top of page
להתרחב אל העצמי האלוהי & בריאה מודעת
תת מודעת, ואת כל אלה יש להעלות אל פני השטח. באופן שוטף עלינו ללמוד להתבונן בדפוסים השליליים השולטים במחשבותינו עד כדי כך שאיננו מודעים לנוכחותם המתמדת, ולהבין כיצד הם מושכים לעתים קרובות את ההפך הגמור ממה שאנחנו רוצים. אז עלינו להתחיל לבנות מחדש את דפוסי החשיבה הללו ולתעל אותם לכיוונים חיוביים יותר. יצירה חיובית תמיד תהיה חזקה יותר מיצירה שלילית מכיוון שהיא אינה מכילה קונפליקטים.
כדי להעניק שליטה מלאה לפוטנציאל היצירתי שלנו, עלינו להבין היטב שכל אפשרות כבר קיימת כפוטנציאל ברמה אחרת. זה בתורו מחייב שנתמודד עם תפישותינו המגובשות מראש של מיגבלה ונחליף אותן באמונה אמיתית שהכל אפשרי.
השינויים בתודעה ובכוח העומדים כעת לרשות האנושות, הם חסרי תקדים בהיסטוריה. אך כדי להיות במצב פתוח וקולט של תודעת המשיח הזו, עלינו להיות ריקים כדי שנוכל להתמלא.
ישנם מספר פרדוקסים לכאורה כאשר אנו מנסים ליצור תוצאות חיוביות במודע, ועלינו להרגיש את הדרך שלנו כשאנחנו עוברים דרכם, במקום לנסות לעשות רציונליזציה עליהם עם האינטלקט - מה שכמובן נעשה קל יותר ככל שאנו מתקרבים למצב המאוחד. עלינו להיות חיוביים ומצפים לגבי התוצאה, אך עם זאת נקיים מדעות קדומות לגבי אופן השגתה. ועלינו להיות ספציפיים, ובכל זאת על הספציפיות הזו להיות קלה וניטרלית. עלינו להיות סבלניים ובכל זאת להתמיד. כמו כן עלינו להפוך לכלי ריק וקולט המלא בפוטנציאל יצירתי אלוהי. עלינו להיות ניטרליים וגמישים, ולסמוך על כך שהעצמי הגבוה שלנו יוביל אותנו לכיוון הנכון, גם אם נראה שהדרך זרועה בפיתולים וסיבובים שלא ציפינו להם. ועלינו לפגוש כל סיטואציה באופן רענן ובהשראה, בידיעה שמה שנכון באחד לא חייב להיות נכון במצב אחר.
איפה שהיינו פעם פסיביים, למשל כשלא התעמתנו עם העצמי הנמוך שלנו, עלינו כעת להיות פעילים. ובמקום בו היינו פעילים, למשל בניסיון לכפות את דרכנו נגד הזרימה, עלינו לטפח כעת פסיביות ושקט של הנפש, שוב בטוחים שהעצמי הגבוה שלנו יוביל אותנו במקום זאת. זה עדיין יביא לפעולות אך הן תהיינה חופשיות וגמישות, לא מהודקות ומכווצות.
פסקאות מתוך הרצאה מס' 152: חיבור בין אגו לכוח אוניברסלי
כל תודעה אינדיבידואלית היא תודעה אוניברסאלית. לא יהיה נכון לקבוע שהיא חלק ממנה, שכן חלק מרמז שזה רק מעט ממנה, שבר מתוך השלם. בכל מקום שבו התודעה קיימת בכלל, היא כולה תודעה מקורית. תודעה מקורית זו, עקרון החיים היצירתיים, מתאימה עצמה באופן אישי, אינדיבידואלי, בצורות מגוונות. כאשר האינדיבידואליזציה מתעלה מעל נקודה מסוימת ומתקדמת מעבר למצב של ידיעת הקשר שלה עם המקור, מתקיים נתק. לפיכך התודעה ממשיכה להתקיים ולהכיל את האפשרויות של התודעה האוניברסאלית, אך היא מתעלמת מהטבע שלה, מחוקיה ומהפוטנציאל שלה. זה, בקיצור, מצב התודעה האנושית, כולה.
אחד המאפיינים הבסיסיים של עקרון החיים האוניברסלי - בין אם בהיבט התודעה האוטונומית ובין אם כאנרגיה - הוא שזה ספונטני. זה לא יכול להתבטא בשום דרך אחרת אלא באופן ספונטני. זה לא יכול לחשוף את עצמו כתוצאה מתהליך ישיר, חרוץ ומייגע, הנגזר ממצב מכווץ ומרוכז מדי. לכן הביטוי שלו הוא תמיד כתוצאה עקיפה. זה קורה כאשר זה הכי פחות צפוי. ב"עקיף", אני מתכוון שהאדם חייב כמובן לעשות מאמצים. עליו להתגבר על התנגדות כדי להתמודד עם עצמו באמת, להודות בבעיות שלו ובחסרונות שלו, להשיל את האשליות שלו. זה אכן דורש מאמץ רב. עליו לזמן את כל הכוח והאומץ שהוא יכול לגייס בכל עת. אך יש להרחיב את המאמץ לטובת ראיית האמת על עצמו, לצורך ויתור על אשליה ספציפית, לצורך התגברות על מחסום לרצות להיות בונה ולא הרסני, כדי לראות את כל מה שיש לראות בעצמו - ולא לטובת תהליך תיאורטי שעד כה נקרא מימוש עצמי שמבטיח להרגיש טוב. אינדיבידואליזציה היא היבט בלתי נפרד מכוח החיים האוניברסלי. מכיוון שהחיים תמיד נעים, מושיטים יד, מתרחבים ומתכווצים, מוצאים תחומי חוויה חדשים ומסתעפים לגבולות חדשים, החיים היצירתיים עצמם אינם יכולים להיות שונים. לפיכך, האינדיבידואליזציה מוצאת תמיד צורות חדשות לחוות את עצמה. כפי שאמרתי קודם, אם האינדיבידואליזציה מפרידה את עצמה עוד ועוד בתודעה שלה מהמקור הראשוני, המקורי - כאשר היא 'שוכחת', כביכול, את מהותה והופכת למתעלמת מהעקרונות ומהחוקים שלה - זה נראה ישות נפרדת לחלוטין. לכן די מובן שהיא יכולה להזדהות רק כישות נפרדת. היא יכולה לקשר בין קיום אינדיבידואלי רק עם קיום נפרד. לפיכך, ויתור על האגו שלה חייב להראות בעיניה כחיסול האינדיבידואליות הייחודית של עצמה.
מי שמתחיל לחוות את הכוחות והאנרגיות הללו מתחיל גם לשים לב, תחילה רק פה ושם, אך יותר ויותר בהתמדה, לזרם של אינטליגנציה מעוררת השראה שנראית הרבה יותר רחבה מכל מה שהוא יודע באינטלקט החיצוני שלו. עם זאת, זה בעצם 'האני הטוב ביותר' שלו. זה נראה בהתחלה ככוח זר, אבל זה לא. זה רק נראה כך בגלל שהערוצים הללו נסתמו - בגלל בּוּרוּת בקיומם, בגלל שלא שקלו אפילו את האפשרות שלהם, בגלל השקרים הקטנים האישיים והונאות עצמיות. אינטליגנציה רחבה יותר זו באה לידי ביטוי כהשראה, הכוונה וצורת אינטואיציה חדשה שלא באה בתחושה מעורפלת, אלא במילים תמציתיות, בידע מוגדר, שניתן לתפוס ולתרגם לחיי היומיום. גילוי החיים החדשים הללו מיישב בין הניגודים לכאורה של להיות אדם ייחודי ולהיות אחד עם כל האחרים, להיות חלק בלתי נפרד משלם. אלה כבר לא הפכים בלתי ניתנים ליישוב, אלא עובדות תלויות זו בזו. כל ההפכים הללו, כל הלכאורה חלופות ההדדיות באופן אקסלוסיבי, המביאות כאב לב כה רב לאדם, מתחילות ליפול למקומן כאשר האגו מתחבר לחיים האוניברסאליים.
