שליטה

שאלה

אני מרגיש את הזרם המאלץ בתוכי. אני יודע שאני רוצה תנאים מסוימים, בעוד שאני יודע באופן אינטלקטואלי שאיני יכול לקבל אותם. כיצד אוכל לוותר על הזרם המאלץ? באיזה אופן עלי לעבוד?

המדריך

הצורך הראשון הוא לחוש את קיומו. פשוט תוודאו את זה. ואז תשאלו את עצמכם שאלות ספציפיות. "מה אני רוצה? למה?" תשובה ברורה ומדוייקת לשאלות אלו היא בעלת חשיבות עליונה. דעו מה אתם רוצים בכל רגע נתון ומדוע. יתר על כן, מדוע ההשגה נראית כל כך חשובה? שיקלו האם זה באמת חשוב כמו שאתם חושבים עכשיו. שאלו את עצמכם, מה היה קורה אם לא הייתי מקבל את זה? שיקלו את האלטרנטיבה הזו עם השקפה רעננה. לפעמים יתכן שיהיה צורך להתרכז באופן זמני במשהו אחר שנראה כי אין לו שום קשר לנושא, אך בסופו של דבר תראו את הקשר. העבודה עצמה מנחה  אתכם לכיוון הראוי, כפי שידידי הבחינו לא פעם.

כששקלתם את האשליה של חשיבות ההגשמה של המשאלות שלכם ורגשותיכם נותרו עדיין מתוחים וחסרי שיחרור כמו קודם, לבטח יש משהו מוסתר שעדיין לא מצאתם. תוכלו לראות שעוצמת רגשותיכם אינה פרופורציונלית עם השקפתכם האינטלקטואלית על חשיבותה (של הגשמת המשאלות). מבחינה רגשית נראה כי חייכם תלויים בזה, בעוד שאתם יודעים היטב שלא. זה יראה לכם את הסתירה ואי ההתאמה בין הנושא לבין עוצמת הרגשות שלכם. כשאתם מבינים את זה, אתם עלולים להיות המומים למדי.

אם לאחר שביררתם את מימוש המשאלות שלכם וראיתם את הפער בינם לבין הצרכים שלכם בפועל עדיין נשארת האינטנסיביות, שיקלו אם הגשמת הרצון תגרום לכם הגנה דמיונית מפני סכנה דמיונית. למותר לציין שאתם צריכים למצוא את הסכנה הדמיונית הספציפית שלכם. עד שאתם לא מודעים לזה, אינכם יכולים להרפות מהנשק של הזרם המאלץ שלכם.

אינני יכול להדגיש בצורה חזקה דיה כי בעבודה זו אינכם יכולים להשיג כלל תוצאות אמיתיות על ידי קליטת ידע כללי. לא די בכך שאתם יודעים, ואפילו מרגישים, שיש בכם את הזרם המאלץ. עליכם למצוא את הדרך המדויקת והספציפית בה הוא עובד, מהם הנושאים ובאיזו דרך אתם מנסים להתגבר על המכשולים לתפיסת האושר הילדותית שלכם. זה לא רק משתנה אצל כל אדם, אלא ייתכן שזה גם משתנה אצל אותו אדם.

יום אחד הזרם המאלץ שלכם בא לידי ביטוי בדרך אחת, למחרת בדרך אחרת. יתכן שתמצאו שתיים או שלוש דרכים בו זמנית המתנגשות זו עם זו. כל זה אינדיבידואלי מאוד, וצריך לגלות כיצד הדרכים השונות הללו באות לידי ביטוי בכם. למעשה, כשיש לכם תובנה אמיתית, סביר להניח שאתם אפילו תשכחו כרגע לזהות אותה כזרם מאלץ.

רק אחר כך תראו מה זה היה. אולי זו דרך אחת להבחין בין אישורים אמיתיים וכוזבים. בראשון (האמיתי), אתם כמעט לא מבינים מה אתם מחפשים ומוצאים באותו רגע. באחרון (הכוזב) אתם נאבקים להשתמש בידע ששמעתם עליו ומנסים ליישם אותו באופן מלאכותי.

כאשר מתגלה עִקְּשׁוּת רגשית במהלך העבודה הזו ואתם מודעים - באופן מושלם - לחוסר הסבירות שלה מבלי שאתם מסוגלים לעזור לחוסר הסבירות,  אז אתם חייבים לפחד מלהרפות מעמדה הזו כי זה אמור להיות הגנה מפני משהו שאתם חוששים ממנו. זה שריון. אז זה חיוני שתגלו בדיוק מה הסכנה שהאחיזה העקשנית ב"אני רוצה זרם" אמורה להציל אתכם ממנה.

כמובן שהתשובה היא שהילד שבכם מאמין שתִּמָּנְעוּ  מתהום האומללות על ידי היאחזות בזרם זה. אך שוב, תשובה כללית זו איננה מספיקה מכיוון שזה מאפשר וריאציות אינדיבידואליות רבות בהן הדבר נחווה בתת המודע.

