שאלה

נתקלתי במספר תחומים בעייתיים שכולם מצביעים על הקבלה העצמית שלי. ואני לא יודע מה לעשות כרגע, כי אני פשוט לא רואה איפה אני נמצא.

המדריך

ראשית, אתה אכן מתקדם בצעדים עצומים ובמהירות לעבר הבריאות. אם באמת אפשר היה להעריך איפה אתה עכשיו ואיפה היית רק לפני כמה חודשים, אפשר כמעט לקרוא לזה נס, אם היה דבר כזה. כעת, התובנה הפתאומית שלך והראייה כמי שאינך מקבל את עצמך, היא הצעד הראשון לקראת קבלה עצמית. עכשיו אתה מתחיל לחוש את זה. בצורה מעורפלת אבל באופן חלקי, לפחות ברגעים מסויימים, אתה מקבל הצצה למקום שאתה רואה באיזו מידה דחית לא רק את עצמך אלא גם את המציאות.

מנקודת מבט זו, יהיה קל יותר לכוון את הצעדים הבאים שלך בנתיב הזה בצורה משמעותית, כדי שתדע לאן אתה הולך ומדוע. אם תפסיק על ידי אמירה של אי-קבלה את עצמך כשלעצמה, זה לא יכול לעזור לך. אם אתה אומר אי קבלה של המציאות, שוב זה מושג מעורפל מדי שלא יכול לעזור לך.

אבל אם תשלב את שני אלה, אם תראה באיזו מידה לא קיבלת את עצמך כי הייתה לך תפיסה מוטעית מוחלטת של איך המציאות צריכה להיות, תדע לאן ללכת. לדוגמה, הרשה לי לציין זאת כך. אתה מדמיין שהמציאות צריכה להיות שאתה, כמו גם אנשים אחרים, צריכים להיות שונים במידת המושלמות. בדרך זו דחית את המציאות כפי שהיא נמצאת בתחום ההוויה שלך. עכשיו, אם אתה יכול להגיע לנקודה שבה אתה יכול לקבל את המציאות שאתה ואחרים והעולם שבו אתה חי הוא מה שיש, ולא מה שחשבת שהוא צריך להיות, תדע לאיזה כיוון לנוע. זו רק דוגמה אחת.

הדוגמה הבאה היא ששמת נקודה החלטית ביותר אחרי כל מושג איך מישהו צריך להיות טוב, או איך מישהו לא צריך להיות רע. וזה כל מה שהיה בזה בתפיסה המודעת והלא מודעת שלך של דברים, של חיים, של אנשים, של המציאות שבה אתה חי. כך שכאשר אתה קולט תכונה שלילית בעצמך או באחרים, אתה לא יכול לקבל אותה, כי זה היה כל מה שהיה בזה. מצד שני, אתה אפילו לא יכול להתחיל להבין את הסיבה להיותה, כי זה היה כל כך לא מקובל, כל כך מעורר התנגדות עבורך, שהיית צריך להתרחק לגמרי ולהדוף את זה.

כעת, הקבלה שלך את המציאות ואת עצמך ואחרים במונחים של המציאות עשויה להתרחב עד לנקודה שבה אתה אומר, "כן, אנחנו כל אי השלמויות האלה, אבל זה לא רק רע. הבה נראה מדוע; תן לי להרחיב את האופק ולהבין למה". זה ייתן לך תפיסה הרבה יותר טובה של המציאות שלך.

דוגמה נוספת היא שיש לך בלבול - ולכן דחייה עצמית - של אלמנטים של נכון ולא נכון, לא רק במובן של מה שהוא בעצם אולי תכונה לא רצויה, ולא יכולת לקבל את עצמך או אחרים בגלל קיומה של תכונה לא רצויה זו. אבל גם במובן של בלבול מוחלט של מה רצוי ומה לא רצוי בחייו של אדם. לדוגמה: רגשות והנאה - חלק מזה יהיה כל המושג של מיניות, כל החוויה של מיניות - נראים לך כל כך מעוררי התנגדות וכל כך גרועים, שדחקת אותם לגמרי.

