שאלה

האם תוכל להסביר מהי קנאה?

המדריך

קנאה היא כמובן חוסר ביטחון של מישהו במי שהוא, חוסר ביטחון עצמי וגם חוסר אהבה, כי פחד ורכושנות עשויים להופיע לעיתים קרובות כאהבה, אך אינם מעידים באמת על אהבה. כשאתה באמת אוהב, אתה יכול לשחרר, אתה יכול להשתחרר. זה לא אומר שמי שאוהב מאושר כשהוא מאבד את מושא אהבתו. ברור שלא. קנאה זה משהו אחר.

קנאה היא לא רק עצב על שאולי מאבדים מישהו. קנאה היא כמו לַחֲמֹוד משהו: "יש לך מה שאני רוצה, ויש לך מה שאני מרגיש שמגיע לי." הקנאה מכילה את הבורות ואת אי ההבנה שכל אחד אחר יכול לקבל את מה ששייך לך ושאינך יכול לקבל את מה שבאמת מגיע לך. כשאני אומר את המגיע לך, אני לא מתכוון שבמובן המוסרי אתה מקבל, על ידי בורא או אלוהות חיצונית, את הפרס המגיע לך. בכלל לא. זה אפילו לא קשור לכך אם אתה ראוי.

יכול להיות שאתה לגמרי ראוי, אבל כשאתה מרגיש, "אני לא צריך או לא יכול או לא חייב או לא רוצה את זה", אז אתה מבטל את מה שאתה רוצה שיהיה לך, ואז אתה צריך לקנא כשיש למישהו אחר את זה. אולי אתה בהחלט ראוי מנקודת מבט מוסרית, אבל אם בגלל תפיסה מוטעית אתה אומר 'לא' להגשמה, אז תצטרך לקנא ותצטרך למרוד בעובדה שאתה נשאר בידיים ריקות, עד שתמצא איפה ואיך ולמה אתה אומר 'לא' לעצמך.

יתכן שזה לא קשור בהכרח לדרך מוסרית של "אתה ראוי, כי אתה מספיק טוב, ואתה לא ראוי, כי אתה לא מספיק טוב."

שאלה

האם אתה יכול להסביר את זה במצב כמו בין בני זוג אוהבים, שבו אחד מהם עושה אהבה עם אדם אחר?

המדריך

הייתי אומר שדבר כזה בקושי יכול לקרות אלא אם מי שסובל בגלל הבגידה הזו דחף והדף בדרך כלשהי את הבוגד. זה לא היה קורה אחרת. מְצָא את האלמנט שבו דחקת, ולא תצטרך לקנא. תמצא את שלוותך ואת שיווי המשקל שלך בתגלית זו. כל עוד אתה מתעלם מהמקום שבו דחקת את בן הזוג והוא הלך לבסוף בעקבות מישהו אחר, כמו שאומרים, אתה חייב לסבול מקנאה.

שאלה

תהיתי אם תוכל לעזור לי להבין את הבעיה שלי עם קנאה וחשדות לא רציונליים, וגם את הבעיה שלי עם תלות במערכות יחסים?

המדריך

כן. אולי התשובה הישירה והרלוונטית ביותר היא שאתה מכחיש - באופן לא מודע בלי לדעת את זה, בלי לרצות את זה, מוּנָע על ידי כוחות לא מודעים - את הרגשות האהבה שלך, את כל הרגשות ההנאה שלך. אתה לא נותן להם לצאת במלוא יכולתם. וזוהי כמובן מצוקה אנושית כללית. אני לא אומר לך כאן שום דבר שמתייחס במיוחד אלייך. אבל בגלל שאתה לא יודע את זה, בגלל שאתה מנותק מזה, אז אתה חסר ביטחון. חוסר הביטחון הזה - כלומר שאתה לא שואב את ההערכה העצמית שלך ואת בטחון החיים שלך ממרכז הכובד שלך, מתוך הווייתך – הוא שהופך אותך להיות תלוי באחרים.

לכן אתה מוכרח להיות רכושני ומפחד וקנאי ושולט, ולחשוב שאם אתה לא או לא יכול לשלוט בהם (בהיותך רכושני, מפחד וכו') לפי רצונך, אתה אבוד. ואת זה לעולם לא ניתן להשיג. ואז ככל שאתה מתכוון יותר ויוצא באמצעים עקיפים לא מודעים לשלוט בהם - כי אתה כל כך תלוי – כך אתה לוקח יותר את האנרגיות האלה מהמקום אליו הם באמת צריכים להיות מְכֻוָּנִים.

