תסכול

שאלה

מדוע כל כך קשה לשאת את התסכול?

המדריך

כשמתרגמים תסכול למילים הפרימיטיביות מאוד והמופשטות יתר על המידה של הילד הקטן, של האגו - אותו חלק באישיות האנושית שחי לגמרי בספירה הדואליסטית - כתוב שם "אם הדברים קורים לפי הדרך שאני רוצה אותם והרצונות שלי מסופקים, אז אני יכול לחיות, אז אני יכול להיות מאושר. או: אם הדברים לא קורים על פי הדרך שאני רוצה שיקרו, אז אני לא יכול לחיות. בסופו של דבר אני חייב להיכחד."

ככל שהתגובה לתסכול חזקה יותר, כך מעורב בזה יותר פחד. גם אם לא ניתן יהיה לגלות מיד שיש בזה פחד ממוות ממשי, עוצמת התגובה תביא לאמונה בלתי הגיונית זו. התגובה האינטנסיבית לתסכול צריכה לחשוף פחד ממוות וחשש מפני הפסקת הקיום כזהות אינדיבידואלית. כך שהמסקנה היא, אם כן, "או שהרצון שלי מתנהל והדברים מתנהלים לפי איך שאני רוצה, או: התסכול הזה, ההכחשה הזו פירושה שמכחישים ודוחים אותי. ואני לא מכחיש רק דבר ספציפי זה או אחר, אלא מונע מעצמי קיום, וזה מסתכם במוות."

עכשיו, ברגע שדעה זו נמצאת בחוץ, יש להטיל ספק בכך. יש להטיל ספק במסקנה זו. זה עושה לא טוב לומר מייד עם האינטלקט החיצוני הכפוי, שיודע היטב שאינכם הולכים למות, אם רצון זה או אחר לא יתגשם. בפינה נסתרת בנפשכם, אתם מפוחדים, אתם מבוהלים כי משאלה - גדולה או קטנה, חשובה או לא חשובה - לא תתגשם או תידחה. אם אתם באמת בוחנים ומתרגמים את עצם הקול של האימה שלכם, של התגובות החזקות שלכם, זה יגיע. לעתים קרובות מכחישים באופן הכרתי את הקול הזה, מכיוון שמיד מחובר אליו מושג דואליסטי של נכון או לא נכון. כך שהאדם מרגיש אשם והדרך נבלמת כשאומרים, "באמת, זה לא נחמד. אני טועה. אסור לי להיות כל כך עם רצון עצמי וכל כך אגואיסטי ואגוצנטרי. אני באמת צריך לוותר על הרצון העצמי שלי; עלי להיות יותר מפויס עם אחרים; אני צריך להיות יותר הגיוני, להיות מבוגר יותר."

הטפת המוסר הזו לאדם עצמו והאמירה לאדם שהוא פועל לא נכון, זה מה שחוסם את הדרך לגלות מתחת לאגואיזם ילדותי זה את האימה של אובדן חיים. ברגע שהאימה  הזו יוצאת החוצה - לא הגיוני ככל שהיא יכולה להיראות - ולהיזהר מלשכנע את עצמיכם לא לעשות זאת, מכיוון שעם הסיבה הכפוייה המופעלת עליכם, אתם יודעים שהפחד הזה אינו הגיוני, אתם יכולים לתרגם את הפחד הזה.

ברמה בה נמצא הפחד, הֱיוּ מוכנים להטיל ספק בתקפותו, במקום פשוט לכפות ידיעה  ופסיאודו - ידיעה ש"זה לא ממש כך ", תוך כדי שהאימה ממשיכה מתחת. בגלל האימה, עליכם לעבור דרך סילופים נפשיים ורגשיים, הכחשות, השלכות, כפייה מאולצת והדחקות. אבל זו הסיבה והתשובה האולטימטיבית. זה ברמה ההיא, כשאתם יכולים להתקרב לזה ולתרגם את קול האימה כשאתם מתוסכלים - לא הגיוני ככל שזה נראה - ואז תוכלו להוציא את המסקנה הלא נכונה החוצה. "אני חייב להפסיק, אני מפסיק להתקיים. אני מפסיק לקבל זהות כשדברים לא נעשים כמו שאני רוצה שיעשו אותם."

