top of page
בתודעה המאוחדת אין חלוקה לשני הפכים : הטוב והרע. ברמה הזו, אין בחירה של להיות או בצד של הטוב או בצד של הרע, של נכון או שגוי, של חיים או מוות. שם יש רק טוב, נכון וחיים. אולם אין זה הטוב או הנכון של צד אחד בדואליות. אלא שהתודעה מצליחה להכליל את הדואליות של שני ההפכים באופן כזה שאין יותר קונפליקט.
אחדות
לכן, חיים ברמה ובתודעה מאוחדת היא להיות במציאות מלאה, לברוא אושר עילאי, שיחרור ללא גבול והגשמה של הפוטנציאל הגלום בכל אחד מאיתנו. להגיע למצב כזה משמעו להגיע לרמה הגבוהה ביותר, שבשפה שלנו נקראת: גן עדן. אולם אם על פי התפיסה של הדתות, גן העדן תחום בזמן ובמקום, על פי הנתיב זהו מצב של תודעה שיכול להגיע להתגשמות בכל רגע נתון, אם אצל ישות הנמצאת בתוך גוף או אצל אצל מי שלא חי בגוף גשמי.
על פי הנתיב, בכל אחד, יכולה להתקיים חלופה אלטרנטיבית:
או בריאה ופרודוקטיבית, או לא בריאה והרסנית.
לדוגמה: דאגה לאחר יכולה להגיע ממקום של אהבה ונתינה טהורים. או שהיא יכולה לנבוע מחוסר יכולת להיות מחובר לעצמי המלא, הכולל חלקים שקשה להתמודד איתם ולכן אותו אדם יבחר התעסקות עם אחרים, ובו בזמן יבחר בהתחמקות כדי לא לחוות את הכאב שלו.
דוגמה נוספת: אדם המקדיש הרבה זמן לשרת את הקהילה. זה יכול לנבוע ממקום של רצון לתרום לחברה ולקבוצה, ממקום של אמונה שכל התייחסות חיובית ועשייה יעזרו ליקום להתפתח למקום טוב יותר. אולם, זה גם יכול לנבוע מסירוב והתעקשות שלא לדאוג לצרכים בסיסיים ולזרימה בחיים האישיים. כמו: לדחות מטלות חיוניות לרווחה האישית. הסירוב הקשור לדחיינות נובע מפחד.
לכן, אם צד אחד מתקיים בצורה המעוותת שלו, גם הצד השני חייב להיות מעוות.
הרצאה 143: "מצב התודעה המאוחד מושג באמצעות הבנה או ידיעה. החיים בתכנית הדואלית הם בעיה מתמשכת. אתם צריכים להיאבק עם החלוקה השרירותית אשלייתית של העיקרון המאוחד, שדרכו דברים הופכים ניגודים הכופים ומייצרים קונפליקטים. יצירה זו של ניגודים בלתי מתפשרים יוצרת מתח בתוך העולם החיצון.
הבה נבין , קצת יותר טוב, את המאבק המסוים הזה, ולכן את המצוקה האנושית. כבר יש לכם, בעצמי האמיתי, מצב נפשי אחיד, לא משנה עד כמה אתם לא מודעים ובורים אתם יכולים להיות לגבי העצמי האמיתי. העצמי האמיתי הזה מגלם את העיקרון המאוחד. עכשיו, אפילו לאלה שמעולם לא שמעו על דבר כזה יש געגועים עמוקים וחוש לא מודע ,על פי רוב, של הלך רוח וניסיון חיים שונים מזה שהם מכירים. הם משתוקקים לחירות , לשמחה ולשליטה בחיים שמציע מצב התודעה המאוחדת.
האישיות מפרשת לא נכון את הכמיהה הזאת, בין היתר משום שזו כמיהה לא מודעת לאושר ולהגשמה. אבל בואו נבין בדיוק מה באמת הכוונה של המילים האלה. הם מתכוונים לאחוד של הניגודים הדואליסטים, כך שאין עוד מתח, קונפליקט או פחד. כתוצאה מכך, העולם הופך להיות חי והעצמי הוא האדון, לא בצורה צמודה, מתוחה ועוינת, אלא במובן שהחיים יכולים להיות בדיוק מה שהיחיד קובע שיהיו. חירות זו, שליטה ואושר עילאי, השחרור הזה מבוקשים במודע ולא במודע.
הפירוש הלא נכון של הכמיהה הזאת מתרחש בחלקו משום שהוא לא מודע - רק תחושה עמומה עמוק בתוך הנשמה. אבל גם כאשר הידע התיאורטי של מצב כזה קיים, עדיין נותנים לזה פירוש מוטעה, מסיבה נוספת. כאשר החירות, השליטה, האיחוד, והאושר שהוא תוצאה של מצב התודעה המאוחד מתבצע במישור הדואליסטי, קונפליקט אדיר חייב להתרחש משום שבלתי אפשרי להשלים את האיחוד ברמה הדואליסטית. אתם שואפים להגשמת הכמיהה העמוקה שלכם להתעלות ולמצוא, עמוק בתוככם, מצב חדש של תודעה, שבו הכל הוא אחד. כאשר אתם מחפשים את זה במישור שבו הכל מחולק, אתה לעולם לא יכולים למצוא את מה שאתם מחפשים. אתם תתייאשו ותפצלו את עצמכם עוד יותר בקונפליקטים, כי האשליה יוצרת דואליות."
זה קורה באופן גורף בקרב אנשים בערים שאינם יודעים על האפשרויות האלה, אבל זה קורה גם בקרב אנשים שהם מוארים יותר רוחנית, אך הם עדיין בורים הן לגבי ההבדל בין שני המישורים האלה והן על איך הם יכולים ללמוד להתעלות מעל המישור הדואליסטי לקיום היומי המעשי שלהם.
כאשר הכמיהה העמומה, או הידיעה התיאורטית המדויקת של המישור המאוחד של התודעה לא נקראים נכון, ולכן מחפשים את זה במישור הדואליסטי, הנה מה שקורה: אתם חשים שיש רק טוב, חופש, זכות, יופי, אהבה, אמת, חיים, ללא הפוכה מאיימת, אבל כאשר אתם מיישמים את זה במישור הדואליסטי, אתם מיד תצנחו ותידרדרו לתוך אותו קונפליקט שאתם רוצה להימנע ממנו. לאחר מכן אתם נלחמים בשביל אחד ההיבטים הדואליסטים וכנגד השני. מאבק כזה הופך את ההתעלות לבלתי אפשרית.
"במישור הדואלי כל עניין מסתיים או בחיים או במוות. החיים נהיים חשובים מאוד כדי להימנע ממוות. לעתים קרובות אנשים מפחדים ממוות כל כך הרבה שהם נתקלים בו "ראש בראש". אנשים כאלה אינם בורחים מפחד המוות. להיפך. המאבק המתמיד שלהם עם החיים, הנובע מהפחד והמאבק שלהם במוות, הופך אותם לא מאושרים עד כדי כך שהם מאמינים שהם אינם חוששים מהמוות. זוהי אשליה כל עוד החיים נחווים במישור הדואליסטי, כל עוד צד אחד נחשב כחשוב ונלחמים עליו, והצד השני נתפס כאיום ונלחמים בו. כל עוד אתם מרגישים שאתם חייבים לנצח כי הצד שלכם הוא האמיתי, בעוד שהשני הוא שיקרי וכוזב, אתם מעורבים עמוק בעולם של הדואליות, ולכן יש אשליה, קונפליקט ובלבול. ככל שאתם נלחמים בדרך זו, כך גדל הבלבול.”
bottom of page