כאשר האגו נהיה חזק מספיק בכדי לקחת את הסיכון לסמוך על כישורים אחרים מאשר המודעויות המוגבלות שלו, הוא ימצא ביטחון חדש שעד כה לא חלם עליו. הפחד מהצעד החדש הזה נשלט על ידי הרעיון שהאגו יימעך, הוא ייפול לכלום ויפסיק להתקיים. מקלים על הפחד הזה על ידי אחיזה בחומרים נפשיים לא נעים ומאובנים. חוסר התנועה נראה בטוח, התנועה נראית מסוכנת. זו הסיבה שפוחדים מהחיים, מכיוון שהחיים נעים לנצח. כאשר מוצאים שהתנועה בטוחה כי היא נושא אתכם, מצאתם את הביטחון האמיתי היחיד שיש. כל ביטחון אחר - אמון בסטטי והישענות עליו - זה אשלייתי ומטפח יותר פחד לתמיד. אך ברגע שתשימו לב אליו ותגייסו את הכוחות הזמינים בכם שוב ושוב כדי שתבחינו בבושה שלכם ובהתחבאות שלכם ותלמדו לחשוף את עצמכם, סוף סוף תצאו מקליפת המגן שלכם ותהפכו לאמיתיים יותר. תהיו העירומים שהינכם, כפי שאתם עכשיו, לא טובים יותר ממה שאתם, לא גרועים יותר ממה שאתם וגם לא שונים ממה שאתם. תפסיקו את החיקוי, את ההרגשות המזויפות והאופנים להיות ותצאו החוצה באומץ אל העולם באופן בו אתם נמצאים.
פסקאות מתוך הרצאה מס' 77: הנאה- הפעימה המלאה של החיים
...למעשה אין שום הבדל בין המצב האושר העילאי הרוחני והאולטימטיבי לבין לפוטנציאל האנושי לכך. רק מידת העוצמה משתנה, שכן שום בן אנוש אינו מסוגל לעומק החוויה האפשרית לתודעה לא מובנית, מאוד מפותחת... הצורך בהנאה לאו רק שאינו מנוגד למימוש עצמי רוחני אמיתי ... אלא הוא למעשה אחד התנאים המוקדמים הנחוצים לו. או אם לומר זאת אחרת, מי שחוסם הנאה חייב, בעל כורחו, גם לחסום את הקשר העמוק עם העצמי הרוחני שלו. לעומת זאת, רק מי שהוא חופשי מספיק להרפות מבחינה אחת, חופשי לעשות זאת מבחינה אחרת... הנאה ... איננה, כפי שנדמה כי הדת מרמזת בפרשנויות הלא מובנות שלה, כי האושר העילאי הוא פרס על היותו 'טובים'. זהו המצב הטבעי של ישות מאוחדת בהרמוניה עם עצמה ועם היקום. כאשר אנו מדברים על הנאה, עלינו להיות ברורים גם למה הכוונה בכך. אני לא מתכוון לבילויים מהנים של המיינד; אני לא מתכוון לתחליפים רדודים ובריחות. אני מתכוון למצב של אושר עילאי גופני ורוחני הנחווה בכל חלקיקי הגוף והנפש, של ההוויה החיצונית והפנימית - עם כל התחושות והיכולות שחיים, ערים ומרגישים. מצב זה נמצא כאן ועכשיו. אולם מצב זה הוא גם המציאות הרוחנית האולטימטיבית של כל ישות. זו זכות הבכורה שלכם, חברים שלי.
יש להיות מודעים לפחד מהנאה כדי להילחם בו. אחרת המאבק שלכם נגד הפחד שלכם מהנאה יתבטא במודע בחתירה מוגזמת להנאה, בחרדה שלא תוכלו לממש את זה, בפסימיות או אפילו בחוסר תקווה לגבי זה, מה שגורם לכם להתנדנד בין שני קצוות מזיקים: מויתור (להרים ידיים) לפעילות יתר כפייתית, עיוורת וכתוצאה מכך בלתי הולמת. זה חוסם את השגת ההנאה במידה ניכרת. לעומת זאת, ההנאה מתאפשרת כאשר מצב הנפש והרגשות בטוחים בשקט, מצפים וקולטים בשלווה, סבלניים ולא חרדתיים, לא מואצים ולא מודאגים.
יש צורך במצב פנימי נינוח לחלוטין להנאה, אך אין להתבלבל בין רגיעה לבין אדישות פסיבית, שיתוק או אינרציה. רגיעה אמיתית היא תנועה מתמדת והרמונית. זו תנועת היקום. כל ישות אנושית החופשית מספיק להיות במצב מאוחד של הנאה, תחוש בקצב הפועם הקוסמי ותהיה בהרמוניה עימה. הקצב המהנה הזה של היקום נמצא בכל יקום מיקרוסקופי. פירוש הדבר להיות מכוון היטב למקצב הקוסמי שבתוכנו. פירוש הדבר לעקוב אחר תנועות הנשמה - ולא של עיוותים - התנועות המהוות השתקפות של הקוסמוס הגדול יותר. כדי להיות מכוון כך, חייב לשרור רוגע פנימי. כל נסערות הנפש חייבת להירגע. סערת הרוח חייבת להיפסק.
בכל מקום שבו אתם נמצאים בכל רגע נתון, תוכלו להתעלות על רגע אחד זה ככל שיהיה לא נעים. אם אתם נכנסים אל תוך עצמכם די עמוק בכדי לחקור באופן מלא מי אתם ברגע זה, במצב זה, אם אינכם בורחים ממנו, הרגע הזה של חוסר נעימות חייב להפוך לטבע האולטימטיבי שלו: הנאה עילאית. לא קל לעשות זאת כשאתם כל כך נפרדים בתפיסת עצמכם, גם לאחר שחוויתם כמה מהאמיתות והמצבים האלה שהזכרתי. במצב כזה של ניתוק, זה מחייב את הגישוש והמישוש שלכם למצוא את המידה הנכונה של משמעת עצמית, התמודדות עם עצמכם, של זימון הרצון הטוב שלכם לראות את האמת ולשנות את ההרסנות, מצד אחד; וסבלנות להרפות ולהמתין, בוטחים בציפיה, מצד שני. עליכם למצוא את התשובות והעמדות הנכונות, של להיאבק ולא להיאבק, גם בצורה הנכונה וגם במידה הנכונה. זיכרון של מצב דומה לשעבר במיינד יעזור רק מעט. יש לשחזר את האמת בכל פעם מחדש. זיכרון רק יעזור לכם לדעת שהאמת יכולה להיות מושגת ואינה אשליה. לא, לא קל להתעלות מעל העכשיו שלכם ולהיכנס לקצב הקוסמי הפנימי שלכם בתוככם. אך ככל שתנסו זאת לעתים קרובות יותר, כך זה יתאפשר לעתים קרובות יותר, עד שבסופו של דבר זה יהפוך למצבכם הרגיל ומנותק מהחריג. הזמנים הקשים ישמשו יותר ויותר למטרה להביא אתכם קרוב יותר אל מרכז הווייתכם הפנימי, בו שולטת הנאה עילאית. הרגעים הקשים האלה יהיו אז הזרזים שהם אמורים להיות כדי להכין את האדם כולו שלכם למצב של הנאה שאינו בקונפליקט בתוככם.
