top of page
התמודדות, הבנה והתמרה של העצמי הנמוך
העצמי הנמוך נוטה להיות עמיד מאוד בפני שינויים. המטרה שלנו היא להתמודד עם זה ולבטל אותו שכבה אחר שכבה, כך שנשתחרר בהדרגה את העצמי הגבוה.
עלינו לשאוף לקבל את הרגשות ההרסניים מבלי לאשר אותם; להבין אותם בלי להישאר איתם; להעריך אותם באופן מציאותי מבלי להשליך אותם על אחרים, לנקוט בהצדקה עצמית או בהכחשה. אבל אפילו רגשות הרסניים מורכבים מאנרגיה יצירתית שבתוך הלב. מתחת לעצלנות נמצאת היכולת להירגע וללכת עם הזרם; מתחת להיפראקטיביות נמצאת היכולת לפעול; מתחת לשיפוטיות נמצאת היכולת להבחין. כך שלא ניתן להחליף רגש שלילי ברגש חיובי הנמצא בנפרד. במקום זאת, יש להפוך אותו למצב חיובי משלו. עלינו לחפש ולהכיר גם את הטוב וגם את הרע גם בעצמנו וגם באחרים, ולא להתעוור מזה או מהאחר.
הדחפים והרגשות הגרועים ביותר אינם מזיקים אם הם אינם מוצגים בצורה לא אחראית או מודחקים. המקורות האמיתיים היחידים לעיוות ולהרסנות במין האנושי הם רצון עצמי, גאווה ופחד. הרצון העצמי הוא אגואיסט, קטן אופקים ואנוכי, ומתעלם מהתמונה הגדולה יותר. הגאווה מטפחת נפרדות והתנהגות תחרותית כדי להתעלות על המתחרה, במקום אהבה. פחד הוא כישלון להאמין.
עבור כל אחד מאיתנו, העצמי הגבוה האמיתי שלנו חייב להופיע במוקדם או במאוחר, והכרה בלבד בעובדה זו תעזור לנו להרגיש פחות חסרי תקווה ונואשים. כל התכונות השליליות יהפכו לחיוביות בסופו של דבר, לא משנה כמה המצב הנוכחי יכול להראות גרוע, או עד כמה אנו עשויים להרגיש שאין לנו כוח לשנות. היקום הוא דינמי לחלוטין, כך שבכל רגע אנו חופשיים לחשוב מחשבות חדשות ושונות שייצרו לנו מציאות אחרת. לכן כאשר אנו מוצאים את עצמנו מגיבים בצורה שלילית למצב, עלינו תמיד לשקול שתהיה תגובה טובה וחיובית יותר שנוכל לאמץ. אנחנו מתקרבים למצב המאוחד כאשר לא מבלבלים כבר חיבה עצמית עם פינוק עצמי, ועימות עצמי כנה אינו מביא לתיעוב עצמי; כאשר אנו יכולים באמת לקבל את המכוער ביותר בתוכנו ולעולם לא לאבד קשר עין עם היופי הפנימי שלנו. יש לבצע פיצוי על עוולות העבר אם הדבר באמת רצוי ולא סתם שוחד. אם עדיין אפשר לדבר עם האדם, מה טוב. אך אם לא, רק ההבטחה שלא נחזור על הטעות עם מישהו אחר זה פיצוי בפני עצמו.
הצורך הנפוץ ביותר של ילד הוא לקבל אהבה. אם מסכלים את זה בצורה כלשהי, המניעה הזו תתורגם לתקופת הבגרות. אך כדרישה המופנית לאחרים זהו צורך כוזב שלעולם אינו יכול להתמלא כראוי ויכול להביא רק אומללות וכאב. לאחר שמכירים בכך, ניתן להחליף אותו ברצון הראוי לתת אהבה מבלי להזדקק לקבל בתמורה.
צרכים לא אמיתיים אחרים כרוכים בציפיות, כגון שעלינו לקבל אישור, הבנה או הכרה מאחרים. אך עם הזמן אנו יכולים לראות שנוכל להשיג הגשמה וסיפוק מבלי שדרישות אלו תתמלאנה.
