שאפתנות

שאלה

מה לגבי האמביוולנטיות של שאפתנות יתר וחוסר אמביציה בחיים? במילים אחרות, מאיפה זה בא, מלבד מעצלות, אם למשל אין כישרון בולט, או נניח, הפרעה בתיפקוד של בלוטה? 

המדריך

הפרעה בבלוטה היא, כידוע רק השפעה. כעת נדון תחילה בחוסר שאפתנות. כפי שהבטחתי לך, אנתח מישגים ואוביל אותך חזרה לאיכותן הטובה המקורית. אני אעשה את זה כאן בשני הקצוות. לאחר מכן אראה לך את הנזק שהעיוות עושה, מה קשור אליו, ומה המשמעות לאור החוק הרוחני. האיכות הטובה שהייתה פעם הגורם המונח ביסוד חוסר שאפתנות היא נדיבות, הרמוניה, סוג מסוים של סובלנות, ענווה. פירוש הדבר היה שאדם כזה לא צריך להתבלט ולזרוח ולהיות טוב יותר או גבוה יותר מאחרים, שכן זה לא מוסיף לשלווה ולשקט, אם חותרים יותר מדי לנצח אחרים. אני רוצה שיובן היטב שאם יש לך חסרון של חוסר שאפתנות, עצם המיגרעת הזו יכולה לפתות להיאחז בצד החיובי של התכונה הזו כששומעים את המילים האלה, ולשכוח את הקיצוניות השגוייה עם הנזק שלה. עם זאת, עליך לזכור כי לפגם או המגרעת שלך יש צד או רקע חיובי, כביכול. 

תִּבְנֶה על כך, כדי לתת לך כוח בעבודתך להתגבר על מיגרעת זו, כדי למנוע ממך להרגיש אשמה. כי לא נוספו לך מיגרעות; כל הפגמים אינם אלא עיוותים או ביטויים קיצוניים באיכות טובה של פעם. יתר על כן, תזכור שייתכן שיש מיגרעת בתחום אחד באישיותך, אך בתחום אחר אין לך אותה כלל. לעתים קרובות אתה מודע רק לצד החיובי של מגמה מסוימת, בעוד שאתה מתעלם מקיומו בצד השלילי. אבל האנשים סביבך לעיתים מכירים את זה. כאשר הם משמיעים זאת, אתה מרגיש מואשם שלא בצדק, כי מבחינתך רק הצד החיובי התת- הכרתי הלא מודע, כנראה קיים. הבן אדם הוא אמביוולנטי; יש בך זרמים סותרים רבים. 

הנזק בחוסר שאפתנות הוא חמור מאוד. כמובן שזה מובן מאליו שלא רצוי ולא הכרחי להיות שאפתן בכל היבטי החיים, כי זה אומר בזבוז של כוח. אך כאשר מטפחים שאפתנות, יש לזכור כי יש לבחור כיאות לאיזו מטרה אתה מכשיר את עצמך בכיוון זה. צריך שזה יהיה משהו כדאי. הנושא הנדון בהרצאה זו [הרצאה מספר 32: קבלת החלטות], הנוגע להחלטות הראויות, ישפוך אור גם על כך. שאיפה היא לעתים קרובות לשלם מחיר עבור מה שאתה רוצה. אם אתה נכנע לחוסר השאיפה שלך ואז נראה שאתה נותר כרוצה דרך אחת או יותר בחיים, אתה צריך להבין שאתה לא מוכן לשלם מחיר, שאולי אפשר לשלם רק על ידי מאמצים שנדרשים לשאפתנות. 

מבחינה רוחנית, חוסר שאפתנות מהווה מכשול גדול מאוד. ההתנהלות הזו בעצלתיים תמנע ממך לבצע את ההתפתחות שלך, אשר בעצמה יכולה להביא לך אושר ובטחון אמיתיים. אם חסר לך אושר ואתה בעל תכונה זו [חוסר שאפתנות], אתה לא צריך לשאת טינה על כך שהצרכים שלך לא מומשו; בִּמְקוֹם זאת, תברר היטב מה הייתה החלטתך במקרה זה. 

מהצד האחד, להיכנע לנוחות המיידית היא בחירת קו של הכי פחות התנגדות. החיסרון כאן הוא שהקונפליקטים, הרעב, הצרכים וחוסר הביטחון שלך יימשכו כל עוד אתה לא נלחם בפיתוי לנקוט בקו של הכי פחות התנגדות, מה שמראה על חוסר אמביציה. מהצד השני, המחיר הוא העבודה הקשה להתגבר על עצלות שורשית מאוד, שמשמעותה מאבק מתמיד, ניסיון מתמיד. הרווח הוא שאתה יוצא מקוּרֵי -החושך, הבדידות, האומללות; אך רק לאחר שהראית הוכחה מספקת שנלחמת באמת ומכל הלב והצלחת במידה מסוימת.  