אולי הדרך היחידה שבה תוכלו לגלות את האמת בתוככם היא באמצעות שימוש במילים שונות לחלוטין. צריך למצוא הכל מחדש. ואז יתכן, אולי, שתראו שזה מסתכם רק בדברים שאני אומר כאן. באופן לא מודע, אתם עשויים לחשוב על הזרם המאלץ שלכם במונחים שונים, כך שמבחינה רגשית למילים שלי אין משמעות עבורכם.

שאלה

יש לך קטע בהרצאה [הרצאה מס' 113: הזדהות עם העצמי]  "בכל מקום בו אתם מוצאים את הצורך המחמיר שלכם בשליטה באחרים או במצב של מערכת יחסים, יש לכם רמז ישיר לאי-ההזדהות שלכם עם עצמכם." האם אתה יכול להרחיב מעט על זה וגם לחבר את זה לשליטה עצמית?

המדריך

כשיש התנהגות כפייתית /כורח חזק לשליטה, צורך לתמרן, צורך להחזיק את המושכות, או שיש זרם מאלץ על אחרים, זה סימן של אי הזדהות עצמית. כי אם אתם מזדהים עם עצמכם, אם אתה כבר לא מזדהים עם הסמכות של ילדותכם או סביבתכם, אתם יכולים להרשות לעצמכם שלא יעשו כרצונכם. הזדהות עצמית תמיד יכולה להרשות זאת לעצמה.

נניח שהזיהוי שלכם טמון באישור, שזו דוגמה מאוד עדכנית ותדירה. במילים אחרות, אתם מוצאים הזדהות עצמית רק באמצעות האישור של אחרים. אם אתם לא מקבלים את האישור, אתם מרגישים שאתם לא קיימים: אתם לא- כלום. אם כך, זה דחוף באופן מוחלט שכדי לחיות ושתהיה זהות, אחרים נותנים אישור למי שאתם. לכן עליכם להכריח אותם לתת אישור. עליכם לשלוט בהם כדי שיוכלו לאשר כך שתמצאו את הזהות שלכם.

שאלה

כיצד זיהוי עצמי ושליטה עצמית מתחברים, או האם הם נוגדים זה לזה?

המדריך

לא, מכיוון שאתה רואה כאן, זה מאוד תלוי למה אתה מתכוון בשליטה עצמית. שליטה עצמית היא מושג - ככל מושג אחר- שניתן להשתמש בו בצורה בריאה ומועילה מאוד או בצורה מאוד לא בריאה והרסנית. אם אתם משתמשים בשליטה עצמית כדי לא להסתכל על הרגשות שלכם ולהסתתר מהם, זה הרסני. אם אתם משתמשים בשליטה העצמית שלכם כדי לכפות את המחשבות והפעולות שאינן חוויה אמיתית לנפשכם, זו שליטה עצמית הרסנית.

אם אתם משתמשים בשליטה עצמית בכל עיסוק מועיל - נניח, להתגבר על ההתנגדות שלכם לראות את האמת בעצמכם או לגרום לעצמכם לעשות משהו ברמה החיצונית שאתם יודעים שנכון לעשות או שאתם רוצים לעשות, גם אם חלק אחר לא רוצה לעשות - בתחומים אלה שליטה עצמית היא משהו בונה. אבל זה לא קשור- פחות או יותר- לזיהוי עצמי יותר מאשר מושגים ועקרונות רבים אחרים בנפש האדם, אלא שהשליטה שאתם צריכים להפעיל על אחרים כדי למצוא את הזהות שלכם, מתרחקת גם מעצמכם.

אם אותה שליטה שאתם מנסים להשתמש על אחרים הייתה משמשת באופן מועיל עם עצמכם - האדם היחיד שאתם יכולים לקבל עליו שליטה מציאותית מבלי שזה יהיה עקר - אז גם לא היתה תזוזה מהבחינה הזו. כשאתם מעבירים את הזהות שלכם מעצמכם לאחרים - בין אם האחרים צריכים לאשר או לאהוב או להעריץ אתכם או מה שזה לא יהיה - באותה מטבע אתם מעבירים את השליטה מעצמכם בניסיון לאכוף אותה על אחרים. אתם מבינים, להיות מוטרדים ושקועים במחשבות באחרים אינו מבטיח שלא קיימת אגוצנטריות. העיסוק באחרים עשוי להיות הרבה יותר אגוצנטרי מאשר העיסוק בעצמי. זה תלוי בהקשר. זה תלוי בכיוון. זה תלוי במטרה, במניע וביעד. זה תלוי בכל זה.

שאלה

נראה מאוד רצוי שיהיה בן זוג במהלך הדרך בנתיב – שותף/ בן זוג קרוב. אם הדבר רצוי ואינו מתרחש, האם פירוש הדבר שמתאמצים יותר מדי, משקיעים כוחות, או מהי בכלליות הבעיה?

