הערת המדריך

ברכות ואיחולים לכולכם, ידידי היקרים כאן. שיחה ספציפית זו מיועדת במיוחד לחברים החדשים שמצאו את דרכם לכאן לראשונה. עם זאת, הברכות והאהבה והאנרגיה המוענקות הלאה בצורה עשירה יכולות להזין כל אחד מכם כאן; אם אתם כל כך רוצים, אם אתם כל כך פותחים את ליבכם ואת המיינד שלכם כדי להכניס אליכם, בכדי שתוכלו אחר כך לתת הכל ואף יותר.

עכשיו, לחברים החדשים שלי אני אומר: הנשמה שלכם נכספה וכמהה לדרך שבה אתם מוצאים את הפוטנציאלים הרדומים שלכם להיות מי שאתם אמורים להיות. הכמיהה הזו  עשויה להיות מודעת למדי אצל חלק מכם, וייתכן שהיא לא כל כך מודעת אצל אחרים. אצל האחרונים (הפחות מודעים), כמיהה זו באה לידי ביטוי בעקיפין, בתחושת אי שקט, בתחושה של חוסר שלמות, בתחושה שיש יותר חיים ממה שאתם חווים.

להרבה בני אדם יש תחושה זו, אך הרוב מנמקים את התחושה הזו באמירה, "ובכן, זו המציאות; אני לא יכול להיות יותר (ממה שאני); אני לא יכול לחוות יותר; אני לא יכול להרגיש יותר. עדיף שאקבל את המציאות הזו."

יש הרבה בלבול לגבי קבלה והיכנעות/וויתור. קבלה פירושה, במובן האמיתי של המילה, שאתם מבינים את הבעיה כבעיה, אבל שאתם גם יודעים שמדובר במצבים חלקיים/ לא שלמים שאתם לא חייבים לשאת אותם ולהשלים איתם. אולם היכנעות פירושה שאין דרך אחרת וכדאי לי להסתפק בזה. עם זאת, מאחורי גישה זו קיים המון פחד.

מהו הפחד הזה? כשבודקים את היסודות, זה תמיד פחד מהעצמי, פחד שהרגשות והגישות המולדים שלכם הם מסוכנים, יביאו לכם בעיות ולא יתקבלו על ידכם או על ידי אחרים, ושאתם בעצם אנשים לא אהובים. רגשות אלה וחוויית העצמי הזו תמיד כוזבים, שכן כל אחד מכם הוא ביטוי אלוהי ייחודי.

יכול להיות ששמעתם את המילים האלה שוב ושוב ממקור זה וממקורות אחרים, אבל זה נשכח; בעצם, לא שמעתם או שמתם לב. זה לא נלקח בחשבון, במיוחד כאשר האישיות אינה מודעת באמת לחשש המתמיד מפני העצמי המוביל להיכנעות ולוויתור, וכתוצאה מכך להסתפק באחוז זעיר מהפוטנציאלים של אושר, הנאה, של תרומה עשירה לחיים ולחוויה ולשמחה שיכולתם להיות ושתהיה לכם.

כך שיש להתגבר על הפחד, וכדי לעשות זאת, נדרשת דרך מאוד ספציפית ומונחית היטב, בה השלבים משלימים את כל השכבות והרמות של העצמי, שהן שונות זו מזו.

חברים יקרים ביותר שלי - החברים החדשים כאן, כמו גם החברים הוותיקים והמוכרים שלי - לכל אחד מהם יש תרומה חשובה אם אתם יכולים לחשוף את הליבה שלכם, את  המהות שלכם, שמכוסה על ידי הפחדים מהעצמי ועל ידי הטעויות המובילות לעמדות שליליות ופחדים. הם לאמיתו של דבר רק ענן שאמור להתפזר, אם יש לכם אומץ לרדת לשורשו של הענן. חברים יקרים ביותר שלי - החברים החדשים כאן, כמו גם החברים הוותיקים והמוכרים שלי - לכל אחד מהם יש תרומה חשובה אם אתם יכולים לחשוף את הליבה שלכם, את  המהות שלכם, שמכוסה על ידי הפחדים מהעצמי ועל ידי הטעויות המובילות לעמדות שליליות ופחדים. הם לאמיתו של דבר רק ענן שאמור להתפזר, אם יש לכם אומץ לרדת לשורשו של הענן.