פסקאות מתוך הרצאה מס' 14: העצמי הגבוה, העצמי הנמוך והמסיכה
מטרת ההתפתחות הרוחנית היא להסיר את העצמי הנמוך כך שהעצמי הגבוה ישתחרר שוב בכל הרבדים שהשיג. בחיים המעשיים שלכם תוכלו לחוש די בקלות - עם עצמכם או עם אחרים - שחלקים מסוימים של העצמי הגבוה כבר חופשיים, בעוד שחלקים אחרים שלו עדיין מוסתרים. כמה חופשי, כמה מוסתר, באיזה עובי זה מוסתר, תלוי – בהתאמה- בהתפתחות הכוללת של האדם. העצמי הנמוך לא מורכב רק מהפגמים הנפוצים, מחולשות הפרט המשתנות עם כל אדם, אלא גם מבורות, עצלות. העצמי הנמוך שונא לשנות ולהתגבר על עצמו; יש לו רצון מאוד חזק (שאולי לא תמיד יתבטא בחוץ) והוא רוצה את זה בדרכו בלי לשלם את המחיר; הוא מאוד גאה ואנוכי; תמיד יש בו הרבה יהירות אישית, האגו עם כל הביטויים שלו. כל המאפיינים הללו הם בדרך כלל חלק מעצמי הנמוך, ללא קשר למגרעות אינדיבידואליות אחרות.יהיה לכם קל יותר להתמודד עם עצמכם באופן זה כאשר אתם מבינים שמתחת לשכבות העצמי הנמוך שלכם חי העצמי הגבוה שלכם, המציאות האולטימטיבית והמוחלטת שלכם, אליו (אל העצמי הגבוה ) אתם חייבים להגיע בסופו של דבר. וכדי להגיע אליו, עליכם להתמודד תחילה עם העצמי הנמוך שלכם, עם המציאות הזמנית שלכם, במקום לכסות אותו, כי זה מציב מרחק גדול עוד יותר בינכם לבין המציאות המוחלטת או העצמי הגבוה שלכם.
פסקאות מתוך הרצאה מס' 184: משמעות הרוע וההתעלות מעליו
רוב בני האדם שוכחים או מתעלמים לגמרי מהעובדה שמה שהכי גרוע בהם הוא במהותו כוח יצירה וזרימה ואנרגיה אוניברסלית רצויה ביותר. רק כשתבינו זאת באמת, ידידי, תלמדו להתמודד עם כל היבט של עצמכם. המחיר שיש לשלם עבור הכרה וקבלת ההיבט ההרסני והרשע בעצמנו נראה כה גבוה. זה נראה ככה. זה באמת לא. נהפוך הוא, מחיר ההכחשה הוא עצום. הגישושים נראים לעיתים כה מבלבלים עד שתמצאו את השיטה ואת האופן שבו ניתן יהיה לקבל דחפים ורצונות הרסניים בתוככם, מבלי לאשר או להצדיק אותם; להבין אותם בלי להישאר איתם; להעריך אותם באופן מציאותי מבלי ליפול למלכודות של השלכה, הצדקה עצמית, פטור צדקני, האשמת הזולת ותירוצים לעצמי, או פינוק עצמי, הכחשה, דיכוי והתחמקות. זה דורש השראה מתמשכת מהכוחות הגבוהים שבפנים וביטוי מכוון בבקשת עזרה מהם, כדי להעיר ולשמור על המודעות להיבטים ההרסניים ולשיטה הנכונה לטפל בהם. בכל פעם שאתם במצב רוח לא נעים, במצב מאיים, בבלבול וחושך, אתם יכולים להיות בטוחים שתהיינה הנסיבות החיצוניות אשר תהיינה, מהות הבעיה היא הכחשה ופחד מהגישות ההרסניות שלכם ואי הידיעה איך לטפל בהם. איך לטפל בהם. הודאה בעובדה זו בלבד מביאה להקלה מיידית ומבטלת את כוחם השלילי של אותן גישות הרסניות, כמעט מיידית.
