הרצאה 40: "אתם יוצרים את המציאות שלכם". "מיצאו: א'- איך גרמתם לסבל של עצמיכם. ב'- איך יש בכוחכם לשנות את זה." "עליכם לקבל את הפְּגִיעוּת, רק משום שגרמתם לזה בעצמכם."

​

"התגובות ללקיחת אחריות על חייו של האדם, משתנות אצל כל אדם. כל אחד מורכב מזרמים שונים, מגרעות ומאפיינים המשתלבים בצורה שונה במערכות יחסים שונות. כך שלאדם אחד , מאותה סיבה בסיסית, יש תגובה שונה לחלוטין מזו של האחר, אם כי שניהם מונעים על ידי הרצון להימלט מאחריות עצמית. וככל שאתם בורחים יותר מכך בחיים הפנימיים שלכם, כך אתם הופכים לכבולים יותר. מתוחים בתוך השלשלאות באלו, אתם בועטים נגד העולם, מרגיש את זה כלא צודק, ולעתים קרובות אפילו מתפלשים ברחמים עצמיים, בעת שאתם מונים מעצמכם מלשבור את השלשלאות."

​

הרצאה 15: "לכן, למען ההגנה שלכם, כל אחד מכם צריך לראות את עצמו בכנות גמורה. אתם יכולים להיות בטוחים שיהיו מה שיהיו הפגמים הספציפיים שלכם, אתם תישאו איתכם וסביבכם את מומחי הרוח המתאימים אשר מחכים להזדמנות לעורר אתכם להיכנע לפגמים המסוימים שלכם. ומכיוון שזה לא לוקח הרבה לחץ כדי להיכנע, וזו הדרך הקלה והנוחה, לעתים קרובות אתם הולכים אחרי השאיפות שלכם. ככל שהפגמים חזקים יותר בתוככם וככל שאתם פחות מודעים למשמעויות המלאות שלהם, כך מומחי הרוח יהיו קרובים יותר אליכם. לפיכך, זה נכון ולא נכון- באותה מידה- עבור אנשים שיודעים על קיומו של המעבר ועל קיומם של יצורי הרוח לומר כי רוח רעה השפיעה עליהם. כאשר הם אומרים את זה, ומתכוונים שהם לוקחים על עצמם את מלוא האחריות לתרומה של עצמם, זה נכון; אבל כשהם אומרים את זה כי הם רוצים לפטור את עצמם מאחריות אישית ואשמה, זה לא נכון."

​

"ככל שההתפתחות שלכם גבוהה יותר, כך האחריות והחובה שלכם לשפר את עצמיכם. ככל שאתם חופשיים ממגמות מאד מרושעות או רעות, כך ההתפתחות שלכם גבוהה יותר. עקב כך, יש ברשותכם יותר הארה וכוח ולכן מצפים מכם ליותר."

​

הרצאה 16: "ואל תשאלו אותי: איך אדע במה חפץ האל? מהו הרצון שלו? איך אדע מתי להיאבק ולהיות אקטיבי ומתי להיות פאסיבי?" כשאתם באמת רוצים לדעת, תהיה בידיכם התשובה. אם באמת תרצו לדעת, תעשו מדיטציה לגבי הנושא ותשאלו את אלוהים. והוא יראה לכם את התשובה, בדרכים רבות ומגוונות שהוא יכול להראות. הבעייה היא לא שאינכם יודעים מהו רצון האל. הבעייה נותרת אך ורק בשאלה האם אתם באמת רוצים לדעת, האם החלטתם שתממשו את רצון האל, גם כנגד האינטרס הגלוי לעין ברגע קטן זה! אם תוציאו לפועל תנאים אלו, תהיו חייבים לקבל את התשובה."

​

הרצאה 23: "ככל שאתם בני האדם אמורים להתייחס, אתם צריכים להיות אחראים מאוד, לא רק על החיים של יצורים- עמיתים שלכם, אלא גם לרווחתם. זוהי האחריות האישית שלכם. לכן, בוודאות, לעולם אל תאמצו את נקודת המבט שמה שקורה לאחרים לא משנה. עיוות זה עשוי לשרת את האינסטינקטים הנמוכים ביותר של אנשים. זוהי החובה המקודשת שלכם, בדיוק כפי שהיא לעשות את הטוב ביותר עבור ההתפתחות שלכם, עבור החיים שלכם, לדאוג לחיים של כל אדם אחר. בדרך מסויימת, אתם קשורים לכל האחרים, אפילו לאויב הגרוע ביותר שלך. אותו אדם הוא אתה ואתה הוא אותו אדם."

"מנקודת המבט הרוחנית, כמה אנשים נהרגו במלחמה איננה העניין החשוב. מה שחשוב הוא מהו המניע, איך הגישות הרוחניות של כל מי שמעורב ניראות בעינינו. כמו כן, אל לכם לשכוח שהמנגנון של החוקים הוא כל כך מושלם, שאף דבר אי צדק לא יכול לקרות ליחיד. אולם אין זה אומר שאתם רשאים לבצע עבירה, לנהוג ברשלנות לגבי חייהם של אחרים בכך שתישענו בכבדות על העובדה ששום דבר לא צודק יכול לקרות למישהו אף פעם."

​

חוק האחריות העצמית למעשה משמיט את הקרקע לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמינו (ולאחרים) שנסיבות החיים שלנו הם שילוב של מה שחווינו בילדות, מה שעשו לנו אנשים אחרים ומה שפגשנו בחיים. בשלב בו אנחנו עדיין לא מודעים, אנחנו אוחזים באמונה זו שאנחנו קורבנות בחיים האלו. כל עוד אנחנו דבקים בתפיסה המוטעית הזו, לא נוכל להשתחרר מהאומללות שלנו. אבל כשנסכים לראות שיש לנו מוגבלויות- בהיותינו בני אדם כאן, על פני כדור הארץ- ושהמוגבלויות שלנו בעצם תורמות לטעויות שאנחנו עושים ושהן- בתורן- מביאות לחיי אומללות או חיים בלתי מספקים; אי אז נצליח לפרוץ דרך המחסום שבנינו ולהתחיל למצוא את הדרך ליצירת חיים משמעותיים יותר. ככל שאנחנו מודעים יותר, נבין שהשילוב בין המישגים והמיגבלויות שלנו יצרו את הקונפליקטים בהם אנחנו שרויים.

עם קבלה אמיתית ומלאה של אחריות עצמית, נמעיט- עד כדי המסה – את ההתנגדויות שיש בנו, את הגישה של רחמים עצמיים, את העברת האחריות למישהו חיצוני שגורם לאי הצדק אותו אנחנו פוגשים בזמנים מסויימים וכשניקרים אירועים כואבים. הסירוב לקבל אחריות עצמית משאיר אותנו לנצח תלויים באחר, ומביא תחושות של חוסר אונים וחוסר כוחות להתמודד עם החיים.

התלות באחר גם יוצרת ציפייה שהוא יספק עבורינו את כל מה שאנחנו רוצים לקיים בחיים. מכיוון שהאחר לא יוכל לעמוד בציפיות שלנו, נפתח יחס עויין כלפיו- מצד אחד- ופחד שמא לא נקבל אף פעם את מה שאנחנו רוצים, מצד שני.

​

בשלב של חוסר המודעות, אנחנו בוחרים בעמדות אלו כי הן ניראות לנו כקלות יותר להתמודד איתן. כל פתרון אחר ( = לקחת אחריות על המישגים ולפעול בהתאם) נידמה כצעד מפחיד ובלתי אפשרי בגלל הקושי הטמון בו, ומכאן גם האמונה שלא נצליח בו.