כל אחד מכם אכן מיוחד במובן הנכון של המושג. לא בתחושה של עליונות על אחרים, אלא במובן שכולכם מייצגים תכונה אלוהית הנחוצה והמהווה חלק אינטגראלי מהשלם, שבלעדיה לא יכול להיות השלם.

כשאתם ממלאים את המשימה הזו, את הקריאה הפנימית הזו, יש בזה מספר היבטים. הכרחי שתלמדו לאהוב את עצמכם, שתלמדו למצוא מי אתם באמת מאחורי מה שפחות רצוי ואשר יש להעריך אותו ככזה ללא סנטימנטליות. אבל זה רק יוצר ענן קטן, חברי. זה לא כיפת הרקיע של ישותכם הפנימית.

כך שאם תוכלו לקבל ולאהוב את עצמכם, תוכלו לתת ולהיות מאושרים ותוכלו לתפקד כישות עשירה, שופעת ומזינה. רק אז אתם יכולים גם להרגיש ראויים לכל השפע שבאמת זמין עבורכם.

אתם לא צריכים להסתדר בלי - בלי הגשמה רגשית, בלי הנאות של הגוף, הנפש, הרוח והשפע החומרי. זו זכותכם מלידה. אבל זו האמונה שלכם שאתם לא יכולים לקבל את זה, אסור שיהיה לכם את זה, הכרחי שלא יהיה לכם את זה- אלו יוצרים מחסום בלתי עביר.

ניתן לשנות אמונה זו רק כשאתם מגלים את ההיבטים השליליים של העצמי מבלי להכחיש את היופי ואת הגדולה שלכם. למעשה, רק אז תוכלו למצוא אותם (את היופי ואת הגדולה). אך היזהרו מהמלאכותיות, מהמשחק, כביכול, שרוצים לסלק את כל הערך שלכם מכיוון שאתם אולי גאים מכדי להתמודד איתם.

גאווה זו, אם כך, יוצרת פחד לאבד את עצמכם בתהום מדומה. וכאן בנתיב זה לומדים שהתהום היא אכן אשליה. כאשר יש לכם אומץ להיכנס לתהום הזו, אתם מוצאים את דריסת הרגל האיתנה היחידה של המציאות שלכם, את המציאות שלא מייפה כשהיא לא כל כך נעימה, והיא גם לא מוגזמת ומשופרת במושלמות שלה, כי אתם מבקשים  לקבל יותר ביטוי אלוהי בשלב זה ממה שכבר מימשתם.

התממשות האלוהות שלכם תלויה אך ורק באומץ לבכם ובאמת שלכם ובמחויבות שלכם ובאמונה באמת שהיא בתוך ומחוץ. המחויבות לאמת זו היא ההיבט המהותי של כל דרך טיהור אמיתית. אם אתם מנסים לקיים התחייבות זו עמוק בתוך עצמכם, חביבי היקרים, בידקו אם כך את התגובה של האישיות הקטנה והמפוחדת שלכם.

האם התגובה היא של רתיעה מפחד ונסיגה מהמחויבות של הרצון הטוב שלכם, של המיינד שלכם? מה מביעה הרתיעה הזו? אם תבדקו את זה ותשאלו את השאלה הזו לגבי החלק הזה בעצמכם, תגיעו לתשובה האומרת "אני לא סומך על האמת." ברגע שאתם מודעים לאמירה זו בתוככם, הקרב הפנימי שלא הייתם מודעים לו יהפוך לאיכות חדשה לחלוטין, והקרב יהיה מודע.

הקרב פשוט יהיה בין אותו החלק שאינו סומך על האמת, תהיה אשר תהיה האמת - האמת של העצמי הפנימי שלכם, האמת של היקום, האמת של החיים, האמת של אלוהים - לבין אותו החלק בכם שמחפש נואשות את האל שבפנים ושסובל מהכחשתו של אותו אל, מהכחשת האמון באותה אמת, מהכחשה של להיות בהתחייבות מלאה ומוחלטת לכל עצמכם. כי זו המהות של הנתיב.