... אתם צריכים להיות מסוגלים ללמוד להכיר באופן מלא כי הדרך בה הכוח בא לידי ביטוי אינה רצויה, אך זרם האנרגיה המייצר ביטוי זה רצוי כשלעצמו. שכן הוא עשוי מחומר החיים עצמו. הוא מכיל תודעה ואנרגיה יצירתית. הוא מכיל כל אפשרות לבטא את החיים ולהביע אותם, ליצור גילויי חיים חדשים ... אם אתם יכולים לדמות בנפשכם את האפשרויות של כל גילויי החיים, מכיוון שהחיים הם תהליך מתמשך זורם, נע, מתמשך, אתם לעולם לא יכולים להיות מקובעים בסוֹפִיּוּת, שיוצרת שגיאה, בלבול, דואליזם.
... לא כל הרגשות השליליים כביכול הם תמיד לא רצויים. למשל, כעס יכול להיות ביטוי שמקדם את החיים ומופנה נגד שלילתו. אך הכחשת כעס הופכת לעוינות, אכזריות, תרעומת, שנאה עצמית, אשמה, בלבול בין האשמת הזולת והאשמת העצמי, ובכך מהווה זרם אנרגיה הרסני. ... הציפייה שלכם מבוססת על תמונה לא מציאותית כאשר ברצונכם להשמיד, או להעלים כדרך קסם, חלק חיוני מעצמכם, כאשר אינכם מקבלים את הרצוי האינהרנטי- מהותי של האנרגיה היצירתית הכלולה אפילו בהיבטים ההרסניים ביותר של עצמכם. אינכם יכולים להיות שלמים אלא אם כן מטפחים את הגישה המשתנה הזו. אני חוזר ואומר, אין זה אומר לאשר, לתרץ, לנמק או להצדיק את ההיבטים הלא רצויים של העצמי. להפך, זה אומר להכיר בהם באופן מלא, לתת להם ביטוי כנה מבלי למצוא תירוצים להאשים אחרים - ובכל זאת לא להיות חסרי תקווה עם דחייה- עצמית בעניין זה. זה נראה כמשימה קשה, כאתגר, אך בהחלט ניתן לרכוש גישה זו אם מנסים אותה באמת, אם אתם באמת מתפללים להדרכה בדיוק למטרה זו. כשאתם כבר לא שוללים את הכיעור שבכם, לא תצטרכו לשלול יותר את היופי שבכם. יש כל כך הרבה יופי בכל אחד מכם שהוא כבר חופשי ונגלה - יופי שאתם לגמרי שוללים, מתעלמים ממנו, לא קולטים ולא חווים! ואני לא מתכוון רק לפוטנציאל שעדיין לא התפתח, אני מתכוון ליופי הממשי. אתם יכולים לחשוב על זה. להתפלל למודעות של היופי, כמו שאתם מתפללים למודעות לכיעור. כשאתם יכולים לקלוט את שניהם - לא אחד שמוחק את השני - תעשו צעד מהותי לעבר תמונה מציאותית של החיים ושל עצמכם, שתאפשר לכם להתמודד עם החיים ועם עצמכם ולשלב את מה שעכשיו קורע אתכם לגזרים. על ידי כך שתשמרו במוחכם את שני הצדדים בכל עת, תוכלו גם לעשות זאת עם אחרים. אתם נוטים, בדיוק באותו אופן כמו שאתם עושים כלפי עצמכם, לדחות ולשלול את האדם לחלוטין כאשר אתם קולטים ומגיב להרסנותו - או כשאתם מגיבים רגשית לטוב שבו וליופיו הפנימי, מתעלמים באופן לא מציאותי מקיומו של הצד המכוער.
... שלישיית המקור העיקרי של האדם לעיוות ולהרס ... הם רצון עצמי, גאווה ופחד. באופן מאולתר, כלאחר יד, זה עשוי להיראות מוזר לטעון ששלוש התכונות הללו אחראיות יותר לרוע מאשר לתכונות הרעות בפועל, כמו זדון, אכזריות, קנאה, עוינות, אנוכיות וכו 'וכו'. כיצד גאווה, רצון עצמי או פחד יכולים להיות מוערכים כהרסניים יותר מאשר, למשל, שנאה? התשובה לשאלות כאלה היא ממש פשוטה. לעולם אין העמדות ההרסניות הגלויות הרוע האמיתי. אם אתם באמת מכיר בהם, אתם נשארים בזרימה.