המדריך

כאן התשובה באמת די פשוטה. יתכן מאד שברמה מסוימת יש מאמץ וזרם מאלץ חזקים מדי. כשאתם קולטים מספיק עמוק בחיפוש עצמי באזורים נוספים בנפש או בלא- מודע, אתם יכולים להיות בטוחים שההיפך מתקיים, שיש חשש עצום ממעורבות קרובה. הפחד הזה עשוי להיות כל כך לא מודע עד שהוא מופעל על ידי זרם מאלץ חזק מדי; זרם חזק מדי, כפי שאמרת, המנסה יותר מדי. אבל כל עוד הכיוון הנגדי לא נמצא ברמה עמוקה יותר, לא ניתן להרגיע את המאמץ הקשה מדי ולוותר עליו. יהיה תמיד משהו בנפש שמביס את עצם התשוקה. מהן הסיבות לפחד כזה, אנו יכולים רק להכליל. גם אם זה היה מקרה ספציפי, כל עוד הפחד לא נמצא ונחווה בתוך העצמי, יהיו אלה רק מילים. אבל ככל שניתן להכליל את זה, הייתי אומר זאת: הפחד הוא לאבד את עצמך.

חייבת להיות, כמובן, כמו בכל הפחדים וקונפליקטים כאלו, מסקנה ספציפית שגויה המעורבת כאן, שיש צורך לחשוף ולהוציא לאור: הפחד לאבד את הזכות, את ה מְשִׁילוּת  העצמית, הפחד להיפגע ולהידחות, המסקנה השגויה "אם אני מעורב לחלוטין, אין לי דרך להגן על עצמי; יתעללו בי." אלה התפיסות השגויות הנפוצות, הנמצאות בבסיס חוסר ההגשמה, שהן הגורם הממשי לחוסר ההגשמה. ויש לגלות אותן; צריך להעלות אותן לפני השטח. מסיבות רבות, הפרט והאישיות מתנגדים להוצאתו אל הגלוי. ראשית, ההתנגדות קיימת משום שאיך שהוא והיכן שהוא יודעים שכשהמסקנה השגויה מתגלה, היא תשתנה.

התפיסה השגויה כה עמוקה, עד שפוחדים מהשינוי - והשינוי מאיית את עצם הסכנה של מעורבות - כלומר, מסקנה שגויה לגבי משמעותה של מעורבות. זו לחימה בשיניים ובציפורניים. מצד שני ההתנגדות קיימת מכיוון שהרצון להגשמה הוא כה חזק עד שאיננו רוצים לראות כיצד אנחנו מביסים את עצם ההגשמה אליה אנחנו כמהים.

כל זה הוא קוצר ראייה, שכן במציאות ניתן יהיה להגשים את הרצון רק אם מביאים את זרם -הלא לתודעה. ומצד שני, הסכנה שחוששים ממעורבות - ממה שבעצם רוצים - אינה קיימת ברגע שמבינים את המסקנה השגויה. אבל זה נמצא עמוק בתחתית.

אז בכל מקום שיש רצון עז למשהו, והרצון לא מתגשם, חפשו איפה אתם אומרים 'לא' למה שאתם רוצים. ואז, כשאתם מוצאים את אותו זרם - הלא, חפשו למה אתם אומרים 'לא' - על ידי התבוננות מקרוב ברגשות ובתגובות שהם כמעט כמו טבע שני בחיי היומיום; שהם כל כך קרובים שאפילו לא מסתכלים עליהם.

הַכְשִׁירוּ את הריכוז והדגש שלכם על התגובות האלה: איך אתם מגיבים כשאתם באמת מתקרבים או נראה שאתם מתקרבים לכל דבר שמריח כמו הגשמה; איך אתם אולי מבלי משים, ללא יודעין ועם זאת במכוון ברמה לא מודעת, מעוררים תבוסה; ואיך אתם עושים את זה. התבוננות בכך תביא אתכם קרוב כל כך ויותר מכפי שאתם מתרכזים תדיר בזרם מאלץ.

שאלה

אם אתה אוחז בחיובי כדי להימנע מהשלילי, אבל עדיין אוחז במעין פשרה חיובית, האם עדיף לא לאחוז בכלל ולחכות למצב חיובי יותר שיפציע?

המדריך

ובכן, הדרך הטובה ביותר לענות על שאלה זו תהיה, כמובן, עם דוגמה ספציפית. אבל בינתיים, ככל שניתן לענות עליה באופן כללי, אני אֹמַר זאת. תלוי איך ובאיזו רוח. אם אתה אומר "לאחוז" ואתה מתכוון לתנועת נפש חרדתית, מתוחה, חמדנית וחסרת אמון, הייתי אומר שבוודאי עדיף להרפות. אם "לחכות עד שהחיובי יבוא בדרך טבעית", אתה מתכוון ברוח בטוחה של לדעת שזה בסופו של דבר חייב להיות שלך, הייתי אומר "כן". אבל אם אתה מתכוון ברוח של דיכדוך נפש, ייאוש ושליליות, הייתי אומר "לא". אבל יש להעריך כל מקרה באופן שונה.