פסקאות מתוך הרצאה מס' 52: דימוי האל
אם אתם משתמשים במחצית המאמץ שאתם משתמשים בדרך כלל על משגים של אחרים כלפי אלו של עצמכם, תמצאו את הקשר של חוק הסיבה והתוצאה שלכם. וזה לבד ישחרר אתכם, יראה לכם שאין עוול, יראה לכם שזה לא אלוהים ולא גורלות ולא שום סדר בלתי צודק של עולם שבו אתם צריכים לסבול מההשלכות של החסרונות של אחרים, אלא הבורות שלכם , הפחד שלכם, הגאווה שלכם, האגואיזם שלכם שגרם במישרין או בעקיפין למה שנראה, עד כה, שבא אליכם מבלי שתמשכו את זה אליכם. מיצאו את הקישור הנסתר הזה, ותראו את האמת. אתם תבינו שאתם אף פעם לא טרף לנסיבות ולפגמים של אנשים אחרים, אלא באמת אדון לגורלכם. אתם תבינו לעומק, לא רק בתיאוריה אלא בפועל, שכל מה שקורה לכם הוא תוצאה ישירה או עקיפה של העמדות, המעשים, המחשבות והרגשות שלכם. מבחינת האחרונים, הם החזקים מכל, ואתם מתעלמים מהם כל הזמן.
מכשול אחד הוא שלמרות התורות שקיבלתם ממקורות שונים, אתם עדיין חושבים באופן לא מודע על אלוהים כעל אדם שפועל, בוחר, מחליט, נוהג באופן שרירותי ועל פי רצונו. נוסף על כך, אתם כופים את הרעיון שכל זה חייב להיות צודק. אבל למרות שאתם כוללים את הצדק, הרעיון הזה הוא שקרי. כי אלוהים קיים. החוקים שלו נעשים אחת ולתמיד ועובדים אוטומטית, כמו שאומרים. מבחינה רגשית, אתם איכשהו קשורים למושג הלא נכון הזה, וזה עומד בדרככם. כל עוד המושג הזה קיים, המושג האמיתי והממשי אינו יכול למלא את הווייתכם. אלוהים הוא, בין כל כך הרבה דברים אחרים, חיים וכוח חיים. חישבו על כוח החיים הזה כשאתם חושבים על זרם חשמלי, שניחן באינטליגנציה עילאית. ה'זרם החשמלי' הזה נמצא בכם, בסביבתכם, מחוץ לעצמכם. זה תלוי בכם כיצד אתם משתמשים בו. אתם יכולים להשתמש בחשמל למטרות קונסטרוקטיביות, אפילו לריפוי, או להשתמש בו כדי להרוג. זה לא הופך את הזרם החשמלי לטוב או לרע. אתם עושים את זה טוב או רע. זרם הכוח הזה הוא היבט חשוב אחד של אלוהים בו הוא נוגע בכם ביותר.
האהבה הבלתי אישית לכאורה של החוקים הנמצאים (תבינו מה משתמע במילים 'נמצאים!'), נעשית בצורה כזו שהם (החוקים) מובילים אתכם בסופו של דבר לאור ולאושר עילאי, לא משנה כמה אתם סוטים מהם (מהחוקים). ככל שאתם סוטים מהם יותר, אתם מתקרבים אליהם על ידי האומללות שהסטייה מֵסֵבָה. סבל זה יגרום לכם לשנות כיוון, בשלב זה או אחר. חלקכם מוקדם יותר, אחרים מאוחר יותר, אך כולם חייבים להגיע סוף סוף למצב שהם מבינים שהם עצמם קובעים את האומללות שלהם או האושר העילאי שלהם. זו אהבת החוק. והם גם מבינים את העובדה שסטייה ממנה היא עצם התרופה למניעת סטייה, ולכן היא מקרבת אתכם למטרה. אהבה של החוק - ולכן של אלוהים - כלולה גם בעובדה שאלוהים נותן לכם לסטות אם תרצו בכך שאתם עשויים בדמותו, כלומר אתם חופשיים לחלוטין לבחור כרצונכם. אתם לא נאלצים לחיות באושר עילאי ובאור. אתם יכולים אם תרצו. משמעות כל זה היא אהבת האל.
...חישבו על אלוהים ככוח היצירתי הגדול העומד לרשותכם. לכן זה לא אלוהים שאינו צודק, כפי שאולי תת המודע שלכם מאמין, אלא השימוש הלא נכון שלכם בזרם העוצמתי העומד לרשותכם. אם תמשיכו מהנחת יסוד זו ותעשו על זה מדיטציה ומשם לחפש היכן ניצלתם לרעה את זרם הכוח שבכם, אלוהים יענה לכם. את זה אני יכול להבטיח לכם. אם אתם מחפשים בכנות את התשובה הזו ואם יש לכם את האומץ להתמודד איתה ללא הרגשות האשמה הלא נכונות - ויהיה עליכם להיות כבר גדולים מספיק לעשות זאת - תוכלו להבין סיבה ותוצאה בחייכם שהובילו אתכם להאמין (יהיה זה עד עכשיו באופן לא מודע אך בשל כך, ביתר עוצמה) שעולמו של אלוהים הוא עולם של אכזריות וחוסר צדק; עולם שבו אין לכם שום סיכוי; עולם שבו אתם צריכים לפחד וחסרי תקווה; יקום שבו חסדו של אלוהים מגיע לכמה נבחרים, אך אתם לא נכללים. רק זה יכול לשחרר אתכם מהרעיון הזה המופרך מעיקרו, שמעוות את הנשמה ואת החיים שלכם ... תִּסְפְּרוּ את העוולות בחיים שלכם - אל תיכנסו לחייהם של אחרים או לתנאים כלליים, שכן שם אינכם יכולים למצוא את התשובה - ואז תנסו למצוא היכן ניצלתם לרעה את זרם הכוח ותחברו את המקרים האלה עם העוולות שלכם ... אין לכם מושג איזו משמעות תהיה לתגלית הזו עבורכם. ככל שההתנגדות אליה תהיה גדולה יותר בהתחלה, כך הניצחון יהיה גדול יותר! אין לכם מושג כמה זה ישחרר אתכם,כמה מוגנים ובטוחים תהיו. תוכלו להבין היטב את פלא היצירה של חוקים אלה המאפשרים לכם, עם זרם הכוח של החיים, לעשות ככל העולה על רוחכם לגבי חייכם. זה ייתן לכם ביטחון וידע עמוק ומוחלט שאין לכם ממה לחשוש.
פסקאות מתוך הרצאה מס' 224: ריקנות יצירתית
דיברתי איתכם בהרצאה האחרונה על בוא עידן חדש. זה דורש שהרבה מאוד בני אדם יהיו מוכנים לאירוע רוחני זה ... מורים רוחניים ומתקשרים רבים יודעים זאת. אבל רבים פירשו לא נכון את האירוע הזה. הם מאמינים שזה יביא תהפוכות /אסונות ברמה האנושית, בצורה גיאוגרפית. אמרתי את זה בעבר: זה לא נכון. השינויים המתרחשים, כבר כעת בעיצומם, הם שינויי תודעה ... הם חסרי תקדים בהיסטוריה. כי לא היה זמן אחר בהיסטוריה של האנושות כשהכוח הזה היה זמין כפי שהוא עכשיו.
אני הולך לדבר על החשיבות של להיות קולט לכוח הזה, לאנרגיה הזו, לתודעה החדשה הזו: תודעת המשיח שמנסה להתפשט ומתפשטת ומחלחלת דרך התודעה האנושית בכל מקום שאפשר. על מנת לעשות, זאת עליכם להבין עקרון אחר, והוא עקרון הריקנות היצירתית ... עליכם ליצור אווירה ואקלים בתוככם בהם אתם מאפשרים לריקנות זו להתקיים ... כתוצאה מתהליך מתמשך במשך מאות ומאות שנים לקיומכם, התניתם את עצמכם להפוך את המיינד החיצוני למקום עמוס מאוד כך שכאשר העומס הזה נפסק באופן זמני, השקט המתקבל מתבלבל עם ריקנות. זה אכן נראה ריק. הרעש חייב להתפוגג, לסגת, ואכן עליכם לאמץ ולקבל בברכה את הריק כתנאי המקדים והערוץ החשובים ביותר, דרכו לקבל את עצמי האלוהים הפנימי ביותר שלכם. הרשו לי לנסח זאת כך: אם אינכם יכולים לתת לעצמכם להיות ריקים, לעולם אינכם יכולים להתמלא.