השנאה הגדולה ביותר, הנקמנות הנחרצת ביותר, הדחפים הגרועים ביותר של אכזריות, אם מודים בהם בכנות ובהגינות, אם אף אחד מהם לא פועל בצורה לא אחראית ולא מודחק ומוכחש, אם יתקבלו במלואם עבור מה שהם, לעולם לא יהפכו למזיקים. זה יפחת בעוצמתו עד למידה בה לפיכך נקבל, נראה, נתמודד, נודה, וזה יומר במוקדם או במאוחר לאנרגיה זורמת ונותנת חיים. השנאה תהפוך לאהבה, אכזריות לתוקפנות בריאה ועמדיה על זכות עצמית, קיבעון לשמחה ולהנאה.
פסקה מתוך הרצאה מספר 177: הנאה: הפעימה המלאה של החיים
שלוש עמדות הן השורשים של כל הרסנות וסטייה ... גאווה, רצון עצמי ופחד ... איפה שיש גאווה, איפה שיש רצון עצמי, איפה שיש פחד, חייב להיות מצב של כיווץ ... בגאווה, בעצמי -רצון, ובפחד, מבנה האגו הופך להיות מהודק וקשיח יותר. הרצון העצמי אומר, 'אני, אני, אני' - האני הקטן, העצמי הקטן, העצמי שנותן את חלקו רק לאישיות האגו החיצונית והמודעת ושמתעלם לחלוטין, מזלזל ודוחה את התודעה הגדולה יותר, התודעה הקוסמית, התודעה האוניברסאלית, שאתם ביטוי שלה ... הנאה מוחלטת ואמיתית תלויה ביכולתו של האגו להרפות מעצמו ולהניח לעצמו להיסחף ולחיות בכוח גדול יותר בגוף ובנפש. הגאווה אומרת, 'אני יותר טוב ממך.' זה אומר נפרדות, זה אומר חד-פעמיות, זה אומר כל מה שמתנגד למצב של אהבה. באותה מידה, גאווה עשויה להתבטא גם כ'אני גרוע מאחרים, אני חסר ערך, אין לי ערך. אבל אני חייב להסתיר עובדה זו, ולכן עלי להעמיד פנים שאני יותר'... מצב נינוח, חסר מאבק וחסר יומרות הוא התנאי המוחלט להנאה. פחד, מיותר לציין, הוא התכווצות מוחלטת. הוא לא יכול לסמוך על אף אחד, או על העצמי או על היקום. לכן העצמי שנמצא בפחד אינו יכול להרפות מעצמו. ההנאה אינה ניתנת למימוש כאשר האישיות קשורה לאגו, כבולה ברצון העצמי, בגאווה ובפחד, כבולה ביצירות השליליות, קשורה במאבק בתוכו השולל את השליליות שלו ומכאן שאינו יודע שהוא קיים
פסקאות מתוך הרצאה מס' 174: הערכה עצמית
כיצד תוכלו לקבל ולחבב את עצמכם מבלי ליפול לסכנה של פינוק עצמי והצדקה עצמית לתכונות ההרסניות הקיימות בכל בני האדם, לא משנה עד כמה הן תהיינה מוסתרות? או, בצד השני של הסכסוך הזה, איך אתם יכולים להתמודד, לקבל ולהודות באותן תכונות שליליות, הרסניות, באותן חולשות שאתם מרגישים לא מתאימים ופגומים, אותם אנוכויות ואכזרויות קטנות, אותן רהבתנויות קטנות שלעתים קרובות הופכות אתכם לנקמנים ולא אוהבים? כיצד תוכלו להתעמת, לקבל, להכיר בהם, ובכל זאת לא לאבד את הכבוד העצמי שלכם? איך אתם יכולים שלא ליפול לסכנה של אשמה הרסנית ושלילה עצמית, של דחייה עצמית ובוז עצמי?