אתם מבינים, חברי, אם האדם לא יכול להרפות מהדחף המיידי מבלי להאמין שלעולם לא יוכל להגשים, אז הכרח הוא שעליו לייצר דפוסי נשמה הרסניים מאוד.

אבל אם הוא ניגש לבעיה זו ברוח או בגישה הבאה, "אני מקבל את העבר שלי ואת המגבלות שלי שעדיין ברות תוקף. אני מתכוון ומאחל בכל ליבי לוותר על הסתייגויות ואמונות שגויות שהטמעתי בתוכי. כדי לעשות זאת, אני מוכן לחיות לחלוטין ביושר ובכנות בפינה העדינה ביותר של הווייתי, היכן שזה אולי לא המקרה בכלל. ומכיוון שאני חושש לחיות באחריות עצמית ובכֵּנוּת, אני הולך אל תהליכים של תחבולות והונאה עצמית, ואני חושש להתייצב אל מול עצמי. את הפחד הזה כבר אין לי; אני מתכוון לוותר על זה, ואני מושיט את ידי לאינטליגנציה הגבוהה והחכמה יותר המוטמעת בנפשי כדי לחזק את הרצון הזה לכנות ולאומץ, להביט על עצמי במלוא האמת ולהפוך לאינדיבידואל אחראי, לחלוטין כן ומעמיק באופן יסודי. אני יודע שהפחד שלי מכך אינו מוצדק. זו מסקנה שגויה שגורמת לי להיצמד לחוסר יושר נסתר, ולכן אני מתכוון לוותר עליה, מכיוון שזו טעות. עם זאת, עד שהתוצאות של טעויות העבר הללו יכולות להיעלם לחלוטין מההתגלמויות בחיים שלי, יכול להיות שאצטרך, באופן זמני, להסתפק בהגשמה מוגבלת. אני יודע שהגשמה מלאה יכולה להיות שלי. כדי להשיג ולהגיע למימוש מלא זה, אני סומך על עצמי שאוכל להסתפק באופן זמני עם הפחות, בידיעה שבסופו של דבר הפסגה של ההרמוניה והאושר העילאי חייבים להיות שלי, בה במידה שאני מסוגל לשלם את המחיר ואת התוצאות של המגבלות שלי. אך מגבלות אלו אינן נחוצות, ואני רוצה להתעלות עליהן. זה לא האגו הקטן שלי שיכול ליצור התעלות זו, אלא זה האגו החיצוני הקטן שלי איתו אני יוצר קשר עם העצמי היותר גדול, גבוה, רחב ועמוק, כדי לתת לי את ההדרכה שאני צריך."

סוג זה של מדיטציה בבעיה שאתה מצטט, אם זה באמת נועד להיות, חייב להביא את העזרה הדרושה ולהראות לך היכן אתה נמצא בחוסר איזון; היכן אתה אוחז בחוזקה, במתח ובדאגה - ולכן אתה צריך ללמוד להרפות; היכן אתה מחבק שליליות באופן סגור ולא מתוך ידיעה משמחת של המציאות האולטימטיבית.

החוכמה וההדרכה היוצאות מהאני הפנימי ביותר שלך יראו לך ויסייעו לך לקראת מודעות היכן שאתה חמדן וילדותי ולכן מפחד, ומכיוון שאתה פוחד אתה חייב להיות ילדותי וחמדן. איזון נכון זה יתקיים על ידי הגעה אליו במודעות רגועה.

שאלה

אני מבין שאסור לי להשתמש יותר בכוח - אני לא מתכוון פיזית כלפי חוץ אלא יותר כלפי פנים - מכיוון שהכוח שאני משתמש בו כלפי אחרים הוא אותו כוח הכולא אותי. {נכון!} לעתים קרובות, כשאני מגיע לנקודה הזו בה אני משתמש בכוח, יש לי רגע של היסוס, ואז אני עדיין ממשיך ועושה את זה. מה יכולתי לעשות בנקודת ההחלטה הזו?

המדריך

כן. הייתי מציע, שראשית תבטא בבירור את צורת החשיבה שאתה רוצה את התוצאה החיובית - תהיה אשר תהיה - ושאתה לא רוצה להתחמק מלעשות את מה שצריך, שאתה לא רוצה את ההתפנקות העצמית מכך שזה יֵעָשֶׂה בשבילך, שאתה רוצה לעשות את מה שצריך עם האגו שלך. רק אז, כשאתה משלים עם זה שזה מה שאתה מוכן לחלוטין לעשות, אתה יכול לשלוח מחשבה למעמקי העצמי הרוחני שלך- במקום בו שוכן הכוח היצירתי - ולתת לו, לבקש ממנו, להפעיל אותו כדי לתת לך את הכוח להזיז אותך מבפנים. האם זה ברור?

שאלה

כן, עלי קודם להחליט עם האגו שלי שאני רוצה את התוצאה החיובית.