חשוב ביותר שתהיו קשובים בציפייה, אך הציפייה הזו חייבת להיות ללא רעיונות שגובשו מראש וללא חוסר סבלנות וללא תקוות שווא. נראה שקשה מאוד להסביר זאת במילים אנושיות. זה משהו שאתם צריכים להרגיש כדי לתפוס את מה שאני אומר לכם כאן: להיות בעלי ציפייה חיובית ובכל זאת להיות חופשי מפרטים וממושגים ורשמים שנקבעו מראש לגבי איך ומה צריך לקרות. יש סתירה לכאורה נוספת הנוגעת בדבר. אתם צריך להיות ספציפים, כפי שציינתי לעתים קרובות, אך הספציפיות הזו חייבת להיות קלה וניטרלית. עליכם להיות ספציפים בדרך אחת אך לא בדרך אחרת. אם זה נראה מבלבל כעת, תבקשו מהווייתכם הפנימית להעביר את ההבנה/ התפיסה למיינד ולנפש שלכם, בסבלנות ובהתמדה; מְלֵאוּת ומילוי חדשים יכולים להתרחש. השקט הפנימי, בִּמְקוֹם זאת, ינסה להבין עם המיינד שלכם. פעולותיו של העצמי הגדול עד כה עולים על דמיונו של המיינד ויכולתו לקלוט, שספציפיות תהווה מכשול. עם זאת המיינד חייב לדעת מה הוא רוצה, להיות מוכן אליו, להגיע אליו ולתבוע את זה, לדעת שהוא ראוי לזה ולא ישתמש בו לרעה.
כפי שאתם עושים זאת ברוח של ציפייה חיובית אך ריקה במיינד ובנפש, סבלנית ומתמשכת; מלאות ומילוי חדשים יכולים להתרחש. השקט הפנימי יתחיל לשיר, כפי שאומרים. הוא ישדר אור וחום מנקודת המבט האנרגטית. כוח שמעולם לא ידעתם שיש ברשותכם, יעלה. מנקודת המבט של התודעה - ידע, הדרכה, אמת, השראה, חוכמה ויעוץ יגיעו לכל ענייני היומיום שלכם, לחייכם בנושאים הגדולים והקטנים ביותר. אמרתי את זה בעבר, אבל צריך לחזור על זה. יש לטפח באמת את תהליך הריקנות הקליטה והיצירתית. עליכם להקשיב באוזן פנימית, ובכל זאת יש צורך שלא להפעיל עליה לחץ אלא להיווכח מתי ואיך היא תמלא אתכם. זו הדרך היחידה, חברים, למצוא את ההזנה הפנימיית שלכם, למצוא את האלוהות שלכם, ולהיות כלי קיבול לכוח האוניברסאלי הגדול שמשתחרר.
המיינד הוא כלי שיכול להפריע או לסייע לתהליך זה. כולכם יודעים שהמיינד שלכם מוגבל רק למידת התפיסה שלכם לגבי מגבלותיו. בה במידה שאתם מגבילים את המיינד שלכם, באותה מידה אינכם יכול לתפוס את מה שמעבר למיינד. המיינד הוא סופי, ועליו לשאוף לפרוש את גבולות סופיותו עד שהוא מתמלא באינסוף הנמצא מעבר למיינד והוא בתוך עצמכם, ממש כאן, כרגע. ואז המיינד מתמזג לתודעה האינסופית של היקום הפנימי שלכם שבו אתם אחד עם כל מה שיש ובכל זאת כל אחד מכם הוא אישי באופן אינסופי ... לכן יש צורך - בכדי לעורר ולעודד ריקנות יצירתית -שאתם ... תדמיינו את גבולות המיינד שלכם על ידי שתשאלו את עצמכם על כל הדברים שאתם חושבים שהם בלתי אפשריים עבורכם. במקומות שבהם אתם חסרי תקווה ומבוהלים, חייב להיות רעיון של סופיות שפשוט נעול במיינד שלכם ... לכן יש צורך שתתחילו לנקב את המעגל הסגור הזה ... אתם עושים זאת על ידי שתתוודעו תחילה לכך שאתם אכן מחזיקים באמונות מוגבלות , במקום לקחת אותן ללא עוררין כמובן מאליו. השלב הבא הוא לאתגר אותם. זה דורש טרחה לעבור דרך היחס המתורגל היטב של התבוננות עצמית ועימות עצמי עם האמונות המוגבלות שלכם ולחשוב עליהן באמת.
חוק נוסף בעל חשיבות רבה למטרה זו הוא שאסור להתקרב להיפתחות לתודעה האוניברסלית הגדולה יותר ברוח קסם שאמורה לחסל את ההתהוות, הצמיחה והתהליך הלמידה. כעת, לא משנה באיזו דרך כוח אולטימטיבי זה אמור למלא ולתמוך בכם, המיינד החיצוני שלכם חייב לעבור את השלבים של השגת כל ידע ולדעת- איך הדרושים לשם כך. כולכם יודעים זאת בתחומי האמנות והמדעים. אינכם יכולים לקבל השראה כאמן גדול, לא משנה כמה גאונות יש לכם, אלא אם כן תלמדו את המלאכה ואת המיומנות הטכנית החיצונית. אם העצמי הנמוך הילדותי רוצה להשתמש בערוץ ליקום הגדול יותר על מנת להימנע מהחד- גוניות הראשונית של למידה והתאמה, הערוץ יישאר סגור. כי זה מסתכם בבגידה, ולא ניתן לרמות את אלוהים. לאחר מכן האישיות עלולה להיות בספק רב אם קיים משהו מעבר למיינד מכיוון שלא יוצאת תגובה מעוררת השראה על בסיס שימוש בקסם כדי 'לבשל על אש נמוכה' את תחושת העצלנות והפינוק העצמי.
יחד עם זאת, עליכם לטפח נייטרליות. המסירות שלכם למלא את רצון האל צריכה לבסס גישה ש'כל מה שמגיע מאלוהים בסדר אם אתם רוצים בזה ובין אם אתם לא רוצים'. יותר מדי תשוקה היא מכשול לא פחות מהעדר כל התשוקה המתבטאת בוויתור ובחוסר תקווה. הסירוב לסבול כל תסכול יוצר מתח פנימי ומבנה הגנתי שסוגר את הכלי של המיינד ושומר על המעגל הסגור. במילים אחרות, אתם, הכלי, צריכים להיות נייטרלים. עליכם לוותר על כן או לא חזק, הדוק, בעל רצון עצמי כדי לפנות מקום לאמון גמיש שיונחה על ידי האל הפנימי שלכם. אתם צריכים להיות מוכנים, גמישים, סתגלנים, בוטחים ומוכנים תמיד לעוד תפנית, לעוד שינוי שלא שקלתם אותו. מה שנכון לעכשיו אולי לא יהיה נכון מחר ... דמו בנפשיכם כי ברעיון לפגוש תמיד כל סיטואציה חדשה על ידי השראה מחדש, בידיעה שמה שנכון בסיטואציה אחת אולי אינו נכון במצב אחר, יש ביטחון חדש שעדיין לא מצאתם.