אסור לחשוב במונחים של התחייבות לארגון חיצוני. כמובן שאמרתי את המילים האלה פעמים רבות בעבר, אבל אני חוזר על כך לאלו מכם ששומעים אותי בפעם הראשונה. הנתיב הזה הוא בראש ובראשונה מחויבות מוחלטת לכל כולכם.

המסגרת החיצונית של חברים שעוזרים לכם וששותפים איתכם לנתיב זה היא העזרה הנחוצה, שכן ללא סיוע כזה אף אחד לא יכול להימנע מללכת לאיבוד במבוך הבלבולים ואי ההבנות שיוצרים את חוסר האמון של העצמי מלכתחילה.

אז אתם זקוקים לאינטראקציה, לעידוד, לאהבה, להבנה ולהדרכתם של אחרים שנמצאים איתכם - חלקם אולי בשלב דומה של הנתיב בהתחלה, חלקם כבר חצו מכשולים ומצאו רמה פנימית של ביטחון ושמחה, לפחות בכמות ניכרת, באופן יחסי.

הזמן של מימוש הביטחון והשמחה יגדל. זה יבוא וילך בהתחלה, אך הוא יגדל עד שהוא יהפוך לאישיות הגלויה, כך שאפילו תקלה חיצונית לעולם לא תוכל להרוס את הביטחון וההנאה הפנימיים. אכן זה יכול להיות.

נתיב זה יוביל אתכם למצב של תלות עצמית מוחלטת וכתוצאה מכך התקשרות מלאה עם אחרים. זה לרוב- שוב- מכשול, מכיוון שאתם מאמינים באופן כוזב שנתיב כזה מוביל אתכם לתלות בסובבים אתכם, בעוד שתלות שאתם עלולים לחוות היא התלות שכבר נמצאת בתוככם.

רק כשאתם לומדים לסמוך על ההוויה הפנימית שלכם ועל ההוויה החיצונית שלכם - מכיוון שיש לכם את האומץ להתחייב לכל האמת, לכל מה שאתם - תלמדו שתלות איננה בדידות אלא התייחסות וכי התלות ההדדית אינה דורשת יחס מרדני לסמכות.

אלה מושגים שאולי בהתחלה רק יתקיימו בתודעה. אבל כשאתם מסתכלים על עצמכם, תמצאו וריאציות של הנושא. מצד אחד יהיה רצון עז במיוחד להיות תלוי במישהו שייתן לכם את כל זה, שיודע יותר מכם, מי יש לו את התשובות, ומי שלוקח את האחריות לתוצאות של הכישלונות שלכם, שזה אולי המרכיב החשוב ביותר כאן.

יחד עם זאת, תהיה בושה של תלות זו, תחושה של חולשה ומרד חזק כלפי מי שתרצו מהם עזרה. על ידי כך אתם מתעלמים מהעזרה שיכולה להינתן ודוחים אותה שוב ושוב ושוב. מי שעבורם מילים אלה ישימות במיוחד, יידעו שזה נועד עבורם.

יש אנשים אחרים המתנגדים לוותר על תלות, מכיוון שהם מאמינים באופן שיקרי שזה אומר בדידות מוחלטת וחוסר קשרים. לכן הם חותרים למערכת היחסים התלותית, שכן הם אינם יכולים לשאת את הבדידות שלהם. אני אומר לכם, חברי, הבדידות שאתם חווים עם או בלי בני אדם אחרים סביבכם היא השתקפות של הפחד שלכם מפני העצמי.

אם תתגברו על הפחד מפני העצמי, אתם יכולים להיות תלויים בעצמכם, כי תמצאו את השפע הבלתי נדלה של האלוהות שלכם. כיוון שכך, התייחסות וקשרים עשירים אינם מהווים בעיה, אין מבוכה ואין זה כופה כלל בעיה. זה לא יתיש אתכם; זה לא יחייב אתכם להיכנע; וגם לא תדרשו דרישות של כניעה.

שאלה

אני מבין שאתה יכול לראות את הנוף הנפשי של אדם, ופשוט תהיתי אם אתה יכול להסתכל על שלי ולהציע כיוון שאוכל לנקוט בנקודה זו בחיי?