תִּבְחַר, כי אפילו בחירה שלילית היא בריאה יותר מאשר לא לראות את הנושאים בצורה ברורה, מקווה לוותר רק על מעט מהחולשה שלך, תוך ציפייה לתוצאות שהיית זכאי להן רק אם היית לוקח את עצמך בידיים באופן שלם. אם אתה מקווה באופן רגשי ולא מודע להשיג התפתחות רוחנית ובכך שקט נפשי מבלי לעשות מאמצים רציניים להתגבר על מכשול בסיסי זה, אתה למעשה מתנסה בגניבה רוחנית בדרך כלשהי. פירוש הדבר שאתה רוצה להרוויח ולזכות בהרמוניה אליה ניתן להגיע רק באמצעות תשלום המחיר: כלומר עבודה רוחנית קשה. העבודה הרוחנית הנחוצה כאן מקיפה התגברות על הפגמים הגדולים ביותר שלך ללא יוצא מן הכלל. להבין את חוסר השאפתנות מנקודת מבט זו יקל עליכם, אולי, להתגבר עליו. לא התגברת באמת על הפגם הזה כל עוד אתה צריך להכריח את עצמך לעשות את העבודה. 

המשמעות היא שהרגשות שלך עדיין מתנגדים, שאתה עדיין לא אחד עם עצמך. פשוט תכיר בעובדה זו והַמְשֵׁךְ לעבוד אם החלטת לעשות זאת. יום אחד חסדי האל ועזרתו ישפיעו עליך כך שמה שהיה פעם מאמץ יפסיק להיות כזה. זה יהיה סימן עבורך שהרגשות שלך הלכו בעקבות הרצון הטוב החיצוני שלך וכי מהבחינה הזו הפכת לאחד עם עצמך. אגב, אני לא מדבר באופן אישי למישהו מסוים עכשיו. כמו בכל תשובותי לשאלות, דברי מופנים לרבים. אם כך, ידידי, תהיו במדיטציה על חולשה זו מהזווית הזו: "אם אין לי שום שאיפה, אם זה כל כך קשה לי שכל מה שאני אעשה נוגד את הגרעין ואני חייב להכריח את עצמי לעשות את זה; אם אני לא יכול לעשות את זה בהתלהבות ובכוח רצון אמיתי; ואם אני עדיין חפץ במה שזה שלי על פי הצדק; אם לא הייתי חש שכך זה, אזי הרגשות שלי רוצים לגנוב משהו. אני רוצה לגנוב אושר - או כל תוצאה אחרת." תבינו בבקשה שכשאני אומר שרגשית אתם רוצים לגנוב משהו, אני יודע שאתם לא רוצים לעשות זאת במודע. שם תמיד מתרחשות אי ההבנות. לעתים קרובות אני מדבר על הרצונות של הרגשות שלכם על ידי תרגום הרגשות לשפה תמציתית, כי אחרת לא ניתן היה לפרש אותם להבנתכם האינטלקטואלית. רגשות אלו לעיתים אינם מודעים. ואז, ידידי, אתם לוקחים את התרגום שלי של הרגשות שלכם כאי צדק מכיוון שבאופן מודע אתם כמובן לא חושבים כך. 

אתם מתעלמים מהעובדה שיש מפעם לפעם פעם תהום גדולה בין מה שאתם חושבים במודע ואפילו רוצים באמת, לבין מה שנמצא בלא-מודע שלכם, מערער וחותר תחת הרצון הטוב והאמיתי על ידי זרם רגשי מנוגד שאתם מתעלמים ממנו. אך, כמובן, אינכם מודעים לכך לפי שעה. יהיה לכם חשוב מאוד להיות מודעים לכך ולכן מדי פעם אני מציין את אי ההתאמה הזו. הקפידו להבין שאני עושה זאת כדי למנוע לחלוטין רגשות פגועים מיותרים. בלמידה להיות מודעים לזרמים אלה, ראשית עליכם להבין ולפרש את הסימפטומים, שזרם לא מודע זה שולח באופן ברור כל הזמן. אז תראו את הסימפטומים סביבכם. עד כה בחרתם רק להתעלם מהם. 