המדריך

ואל תתחמק מלהתגבר על ההתנגדות שעלולה להוביל אותך לקו של הכי פחות התנגדות. אתה רואה, כל עוד מגע רוחני משמש כתחליף לאי רצון להתגבר על אי הנעימות שבעמידה מול משהו או לעשות משהו שנחוץ בצד של האדם, המגע (הרוחני) לא יכול לעבוד. אבל כשאתה משלים עם העמידה מול ההתנגדות שלך, עם הליכה והתבוננות והתעלות היכן שהכי פחות נעים, אז אתה יכול ללא מאמץ לתת לכוח הרוחני שבך להניע אותך ולהתניע אותך, והוא יעשה זאת ללא מאמץ, באותה מידה שאתה לא משביע את רצונך על קו ההתנגדות הכי פחותה. חשוב לכם מאוד להבין את זה, לכל החברים שלי המשתמשים בגישה זו בעבודה.

שאלה

גיליתי לאחרונה כמה חסימות תת-מודעות שאני זקוקה לקצת עזרה איתן. אחת מהן היא שאני נמשכת לגברים לא זמינים. הדבר השני הוא שאני מבינה עד כמה אני מאמינה שסקס הוא מלוכלך. הדבר השלישי הוא שכשאני מעורבת במערכת יחסים, יש רגשות מוזרים - כמו מטוטלת שמתנדנדת קדימה ואחורה - כך שכשאני עם אותו אדם אני מרגישה קלסטרופוביה ורצון למחוק ולהרחיק את אותו אדם ממני ולומר לו לעזוב. ואז זה מתהפך ואז זה חוזר שוב. אתה יכול להגיב?

המדריך

כן. עכשיו את מבינה, שהראשון קשור מאוד לשלישי. כמובן שכולם קשורים זה לזה - כל שלוש הנקודות האלה שהעלית. אבל במיוחד הראשון והשלישי בכך שאת בוחרת את הגבר הבלתי זמין מכיוון שזה מציג פיתרון פשרה בין לחוות רגשות מסוג כלשהו, אף כי בעקיפין, ובו זמנית, לא להיכנס למערכת היחסים המלאה ולקבל על עצמך את האחריות של מערכת יחסים על כל המשתמע מכך. זה אומר שאת חוששת מה'תן וקח' של מערכת יחסים; את רוצה להחזיק ולשלוט, מה שכל הנשמות הלא בוגרות חפצות בכך. לפיכך את - זו מטוטלת - חוששת באותה מידה שמה שתרצי יהפוך גם לגורל שלך, ותהיי בבעלות של מישהו, בשליטה ונחנקת כמו שאת רוצה לחנוק.

כאן אנו מגיעים לחלק השני של שאלתך וזה הרעיון שמיניות מלוכלכת. מכיוון שאינך יכולה לפתוח את עצמך בפני כל הרגשות שלך באופן טוטאלי, והרגשות של מיניות ואהבה אינם יכולים להתמזג באמת, את צריכה למצוא תחליף לזרם הטוטאלי - הביטחון שמקורו באיחוד מוחלט של רגש. זהו אם כך כוח, שליטה. עליך לראות, אולי, כיצד ברצונך לשלוט בדרכים מרומזות. זה אמור לבסס את תחושת הביטחון שלך. את מקימה אותה (את התחושה) על ידי ניצחון ולא על ידי הרגשה, על ידי שלמות עם הרגשות שלך, על ידי היותך פגיעה, כביכול, על ידי זרימה עם הרגשות שלך.

הדבר החשוב לך לעשות הוא, קודם כל, לאתגר באמת את השאלה הזו לגבי היות המיניות מלוכלכת. את צריכה לאתגר את זה. את צריך לפקפק בזה לאורך כל הדרך, בכל פעם שהתגובות שלך מתכווצות בפנים בגלל אמונה זו. כאן אנו מגיעים לנקודה המכריעה. אם את מקבלת את הנחות היסוד האלה, את החוקים האלה, את הכללים האלה שנקבעו, במרוצת הזמן , על ידי ההורים שלך, את רק ממשיכה להאמין בזה כי את עדיין רוצה משהו מההורים שלך. את רוצה מההורים שלך משהו שלא היה לך בילדותך, אבל לקבל עכשיו יהיה חסר טעם, מטיל בך מום ואוסר עליך להיות אישה. וזה מה שאת מעבירה, אם כן, לגבר.

יש לך את הציפיות האדירות האלה ממנו היכן שאת הילדה והוא האב. והוא נותן לך הכל, מכיוון שאינך רוצה לקחת על עצמך את האחריות: אולי אכזבה, אולי התמודדות עם קושי, אולי להיות במערכת יחסים שווה, בה את עומדת על שתי הרגלים כלפי פנים וכלפי חוץ.

את זה את לא רוצה, אז את נאחזת בדמות אב ובגלל שאת עושה את זה, את מפחדת. את מפחדת לאבד את החופש שלך ואת רוצה לפרוץ. בו בזמן, את עדיין צריכה לציית לחוקים שהגיעו מהם (מההורים).