המדריך

עוד לא הגיע הזמן בו ראייה של הנוף הפנימי שלך תעזור לך. אבל ההצעה שלי היא בדיוק מה שאמרתי בשיחתי: תתחייב לעצמי הטוטאלי שלך, על אף ההתנגדות והפחדים. אל תחשוב שההתנגדות והפחדים צריכים להיעלם לפני שתתחייב לעצמך באופן מלא. נהפוך הוא!

למרות קיומם של פחד והתנגדות בפנים, הצעד שיש לנקוט באומץ יבטל אז את הפחד וההתנגדות. כשתנקוט בהתחייבות ובצעדים הראשוניים, יגיע הזמן שאוכל לחזות את הנוף הפנימי שלך.

עליך גם להבין שהנוף הפנימי הזה משתנה ללא הרף. ניתן להשוות באמת את האישיות האנושית למי שיוצא למסע. והחיים הם מסע. השינויים הבלתי פוסקים בנוף הפנימי והחיצוני וחוויותיו של האדם והתנאים הם אלו שיוצרים באמת - במימד זה-  את אשליית הזמן. המושג של עבר, הווה, עתיד הוא תוצאה של היותכם נוסעים /נודדים דרך נוף – הנוף של המציאות הפנימית - שמתבטא גם כלפי חוץ.

ייצוג של נוף פנימי ניתן לתת  גם מנקודות מבט שונות והקשרים שונים. דמיין את עצמך ברכבת. אם אתה מסתכל דרך החלון בצד אחד של הרכבת, אתה עשוי לראות נוף שונה לחלוטין מאשר בצד השני. עם זאת, זהו נוף אחד. זהו אזור אחד. ושתי דקות אחר כך, ייתכן והנוף השתנה.

אם כך הייתי אומר: תחילה תיאבק עוד יותר בתוך ההוייה הפנימית שלך. תחקור זאת עם האומץ והמחויבות שלך. תלמד על עמדות שאתה חושש מהן, ותלמד להבין את ההבנות השגויות שלך ואת האמונות השגויות שלך ואת התפיסות השגויות שלך. ואז, כאשר השגת  במידה מסוימת חזון משלך של נוף פנימי בתוכך, יתכן שיבוא הזמן שאוכל לתת תוספת של תמונה שכזו.

____________

אלו מילותיו של הכוריאוגרף של המחול המצורף בהמשך:

יש יותר משתי אפשרויות. יותר מאשר להיות צודק או שוגה, טוב או רע, גבר או אישה... ואז, להישפט על פי המסגרת שהוכסת לתוכה. הקול שלך אפילו לא מגיע לאוזניו של מישהו. להיות מתויג כמשהו, מישהו, לפני שבכלל יש לך זמן להבין מי אתה באמת. מה אם זה לא היה שחור או לבן אלא ספקטרום. ספקטרום לנווט בו כולל את כל הניואנסים, העומקים והצבעים שלנו. לעלות, להתגבר ולהתפתח ככל שאנו גדלים. אבל בעיקר, איפה שיכבדו אותנו, יאהבו אותנו ויתמכו בגלל מי שאנחנו, מי שאנחנו רוצים להיות.

יש יותר משתי אפשרויות. יש יותר מקופסה כזו או אחרת.

יותר מאשר להיות צודק או לא שוגה, להיות טוב או רע, גבר או אישה

ואחר כך, להישפט, לא משנה באיזה תא הכניסו אותך.

הקול שלך אפילו לא מגיע לאוזניו של מישהו.

להיות מתויג כמשהו, כמישהו, עוד לפני שהיה לך זמן להבין מי אתה באמת.

מה אם זה לא היה שחור או לבן אלא ספקטרום.

ספקטרום לנווט בו, כולל את כל הניואנסים, העומקים והצבעים שלנו.

לקום ולהתרומם,להתגבר ולהתפתח ככל שאנו גדלים.

אבל בעיקר, איפה שיכבדו אותנו, יאהבו אותנו ויתמכו

במי שאנחנו, מי שאנחנו רוצים להיות ומי שאנחנו אוהבים.

Spectrum - contemporary dance piece