אולי הדרך היחידה שתוכלו לזהות כעת את חוסר האהבה העצמית שלכם ואת חוסר הערכה שלכם כלפי האדם שאתם תהיה בעקיפין. כפי שציינתי קודם, אתם בוודאי יכולים לחוש ביישנות, חוסר וודאות, חוסר ביטחון, חשש מפני דחייה או ביקורת, הרגשות של נחיתות וחוסר התאמה... ברגע שאתם מרגישים את התחושה הכללית והמעורפלת שאתם לא מכבדים את האדם שבכם, שאתם חסרי הערכה וכבוד לעצמכם כבני אנוש, הצעד הבא חייב להיות אז לצאת לדרך להפוך את היחס הזה לעצמכם ליותר ספציפי. ברגע שתרצו באמת למצוא אותו, תעשו זאת אם כי זה עשוי לבוא בעקיפין למדי וכאילו הידע מהי הסיבה הספציפית לדחייה עצמית הגיע בדרך אחרת לגמרי. זו הדרך שבה הנתיב, לעיתים קרובות, פועל.
בכל רגע, החשיבה עשויה להשתנות ואז תיצור עמדות חדשות של התנהגות ופעולות, הרגשות חדשות, דרכים חדשות להיות. ואם זה לא קורה עכשיו, גם זה לא משנה כלום, כי יום אחד זה חייב להשתנות מכיוון שצריך סוף סוף להופיע הטבע האמיתי של האדם. ידיעה זו על טבעו האמיתי של האדם, או על חייו שעליהם להתעורר במוקדם או במאוחר, משנה את הכל. זה משנה את הייאוש שלכם מעצמכם. זה פותח פתח לדעת את הפוטנציאלים שלכם, את האפשרויות שלכם להיות טובים בלי קשר למה מידת הרישעות שלכם. לנדיבות לב ללא קשר לעד כמה עלובים אתם עלולים להיות כעת; לאהבה בלי קשר לכמה אנוכיים אתם יכולים להיות; לעוצמה ולשלמות ללא קשר לעד כמה חלשים אתם יכולים להיות כעת ועד כמה תתפתו לבגוד בעצמי הטוב ביותר שלכם; לגדולה בלי קשר למידת הקטנוניות שלכם. אתם מסתכלים על הטבע ועל ביטוי חיים כלשהו, וזה משתנה לעד; זה מת לעד ונולד; זה תמיד מתרחב ומתכווץ ופועם. זה תמיד זז ומתפצל, ללא הרף.
מכיוון שעצם החיים הם תנועה ולכן שינוי, זה מה שנותן תקווה באופן מוצדק ומציאותי, לא משנה עד כמה חסר תקווה עלולים להיראות סיטואציה או הלך רוח.
...הערכה עצמית אמיתית יכולה כמובן לבוא רק על ידי שתחושו את היכולת שלכם לאהוב, לתת מעצמכם. עם זאת, לא ניתן לדעת יכולת זו כאשר אתם לוקחים כמובן מאליו, באופן עיוור, שיכולת זו פשוט איננה קיימת; כאשר אתם מאמינים כי כל מצב אחר מזה שאתם מביעים כעת הוא זר לכם, זר באופן מהותי, ושהאמת האמיתית, הסופית, הקבועה שלכם היא זו שאתם לא מחבבים. כל עוד זה המקרה אצלכם, אתם חייבים להיות במעגל דזוני חסר תקווה. על מנת לצאת ממנו, יש להבין את החיים במהותם. לא משנה כמה קבוע זה עשוי להיראות, זה רק חלק זעיר אחד מכל הסיפור, חברים שלי. מתחת לכל ההיבטים האישיותיים האלה שאתם מאמינים שהם דברים קבועים, סופיים, החיים הזורמים קיימים - חיים שבהם השינוי הוא קבוע, שבו ההרגשות מסתעפות לכל הכיוונים באופן ספונטני ומופלא בהתחדשות עצמית נצחית; חיים שיש בהם פעימה תוססת, כלומר תנועה בפני עצמה; מעל לכל, חיים בהם אתם חופשיים בכל רגע לחשוב מחשבות חדשות ושונות שהן היוצרות של ביטוי חיים ואישיות חדשים ושונים.