וכל זה, כדי להוציא החוצה את היכולת שלך לרגשות ולאהבה, וגם לחזק את האגו שלך. כי אינך יכול לסמוך על הרגשות האהבה שלך אם האגו שלך חלש ואתה מעורב במעגל זדוני. האגו שלך נשאר חלש אם אתה כל הזמן מזין את עצמך מאחרים. ואז הכוח משמש - בדרך כלשהי- לגרום לאחרים להזין אותך.

שוב, גם כאן אני אומר לכל החברים שלי שאינם מעורבים בעבודה הזו ושרק מקשיבים להרצאות, בסופו של דבר אם הם באמת רוצים ללכת ולהפיק את המיטב מחייהם ולמצוא את עצמם ולממש את הפוטנציאל האינסופי, המרהיב לשמחה ולהנאה, לאושר ולתושייה, לעוצמה ולביטחון והאפשרויות המרובות של ביטויי חיים שכולכם חשים בתוככם – אולי במעורפל, אבל בכל זאת אתם חשים זאת – זה דורש השקעה מרוכזת וגדולה יותר ומחויבות לנתיב כזה. ועל כן המילים הללו עשויות לשמש הבנה ותמריץ בסופו של דבר, בדרך זו או אחרת, לרדת לעומקים הללו בתוכך.

שאלה

ברצוני לשאול על קנאה למישהו שחווה את הקנאה הזו ולאחר מכן, במעין פעולה מושהית, חש זעם אלים, אשר מושלך לאחר מכן על עוברי אורח תמימים. לאחר מכן מגיעה אשמה, שאחריה מגיע עונש, וכך זה ממשיך.  האם תוכל להראות על מה הקנאה וכיצד ניתן לשבור את המעגל הזדוני הזה?

המדריך

כן. ובכן, הקנאה היא הרגשה מאוד כללית של אדם שעדיין לא מוכן בעצם להיות מעורב בחיים, לתת את המיטב לכל מה שהוא עושה - לעצמו, לסביבתו, לחיים עצמם, להגשמה שלו, לכל פעילות. הדגש הוא בעיקר על השגה, על קבלה ואז אולי אם משיגים כל מה שרוצים, נותנים קצת. ומכיוון שזה אף פעם לא קורה ככה, אז האדם מרגיש בצורה כלשהי "זה תירוץ טוב לא לתת", כי הוא רוצה לקבל תחילה, קודם להשיג. בכך מטפחים תסכול מתמיד, שכן בנתינה טמונה ההגשמה.

ההגשמה אינה אז פרס או יחס קדוש וממש טוב, כי היית ילד טוב, אז עכשיו אתה יכול לקבל, גן עדן מתגמל אותך. זה לא ככה. אלא זה שהאישיות הנותנת פתוחה ורגישה להנאה בכל הרמות - פיזית, נפשית, רגשית, רוחנית. רק האדם האוהב והנותן יכול באמת להגשים, כי רק בגישה הזו טמונה היכולת לחוות הנאה. כעת, כשאדם חרד ומלא עתודות לגבי עונג ונתינה וקבלה של  הנאה ומתן אהבה ולהיות אוהב ולהיות מעורב ולתת את הטוב ביותר, הוא או היא חייבים להיות מתוסכלים. התסכול הזה יוצר אז את הקנאה או צרות העין לקבל את מה שיש לאנשים אחרים, כי אז האדם מופרד כל כך מהאנושות והוא כל הזמן חושב שמה שיש לאחרים הוא הרבה יותר טוב, ושהחסכים שלו עצמו הם עוול מיוחד של הגורל. כך מטפחים ומנציחים את הקנאה בנפש.

לכן, אני אומר, בכל פעם שאתה הופך להיות במודעות עצמית גדולה יותר בנתיב כזה, אתה צריך להתעמת עם הכעס שלך, הזעם שלך, מקרי הקנאות וצרות העין שלך. כי אכן זה כך שלעתים קרובות כל כך אנשים מרגישים את כל זה, אבל הם אף פעם לא מרשים לעצמם להכיר בכך. הם מעדיפים לתרץ את זה, להסביר את זה ולהכחיש את ההרגשה. ואז ההרגשה עולה בעקיפין בדרכים אחרות שהן הרבה יותר הרסניות מאשר הכרה ישירה בהרגשה כזו. אם כך, ההכרה במציאות היא היבט חשוב מאוד.

