שאלה

יש לי בעיה עם זה שאני לא יכול לתת. אני צופה שאנשים ידחו אותי, אז אני מעניש אותם לפני שהם יכולים לדחות אותי. אני עכשיו באמת עושה את עצמי חולה, כדי שתהיה לי איזושהי הצדקה לעצמי שלא נתתי. אני לא יודע מה לעשות.

המדריך

אתה בוודאי רוצה, אולי במודע או שלא במודע, שאוכל לתת לך נוסחה שבה אוכל להבטיח לך שלא תהיה דחייה וכאב אם כך וכך יקרה או אם תעשה כך וכך. זה בדיוק מה שלא יכול ואסור להיות. זה המסלול ההפוך שעליך לבחור בו, ובמסלול הזה אתה צריך ללמוד לקבל את מה שאתה חושש ממנו.

אתה צריך לצבור משאבים שעדיין אתה לא מנוסה בהם, שתהיה מסוגל להתמודד עם דחייה ולהפסיק לשטוף את המוח לעצמך שוב ושוב, ולהגיד "הדחייה היא בלתי נסבלת, אני לא יכול לשאת אותה." כי ככל שתגיד לעצמך את זה, כך זה אכן ייראה יותר בלתי נסבל.

זה טוב מאוד ומעיד על התקדמות מצוינת מצידך שאתה בכלל מודע לזה, שאתה כבר לא מסווה את אי הנתינה שלך, מה שהיה עד לא מזמן, כשיצרת, במקום לתת, את כל שאר הדברים. אבל עכשיו אתה בדיוק איפה שאתה צריך להיות.

בהתמודדות עם חוסר הרצון שלך לתת, אתה צריך לעשות עכשיו את הצעד הבא.  במקום הראשון, התמודדות עם השנאה שלך, באמת לראות את השנאה. ובמקום השני, התמודדות עם התפיסה המוטעית שהפגיעה תהרוג אותך או שהפגיעה תהיה המציאות האחרונה והיחידה שאתה צריך לחוות אם פעם אחת תיכנע לה.

אתה צריך לראות גם איך אתה מעוות ומגזים - ללא כל פרופורציה - כל פגיעה קטנה, כמעט כאילו אתה מוכיח לחיים, "אתם מבינים, זה יותר מדי. הצילו אותי מזה." אני גם ממליץ לך ליישם באופן מאוד ספציפי את ההצעה שאמרתי קודם: כמה אתה רוצה לתת לחיים לעומת כמה אתה רוצה לקבל? אם אתה יכול לראות בצורה מאוד ספציפית את הפער כאן, אולי אתה תהיה מוכן יותר לתת.

אז תצמח בך החוכמה שככל שאתה מוכן יותר לתת, אתה מסתכן פחות, וככל שאתה רוצה לתת פחות, אתה מסתכן יותר. למעשה, אתה לבטח תהייה יותר אומלל, בבידוד  ובשנאה עצמית. אם אתה יכול לראות זאת, הבחירה שלך יכולה להתבצע ברמה הפנימית הזו. גם אם אתה לא יודע שאתה תצליח מיד, זה בסדר. אתה לא חייב; אתה לא יכול.

אבל אתה יכול לבחור לרצות את זה ובהיותך מוכן ללכת לאט עם הנתיב בדרך הספציפית הזו של ניסוי וטעייה, של לנסות ולהיכשל שוב, ושל יותר ויותר לתת את עצמך, להתמסר לאינטליגנציה האלוהית שבך, שאכן מסוגלת לאט לאט להתגבר ולעזור לך לעשות את השינוי. כי בלי זה, אתה באמת לא יכול. האגו הקטן מוגבל מדי לעשות זאת.

אדבר שוב על נושא זה בהרצאה הבאה על מדיטציה [הרצאה מס' 194- מדיטציה: חוקיה וגישות שונות – סיכום (מדיטציה כיצירת חיים חיובית)].

שאלה

הגעתי לאבן נגף ביחסים שלי עם נשים, ואני פשוט לא רוצה לקבל, או שאני לא מבין את העובדה שאני לא רוצה לתת להן כלום.

המדריך

אתה לא מבין למה?

תגובה

אני לא בדיוק יודע מה אני עושה, ואני בערפל עכשיו. אני יודע שאני מסרב להיכנע לכל סוג שהוא כי אני לא רוצה להתפשר.

המדריך

למה אתה מתכוון בפשרה? האם אתה מתכוון בפשרה שאתה מקבל הכל ולא נותן כלום?