ברגע שזה פתוח באופן ברור, אתם יכולים באמת לפקפק בתְּקֵפוּת. זו הדרך בה אתם מתעלים מהדרגה הדואליסטית לאחדות העצמי האמיתי שלכם.

שאלה

האם תוכל להראות לי דרך להתמודד עם כל התסכולים שאני לא יכול להתמודד איתם. כשאני נתקל בהם, אני מתנקם בכל אדם ומתנגש בכל נושא שמגיע. ואם אין אף אחד אחר בסביבה, אני מתנקם דרך האוכל, שמתנקם בי.

המדריך

כן, תמיד זה מַכֶּה בך בכל מקרה.

שאלה

כשאני מתנגש באחרים, אני מרגיש – אחר כך- סוג של סיפוק, וזה מה שמפחיד אותי.

המדריך

העובדה שאתה מבין לכל הפחות איך אתה מגיב לתסכול היא כבר צעד בכיוון הנכון, כי לא תמיד הצלחת לזהות זאת. כעת, הכעס הקיצוני שלך כשדברים לא נעשים בדרך שלך קשור לתחושה שגוייה של סכנה. יש משהו בך שמאמין שכשאתה לא מקבל לפי הדרך שלך, אתה בסכנת הכחדה, אתה מאוים. אתה מרגיש, איכשהו, שמשהו נורא עומד לקרות לך - עד כדי השמדה. לכן הייתי מציע שכשאתה חווה תסכול, שאל מיד את עצמך, "מה אני מאמין שזה אומר לי? מדוע אני מגיב לזה כל כך חזק? מה אני מאמין שתהיינה ההשלכות - כשזה וזה קורה- אשר מתסכלות אותי?"

באופן בסיסי, תהיינה שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא מה שאמרתי זה עתה - שלמעשה אתה מאמין, עמוק בפנים, שיש לזה השלכות איומות. תוציא את זה. אל תיתן לזה להתקיים בוואקום מעורפל ועמום שבו אתה לא ממש יודע ממה אתה חושש, אבל אתה כן מרגיש מאוים. לאחר שתצביע על כך בצורה תמציתית, תראה שזה לא כך. האפשרות האחרת והשנייה היא שיש בסך הכל סירוב לקבל את עמדתך בחיים בקרב כל השאר, היכן שזה לא אפשרי שתמיד תקבל מיד את מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה את זה ואיך שאתה רוצה את זה. אתה פשוט, בדרך מסוימת, ברמה הזו, נהיה מגעיל בקשר לזה - וגם עם זה צריך להתמודד.

כעת, בטווח הארוך זה לא נכון שאתה מרוצה כשאתה מתפרץ כלפי חוץ. כרגע זה נותן לך סיפוק מסוים. למה (אתה לא מרוצה)? מכיוון שאתה מונע מעצמך סיפוקים טובים וגדולים בהרבה. זה תחליף גרוע להנאה שיכולה להיות לך באמת אם לא היית מתמיד במסגרת המיינד הזה.

