הערת המדריך

הייתי רוצה לתת לכם היום מסר ומפתח ספציפיים: שכל סוג של כאב שאתם חווים - בין אם זה כאב ברמה הפיזית, הרגשית או הרוחנית, הכאב של חוסר הגשמה, כאב הגעגועים המעורפלים, הכאב של געגועים ברורים שאתם כן יודעים שיש לכם ושאינם מתגשמים, הכאב של כל חסימה שאפשר להעלות על הדעת - הכאב הוא בו זמנית סיבה, תוצאה ומַרְפֵּא.

בוא נראה איך זה עובד. קחו דוגמה פשוטה לכאב פיזי שיש לכם. אם באמת לא נלחמים נגד הכאב הפיזי הזה ברוח של מרד וכעס, אלא זה נחקר ומתקבל ו"טועמים" ממנו במלואו וחווים אותו, תראו שלא רק שהכאב מתמוסס, אלא שלפני שהוא יכול לעשות זאת, אתם מזהים מה יצר את הכאב הזה. היחס שלכם לכאב הזה הוא שיוצר אותו ולא להיפך כפי שאתם רגילים לחשוב. יחס של כעס ופחד ומרד והתנגדות לא נוצר מהכאב. אבל הגישה הזו קיימת בתוככם כנתון שיכול לצאת החוצה בכל זמן כשזה נראה מתאים, כשמשהו קורה, וזה בדיוק מה שיוצר את הכאב. אז הכאב, אתם רואים ממש כאן, הוא לא רק השפעה של הגישה הזו, אלא הוא גם הגורם לה.

הגישה שקיימת לא מטוהרת, מחכה ב"מלאי", כביכול, ויוצרת את הכאב. אז זו סיבה ותוצאה. ככל שאתם משתמשים בכאב כדי לבחון את הגישה שלכם, כדי לזהות אותה, זה הופך למַרְפֵּא. וכאשר אתם ממיסים כך את הגישה המדוברת, ההשפעה תיעלם יחד עם הסיבה.    זהו מפתח חשוב מאוד שאתם עשויים למצוא כשימושי ביותר. אולי אתם יכולים, ממש בזמן הנוכחי, לקחת כל מצב בחיים שלכם - פיזי, רגשי או כל דבר אחר - ולהסתכל מה כואב בו. לחוות את הכאב שבכך. לחוות את החוסר, את חוסר ההגשמה, או מה שזה לא יהיה שכואב. ואז תשאלו את עצמכם: "מה באמת היחס שלי לזה?"

בצורה מאוד עדינה, תגלו שמתחת לכל זה, אתם עלולים לְיַפּוֹת, להתעלם מהכאב, להתנהג כאילו הוא לא קיים – מה שלעיתים יכול להישמר במשך די הרבה זמן – עד שכתוצאה מההכחשה, הגוש השלם של סיבה, תוצאה וריפוי - פוטנציאל ריפוי - גדל וגדל כך שלא ניתן עוד להתעלם ממנו.  עם זאת, קשה יותר ליצור את ההקשרים, ככל שאתם ממשיכים להכחיש את קיומה של בעיה, של מצב כואב בחייכם. העבודה נעשית קשה יותר ולעתים זה עובר מגלגול לגלגול ומתעכב. אבל ברגע שהתחלתם היטב בנתיב כמו זה, מגיע הזמן שבו אתם מתחילים לראות קשרים. אתם מתחילים לזכות במודעות לגבי העמדות שלכם, עדינות ככל שתהיינה.

אם כך, מתחת להכחשה ולהסתכלות הצידה ולהדחקה, אתם מוצאים לעתים קרובות התקפי זעם נגד החיים בגלל שמשהו כזה או אחר הוא לא כשורה. הגישה הזו היא היוצרת של המצב הכואב. בזיהוי ושינוי וריפוי גישה זו, אתם מרפאים בו-זמנית את המצב הכואב. לא רק פעם אחת, אלא אולי לתמיד, בתנאי שמצב זה לא קיים בכם יותר.   חלק מהמַרְפֵּא, חלק מהלקח שאתם צריכים ללמוד, הוא שאתם לא יכולים להסיר את זה מיד, גם לאחר ההכרה. כי זו התקופה שכל כך הכרחית: שתזהו, שוב ושוב, את הגישה החדשה הזו. אתם צריכים לתרגל את זה; אתם צריכים לגלות את זה מחדש בתוככם; אתם צריכים לחפש את זה; אתם צריכים לזהות מתי אתם מאבדים את זה. ותוותרו על המרד הזועם נגד משהו שיצרתם.