אז המפתח שלך לחופש הוא לרצות לקבל סוגי אחריות של מבוגרים ולגלות מה כוונתם  - שזה לא סתם ביטוי, מילה, אלא שאת באמת מוציאה זאת לפועל, בדיוק, עם ההלפר שלך. מהם סוגי האחריות הבוגרת הזו במערכת יחסים שאת חוששת ודוחה? כל עוד את עושה זאת, את לכודה במערכת יחסים בה את חסרת אונים, ולכן את חוששת ממנה ולכן היא (מערכת היחסים) מֵפֵרָהּ את החופש שלך, ולכן את צריכה לקנות את החוקים שההנאה היא אסורה.

שאלה

כשהייתי תינוק שזה עתה נולד, גירדתי את כל העור מהפנים. אני מניח שזה מבטא הרבה מאוד את התרעומת או הכעס שאני מרגיש, ממש, נגד נשים.

המדריך

כן, זה נכון.

שאלה

כשאני עייף מאוד - מכיוון שאני לא ממש שולט באופן מסויים – יוצאים הרבה רגשות שאני בדרך כלל לא מודע אליהם. התוודעתי לטינה ולשנאה הזו כלפי נשים, מחלק אותן או להיותן טהורות מאוד או להיותן טמאות ובוגדות, בצורה מסוימת.

כן, אלה צעדים טובים קדימה בגילוי העצמי שלך. מה שהייתי רוצה להוסיף כאן הוא זה. השנאה והטינה הזו כלפי נשים תמיד היו שם, אולי במעורפל, אבל מעולם לא ידעת זאת, לא כל כך ברור. הדבר החשוב הוא שאתה מבין זאת היטב ואתה מבין גם את ההשלכות, התולדה והדינמיקה העומדות מאחוריה.

מלכתחילה, הדבר החשוב כאן בשבילך הוא להבין את הדרישות שאתה מציב, לחוות מחדש את מצב הילדות בדרך שלך, שם יש לך את כל ההנאה, אך אף לא אחד מתחומי האחריות, היכן שנותנים לך הכל אבל אינך צריך לתת שום דבר, כמו שילדים לא צריכים.

זה מובא אל חיי הבוגר, שנותן לך תחושת אשמה ומחזק את התחושה כי רגשות אלה אינם נקיים. אבל ברגע שתחליט שאתה רוצה לתת באמת, אתה צריך לראות איך אתה בעצם רוצה להיכנס לעמדה של הילד. זה דבר עדין שעליך לגלות ולעבוד איתו מכיוון שאפשר יהיה לְיַפּוֹת ולהחליק אותו בקלות רבה ולעשות רציונליזציה, להצדיק ולא לראות אותו.

שאלה

אבל האם זה לא נכון שאני כן נותן הרבה לנשים?

המדריך

כן, אתה נותן אבל אתה נותן כילד - זה דבר מאוד עדין - אתה נותן כמו שילד נותן לאמא. "תראי אני נותן לך" או "מביא לך את הפרח הזה" או "אני ילד טוב, כדי שתטפלי בי ותתני לי את כל הדברים הטובים." זה הבדל אדיר, סוג זה של נתינה או הנתינה של אדם ממקום שווה. זו הסיבה שאני אומר שלא קל להבחין ולהבדיל , כי לו היית אמיתי – זה משתנה אוניברסלי, נכון עבור כולם- אדם שלא תורם מעצמו, אנוכי ומרושע, היה אז קל מאד לגלות את זה. אבל זה לא כך.

אתה צריך לחקור באמת את האקלים של הנתינה שלך, שיש בה בצורה מאוד נסתרת את היחס של הילד הטוב ועל מנת להשיג את האהבה וההגנה וההנאה של אמא, במובנים מאד רבים - בהיבטים חשובים של החיים שבהם אינך רוצה לקחת על עצמך את הסיכונים של תוקפנות גברית ולהתמודד עם עצמך. לכן אתה מקבל את התחושה של היותך שוגה  לגבי מערכות יחסים, כי זה תמיד כלול בציפייה כלשהי כלפי האישה. ולעיתים זה עשוי לעוור אותך לחלוטין. זה עשוי לגרום לך - כמו שהיית תקופה ממושכת כלפי אמא שלך - עיוור לכעס שחווית, כי הרגשת שהגבריות שלך נלקחת על ידי סוג מערכת היחסים והרכושנות שהיו קיימים שם (בקשר עם האמא). יש שם תרעומת וטינה, כי אף על פי שמצד אחד אתה מטפח את מערכת היחסים בין ילד לאמא, מצד שני אתה מתרעם על זה. ואם תעקוב ותעבוד על הדברים האלה - תבטא את הדברים האלה בעבודה הפרטית שלך ובעבודה הקבוצתית תגלה, תניח לעצמך להשתחרר, תניח לעצמך ללכת עוד קצת ותראה מה עולה ואתה תבין את עצמך וזה יתרום רבות לעוצמה גברית מתעוררת וחדשה בצורה העדינה ביותר, כמו גם בצורה הברורה ביותר. אך כמו שאמרתי: התרעומת והרצון והציפייה שיש לך חייבים להיות צלולים מאד, אפילו ברורים יותר וזו התקדמות טובה מאד שאתה רואה אותם. האם אתה מבין?