תגובה

[צחוק] זה נשמע טוב ככה.

המדריך

האם אתה מרגיש שאתה רוצה לתת לאישה?

תגובה

אני לא יודע. זו באמת בעיה. אני הורג את עצמי עם המחשבה שלי על זה.

המדריך

האם אתה רוצה בכנות ובאמת לתת לאישה או למישהו?

תגובה

אני לא יודע.

המדריך

לא? אתה כן יודע!

תגובה

לא, אני רואה את זה יותר כמו שאני רוצה לקבל. זה ברור.

המדריך

ובכן, אין ספק בכך. אבל בואו נסתכל על הצד השני. האם אתה רוצה לתת?

המדריך

האם אתה רוצה בכנות ובאמת לתת לאישה או למישהו?

תגובה

לא, מה שקורה זה שאני אפילו לא יודע מתי זה נכון וברור לתת.

המדריך

בדיוק! ובכן, אולי נוכל להתחיל מכאן. אם אתה מעלה את השאלה הזו בתוכך באופן פשוט ביותר: "מה המשמעות של נתינה? האם אני נותן? באיזו דרך אוכל לתת ולפיכך אולי להשיג בדל של הבזק איך אני לא נותן?" פשוט תתמודד עם השאלות האלה, בני, והתשובה תגיע בצורה ברורה מאוד. אתה מבולבל כי אתה עושה מספר לא מבוטל של דברים - שאתה באמת עושה בחוסר רצון - בתור מחיר הכרחי כדי לקבל. ואז כשזה לא יוצא בדיוק כפי שתכננת וקיווית, אז אתה כועס מאוד. ואתה לא מודה בכעס הזה, לכן אתה מתבלבל יותר ויותר. ואז אתה חושב שהמחיר של הנתינה שלך הוא נתינה אמיתית. זו לא נתינה אמיתית – עדיין.

כדי לתת, אתה צריך להתפלל שאתה רוצה לתת, שאתה באמת רוצה לתת בנדיבות אוהבת וחומלת. וכשתוכל לעשות זאת, אתה כבר לא תהיה כל כך מתוסכל. עכשיו אתה מתמודד עם התסכול העצום שלך, שלדעתך מזכה אותך להיות ממורמר ונקמני, חסר בנתינה ומעניש.

אתה לא רוצה לראות שהתסכול הוא משהו שאתה גורם לעצמך בגלל שאתה לא רוצה לתת, לא באמת. ברגע שאתה יכול להתמודד עם זה ולהיות כן לגבי זה, לפחות תדע מאיפה באים התסכולים שלך, במקום להאשים אחרים. אתה תפסיק להיות מבולבל ולקחת את חוסר הנתינה של האדם האחר כגורם לתסכול שלך. חוסר הנתינה של אחרים לעולם לא יכול להיות התסכול שלך, כי לא היית סובל מזה אם היית נותן. והכל היה נופל למקום הנכון.

אז אתה יכול להגיע לשלב השני של ההכרזה על הכוונה החיובית החדשה שלך לפתוח את המיינד שלך ואת לבך לחסד האל שבתוכך כדי למלא אותך ביכולת לאהוב, להיות נדיב ולתת. עד שלא תעשה זאת, אינך יכול להגיע לבהירות, אתה חייב להישאר בבלבול. אינך יכול להגיע למצב נקי, חסר אשם בו אתה מרגיש שיש לך את כל הזכות להושיט יד אל שפע של היקום, המוכן למלא אותך בכל שמחה אפשרית.

שאלה

אני נמצא בעיר כבר חמישה חודשים והבעיה הכי עקבית ובלתי פתורה עבורי הייתה להתחייב לקבל עבודה. לאחרונה עבדתי בסשנים שלי ובקבוצה שלי על חוסר היכולת שלי לתת, או לעצמי או לאחרים. אני רואה איך זה קשור לבעיה שלי עם עבודה. אני מרגיש מאוד תקוע במקום שבו אני לא מאפשר לעצמי לתת. אני מקווה שאולי תוכל לעזור לי עם זה.

המדריך

הקושי שלך בנתינה הוא תפיסה מוטעית אדירה, אשר בתורה מתחדשת על ידי גישה מסוימת של העצמי הנמוך. התפיסה המוטעית היא שאתה מאמין שכאשר אתה נותן, אתה תקופח, אתה תהיה מרושש, ולא יישאר לך כלום; אנשים יתעללו בך, ינצלו אותך, ואתה תישאר ריק. האם אתה מודע לתפיסה השגויה הזו? [כן, מאוד].