יותר ויותר אתם מגלים את האמת של איחוד שבו הדואליות מפסיקה להתקיים והסתירות אינן עוד סתירות; כאשר אתם חווים שני ניגודים קודמים כשני היבטים של אותה אמת, ושניהם תקפים. כאשר האדם מתחיל לתפוס את העיקרון הזה ומיישם אותו על חייו שלו, על השקפתו, על ערכיו, אז אכן הוא מוכן לקבל את התודעה החדשה המשתחררת בתחומים הרבה מעבר לשלכם. אם כך גם כשאני אומר שאסור לכם להתקרב לערוץ האלוהי שבכם בגישה שזה חוסך לכם עמל ועבודה ואת מציאות החיים והצמיחה, אני לא אומר את זה כסתירה לצורך להיות בקליטה פסיבית. זה פשוט שינוי של מבנה האיזון. היכן שהייתם פעילים יתר על המידה במיינד, כעת עליכם להשתיק ולאפשר לקרות. היכן שהתעקשתם להשתלט על הפיקוח והשליטה, עליכם לוותר כעת על השליטה ולתת לכוח פנימי וחדש להשתלט. מצד שני, במקום בו נטיתם בעבר להתעצל ולפנק את עצמכם וחיפשתם את הקו בו יש הכי פחות התנגדות ולכן גרמתם לעצמכם להיות תלויים באחרים, כעת עליכם להשתלט ולטפח באופן פעיל את העקרונות המסייעים לבסס את הערוצים לאלוהים הפנימי שלכם. אתם גם צריכים להביע באופן פעיל את המסרים של ערוץ זה (האלוהים הפנימי) בחיים. אז, כפי שאמרתי לפני שנים רבות, הפעילות והפסיביות צריכות להיות להתהפך.
מגיע הזמן שבו, למרות הפחד, אתם מחליטים ברוגע ובשקט להיכנס לריק. אז אתם מרוקנים את המיינד, כדי לפגוש את הריק עמוק מבפנים. הביטו וראו! בקרוב מאוד אותה ריקנות תרגיש לא מלאה, לא באותו אופן כמו שהתרגלתם אליה, אבל הריקנות תכיל חיים חדשים שהמלאות הישנה לא אפשרה אותה ... אתם תרגישו את כל הישות הפנימית שלכם, כולל הגוף שלכם וההוויה הפנימית האנרגטית שלכם כאילו היו 'צינור פנימי' שהוא חי, חי ותוסס ... הריק הזה, הריק החיים התוסס הזה הוא אלוהים המדבר אליכם. בכל רגע של היום, הוא מדבר אליכם היכן שאתם זקוקים לו ביותר. אם אתם באמת רוצים לשמוע אותו ולהתכוונן אליו, תוכלו להבחין בו, תחילה במעורפל, אחר כך בעוצמה. אתם צריכים להתנות את האוזן הפנימית שלכם כדי לזהות אותו. כשתתחילו לזהות את הקול החי התוסס שמדבר בחוכמה ובאהבה - לא באופן כללי, אלא ספציפית אליכם - תדעו שהקול הזה תמיד קיים בכם, אבל התנתתם את עצמכם שלא תשמעו אותו.
אסור להשאיר את המיינד והשכל מחוץ לזה. זהו כלי שחייב להפוך למאוחד ואחד עם התודעה הגדולה יותר. במשך עידנים רבים האמין האדם כי כוחות המיינד והאינטלקט הם צורת ההתפתחות הגבוהה ביותר, וחלקם עדיין מאמינים בכך כעת. אז הם לא עושים כל ניסיון לצאת במסע עוד ועוד עמוק לתוך הטבע הפנימי שלהם כדי למצוא אוצרות גדולים יותר. מאידך גיסא, ישנן תנועות רוחניות רבות הנוהגות להשליך ולבטל את המיינד כליל. זה לא רצוי באותה מידה כי זה יוצר פיצול יותר צאשר איחוד ... מומלץ להתיר את המיינד באופן זמני בלתי פעיל. אבל להאשים את המיינד כאילו זה השטן ולגרש אותו מחיי האדם, מפספס את הנקודה.
כעת המיינד צריך לבטא את העיקרון הנשי - קליטה. אין זה אומר שהגבר יהפוך לפסיבי, בשום אופן. במובן אחר הוא יהיה פעיל יותר, עצמאי יותר באמת ממה שהיה קודם. שכן כאשר המיינד מקבל השראות מתודעת האל, יש להוציא את ההשראות האלו לפועל. אבל ההוצאה לפועל היא הרמונית, חסרת מאמץ, לא כמו התכווצות.
פסקאות מהרצאה 157:
אפשרויות אינסופיות של חוויה הנחסמות על ידי תלות רגשית
שום דבר לא מתחדש אי פעם בעולם. זה יהיה בלתי אפשרי. אבל אפשר לגלות משהו שכבר קיים. עובדה היא שהכל, הכל בהחלט, כבר קיים. המילה הכל לא יכולה להעביר את היקף הרעיון הזה. כאשר מדברים על אינסוף אלוהים, על אינסוף הבריאה, זהו חלק מהמשמעות. אין משהו של הוויה, של חוויה, של מצב, של מושג, של תחושה, של אובייקט, של ביטוי - בכל מגוון או סוג של דרגה - שאינו קיים כבר. הוא קיים כפוטנציאליות, וכבר בפוטנציאל טמון המוצר המוגמר ... שום דבר לא נוצר מחדש, הכל כבר קיים. הוא קיים ברמה אחרת של הוויה, של התנסות, של תודעה. ניתן למצוא אותו כעת, באופן מיידי, אם וכאשר חסימות ספציפיות יוסרו. הכרה והבנת עקרון הבריאה הזה - שהכל כבר קיים ושהאדם יכול להביא את האפשרויות הקיימות הללו לידי ביטוי - הוא אחד התנאים המוקדמים הנדרשים. לפני שהאדם יכול ליצור אפשרויות של התפתחויות חדשות וטווחים חדשים לגמרי של התנסויות לגמרי בחייו האישיים, יש צורך שילמד תחילה ליישם את חוקי היצירה אלה באזורי הבעיה שלו, על אותם היבטים בחייו שבהם הוא מוטרד, מוגבל, נכה – היכן שהוא מרגיש לכוד. התפתחות בריאה תגיעה אחר יצירת אישיות בריאה.
אינכם יכולים להביא לחיים את מה שאתם לא יכולים להעלות על הדעת. צריך לעשות ממש מדיטציה על המשפט הזה, שכן ההבנה שלו תפתח דלתות חדשות. וכדאי שתבינו שיש הבדל עצום בין להגות באפשרויות נוספות של התרחבות ואושר מצד אחד ושל חלומות בהקיץ, מצד שני. חלומות בהקיץ מלאי געגועים, מלנכוליים ונכנעים לגורל, שתופסים את הפנטזיה כתחליף למציאות חד גונית וחסרת עניין, אינם כלל הכוונה כאן, ומהווים באמת מכשול לתפיסה נכונה של פוטנציאל החיים. כוונתי היא תפיסת מציאות נמרצת, פעילה ודינאמית של מה שאפשר. כאשר אתם יודעים שמשהו שאתם רוצים לחולל כבר קיים באופן עקרוני, עשיתם את הצעד הראשון לקראת מימושו. לכן אני מזמין כל אחד מכם להרהר במה שאתם באמת חושבים עליו כאפשרויות לחייכם. אם תבחנו את עצמכם מקרוב, תמצאו בראש ובראשונה שאתם חושבים על אפשרויות שליליות שאתם באופן טבעי חוששים מהן ומבקשים להימנע מהן.
...אי ידיעה שהכל קיים כבר על מנת שניתן יהיה ליצור ולברוא מחדש כביטוי בחייו של האדם, הופכת אותו תלוי בכוח חיצוני, בסמכות אחרת, על כל רצונותיו וצרכיו. בעיוות זה של עובדות, הוא ממתין להגשמה מהמקור הלא נכון. זה שומר על הצורך בלתי ממומש לנצח. ככל שזה בלתי ממומש יותר, הצורך הופך להיות דחוף יותר. ככל שהצורך דחוף יותר, כך גם גדולים יותר התלות שלו, התקווה שלו, הניסיון שלו לרצות את האחר שאמור למלא את זה. הוא הופך להיות נואש; נואש כי ככל שהוא מנסה יותר, הצורך מתממש פחות, כפי שזה חייב להיות בניסיון הלא מציאותי הזה. במודע, הוא לא יודע דבר מכל זה, הוא לא יודע אילו כוחות מניעים אותו, אפילו לא לאיזה כיוון. והוא נואש כי בדחיפות שלו למלא את הצורך, הוא בוגד בעצמו, באמיתות שלו, במיטב שבו. הן חתירתו המתוסכלת והן בגידתו העצמית יוצרים זרם כפוי. זרם כפוי זה עשוי להתבטא בצורה עדינה מאוד. זה אולי לא גלוי בכלל, אבל הרגשות כולם מצטופפים בתוך זה, וזה חייב בהכרח להשפיע על אחרים ולהביא לתוצאות חוקיות ומתאימות לזרם המאלץ. כל זרם כפוי כרוך בלגרום לאחרים להתנגד ולהתכווץ לאחור.