שאלה

כן, אני מבין, אבל דבר אחד. אני חושב שזה סוג של חצי דבר ועוד חצי. הרגשות שלי כלפי נשים הם לא רק כמו הרגשות של אמא שלי איתי. אתה יודע, תמיד יש אחוז גדול מאוד...

המדריך

כמובן, נדיר מאוד שזה רק זה וכמעט מיותר למדוד את מידת ההרגשה הבריאה ואת מידת ההרגשה הילדותית הישנה, מכיוון שזו תהיה מטלה אשליתית לחלוטין, מכיוון שהאחת מחלחלת אל האחרת. לא משנה כמה קטנה מידתה של האחרת (ההרגשה הילדותית), היא עדיין משפיעה על התנהגותך הכללית ומה שחשוב זה ששניהם שם. העובדה היא שרגשות והתנהגויות ילדותיות מעוותים אלה וגישות וציפיות מונעים ממך מלבסס את סוג מערכת היחסים שבה אתה יכול להרגיש את עצמך כשווה וכגבר בתחושה האמיתית ביותר של המילה.

שאלה

יש לי שאלה שקשורה לשליטה שלי. אני מאוד מוטרד מזה. הגעתי למצב שאני מבין שזה נטל נורא; זה גורם לי להיות בודד מאוד. נמאס לי. אני לא רוצה את זה יותר. {כן} מצד שני, אני רוצה את זה. לא הייתי מרשה לעצמי לחוות הנאה מחוצה לזה. אני צריך להיות בשליטה.

המדריך

הקושי שלך לוותר על שליטה מבוסס על התפיסה השגוייה שעל ידי וויתור על שליטה, תהיה חלש. וזה נראה בהתחלה ככה. זו באמת התמונה המטעה באופן רגעי. יתכן שאכן אתה, לפרק זמן קצר, תהיה חלש יותר בזמן שהשליטה מכוננת כוח שברירי וכוזב שעלול להוליך שולל אנשים מסויימים בחוץ ואפילו את המודעות החיצונית שלך באשלייה הריגעית שזהו הכוח שלך. אתה מבועת מכך שאם תוותר על הכוח הגלוי לעין השברירי הרגעי הזה- כי אז אין ולא כלום – שאתה תתמוטט. ואני אומר לך, תצטרך להסתכן ולחפש אחר ההזדמנויות בתוך המסגרת, היכן שאתה מקבל את העזרה ואת ההדרכה כדי לשחרר את השליטה ולהסתכן בכך.  אינך יכול להשיג את המציאות של כוחך האמיתי אלא אם אתה נכנס לתהום הנראית לעין - שתסתכן בכך שתגלה שאתה צף, וסוג חדש לגמרי של כוח גמיש יגיע אליך. זה יהיה אפשרי, אך עליך להסתכן בלהיות חלש. וההנאה קשורה מייד לזה, שכן השליטה הופכת את ההנאה לבלתי אפשרית. אז אתה בטח מכחיש הנאה, כי איך אתה יכול ליהנות כשאתה בשליטה? ומכיוון שאינך מעז לוותר על השליטה - מסיבותיך הגאוותניות, מסיבותיך של איך אתה נראה – אתה בהכרח נוטש את ההנאה.

שאלה

בזמן האחרון אנשים מסוימים ניסו לנתח ולהבין את המרכיבים השכיחים במקרים בהם אנשים מבטאים שליליות ויוצרים משברים מסוימים שנראים כאילו הם מתרחשים באופן פתאומי מאד. מקרים אלה מכונים בדרך כלל "פסיכופתיים" בטיפול. האם תוכל לתת לנו הדרכה להבין טוב יותר סוג זה של משבר? מה הדינמיקה של הרגשות במקרים כאלה? מדוע המשבר רב עוצמה כל כך וקשה להתמודד איתו? כיצד יכולים ההלפרים להגיע אליהם (אל הפסוכופתים), ומהי החסימה של ההלפר המונע הגעה אליהם?

המדריך

כדי לתת תשובה כוללנית ומקיפה, אני צריך לחזור על כמה היבטים שאתה כבר יודע. אבל התמונה השלמה תעניק לך יותר בהירות, כדי לעזור טוב יותר לסוגי אישיות שנמצאים פחות או יותר בקטגוריה הזו. מלכתחילה, חיוני להבין כי בעיה זו מבטאת אשליה ועיוות מסוימים של המציאות עם אינטנסיביות יוצאת דופן. במידה פחותה, אנשים רבים עשויים לסבול מאשליה דומה, כך שההסבר והעצה איך לגשת לבעייה הזו יהיו לעזר למטפלים רבים או פציינטים.