התפיסה השגויה הזו מתחזקת בהתמדה - בשוגג כביכול, מבלי שאתה יודע על הקשר הזה, עדיין - על ידי גישה מאוד אינפנטילית בך שרוצה להשיג ולקבל ולקבל, ולא אכפת לה מאלה שאתה לוקח מהם. האם אתה מודע לגישה הזו? [כן]. האם אתה מודע לעובדה שגישה זו יוצרת ישירות את הפחד שלך לתת? [אני חושב שכן]

.

המדריך

ובכן, אם אתה מודע לקשר הזה, אז יש לך את המפתח. אני לא באמת מאמין שאתה מודע לקשר הזה. אני יודע שאתה מודע לשתי הגישות, אבל אתה לא רואה את הקשר הסיבתי בין השתיים. שכן בקשר הסיבתי הזה יש לך את המפתח. המפתח הוא: "רק בגלל שאני רוצה לקחת ולקחת ולקחת, ולא לתת דבר, זה לא אומר שנתינה תמיד מתכוונת לזה. אני מלכתחילה יכול לתת אבל גם לסרב למי שרוצה לעשות את מה שאני עושה עכשיו. יש לי זכות לסרב ליחס נצלני חד צדדי ולא הוגן כזה אצל אחרים. ואני גם נותן את הזכות לאחרים לסרב לי." כפי שאתה נותן לאחרים את הזכות לא להיות מנוצל על ידך, כך תדע שיש לך את הזכות לא להיות מנוצל אם תיתקל בעמדות הרסניות באותה מידה אצל אחרים. האם אתה רואה את ההיגיון של הכפילות הזו?

תגובה

כן. אז על ידי שינוי בגישה הזו שלי, אוכל לתת יותר.

המדריך

כן. לא תצטרך לפחד שכאשר אתה נותן, תהיה מרושש. כי מה שאתה באמת מפחד זה להיתקל באנשים שעושים את מה שאתה עושה עכשיו. מכיוון שאתה לא נותן להם את הזכות להגיד לך לא, אתה לא יכול לדמיין שתהיה לך הזכות להגיד לא לאף אחד. אתה תמיד צריך לתת, לא משנה מה.

שאלה

חייתי בסוג של ערפל ויש לי הרבה חרדות במערכת היחסים שלי. אני רוצה לשאול משהו ספציפי על הקושי שלי לתת. אני אפילו מפחד להודות שחלק ממני לא רוצה לתת. אני דורש הרבה מהבן/ בת הזוג שלי וזה יצר בינינו משבר. לעתים קרובות אני לא ממש מודע לדרישות שלי ואני חושש שזה כולי מי שאני. ואז כשאני כן נותן אני מפחד שזה שקר ושאני נותן רק כדי לקבל אהבה,וזה גם נכון, לעתים קרובות מאוד. אז זה מקשה עליי לתת משהו בכלל. אני מרגיש הרבה כאב לגבי זה. אני מרגיש תקוע כאן.

המדריך

אתה נאבק כאן במיוחד לגבי עצמי המסכה שרוצה לתת, והעצמי הנמוך שלא רוצה לתת כלום. אתה בדחייה עצמית לגבי שניהם, ומכריח את עצמך להיות כבר בעצמי הגבוה, כשזה עדיין לא יכול להיות. אתה צריך לקבל את שתי הרמות האחרות הללו במלואן, ואכן, להיות בשמחה שסוף סוף נתקלת בהן, שאתה בדרך שלך בדיוק איפה שאתה צריך להיות. אל תיצור באופן מלאכותי את הייאוש הזה בך. שכן הייאוש הזה יוצר הרבה יותר מכשול, הרבה הרבה יותר ממה שצריך להיות לך.

הייאוש הוא חסר תוחלת, שכן אתה בדיוק מתמודד עם מה שאתה צריך להתמודד איתו: המסכה שלך שרוצה לעשות את הדבר הנכון, והעצמי הנמוך שלך שלא רוצה לתת. אתה צריך לאפשר לזה להיות יותר על פני השטח, לפני שאתה באמת יכול להגיע לנתינה האמיתית. ותשתף את זה, כי אתה מפעיל כמות עצומה של לחץ על עצמך ואחד על השני.