אם משתמשים באנרגיה בדרכה הטבעית, הנכונה והמשמעותית שלה, היא אף פעם לא ממצה או מתישה את עצמה ... היא עושה זאת רק כאשר משתמשים בה בצורה לא נכונה. על מנת לכוון מחדש ולתקן את כוחות הנפש למצב של בריאות ולטבעם האמיתי, הדבר הבא חייב לקרות. יש להרפות מהאדם הספציפי או מהאנשים שאתם מצפים מהם שיגשימו את חייכם ואשר אתם מתרעמים בו זמנית על עובדה זו בדיוק ... זו הסיבה מדוע כל כך חיוני להוציא החוצה את הרגשות השליליים האלה באופן שאתם לומד לעשות בנתיב זה, היכן שאף אחד לא נפגע. השיחרור מפנה מקום לרגשות הטובים ... ההתמצאות מחדש (מלבד הכרת כל ההיבטים האלה, כמובן, שזה ההכרח הבסיסי) חייבת תמיד להתחיל בנכונות לשחרר.
מטרתנו היא להוציא החוצה לחלוטין את העצמי האמיתי. על מנת לעשות זאת, יש למצוא את נקודת התורפה הזו שבה תוכלו בסופו של דבר להרפות. זה המקום שבו אתם הכי כבולים, הכי חרדים. שאלו את עצמכם מה אתם רוצים מהאחר - היכן שאתם כבולים, כל כך ממורמרים, כל כך מפחדים, כל כך חלשים, כל כך לא מסוגלים להיות עצמכם. זו הרצועה שאפשר לוותר עליה רק כאשר אתם מפסיקים לרצות מאחרים את מה שעליכם לספק לעצמכם. כל מה שאתם מוצאים שאתם צריך מאחרים, תבטאו את זה לעתמיכם באופן תמציתי. זה יביא אתכם קרוב יותר לשחרור.
על ידי שיחרור וויתור על הכפייה הפנימית, תחוו את היופי של מערכות יחסים חופשיות, לא מערכות יחסים כפויות ... כשתוכלו להפסיד בחינניות, תמצאו אוצר בתוככם שהוא השקעה חדשה לגמרי, דרך חיים חדשה
פסקאות מתוך הרצאה מס' 175: תודעה- הקסם בבריאה
הבריאה היא אכן תוצאה של תודעה, ולא, כפי שנהוג להניח, להיפך. שום דבר לא יכול להיות אלא אם הוא קיים קודם כל בתודעה. אתם עדיין מתעלמים מהמשמעות העצומה של מה שאתם יוצרים עם התודעה שלכם. וההתנתקות שלכם ממנה גורמת לסבל האמיתי, הגרוע ביותר. אין עוד סבל חריף כמו זה שבו אינכם יודעים שיצרתם את מה שאתם חווים. זה חל במידה פחותה אפילו על החוויות החיוביות והרצויות. שכן אם אינכם יודעים שיצרתם אותם, תמיד תרגישו חסרי אונים; אתם תמיד תרגישו שאתם נמצאים בידי כוח שאתם לא יכולים להבין. הכוח הזה הוא באמת התודעה שלכם, ידידי.
התודעה היא לא רק הכוח לחשוב, להבחין ולבחור - זה ברור. זה לא רק הכוח לדעת, לקלוט ולהרגיש. זוהי גם היכולת לרצות. כוח רצון הוא היבט חשוב מאוד של התודעה. בין אם תרצו במודעות שלכם ובין אם אתם מנותקים מהעובדה שאתם רוצים משהו, אין שום הבדל. הרצון שלכם היא היבט של התודעה שלכם ומכאן של מה שאתם יוצרים ללא הרף. רצון הוא תהליך מתמשך, בדיוק כמו שידיעה והרגשה הם. היכן שיש תודעה, ידיעה, הרגשה ורצייה קיימים תמיד. לעתים קרובות מספר זרמים סותרים של כוח רצון יוצרים קצר על פני השטח, המתבטא בחוסר מודעות, קהות. התודעה הולכת ופוחתת על פני השטח אך ממשיכה להתקיים מתחת לפני השטח. מוצריה מתבטאים כחוויית חיים מוחשית, והישות מרגישה אובדת עצות, מאמינה שמה שהחיים מביאים זה עצמאי לחלוטין מהרצון והידיעה של המודעות. כל דרך של התפתחות אמיתית חייבת להביא את כל הרצונות המבולבלים והסותרים אל פני השטח, את כל האמונות, כלומר, הידיעה הפנימית, כך שנסיבות החיים שנוצרו תופענה באורן האמיתי. הן היצירה של העצמי. מודעות זו נותנת כוח ליצור מחדש.
האדם הוא הישות הראשונה בסולם האבולוציוני כלפי מעלה שיכול ליצור במכוון בעזרת התודעה שלו. אתם, חברי, המחפשים את הזהות האמיתית שלכם, את ההוויה האמיתית שלכם, חייבים לחוות את העובדה שיש לכם את הכוח ליצור ובמיוחד כיצד יצרתם את מה שיש לכם או אין לכם כעת. לאחר מכן תוכלו לראות את הכאב והמתח המוגברים בהוויה שלכם, כאשר אתם נלחמים נגד מה שיצרתם. זה בהכרח כך כאשר אישיות עדיין אינה מודעת, באופן כללי ובאופן ספציפי, כיצד חייה הם תוצר של פעילות המיינד שלה עצמה.
לא אגיד שהרוח האוניברסלית נמצאת בכם, אני אומר שאתם היא הרוח, אך לרוב אינכם יודעים את זה. אך האדם גם מחזיק בתוכו את הביטוי המעוות של תודעתו היצירתית שאיתה הוא גורם לשליליות ולהרס. אפשר גם לומר שזהו המאבק הנצחי בין אלוהים לשטן, בין טוב לרע, בין חיים למוות. לא משנה איך תקראו לזה, זו שאלה של תרבות, אופנה, פרשנות, נטיות אישיות וגישה לעולם. לא משנה איזה שם תעניקו לכוחות האלו, הם הכוחות שלכם. אתם לא כלי שרת חסרי אונים בידיו של אף אחד. זוהי השאלה החשובה, עובדת החיים החשובה ביותר שמשנה באמת את כל התפיסה העצמית והיחס שלכם לחיים. אי ידיעה זו תגרום לכם כל הזמן להרגיש קורבן מנסיבות שמעבר לשליטתכם.
על מנת לקלוט ולחוות את זהותכם האמיתית כרוח אוניברסלית, יש צורך בשלושה דברים בסיסיים:
1. יש צורך להתכוונן אל הזהות/ הרוח הזו. על ידי ידיעת קיומה, זה יהיה אפשרי. עליכם להיות שקטים מאוד בתוך עצמכם ולאפשר לזה לקרות. אתה מפעילים את זה על ידי הניסיון המכוון שלכם להקשיב ולקלוט את זה... לבסוף הרוח האוניברסלית מתחילה להתבטא - לא כי היא 'מחליטה' לעשות זאת רק עכשיו כיוון שהייתם 'הילד הטוב' ש'מגיע לו'כעת, אלא בגלל שאתם מתחילים לתפוס את הנוכחות המתמשכת שלה, נוכחות שתדעו אם כך שתמיד הייתה שם, די קרובה ונגישה מיד - כמעט קרובה מדי לתפיסה. הביטויים הראשונים אולי אינם מגיעים אליכם כקול ישיר, כידיעה פנימית ישירה, אלא דרך מעקפים, דרך פִּיּוֹת אחרים, ובהמשך כרעיונות מקריים לכאורה שבאים לכם פתאום...