אם נחזור לשאלתך: לעשות מדיטציה על המגמה הזו מנקודת המבט שמוצגת לך כאן. תבין שאתה חייב להשקיע מאמצים בכל דבר כשתרצה לקצור את הפירות, מה שאתה עושה, כמובן. אתה לא צריך לגייס מאמץ זה מכיוון שאומרים לך לעשות זאת, כי אתה רוצה להיות "ילד טוב", ובכל זאת עושה זאת בניגוד לרצונך. עליך להגיע למצב כאשר אתה עושה זאת באופן עצמאי, באחריות ובבגרות, מכיוון שאתה מבין בעצמך שלכל דבר יש מחיר. להילחם בחשאי נגד עובדה זו אין זה רק זלזול בחוכמתו של אלוהים ובצידקתו, אלא זו גם טיפשות. 

מבחינת הקיצוניות ההפוכה - שאפתנות יתר - האיכות הטובה המקורית היא כוח רצון חזק, נכונות לשלם את המחיר במאמץ, רצון לעבוד, לשרת בתחומים היותר גבוהים עבור אחרים. בתחומים נמוכים המטרה הופכת להיות העצמי. הִשְׁתַּמֵּשׁ בהיבטים החיוביים כדי לנקות את הזרם הזה מההיבטים המוגזמים, המעוותים והשליליים שלו שהם: סוג מסוים של אנוכיות; כוח מניע או דחף; צדקנות עצמית; חמדנות מסוימת שיהיה יותר, להיות יותר. לעיתים קרובות, לאנשים שאפתניים מדי יש רצון כה חזק עד שהם הופכים לחסרי רחמים בהשגת מטרתם על חשבון אחרים. שוב אני אומר, אין זה הכרחי שהמעשים שלך יהיו כאלה, אבל זה מספיק שאתה כך ברגשות שלך. עליך להבין כי שאפתנות יתר יוצרת זרם רצון לא בריא שמתנהל בצורה לא נכונה וגוזל את השלווה שלך. כאן יש להשיג חוסר רצון במידה מסוימת. לא לגמרי, כי אז זה שוב יהפוך לקיצון ההפוך של חוסר שאפתנות וייגרם חוסר איזון. האדם הרוחני במיוחד צריך להחליט לאיזו מטרה ואיפה שתהיה יש לו שאפתנות; מצד שני, השאפתנות צריכה להיפסק כאשר הגיע הזמן לחוסר הרצון להופיע.

שאלה

ברצוני לשאול שאלה על שאפתנות. נראה שלפני שנתיים הייתה לי הרבה יותר אמביציה ממה שיש לי היום. למרות שהלכתי רחוק יותר בנתיב בכל התחומים, זה מדאיג אותי שיש לי חוסר שאפתנות זה.

המדריך

איך היית אומר שחוסר השאפתנות הזה, או מה שאתה חושב שהוא חוסר שאפתנות, בא לידי ביטוי? באיזו דרך אתה מבחין בזה?

שאלה

שאין לי מטרה שהייתה לי בעבר, שהיא מעין חלום בהקיץ על הצלחה מסוימת בתחום מסוים. עכשיו אין לי מטרה. אני מאוד מעורב במצב הנוכחי

המדריך

מה שאתה עובר - אני יודע עכשיו למה אתה מתכוון - הוא תקופת מעבר טבעית מאוד. כפי שאמרתי לעתים קרובות, וזו נקודה חשובה מאוד לזכור, אסור לבלבל בין גישה חיובית לחיים לבין תקוות שווא מהרהורי ליבך וחלומות בהקיץ [הרצאה מספר 98: חלומות בהקיץ]. למעשה, חלומות בהקיץ ותקוות שווא הם תוצאה של גישה שלילית מאוד. אתה התחלת לסלק גישה שלילית זו במידה מסוימת לפחות באזורים מסוימים. מבחינה זו יש התקדמות ניכרת. לכן, חלומות בהקיץ הפכו פחות כפייתיים או פחות נחוצים עבורך. אתה מעורב יותר במציאות המיידית, להתמודד עם סוגיות המציאות של היום יום. אך עדיין לא הגעת למצב בו תוכל להצהיר ללא פחד וללא אשמה כי רצונך בהישג ובהגשמה במידה מסויימת של הצלחה. 

אתה עדיין מרגיש שאין לך זכות לתבוע תביעות כאלה, שמשהו מעכב אותך מלתבוע זאת. זה יגיע, לאט לאט, ככל שתמשיך בעבודה זו כדי להסיר מגבלות נוספות, מסקנות שגויות נוספות, פחדים נוספים שמעכבים אותך, אשמות נוספות שמקשות כל כך להרחיב באמת את האפשרות המלאה שיש לך לחוות את החיים ביופי שלהם ובאתגר שלהם ובדינמיקה שלהם. אתה מבין, ויתרת על חלומות בהקיץ. החלומות בהקיץ לא היו ממש שאפתנות. הם היו תחליף לחיים שעמוק בתוכך לא חשבת שתוכל לחוות אי פעם, אז חווית את זה בחלום שהיה תמידי בעתיד והיכן שמעולם לא באמת חשבת במציאות שהעתיד יכול להפוך להווה. זה היה משחק ששיחקת, כאילו להעמיד פנים, כאילו הופעת תיאטרון, כשמישהו הולך לתיאטרון על מנת לחיות בצורה מסוכנת מכיוון שאינו יכול לחיות במציאות. זו הדרך בה חווית את חלום ההקיץ שלך. 