לכן כאשר אתם מוצאים את עצמכם במצב אומלל או חסר תקווה, שאלו את עצמכם, 'האם אין לי אפשרות אחרת להגיב לאותה סיטואציה ממש שנראית כעלתה בגורלי משום מקום, ואשר בחרתי להגיב אליה באופן שלילי, הרסני הדרך ולהפוך את עצמי לחסר תקווה לגבי זה, להתלונן על זה, להרגיש כועס על זה?' הבחירה הזו היא שלכם. הכעס והתלונה שלכם כלפי העולם מבוזבזים, כי כל האנרגיה יכולה לעשות כל כך הרבה כדי לבנות עבורכם חיים חדשים, לו היו משתמשים בה בצורה נכונה. כפי שאמרתי לכם לעיתים קרובות כל כך, לפני שנים רבות, אינכם יכול לשנות אחרים, אך אתם בהחלט יכולים לשנות את העמדות שלכם ואת תהליכי החשיבה והסגנונות שלכם. ואז החיים מציעים לכם את האפשרויות הבלתי מוגבלות שלהם. ראשית, החשיבה והגישה שלכם משתנות; ואז ההרגשות הולכות בעקבותיהן; ואז הפעולות והתגובות שלכם מתחילות להגיב לדחפים ספונטניים חדשים. וזה בתורו מביא חוויות חיים חדשות. ככל שאתם חווים את תגובת השרשרת של תהליך זה, כך אתם תופסים גם שאתם יחידת ביטוי חיים חיה, נעה ומשתנה בלי סוף.
בדרך זו תוכלו למצוא יותר ויותר אפשרות לפגוש, להכיר, להודות ולקבל כל דבר בכם, מכוער ככל שיהיה, ולעולם לא תאבדו לשנייה אחת את תחושת החיוניות היפהפייה הפנימית שלכם ולהיות ראויים להערכה שלכם. זה יהיה קרש הקפיצה שממנו יתאפשר שינוי. זו לא תהיה רק אפשרות במופשט, אלא זו תהיה דרך יעילה לחיות יום-יום, בתנועה הולכת וגדלה.
...לא ניתן למלא את כל הפקודות הדתיות לאהוב עד שהפיצול הדואליסטי הזה לא יבריא ויימצא איחוד כך שחיבה עצמית כבר לא תתבלבל עם פינוק עצמי, ועימות עצמי הוגן וכן לא צריך להביא לתיעוב עצמי. אתם יכולים למצוא שלווה רק כאשר אתם יכולים באמת לקבל את המכוער ביותר שבכם ולעולם לא לאבד את היופי הפנימי שלכם.
פסקאות מתוך הרצאה מספר 109: בריאות רוחנית ונפשית דרך כפרה על אשמה אמיתית
אפשר לְכַפֵּר כשרוצים באמת ... אין נוסחה מוכנה. זה לעולם לא יכול להיות במציאות שהיא דינמית ומכירה אינסוף זנים. כפרה היא יחסית קלה בפעולות ברורות ובאירועים בהם נגרמו עוולות. אבל זה לא כל כך קל בעמדות המעודנות ובתגובות הרגשיות. במקרה הקודם, כפרה יכולה להתרחש, למשל, על ידי שיחה בגילוי לב עם האדם שנגרם לו עוול. זה כשלעצמו עשוי להסיר את העוול מכיוון שהאדם האחר כבר לא ירגיש שטופל לא בצדק, בבלבול או בדיסהרמוניה. במקרים אחרים, בנוסף לדיבורים, ניתן לציין פעולות פוריות מסוימות שיעלו בראשכם כאשר אתם מחפשים ברוח של כנות ולא ברוח שטחיות וסילוק מאולתר וזול של מעשה חובה. בשני המקרים - רק הסדרה באמצעות שיחה או הסדרה עם פעולה עוקבת - זה יקל על לב מדמם, פצע שהעלה מוגלה. היזהרו מביצוע פעולות כלשהן לפני שאתם משוכנעים לחלוטין ורוצים לעשות זאת ...