לעתים קרובות תזהו תחילה רק את הגישה הכועסת והמרדנית הזו ובכלל לא את הדבר עצמו. אולי אתם אפילו לא מודעים למשהו ספציפי שחסר או כואב. אתם גם לא יכולים להיות מודעים, אם כן, למה שצריך כדי לסלק את זה. אבל אתם יכולים אולי, בהדרגה, דרך העבודה הזו, להרגיש ולהיות מודעים במובהק למרד כועס כלשהו, אתם לא יודעים נגד מה. אז אולי אתם יכולים להרגיש נגד מה. בזמן שאתם עושים זאת - ואולי אפילו אז אתם לא יודעים מה ספציפית יצר את המצב הזה - וככל שאתם ממשיכים, לומדים מהי סבלנות, לומדים מהו אמון, ממיסים את ההתנגדות הנוקשה נגד המצב הכואב, אבל שוקעים בו ברוח של קבלה, אז תראו, שזו בדיוק הגישה שהייתם צריכים ללמוד באופן כולל עבור כל האישיות שלכם.

כשאני מדבר על קבלה, עלינו להיות מאוד זהירים, שכן כל גישה אלוהית של יופי, אמת, אהבה ומציאות עלולה להיות לא מובנת ומעוותת. אם כך קבלה יכולה להתבלבל לעיתים קרובות עם השלמה וּוִתּוּר מתוך ייאוש. בבקשה, חברים, אל תתבלבלו. אולי הדרך הטובה ביותר להסביר קבלה תהיה בהקשר למפתח הזה שנתתי לכם כאן, עם התנאי הזה: "כן, הנה אני כאוב. אני עדיין לא יודע אפילו על מה הכאב או איך יצרתי אותו. אבל אני מקבל את זה לגמרי מתוך אמון ונותן לעצמי לחוות את זה". ואז אתם מרגישים את המאבק הבלתי רצוני כנגד לחוות את זה.  כשאתם רואים את עצמכם נלחמים נגד זה, באופן לא רצוני, לאט לאט אולי תצליחו לרגע לוותר על המאבק. זה קודם כל תהליך בלתי רצוני לחלוטין. כפי שאתם רואים, תהליכים בלתי רצוניים אלה יגיבו בסופו של דבר לגישה החדשה הזו, אך לא מיד. שם האמונה והקבלה שלכם הופכות להיות נחוצות כל כך.

לא פעם אמרתי שהפער בין סיבה לתוצאה - כאשר אתם מכוננים מציאות של רטט חיובי - לא יכול להיסגר מיד. בדיוק בפער הזה יש לכם כל כך הרבה מה ללמוד. בדיוק שם נמצא השיעור שלכם והמַרְפֵּא שלכם - גם כשאתם לא מבינים את מהות הכאב, איך גרמתם לו - אתם מקבלים אותו באמונה; שתבחינו בתגובות הבלתי רצוניות שלא עושות כך. לאט לאט התגובות הבלתי רצוניות שלכם יתאימו לתודעה הכוללת שלכם ואז תהיינה פתוחות לאמת של המצב כולו. הכל יתחבר בשבילכם, כדי שהמפתח הזה כבר לא יהיה תיאוריה. אתם תראו שהמצב הכואב הוא הגורם, התוצאה, המַרְפֵּא או השיעור. וכשכל זה מתחבר, הכאב באמת מתמוסס.    עד לזמן הזה, חלק גדול מהשיעור שלכם מורכב בדיוק מהאיזון המכויל מאוד הזה של לימוד מהי אמונה, של לימוד מהי סבלנות, של מיקוד ההתבוננות שלכם, של קבלה מתוך אמונה חיובית. זו לא הדרישה לשינוי מיידי כדי שהכאב ייעלם בבת אחת, וגם לא השלמה שלילית וייאוש שתמיד תהיו במצב הזה.

