הבנת דפוסים חוזרים והטמעת רגשות לא פתורים

פסקאות מתוך הרצאה מס' 89: צמיחה רגשית ותפקידה

בן אנוש המתפקד בצורה הרמונית פיתח את הצד הפיזי, הנפשי והרגשי של טבעו. שלוש הספירות הללו אמורות לתפקד בהרמוניה זו עם זו, כל אחת מהן עוזרת לשניה ולא משתמשים ביכולת של האחת בכדי להכניע את השניה, כפי שקורה לעתים קרובות כל כך.

רוב בני האדם מטפלים בעצמי הפיזי. הם עושים פחות או יותר את הדרוש בכדי לגרום לו לגדול ולהישאר בריא. וחלק ניכר מהאנושות, באופן יחסי, מטפח את הצד המנטלי ... אבל מדוע אם כן ישנה הזנחה כללית של טבעו הרגשי של האדם? יש לכך סיבות טובות, חברים שלי. על מנת לקבל יותר בהירות בנושא זה, הבה נבין תחילה את תפקוד הטבע הרגשי באדם. זה כולל קודם כל את היכולת להרגיש. היכולת לחוות הרגשה היא שם נרדף ליכולת לתת ולקבל אושר. בה במידה שאתם נרתעים מכל סוג של חוויה רגשית, באותה מידה אתם סוגרים את הדלת לחווית האושר. יתר על כן, הצד הרגשי של הטבע שלכם, כאשר אתם מתפקדים, מכיל יכולת יצירתית. במידה שאתם סוגרים את עצמכם לחוויה רגשית, בה במידה פוטנציאל היכולת היצירתי שלכם נעצר בביטויו. בניגוד למה שרבים מכם מאמינים, התפתחות יכולת היצירה אינה תהליך מנטלי בלבד. למעשה, האינטלקט והמנטליות קשורים אל ההתפתחות הרבה פחות ממה שעשוי להיראות במבט ראשון, למרות העובדה שמיומנות טכנית הופכת גם היא לצורך בכדי לייצג את הזרימה היצירתית ולעשות עימה צדק מלא. התפתחות יצירתית היא תהליך אינטואיטיבי. ואין צורך לומר כי אינטואיציה יכולה לתפקד רק במידה שחיי הרגש שלכם חזקים, בריאים ובוגרים.

מבלי לחשוב על כך באופן מודע במונחים אלה, יש המאמינים כי תהליך הצמיחה הרגשית אמור להתרחש ללא כאבי גדילה ... אתם הנמצאים בנתיב זה צריכים להתחיל להבין זאת בצורה היסודית ביותר. אם תעשו זאת ... אתם כבר לא תתנגדו לעבור, כעת, תקופת צמיחה. בתקופת גדילה זו, על רגשות לא בשלים לבטא את עצמם. רק כשיש להם את הרשות לביטוי כדי שתוכלו להבין את משמעותם וחשיבותם, תגיעו סוף סוף למצב שבו כבר לא תזדקקו לרגשות לא בוגרים כאלה. זה לא יקרה בתהליך של רצון, בהחלטה מנטלית חיצונית שמדחיקה בזאת את מה שעדיין הוא חלק מההוויה הרגשית שלכם, אלא שיתרחש תהליך אורגני של צמיחה רגשית שבו ההרגשות יְשַׁנּוּ באופן טבעי את כיוונן, מטרתן, עוצמתן, הטבע שלהן. אבל זה יכול להיעשות רק אם אתם חווים את הרגשות שלכם כפי שהם קיימים בכם עכשיו.

כולכם פועלים, חלקכם יותר, חלקכם פחות, עם הרגשות שאינן באמת שלכם. עם הרגשות שאתם חושבים שצריכים להיות לכם, אך אין לכם. מתחת מתרחש משהו אחר לגמרי. רק בעתות משבר קיצוניות ההרגשות האמיתיות הללו עולות לפני השטח. ואז אתם מאמינים שזה המשבר שגרם לתגובות האלה בכם. אתם רוצים להתעלם מהעובדה שהמשבר לא איפשר לכם להונות את עצמכם. והמשבר הפעיל מחדש את הרגשות שעדיין לא בוגרים. זה שהמשבר עצמו הוא הפועל היוצא של הבגרות הרגשית הנסתרת, הלא בשלה, כמו גם של ההונאה העצמית הקיימת, פשוט לא רוצה לחדור לתודעה שלכם. העובדה שאתם פשוט מוציאים את הרגשות הגולמיים, ההרסניים והלא בשלים מחוץ לטווח הראייה, במקום לצמוח מהם, ואז מרמים את עצמכם שאתם אדם בו יש מיזוג והוא בוגר הרבה יותר ממה שאתם בפועל, איננה רק חוסר יושר, צביעות והונאה עצמית, אבל היא גם מובילה אתכם ליותר בידוד, אומללות, ניכור לעצמכם, ודפוסים לא מוצלחים ולא מתגמלים שאתם חוזרים עליהם, שוב ושוב.