2. יש צורך לחוות ולהבין באופן מלא את החלק הזה של התודעה שלכם שהפך לשלילי, שהפך להרסני ויוצר בהרסנות. ריכוז ומשקל רב הושקעו בנתיב שלנו כדי להשיג זאת. אבל זה לא עניין פשוט, משום ששוב האדם מוכן להאמין שחייו הם דבר קבוע שאליו הוכנס ושעמו עליו ללמוד להתמודד באופן עצמאי מתהליכי החשיבה הפנימיים שלו, הרצון, הידיעה, ההרגשה, הקליטה. כפי שאתם יכוליםלהעריך כעת, זה דורש כנות רבה, משמעת, התגברות על ההתנגדות עד שאפשר לבצע את ה"סוויץ'" החשוב הזה בתוך הגישה הכוללנית לחיים, החל מלהרגיש עצמו חסר אונים ועד לראות את יציר כפיו מכל הבחינות.
3. תהליכי החשיבה המודעים שלכם הם ה'כידון' (מוט ההילוך באופניים) הראשון לרוח היצירה האוניברסלית. בעזרת החשיבה המודעת שלכם, אתם יוצרים בדיוק כמו עם מה שמכונה חשיבה לא מודעת ורצון. יכולת החשיבה שלכם זהה למעשה לתהליכי היצירה של המיינד האוניברסלי. אף על פי שזהא חתיכה מופרדת מהמכלול, יש לה את אותן הכוחות והאפשרויות ... אתם יכולים להתחיל ולנסות כדי לחוות את עצמכם כרוח האוניברסלית על ידי שימוש בתהליכי החשיבה המודעים שלכם, בפעילות המיינד שלכם, באופן מכוון ומועיל. אתם יכולים לעשות זאת בשני חלקים. ראשית, עליכם לראות בבירור כיצד השתמשתם באופן לא מודע באותם תהליכי נפש באופן שלילי, כיצד יצרתם באופן הרסני. אז תוכלו לנסח את מה שאתם רוצים לייצר בחיים שלכם. אתם עושים זאת על ידי יצירת צורות המחשבה, על ידי הצהרה כי הדבר אפשרי במערך הדברים, ועל ידי קליטה, ידיעה ורצייה של זה בהתייחסות נינוחה ולא מתוחה. זה כולל גם את הנכונות לשנות עמדות פנימיות פגומות ולא ישרות, כי אחרת אתם חוסמים את מה שאתם רוצים. על ידי בניית צורות מחשבה חיצוניות של התפתחות יצירתית, אתם יכולים לנצל ולעשות שימוש במקור העשיר בתוך ההוויה שלכם ... אתם כל הזמן יוצרים את העולם שלכם ממש עכשיו, את החיים שאתם מנהלים.
אנו עוסקים כאן בשלוש רמות. כולן חייבות להפוך לנגישות. לא קל לקלוט אף אחד מהן יותר מאשר את האחרות. זו תהיה טעות להאמין שתהליכי החשיבה היומיומיים שלכם קלים יותר לתפיסה מאשר הרצון ההרסני שלכם או הטבע האלוהי שלכם עם העוצמה והחוכמה האינסופית שלו. כולם קרובים באותה מידה - ונראים רחוקים רק מכיוון שהראייה שלכם מופנית לכיוון ההפוך. ההרסנות המכוונת או רוח היצירה הגרנדיוזית שהינכם, הם 'לא מודעים' רק בגלל שאתם מפנים את מבטכם, את תשומת ליבכם, אתם לא נותנים להם את היתרון של הספק שהם אכן קיימים, כצעד ראשון לקראת הגילוי שלהם. זה כמעט אותו דבר עם פעילות המיינד היומיומית שלכם שנמשכת ונמשכת, ללא התייחסות של ההערכה הביקורתית שלכם, כך שאתם לא מודעים לחלוטין לאופן שבו תהליכי החשיבה שלכם מתנהלים באותם אפיקים שליליים לא פרודוקטיביים. אתם גם לא תופסים שאתם אפילו שואבים מעין סיפוק מכך שאתם מאפשרים לזה להמשיך. כך שכל שלוש הרמות הן קלות או קשות לתפיסה באותה מידה. הקושי טמון בעיקר באי הידיעה שלכם, באי ההקשבה או ההתייחסות, אי התבוננות במה שניתן להאזין לו, במה ניתן לצפות ברגע שאתם מסתכלים ומקשיבים לכיוון הנכון. כאשר אתם מתבוננים וצופים בתהליכי החשיבה השליליים, חשוב להבין (א) מה הם עושים לכם, כיצד הם מתחברים לתוצאות של ממש שאתם הכי מצטערים ומתחרטים עליהם בחיים שלכם, ו (ב) שיש לכם את הכוח לשנות תהליכי חשיבה אלה ולמצוא ערוצים חדשים, דרכים חדשות לביטוי עצמי לחשיבה שלכם. שני ההיבטים הללו יעשו את כל ההבדל בעולם. זהו שחרור אמיתי ומציאת העצמי. זוהי הכניסה של האדם אל עצמו שאנו מדברים עליה כל כך הרבה. זוהי גילוי הזהות האמיתית שלכם המייצגת חדשות משמחות כאלה. אך ראשית עליכם לראות את עצמכם רודפים אחר תהליכי חשיבה שליליים; ראו את עצמך מתבוססים באותם מעגלים זדוניים; ראו את עצמכם רודפים כמעט בכוונה אחר אותו כיכר תנועה, אותם ערוצי חשיבה מוגבלים מאוד, מצומצמים מאוד שמעולם לא יוצאים מעבר לגדרות האלה, שיש לקחת אותם בזינוק של המחשבה שלכם. בואו ניקח את הדוגמה שאתם משוכנעים שאתם יכולים לחוות רק ביטוי שלילי כזה או אחר בחיים. ברגע שאתם רואים את העיקשות שבה אתם לוקחים את זה כמובן מאליו בכל תחום נתון בחווית החיים שלכם, אתם יכולים לשאול את השאלה 'האם זה באמת חייב להיות כך?' ברגע שהשאלה הזו עולה, אתם מתחילים לפתוח סדק בדלת.
אפשרות נוספת היא שאולי תרצו תוצאה חיובית בכל תחום נתון, אך בו זמנית אינכם רוצים לקבל שיש השלכות לוגיות מסוימות הנלוות למה שאתם רוצים - מתוך אי הבנה ומתוך אמונה שקבלת התוצאות הללו אינה רצויה עבורכם. אלה הם תחומי ההתנגדות הילדותית לתת מעצמכם, הניסיון המעוות לרמות את החיים ולהרוויח יותר ממה שאתם רוצים לתת. החיים לא יכולים להיענות לרצונות לא הוגנים כאלה, בזמן שאתם מרגישים מרומים ועם טינה מכיוון שלא באמת בחנתם את הנושא בבירור. אתם גם לא מודעים להיגיון הכוזב שלכם בהתנגדות לתת מעצמכם. לפיכך אתם יוצרים צורות של שגיאות ועיוות העומדות בדרך למה שמתאפשר עבורכם.
מבחינת הצד ההרסני של העצמי, נראה יותר ויותר ברור שהוא גם די מכוון אליכם - משהו שאתם בוחרים. זה לא משהו שעולה בגורלכם, מתרחש. לאחר שהתקדמתם באמת בנתיב זה, הגעתם למצב שאתם יכולים סוף סוף להודות ברצון מכוון זה לבחור בדרכים ובגישות הרסניות. אתם יכולים לראות שאתם אומללים, בעצם היפקרתם ונטשתם את האושר, ההגשמה, אושר עילאי, חיים פוריים. אתם אולי מאוד לא מרוצים מהתוצאה, אבל אתם בכל זאת מתעקשים לשמור על הרצון השלילי של התודעה שלכם. אתם יכולים לראות עד כמה חשוב לברר זאת.