כמו כן, יש לכך השלכות רבות שאתה לא מחבר ביניהן והן אינן מהנות. אתה מודע להשפעות מסויימות לא נעימות בחייך, שהופכות אז לתסכול ואתה מביע אותו באי הסכמה נחרצת כלפי חוץ. אבל אתה לא קולט שרבים מהתסכולים שלך הם תוצאה של הדרך בה אתה מתנגד להם, כי אתה חושב כרגע שזה מעניק לך מידה מסוימת של הנאה. כך שאתה לא יודע שהתסכול הוא תוצאה של זה. במילים אחרות, לפי הגישה שלך כשאתה נתקל בתסכול, אתה יוצר ומנציח יותר ויותר תסכול מיותר. ככל שתגיב באופן שלילי יותר לתסכול, כך תיצור יותר תסכול בחיים שלך, רק שאתה עדיין לא מודע לתגובות השרשרת המתרחשות מהבחינה הזו. ברגע שתתחיל לשאול את עצמך מדוע אתה מגיב כל כך חזק נגד התסכול ומוודא שהאחד / או השני , או שתי הדרכים הללו ביחד, מוודא את המניעים האלה, בזמן שאתה מגיב בדרך זו לתגובה; כך תראה שאתה מְגַדֵּל יותר תסכול מיותר על ידי גישה זו.

הכעס והזעם שבך מכיוון שהיית פעם מתוסכל - היית לעתים קרובות מתוסכל, אבל אני מתכוון בפעם היחידה כילד - גדל כל כך שאתה מחולל אותו יותר ויותר. לכן העצה שלי היא, במקום להילחם ולשחרר אותו בדרך עקיפה זו, להכיר בזעם שלך, גם אם אינך יודע מדוע כרגע.

שאלה

כשאני מכיר בכך, דבר שאני עושה באופן חלקי, אז אני נחלש לגמרי, שוכב ונהיה משותק פיזית.

המדריך

לא, תצטרך ללמוד להעביר אותו מגופך.

שאלה

אני מכניס את זה לגוף שלי?

המדריך

כן, בדיוק! אתה מכניס את זה; אתה צובר את זה; אתה מחזיק אותו במהירות בפנים, ושם זה צומח כמו גידול רעיל. לזה אני מתכוון - זוז עם זה, הַעֲבֵר את זה החוצה מתוכך. תכיר בכך, תציין זאת - אפילו אם אינך יודע מדוע.

אמור והודה, "אני זועם", והעבר אותו החוצה, עבור יחד עם זה עד שתשתחרר ברמה הפיזית ובמישור הנפשי על ידי ביטוי שלו ושוב ביטוי שלו ודיון עליו, ואז יקרה משהו.

שאלה

יש לי הרבה קשיים לאחרונה עם הלימודים בגלל התרעומת והטינה שלי ואי רצון לשאת תסכול. האם אתה יכול להציע לי תובנה או מדיטציה נוספות להתמודד עם הבעיה?

המדריך

הדבר הראשון הוא ליצור קשר דינמי יותר עם החלק שבך שזועם על כל תסכול קטן - ממש זועם - ומגזים את הזעם ומעוות את המציאות שלו, מעוות את היחסים בין הזעם לבין ביטויים אחרים בחייך, ולכן אינו מצויד להתמודדות עם המציאות בכל דרך שהיא מגיעה אליך, תהיה הסיטואציה אשר תהיה.

בפנטזיה שלך, אתה מאמין שאם התסכול או אי הנעימות הרגעיים היו מתבטלים וניתן היה להעביר אותם במהירות הבזק לסיטואציה מסוג אחר, הכל יהיה בסדר. אבל זו כמובן אשליה. זה רק בפנטזיה שלך ששם אתה חושב שיש מצבים אידיאליים. במישור אחר של מציאות, אכן ישנן סיטואציות אידיאליות, אך לא בדרך שבה אתה חושב עליהן. הן מגיעות רק כשאתה מתעלה מעל הדרישה הילדותית שאינה יכולה לסבול שום דבר מתסכל או קשה או לא נעים ולכן מגזימה את המשמעות, מעבר לכל פרופורציה.