אם הייתם יכולים לחלוק יחד את חוסר הרצון לתת, ולקבל את זה בעצמכם ואחד בשני, הייתם מגיעים לנתינה הרבה יותר בקלות. והיתה יותר אנרגיה. חוסר התחושה הוא יצירה כי אינכם מקבלים את ההיבט הזה, שניכם. שתפו את אי הנתינה, ואתם כבר נותנים.

שאלה

לאחרונה הייתה לי חוויה שבה הרגשתי פחד מכריע. חשבתי שמשהו לא בסדר בי פיזית ושאני עומד למות. זה נראה כאילו אני רואה אנשים בפעם האחרונה וגם הרגשתי מאוד עצוב. האם תוכל לעזור לי להבין את החוויה הזו?

המדריך

הפחד שאתה מתאר מבוסס בעיקרו על תלות פנימית עמוקה. התלות הזו מבוססת על אשליה עצומה מצידך. האשליה, בתורה, מבוססת על גישה של לא לרצות לתת את המיטב שלך - כל הטוב שיש בך - לעולם, לסביבה שלך, לאנשים, ולבסוף לעצמך.   חוסר הנתינה הזה נובע מתחושת חוסר התאמה - אתה לא מאמין שיש לך מה לתת. יחד עם זאת, תחושת חוסר ההתאמה היא תוצאה של חוסר הנתינה. אתה דורש שאחרים יתנו לך, שאחרים לא ידרשו ממך בכלל וזה גורם לך לאבד קשר עם הכמות שתצטרך לתת, אם רק היית רוצה באמת לתת.

חוסר הנתינה הבסיסית באישיות שלך מקפיאה את המודעות שלך לעצמי, לאיכויות שכבר קיימות ולפוטנציאלים שלך שמחכים להתגלות. לפיכך, אתה מוצא את עצמך במעגל זדוני: ככל שאתה מאמין שאתה צריך לתת פחות, אתה תלוי יותר באחרים שיתנו לך את מה שלא ניתן להגשים מבחוץ. זה גורם לך להיות יותר חרד, יותר ממורמר, ומכאן פחות אוהב ופחות מוכן לתת.   

זה, בתורו, יוצר אשמה ותחושת חוסר ערך, כך שאינך יכול לקבל את כל העושר המקיף אותך, שאלוהים רוצה שיהיה לך. אז אתה מרגיש יותר ויותר מרושש, תלוי יותר ובו בזמן אתה יודע שלא ניתן לתת לך את מה שאתה מאמין שאתה תלוי בו. זה כמובן יוצר הרבה פחד. ככל שהמעגל הזדוני הזה נמשך יותר, כך הוא מאיץ יותר אנרגיה, והפחד נעשה כהה יותר.

הנשמה שלך מוכנה נואשות לשנות את הגישה הזו. היא כואבת עבור השינוי הזה. היא באמת צריכה את השינוי הזה. היא כבר לא יכולה לחיות בדרך הישנה שצמחת ממנה כישות כוללת. החוויה שלך היא מסר מהעצמי הפנימי שלך, שאומר לך שהגישה הישנה הזו צריכה למות, אתה צריך להיפרד ממנה. אבל אתה לא רוצה לשחרר את זה.   אתה מרגיש טרגי לגבי זה, כך שתחושת המוות קיימת בשני מישורים. זה שכבר הסברתי, זה המסר החיובי שמועבר לתודעה שלך. השני הוא רמת הבלבול שבה אתה מאמין שאם תוותר על הגישה הישנה של חוסר נתינה, אתה תמות. לחלק המעוות של העצמי, נראה כי נתינה פירושה ויתור על כל ציפייה להיות נאהב.

עבורך, להיות אהוב, בעל חשיבות ומוערך פירושו שאף אחד לא צריך לצפות ממך לשום מאמץ, לכל הוצאה של הנכסים, הכישרונות, היכולות והאנרגיות שלך. אתה רוצה לקבל את כל מה שאתה צריך בחיים, רוחנית, רגשית וחומרית, מבלי לשלם את המחיר. תפיסה שגויה זו יוצרת חוסר התאמה, תלות, פחד ולבסוף, אימה של חיים ומוות.

יש חשיבות גדולה לנתיב שלך שתעבוד עמוק עם הגישה הזו ושתבין את האיוולת שבה, את הנזק ואת חוסר התקווה שהיא גורמת. אתה צריך לעשות כל מאמץ כדי להפוך את העיוות הזה לאמת ובכך לרצות לתת את המיטב שלך לחיים, לאחרים, לאלוהים. זה יאפשר לך לתת לעצמך ולהאמין בערך שלך. זה גם יבטל לחלוטין את הפחדים שלך.