במילים אחרות, קבלה והעלאה חיובית בדימיון אינן סותרות זו את זו. בתודעה האנושית שלכם, אלה הם לעתים קרובות בלעדיים. אפילו תורות רוחניות מבוססות על זה או על זה. הם נציגים מאוד קיצוניים של שתי הגישות הללו. ישנה האוריינטציה הרוחנית הקובעת את קבלת כל הכאב והקושי כמעט כתנאי הכרחי בלתי נמנע לרוחניות, סגפנות, הכחשת השמחה, הכחשת ההנאה. ויש לכם את האוריינטציה הרוחנית הקיצונית האחרת שמתרכזת לחלוטין רק בהדגמות החיוביות, בהעלאה בדימיון של ההכחשה המוחלטת של הצורך בקבלת המצב.

עכשיו, זה לעולם לא יכול להוביל לאיחוד ולחיבור אמיתי ברמה עמוקה של תודעה שבה אתם מבינים את היצירה האישית שלכם. אף אחת מהתיאוריות הללו לא עושה זאת. אבל שתי הגישות הללו - קבלה והעלאה חיובית בדימיון- נחוצות וצריך לשלב אותן; ניתן לשלב אותן וחייבים לשלב אותן. ועל זה אני מדבר.

שאלה

בהרצאה שהבאת לאחרונה אמרת שכאב הוא סיבה, תוצאה ומַרְפֵּא. אני רוצה את עזרתך בהבהרת כאב מתמשך שמתחיל באוזן שמאל שלי, עובר בצד שמאל של הצוואר שלי לתוך הכתף השמאלית ואז הוא "יורה" אל הגב הימני התחתון שלי.

המדריך

האם אתה רוצה לדעת את המקור הרגשי, או מה זה בדיוק אתה רוצה לדעת?

שאלה

כן. אני חושב שאני יוצר קשר שאני פותח את המרכז הקולט שלי בצד שמאל, ובגלל זה אני מרגיש את הכאב. אני לא בטוח שזה נכון.

המדריך

הדרך שבה ארצה לענות לך כאן, שלדעתי תהיה המשמעותית ביותר עבורך בשלב זה, היא שככל שאתה נפתח והופך מודע יותר, אתה גם הופך מודע יותר למתחים ולכאבים שכבר מוטמעים בך, ושהיו קיימים בעבר, אבל לעתים קרובות הִקְהֵיתָ את עצמך יותר מדי מכדי להרגיש.   יש תהליך שלם שקורה בהִפָּתְחוּת. אתה לא יכול להצביע ישירות על כך שהכאב הזה באוזן הוא מזה והחלק השני ממשהו אחר. אי אפשר לדון בזה בתנאים האלה. אבל זוהי תנועה מתמשכת של זרימות אנרגטיות שמוצאות עדיין חסימות שחלקן בהתעוררות, במודעות ונחוות על ידך.   חלקים אחרים של המערכת האנרגטית שלך עדיין חוסמים אותם כך שהם לא יכולים לעבור לגמרי. זה עשוי להשתנות. זה עשוי לעבור דרך תקופות ושלבים שונים אל חלקים שונים שלך. אבל הצד השמאלי הוא בהחלט הצד הרגשי שהכי הזנחת, מה שלא אומר שהוא לא משפיע גם על התודעה, כמו שצד ימין משפיע על האינטלקט והרצון והמיינד.

כי שום דבר שהוא מעוות לא משפיע בסופו של דבר על כל השאר. או ששום דבר שהוא מוזנח או שנשלל, אינו משפיע גם על חלקים אחרים. אז זה באמת תהליך חי עכשיו אם אתה יכול להשתמש במה שאמרתי בהרצאה זו [הרצאה מס' 241 דינמיקה של תנועה והתנגדות לטבעה] כדי לחוות את זה במלואו. חַוֵּה את ההתנגדות שלך, וכשתהיה מודע להתנגדות, תראה שהכאב הוא ההתנגדות. ואז זה יהפוך למרפא.