אז זהו שיעור חשוב מאוד עבורך. זה טבוע עמוק במערכת הנפשית שלך, שם אתה כבר לא מודע אפילו, אני יכול לומר, למשחק שאתה משחק עם עצמך בו כל דבר שקשה  מבוטא מיד בהגזמה ומיד מסולף לחוויה מסוג אחר שהופכת אכן להיות לא מקובלת עליך. אם כך אני אומר, נסה להתחבר לזה ולראות את זה ולהטיל ספק במציאות של התפיסה שלך לגבי הקשיים, ולראות אז שהקשיים מאדירים ומגדילים את עצמם מכיוון שאתה דוחה ודוחה ומתמרד ומוחה וזועף ומתלונן פנימה /כלפי פנים וכן הלאה וכך הלאה - ודורש שזה צריך להיות שונה - ואתה בונה מציאות כוזבת לחלוטין באופן שעשויה להיראות מוצדקת או הגיונית או אולי נראית הגיונית מהזווית המאד מעוותת שאתה מסתכל עליה. אבל זו מציאות כוזבת. זה עולם מזויף שאתה בונה.

ככל שאתה בונה עולם כוזב, אתה הופך להיות מבולבל יותר ואובד יותר. לפעמים אתה עשוי לדעת את זה; לפעמים יתכן שלא תדע זאת. גם כשאתה כן יודע את זה, אתה רוב הזמן לא מודע לקשרים ומדוע זה כך.

ביסודו של דבר, היכן שאתה צריך לשנות את הגישה שלך זה הנכונות להעניק לחיים את מיטבך. לתת לחיים את האמצעים הטובים ביותר שלך כדי להתמודד באומץ עם מכשולים וקשיים ולהפוך אותם לאתגרים ולא להתכחש להם. זהו שיעור שהרבה, הרבה בני אדם צריכים ללמוד, ורק כשהם לומדים את השיעורים האלה הם יכולים להתמודד עם החיים. הכל תלוי ברצון הטוב שלך ללמוד את השיעור הזה - ברצון הטוב שלך לבטוח במציאות, לבטוח באלוהים, לבטוח בחיים, לבטוח ביקום.

אתה צריך ללמוד שלא ניתן לדרוש ממך שום דבר שאינו הוגן או יותר מדי, ושכל סיטואציה בחיים תכיל משהו שהוא אתגר, אך אתה הופך את זה למיכשול בלתי עביר; בין אם זה לימודים, למידה, עבודה, הימצאות מערכת יחסים או כל אשר יהיה. המכשולים קיימים בה במידה שמצב זה לא התהפך. המכשולים פוחתים לאותה מידה שקיבלת את ההיבט הבסיסי הזה בחיים ולמדת לשלוט בו על ידי הפקת המיטב מהמצב. במידה זו אכן תמצא יותר ויותר מצבים אידיאליים. אבל המצב האידיאלי שאתה דורש הוא נוקשה ומאובן, לא גמיש, ופרפקציוניסטי ולא זז ומכחיש את השיעור שעליך ללמוד - ובדרך זו התעלות אינה אפשרית.

אם כך אני אומר לך, שְׁקוֹל את האפשרות שאתה אכן יכול ללמוד את השיעור הזה ולפתוח את עצמך לגישה חדשה לקשיים ולתסכולים של כל פעילות שאתה מבצע ולשלוט בהם ולבטל אותם על ידי זה שאתה מקבל אותם (את הקשיים והתסכולים) ונותן מעצמך להם. תבין שכל סיטואציה מתסכלת מסויימת עשויה לדרוש גישה אחרת, שונה. אין כלל כוללני מה יכולה להיות הגישה של הנתינה. החשיבה היצירתית שלך והפתיחות שלך לקבל השראה מהעצמי הגבוה שלך תקבענה מה יכול להיות היחס של נתינה בכל סיטואציה ייחודית. זהו פרויקט מאתגר מאוד שיהפוך מְסַפֵּק ביותר ויהפוך את החיים למרגשים ועם זאת שלווים, מכיוון שתהיה בָּאֱמֶת עם הגישה הזו.

____________

סרטון על תסכול:

https://www.youtube.com/watch?v=1_CA-sh443A