רק בקיום האגו האנושי כנראה המחשבה מופרדת מהמעשה ומהצורה. ככל שיש פחות מודעות בישות, כך מופיעים מחשבה, מעשה וצורה כניפרדים יותר, עד כדי כך, כידוע לכם, שהצורה או הביטוי נראים עצמאיים לחלוטין מהמעשה, המעשה מהמחשבה או מהרצון. אף אחד משלושת השלבים הללו אינו קשור. חלק מהותי בהעלאת התודעה טמון בדיוק בחיבור הזה. לא משנה כמה רחוקים הם יכולים להופיע בזמן ובמרחב, מחשבה ורצון, מעשה ופעולה, צורה וביטוי הם כולם יחידה אחת.
מכיוון שהאפשרויות הן אינסופיות, בלתי מוגבלות וחסרות גבולות, התודעה יכולה לחקור את עצמה גם על ידי תחימה והגבלת עצמה, על ידי פיצול עצמה - "לראות מה קורה", כמו שאומרים. היא חווה את עצמה, במקום להתרחב יותר, היא מתכווצת; במקום להתפתח, היא בוחנת כיצד זה מרגיש להתכנס; במקום לחקור יותר אור, היא רוצה לראות איך זה להרגיש ולחוות חושך. ליצור היא משיכה וקסם כשלעצמם. הקסם הזה לא מתבטל רק כי מה שנוצר הוא - ראשית אולי רק בדרגות קלות - פחות מענג או שמח או מבריק. אפילו בזה עשוי להיות קסם והרפתקה מיוחדת - רק כדי לנסות זמנית משהו טנטטיבי, אם יורשה לי להשתמש במילים מצומצמות אלה. ואז הוא מתחיל לקבל עוצמה משל עצמו. שכן לכל מה שנוצר יש בו השקעה אנרגטית, ואנרגיה זו מנציחה את עצמה. היא תופסת תאוצה משלה. היא ממשיכה. התודעה שיצרה את הערוצים והמסלולים האלה עשויה להתנסות באחופן ארוך יותר וכמותית יותר ממה שזה 'בטוח' מכיוון שהיא כבר לא משאירה לעצמה מספיק כוח כרגע כדי להפוך את המהלך. היא עלולה ללכת לאיבוד במומנטום שלה, לא מוכנה להפסיק, ובהמשך היא כבר לא רואה איך לעצור במסלול הזה. [זהו הנושא של 'המלאך הנופל'.) הבריאה מתרחשת אז כולה או בעיקר בקנה מידה שלילי עד שהתוצאות כל כך לא נעימות עד שהיא מחפשת איך לאחוז בעצמה ולנטרל את המומנטום על ידי 'היזכרות' בידע האמיתי שלה על מה יכול להיות. איך שלא יהיה, היא יודעת שאין סכנה ממשית, לכל סבל שאתם בני האדם חשים, זה באמת מתעתע במובן האולטימטיבי. ברגע שתמצאו את זהותכם האמיתית בתוככם, תדעו זאת. הכל זה מחזה, קסם, ניסוי, שממנו ניתן לשחזר את מצב ההוויה האמיתי שלכם, אם רק תנסו באמת.
תנופת היצירה מכילה אנרגיות עוצמתיות להפליא. לאנרגיות אלו יש השפעה, הן מרשימות את החומר היצירתי המתפשט-החומר המגיב למיינד היצירתי, המעוצב לצורה, לאירוע, לאובייקט, להתרחשות, להלוך נפש או לכל דבר אחר.
הכוח הזה חזק עוד יותר כאשר הוא משמש לחיוב, חזק יותר מכיוון שבשלילי תמיד חייבים להיות קונפליקטים וכיווני רצון מנוגדים וכיווני רצון שמחלישים את הכוח. בכיוון הקונסטרוקטיבי והמתרחב, זה לא צריך להיות כך כלל. ברגע שניתן יהיה לבצע את המעבר, משהו יעשה 'קליק' בפעילויות ובתהליכי המיינד. הכוח יזרום לכיוון חדש שיגיע בקלות ובטבעיות יותר ללא העינוי שיצירה שלילית גוררת תמיד. ככל שהמודעות הפרידה את עצמה במודעות מהשלם, כך היא מפוצלת יותר, כך הפגיעה גדולה יותר. שלמות התודעה אינה מובנית. זהו מצב ההוויה במלוא אושרו.
זה המקום לשם הכל הולך, חברים. לכן חלק מהניסיונות שלכם חייבים ללכת בכיוון של הכנסת סדר לבלבול פעולות המיינד שלכם, המעורבות העצמית שלו, העיוורון שלו לעצמו, ולפיכך, כיצד הוא הולך לאיבוד לעצמו. העולם שמחוץ לעצמכם אינו מבלבל אתכם; זה העולם בתוך התודעה שלכם עם כל ההיבטים האלה שציינתי כאן. כעת תוכלו להתחיל לחשוב על העובדה שאתם יכולים בכוונה לרצות לבנות באופן יצירתי על ידי הצהרה מודעת, ניסוח, חשיבה ורצייה של אושר, חיות, הגשמה, אמת, אהבה, צמיחה - באופן כללי ובכל הפרטים האפשריים שיגרמו לכם להיות מאושרים. האקלים של זה עשוי להיראות תחילה 'מוזר', יוצא דופן, לא מוכר. אתם צריך להתאקלם לתוך זה. דמיינו את עצמכם במצבים כאלה, וקיראו לעוצמה האוניברסלית שבפנים לחזק את המיינד המודע שלכם באנרגיה היצירתית הדרושה. הרצון לאושר חייב להיות כל כך חזק, שיש לראות ולבטל את הסיבות לאומללות - וגם את זה צריך לרצות באמת. אז יגדל כוח היצירה; העצמי האלוהי יתן השראה ויראה את הדרך. תלמדו לזהות אותו ולקבל אותו במוח המודע שלכם ... תשתמשו במה שאני אמרתי כאן. אני מתכוון לעשות שימוש פעיל, לא רק לקרוא את זה כתיאוריה יפה, אלא להכיר לעומק את הערך המיידי שלה וליישם אותה כל יום בחייכם. ביום בו תראו את היצירה ההרסנית שלכם ולאחר מכן תשנו אותה באופן מכוון, אכן עשיתם משהו נפלא. הרצון להיות מאושר ולהתפתח בחיים הוא אבן הבסיס לכוח שלכם ליצור. ככל שזה מנוסח בצורה תמציתית יותר - גם באשר לנכונות שלכם להסיר עמדות שמעכבות את התוצאה - כך יצירתכם תהיה יעילה יותר. תהיו מבורכים, תקבלו את העוצמה הזורמת החוצה, ותגדילו את העוצמה על ידי ביטויים וניסוחים מודעים, מכוונים, מוכנים. הביעו את הנכונות שלכם לצמוח, להיות מאושרים, להיות מועילים. אל תעשו זאת מתוך רצון הדוק, מתעקש, מכווץ, אלא בדרך נינוחה ובטוחה, תוך התבוננות שכל האפשרויות קיימות כמציאויות פוטנציאליות, הניתנות למימוש עבורכם ברגע שאתם מכירים ורוצים בכך עם כל הווייתכם הבלתי מחולקת. הכוח קיים, הוא נמצא בכם. כל מה שאתם צריך לעשות הוא להקיש עליו, להשתמש בו, לבנות בעזרת המיינד המודע שלכם את הערוצים שיכולים לשחרר אותו ולהיות שקטים ורגועים מאוד. תקשיבו ותתכווננו אל זה. הוא נמצא שם לנצח נצחים, בכוחו הגרנדיוזי, בחוכמתו המופלאה, בידיעה האולטימטיבית שלו כי אין אלא אושר עילאי, כבר עכשיו, בתוככם.
bottom of page