כאשר הנושאים אינם ברורים, כאשר מדובר ברגשות עדינים, בתוצאות עקיפות כגון, למשל, ההימנעות והנסיגה שלכם, אפילו אז תמצאו דרכים לדעת כיצד לפצות על עוולות שבוצעו. אתם יכולים לגרום כאב על ידי לא להעז לתת מעצמכם, ממיטבכם (בגלל פחד, פחדנות, גאווה, בגידה, תפיסות מוטעות), ובכך להשאיר אחרים נזקקים ולהגביר את תחושת חוסר הערך שלהם. קשה יותר לקבוע את ההשפעות העדינות הללו וגם זה לא פשוט כל כך לכפר עליהן ... גם אם כבר אין לכם הזדמנות להיטיב עם אותו אדם שנתתם לו פחות מהראוי, טיפוח היכולת הממשית להעניק את המיטב שלכם, במקום לפגוע בו בכוונה, כמו קודם, יביא לכפרה! אם אחרים מרוויחים כעת מיכולת זו שנמצאה מחדש, גם זו כפרה! אתם תרגישו עמוק את האמת של זה. אם אתם מוותר מרצון על חומת הבידוד ובכך נותנים לעושר הישות הטבועה שלכם לזרום לאחרים, זו כפרה.
פסקאות מתוך הרצאה מס' 192: צרכים אמיתיים וצרכים מדומים
מה הם צרכים אמיתיים ומהם צרכים מדומים? מלכתחילה, מה שאמיתי בתקופה אחת בחיי הישות עשוי להיות כוזב לחלוטין ולא אמיתי בתקופה מאוחרת יותר. מה שהוא צורך אמיתי לילד הוא בכלל לא צורך אמיתי למבוגר. כעת, כאשר הישות ההולכת וגדלה מכחישה את כאב הצורך האמיתי שלא מומש, מה שקורה אינו כלל שהצורך הזה נעלם. נהפוך הוא, הכחשת הכאב שלו מנציחה את הכאב ומשליכה אותו בזמן ועל אנשים אחרים כך שיהפוך לצורך כוזב. כדי להיות ספציפי, צריך לטפל בילד; זה צריך להיות מי שמקבל תשומת לב, טיפול, הרגשות טובות, תשומת לב, הערכה של הייחודיות שלו. אם צרכים אלה אינם ממולאים, מן ההכרח שהילד יסבול. אם מתמודדים עם סבל זה ברמה המודעת, האישיות אינה נותרת נכה, כפי שרבים היו רוצים להאמין. מה שיוצר מצב נכה הוא האמונה שאפשר לסלק את הכאב הזה רק כאשר האישיות מקבלת סוף סוף כל מה שהיה חסר, אפילו שנים אחר כך. כעת, כמובן שזה לעולם לא יכול להיות. כי גם אם היה אפשרי שמבוגר ישיג סוף סוף הורים מחליפים שהם אידיאליים ומושלמים על פי תפישות הילד המקופח, למבוגר כל הנתינה הזו מבחוץ לעולם לא תוכל להביא לסיפוק.
מהם הצרכים האמיתיים של מבוגר? הם ביטוי עצמי; צְמִיחָה; התפתחות; להגיע לפוטנציאלים הרוחניים שלו ולכל דבר אחר שנובע מכך: הנאה, אהבה, הגשמה, מערכות יחסים טובות, ותרומה משמעותית לתרשים של דברים, לתכנית הגדולה בה לכל אחד יש תפקיד משלו. צרכים אמיתיים לעולם אינם דורשים מאחרים לציית ו'לתת לכם את זה'. רק לעצמי הקטן נראה הכרחי שיעשו זאת. הצורך האמיתי באהבה, בחברות ובשיתוף יכול להתחיל להתגשם רק כאשר הנשמה מוכנה לאהוב ולתת, ואסור לעולם להתבלבל עם הצורך הנוירוטי להיות אהוב. אבל הבלבול הזה בין שני הצרכים קיים לעיתים קרובות. כל עוד אתם מאמינים שאתם באמת מוכנים לאהוב, אך הגורל מזלזל בכם ומקל ראש ומונע מכם את האדם שאוהב אתכם ושאתם יכולים לאהוב, אתם עדיין עסוקים בלהט לנסות למלא את הצורך של הגיל הרך בהורה מחליף. אתם באמת, בלב ליבכם, כועסים, מאשימים, מענישים, מקריבים את עצמכם, מכיוון שהצורך האמיתי המדומיין שלכם באהבה נותר ללא מענה. ברגע שאתם באמת מוכנים לוותר על המקרה הישן ולהתחיל לחיות עכשיו, להסתכל בתוככם, אהבה אמיתית תבוא אליכם, והצורך האמיתי הנוכחי שלכם יתגשם.
