויקט כולו הופך להרסני. זה בזבוז כסף וזמן, והעבודה צוברת אבק על מדף כלשהו. אני שוב מנסה לקראת מיזם כזה ואני צריך עזרה בזה.

המדריך

זו בעיה מאוד עמוקה, תכופה מאוד וכמעט אפשר לומר אוניברסלית באדם - הפחד מהישג, הפחד מהצלחה. בעבר, דיברתי על הנושא הזה בהקשרים שונים ומתוך גישות שונות. הגישה בה אני רוצה להשתמש הערב תהיה הבאה: אני רוצה לשפוך אור על הבעיה הזו משני צדדים. הצד האחד הוא שההגעה למימוש המטרה, ההישג, ההצלחה שכבר מומשה, נראה כמו הסוף, ואין לאן ללכת אחרי זה ולכן זה מֻשְׁוֵוה למוות. אם כך,  המצוקה המוזרה, המצב הקשה והמביך קיימים, "אם אקבל את מה שאני רוצה ואם יגשימו את כל משאלותיי והכל שם, ואין עוד מה לשאוף אליו, זה סוף החיים עצמם; זה מוות." כך שהחיים מֻשְׁוֵוים להפעלת מאמץ להשגת משהו, והישג או סיפוק משווים למוות, לקץ.

ההיבט השני שאני רוצה לגעת בו הוא שהצלחה בכל תחום שהוא, בין אם זה קריירה, הישגים, כסף או מה שזה לא יהיה, היא רק תחליף סמלי למצב המוחלט של העונג העליון – לאקסטזה. המצב של להיות האדם הזה מפחיד כל כך ובגלל זה מונעים את זה. האדם מסלק את כל הנוזלים מתוכו לכדי כבדות של אגו ומסרב להרפות. הוא מאמין שמצב האגו ההדוק הוא בטוח בעוד מצב של שחרור, מצב של הוויה - למרות שזהו מצב ההנאה הגבוה ביותר - נראה כמו פירוק והירקבות. זה נראה כמו השמדה. זה בדיוק אותו הדבר. פחד מכסף אינו אלא ביטוי או סמל מופחת של הפחד מהנאה, מכל בחינה; זהו הפחד להרפות, לשחרר. כמובן, זוהי טעות מוחלטת, שכן מצב ההוויה אינו חסר חיים. להיפך, זו תנועה, זה חי, זו שמחה וביטחון מוחלט, מוחלט - בתנאי שזה קורה בצורה אורגנית שמשתלבת עם האגו, ולא בצורה לא טבעית, לא אורגנית שבורחת מהאגו. שכן בצורה הלא טבעית, זה אכן יכול להיחוות כהשמדה, שכן זה משאיר חלק בלתי נפרד מהאישיות מחוץ לאדם, במקום לשלב אותה. זו הסיבה. כאשר אתה מגלה ומבחין בתגובות הרגשיות הקטנות הללו, באופן העדין כפי שהן קיימות עמוק בפנים, תוציא אותן החוצה, ותשאל את עצמך:

האם אתה חושש שהצלחה מוחלטת תגרום לכך שאין יותר למה לצפות שיגיע בעתיד? האם זה לא סמל גם לפחד הגדול יותר שלך להרפות משליטה באגו? כשתוכל לוודא זאת, יהיו לך הנקודות שעליהן תוכל לעבוד במיוחד. אני רוצה להראות לך כאן נקודה מעשית של איך אתה יכול להתגבר על הפחד להרפות, ולכן גם מהפחד מאושר מוחלט והגשמה במצב הוויה. הפחד הזה להרפות מהאגו תמיד, בדיוק, תלוי וקשור בסירוב לקחת אחריות עצמית וחוזק. במילים אחרות, רק בגלל שיש תחומים שבהם אתה רוצה לשחרר בדרך הלא נכונה, אז שם אתה מפחד להרפות בדרך הנכונה? רק כשתלמד משמעת עצמית ותחושת אחריות עמוקה שאינה נובעת מ"חייב", אלא מתוך "אני רוצה", אז לא תחשוש יותר מההשתחררות במקום שבו זה נטל, והיכן שזה חוסם ומונע ממך את החוויה הכוללת של החיים. כאשר תוכל לצייר יחד את שתי הנקודות הללו ולראות את הקשר ביניהן, יהיה לך מפתח ישיר לעבוד איתן. לא תפחד יותר מהצלחה או הנאה בשום צורה - בכל ביטוי חיים - בדיוק במידה שבה אתה נוטל אחריות עצמית מרצון. כי ההצלחה וההנאה וכל סוג של חיים פוריים יכולים להגיע רק מהתהליכים הבלתי רצוניים, כפי שהסברתי לעתים קרובות כל כך בהרצאותיי הקודמות. עם זאת, האומץ לתת לתהליכים הבלתי רצוניים להשתלט יכול לבוא רק כאשר אתם מתגברים על התהליכים הרצוניים וכאשר לא קיים פינוק עצמי בתהליכים הרצוניים. היכן שהאישיות רוצה להיות ילד חסר אחריות, רוצה שיטפלו בה, רוצה להתפנק, רוצה להיות תלויה, וגם מסרבת לתת דין וחשבון על החיים ועל ההשלכות של המעשים, ובו בזמן מתחמקת מאשמה בשל חוסר מזל - עד כדי כך שפחד מהנאה בכל הצורות חייב להתקיים.

ראה את המתאם החיובי הזה ותבין איך אתה נותן לעצמך פחות מהראוי, כולכם עושים כך, כולם. אחד יותר, אחד פחות מבחינה זו ואולי גם מבחינה אחרת. אבל עם זה יש לכם מפתח לאחריות עצמית בריאה שאינה בגדר חובה כדי לפייס ולציית בסתר למען השגת מטרה מסויימת: כדי שייטפלו בכם. זו בדרך כלל המוטיבציה הלא נכונה. לכן, קיימים התנגדות ומרד לקחת אחריות עצמית מרצון וקיימת טינה, "למה אני צריך לעשות את זה?" אתם לא שולטים בשום פעולה חופשית.

שום פעולה חופשית לא קיימת בזה, ובדיוק באותה מידה פחד מהנאה חייב להתקיים. ולפיכך, החיים מרופטים, חד-גוניים וחסרי תחושה, ואתה בעצמך נהיה רדום וקהה, והכל הופך חסר תקווה ומשעמם ומדכא. עד כדי כך הטינה גוברת והאישיות החצי מודעת מייחסת את החיים המשעממים האלה לתחליפים ההוריים בחיים שמסרבים לתת לך את מה שאתה רוצה, בלי לראות שאתה עצמך נותן לעצמך פחות מהראוי. ראה את הקשר הזה ותבין שההנחה הרצונית החופשית לחלוטין של אחריות עצמית משחררת אותך להיות מסוגל לחוות הנאה - לא לסבול את זה כפי שאדם סובל כאב, אלא להיות פתוח ומסוגל לחיות בתוך זה לחלוטין ולהתרגש מכך. ואז כשהתהליכים הרצוניים יהיו חופשיים, רגועים וחזקים, לא תחשוש ולא תיאבק נגד התהליכים הלא רצוניים שמייצרים את ההנאה. האם זה ברור?

שאלה

זה ברור, אני רואה שהשאלות על אחריות הן היכן שהבעיה שלי נכנסת. אני מגלה שאם אני לא עושה מהלך, אני אחראי, וכמובן, זה כרוך בחיבור לחבל הטבור. עדיין לא למדתי לשחרר את חבל הטבור ועדיין להיות אחראי באופן עצמי.