האישיות הספציפית, המכונה "פסיכופתית", משוכנעת שרק על ידי הימצאותה בראש כל סיטואציה יכול להיות לה ביטחון. אדם כזה חייב תמיד לנצח, תמיד לעשות את זה על פי דרכו ובהתאם לרצונו. בכל פעם שזה לא קורה, עולה תחושת אימה שמבוססת לא רק על האמונה שהוא יושמד אם רצונו לא יתגשם, אלא גם שהוא מושפל והופך חסר ערך. עצם הערך שלו טמון בלהיות תמיד בראש, בתמיד להיות צודק, בתמיד לעשות על פי דרכו.

האשליה כפולה. ראשית, שהעולם יכול בכל עת להכיל אמונה זו, שהחיים יוכלו להיות ככה בכל עת. ושנית, בכך שאם לא יחיה לפי התעתוע והאשלייה האלו, הא ייפגע, יושפל, ייעשה חסר ערך, יושמד. יש להעניק עזרה; ראשית על ידי כך שיהפוך להיות מודע לכך שיש לו את התמונה הזו על העולם. יש להתנסח ולהבהיר באופן ברור את התגובות הנחוות במעורפל בעניין זה, כך שניתן יהיה לשקול גישה ופילוסופיה אלו וניתן יהיה להשוותם לחזון חיים יותר מציאותי שעל ההלפר להביא להתמקדות בו (בחזון המציאותי). ברגע שהמטפל או המטופל מתוודעים לכך שיש לו דימוי כזה על החיים ותפקידו בהם, המטופל יכול להתחיל לאמוד את זה עם העזרה וההדרכה של ההלפר.

חינוך והדרכה אמיתיים חייבים להיות מכוונים לרמות אלה שהן עמוקות יותר. האדם צריך לשקול דרך אחרת לחלוטין של תגובה. הוא צריך להתנסות, במידת מה, בתגובות חדשות. הוא צריך לנסות לבחון שקבלה את מציאות החיים – בהם הוא לא יכול תמיד לקבל על פי דרכו- לא הורסת אותו בשום דרך, אלא הופכת אותו לחזק יותר, מקובל ומתאים יותר וחכם יותר.

הוא יכול ללמוד לקחת את ההתנסויות הללו כאמצעי לבחון את הפוטנציאל שעדיין לא הובע, לגבהים חדשים, לחוסן חדש, ליכולות חדשות למציאת פתרונות ודרכי התמודדות. הוא צריך ללמוד שהדרך הישנה לא רק שאינה ניתנת למימוש – ולכן הוא מבזבז את  האנרגיות החשובות ביותר שלו - אלא שהיא (הדרך הישנה) גם מגדירה אותו מבחינה ריגשית כילד קטן. הוא צריך לתת דחיפה לרצון הפנימי דרך יכולותיו  הבוגרות כבר, כדי לעזור להיבטים הילדותיים בתוכו לגדול. גם ההלפר וגם המטופל צריכים להבין שהאשלייה הזו היא הבסה- עצמית מוחלטת. כפי שהמטופל מדמיין את עצמו מובס על ידי החיים או על ידי אחרים, אם הוא לא תמיד מקבל על פי דרכו - מנצח - הוא מביס את עצמו בתהליך חתרני וערמומי. על מנת לכפות על המציאות להשתלב באשלייה שלו, עליו להשתמש באמצעים שפוגמים ומחלישים באופן חמור ביושרה שלו, הוא משתמש ומפעיל אמצעים של העצמי הנמוך כדי לקבל תמיד על פי דרכו.

בחוסר יכולתו לקבל אובדן - אובדן מכל סוג שהוא - הוא יוצר אשמה אמיתית ומוצדקת. בעבודה צריך לבסס בבירור באיזו דרך המטופל יוצר אשמה אמיתית, שמטרתה היא "הדרך שלי". ההכרה הברורה של ההאשמות הללו חייבת להוביל לראייה כיצד אימה, פחד, הרגשות של איום, תחושה של חוסר ערך - שבנקודה זו הן מוצדקות - צומחים לרוח רפאים  מפלצתי שניתן להחזיק אותה רק באגף מוגן – כך שהאשליה תעבור- על ידי חיזוק האמצעים ההרסניים. רוח הרפאים מגבירה את האשליה, האשלייה מגבירה דרכים הרסניות להשיג את האשליה – והאימה, הפחד מפני עצמי ואשמה, גדלים. זהו תהליך מתמשך שמוביל באופן הדרגתי - לעיתים בהרבה גלגולים - לאי שפיות. השפיות ניתנת לביסוס רק על ידי המציאות, על ידי התבגרות, על ידי חינוך מחדש של העצמי, על ידי יצירת תגובות חדשות לראייה מציאותית יותר של החיים, על ידי ויתור על דפוסי האשמה ופיצוי על אשמה שכבר מחוייבת, על ידי כך שמבססים כבוד עצמי אותנטי וראוי.

מהן החסימות של ההלפר כאן? החסימות הן בעיקר שהוא לא מבין את התהליך הזה בעצמו ולכן לא יודע איך לגשת אליו.