אם אתם נותנים קול לצד הלא הגיוני הזה, תגלו שזה אומר באופן קבוע, פחות או יותר בדרגות שונות: 'אני צריך להיות תמיד אהוב ושכולם יאשרו אותי. אם אני לא, זה קטסטרופה.’ העצמי משכנע את עצמו להאמין בכך, כמעט כאמצעי לאלץ אחרים להסכים ולהיענות לכך. תגובת היתר הופכת כל כך כואבת עד שנראה כי זו עובדת חיים שאי-מילוי הדרישות הללו, שאינן יודעת שובע, למימוש מוחלט, ללא תנאי, של רצון עצמי וגאווה היא אכן קטסטרופלית. לא משנה כמה אתם יכולים להיות בוגרים מבחינות רבות של הווייתכם, חפשו את התגובות הנסתרות בכם, בכל פעם שאתם מרגישים חרדים בעקביות ובאי נוחות, כאשר מופיעים תנאים מסוימים בסביבתך. צרכים לא אמיתיים הם דרישות הנדרשות מאחרים. לעולם לא ניתן למלא צרכים לא אמיתיים.
כאשר הצורך האמיתי להסיר את המחסומים לעבר מודעות והגשמה עצמית (לכן אינטימיות וקרבה עם אחרים) והשלכת הצרכים המדומים מתבטא בעצמי הרוחני, מתעורר כוח נפלא. זו תחינה שמעולם לא נענית באבן. גם אם אתם מרגישים, בינתיים, חלשים מכדי לבצע את ההתחייבות הכוללת הדרושה, אתם יכולים לבקש שיעזרו לכם להיות מסוגלים לעשות זאת. העזרה תגיע.
כשאתם רודפים אחר צורך מדומה, הכרחי שאתם בכאב בלתי נסבל. הכאב הוא אז חזק, נעול, מר, עם קונוטציה של חוסר תקווה. זהו כאב שונה מאוד מכאב של חוסר מימוש אמיתי, פגיעה, חסך. ברגע שאלה לא מתועלים לצרכים לא אמיתיים, הכאב יכול להתמוסס ויכול להפוך את עצמו חזרה לזרם האנרגטי המחייה המקורי, הזורם. כאב קשה הוא תוצאה של לחימה נגד מה שיש. כאב רך הוא תוצאה של קבלה.
כשאתם משחררים ספציפית דרישות שלא יודעות שובע, צרכים לא אמיתיים, בזה אחר זה, תגלו שהם אכן צרכים לא אמיתיים. יצאתם לדרך עם הנחת היסוד, לדוגמה, שאתם לא יכולים לחיות בלי אישור מוחלט; קבלה ואהבה ללא תנאי; הערכה לא ביקורתית את עצמכם; הבנה שאף פעם לא נכשלת; או כל דבר אחר שזה יכול להיות אחר. כשאתם שוקלים את האפשרות שאולי תזכו בהגשמה ובשביעות רצון, הנאה ואושר, מבלי שתממשו דרישות אלה - בהתחלה זה רעיון חדש, מכיוון שכל כך התעקשתם במקרה שלכם - תופתעו לגלות שזה בהחלט אפשרי לעשות זאת. דרכים חדשות יתגלו בפניכם- אפשרויות חדשות שלעולם לא הייתם יכולים לחוש בהן בעבר מכיוון שהייתם כל כך כפופים לדרך היחידה שהייתה חייבת להיות. בכל מקום שיש חסימה, חוסר מימוש, קיר לא גמיש בחיים שלכם, צריך לחפש את הצורך לא אמיתי הזה. עליכם למצוא את ההתעקשות שלכם שאומרת, 'זה חייב להיות ככה, לא ככה. החיים חייבים לתת לי את זה; אני חייב לקבל את זה.’ כשאתם מוצאים ומביעים את הקול הזה ומזהים אותו בגלל הרעיון המופרך מיסודו, משהו יירגע מיד.
bottom of page