המדריך

נכון. אתה מבין, זהו זה. אם היית מרפה ומשחרר, זו אכן תהיה סכנה כל עוד אתה קשור לחבל הטבור, כל עוד אתה לא אדם חופשי וחזק. לכן זו הסיבה שמנגנון בלתי נראה כמעט, יוצר את ההתנגדות להרפות. למרות שזהו כשלעצמו איסור הנאה מצער ומיותר, הוא משמש כשסתום בטיחות, כל עוד האישיות מסרבת לעמוד על רגליה. לכן, אחריות עצמית והיכולת לחוות הנאה קשורות ישירות. זוהי אי הבנה מוחלטת של האישיות המודעת ו/או הלא מודעת המשווה חוסר אחריות עצמית – המצב הילדותי בו רוצים שידאגו לנו ויטפלו בנו – להנאה. זה לא יכול להתקיים אצל מבוגר. ההיפך הוא הנכון. זה סותר זה את זה. כאשר הקשר הזה יובן טוב יותר, לכולכם יהיה הרבה יותר קל. יהיה לכם המפתח שאתם צריכים, כי החיים החד גוניים חסרי ההנאה הם משהו שאתם לא חייבים שיהיו לכם, אבל זה רק תוצאה של מה שהסברתי כאן.

שאלה

יש לי שאלה עבור חבר לגבי קושי מקצועי. אדם זה תמיד מסוגל לקבל חוזים והוא מקיים אותם מאד כיאות, אך פעמים רבות החוזה לא חודש. זה תמיד מסיבות חיצוניות ,לכאורה, שלא קשורות אליו וקל מאוד לתרץ אותן. האם אתה יכול לעזור עם זה?

המדריך

ובכן, אני רוצה לתת תשובה בשני מישורים שונים – רמה פנימית עמוקה ומישור שטחי יותר. הרובד הפנימי העמוק הוא פחד אצלו מהיפתחות של הצלחה. זה בעצם הפחד מהגשמה מהנה, שהוא שורשי מאוד. כמובן, זה קיים אצל כולם, אבל זה די חזק באדם הזה. השורש של זה הוא על בסיס הרבה יותר אישי, על בסיס הרבה יותר מיידי, פיזי אפילו. אבל זה מתבטא בדרכי חיים שונות. אולי הוא עדיין לא מודע לזה - למעשה הייתי אומר שזה יהיה די מפתיע אם הוא יהיה מודע לזה, כי התודעה מודעת בדיוק למשהו הפוך. אבל בעבודה זו, הוא יכול למצוא רמזים השופכים אור על התחושה המעורפלת והעדינה הזו שבה הוא נמנע ועוצר, שבה הוא כמעט נבהל משחרור ומהקלה על כל השלכותיה. ויש, כמובן, תנועה הפוכה בפנים שרוצה את ההגשמה. אז אותה תנועה בתוכו שרוצה את ההגשמה מביאה את התוצאות הראשוניות. אבל אותה תנועה אחרת שאינה יכולה לשמור על הטוב - או חוששת משמירה או קיום של הטוב - קוטעת את זה. אני מעז לומר שאם הוא יתבונן בעצמו מקרוב, הוא ימצא דפוס דומה בדרכים רבות אחרות.

כעת, ברמה החיצונית והשטחית יותר, הליבה הפנימית הזו מביאה אצלו מניירות מסוימות שיכולות, למרות היבטים טובים רבים, להרחיק או לגרום לאנשים אחרים להרגיש אי נוחות במובנים מסוימים. אם הוא מתחיל לראות את ההשפעה שיש לו במובנים מסוימים - אולי מתוך כבדות מסוימת או גינונים מסוימים - זה גורם לאנשים להרגיש קצת פחות בנוח איתו ממה שהם עשויים להרגיש בנסיבות מסוימות ובתנאים מסוימים של מערכת יחסים. כמובן, האחרון נגרם על ידי הראשון. הפחד מחיוביות הוא שיוצר שליליות. השליליות אחראית לגינונים מסוימים אצל האדם הזה שייתכן ואחרים ישתמשו בזה, אבל הם עדינים עד כדי כך שאי אפשר להשתמש בזה בגלוי, אבל אז נוצרות סיבות אלו.