זה שויתרת על חלום ההקיץ אינו אומר להרפות מהשאפתנות. עליך בינתיים למצוא את החופש להציב לעצמך יעדים אמיתיים, שם אין לך שאיפות לטובת הוכחת משהו לאף אחד, אלא היכן שאתה יכול להביע את מלוא הפוטנציאל שלך רק למען נתינה וקבלה של הנאה והכישרון המועיל שקיים בך. זו סוג השאפתנות הנכונה לעומת השאפתנות הלא נכונה המהווה תחליף לחוסר הערכה עצמית, כאשר צריך להוכיח משהו לאלה כשחשים שהם דחו אותך והמעיטו בערכך. סוג כזה של שאפתנות אתה לא צריך. אתה לומד לשחרר את זה כמו גם את השאפתנות של חלום בהקיץ. כעת אתה מתמודד עם היום יום, עם השיגרה ובהדרגה אתה מרחיב את הרעיון שאתה כביטוי אלוהי, באמת ובתמים נועד להתפתח ולמתפרש כדי לחוות אושר.

שאלה

יש במוחי מחסום כלשהו שמונע ממני להגיע לשאיפה שלי, והמחסום הזה מבלבל אותי כך שאני אפילו לא בטוח מה השאיפות האלה. זה גם הופך אותי לאדם מאוד תלותי. האם לדעתך השימוש בפסיכותרפיה יכול להועיל מאוד? 

המדריך

כל סוג של פסיכותרפיה יהיה, כמובן, מועיל, במיוחד אם זה משלב תפיסה רוחנית ודרך שמבינה שאנחנו עוסקים כאן לא רק בפתולוגיה אלא גם בהיבטים יצירתיים לא מובנים של ההוויה הפנימית שלך. מלכתחילה הייתי הופך את ההצהרה שהבאת. זה לא הופך אותך לתלותי. החסימה היא למעשה, באופן כלשהו, תוצאה של התלות שלך ולא שהתלות היא התוצאה של החסימה. התלות חזקה מאוד בדרכים מסוימות, והחסימה נגרמת גם מדְּחִיפוּת או מִיָּדִיּוּת עצמיים שאי אפשר לשים עליה את האצבע. 

לכן אני אומר שבפסיכותרפיה או בכל סוג של טיפול עמוק חייבים להבין, אם זו תהיה עזרה מעמיקה, שהדחיפות היא בחלקה מסר מהאני הרוחני הפנימי שלך שאומר, "תְּפַתֵּחַ את עצמך. תגדל. יש לך יותר פוטנציאלים להגשים." חלק נוסף של הדחיפות הוא העצמי הקטן התלותי שרוצה אישור, שרוצה משהו ולא יודע בדיוק מה. במילים אחרות, זהו חלק נוירוטי בעצמך שגורם בכוונה לדחיפות. אבל באותה מידה, זהו המסר -שפּוּרָש שלא כהלכה והונח במקום הלא נכון - של האני הרוחני שלך שאומר, "לך בדרך אחרת. היכנס אל תוך עצמך. הפוך לחופשי ולעצמאי." 

החסימה היא שרבים מהשאיפות שלך מבוססות על העצמי התלוי, העצמי שהולך בתלם, העצמי שרוצה לעשות דברים כדי להוכיח משהו, ולא לשם ביטוי עצמי והנאה ועונג בחיים. זה מגיע מאותו חלק בך שבו אתה לא מאמין שזו מטרה ראויה להביע את עצמך למען עונג והנאה, ושם אתה מכחיש זאת בתוך עצמך. לכן, אתה מכחיש את העצמי הרוחני שלך - שכן העצמי הרוחני הוא תענוג והנאה, ללא הרף. ואז בגלל זה, יש הפרה של יושרה; בכל מקום שמכחישים את האני הרוחני, בוגדים בעצמי, בדרך כלשהי. גורמים לא מודעים אלה חוסמים אותך. הם חוסמים אותך בגלל האינטנסיביות, הדחיפות שאתה לא יכול לשים עליה את האצבע. הם חוסמים אותך מכיוון שחלק מהשאיפות אינן מטרות אמיתיות אלא מטרות מתעתעות.