מתוך הרצאה מספר 36: תפילה

מי שכבר הפך את התפילה לתירגול יומיומי חייב להיזהר מקיצוניות הפוכה - הקיצוניות של השגרה. השגרה תמיד נוטה להפוך למלכודת לדברים טובים רבים. אחד הקשיים בלחוות בשלמות של ההרמוניה האלוהית הוא למצוא את "האמצע המאושר" בכל דבר ולהתנגד לצדדים קיצוניים שהם תמיד מפתים. צריך למצוא איזון נכון.

בשגרה אני מתכוון שאתה ממשיך להתפלל לאותם דברים והמעשה עצמו נותן לך סיפוק מסוים, כמו חובה שנעשתה. כל עוד קשה לגייס את המשמעת היומיומית, אתה צריך להילחם כדי להשיג אותה. ברגע שזה אכן הופך לטבע שני, אל תפסיק להתפלל, אלא הֱיֵה ער שהתפילה שלך תישאר עם חַיּוּת. הֱיֵה קשוב וזהיר שאתה לא רק אומר מילים שגם הפכו להרגל; ושאף על פי שהן מילים טובות כשלעצמן, אתה לא מרגיש כלפיהן חזק כמו שהרגשת כשהן היו חדשות.

יתר על כן, התפלל בהתאם לצרכים היומיומיים שלך. אתה לא נשאר באותה נקודה, במיוחד כשאתה בנתיב. השלבים שלך משתנים ככל שאתה נע סביב המעגל הזדוני האישי שלך. והחיים יביאו לך אתגרים וחוויות - גדולים או קטנים - בהתאם לצרכים ההתפתחותיים הנוכחיים שלך. לפיכך בעיות שונות תעלינה על פני השטח בזמנים שונים. הֱיֵה ער והַתְאֵם את תפילתך בהתאם, כדי לשמור אותה חדשה וחיה לנצח. הנקודות השונות של המעגל הזדוני שלך תעלינה בתורן, ככל שהזמן יעבור. כל נקודה עשויה להיות על פני השטח לתקופה מסוימת - למשך מספר שבועות או אפילו חודשים בכל פעם. אתה לא יכול להתרכז בעוצמה שווה בכל הנקודות במעגל שלך, אבל יגיע השלב שבו תוכל לרכז כמה נושאים מרכזיים במעגל הזדוני.

כדי להתאים את תפילתך לשלבי ההתפתחות שלך, עליך להיות ער ולזהות כיצד האירועים היומיומיים בחייך והתגובות שלך אליהם מתייחסים למעגל הזדוני הפנימי שלך. לכן, אתה יכול לעמוד בפיתוי ולא להפוך את התפילה שלך לשגרה. אם כך, התפילה תישאר חיה, משתנה תמיד בהתאם לנתיב המשתנה שלך. בהדרגה, תוכל להתרכז טוב יותר במה שצריך בכל יום ולא תתפזר. כדי לא להזניח את הדברים הרבים שעליהם אתה מתפלל, שאין להם שום קשר ישירות לעצמך, אתה יכול לשמור דגשים מסוימים שאתה רוצה לזכור; אבל כאן שוב, הקפד לשמור על רגשותיך חיים. הקשב לעוצמת הרגשות שלך. קח את הצרכים היומיומיים שלך - לא את הצרכים החומריים - לתוך התפילה שלך ושקול את כל מה שקורה מנקודת המבט של התפתחות רוחנית בבקשה מאלוהים לעזרה ולהבנה.

מתוך הרצאה מספר 50: המעגל הזדוני

שאלה

רוח מסויימת אמרה לי פעם שטוב לקיים תפילה ומדיטציה ארוכות מאוד. אחרי כמה שנים זה הפך מאד להרגל. לפני זמן מה, כששאלתי אותך על זה, אמרת שאולי זה לא טוב כי יש נוקשות והרגל בתפילה כזו ושצריך לנסות להתעלם ולשכוח את מה שעשינו באותה תקופה. אני תוהה למה נאמר לנו על ידי רוח מפותחת, כביכול, ליפול לדפוס ההרגל הזה?

המדריך

כאשר אדם מגיע לראשונה לדרך רוחנית של התפתחות ואינו רגיל לתפילה או ריכוז כלל, מדיטציה כזו היא תירגול טוב. כדאי ללמוד ריכוז באמצעות תפילה ומדיטציה, שכן המחשבות שלך עוברות תהליך ניקוי מסוים ואתה בונה תודעה מסוימת. אתה לומד לטפח מחשבות לא אנוכיות. המחשבות שלך מתרוממות בתפילה, ובכך מפנות את הדרך לשלב מאוחר יותר של ההתפתחות שלך. אז ניתן לשלב את הכוח להתרכז עם טיפוח מחשבות בונות ובלתי אנוכיות, כמו בתפילה. בוודאי שאפשר ללמוד ריכוז עם כל נושא, אבל עדיף ללמוד אותו כך מאשר עם עניינים יומיומיים ושגרתיים. אם כך, אתה מבין, גם הניקוי של תהליך החשיבה כפי שהוא מתרחש בתפילה וגם הריכוז הוא הכרחי בנתיב הזה. אפשר ללמוד את שניהם בנפרד, אבל כדאי לא פחות לשלב ביניהם. לאחר לימוד המשמעת, יש להישמר משגרת התפילה שהופכת אותה לנוקשה ולחסרת חיים.

פעילויות ועמדות שונות חלות על שלבים שונים של ההתפתחות של האדם. ברגע שהגעת לנקודה מסוימת, יהיה מזיק במובנים רבים להישאר בשגרה נוקשה. אם התפילה שלך לא רוטטת יותר, עדיף שתהיינה תפילות קצרות המשתנות בהתאם לצרכים שלך, בכל שלב של התפתחותך הנוכחית. גם לשים לב לקשיים הנוכחיים ולמכשולים הפנימיים שלך. כוח הריכוז שלמדת יכול לשמש למטרת חיפוש עצמי בכל העבודה שאתה עושה בנתיב זה. זה הרבה יותר פרודוקטיבי מאשר ללהג ולקשקש במוח את אותו הדבר, שוב ושוב. ילדים בכיתה א' לומדים משהו שונה ממה שהם לומדים אחר כך.

______

סרטון על רוטינה:

https://www.youtube.com/watch?v=BRLmzQH-Hd4