זהו בלבול נוסף של המציאות ולכן דחייה עצמית. מכיוון שלא ניתן היה לדחוס את העובדה הממשית של החיים שלך, של המציאות שלך, לתוך התבנית של מה שמקובל על פי המושגים שלך. ועל כן אתה צריך לדחות את עצמך, כי לא השתלבת בזה. אתה מבין את זה? [כֵּן].   אז למרבה המזל הפכת מודע לכל הרמה הזו שבתוכך: מה שאתה עושה לגבי דחיית החיים, דחיית העצמי, דחיית המציאות, ולכן דחייה של כל האנשים, כולל את עצמך, ודחייה של מה שהוא הטוב ביותר, כלומר, הרגשות הטובים.

עכשיו כשאתה מודע לזה ואתה יכול לראות את התגובה הזו; לא בצורה מעורבת ומייסרת כפי שעשית קודם, אלא עם יותר ניתוק והתבוננות עצמית. זה לא יהיה קשה -כמו שאתה עשוי לחשוב - לכוון מחדש את תפיסת הדברים שלך כפי שהם. לכן תתחיל לאהוב ולקבל את עצמך, גם אם יכולות להיות תכונות שלמעשה אינן פתורות. אתה גם תקבל יותר את האחרים. ואתם תאמץ היבטים של החיים שדחית, כי צריך לאמץ אותם.

זה לא יהיה כל כך קשה, אני מעז לומר. אני חושב שהחלק הקשה ביותר הסתיים. לא שלא יהיו מאבקים אחרים ולכאורה הדרדרויות זמניות; זה, כמובן, תמיד שם, בהכרח לפני כל מכשול חדש. אבל הדרך קדימה לא תהיה קשה כל כך עבורך.

הערת המדריך

מי יתן והגישה שלך כלפי עצמך תהיה של רצון רגוע. זוהי גישה חשובה מאוד לטיפוח, וניתן לטפח אותה. ומה שאני מתכוון בזה הוא הבא: הרוגע שעולה מהקבלה העצמית שאתה אנושי, שיש לך בעיות, ושאף אחד לא דורש ממך שתהיה מייד מושלם.  הסבל מהבעיות שלך עכשיו הוא רחב מידות, כי אתה באופן אישי לא ניגש לעצמך עם הקבלה העצמית הרגועה הזאת. אבל אתה מצליף בעצמך להגיע אל תוך מצב שאתה לא יכול להגיע אליו עדיין.

עכשיו, רק ברוגע הזה של לקבל את המקום שבו אתה נמצא, לקבל את הבעיות שלך, לקבל שיש לך מגבלות, לקבל שיש לך רגשות הרסניים, רק אז אתה יכול כל הזמן לחזק את הרצון הפנימי שלך לצמוח, לראות את האמת של עצמך, להפעיל את הטוב ביותר של כוחות בתוך עצמך, לראות את האמת שבפנים. לעולם לא להיות עיוור, על ידי הגברה של תחושת המציאות ברגשות הילדותיים המעוותים שלך.

לכן, רצון חזק וחיובי וקבלה עצמית רגועה תלויים זה בזה וקשורים זה בזה. הרצון הכוזב, המטריד והמציק, שאינו מקבל את העצמי במקום בו הוא נמצא כעת, הוא זה שיוצר חוסר סבלנות של האדם כלפי עצמו, ואשר בו-זמנית, יש בכך כדי לשתק את כוחות הרצון שיכולים לפעול ביעילות בתוך עצמכם, מביאים לכם  נופים חדשים של הבנת החיים שלכם, ההתפתחות שלכם, האבולוציה האישית שלכם, הקשרים שלכם והמשמעות שלכם בגלגול הזה. זה יגדל ללא הרף.