אתם תגידו בצדק שאם תחיו מתוך הרגשות השליליים שלכם, העולם יעניש אתכם בצורה כזו או אחרת. כן, חברים שלי, זה נכון. רגשות לא בוגרים הם אכן הרסניים ואכן יביאו לכם חסרונות. אך הטעות שלכם טמונה במחשבה (מודעת או לא מודעת) שלהיות מודע למה שאתם מרגישים ולתת לו פורקן בפעולה, זה אותו דבר. אינכם יכולים להבחין בין שתי דרכי הפעולה. אינכם יכולים להבחין בין (1) מטרה בונה בה יש צורך לבטא ולדבר על מה שאתם מרגישים, במקום הנכון, עם האנשים הנכונים; ו- (2) ההרסניות של שחרור בחוסר אחריות מכל שליטה, של אי בחירת המטרה הנכונה, המקום הנכון והאנשים הנכונים, של אי רצון להשתמש בביטוי כזה שיזכה אתכם בתובנה בתוך עצמיכם. אם אתם פשוט משחררים בגלל חוסר משמעת, ללא מטרה, ואז חושפים רגשות שליליים, זה אכן הרסני. אבל אם אתם מבחינים בין המטרה הקונסטרוקטיבית למטרה ההרסנית, אם אתם מבינים את המטרה ואז מפתחים את האומץ והענווה (1) כדי לאפשר לעצמיכם להיות מודעים למה שאתם באמת מרגישים וגם (2) לבטא את מה שאתם מרגישים כשזה משמעותי, תראו את ההבדל העצום בין לאפשר רק לרגשות לא בוגרים והרסניים לבוא לידי ביטוי כדי להקל על עצמכם מלחץ ולתת להם פורקן ללא מטרה או משמעות; והפעילות התכליתית של לחוות מחדש של כל ההרגשות שהיו פעם בכם ושעדיין קיימות בכם (גם אם אתם משוכנעים שזה כבר לא המצב). מה שלא הוטמע כראוי בחוויה הרגשית, אלא הודחק, יופעל כל הזמן מחדש על ידי מצבים נוכחיים שמזכירים לכם בצורה כזו או אחרת את מה שהביא מלכתחילה לחוויה לא מוטמעת שכזו.

מכיוון שמספר הצעדים הראשונים נעשים בכיוון להיות מודעים למה שאתם מרגישים ולהביע זאת בצורה ישירה, מבלי למצוא 'סיבות ותירוצים' מבלי לנמק את זה, תזכו להבנה לגבי עצמכם כמו שלא הייתה לכם מעולם לפני כן. אתם תרגישו באופן פעיל את תהליך הצמיחה בעבודה, מכיוון שאתם משתתפים באופן פעיל עם העצמי הפנימי ביותר שלכם, לא רק עם מחוות חיצוניות. לא רק שתתחילו להבין מה הביא לתוצאות לא רצויות רבות, אלא איך בכוחכם לשנות זאת. ישנם מקרים בהם אתם מרשים לעצמכם להיות מוּנְחִים מכוח האינטואיציה שלכם. אבל זה קורה יותר כחריג במקום ככלל. זה לא יכול לקרות ככלל כל עוד הרגשות שלכם נשארים הרסניים וילדותיים. הם לא אמינים במצב זה. מכיוון שאתם לא מעודדים את צמיחתם, אתם חיים על פי היכולות המנטליות שלכם בלבד - והן משניות ביעילות. כאשר רגשות בריאים יהפכו את האינטואיציה שלכם לאמינה, תהיה הרמוניה הדדית בין היכולות המנטליות והרגשיות.