השלב הבא יהיה להכיר במדויק את מה שאמרתי כאן: להבין שלחמוד את מה שיש לאחרים היא תוצאה של תסכול, והתסכול הוא תוצאה של אמונה כוזבת שאחרים אי פעם יכולים לגרום לך לתסכול. אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה, יותר מאשר שכל אחד אחר יכול לתת לך את ההגשמה שלך. שכן לא משנה כמה אהבה אחרים נותנים לך, אם אתה חסום, זה לעולם לא יהיה מה שישאיר אותך מלא, מרוצה. זה נמצא בגישה שלך - ויש להכיר בכך - שבה הנשמה חוסמת את הנתינה המלאה.

שאלה

אחת הבעיות הכי חשובות שלי היא שכשאני במערכת יחסים, אני מרגישה מאוד מאוימת, ותמיד יש לי הרגשה של תחרות, במיוחד במערכת יחסים עם גבר. אני מרגישה תחרות מנשים אחרות וזה לובש צורה של קנאה.

המדריך

כן. עכשיו, כמובן, הדינמיקות של מצב כזה עמוקות הרבה יותר ממה שאני יכול להתמודד בתשובה אחת בערב כזה. וגם אם הייתי יכול לתת לך את כל התשובות, זה לא יספיק לך כדי לפתור את זה, כי את צריכה להתחיל להרגיש את זה. יש רק דברים מסוימים שאני אכנס אליהם בזמן הזה בתקווה שזה יהיה הגיוני עבורך. גם אם את מרגישה רק שמץ של מושג ואת יכולה לבנות על ההבנה הזו, או שאת יכולה לפתוח דלת חדשה של התבוננות פנימית מהבחינה הזו, זה עשוי להוביל אותך להבנה טובה יותר של הבעיה שלך ובסופו של דבר לפתור אותה.

כעת, הדבר הראשון שהייתי רוצה לומר הוא שהקנאה, חוסר הביטחון, האיום, התחרותיות - כולם היבטים של אותו דבר - נגרמים מפחד ראשוני מרגשותיך, פחד ממחויבות לסך הזרימה של ההרגשות שלך. את יכולה, כמובן, לתרץ זאת על ידי הצבת העגלה לפני הסוס, מה שהאנושות כל כך נוטה לעשות. במילים אחרות, את יכולה לומר שזה בגלל שאת מפחדת וחסרת ביטחון וקנאית, שאת עוצרת את ההרגשות שלך. ואני אומר שזה בדיוק הפוך. את מפחדת מתחרות, את מקנאה, את חסרת ביטחון, כי את עוצרת את ההרגשות שלך. יש בעניין הזה חרדה ופחד עמוקים, התכווצות והחזקה בתוכך, מה שיוצר כאן את כל הבעיה.

כדי באמת להמיס את זה, כדי להיות מסוגל להרגיש לגמרי את מה שאני אומר כאן ולקבל את ההחלטה הפנימית לשנות, זה דורש זמן רב של עבודה בנתיב  כזה, התבוננות עצמית ותובנה. את צריכה להבין את עצמך ולאפשר להרגשות שלך להיות כפי שהן - גם אם הן לא רציונליות - מבלי להפעיל אותם החוצה (אקטינג אאוט) או להסביר אותן, אלא רק להתבונן בהן כפי שהן.

זה יוביל אותך בסופו של דבר לנקודה שבה תיקחי את הסיכון הגלוי לעין של  לתת לעצמך להרגיש. וזה ישנה את המצב כולו. כי, את מבינה, יש כאן גם עניין אחר שהוא חלק בלתי נפרד מכך. זה סוג האדם שאת מושכת לעצמך כתוצאה מהבעיה הזו, שעל פניו עשוי להצדיק את חוסר הוודאות שלך.

פעמים רבות - אולי לא תמיד, אבל הרבה פעמים - ייתכן שלאדם שאת נמצאת במערכת יחסים איתו אכן יש בעיות משלו ואולי לא יהיה מוכן מצידו למחויבות פנימית להרגשות שלו, מה שיוצר אז מעגל זדוני. את קולטת את זה בתת מודע שלך ואת אומרת, "ובכן, כמובן, אם הוא מרגיש ככה, איך אני יכולה לשחרר?" ולהיפך. הבעיה הראשונית "אני חייבת לעצור את ההרגשות שלי" תמיד מעודדת ומוצדקת בכך שיש בן זוג שנראה שהוא מחזיק בחוכמה הנראית לעין של להתאפק בהבעת הרגשות. אבל אם את, באופן עקרוני, מוכנה לשחרר את ההרגשות שלך – זה לא אומר עיוורון וגישה לא ריאלית; להיפך - לאחר מכן תבחרי פרטנרים שונים מאוד.