שאלה

זו שאלה כל כך רבת צדדים, אני בקושי יודע מאיפה להתחיל. הייתי במצב מתוח ולא מאושר במשך ימים, בין השאר בגלל הערכת הגוף שעשינו בקבוצה. הרגשתי התרשמות שלילית מאוד מאזורי השליליות בגוף שלי, במיוחד מהאומללות סביב הכתפיים שלי. הרגשתי מאוד לא ראוי ולא מקובל, ואני מעכב הכל. אני לא יכול לעכב את זה ויחד עם זאת, אני גם לא יכול לשחרר את זה.

המדריך

כן. כֵּן. זה נכון

שאלה

כאילו אני לכוד בין שני דברים לא מקובלים [בדיוק] והתחלתי לחוש כאבי ראש בפעם הראשונה מזה שנים. כמו כן, הדבר שבאמת מדכדך הוא שאני לא ממש מחויב לעצמי. אני לא יודע אם אני כן או לא. אבל אני צריך להיות, כי נראה לי שאני יודע מספיק שאני "צריך להיות" אם אני לא. עדיין  אני מרגיש כאילו אין לי את המירקם המוסרי להקדיש לעצמי באמת ולעמוד על שלי.

יש יותר מדי רצון לְרַצּוֹת או לרצות להיות אחד מהקהל, דברים מהסוג הזה. אחת הגישות הכי גדולות שלי היא "קחו אותי איתכם" - בתור ילד תמיד רציתי ללכת יחד עם הילדים האחרים ואני מרגיש שהושארתי בחוץ. זה מסוג הדברים שמערערים את הכבוד העצמי שלי. יחד עם זאת, אני תוהה לגבי המחויבות שלי ואני תוהה אם היא קיימת. אני לא בטוח אם זה כן או לא.

המדריך

עכשיו, הרשה לי לנסות לתת לך כמה תשובות כאן. ראשית, אני רוצה לומר לך, מה שאתה חווה עכשיו הוא משהו שתמיד היה בך וערער אותך כל חייך, למרות שהצלחת איכשהו לשמור את זה מוסתר מהמודעות שלך. זה מאוד חשוב לך שמה שתמיד היה שם יגיע עכשיו לפני השטח של המודעות שלך, כי אחרת אתה לא יכול לעשות דבר כדי להסיר את הקונפליקט הזה ואת השליליות הזו  המכרסמים בך. אז מה שאתה באמת חווה - וזה קורה לעתים קרובות כל כך - הוא שכאשר אדם עושה את ההתקדמות המשמעותית ביותר, הוא מאוד לא מאושר.

כי הוא נעשה מודע למה שתמיד היה שם, אבל הוא הצליח שלא לדעת מה היה, מה שלא אומר שהוא היה מאושר. אבל הוא איכשהו חווה את האומללות שלו אפילו בעקיפין ואופן חלופי, ועדיין היה מסוגל לעשות השלכה על העולם החיצון ולומר, "ובכן, אני אומלל כי כך וכך [אנשים/ אירועים] עושים לי את זה, או כי החיים הם כך." בעוד, שכאשר אתה מגיע לנקודה הזו עכשיו, אתה יודע ומתמודד עם העובדה כפי שזה תמיד, שזה אתה שעושה לך את זה. הרגשות שלך לגבי עצמך הם אלה שגורמים לך להיות לא מאושר. אז זו אכן התקדמות.