לאחר השחרור הכואב הראשון של רגשות שליליים, תמצאו הקלה מסוימת בהבנה שחומר רעיל עזב את המערכת שלכם באופן שלא היה הרסני עבורכם או עבור אחרים. לפיכך, לאחר שהושגו תובנה והבנה, ייצאו מכם רגשות חדשים, חמים וטובים שלא יכלו לבטא את עצמם כל עוד הוחזקו הרגשות השליליים תחת שליטה. תלמדו גם להבחין בין הרגשות טובות אמיתיות לבין הרגשות טובות כוזבות שאתם כופים על עצמכם כדי לשמור על הדימוי העצמי האידיאלי שלכם: 'ככה אני צריך להיות'. ומכיוון שאתם דבקים בדימוי העצמי האידיאלי הזה, אתם לא יכולים למצוא את האני האמיתי שלכם. ומכיוון שזה כך, אין לכם את האומץ לקבל את העובדה שאזור גדול יחסית באישיות שלכם עדיין ילדותי, לא שלם ולא מושלם. במידה ניכרת, זה לא עומד בציפיות של מה שאתם רוצים שיראו בכם. ראשית, אתם נאחזים באשליה של עצמכם ברעיון הלא נכון, שאם אתם מודים שקיימת אצלכם סברה מוטעית או רעיון שמופרך מעיקרו, אתם נהרסים על ידי זה. אתם אף פעם לא מבינים שזה הצעד ההכרחי הראשון להשמדת תהליכי ההרס שלכם ולבניית האני המוצק האמיתי שיעמוד על קרקע איתנה. כי רק ברגשות הבוגרים, האומץ לאפשר את הבגרות והצמיחה האלו, תזכו בביטחון בתוככם שאתם כל כך נלהבים לצוד במקום אחר. אתם כל הזמן מחפשים פתרונות כוזבים על מנת ליצור אשליה של ביטחון שניתן לשלוף מתחת לרגליכם בפרובוקציה ולו הקטנה ביותר, מכיוון שהוא לא אמיתי. אם כך, תיבנו את הביטחון שלכם. אין לכם מה לחשוש מלהיות מודעים למה שכבר נמצא בכם, בכל מקרה. על ידי הפניית מבט ממה שיש, זה לא מפסיק להתקיים. לכן זה חכם מצדכם לרצות להסתכל, להתמודד ולהכיר במה שיש בכם - לא יותר ולא פחות! זה טיפשי ביותר להאמין שזה פוגע בכם יותר לדעת מה אתה מרגישים ומי אתם, מאשר לא לדעת. עם זאת, במידה מסוימת, זה בדיוק מה שכולכם עושים. זהו טבע ההתנגדות שלכם לקבל את עצמכם ולהתמודד עם עצמכם . רק לאחר שתתמודדו עם מה שיש בתוככם, יוכל האינטלקט שלכם הבוגר בהרבה לקבל את ההחלטה האם ראוי לשמור את דפוסי ההתנהגות הפנימיים האלה או לא. אתם לא נאלצים לוותר על מה שנראה לכם כהגנה. אבל תסתכלו על זה בעיניים הצלולות והבהירות של האמת. זה כל מה שאני מבקש מכם לעשות. אין לכם מה לפחד מזה.

כולכם יודעים, בלי קשר לאיזו דת או פילוסופיה רוחנית או לימודים, שאהבה היא הכוח הראשון והגדול ביותר. באנליזה האחרונה (=בשורה תחתונה), זה הכוח היחיד. רובכם השתמשתם באמרה זו פעמים רבות. אבל אני תוהה, ידידי, האם הבנתם שלאורך כל הדרך דיברתם מילים, רק מילים, מבלי שידעתם שהשתמשתם במילים ריקות, ואילו כל הזמן התרחקתם מלהרגיש, מלהתנסות, מעולם התגובה הרגשית ולחוות זאת! עכשיו, איך אתם יכולים לאהוב אם אתם לא מאפשרים לעצמכם להרגיש? איך אתם יכולים לאהוב ובמקביל להישאר מה שאתם בוחרים לקרוא 'מנותקים' ... איך אתם יכולים לקוות לזכות ברוחניות - ורוחניות, דת ואהבה הם אחד - על ידי הזנחת התהליכים הרגשיים שלכם? תחשבו על זה, חברים שלי. התחילו לראות כיצד כולכם נשענים לאחור, בתקווה לרוחניות נוחה שמשאירה את המעורבות האישית שלכם בעולם הרגשות מחוץ לכל זה. לאחר שתראו זאת בבירור, תבינו עד כמה גישה זו מגוחכת.

אלו מכם אשר ילכו כעת בנתיב זה ויעשו את מה שנחוץ כל כך, יחוו תחילה שלל של הרגשות שליליות. אך לאחר שטיפלתם בהן והבנתם אותן כראוי, תיתפתחנה הרגשות חמות, בוגרות ומועילות. אתם תרגישו חום, חמלה, מעורבות טובה כמו שמעולם לא חשבתם שאפשר. אתם כבר לא תרגישו את עצמכם מבודדים. תתחיל באמת להתייחס לאחרים - באמת ובמציאות, לא בשקר ובהונאה עצמית. כשזה יקרה, ביטחון וכבוד חדש לעצמכם יהפכו לחלק מכם. תתחילו לסמוך ולחבב את עצמכם.

אתם מבינים, חברי, אי ההבנה שלכם היא שאתם חושבים שהנזק נובע מקיומם של רגשות שליליים כאלה. זה לא. זה נובע מאי הקבלה של העצמי האמיתי שלכם, מהאשמה שאתם זורקים לעולם בכך שאתם לא מאפשרים לכם להיות מה שאתם מרגישים שאתם יכולים להיות, לו העולם יהיה מאפשר לכם. זהו טיבעם של רגשות כה חזקים ורבי עוצמה, והם עלולים לסכן אתכם רק כל עוד אינכם מודעים לטיבעם. לכן חפשו את המשמעות שלהם. חפשו את המסר האמיתי שלהם, ולעולם לא תצטרכו לחשוש.