עכשיו, הדבר הבא שהייתי רוצה לומר כאן הוא שהדחייה העצמית שלך היא הדבר הכואב ביותר עבורך, וזה מה שבאמת ברחת ממנו. ומכיוון שברחת מהעובדה שאתה כל כך לא אוהב את עצמך - כמעט על כל דבר שבך- לא יכולת לראות שאתה לא יכול להתחייב למלאות של החיים, לתת את הטוב ביותר שיש לך, לגדול, להיות מאושר, לתת את הגישה החיובית ביותר שלך לאושר, לצמיחה, לסילוק הבעיות שלך, להיות באמת מעורב ולהתחייב לכל מה שלא יהיה. זה הדבר הכי חשוב. כמובן המחויבות הזו לוקה בחסר, אבל היא חייבת להיות חסרה כל עוד לא התמודדת עם דעה עגומה שיש לך על עצמך. כמובן שהדעה העגומה הזו היא עיוות. אתה מכניס את עצמך למגבלה נוראית בדרך זו, ואתה מבטל לחלוטין את כל הכוחות שלך, את כל התנועה שבך, את כל היכולות והמשאבים שלך שקיימים בשפע, אבל שאתה לא משתמש בהם.

כעת, יש למצוא את הקבלה העצמית. זה קליק במיינד שעושה את ההבדל. הקליק הזה של המיינד ביחס לנושא של קבלה עצמית, הוא שאתה צריך למצוא איפה אתה יכול להודות ברגשות שליליים, ורק בגלל ההודאה הזו, לחבב את עצמך אפילו יותר - ואיפה אתה לא צריך להיות מושלם כדי לחבב את עצמך.

יש לך דחייה שורשית מאוד של רגשות ההנאה שלך. אתה מרגיש רע מאוד לגביהם - במקור, בהתחלה.  לכן אתה מפריד אותם בצורה חסרת יסוד לחלוטין. הם איכשהו מפוצלים מרגשות האהבה. ואז הם מופיעים בערוץ שבאמת גורם לך להרגיש רע עם עצמך, על רגשות ההנאה שלך. העצמי הרוחני הכולל חייב לאחד אהבה ומין ואם זה לא המקרה, אזי חייבת להתרחש דחייה עצמית.

שאלה

הסיבה שאני לא יכול להרגיש את המחויבות היא בגלל שבאמת התקשיתי ליצור קשר עם משהו אמיתי בתוכי, לשלוח מחשבות פנימה לחפש משהו ולא הצלחתי למצוא את זה. אם אני לא מוכן לקבל את התחושה, אז אני לעולם לא אצליח להגיע לעצמי, בצורה מסוימת.

המדריך

בדיוק. זה נכון לחלוטין.

.

שאלה

אני לא יכול לקבל התחייבות ממשהו שאני לא בקשר איתו.

המדריך

זה נכון לחלוטין! אינך יכול להתחייב, אינך יכול באמת לזוז ולרצות ולהיות אתה עצמך אם ההיבט החשוב ביותר של העצמי – כלומר, הרגשות – מוכחשים.

שאלה

אני חושב שיש גם שאלה של כוח האגו. בכל פעם שאני מנסה לחשוב על משהו ברצינות, המחשבה שלי נודדת. אני לא רציני לגבי עצמי. זה נראה בדיוק כמו דבר מאוד מעורער.

המדריך

אתה מבין, לפני די הרבה זמן אמרתי לך שהבעיה היא כוח האגו כאן. אז זה קשור ישירות לתפיסה שכוח האגו לא יכול להיות אם אינך מקבל את הרגשות שלך כלפי העצמיות; הקבלה העצמית יכולה רק לתת את הכוח הזה של להיות בחיים ולנוע בחיים ולהיות פעיל בחיים ולהתחייב להגשמה שלך. זו המשימה של האגו. ועדיין, האגו לא יכול למלא את משימתו אם הרגשות מוכחשים.

שאלה

אתה יכול להגיד לי מה אתה חושב לגבי הרגשות הכי מיידיים שאני צריך ליצור איתם קשר עכשיו?

המדריך

תחושת הדחייה העצמית, התחושה של להיות לא טוב, התחושה של חוסר הקבלה. ואז הדבר הבא יהיה: למה אתה מרגיש ככה לגבי עצמך.